ת"א
בית המשפט העליון
|
1733-07, 1737-07, 1741-07, 1744-07
21/07/2014
|
בפני השופטת בדימוס:
דר' דרורה פלפל
|
| - נגד - |
תובעים:
1. רפי יהודה
2. יהודה פוזיילוף
3. רעיה דינה פוזיילוף
4. חיים כרפוט
5. שרה כרפוט
6. אירנה אדיזם ו – 45 אח'
7. פנינה ברגליק ועוד 48 אח'
עו"ד יהודית גרנית
עו"ד פרופ' אברהם ציון
עו"ד סנונית ציון זפרני
עו"ד גדעון אליאב
עו"ד איתי אליאב
עו"ד סיני גלבוע
עו"ד עודד ישראלי
|
נתבעים:
1. עיריית הרצליה
2. הועדה המקומית לתכנון ובניה – הרצליה
עו"ד אילנה בראף-שניר
|
| פסק דין |
א.מהות התובענה
לפני ארבע תביעות מאוחדות לתשלום פיצוי כספי בגין הפקעת מקרקעין בהרצליה הידועים כיום כמתחם "שבעת הכוכבים" מכוח הוראות פקודת הקרקעות (רכישה לצרכי ציבור), 1943 (להלן: "פקודת הרכישה"), חוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה"), וחוק לתיקון דיני הרכישה לצרכי ציבור, התשכ"ד – 1964 (להלן: "חוק התיקון").
ב.עובדות רלבנטיות
הועדה המקומית ועיריית הרצליה יזמו תכנית מתאר מקומית הר/1890 אשר פורסמה למתן תוקף ביום 28.4.1999 (להלן: "תכנית 1890"), לפיה יועד שטח של 220 דונם למתחם ספורט בידור ונופש. ביום 13.2.2003 פורסמה למתן תוקף תכנית מקומית הר/1941 (להלן: "תכנית 1941").
תכנית 1941 חלה על שטח של כ- 717 דונם במרכז העיר הרצליה – הידוע בשמו הישן כ"באסה" והוא התחום בין שדרות שבעת הכוכבים, רחוב הבריגדה היהודית, נתיבי איילון ורחובות ז'בוטינסקי ושירת דבורה; היא כוללת את השטח עליו חלה תכנית 1890 (להלן: "שטח התכנית"). על פי תכנית 1941 שונה ייעוד המקרקעין מייעוד חקלאי לשטח ציבורי פתוח לצרכי פארק עירוני. בסעיף 18 לתכנית 1941 נקבע כי הקרקעות המיועדות לצרכי ציבור יופקעו בשלמות על ידי העירייה, הוראה דומה נקבעה בסעיף 13 לתכנית 1890.
במסגרת ההליכים לאישור תכניות 1890 ו – 1941 הגישו התובעים אשר היו בעלי מגרשים בשטח התכנית, התנגדויות. התקיימו הליכים משפטיים שהסתיימו במתן פסק דין בבית המשפט העליון לפיו נדחו ההתנגדויות לאישור התכנית (עע"מ 9316/05).
עוד קודם להגשת התביעות כאן הגישו בעלי מגרשים בשטח התכנית, בהם חלק מהתובעים כאן, למוסדות התכנון השונים, תביעות לפיצויים בגין ירידת ערך בשל שינוי ייעוד המקרקעין משטח חקלאי לשטח ציבורי פתוח. זאת, מכוח הוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבניה.
תביעות נוספות כנ"ל לפיצוי מכוח הוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבניה הוגשו לאחר אישור תכנית 1941. במסגרת ההליכים האמורים שם מונה מר יצחק סיוון כשמאי מכריע (להלן: "השמאי המכריע"), וביום 12.9.2011 פרסם שומה מכרעת ביחס לירידת הערך של המקרקעין בשל תכנית 1890. הנתבעות – כאן - לא השלימו עם קביעות השמאי המכריע ביחס לשווי הקרקע, ובשלב זה, עניין התביעות לפיצוי מכוח הוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבניה, תלוי ועומד, בבית המשפט העליון.
בהחלטת רשמת ביהמ"ש כאן מיום 6.3.2011 הועמדו ההליכים בתביעות הנוכחיות עד להכרעה בעררים שהגישו התובעים מכוח הוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבניה.
בהחלטה מיום 30.3.2012 חודשו ההליכים בתביעות כאן. כן נקבע בהחלטת הרשמת האמורה כי אין מחלוקת בין הצדדים ששומת השמאי המכריע באשר לשווי המקרקעין לאחר שינוי הייעוד, הינה שומה חלוטה.
לשלמות התמונה, יוער כי בטרם התקבלה שומת השמאי המכריע שילמה עיריית הרצליה לכל התובעים פיצוי בסך 28$ למ"ר בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. לטענת העירייה הפיצוי הכספי ששולם לתובעים הוא פיצוי שאינו שנוי במחלוקת ומשקף את סכום הפיצויים שהתובעים זכאים להם הן מכוח הוראות סעיף 197 לחוק התכנון והבניה והן כפיצויי הפקעה.
להלן פרוט התביעות:
-
ת.א 1733/07 (כתב תביעה מתוקן מיום 6.3.2013) – מכתב התביעה עולה כי רפי יהודה היה הבעלים של 458/8293 חלקים מחלקה 32 גוש 6523 ובסה"כ 458 מ"ר. בתביעה האמורה נתבע לחייב את הנתבעות לשלם לתובע פיצויי הפקעה ודמי שימוש ראויים בשיעור 6% משווי המקרקעין לשנה, לתקופה שמשנת 2000, מועד תפיסת המקרקעין עקב ההפקעה, ועד חודש פברואר שנת 2012, מועד תשלום הפיצויים, וזאת בגין אי תשלום הסכום שאינו שנוי במחלוקת תוך 90 יום מיום ההפקעה.