הנאשם הורשע לאחר ניהול הליך הוכחות, בעבירה של סטייה מנתיב נסיעה בנסיבות מחמירות, בניגוד לתקנה 40 לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961 (להלן- תקנות התעבורה), וכן בעבירה של נהיגה בחוסר זהירות תוך גרם חבלה של ממש, בניגוד לתקנה 21(ג) לתקנות התעבורה, ובקשר עם סעיף 38(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961.
על פי עובדות כתב האישום, ביום 5.2.2014 שעה 20:00 לערך, נהג הנאשם ברכב פרטי מסוג הונדה מ.ר. 9736012 בשדרות אהרון יריב ברמת השרון מכיוון דרום לכיוון צפון, והתקרב לצומת הכניסה לבסיס משה דיין.
אותה שעה, נהג דוד ברק (להלן- רוכב האופנוע) באופנוע מסוג סאן יאנג, מ.ר. 5914962 בשדרות אהרון יריב מכיוון צפון לכיוון דרום והתקרב לצומת.
בשדרות אהרון יריב הכביש הוא דו סטרי בעל נתיב נסיעה אחד לכל כיוון.
הנאשם נהג בחוסר זהירות בכך שלא נתן תשומת לב מספקת לדרך, סטה שמאלה מנתיב נסיעתו לנתיב הנגדי שבו נסע רוכב האופנוע וחסם את דרכו. כתוצאה מכך, רוכב האופנוע החליק, התנגש בחזית הרכב, והרכב גרר את האופנוע מספר מטרים לאורך נתיב נסיעת האופנוע.
כתוצאה מהתאונה רוכב האופנוע נחבל חבלות של ממש (שברים בחוליות c5 –c6 ושבר בפימור ברגל שמאל), ועבר נתוח בחוליות וקיבוע. רוכב האופנוע נותר משותק בכל ארבעת הגפיים (קוורדריפלג).
רוכב האופנוע היה בן 23 במועד התאונה, וכל עתידו היה לפניו. כתוצאה מהתאונה הטרגית נגרמה לו פציעה קשה ביותר, והוא הוכר כבעל 100% נכות. וכך תיאר רוכב האופנוע את השלכות התאונה על חייו: "החיים שלי השתנו מקצה לקצה, אני הייתי אדם מאוד עצמאי. היום אני נזקק לעזרה בכל דבר הכי בסיסי, בין אם זה אכילה, בין אם זה מקלחת, התניידות ממקום למקום, אני ממש איבדתי את כל העצמאות שלי... מיום התאונה, ועד היום הלילות שלי זה לא לילות, אני נדרש לשנות תנוחה כל 3 שעות, כדי למנוע פצעי לחץ, אני סובל מאוד מכאבים, אני לא מסוגל לשבת על הכיסא יותר משלוש שעות, אפשר להגיד שזה פשוט שינה את החיים שלי בצורה הכי קיצונית שאפשר. היה לי מסלול חיים מאוד ברור, התגייסתי לצבא כעתודאי, למדתי 4 שנים תואר ראשון, אחרי שחזרתי לשירות, עברתי קורס קצינים, שירתתי כשנה וחצי וברגע אחד בעצם הכל נקטע ובמצבי הנוכחי אני לא יכול להמשיך בחיים שלי, היום הייתי צריך להיות סרן, אבל אני כלוא בתוך הבית, אני פשוט לא יכול לתאר במילים את הקשיים שאני עובר. מעבר למצב שבו אני נמצא כרגע, מהתאונה עברתי תקופה מאוד מאוד קשה, בין אם בטיפול נמרץ שלא היו בטוחים בהתחלה, אם אני אשרוד או לא, ובין אם אחרי זה, כשהגעתי לשיקום, עברתי תהליך של גמילה ממכונת הנשמה, עברתי המון ניתוחים, הייתה תקופה מאוד לא פשוטה עבורי, אני הייתי בבית החולים כשנה ומשהו, שנה מאוד לא פשוטה."
כל הצלקות והחרצים שנמצאו בכביש בזירת התאונה, היו בנתיב נסיעת האופנוע. ההגנה הייתה צריכה להתמודד עם ממצאים אלה, ולשם כך הביאה גרסה מטעמה באשר לאופן אירוע התאונה. לפי גרסת ההגנה האירוע הקריטי שעניינו החלקת האופנוע עקב בלימת חירום והתנגשות העזה עם הרכב לא הותירו כל סימן בכביש, וכל הצלקות והחריצים נוצרו רק לאחר ההתנגשות החזיתית בין כלי הרכב. בחנתי את גרסת ההגנה באופן מעמיק ולא מצאתי כי יש בה כדי לעורר ספק סביר. סברתי כי בגרסת ההגנה נפלו כשלים מהותיים וכן אי דיוקים.
כן לא קיבלתי את גרסתו של הנאשם בנוגע לאופן התרחשות התאונה ואופן נהיגתו. אציין כי בעדותו טען הנאשם לראשונה כי הבחין באופנוע עוד מרחוק (פרוטוקול עמ' 37, שורה 16), וזאת בניגוד לאמרותיו הקודמות מהן עלה כי לראשונה הבחין באופנוע בעת שהאופנוע כבר החליק על הכביש והיה נטוי על צדו.
טיעוני הצדדים לעונש:
התביעה טענה כי עסקינן בתאונה שתוצאותיה קשות ביותר עבור הנפגע ובני משפחתו.
נטען כי מתחם העונש ההולם נע בין מאסרלתקופה של ארבעה חודשים לריצוי בעבודות שירות ועד מאסר מאחורי סורג ובריח לתקופה של עשרה חודשים, פסילה הנעה בין ארבע עד שבע שנים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי, וכן קנס ופיצוי לנפגע.
על פי הפסיקה חומרת הענישה בעבירות תעבורה גדלה ככל שחומרת הפגיעה בנפגע התאונה ונזקיו גדלים. אף על נאשמים נורמטיביים, הטילו בתי המשפט ענישה הכוללת רכיב של מאסר, מקום בו גרמו במעשיהם ובמחדליהם לתאונותדרכים שתוצאותיה קשות. במקרה דנן, הנאשם נהג במהירות גבוהה, שלא בהתאם לתנאי הדרך, וכן בחוסר תשומת לב וחוסר ריכוז. התביעה הוסיפה כי הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה משנת 1979, ואין לחובתו הרשעות להצגה.
עוד צוין כי הנאשם ניהל את הליך ההוכחות עד תומו ולא נטל אחריות לאירוע התאונה.
לפיכך, עתרה התביעה כי בית המשפט ייאמץ את הרף העליון של מתחם הענישה כפי שהוצג על ידה.
ההגנה טענה כי התסקיר שהוגש בעניינו של הנאשם חיובי ביותר, ומהאמור בו עולה כי הנאשם אדם נורמטיבי, בעל משפחה ואב לשלוש בנות שגידל לתפארת. הנאשם מחזיק ברישיון נהיגה 38 שנים, עברו התעבורתי התיישן ומשקלו אפסי. רמת הסיכון הנשקפת מנהיגתו של הנאשם נמוכה, וכמעט אפסית.
נטען כי יש להביא בחשבון לענין הענישה כי עבירת הרשלנות שיוחסה לנאשם על פי כתב האישום היא במדרג רשלנות נמוך.