עמ"נ
בית משפט לעניינים מנהליים באר שבע
|
63162-01-15
15/10/2015
|
בפני השופטת:
חני סלוטקי
|
| - נגד - |
המערערים:
1. ישי בית און
2. הבנק הבינלאומי סניף אילת
עו"ד ישי בית און
עו"ד רותם פורת
עו"ד נורית נפתלי
|
המשיבים:
1. תמרה קינן
2. מנהל הארנונה של עיריית אילת
עו"ד מוני עזורה
עו"ד ליטל ברששת
עו"ד נטלי בן דוד יוסף
|
| פסק דין |
1. בפני שני ערעורים שאוחדו לערעור אחד ועניינם בהחלטת וועדת הערר לענייני ארנונה של עיריית אילת (להלן: וועדת הערר") מיום 11.12.14 (להלן: "ההחלטה").
המערער 1- עו"ד ישי בית און- בתפקידו ככונס נכסים (להלן: "המערער 1" ו/או "כונס הנכסים"), המערער 2- הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ (סניף אילת) (להלן: "המערער 2" ו/או "הבנק"), מערערים כאמור על החלטת וועדת הערר, העוסקת בחובות ארנונה הרובצים על נכסים שבבעלותה של המשיבה 1- הגברת תמרה קינן (להלן: "המשיבה 1" ו/או "גב' קינן"), בעניינם קבעה הוועדה כי חובות אלו רובצים על המערער 1, בתפקידו ככונס נכסים מטעם המערער 2, החל מיום מינויו בשנת 1998 ועד למועד ביטול צו הכינוס ביום 22.5.12.
המשיב 2, הינו מנהל הארנונה של עיריית אילת (להלן: "מנהל הארנונה" ו/או "המשיב 2")
באותה החלטה נקבע, בין השאר:
"אין מחלוקת כי הבעלים הרשום של הנכסים נשוא הערר היו העוררת ובעלה המנוח – מר שימעון קינן ז"ל (להלן: "המנוח") וכי הללו הופעלו באמצעות חב' שמעון מסעדת פנורמה אילת בע"מ (להלן: "החברה"), אשר הייתה בבעלותו המלאה של המנוח.
עוד אין חולק כי ביום 29.10.98 הגיש הבנק תביעה לבית המשפט המחוזי בת"א ע"ס 1,154,478 ₪ כנגד העוררת והמנוח ובמקביל לתביעה הנ"ל, נפתחו נגדם תיקים בלשכת הוצאה לפועל במסגרתם ניתן צו למינוי עו"ד ישי בית-און ככונס הנכסים (ביום 27/12/98) לצורך מימוש השעבוד שנרשם לטובת הבנק על זכויותיהם.
לשם השלמת התמונה יצוין כי ביום 11/03/2008 נדחתה תביעת הבנק כנגד העוררת והמנוח וכי הערעור שהוגש לבית המשפט העליון נדחה אף הוא ביום 17/02/2010. ואולם, בפועל בוטל מינוי כונס הנכסים רק ביום 22/05/2012 בהחלטה של ראש ההוצל"פ ובהתאם, החל ממאי 2012 העוררת היא המחזיקה בנכסים והחייבת בתשלומי ארנונה בגינם.
[.....]
.... הגענו לכלל מסקנה כי המחזיק וכן בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכסים נשוא הערר הנו כונס הנכסים אשר פעל מטעם הבנק.
..... החל מרגע מינויו של כונס הנכסים מטעם הבנק, לא ניתן לראות עוד בחברה, ומקל וחומר בעוררת, כמי שהחזיקה בנכסים בפועל ואף ככזו אשר לה הזיקה הקרובה ביותר לנכסים.
להבנתנו, עם מתן צווי הכינוס בשנת 1998 ובשנת 1999 ניתנו בידי כונס הנכסים מלוא השליטה והפיקוח עליהם.
[....]
.... התרשמנו מעדותה של העוררת, כמו גם מעדותם של העדים מטעמה אשר היו מהימנות......
ולהבדיל, לא התרשמנו מעדותו של כונס הנכסים ככזו אשר שיקפה את מציאות הדברים.
[.....]
העורר הנו מי שהחזיק בנכסים נשוא הערר ולמצער היה בעל הזיקה הקרובה ביותר אליהם החל מיום מינויו ועד למועד ביטול הכינוס על ידי ראש ההוצאה לפועל....."