סע"ש
בית דין אזורי לעבודה נצרת
|
804-10-12
20/01/2015
|
בפני השופט:
חיים ארמון
|
- נגד - |
התובע:
חוסיין כעביה עו"ד בנימין פילובסקי
|
הנתבעת:
המועצה המקומית כעביה-טבאש-חג'אג'רה עו"ד זיאד זועבי עו"ד אמינה נסאר עו"ד מאלכ כעביה
|
פסקדין |
תמצית ההליכים
1.התובע הוא עובד של הנתבעת, אשר היא רשות מקומית. בכתב התביעה, שהוגש תחילה גם כנגד ראש המועצה הנתבעת באופן אישי, טען התובע כי החל מחודש דצמבר 2008 (עם כניסתו לתפקיד של ראש המועצה, לאחר הבחירות שהיו בשנת 2008), הופחתו רכיבים שונים משכרו בשל טעמים פוליטיים, שכן התובע נודע כמי שלא תמך במועמדותו של ראש המועצה. התובע עתר לחייב את הנתבעת להשיב לו את אשר הופחת משכרו, בסכום שהתובע העריכו בסך של 178,000 ₪.
2.הנתבעת, בכתב הגנתה, הכחישה את טענות התובע בקשר לטעמים הפוליטיים להפחתה בשכר, והכחישה גם טענות בקשר להפחתה משכר התובע דווקא. על פי טענת הנתבעת בכתב ההגנה, אם היו הפחתות בשכרו של התובע, הן היו בדומה להפחתות משכרם של עובדים אחרים שמועסקים אצלה, בשל כך שהתברר שחלק מרכיבי השכר, שולמו שלא כדין. הפחתות אלה, על פי טענת הנתבעת בכתב ההגנה - היו על דעת ועד עובדי הנתבעת.
3.בעת דיון מוקדם שהתקיים בתובענה, הודיע ב"כ התובע כי התובע כבר אינו עומד על טענתו בענין המניעים הפוליטיים להפחתות בשכרו ולכן - גם אינו עומד על היותו של ראש המועצה כמי שהוא בגדר נתבע אישית בתובענה. אכן, ראש המועצה נמחק מהיותו נתבע בכתב התביעה.
עם זאת, התובע עמד על הטענה שהיו הפחתות משכרו, אשר לא היו כדין, וכי יש להשיב לו את מה שהופחת. במקביל, הודיע ב"כ התובע כי הנתבעת חידשה תשלום של חלק מהרכיבים שהופחתו משכרו.
נסיונות לברר עם ב"כ הצדדים, בעת הדיון המוקדם, את השאלה איזה רכיבים הופחתו משכר התובע ואיזה רכיבים שוב שולמו - לא צלחו, מאחר שהצדדים לא היו בקיאים מספיק בתלושי המשכורת. אולם, הוברר שאין חולק שהתובע קיבל את הסכומים שנכתבו בתלושי המשכורת. לאחר שנכשל גם נסיון להביא את הצדדים להסכמה בדבר בחינה משותפת של רכיבי השכר על פי תלושי המשכורת, ניתנה החלטה שלפיה כל אחד מהצדדים חוייב להגיש הודעה בדבר השוני ברכיבי השכר ששולמו בין התקופה שהסתיימה בנובמבר 2008 לבין התקופה שלאחר מכן (ההשוואה שהתבקשה היתה לגבי לפחות שנתיים שמדצמבר 2006 ועד נובמבר 2008 ולפחות שנתיים מדצמבר 2008 ועד נובמבר 2010, כשלצדדים ניתנה האפשרות להתייחס גם לתקופות ארוכות יותר).
4.לאחר שהיות, הגישו ב"כ הצדדים את אשר התבקש מהם. הנתבעת התבקשה להתייחס בהודעותיה גם לשני עניינים נוספים; האחד - מתן זכות טיעון לתובע בטרם ההפחתות משכרו (והתברר שאין לנתבעת טענה שניתנה לתובע זכות כזו, אלא רק טענה כללית שלפיה כל עובד ידע שאם יש לו טענות בקשר להפחתות בשכרו - הוא זכאי להעלות את טענותיו), והשני - שאלת ההסכמה הנטענת של ועד העובדים (ובהעדר הודעה על הסכמה בכתב לענין זה, בהתאם להחלטה שניתנה - רואים את הנתבעת כמי שאין בידיה מסמך המאשר את ההסכמה הנטענת של ועד העובדים).
5.נוכח עמדותיהם של הצדדים והעובדה שהיה נראה שהמחלוקת ביניהם היא חשבונאית בלבד, אם בכלל - הועלתה (בהחלטה) האפשרות להכריע בתובענה בלא שמיעת עדויות. עם זאת, למקרה שהצדדים לא יגיעו להסכמה על כך, ניתנה באותה החלטה ההוראה בדבר הגשת עדויות ראשיות בתצהירים, ונקבעה ישיבת הוכחות.
6.התובע אכן הגיש תצהיר.