1.התובעת רכשה דירה מקבלן, ובמסגרת זו בחרה את הנתבעת כספקית הריצוף ממנה תרכוש את האריחים לריצוף דירתה. התובעת טענה בהליך זה כי הריצוף שבוצע הוא פגום, כי יש שני סוגים שונים של אריחים ובנוסף, קיימים סימני רטיבות באריחים הנובעים מכך שהמצע שמתחתם היה רטוב וכך נכלאה הרטיבות בתוך האריחים לאחר שבוצע להם ליטוש.
השאלות העומדות לדיון בהליך זה הן אם הנתבעת אחראית לליקויים הנטענים; אם לתובעת אחריות תורמת בנסיבות המקרה, או אם קיימת אחריות למי שביצע את הפוליש באריחים; וככל שחבה הנתבעת כלפי התובעת, מהו הנזק שנגרם אשר הנתבעת חייבת לשלם פיצוי בגינו.
2.התביעה הוגשה בתחילה כנגד הקבלן שביצע את עבודות הריצוף וגם כנגד הנתבעת, ממנה נרכשו האריחים. בהתאם להסכמה של הצדדים בדיון מיום 02.09.14, הסכימה התובעת למחוק את כתב התביעה כנגד הקבלן, לאחר שהנתבעת קיבלה על עצמה את האחריות של הקבלן ככל התובעת, ככל שתימצא כי קיימת כזו. לפיכך, בדיון זה תהיה התייחסות לאחריותה של הנתבעת הכוללת גם את אחריות הקבלן.
הרקע ותמצית טענות הצדדים
3.לטענת התובעת, הגיעה לחנות הנתבעת בחודש אוגוסט 2010 על מנת לבחור אריחי ריצוף לבית, לאחר שביקשה לשדרג את הריצוף המוצע על ידי הקבלן. התובעת הזמינה אריחי שיש מסוג אושן גריי בגודל 80/80 עבור ריצוף קומת הכניסה, לאחר שראתה את שני האריחים התלויים בתצוגה שהיו בצבע זהה ומצאו חן בעיניה. כחודשיים לאחר מועד ההזמנה, זומנה למחסן הנתבעת לראות פריסה של האריחים בטרם יסופקו לדירתה. לטענת התובעת, בתצוגה פרסו לפניה שני אריחים בלבד ונמסר לה כי לא פורסים אריחים רבים יותר בשל משקלם והסיכון שיישברו. על פי תצהיר התובעת, (סעיף 11), שני האריחים שהוצגו לה לא היו באותו גוון והיא אמרה לנציג המכירות כי היא מבקשת שהאריחים יהיו בגוון אפור כהה, זהים לאלה שהוזמנו לריצוף המדרגות. התובעת טענה כי לא נאמר לה שעשויים להיות גוונים שונים לאריחים, לא ניתן לה כל ייעוץ לעניין ביצוע הריצוף או הטיפול במרצפות לאחר סיום העבודה, ואם ניתנו לה הנחיות כלליות במועד הרכישה, לא חזר עליהן נציג המכירות בעת הפריסה, והיא לא זכרה את פרטיהן. התובעת מסרה כי למיטב זיכרונה, במועד זה מסר לה נציג המכירות כי היא חייבת לבצע ליטוש וסילר לריצוף בטרם תיכנס למגורים בבית.
התובעת הוסיפה וטענה כי במהלך ביצוע עבודת הריצוף הגיעה לבית כאשר חצי קומת הכניסה מרוצפת, היא הבחינה במספר גוונים שאינם תואמים, שאלה את מנהל העבודה לסיבה לכך, ונענתה כי רק לאחר ליטוש השיש ניתן יהיה לראות את האריחים כהלכה.
בן זוגה של התובעת הזמין מלטש, שהעיר בטרם ביצוע העבודה שיש מספר גוונים באריחים, אך לא מסר כי יש בשל כך להימנע מביצוע עבודת הליטוש או הסילר, וביצע את העבודה שנדרשה ממנו.
התובעת מתארת בתצהירה כי במועד עריכת פרוטוקול המסירה של הבית, העירה לנציג הקבלן על נושא הריצוף, אולם מאחר והיה עליהם לפנות דירה מושכרת, לא יכלו שלא לקבל את הבית במצבו הקיים ועל כן חתם בן זוגה על פרוטוקול המסירה ובני המשפחה נכנסו לגור במקום.
כבר בחודש הראשון בו התגוררה התובעת בבית, החלה לטענתה לזהות כתמים חומים ברצפה, ובמשך החודשים שלאחר מכן הגיעו פעמיים נציגים של הנתבעת לראות את הפגמים הנטענים, אך אלה לא תוקנו או טופלו עד היום. התובעת אישרה בעדותה כי הנתבעת הציעה לרצף עבורה מחדש וללא תשלום את כל קומת הכניסה, אלא שלגישתה, ריצוף מחדש יוביל "למהפכה בבית" בו היא עובדת וחיה עם 4 ילדיה, ועל כן אפשרות זו אינה מעשית.
התובעת צרפה לכתב התביעה חוות דעת של שמאי, אשר ביקר בדירה ביום 9.5.12 וקבע כי מותקנים בקומת הכניסה בבית התובעת 3 סוגים שונים של מרצפות ובנוסף, במרביתם, נמצא סימן של מים בהיקף האריחים ("טלוויזיה").
4.לטענת הנתבעת, במהלך הנחת האריחים העלתה התובעת לפני מנהל העבודה והמנכ"ל של הקבלן טענות על הבדלים בגווני האריחים ועל כתמים על השיש, והיא הופנתה לנתבעת, ממנה רכשה את האריחים. הנתבעת טענה כי הימנעות התובעת מלפנות אליה, בזמן אמת, בטרם הושלמה עבודת הריצוף ולפני שנכנסה לגור בבית, גרמה להגדלת הנזקים. עוד טענה הנתבעת כי התובעת ידעה שהיא רוכשת אריחי שיש טבעיים ועל כן יש אפשרות לשינויי גוון. נטען על ידי הנתבעת כי האריחים נפרסו בפני התובעת בטרם אישרה הספקתם, בחתימתה, וככל שרצתה לראות מספר אריחים רב יותר מזה שנפרס, היה עליה לבקש לכל הפחות לפתוח את הארגזים הנוספים הנמצאים במקום. הנתבעת הוסיפה וטענה תופעת הטלוויזיה נוצרה בשל מריחת סילר בטרם היה הריצוף יבש לחלוטין, ואינו באחריותה של הנתבעת אלא באחריותו של המלטש שהיה צריך להבהיר לתובעת שיש להמתין בטרם ביצוע העבודה. על פי גישת הנתבעת, האריחים שסיפקה היו תקינים. הנתבעת טענה כי התובעת ידעה כבר בזמן הפריסה כי יש לאריחים שבחרה מספר גוונים, לא התריעה בפני הנתבעת כי האריחים אינם לשביעות רצונה, נמנעה מלפנות לנתבעת ישירות, לא מנעה את עבודת המלטש למרות שזה מסר לה שיש בעיה בגוונים, וקיימות סתירות רבות בעדויות התובעת ובן זוגה, הפוגמות במהימנותם.
דיון והכרעה
5.מקור כתמי הרטיבות
בחוות הדעת, נקבע כי הליטוש ושכבת הסילר שנמרחה כלאו את המים בתוך המרצפות. מקריאה ראשונית ניתן היה להבין כי בשל כך, האחריות לפגמים אלה מוטלת על המלטש. עם זאת, במהלך חקירתו הנגדית של המומחה, הוברר כי הרטיבות באריחים מקורה בספיחה של מים מהמצע עליו הם מונחים, ולא מדובר במים שמקורם בעבודת הליטוש. בסיכומיה טענה הנתבעת כי יש בדברים אלה משום סתירה של המומחה לקביעות שבחוות דעתו.
לטעמי, מדובר בהבהרה והסבר ולא בסתירה: קריאה מדוקדקת בחוות הדעת מעלה כי ישנה התייחסות לספיגה של מים ולבירור בנוגע לדליפת מים במקום, ולכך שהסילר כלא את המים שבתוך האריחים. אין קביעה חד משמעית בחוות הדעת כי מקור המים מהליטוש אלא ההתייחסות היא למקור כתמי המים.
ניתן להסיק מחוות הדעת והעדות גם יחד כי המצע שמתחת לאריחים לא היה יבש לחלוטין, כי האריחים ספגו רטיבות מתוך המצע, וכי הליטוש בוצע בטרם ייבוש מלא של האריחים וכך נותרה הרטיבות בתוך האריחים והיא מתבטאת בכתמי הטלוויזיה בהיקף האריחים.
לנוכח מסקנה זו, ומאחר שהקבלן הוא זה שאחראי על הרטיבות שהייתה כלואה במצע, מתחת לריצוף, ומאחר שהנתבעת לקחה על עצמה את אחריות הקבלן, אני קובעת כי הנתבעת אחראית לקיומה של הרטיבות במצע שמתחת לריצוף. לא נטען ולא הוכח כי הנתבעת או הקבלן פעלו לבדוק אם המצע יבש דיו כאשר החלו בהנחת האריחים במקום, ועל כן לא ניתן לשלול את טענת התובעת כי הנחת האריחים על גבי מצע לח מהווה ביצוע עבודת ריצוף ו/או עבודת ייבוש בלתי מקצועית.
על כן, אחראית הנתבעת גם לספיגת הרטיבות באריחים שהונחו על גבי המצע הלח.
6.שינויי הגוון בריצוף
לבית המשפט הוגשה תמונה (ת/1) שבה ניתן היה להבחין בשני מרקמים וגוונים שונים. בתמונה צולמו 4 אריחים, שלושה בעלי פסים, ואחד שהוא חלק.
בחוות דעתו של שמאי התובעת נקבע, כי קיימים 3 סוגים שונים של מרצפות (פרק הממצאים, עמוד שני). קביעה זו לא נסתרה, ולא הוגשה חוות דעת נגדית מטעם הנתבעת. בחקירתו הנגדית, לא הופנו לשמאי שאלות בסוגיה זו. כאמור בספרו של כב' השופט קדמי על הראיות (מה' תש"ע, 2009), חלק רביעי, עמ' 1949:
"היריב חייב במסגרת החקירה שכנגד לחקור את העד במישרין ובמפורש בקשר לכל נושא שיש לגביו מחלוקת... כאשר לא מציגים לעד שאלות בחקירה שכנגד בקשר לנושא מסויים, ההנחה היא - בהיעדר הסבר סביר אחר - כי אין חולקים על דברי העד באותו נושא."
בנסיבות אלה, יש לקבוע כי חוות דעתו של שמאי התובעת בנוגע לקיום סוגי אריחים שונים היא קביעה שלא הופרכה, ועל כן, מדובר בקביעה שבמומחיות שלא נסתרה, ודי בכך כדי לקבוע כי עלה בידי התובעת להרים את הנטל המוטל עליה, להוכיח כי סופקו לדירתה אריחים מסוגים שונים, ולא אריחים מסוג אחד, כפי שהוזמן.
7. אי התאמה
על פי חוק המכר, התשכ"ח - 1968 (להלן: חוק המכר) על מוכר חלה חובה לספק לקונה את הממכר שנרכש. סעיף 11 לחוק המכר, התשכ"ח-1968, מגדיר את המונח "אי התאמה" כך:
"המוכר לא קיים את חיוביו, אם מסר - ...
(2) נכס שונה או נכס מסוג או תיאור שונה מן המוסכם; ...
(4)נכס שמבחינת סוגו, תיאורו, איכותו או תכונותיו אינו מתאים לדגם או לדוגמה שהוצגו לקונה, זולת אם הוצגו ללא קבלת אחריות להתאמה;
(5) נכס שאינו מתאים מבחינה אחרת למה שהוסכם בין הצדדים."
אני מקבלת את טענת התובעת כי אריחים שיש בהם שוני בולט לעין, שהם משלושה סוגים שונים, מקצתם כהים ורובם בהירים, אינם תואמים להזמנה ולמוסכם, לפיה הנתבעת תספק לתובעת אריחים מסוג אחד בלבד. על כן, מדובר באי התאמה על פי חלופות (2), (4) ו- (5) לסעיף 11 לחוק המכר.
סעיף 13 לחוק המכר קובע את החובה המוטלת על קונה לבדוק את הממכר:
"(א) על הקונה לבדוק את הממכר מיד לאחר קבלתו.
(ב) הוסכם על הובלת הממכר, על הקונה לבדוק אותו מיד לאחר שהגיע למקום הייעוד...
(ג) על המוכר לתת לקונה, לפי דרישתו, הזדמנות נאותה לבדוק את הממכר לפני המועדים האמורים בסעיפים-קטנים (א) ו-(ב)."
מלשון החוק עולה, כי קונה המבקש להסתמך על אי התאמה צריך להוכיח קיומם המצטבר של שני התנאים האמורים, וכתנאי ראשוני ומחייב, לבדוק את הממכר "מיד לאחר קבלתו." כפי שקבע המחוקק, בדיקה כזו – והודעה מיידית למוכר – הם תנאים לעצם הזכות להסתמך על אי ההתאמה ובהעדרם לא תתקבל טענה לאי התאמה.
אין מחלוקת כי ביום הנחת הריצוף, כאשר הגיעה התובעת לבית, טענה כי ניתן להבחין בגוונים שונים באריחים. טענת הנתבעת היא, כי נציגי הקבלן הפנו את התובעת לספק האריחים, ופנייה כזו לא בוצעה. לטעמי, אין פסול בכך שהתובעת הפנתה את הטענה והתלונה למי שהיה במקום, והיה אחראי על ביצוע העבודות. לא ניתן כל הסבר לעובדה שנציגי הקבלן לא מצאו לנכון לפנות בעצמם לספק, להציף ולהביא בפני הנתבעת את התלונה והטענה שהועלתה, כדי לקבל תשובה מוסמכת ולקבוע אם ניתן להמשיך, או שיש להפסיק, את ביצוע עבודות הריצוף.
סעיף 14 לחוק המכר מתייחס לחובת ההודעה על אי התאמה:
"(א) על הקונה להודיע למוכר על אי-התאמה מיד לאחר מועד הבדיקה לפי סעיף 13(א) או (ב) או מיד לאחר שגילה אותה, הכל לפי המוקדם יותר.
(ב) לא הודיע הקונה על אי-ההתאמה כאמור בסעיף-קטן (א), אין הוא זכאי להסתמך עליה."
אני סבורה שהתובעת עמדה בחובתה: מר אבי סיני ומר אלי יצחקי אישרו שניהם (בסעיף 5 לכל אחד מתצהיריהם) כי התובעת העלתה בפניהם טענות בקשר לגוון האריחים בדירה. אני רואה בהודעות ותלונות אלה עמידה בחובה למסור הודעה על פגם בסמוך לאחר שהגיעו האריחים.
הובהר כי מידע באשר לתלונת התובעת נמסרה לנתבעת, ומנכ"ל הנתבעת העיד, כי נציגת השירות היתה בדירה. נציגה זו לא זומנה למסור עדות מטעם הנתבעת, תוך הסבר כי היא אינה עובדת עוד אצל הנתבעת ואין עמה קשר. נוצר הרושם כי הנתבעת לא עשתה מאמץ לאתר את העדה, ועל כן חלה החזקה כי הימנעות זו מזימון עדה שפרטיה ידועים לנתבעת, פועלת לחובתה.
בנסיבות המקרה, ניתנה לנתבעת ואף לקבלן הזדמנות לבדוק ולתקן את הפגמים שנוצרו, ולפיכך עמדה התובעת בחובה זו.
אחריותו של הקבלן נובעת גם מכך שפעל להניח את כל האריחים, או למצער כמות רבות שלהם, בלי שמי מהעובדים במקום הבחין בכך שיש מספר גוונים באותם אריחים ברצפת הבית, באופן הגורם לפגם אסתטי בולט לעין, וידאג לעצור את המשך העבודות לצורך בירור ובדיקה.
מצאתי קושי לקבל את עמדת הנתבעת כי לא מדובר בשינויי גוון בעלי משמעות ועל כן לא מדובר באי התאמה. בהתאם לעדותו של מר אלי יצחקי, שהיה מנהל העבודה של הקבלן, הוא היה נוכח בבית התובעת בזמן הנחת האריחים. מר יצחקי השיב לשאלות בית המשפט ומסר, כי הבין את הטרוניה שהועלתה על ידי התובעת בפנייתה הראשונה אליו, לאחר הנחת הריצוף (עמוד 20 לפרוטוקול, שורות 26-30):
"ש. שאמרה לך גילה בפעם הראשונה שהריצוף לא נראה לה בסדר, מה אתה ראית בריצוף? הבנת מה או שזו הייתה הזיה?
ת. הבנתי. שמדברים על שיש זה חומר טבעי שנחצב מהסלע. סלע הוא אף פעם לא בעל גוונים אחידים, תלוי בעומק של הסלע, בגודל הגושים, מאיפה חוצבים. שראיתי היו גוונים שלהבנתי, לטעמי, אלה גוונים אופייניים לשיש. אמרתי לה לא קנית מאיתנו, קנית מזהבי עצמון, תפני אליהם."
לטעמי, יש סתירה פנימית בעמדה זו של נציג הקבלן. אם מדובר בגוונים אופייניים, שיש לצפות לראות כאלה, ולא כמשהו חריג ובעל משמעות, לא היה כל מקום שמר יצחקי יפנה את התובעת לספק האריחים. כאשר מדובר בגוונים שהם טבעיים, צפויים, מקובלים ותקינים, היה על מנהל העבודה להסביר לתובעת כי מדובר במצב תקין.
התרשמתי, בשל אופן ניסוח תשובתו של העד, ועצם ההפניה של התובעת לנתבעת לאור תלונתה, כי התלונה לא נתפסה כתלונה בלתי סבירה. מר יצחקי אף הוא הבחין בקיומם של הגוונים, בחוסר האחידות ובצורך לברר נושא זה עם הנתבעת, ספקית החומר. בהתנהגות זו של מר יצחקי יש חיזוק לטענת התובעת כי מדובר באי התאמה.
אשר על כן, אחראים הן הקבלן והן הנתבעת באופן ישיר לאי ההתאמה האמורה, שכן סיפקו לביתה של התובעת אריחים משלושה סוגים שונים, שאינם זהים או דומים דיים כדי לאפשר ריצוף ראוי, אסתטי ומקצועי בבית המגורים.
8.אחריות המלטש
כאמור לעיל, סימני הרטיבות באריחים נבעו מכך שבוצע ליטוש ואיטום לשיש, כאשר המצע שמתחת לאריחים אינו יבש. על פי חוות דעת מומחה התובעת, הדרך לפתור את בעיית הרטיבות מחייבת ליטוש חוזר של האריחים, ייבוש מוחלט של הריצוף למשך כחודשיים, ולאחר מכן מריחת סילר. עולה מחוות הדעת כי יש אפשרות לפתור את בעיית הרטיבות האמורה, אולם לא יהיה בכך כדי ליצור גוון אחיד של המרצפות ועל כן יוותרו מספר גוונים מהותיים באבן.
התובעת טענה כי הזמינה את המלטש באותו מועד, טרם כניסתה לבית, לאור ההנחיה וההוראה שקיבלה מברוך, נציג המכירות של הנתבעת. אמירה זו של מי מעובדי הנתבעת, או עובדי הקבלן, לא הוכחה. על כן, לא אוכל לקבל את הטענה כי המועד שבו בוצע הליטוש נבע מהכוונה או הוראה של הנתבעת או מי מטעמה.
עם זאת, מאחר ולא ניתן לתקן את הפגמים שבקיומם של גוונים שונים של אריחים, אין משמעות לעובדה כי בנוסף לאי ההתאמה מבחינת הגוון, קיימים גם סימני רטיבות באריחים. כך או כך, יש צורך לתקן את הפגם וזאת ניתן לעשות רק בהחלפת האריחים שהונחו בבית התובעת. על כן, גם אם לא היה מתבצע ליטוש במועד שבוצע בפועל, אלא התובעת הייתה ממתינה לייבוש מלא של האריחים ושל המצע, אפשר היה להימנע רק מסימני הרטיבות ולא מאי ההתאמה שפורטה לעיל.
אפשר, שחלה אחריות של המלטש, שכן היה עליו להימנע מביצוע ליטוש או לכל הפחות, היה עליו למסור לתובעת את המשמעות של ביצוע ליטוש ואיטום בסמוך לאחר עבודות הריצוף ולא להמתין כדי לוודא ייבוש מוחלט. עם זאת, מאחר שהתובעת בחרה לא לתבוע את המלטש הרי שאחריותו של המלטש נזקפת לחובתה של התובעת והיא נלקחה בחשבון בקביעת שיעור אחריותה, כאמור להלן.
9.אחריות תורמת של התובעת
מצאתי ממש בטענת הנתבעת כי חלה גם על התובעת אחריות לקיומה של אי ההתאמה, ולהספקתם של אריחים מסוגים שונים לצורך עבודות הריצוף בביתה.
התובעת העידה כי כאשר הגיעה לפריסה בטרם הספקת האריחים והתחלת העבודות, בוצעה פריסה של שני אריחים בלבד במקום פריסה משמעותית שתאפשר לה לבחון את האריחים ולוודא כי אלה אשר יסופקו לביתה, תואמים את המוזמן.
אינני מקבלת את עדותו של מר שי בן עזרא, מנכ"ל הנתבעת, המתייחסת לפריסה שבוצעה לתובעת במשרדי הנתבעת. העד לא היה נוכח בעת ביצוע הפריסה ועדותו התייחסה לפריסה אחרת שבה נכח, והתבססה על השערה בלבד (עמ' 18 לפרוטוקול, שורות 2-3). עדותו של מר בן עזרא אינה תורמת לקביעה מה בוצע בפועל במהלך הפריסה בה נכחה התובעת, בנוגע לאריחים שהוזמנו על ידה. הנתבעת לא זימנה את העובדים שהיו נוכחים ביחד עם התובעת בעת הפריסה שבוצעה במשרדי הנתבעת, וגם מחדל זה נזקף לחובתה.
על כן, אני קובעת כי הפריסה במשרדי הנתבעת שנערכה עבור התובעת, הייתה של שני אריחים בלבד. עם זאת, העובדה שבוצעה פריסה חלקית ומצומצמת של שני אריחים, שהתובעת הבחינה בשוני גוון ביניהם, אינה עומדת רק לחובת הנתבעת כי אם גם לחובת התובעת, כפי שיפורט להלן.
מתיאור התובעת את המתרחש באותו מעמד (עמוד 9 לפרוטוקול), העדיפה לא "לעשות מזה עניין" ובכך לקחה על עצמה סיכון שיהיו בסופו של דבר אריחים ממספר גוונים אשר יסופקו לביתה, סיכון שהתממש.
למרות מצב זה, חתמה התובעת על טופס המאשר את הספקת האריחים. התובעת טענה כי היו במקום משטחים של אריחים נוספים. התובעת לא טענה כי לא ניתן היה להבחין באריחים שבחלקיהם העליונים של המשטחים ולא הסבירה מה היו האריחים שראתה במשטחים עצמם, בנפרד מאותם שני אריחים שנפרסו בפניה. עם זאת, הודתה התובעת שאותם שני אריחים שנפרסו, לא היו באותו גוון. התובעת הצהירה על כך בתצהירה וחזרה על טענה זו בחקירתה הנגדית (עמוד 8 לפרוטוקול שורות 9-14). כאשר נתבקשה התובעת לפרט, מסרה כי: "אני ראיתי רק שני אריחים והם היו בשני גוונים, זה מה שהביא לי את החשש שעוד בפנים יכולים להיות עוד...".
בנסיבות אלה, בהן מוצגים בפני התובעת שני אריחים שונים בגוונים, לא ניתן להבין כיצד אישרה התובעת את הספקת האריחים לביתה מבלי לדרוש לראות אריחים נוספים או לקבל התחייבות, בכתב, כי האריחים שיסופקו לביתה לא יהיו משני גוונים שונים. התובעת מסרה כי חתמה על אישור ההספקה מאחר וחתימה זו הייתה תנאי למשלוח האריחים לביתה. התובעת אישרה כי כבר אז ידעה "בחצי ידיעה" (עמוד 9 לפרוטוקול שורה 22) שעשויה להיות בעיה בגווני האריחים שבהם ייעשה שימוש לצורך הריצוף. הסכמת התובעת וחתימתה על טופס אישור ההזמנה להספקת האריחים לאחר פריסה מצומצמת ולא תקינה כפי שתוארה על ידה, תמוהה בנסיבות המקרה.
התובעת טענה כי אישרה את הספקת האריחים לביתה, לאחר שהוסבר לה שיפרסו לה את כל האריחים בבית. בעדותה הובהר כי לא הייתה פריסה נוספת בביתה של התובעת בטרם בוצעו עבודות הריצוף. התובעת לא טענה ולא הסבירה אם ביקשה שיזמינו אותה לפריסה נוספת בביתה, ואם ביקשה כך, מה הייתה עמדת הנתבעת או עמדת הקבלן. צפוי היה לאור הפריסה הבעייתית במחסן הנתבעת, כי התובעת תעמוד על ביצוע פריסה בבית בטרם השלמת הריצוף, כך שלא תופתע כאשר היא תגיע לבית מרוצף ותראה כי יש בעיה בשל ריבוי גוונים באריחים שהונחו במקום.
בשים לב לאמור לעיל, היה מצופה מהתובעת, ככל שהיא מבקשת להקטין את הסיכון לפגמים בריצוף, כי תדאג להיות נוכחת בעת תחילת ביצוע עבודות הריצוף והנחת האריחים כדי שלא תעמוד בפני עובדה מוגמרת בשלב מאוחר יותר. גם זאת לא דאגה התובעת לעשות.
עוד סיפרה התובעת כי כאשר הגיע המלטש לבצע את עבודת הליטוש והסילר בביתה, אמר לה המלטש שמשהו מוזר באריחים ובגוונים, ויש מספר גוונים שונים של שיש (סעיף 16 לתצהיר). גם אמירה זו של המלטש לא גרמה לתובעת לפנות מיידית לנתבעת אלא הסתפקה בפנייה בעל-פה לקבלן, מבלי שעצרה בעד המלטש מלבצע את העבודה, והסכימה לקבל את החזקה בבית חרף המתואר לעיל, וזאת על מנת לא לעכב את מועד כניסתה לביתה.
10.חלוקת האחריות
שקלתי את מידת האחריות שבהתנהלות כל אחד מהצדדים. מצד אחד ספק מקצועי של אריחים, וקבלן המבצע עבודות בניה, ומהצד השני צרכן המבקש לסיים את עבודות הבניה להיכנס לגור בביתו במועד מוקדם ככל שניתן. עוד נמצא במשוואה זו מלטש, אשר ביצע עבודה בלא לבדוק אם יש צורך להמתין ולוודא ייבוש מוחלט, וייתכן כי היה עליו לפעול אחרת.
מצאתי כי יש להטיל על התובעת אחריות תורמת שהיא מופחתת מאחריותם של הנתבעת ו/או הקבלן, בשיעור של 40%.
11.הנזקים
כאמור לעיל, מונחת בפני בית המשפט חוות דעת אחת בלבד, הקובעת את עלויות פירוק המרצפות וריצוף מחדש. המומחה מטעם התובעת התייחס בחוות דעתו לשטח של 80 מ"ר, והעריך את העלות הכוללת של פירוק הריצוף הקיים, הריצוף מחדש, עבודת הליטוש, והספקת האריחים, בסכום של 55,680 ₪, כולל מע"מ. ב"כ התובעת הסכים (עמוד 23 לפרוטוקול, שורה 9) כי הנתון הנכון לצורך החישוב מתייחס לשטח של 68 מ"ר. על כן, הסכום הכולל לביצוע עבודות הפירוק והריצוף מחדש מסתכמים בסך של 47,328 ₪.
המומחה מטעם התובעת לא נשאל ולא התייחס לשינויים בתמחור העבודות והאריחים בין מועד עריכת חוות הדעת לבין מועד מסירת עדותו, ועל כן, אני רואה בסכומים אלה כנכונים למועד מתן פסק הדין.
התובעת עתרה לפיצוי בגין עגמת נפש בשל הצורך לצאת מביתה במהלך ריצוף כל קומת הכניסה לבית, אשר יארך שבוע ויותר ויוביל למהפכה בבית (סעיף 61 לתצהירה). התובעת הבהירה כי היא עצמאית העובדת מהבית, ובעלת 4 ילדים החיים איתה בדירה. מנגד, הבהירה התובעת בעדותה, כי אינה מתכוונת לבצע את הריצוף מחדש תוך כדי מגוריה במקום, אלא היא מתכוונת למכור את הבית.
התובעת ובן זוגה לשעבר, שניהם העידו על הקושי למכור את הבית כאשר קיים בו ריצוף פגום. בשל כך, אינני סבורה כי יש מקום לפסוק לטובת התובעת פיצוי בגין עגמת נפש הכרוכה במגורים במקום בעת ביצוע עבודות הריצוף מחדש.
מקובלת עלי הטענה כי הצורך בביצוע עבודות כאלה בטרם מסירת החזקה בדירה לרוכשים, עשויה להשפיע בצורה כלשהי על ערך הדירה. עם זאת, ירידת ערך כזו לא הוכחה, ולא די בהצהרות התובעת או מר גאון לעניין זה. על כן, בהעדר חוות דעת שמאית באשר לאותה ירידת ערך, לא ניתן לקבוע כי זו קיימת, או מהו שיעורה.
על אף האמור לעיל, יש לטעמי לפסוק לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש, בשל חשיפתה לפגם האסתטי בריצוף. נזק מסוג זה ניתן לפסוק בדרך של אומדן (ראו ע"א 8279/02, זאב גולן נ. עזבון המנוח דר מנחם אלברט ז"ל, פ"ד סב(1) 330 [2006], סעיף 31), והוא נקבע על ידי בסכום של 5,000 ₪.
לנוכח האמור, מסתכם הנזק שנגרם לתובעת בסכום כולל של 52,328 ₪. בהתאם לשיעור אחריותה של הנתבעת, עליה לפצות את התובעת בסך של 31,397 ₪ (לפי חישוב של 60% מהנזק).
סוף דבר
12.אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך כולל של 43,348 ₪:
א. 31,397 ₪ - חלקה של הנתבעת בנזקי התובעת עפ"י שיעור אחריותה, כפי שנקבע.
ב. 2,320 ₪ - שכר המומחה שהכין את חוות הדעת עבור התובעת.
ג. 1,755 ₪ - שכר עדותו של מומחה התובעת בבית המשפט.
ד. 1,876 ₪ - אגרת בית המשפט ששולמה על ידי התובעת.
ה. 6,000 ₪ - שכר טרחת עו"ד (כולל מע"מ).
אינני פוסקת לתובעת פיצוי נוסף בגין הטרחה והזמן שהשקיעה בניהול ההליך, בנוסף להוצאותיה בפועל ושכ"ט עו"ד, בשל חלוקת האחריות והעובדה כי הסכום שנפסק לטובתה נמוך משמעותית מסכום התביעה.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט המחוזי מרכז - לוד.
המזכירות תעביר עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.
ניתן היום, י"ז אדר ב' תשע"ו, 27 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.
