ב' נ' קצין התגמולים

רקע עובדתי

1. לפנינו ערעור על החלטת קצין התגמולים מיום 11.11.08 בה קבע המשיב ש"אינה קיימת נכות אורגנית או נפשית הקשורה בחבלה בראש מ-1988 כמשמעותו בסעיף 1 לחוק".

    

2. להלן פרטים העולים מהראיות שהובאו בפנינו וממסמכים המצויים בתיק הרפואי:

    

   • המערער יליד שנת 1968;

   • הוא התגייס לצה"ל בספטמבר 1986 ושובץ בנח"ל.

   • ביום 3.4.89 הוא נפגע מאבן במצחו. נסיבות הפגיעה תוארו בחוות דעתו של ד"ר רוזיצקי [המומחה מטעם המשיב]: "במרץ 1989 שירת כמאבטח של הסמח"ט בגזרת בית לחם. היה בטיולית לא ממוגנת בדרך לירושלים. לדבריו נחבל משתי אבנים, לדבריו היה ללא קסדה. לדבריו ספג אבן בקדמת הפנים, סבל משבר באף ובארובה. לדבריו היה ערני, ללא איבוד הכרה". בעקבות זאת הוא אושפז למשך 9 ימים שבמהלכם עבר בדיקות נוירולוגיות ושוחרר כאשר צוין שמבחינה נוירולוגית הבדיקה תקינה; המערער הוכר כנכה ע"י משרד הביטחון בגין צלקת שנגרמה לו מאותה אבן והוענקו לו 10% נכות;

   • ביום 27.3.95 בעת שירות מילואים נפגע המערער בתאונת דרכים ואושפז ליום אחד. ד"ר רוזיצקי תיאר פגיעה זו כך: "ב-1995 נפצע בשירות מילואים בתאונת דרכים וסבל משבר באגן. אושפז במחלקה אורטופדית, ללא איבוד הכרה, ללא חבלת ראש". בגין תאונה זו הגיש המערער תביעה לקצין התגמולים והאחרון הכיר בקשר בין הפגיעה והשירות והעניק למערער 2% נכות בגין חבלה ברגל שמאל ושבר באגן. לכן, סך אחוזי הנכות שנקבעו למערער היו 12%.