ת"א 5354-05 רשאד עמראן עבד אלכרים קואסמה נ' מדינת ישראל משרד הביטחון

 פסק דין

התובע מתגורר בחברון ובתביעה זו הוא תובע את מדינת ישראל בשל נזקים אשר נגרמו לו, לטענתו, בעת שהנתבעת ביצעה פעולות של הריסת בתי מחבלים לא רחוק מביתו.

לטענת התובע, היו שני אירועים אשר בשניהם נגרמו לביתו נזקים.

כיוון שמדובר בתיק מורכב ולמרות שנשמעו כבר חקירות והוגשו ראיות הסכימו הצדדים כי בשלב ראשון הם יסכמו בשאלת האחריות וקיומו של הנזק ורק לאחר מכן, ככל שאקבל את עמדת התובע, ימשיכו הצדדים להביא את ראיותיהם לעניין גובה הנזק.

האירוע הראשון

לגרסת התובע, ביום 18.5.03 בשעה 2:00 לפנות בוקר הורו כוחות הביטחון לו ולמשפחתו לפנות את הבית בשל פעילות מבצעית באזור.

לטענת התובע, לכשחזרו בני המשפחה לביתם הם גילו כי הושחת רכוש רב, הרהיטים, הכלים הסניטריים, המכשירים החשמליים, המטבח, נגרמו סדקים בקירות ונגנב זהב ותכשיטים וכסף מזומן (סעיף 4 לכתב התביעה וסעיף 9 לתצהיר).

התובע הגיש שלוש תמונות (סומנו כ-ת/1 עמוד 20 שורה 25 לפרוטוקול) בהן רואים הרס רב מאד בבית ותמונה נוספת של מכונית עם חלון מנופץ.

ראוי להעיר כי האירוע הנטען על ידי התובע היה במועד בו הגיעו כוחות הביטחון כדי להרוס 3 בתים של מחבלים ובין היתר, גם את ביתו של האחיין של התובע (עמוד 19 שורה 17 לפרוטוקול).

הנתבעת מכחישה את טענות התובע והביאה את ד' אשר היה מג"ד בגיזרה במועד הרלוונטי.

ד' אינו מזכיר בתצהירו כניסה של כוחות הביטחון לבית התובע.

בחקירה נגדית הוא מבהיר כי כל כניסה לבית ותפיסת בית מקומי, מקבלת אישור מראש ומתועדת (עמוד 25 שורה 22 לפרוטוקול), מלבד במקרה של חילופי אש במהלך אירוע מלחמתי (עמוד 25 שורה 31 לפרוטוקול) מקרה שאינו רלוונטי לענייננו. לגירסת הנתבעת, במקרה דנן, אין תיעוד על כניסה לבית התובע.

בהמשך החקירה נשאל ד' לגבי תפיסת הבית המסוים של התובע והוא הבהיר כי הוא אינו זוכר כניסה לבית המדובר. העד ד' גם הבהיר ועמד על דעתו כי באותו המועד לא נעשתה סריקה בביתו של התובע (עמוד 31 שורה 14 לפרוטוקול), ואף הבהיר כי הסבירות שנעשה חיפוש אצל התובע היא אפסית (עמוד 31 שורה 21 לפרוטוקול). ד' הדגיש בחקירתו כי הוא מכיר את האזור ובכלל זה את מיקום הבית הספציפי (עמוד 28 שורה 16 עד 22 לפרוטוקול). העד ד' עמד על דעתו במהלך כל החקירה הנגדית ולא סטה ממנה (עמוד 32 שורה 8 ועוד בפרוטוקול). עדותו של ד' אמינה בעיני.

היומנים המבצעיים שהוגשו (סומנו כ-נ/2) תומכים בגירסתו של ד' כיוון שאין בהם כל תיעוד על תפיסת הבית של התובע או כניסה אליו. היומנים כתובים בכתב יד על רצף של דפים כאשר רצף האירועים מאותו המועד מצויין שם בפירוט רב הכולל הערה כתובה כל כעשר דקות עם ציון השעה המדוייקת. היומנים המבצעיים אמינים בעיני, כיוון שלא קיימת כל אפשרות כי נערך בהם שינוי כלשהו.

בנוסף לאמור לעיל, קיים נוהל ברור מאוד וחד משמעי האוסר על כוחות הביטחון לפגוע ברכוש התושבים זולת במקרה של חיפוש אמל"ח. על כך העיד גם ד' (עמוד 31 שורה 18 לפרוטוקול), וכן קיים נוהל ברור למקרה של תפיסה, הכולל גם מנגנון של אישורים ותיעוד (סומן כ-ת/2).

בנסיבות אלה, על התובע מוטל נטל כבד ביותר לשכנע אותי כי בניגוד לתיעוד הכתוב ביומנים המבצעיים ובניגוד לעדותו האמינה של ד', כוחות הביטחון נכנסו לביתו באותו היום וגרמו להרס הרב המופיע בתמונות שהגיש, מבלי שניתנה הוראה על כניסה לבית, מבלי שהיה לכך כל צורך מבצעי באותה העת ותוך הפרה בוטה וקיצונית של ההוראות האוסרות על פגיעה בתושבים וברכושם.

יאמר מיד כי התובע לא הצליח להרים את הנטל גם משום הליקויים שבראיותיו.

התובע העיד כי את התמונות אשר צירף (סמנו כ-ת/1 ו-ת/5) צילם בנו ואסים (עמוד 20 שורה 13 לפרוטוקול) אולם הבן לא הובא למתן עדות. כך, לא ניתן לדעת מתי בדיוק צולמו התמונות ואם הן אכן צולמו בבית התובע.

ראוי לציין כי על גבי תמונות אחרות אשר הוגשו לתיק לעניין האירוע השני, מופיע תאריך, כלומר, המצלמה מתעדת אוטומטית את התאריך בו צולמה התמונה. על גבי התמונות ת/1 ו-ת/5 לא מופיע כל תיעוד של תאריך דבר המשאיר בספק את המועד בו צולמו.