Hewlett Packard Company ואח' נ' עזרא ואח'

           בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט ע' גרוסקופף) בת"צ 51324-03-14 מיום 3.5.2017 אשר קיבל בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש המשיב 1 (להלן:המשיב) נגד המבקשות והמשיבה 2.

רקע והחלטת של בית המשפט קמא

1.  המבקשת ברע"א 5119/17 (להלן: HP) מייצרת מחסניות דיו למדפסות (להלן: המחסניות). המבקשת ברע"א 5192/17 (להלן: דאטה פול), המבקשת ברע"א 5195/17 (להלן: טכנו רצף) והמשיבה 2 (להלן: קומפיוסנטר) היו בתקופה הרלבנטית המשווקות המורשות של המחסניות בישראל (להלן ביחד: המשווקות המורשות). בעבר נרשמו על גבי אריזותיהן של המחסניות פרטי מידע שונים (כגון שם היצרן, מקום הייצור, הוראות השימוש במוצר וכו') בשש שפות שונות אך לא בעברית. לפיכך, הגיש המשיב בקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד HP והמשווקות המורשות בטענה כי התנהלות זו מהווה הפרה של הוראות הדין בנוגע לסימון מוצרים. לאחר הגשתה של בקשת האישור הודיעה HP כי החל מיום 30.9.2015 יסומנו המחסניות הנמכרות בארץ גם בעברית, ועל כן המליץ בית המשפט קמא לצדדים לפנות להליכי גישור. הצדדים פעלו בהתאם להמלצתו של בית המשפט קמא ולאחר שבאו בדברים ביקשו ממנו לאשר הסדר פשרה שגיבשו ביניהם. בקשה זו נדחתה על ידי בית המשפט קמא ביום 10.5.2016 בנימוק כי ההטבה המוצעת לקבוצה במסגרת הסדר הפשרה נמוכה מידי ואינה משקפת כראוי את הנזק שנגרם לה לכאורה. ההליך הייצוגי המשיך להתנהל וביום 3.5.2017 קיבל בית המשפט קמא את בקשת האישור והתיר למשיב לנהל תובענה ייצוגית נגד HP והמשווקות המורשות.

2. בהחלטתו קבע בית המשפט קמא כי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981 (להלן: חוק הגנת הצרכן) וצו הגנת הצרכן (סימון טובין), התשמ"ג-1983 מחייבים לרשום על אריזות של מוצרים המשווקים בארץ פרטי מידע מסוימים בעברית. עוד קבע בית המשפט קמא כי הוכח לכאורה שעד יום 30.9.2015, HP והמשווקות המורשות מכרו בארץ מחסניות ללא כיתוב בעברית ולכן ישנה אפשרות סבירה שייקבע כי עליהן לפצות את הצרכנים שרכשו מחסניות באותה התקופה בשל אי הנוחות שנגרמה להם כתוצאה מכך. עם זאת, קבע בית המשפט קמא כי אין לאפשר למשיב לתבוע מ- HP ומהמשווקות המורשות פיצויים בגין פגיעה באוטונומיה. עוד קבע בית המשפט קמא כי הוכח לכאורה כי HP והמשווקות המורשות חסכו בעלויות הכרוכות בסימון המחסניות בהתאם להוראות הדין ולכן ישנה אפשרות סבירה שייקבע כי הן התעשרו שלא כדין על חשבון ציבור הלקוחות. לפיכך קבע בית המשפט קמא כי יש להתיר למשיב לנהל נגד HP והמשווקות המורשות תובענה ייצוגית גם בעילה של עשיית עושר ולא במשפט.

3. בית המשפט קמא דחה את טענתן של HP והמשווקות המורשות לפיה הן לא התעשרו כתוצאה מהפרת חובת הסימון בעברית משום שגם אם היו ממלאות אחר חובה זו הן היו "מגלגלות" את כלל העלויות הכרוכות בכך אל כתפי הצרכנים. כמו כן דחה בית המשפט קמא את הטענה לפיה העובדה ש- HP פעלה כדי לתקן את הפגמים שעליהן הצביע המשיב מצדיקה את דחיית בקשת האישור. זאת, כך נקבע, משום שבמקרה דנן HP והמשווקות המורשות הזיקו לכאורה לציבור הצרכנים על מנת לחסוך בעלויות סימון, ובנסיבות אלו אין להסתפק בתיקון ההפרה. בנוסף על כך קבע בית המשפט קמא כי בענייננו ישנו אינטרס ציבורי לאכוף את הדין בנוגע לסימון מוצרים בעברית ולהרתיע מפני הפרתו ואף מטעם זה אין להסתפק בתיקון ההפרה. עוד קבע בית המשפט קמא כי העובדה ש- HP והמשווקות המורשות אינן מוכרות מחסניות לצרכנים פרטיים ולא מכרו באופן ישיר מחסניות לחברי הקבוצה המיוצגת, אינה מצדיקה לפטור אותן מאחריות. זאת, משום שחובת הסימון בעברית חלה על כל מי שעונה להגדרה של "עוסק" בחוק הגנת הצרכן והגדרה זו רחבה דיה כדי לכלול גם גורמים שלא התקשרו בעסקה עם הצרכן הסופי. כמו כן דחה בית המשפט קמא את הטענה כי אין להתיר ניהול תובענה ייצוגית במקרה דנן משום שהפגיעה הנטענת בקבוצה שבנדון היא בבחינת זוטי דברים. נקבע כי עניין לנו בהפרה גורפת ורחבת היקף של הדין בנוגע לסימון מוצרים בעברית, אשר יש אינטרס ציבורי חשוב לנהל בעניינה הליך ייצוגי ואין לומר כי מדובר בזוטות שאין להטריד בהן את בית המשפט. בית המשפט קמא הוסיף וקבע כי העובדה שהנזק שנגרם לכל אחד מחברי הקבוצה נגזר ממאפייניו האישיים אף היא אינה עילה לדחייתה של בקשת האישור וכי ניתן לקבוע את גובה הפיצוי שישתלם לקבוצה בגין הפרתה של חובת הסימון בעברית, על פי חומרתה והיקפה של ההפרה ומידת האשם שיש לייחס ל- HP והמשווקות המורשות בגין ביצועה. לבסוף דחה בית המשפט קמא את הטענה לפיה לא עומדת למשיב עילת תביעה אישית. לעניין זה נקבע כי ישנה אפשרות סבירה שייקבע כי נגרמה למשיב אי נוחות כתוצאה מהפרת חובת הסימון על ידי HP והמשווקות המורשות ואין בעובדה שהפריז בתיאורים בנוגע לנזק הבלתי ממוני שנגרם לו כדי להצדיק את דחיית הבקשה לאישור בשל חוסר תום לב.

           מטעמים אלו כולם התיר בית המשפט קמא למשיב לנהל נגד HP והמשווקות המורשות תובענה ייצוגית בשם "כל אדם אשר רכש מחסנית דיו HP בישראל בשבע השנים שקדמו להגשת התובענה ועד ליום אישור התובענה כייצוגית, למעט רכישות של מחסניות דיו HP אשר יובאו לארץ לאחר יום תיקון הסימון (דהיינו לאחר ה- 30.9.2015)".

טענות הצדדים בבקשות רשות הערעור

4. לטענת  HPהמשיב לא ביקש לתבוע פיצויים בגין חוסר נוחות או השבה של טובת הנאה שצמחה לה כתוצאה מחיסכון בעלויות הסימון ועל כן, לא היה בית המשפט קמא רשאי להתיר לו לתבוע ממנה סעדים אלה. HP סבורה כי בעשותו כן הפך עצמו בית המשפט קמא למעין "תובע על" וביצע מיוזמתו מקצה שיפורים בבקשת האישור. HP מדגישה בהקשר זה כי בית המשפט קמא לא היה מוסמך לנהוג כך אף לא מתוקף הסמכות הנתונה לו לאשר תובענה ייצוגית בשינויים, שכן סמכות זו נועדה להתגבר על קשיים דיוניים ולא לערוך מקצה שיפורים מהותי בבקשת האישור. עוד טוענת HP כי יסודותיה של עילת עשיית עושר ולא במשפט לא הוכחו די הצורך, וגם בהנחה שהתעשרה כתוצאה מהפרת חובת הסימון בעברית, התעשרות זו לא הייתה על חשבון ציבור הצרכנים. כמו כן טוענת HP כי קביעתו של בית המשפט קמא לפיה יש לגזור את גובה הפיצוי מתוך היקפה וחומרתה של הפרת חובת הסימון ומתוך מידת האשם שיש לייחס לה בגין אי ביצועה, סוטה מעקרונות יסוד בדיני הנזיקין לפיהם אין פיצוי ללא הוכחת נזק והיא עומדת בסתירה לסעיף 20(ה) לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות) הקובע כי בית המשפט לא יפסוק בתובענה ייצוגית פיצויים לדוגמה.HP  מוסיפה וטוענת כי שגה בית המשפט קמא בדחותו את טענתה כי הפגיעה בקבוצה המיוצגת במקרה דנן היא בבחינת "זוטי דברים". לשיטתה, קביעה זו אינה מתיישבת עם ההלכה הפסוקה ועם המגמה לצמצם את היקף התביעות המוגשות בגין הפרה טכנית של הוראות הדין. לבסוף טוענת HP כי המשיב נעדר עילת תביעה אישית וחסר תום לב ועל כן שגה בית המשפט קמא משהתיר לו לשמש כתובע מייצג בהליכים דנן.

5. דאטה פול וטכנו רצף מצטרפות לטענותיה של HP ומוסיפות כי שגה בית המשפט קמא משקבע כי הן עונות להגדרה של "עוסק" בחוק הגנת הצרכן והתיר למשיב לנהל תובענה ייצוגית בשם צרכנים שלא התקשרו עמן בעסקה. כמו כן נטען כי הגדרת הקבוצה שקבע בית המשפט קמא רחבה מידי וכוללת לקוחות שאינם עונים להגדרה של "צרכנים" בחוק הגנת הצרכן. בנוסף על כך טוענות דאטה פול וטכנו רצף כי נוכח השוני הרב בין חברי הקבוצה, תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת ביותר להכרעה במחלוקות בין הצדדים. דאטה פול וטכנו רצף טוענות עוד כי אם היו עומדות בחובות הסימון המוטלות עליהן הן היו "מגלגלות" את כלל העלויות הכרוכות בכך אל כתפי הצרכנים ולפיכך שגה בית המשפט קמא משקבע כי הן התעשרו שלא כדין כתוצאה מהפרתן של חובות אלו. דאטה פול וטכנו רצף מוסיפות וטוענות כי בית המשפט קמא התעלם מכך שהמשיב לא פנה אליהן לפני שהגיש את בקשת האישור ושגה משדחה את הסכם הפשרה שגובש על ידי הצדדים. דאטה פול אף טוענת כי היא הציגה ראיות לכך שמחסניות הדיו שרכש המשיב לא שווקו על ידה ולפיכך לא היה מקום לקבוע כי למשיב יש עילת תביעה אישית נגדה.