פסק דין
1.התובע, מבקש מקלט מחוף השנהב, הועסק במשך למעלה משנתיים כפועל נקיון ושוטף כלים בבית המלון מיגל ובמסעדה הצמודה לו, ברחוב הירקון בתל-אביב. בפנינו תביעה שהגיש עם סיום עבודתו, המופנית כנגד מעסיקתו, הנתבעת 1 (להלן: הנתבעת), וכנגד הנתבע 2, שהוא הבעלים של הנתבעת 1 (להלן: הנתבע).
מהלך ההתדיינות
2.כתב התביעה הוגש ביום 29.5.11. קדם משפט התקיים ביום 23.5.12 בפני כב' השופט אילן איטח.
ביום 5.8.12 הוגשה לבית דין זה בקשה בהולה לגביית עדות מוקדמת. זאת, בשל החלטת ממשלה שבעקבותיה נקבעה לתובע טיסה חזרה לארצו ליום 13.8.12. ביום 12.8.12 התקיים כמבוקש דיון לצורך גביית עדותו המוקדמת של התובע. ברם, בא כוח הנתבעים לא התייצב לדיון, בשל שהייתו בחו"ל. בתום הדיון ניתנה ההחלטה הבאה, על ידי כב' הרשמת עדי ריכטמן:
"ביום 9.8.12 הוגשה בקשה לדחיית הדיון ושמיעת עדותו המוקדמת של התובע, מהנימוק כי ב"כ הנתבע שוהה בחו"ל. לנוכח העובדה כי התובע עומד לעזוב את גבולות הארץ מחר ה- 13.8.12, ובהעדר הסכמת הצד שכנגד, בית הדין דחה את הבקשה. יוער כי הבקשה לשמיעת עדות מוקדמת הודעה לב"כ הנתבע עוד ביום 7.8.12 בשעה 11:39. מן הראוי היה כי עד מועד הדיון בבקשה במהלך חמישה ימים היה על ב"כ הנתבע להיערך לדיון/לדאוג לעו"ד חלופי. משלא עשה כן ונציג הנתבעת 1 / נתבע 2 התייצב לדיון, ניתנה לו הזדמנות לחקור את התובע בחקירה נגדית, אולם בחר שלא לחוקרו, הרי הנני מקבלת תצהיר עדות ראשית ככתבו וכלשונו באשר הוא לא נסתר".
3.ביום 2.12.12 הייתה אמורה להתקיים ישיבת הוכחות בתיק, אך היא נדחתה, בשל שורת מחדלים מצד הנתבעים, הכל כמפורט בהחלטות שניתנו במהלך הדיון. דיון ההוכחות התקיים בסופו של דבר ביום 6.1.13. ביום 27.6.13, לאחר שהוגשו כבר סיכומים בכתב מטעם הצדדים, הגישו הנתבעים בקשה לצירוף מסמכים לתיק. הבקשה התקבלה וניתנו הוראות בדבר הגשת תצהירים משלימים. בהמשך לכך התקיימה ביום 10.11.13 ישיבת הוכחות נוספת, שלאחריה הגישו הצדדים השלמות סיכומים בכתב. עתה עלינו להכריע.
דיון והכרעה
המחלוקת בדבר תקופת ההעסקה
4.לגרסת התובע, הוא הועסק על ידי הנתבעת החל מיום 3.4.08 ועד לפיטוריו ביום 5.12.10, דהיינו כ- 32 חודשי העסקה. הנתבעים מאשרים את מועד תחילת ההעסקה, אך טוענים שהעסקתו על ידי הנתבעת הסתיימה ביום 25.4.10, לאחר שהנתבעים העבירו את הבעלות בבית המלון ובמסעדה לחברה אחרת, שהיא שהמשיכה להעסיק את התובע.
5.לאחר בחינת מסכת הראיות שבתיק, אנו מקבלים את עמדת הנתבעים בנקודה זו, וקובעים שתקופת עבודתו של התובע לצורך חישוב זכויותיו בתביעה שבפנינו נמשכה רק עד ליום 25.4.10, דהיינו 26 חודשים בלבד, ולא 32 חודשים כפי שטען התובע. להלן נימוקינו לקביעה זו:
ראשית לתצהיר הנתבע צורף הסכם פשרה שנחתם ביום 21.4.10 בין הנתבעת ובין חברה בשם ראדה שהשכירה לה את הנכס, במסגרת התדיינות בבית משפט השלום תל אביב (ת"א 5866-11-09 נוף ים תל אביב בע"מ נ' rada). בהסכם הפשרה נקבע, בין היתר, שלשם סיום הסכסוך בין הצדדים תועבר החזקה במלון ובמסעדה בחזרה לראדה החל מיום 25.4.10. יצויין שלא הוגשה לנו בתיק כל ראייה לכך שהסכם הפשרה לא בוצע מסיבה כלשהי, ועל כן אין לנו אלא להניח שאכן, בהתאם להוראותיו, עזבו הנתבעים את המלון והמסעדה ביום 25.4.10;
שנית תלוש שכר התובע לחודש יוני 2010, אותו צירף התובע עצמו לתצהירו, מראה כי מעסיקתו בחודש זה הינה חברה אחרת בשם "מלון מיגל בע"מ", ומופיע על התלוש מפורשות שמועד תחילת ההעסקה הינו 1.5.10. זאת, לעומת תלושים קודמים שצירף התובע, למשל תלוש אפריל 2010, שבו מצויינת הנתבעת 1 כמעסיקה, ומצויין תאריך תחילת ההעסקה 1.6.08;
שלישית שני העדים מטעם הנתבעים העידו על דבר העברת הבעלות, ועדותם בנקודה זו מקובלת עלינו;
ורביעית כבר בכתב ההגנה ובמהלך דיון קדם המשפט, במועדים שבהם התובע היה עדיין בארץ, טענו הנתבעים שהפסיקו להפעיל את המסעדה והמלון בסוף 25.4.10, וכי המלון הופעל על ידי חברת מיגל. לא מצאנו בחומרים שבתיק הכחשה של התובע לדבר העברת הבעלות, ולכך יש להוסיף את העובדה שכב' השופט איטח בקדם המשפט, לאחר שעיין במסמכים שבתיק, הציע לתובע לצרף את חברת "מלון מיגל בע"מ" שקיבלה את החזקה במלון ובמסעדה כנתבעת נוספת בתיק, ב"כ התובע ציין שישקול, אך בסופו של דבר בחר, ונימוקיו עימו, שלא לבקש את צירופה.
המחלוקת בעניין גובה השכר השעתי
6.התובע טען בכתב התביעה ששכרו במשך כל תקופת העסקתו עמד על 23 ₪ לשעה. הנתבעת בסעיף 10 לכתב הגנתה טענה ששכרו של התובע בראשית תקופת העסקתו היה נמוך מכך, ועמד על 21 ₪ בלבד, ורק "בשלב מאוחר יותר הועלה ל- 23 ₪ לשעה".
7.משסקרנו את חומר הראיות והעדויות שבפנינו, אנו קובעים כי שכרו של התובע לצורך חישוב זכאותו לרכיבי תביעתו - יחושב על בסיס 23 ₪ לשעה לכל תקופת עבודתו, וזאת מהטעמים הבאים:
ראשית הנתבעים בכתב ההגנה הודו שזה היה שכרו של התובע לכל הפחות בתקופת העבודה האחרונה, אך לא פירטו ולא ציינו אימתי במהלך תקופת עבודתו הועלה שכרו מ- 21 ₪ ל- 23 ₪;
שנית התובע בתצהירו העיד ששכרו היה 23 ₪, ומשלא נחקר על תצהירו, בהעדר ראיה ברורה לסתור יש לקבל את טענתו זו כמוכחת;