עמ"נ
בית המשפט המחוזי תל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים
|
67615-10-13
24/08/2014
|
בפני השופט:
אליהו בכר
|
| - נגד - |
המערער:
מנהל הארנונה בעיריית ת"א
עו"ד נעמה חליפה ואח'
|
המשיבה:
א.ק. יוניברס בע"מ
עו"ד גיא הרמלין
|
| פסק דין |
מבוא
1. לפני ערעור העירייה על החלטת ועדת הערר לענייני הארנונה כללית שליד עיריית תל אביב יפו, מתאריך 23.7.13, המכירה בזכותה של המשיבה להיכנס לגדר התעריף המדורג, המאפשר העלאת תעריף הארנונה על נכס מסוג אולמות המשמשים לריקודים ב- 5% מדי שנה החל משנת 2008, בהתאם להיתר השרים מ- 2007. השאלה העיקרית נשוא ההליך הינה האם התעריף המדורג חל גם ביחס למחזיקים שהחלו להחזיק בנכסיהם לאחר שנת 2008 -"מחזיקים חדשים".
רקע עובדתי
2. המשיבה רשומה מתאריך 1.7.12 כמחזיקה בנכס בשטח של 879 מ"ר בכיכר אתרים, הממוקם ברח' הירקון 160 תל אביב והידוע כמבנה ה"קולוסאום" לשעבר (להלן: "הנכס"). המשיבה מפעילה בנכס מועדון חשפנות תחת השם המסחרי "פוסיקט". הנכס סווג על ידי המערער בסווג כללי שכותרתו "בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר".
3. בתאריך 31.10.12 השיגה המשיבה על סיווג זה וביקשה לסווג את הנכס בתעריף על פי סעיף 3.3.9 לצו הארנונה, היינו "אולמות המשמשים לריקודים" או לסווג חלק מהנכס בסיווג "מחסנים", בהתאם לצו הארנונה לשנת 2012. לחלופין טענה, כי יש לחייבה בהתאם לחיוב המדורג לפי ההיתר שניתן על ידי שרי הפנים והאוצר בתאריך 24.10.07 עם שינוי נוסח סעיף 3.3.9 לצו הארנונה.
4. בתאריך 4.12.12 דחה מנהל הארנונה את ההשגה. בתאריך 10.1.13 הגישה המשיבה ערר על החלטת מנהל הארנונה לוועדת הערר.
החלטת ועדת הערר
5. בעקבות חזרת ב"כ המשיבה מחלק מטענותיה למעט הטענה המשפטית ולפיה יש לחייב את הנכס עפ"י התעריף המדורג משנת 2007, המאפשר העלאת הארנונה בסעיף זה בשיעור של 5% לשנה, לא התקיים שלב הוכחות בפני ועדת הערר, הוגשו סיכומים בכתב בנושא זה בלבד תוך הסכמה, כי החלטה ועדת הערר תחול גם ביחס לשנת 2013. וועדה הערר דנה למעשה בשתי שאלות, האחת לעניין סמכותה העניינית לדון בשאלת התעריף המדורג והשנייה בשאלת הפעלת התעריף המדורג בנסיבות המקרה.
6. בהחלטתה קבעה ועדת הערר, כי סווגה של המשיבה תחת הכותרת "בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחר", הינו נכון למועד ההשגה, היינו הסיווג הנכון על פי צו הארנונה הרלוונטי לשנת 2012. עוד קבעה הועדה, כי לו היה צו הארנונה לשנת 2006 תקף גם לשנת 2012, היה מקום לסווג את המשיבה על פי סיווג ערב מתן היתר השרים, לבסוף קבעה, כי מאחר והיה מקום לסווג את המשיבה אחרת כבר בשנת 2006, אלמלא תוקן צו הארנונה, כי אז זכאית המשיבה להעלאה הדרגתית בחיובי הארנונה.
טענות המערער
7. אשר לטענת הסמכות העלה המערער שתי טענות, הראשונה, מתייחסת לעצם סמכות ועדת הערר לדון בצו ארנונה שבוטל והשנייה התייחסה לשאלה האם לוועדת הערר סמכות עניינית לדון בפרשנות החלטת ועדת השרים למתן האישור החריג.
אשר לשאלת ההעלאה ההדרגתית שנקבעה באישור החריג, חזרה וטענה כי המשיבה אינה יכולה לסמוך על התעריף המדורג.