-
לפני בקשה מטעם הנתבעת 2 לדחיית התביעה על הסף, מכוח תקנה 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991 (להלן – "התקנות").
-
כפי שעולה מכתב התביעה, התובע עובד זר, עותר לסעדים כספיים: בגין הפרשי שעות נוספות, תשלום חלף הפרשה לפיצויי פיטורין וגמל, ימי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, והשלמות שכר.
-
הנתבע 3 אזרח ישראל נזקק לשירותי סיעוד, אשר העסיק את התובע. הנתבעת 4 הינה בת זוגו של הנתבע 3 ולטענת התובע אף היא העסיקה אותו.
-
הנתבעות 1 ו - 2 לשכות פרטיות, העוסקות בתיווך בין עובדים זרים המעניקים שירותי סיעוד וטיפול בקשישים לבין נזקקים לשירותי סיעוד. הנתבעות פועלות על פי הנוהל האוסר על העסקת עובדים זרים בסיעוד למעט באמצעות תיווך.
עיקרי טענות הנתבעת 2-המבקשת
-
לטענת הנתבעת 2, היא המבקשת, יש לדחות את התביעה נגדה על הסף בשל העדר יחסי עובד מעסיק (העדר יריבות). לטענתה מעולם לא העסיקה את התובע ומעולם לא שררו ביניהם יחסי עבודה.
-
כל חלקה של הנתבעת 2 מתמצה בלפעול בהתאם לנוהל מס' 9.2.0001 (ת. עדכון 01.12.2019) - נוהל לשכות להבאה, לתיווך ולטיפול בעובדים זרים, בענף הסיעוד (להלן - "נוהל לשכות פרטיות" או "הנוהל") (נספח 1 לבקשה). הנתבע 3 גויס באמצעות המבקשת ולא מתקיימים יחסי עובד מעסיק בין התובע לנתבעת 2 וממילא התובע לא טוען לקיומם כפי שעולה מעדותו במסגרת עדותו המוקדמת מיום 17.09.2020 (צורף כנספח 2 לבקשה).
-
עוד טענה הנתבעת 2, כי מילאה את חובותיה על פי דין ועל פי הנוהל ומשכך יש לסלק את התביעה מחוסר עילה ומחוסר יריבות.
עיקרי טענות התובע-המשיב
-
התובע, הוא המשיב, דוחה את טענות הנתבעת 2 וטוען כי זו התרשלה בפיקוח על זכויותיו של התובע ופעלה בניגוד לנוהל לשכות פרטיות. האחריות של הנתבעת 2 נגזרת מהנוהל. לטענתו, לנתבעת 2 אחריות ישירה כלפי זכויותיו הסוציאליות והקוגנטיות. משכך קמה לתובע עילה כנגד הנתבעת 2.
-
התובע מציין, כי יש לדחות את הבקשה בשל העובדה שאינה עולה בקנה אחד עם ההלכות הידועות בנוגע לסילוק על הסף, שהינו סעד הניתן במשורה ורק מקום שאין כל ספק שאין מקום בניהול ההליך, יינתן הסעד.
-
בנוסף, נטען כי אין לרשם בית הדין סמכות לדון בבקשה מכוח הוראת סעיף 27 לחוק בית הדין לעבודה. לעניין זה נקדים אחרית לראשית, מאחר והתיק עבר להכרעת שופט, מתייתר הצורך במתן החלטה ביחס לסמכות רשם.
-
בסיפת התגובה נטען כי מאחר ומדובר במחלוקת עובדתית בסיסית, הרי שדרך המלך היא לברר את העניין במסגרת בירור עובדתי בהליך עצמו.
דיון והכרעה-
-
לאחר שקילת טענות הצדדים, מצאתי כי יש לקבל את הבקשה, ולדחות את התביעה כנגד הנתבעת 2 על הסף, מחמת היעדר סמכות עניינית. להלן אעמוד על הטעמים למסקנה זו.
-
הלכה היא, כי סעד של סילוק על הסף יינתן על ידי בית המשפט ביד קמוצה ובמשורה, ובבתי הדין קצרה המשורה עוד יותר. עם זאת, ייתכנו נסיבות חריגות, המצדיקות סילוק תביעות על הסף.
-
תקנה 44 לתקנות קובעת כי "בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת למחוק על הסף כתב טענות מאחד הנימוקים האלה: (1) אין הכתב מראה עילה...".
תקנה 45 לתקנות אלו קובעת כי :"(א) בית הדין רשאי בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, לדחות על הסף תובענה נגד נתבע מאחד הנימוקים האלה:....(2) חוסר סמכות..".
-
סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969 (להלן – "החוק") קובע כי "לבית דין אזורי תהא סמכות ייחודית לדון....(א)(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]".
-
בתביעה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק, הוגדרה סמכותו של בית הדין על פי זהות הצדדים (עובד ומעסיק) ועל פי עילת התביעה (יחסי עבודה). כאמור ברע"א 2407/14 מורן רוחם נ' אג'נס פרנס פרס בע"מ (פורסם בנבו, 14.10.2015) (להלן – "עניין רוחם"):
"על מנת שתובענה תיכנס לגדר סמכותו של בית הדין לעבודה לפי סעיף 24(א)(1) לחוק בית הדין לעבודה עליה לעמוד בשני מבחנים מצטברים בעלי יסוד "חיובי":
ראשית, על הצדדים לתובענה להיות עובד ומעסיק, או מי ששררו ביניהם יחסי עובד ומעסיק בעבר (ראו: מנחם גולדברג, נחום פיינברג דיני עבודה כרך שלישי 25 (מהדורה חמישים ושש, 2014) (להלן: גולדברג ופיינברג)).
שנית, עילת התביעה צריכה לנבוע מיחסי העבודה. עמידה בשני המבחנים האלו היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק, מאחר שמצטרף אליהם מבחן שלישי, בעל יסוד שלילי – העילה אינה עוולה מפקודת הנזיקין".
-
בהתאם להלכה, הכלל המשפטי בעניין סמכותו של בית הדין הוא- "מחד גיסא, עניינים המסורים לסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה יידונו אך ורק בבית הדין לעבודה, ומאידך גיסא, לא יידונו בבית הדין לעבודה אלא עניינים אלה." (עניין רוחם, פס' 27).
-
בעניין אוסלרנה, פירט בית הדין הארצי את שלביו של המבחן התלת שלבי בקביעת שאלת הסמכות העניינית (כפי שנפסק בעניין רוחם):
"סוגיית תיחום הסמכויות בין בתי הדין לעבודה ולערכאות אזרחיות נידונה בענין רוחם. בהקשר לסעיף 24(א)(1) – אשר הוא המצוי במוקד ערעור זה - מבוסס התיחום ככלל על מבחן תלת שלבי: מבחן זהות הצדדים - היינו אם מדובר בתביעה שבין עובד למעסיק או חליפיהם; מבחן העילה – האם העילה נובעת מיחסי עבודה; מבחן העילה שהוחרגה מסמכות בית הדין – ובמיוחד האם מבוססת התביעה על עילות נזיקיות שאינן בסמכות בית הדין לעבודה (ראו: עניין רוחם)"
(בר"ע (ארצי) 49125-06-18 פנחס אוסלרנה נ' רן מלכה (פורסם בנבו, 4.10.18).
-
בהתאם למבחן התלת שלבי, המבחן הראשון הוא מבחן זהות הצדדים: בענייננו, לא התקיימו יחסי עבודה בין הנתבעת 2 ובין התובע.
-
נוכח זאת, בהתאם למבחן זהות הצדדים אין מדובר בעובד ובמעסיק. לפיכך, יש בכך כדי לתמוך במסקנה כי מקומה של תובענה זו אינו בבית הדין לעבודה. עם זאת, אין בכך כדי לייתר את בחינתם של השלבים הנוספים למבחן התלת שלבי.
-
המבחן השני, מבחן העילה: עיון בכתב התביעה מעלה כי התביעה כנגד הנתבעת 2 הוגשה בשל עילה של הפרת חובה חקוקה.
-
הנתבעת 2 מפנה לנוהל לשכות פרטיות, המפרט את חובות הלשכה הפרטית בקשר לטיפול בעובד הזר, וביניהן - "על הלשכה להדריך את העובד הזר בדבר הטיפול במטופל... ליידע את העובד הזר בדבר הדרכים לפנייה לממונה זכויות עובדים זרים... לערוך ביקור... בביתו של כל מטופל... דיווח על ממצאים חריגים.." ועוד.
-
אם כן, מדברים אלו עולה כי עילת התביעה כפי שנוסחה בכתב התביעה אינה נובעת מיחסי העבודה בין התובע ובין הנתבעת 2. מדובר בהפרת החובה במישור הנזיקי (או החוזי) אשר בין הצדדים.
-
התובע טוען כי ההפרה היא בשל היעדר פיקוח של המבקשת על יחסי העבודה.
-
לאחר ששקלתי טענה זו של התובע, מצאתי כי אין בה די על מנת להקים סמכות לבית הדין העבודה. כפי שהובהר לעיל, טענת התובע בדבר היעדר פיקוח של המבקשת, נובעת ממישור היחסים שבין השניים ולא במישור היחסים הקשור ביחסי העבודה.
-
כאמור לעיל, הנתבעת מס' 2 טוענת כי היא "לשכה פרטית". טענה זו לא הופרכה. נהפוך הוא, התובע ציין בכתב התביעה כי הנתבעת 2 היא "חברת השמה" אשר "הפנתה" את התובע למעסיק - מר יעקב ממן, הוא הנתבע 3.
-
סעיף 62 לחוק שרות התעסוקה, תשי"ט - 1959 מגדיר "לשכה פרטית" - "מי שעיקר עיסוקו או מקצתו בתיווך עבודה, למעט שירות התעסוקה" ומגדיר "תיווך עבודה" – "הפגשה, בתמורה או שלא בתמורה, בין מעסיק או מי שזקוק לעובד (בפרק זה – מציע עבודה) לבין מבקש עבודה, לשם העסקת מבקש העבודה אצל מציע העבודה...". משמע, אין מדובר ביחסי עובד ומעסיק אלא ב"תיווך" בין עובד ל"מעסיק".
-
בהתאם לנוהל לשכות פרטיות חל איסור על לשכה פרטית להעסיק עובדים זרים, כאמור בסעיף 5.1.1 לנוהל :
"התנאים החלים על החברה המבקשת היתר ועל לשכה בעלת היתר... המבקשת הינה חברה ישראלית הרשומה כדין ואשר על פי התקנון שלה מטרתה היחידה הינה הבאה, תיווך וטיפול בעובדים זרים בענף הסיעוד. כאמור, על המבקשת להיות חברה בעלת ייעוד בלעדי Sole Purpose Company (SPC), וחל עליה איסור לעסוק בכל עניין אחר למעט הבאה, תיווך וטיפול בעובדים זרים בענף הסיעוד. בין היתר, חל עליה איסור להעסיק עובדים זרים או להעסיק עובדים ישראלים במתן טיפול סיעודי, או לעשות כל פעילות אחרת מלבד הפעילות המוגדרת בהיתר שיינתן לה ובהתאם לנוהל זה".
-
בנוסף, מעיון בכתב התביעה עולה כי הטענות כנגד הנתבעת 2 מנוסחות באופן לקוני ועמום, והתביעה נעדרת פירוט עובדתי אשר לסממנים בדבר קיום יחסי עובד - מעסיק בין התובע לבין הנתבעת 2. התובע לא טען כי שכרו שולם לו על ידי הנתבעת 2 ולא פירט בכתב התביעה סממנים אחרים המצביעים על יחסי עובד - מעסיק בינו לבין המבקשת.
-
הלכך, משמדובר ב"לשכה פרטית" העוסקת בתיווך ובהיעדר סממנים אחרים בכתב התביעה המצביעים על קיום יחסי עובד מעסיק - לא מתקיים מבחן "זהות הצדדים" והתביעה אינה בסמכותו העניינית של בית הדין.
-
כמו כן, משאין מדובר ביחסי עובד – מעסיק, ממילא קיום הדיון "לא יביא לשינוי הפתרון המעשי הסופי" של הסכסוך לעניין עילות התביעה שמקורן ביחסי עובד - מעסיק (ביניהן תביעה להפרשי שעות נוספות, תשלום חלף הפרשה לפיצויי פיטורין וגמל, ימי חופשה, דמי הבראה, דמי חגים, פיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד, והשלמות שכר וכו'). על כן, מתחזקת המסקנה כי אין לברר את התובענה בבית הדין לעבודה (ראו בהקשר זה בר"ע (ארצי) 67197-01-17 רותם גיספאן נ' בסט שרותי קירור בע"מ (פורסם בנבו, 3.4.2017)(להלן – "עניין גיספאן")).
-
לא נעלמה מעיני טענת התובע לפיה משמעות קבלת הבקשה לדחיית התביעה על הסף הינה סגירת דלתות בית המשפט בפני התובע. אומנם, בהתאם להלכה הפסוקה סילוק על הסף יינתן במקרים חריגים בלבד, כאשר העדיפות היא בירור המחלוקות לגופן, כלל הנכון ביתר שאת בבתי הדין לעבודה, בהם סעד זה ניתן במקרים נדירים ובמשורה. אולם, בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי, כלל זה אינו חל עת מדובר בסילוק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית, זאת לאור האפשרות להמשיך ולברר את התובענה בערכאה שיפוטית אחרת –
"... סילוק תובענה על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית שונה, שכן מחיקתה מטעם זה אינה מונעת בירור התובענה בבית המשפט המוסמך. ואילו דחייתה מטעם זה מותנית בהעברת הענין לבית המשפט המוסמך (תקנה 45(ג)). משכך, במצבים אלה אין לכאורה מקום לחשש מפני פגיעה או כרסום בזכות הגישה לערכאות עקב סילוק התובענה על הסף, שכן אפשרות בירורה בערכאה השיפוטית המוסמכת לא נחסם."
(עניין גיספאן)
-
דברים אלו נכונים גם לענייננו, בו נדחית תביעת התובע בבית הדין אולם רשאי הוא להגיש תביעה לבית המשפט המוסמך על כן, אין מדובר בנעילת דלתות בית המשפט בפניו.
-
המבחן השלישי – העילה המשפטית הנשענת על הפרה חוזית או נזיקית. לעניין זה שוכנעתי כי העילה עליה מבוסס כתב התביעה היא עילה של הפרה חובה חקוקה ומאחר וההפרה אינה נגזרת מכוח סכסוך עבודה אלא נוגעת למישור יחסים שבין המבקשת והמשיב ללא קשר ליחסי העבודה, מתחזקת שוב המסקנה כי אין לברר התובענה ביחס לנתבעת 2 בבית הדין. (ראו : עניין גיספאן)
סוף דבר
-
על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה מתקבלת ובהתאם לכך, התביעה כנגד הנתבעת 2 נדחית.
-
אשר לשאלת ההוצאות - בנסיבות המקרה דנא, הבקשה התקבלה. נוכח התוצאה הסופית על פיה נדחתה התביעה כנגד הנתבעת 2, יישא התובע בהוצאות הנתבעת 2 בסך של 2,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.
-
המזכירות תעביר את התיק לקביעת ההליכים להמשך בירור התביעה לפני כבוד הרשמת.
ניתן היום, א' כסלו תשפ"א, 17 נובמבר 2020, בהעדר הצדדים.