פש"ר 16517-07-12 ע' ואח' נ' כונס נכסים רשמי מחוז חיפה והצפון ואח'

בקשת חייב להכרזתו פושט רגל.

בעניינו של החייב ניתן צו כינוס ביום 16.7.2012 בגין חובות מוצהרים בסך של 27,284,217 ₪ ל- 27 נושים, כאשר על החייב הושת צו תשלומים בסך של 500 ₪ החל מיום 1.9.2012.

כנגד החייב הוגשו 12 תביעות חוב בסך של 16,777,722 ₪. המנהל המיוחד אישר סך כולל של 709,977 ₪, כאשר מתוך סכום זה סך של 392,480 ₪ אושר לנושה, רג'אח טאטור.

הנושים, בנק הפועלים ובנק דיסקונט ביטלו, לאחר תחילת ההליך, את תביעות החוב מטעמם.

החייב הגיש הצעות הסדר, ואולם לא כונסו אספות נושים לאור הסכומים הנמוכים שהוצעו, אשר לא הצדיקו את קיום אספות הנושים, ובשים לב להתנגדות הנושה טאטור האוחז ביותר מ- 50% ממצבת הנשייה בתיק.

עסקינן בחייב יליד 1942, אלמן, אב לשמונה בנים בגירים, נשוי בשנית מאז חודש יוני 2013, המתגורר, יחד עם רעייתו, בנכס הרשום ע"ש אביו בכפר ריינה. עסקינן בבית מגורים שבנה החייב בשנת 1972 או בסמוך. לפני כעשור בנה בנו של החייב, מוחמד, בית מגורים בקומה השנייה, והוא מתגורר בו יחד עם משפחתו. יתר ילדי החייב מתגוררים אף הם בכפר ריינה בקרקעות שעברו בירושה ושהיו בבעלות אביו המנוח של החייב, ג' מ' ג' מ' .

החייב מדווח בדו"חותיו על הכנסה דו-חודשית בסך של 9,920 ₪ המורכבת מקצבאות מטעם המל"ל, וכן מעבודתו בחברת אדיסא יצור ארגזים בע"מ שעליה עוד ידובר להלן.

החייב תולה נסיבות הסתבכותו הכלכלית בכישלון חברה למסגרות, מסגריית ריינה בע"מ (להלן- "החברה") שהופעלה על ידו בין השנים 1998-1995.

בין השנים 1976 עד 1995 הופעל העסק כעוסק מורשה, אך ביום 7.2.1995 ייסד החייב את החברה, וזאת, לדבריו, על פי עצה שקיבל מאת רואי החשבון שלו.

החייב טען כי כשנתיים לאחר יסוד החברה, נקלעה החברה לקשיים כלכליים בעקבות חילול המחאות שמסרו בידה לקוחותיה. בשל כך החל בנק הפועלים בנקיטת הליכים למימוש הציוד במסגרייה, ואולם ילדי החייב הגיעו להסדר עם הבנק, לפיו רכשו את הציוד תמורת סך של 470,000 ₪. בנק הפועלים אשר הגיש תביעת חוב ע"ס של 11.66 מיליון ₪, הודיע על משיכת תביעת החוב שלו בכללותה.

לטענת החייב, בניו סילקו חובות נוספים שיצרה החברה, ובכלל זה, החוב לאייזנברג מלך בע"מ בסך של 278,000 ₪, ולמועצה המקומית ריינה בסך של 234,000 ₪, וזאת באמצעות עבודות שביצעו בניו של החייב. נטען כי גם החוב לאון הצפון בע"מ בסך של 17,550 ₪, סולק על ידי בניו של החייב. החייב הפנה בתגובתו להודעת המנהל המיוחד מיום 17.12.2015, לחשבוניות המעידות על תשלומים ששולמו על ידי חברת ג.ע. ע' בע"מ, לנושי החייב הנ"ל.

בסמוך לאחר קריסת פעילותה של החברה, הקימו בניו של החייב, חברה חדשה הנושאת שם דומה, מ.ע. מסגריית ריינה בע"מ, והמשיכו את פעילות העסק באמצעות חברה זו, כאשר החייב הועסק בחברה החדשה כשכיר.

בשנת 2000 או בסמוך, גם חברה זו נקלעה לחובות, והוקמה חברה שלישית על ידי בניו של החייב, עלי וג' מ' ג' מ' , שעיסוקה היה זהה לעסקיהן של החברות הקודמות. חברה זו קיימה פעילות עסקית עד שנת 2009.

בשנת 2009, בן נוסף, ת' ע' ת' ע' , הקים חברה נוספת, חלף ג.ע. ע' בע"מ, שהינה חברת אידסה יצור ארגזים למשאיות בע"מ, בה עובד החייב כיום כשכיר.

המנהל המיוחד הביע עמדתו כי למרות גילו המתקדם של החייב, הזמן הרב שחלף מאז יצירת החובות, והעובדה שהחייב מקיים את חובותיו בהליך באופן משביע רצון, הרי ששקלול הנתונים מטה את הכף לעבר דחיית בקשתו של החייב פושט רגל, בעיקר מן הנימוקים הבאים:

א. עסקו של החייב לבש כסויות שונות באמצעות חברות שהוקמו לאחר סגירת החברה, על ידי בניו של החייב, וזאת בניסיון מלחמוק מתשלום החובות לנושי החברה, תוך שיתוף פעולה של החייב, וכאשר חברות אלו נהנות מן המוניטין של החברה וצבר לקוחותיה.

ב. החייב נמנע מלהגיש דיווחים לרשויות מע"מ ולשלם מע"מ, התנהלות שהולידה כתב אישום ואף גזר דין בו הושתו על החייב 4 חודשי מאסר בפועל. רשויות מע"מ הגישו תביעת חוב בסך של 72,290 ₪, ולאחר ערעור, אושר במלואו סכום זה בדין רגיל. לחייב חוב בסך של 107,682 ₪ למרכז לגביית קנסות, הכולל קנס בסך של 52,000 ₪ (קרן) שהוטל על החייב במסגרת ת"פ (שלום נצ') 3437/02 ביום 5.8.04, וכן קנס בסך של 15,000 ₪ (קרן) שהוטל על החייב במסגרת ת"פ (שלום נצ') 6663/99 בגין עבירות מס.

ג. החייב התיימר בשנת 2004 ועל רקע קשיים כלכליים וצבירת חובות להעביר לבניו זכויותיו בנכס מקרקעין בו קוימה פעילותו העסקית (הידוע כגוש 17519, חלקה 11 בכפר ריינה), כאשר בנכס זה מקיימים בניו של החייב את פעילותם העסקית גם כיום. נטען כי גם אם בוצע הדבר כנגד תמורה שגולמה בסילוק חובות, הרי שמדובר בהעדפת נושים פסולה.

ד. מעבר לכך שהחייב פעל להעברת זכויותיו בנכס הידוע כגוש 17519, חלקה 11 בכפר ריינה כשהוא מסובך בחובות, נמנע החייב משך 17 שנה מלשלם דמי שכירות ראויים למר רג'אח טאטור אשר הינו בעל הזכויות במקרקעין בהם עושים החייב ובניו שימוש לצורכי הפעילות העסקית. כל זאת, חרף שורה של החלטות שיפוטיות אשר ניתנו גם על יסוד הסכמות מפורשות של החייב ובניו, שלא קוימו על ידם.

ה. החייב נטל מבנק הפועלים הלוואה בסך של 390,000 ₪ לצורך רכישת מכונית, וזאת 3 חודשים בלבד לאחר שנפתח תיק ההוצאה לפועל של בנק דיסקונט, ובעת שהחייב היה נתון תחת התחייבויות כבדות שאין באפשרותו לפרוע אותן, וכאשר החוב לבנק הפועלים לבדו עמד באותה עת ע"ס של 525,000 ₪.

החייב הדגיש בתגובתו לחוות דעתו של המנהל המיוחד, כי הוא מתנהל כראוי בהליך, כי למרות גילו המתקדם, הרי שמאז חודש 11/14 הוא עובד במשרה חלקית בסך של 1,800 ₪, וכי הוא עומד בזכות עבודה זו בתשלומיו לקופת הכינוס.

החייב טוען כי המציא חלק מן המסמכים שנתבקשו, ואף מסר הסברים באשר לאי יכולתו לספק מסמכים אחרים.

החייב טען כי עלה בידו להביא לביטול תביעת החוב של בנק הפועלים בסך של 11 מיליון ₪, וכן לביטול תביעת החוב של בנק דיסקונט, ובעקבות מאמציו אלו, פחתה באופן משמעותי מצבת הנשייה בתיק.

החייב טוען כי העובדה שעלה בידו להקטין בצורה כה משמעותית את מצבת הנשייה כנגדו, צריכה לעמוד לזכותו, ויש בה להביא תועלת ליתר הנושים שהגישו תביעות חוב כנגדו.

בהתייחס לחוב לנושה טאטור, טען החייב כי הצדדים הגיעו להסדר פשרה, לפיו ישולמו 180,000 ₪ ב- 12 תשלומים עד ליום 1.11.2011, וזאת בנוסף ל- 50,000 דולר שהופקדו בידי ב"כ טאטור, כאשר לטאטור שולם סך של 150,000 ₪ מתוך הסך של 180,000 ₪, ונותר פיגור בסך של 30,000 ₪ בלבד שנבע מבעיות כספיות אליהן נקלע החייב. נטען כי הפיגור הנ"ל שאינו משמעותי, סולק בסופו של דבר באיחור של 4.5 חודשים, ואולם טאטור טען כי הפיגורים שולמו באיחור, ולכן עמד על הסנקציה שנקבעה בהסכם הפשרה, וסירב לסגור את תיק ההוצאה לפועל.

בתגובתו המסכמת, לא חלק המנהל המיוחד על כך שככלל (ולמעט המחדל בעניין אי המצאת תיעוד מלא), מקיים החייב את חובותיו בהליך, משלם את התשלומים החודשיים ומגיש דיווחים, ואף לא חלק על טענת החייב כי פעל להקטנת יתרת החובות הנתבעים בהליך, ואולם המנהל המיוחד מסופק באם בנסיבות העניין, יש בהתנהלות זו בכדי לרפא את הליקויים המהותיים שנתגלו בכל הקשור להתנהלות החייב עובר להליך דנן, כפי שפורטו בדו"ח המפורט מטעמו.

הכונ"ר בתגובתו המסכמת, חלק על עמדתו של המנהל המיוחד, וטען כי על אף שהחייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח כי חובותיו נוצרו בתום לב, הרי שמשלא נתגלו סתירות באשר לאופן יצירת חובותיו, לאור הזמן הרב שחלף ממועד יצירת חובותיו וכן ברוח הרפורמה שהנחיל הכונס הרשמי, אין בכך להטות את הכף נגד הכרזת החייב פושט רגל. יחד עם זאת, ביקש הכונ"ר להגדיל את צו התשלומים של החייב לסך של 1,000 ₪ משום שמן הדו"חות עולה הכנסה פנויה ממוצעת של 750 ₪ לאחר התשלום לקופת הכינוס.

החייב כמובן אינו מתנגד להכרזתו פושט רגל, ואולם מבקש להותיר את צו התשלומים הנוכחי על כנו, כאשר, לטענתו, הכנסותיו פחותות מהוצאותיו, וילדיו מסייעים בעדו כמיטב יכולתם, כאשר ההכנסה הפנויה העולה מן הדו"חות נובעת מכך שהוא מתקשה לקבל או להציג קבלה על כל הוצאה והוצאה.

דיון והכרעה:

לא בלי היסוס, ולאחר לבטים, ראיתי לאמץ את עמדת הכונ"ר ולהכריז על החייב פושט רגל למרות הקשיים הלא מבוטלים הניצבים בדרכנו, להכרזת החייב פושט רגל, עליהם עמד המנהל המיוחד בדו"ח המפורט מטעמו, אך זאת כנגד הגדלת צו התשלומים החודשי. כפי שאבהיר להלן, מה שהכריע את הכף, לטובת הכרזת החייב פושט רגל, הינו גילם של החובות, גילו של החייב והתנהלותו התקינה בהליך, תקופת שהייתו של החייב בהליך, וכן העובדה שההענקה הפסולה הנטענת על ידי המנהל המיוחד, ביחס למקרקעין הידועים כגוש 17519, חלקה 25 ניתנת לכאורה לטיפול באמצעות סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: "פקודת פשיטת הרגל").

להליכי פשיטת הרגל שתי תכליות עיקריות: ראשית, לסייע לנושים אשר לא הצליחו לגבות חובם בהליכי הוצאה לפועל, לכנס את נכסי החייב ולהביא לחלוקתם בין נושיו בדרך הזולה, המהירה והיעילה ביותר ולמכירתם לצורך פירעון חובותיו אליהם; ושנית, לסייע לחייב, אשר נקלע שלא בטובתו לחובות המקשים עליו לתפקד, לפתוח דף חדש בחייו, תוך שמיטת חובותיו במלואם או בחלקם [ע"א 6021/06 פיגון נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 9.8.2009); ע"א 7113/06 ג'נח נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 20.11.2008); ע"א 6416/01 בנבנישתי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד נז(4) 197, 206-205 (2003) (להלן: "עניין בנבנישתי"); וכן, ראו: אוריאל פרוקצ'יה "פשיטת רגל על פי בקשת חייב" הפרקליט ל' 271, 272 (התשל"ו)].

בעקבות תיקון מס' 3 לפקודת פשיטת הרגל משנת התשנ"ו, ונוכח הרפורמה בהליכי פשיטת הרגל המונהגת על ידי משרדי ב"כ הכונ"ר, המגמה הנוהגת כיום בפסיקה בתחום פשיטת הרגל היא מתן דגש רב יותר מבעבר על התכלית השנייה של ההליך, כאמור, המתמקדת בסיוע לחייב. כן מושם הדגש יותר מבעבר על התנהלותו של החייב בהליך, באופן שהתנהלות ראוייה ותקינה בהליך עשוייה להקים משקל נגד לנסיבות הסתבכות בעייתיות.

סעיף 18ה(א) לפקודת פשיטת הרגל מסמיך את בית המשפט להכריז על החייב פושט רגל או לדחות את בקשתו, על פי מבחן תום הלב, בקובעו בהאי לישנא:

"18ה. (א) בית המשפט יחליט, בתום הדיון בבקשת פשיטת הרגל ולאחר שהוגשה לו חוות דעת הכונס הרשמי, אחת מאלה:

(1) להכריז בצו שהחייב הוא פושט רגל כאמור בסעיף 42;

(2) לדחות את הבקשה, אם שוכנע כי הוגשה שלא בתום לב, במטרה לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל, או כי החייב יכול לפרוע חובותיו."

השאלה העיקרית העומדת בפני בית משפט בדונו בבקשת חייב להכרזתו פושט רגל, היא אם נהג החייב בתום לב בעת יצירת חובותיו עובר להליכי פשיטת הרגל ובמהלכם. בהעדר תום לב, אין החייב זכאי לחסות בצל המטריה של הפקודה [שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל 169 (מהדורה שלישית, 2010); וכן, ראו: ע"א 5503/92 קירצמן נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 749, 756 (1994)]. הנטל להוכחת קיומו של תום לב מוטל תמיד על החייב מהמסד עד הטפחות.

שאלת תום ליבו של החייב נבחנת בשתי תקופות שונות: האחת, לפני הגשת בקשת החייב להכרזתו פושט רגל, ובעת יצירת החובות; והשנייה, לאחר הגשתה, לרבות לאחר מתן צו הכינוס.

באשר לבחינת תום ליבו של החייב כלפי נושיו בעת יצירת החובות, בודק בית המשפט אם סיכן החייב את כספי הנושים בחוסר אכפתיות, במעשי מרמה, במצגי שווא; האם הסתיר נכסיו מנושיו או הבריחם [ע"א 149/90 קלאר נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מה(3) 61 (1991)]; האם נגועה התנהגותו באי חוקיות, והאם חובותיו הינם תוצאה ישירה של אי החוקיות (עניין בנבנישתי); עוד בוחן בית המשפט כיצד פעל החייב כדי למנוע התדרדרותו הכלכלית, אם בכלל [ע"א 5178/92 אליהו נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מט(1) 435 (1995); פש"ר (מחוזי חי') 513/03 קרן עמית נ' כונס הנכסים הרשמי – מחוז חיפה (פורסם בנבו, 15.8.2004)].

באשר לבחינת תום ליבו של החייב כלפי נושיו במסגרת הליכי פשיטת הרגל, נדרש החייב לשתף פעולה באופן מלא עם בעלי התפקיד, למלא אחר חובת הגילוי המוטלת עליו, לשלם את התשלומים העיתיים, להגיש דו"חות הכנסות והוצאות במועד, להציג מסמכים להם נדרש, וכמובן שלא ליצור חובות חדשים בחסות ההליך.

בנסיבות המקרה שלפנינו, אין מחלוקת בין הצדדים כי במכלול, התנהלותו של החייב במסגרת ההליך הייתה נאותה ומשביעת רצון. החייב אמנם לא הציג תיעוד מלא כפי שנדרש, ואולם מסר הסברים, פחות או יותר מספקים, להתנהלות זו, בפרט על רקע גילם של החובות. החייב אף אינו יוצר חובות חדשים בחסות ההליך. התנהלותו בהליך, נזקפת לזכותו.

באשר לנסיבות ההסתבכות, רוב תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו כנגד החייב, נפתחו בין השנים 1998-1996, היינו: לפני כ- 20 שנה. המנהל המיוחד אינו חולק על העובדה כי הרקע ליצירת החובות הוא כישלון עסקי.

בית המשפט העליון התייחס בעניין בן דוד [ע"א 3224/07 בן דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (פורסם בנבו, 3.5.2009)] לאלמנט הזמן ולסוגיית תום הלב שעה שנדונה בקשת חייב להכרזתו כפושט רגל, וקבע כדלקמן:

"חוסר תום לב יכול אכן להביא לדחייה של בקשת חייב להכריזו פושט רגל. יחד עם זאת, חובה לזכור שחוסר תום לב הינו מושג רחב ביותר, ויש להתייחס אליו על רקע הנתונים הספציפיים הנוגעים לחייב המסוים. נקודה בעלת חשיבות בהקשר זה מתייחסת לאלמנט הזמן. גם כאשר מתגלה חוסר תום לב מסוים ביצירתו של חוב, יתכן שחלוף הזמן ישמש כמשקל נגד או שיהיה בו כדי לרפא את הפגם. אין להתייחס באותה אמת מידה לחייב שיצר חובות לפני שנים רבות ונוהלו נגדו הליכי הוצאה לפועל במשך שנים, תוך מימוש נכסיו, ואל חייב שיצר חובות רבים תוך תקופה קצרה ויוזם הליכי פשיטת רגל זמן קצר לאחר יצירת החובות ובלא שהתנהלו נגדו כלל הליכי הוצאה לפועל. אפילו אדם שהורשע בפלילים זכאי לכך שהרשעתו תימחק לאחר חלוף תקופה מסוימת (ראו חוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981). האם חייב שהסתבך בחובות אינו זכאי אף הוא למידת התחשבות בשל חלוף הזמן, גם אם פעולותיו נגועות במידה מסוימת של חוסר תום לב?! אין ללמוד מדברי כי חלוף השנים ירפא כל סוג של חוסר תום לב. די בכך שנאמר, כי גם הנתון בדבר חלוף הזמן ראוי שיקבל משקל לזכותו של החייב. כמובן, שיש לברר בכל מקרה את הסיבות ליצירת החובות, אך לא ניתן להתעלם מכך שקשה לדרוש מאדם להציג בפני הכונס הרשמי את כל המסמכים הנוגעים ליצירת החובות כאשר חלפו שנים רבות מעת יצירתם (השוו, רע"א 2282/03 גרינברג נ' כונס הנכסים הרשמי הנ"ל)" [פורסם בנבו] (עניין בן דוד, פסקה 8 לפסק דינו של כב' השופט א' גרוניס). (ההדגשות אינן במקור, ע"א)

מכאן, שחלוף זמן רב בין התנהגות חסרת תום לב במועד יצירת החובות לבין התנהלותו של החייב במהלך הליכי פש"ר, עשוי לרפא פגמים בהתנהלות החייב ובחוסר תום ליבו באופן יצירת חובותיו.

במקרה שלנו, אף שיש לראות בחומרה רבה את העובדה שבניו של החייב פתחו חברה אחרת בשם מ.ע. מסגריית רינה בע"מ תחת החברה שהקים החייב והמשיכו את הפעילות העסקית במסגרתה, תוך שהם עושים שימוש במוניטין ובצבר הלקוחות של החייב, ואף שמקובלים עליי דבריו של המנהל המיוחד, לפיהם ספק אם שכרו של החייב באותה עת עמד ע"ס של 4,000-3,000 ₪ כנטען ו/או כי מעמדו של החייב היה כשל פועל שכיר בלבד, הרי שיש ליתן משמעות לממד הזמן ולשנים הרבות שחלפו מאז.

מחקירת המנהל המיוחד עולה כי בשנת 2000, ובעקבות הסתבכותה של מ.ע. מסגריית ריינה בע"מ, הקימו בניו של החייב חברה נוספת שעסקה בפעילות דומה, ובשנת 2009 שוב הוקמה חברה נוספת, ואולם בל נשכח שהחייב התבגר עם השנים. יש להניח כי עם השנים נטלו ילדי החייב את מושכות הפעילות העסקית, ולא הוכחה זיקה מספקת בין החייב לבין שתי החברות הנוספות שהוקמו בשנים 2000 ו- 2009 על ידי ילדי החייב.

אכן, מחקירת המנהל המיוחד עולה כי בשנת 2004 התיימר החייב להעביר את זכויותיו בנכס המקרקעין הידוע כגוש 17159, חלקה 11 לבניו, כאשר לטענתו, הדבר נעשה בתמורה לחובות ששולמו על ידי בניו בגין חובות החברה. המנהל המיוחד טוען כי החייב לא המציא אסמכתאות מספקות, לא לתשלום חובות אלו, ולא לעובדה שתשלומים אלו שולמו כתמורה בעבור מכירת הזכויות במקרקעין, וגם אם אכן נעשתה העברה זו בתמורה, הרי שמדובר בהעדפת נושים פסולה.

הברחת נכסים היא אכן דוגמא מובהקת להסתבכות שאינה בתום לב. החייב טוען כי שולמה תמורה עבור המקרקעין באמצעות תשלום לנושיה של החברה, ואולם גם אם יש ממש בטענה זו, מקובלת עליי עמדתו של המנהל המיוחד כי מדובר בהעדפת נושים פסולה. יחד עם זאת, אם שולמה תמורה עבור המקרקעין הרי שההעדפה הנטענת אינה מצדיקה, לטעמי, את הסנקציה החריפה של דחיית בקשתו של החייב. ואם מדובר בהעברת זכויות במקרקעין שבוצעה ללא תמורה ו/או ללא תמורה מספקת, הרי שניתן לטפל בה באמצעות ביטול הענקה לפי סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, וזאת בשים לב לכך שמדובר בהענקה נטענת שבוצעה בשנת 2004 בעוד שצו הכינוס בתיק זה, המהווה את "מעשה פשיטת הרגל", ניתן ביום 16.7.2012 (היינו: לפני חלוף 10 שנים), ולכן לא שוכנעתי כי טעם זה לבדו מצדיק את דחיית בקשתו של החייב.

באשר לחובות המס, החובות למס הכנסה הם חובות הנובעים מכישלון עסקי שאינו שנוי במחלוקת. אכן יש לייחס חומרה יתרה לעובדה שהחייב לא העביר לרשויות מע"מ כספים שגבה מלקוחותיו בגין מע"מ, ואולם החייב הורשע בפלילים, נגזרו עליו 4 חודשי מאסר בפועל וקנס כספי בסך של 15,000 ₪. הקנס נפרע על ידי בניו של החייב, והחייב נאסר למשך חודשיים בלבד. מכאן, שהחייב שילם את חובו לחברה, מה גם שהחוב למע"מ אינו החוב העיקרי בתיק זה.

באשר לחוב למרכז לגביית קנסות בסך של 107,682 ₪, אכן גם עניין זה פועל לחובתו של החייב, בפרט כאשר מדובר כנראה בקנסות שמקורן בעבירות מס, ואולם בשים לב לכך שניסיונותיו של החייב להחריג חוב זה מן ההליך, לא צלחו, ומאחר שממילא חוב זה אינו בר הפטר, והחייב ימשיך לשאת בו גם לאחר יציאתו מן ההליך, לא שוכנעתי כי טעם זה מצדיק דחיית בקשתו של החייב.

המנהל המיוחד טוען, כזכור, כי החייב ובניו נמנעו מלשלם דמי שכירות במשך תקופה של 17 שנה, אולם גם כאן לא שוכנעתי כי עניין זה לבדו מצדיק דחיית בקשתו של החייב. ראשית, לא ברור אם יש לייחס את מלוא החוב הנ"ל לחייב. שנית, הנושה ג'ראח טאטור, לא הביע התנגדות, בוודאי לא התנגדות נחרצת להכרזה, ואף לא הגיש בקשה לביטול ההליך חרף הודעתו מיום 12.5.2015 כי בדעתו לעשות כן. הנושה טאטור אף לא הגיש תגובה לחוות דעת בעלי התפקיד אף על פי שהתרתי לו לעשות כן בהחלטתי מיום 12.2.2015. שלישית, בית משפט זה אפשר ניהול תביעת הפינוי מחוץ להליך. רביעית, על פני הדברים, החייב ובניו שינו דרכיהם, ואינם יוצרים חובות חדשים לנושה זה לאחר מתן צו הכינוס. לבסוף, לא ניתן להתעלם גם מטענות החייב כי כמעט ועמד בהסדר הפשרה שנכרת בין הצדדים במלואו, ורק האיחור בתשלום הסך של 30,000 ₪ מתוך סכום של 180,000 ₪ הוא שמנע בסופו של דבר, את סגירת תיק ההוצאה לפועל שפתח הנושה, ג'ראח טאטור, כנגדו בשל עמידתו של טאטור על הסנקציה הנובעת מאי קיום התשלומים נשוא הסכם הפשרה במועדם. יחד עם זאת, טענות המנהל המיוחד בעניין זה, תילקחנה בחשבון בעת שיבוא בית המשפט לקבוע את תנאי ההפטר של החייב.

באשר לטענות המנהל המיוחד כי החייב רכש מכונית לאחר שנפתח כנגדו תיק הוצל"פ על ידי בנק דיסקונט, ובעת שחובו לבנק הפועלים עמד ע"ס של 525,000 ₪, הרי שטענה זו איבדה במידה מסוימת מכוחה ומשקלה לאחר שתביעות החוב של בנק הפועלים ובנק דיסקונט בוטלו.

סוף דבר, לאור הנימוקים דלעיל, בשים לב לגילו של החייב, שהינו בן כ- 74 שנה, תקופת שהייתו בהליך, התנהלותו התקינה של החייב בהליך, גילם של החובות, העובדה שהחוב למרכז לגביית קנסות אינו בר הפטר, והאפשרות העקרונית לטפל בטענות המנהל המיוחד בעניין הברחת נכסים באמצעות סעיף 96 לפקודת פשיטת הרגל, וכן לאור כוונתי להגדיל את צו התשלומים החודשי, כדי להקים משקל-נגד לנסיבות ההסתבכות הבעייתיות, הרי שבכוונתי להיעתר לבקשתו העיקרית של החייב להכרזתו פושט רגל.

בהתאם להמלצת הכונ"ר, בשים לב לכך שמן הדו"חות עולה כי לחייב הכנסה פנויה בסך של 750 ₪ לאחר התשלום לכונ"ר, ואף נטען על ידי הכונ"ר כי לחייב הוצאות מיותרות ו/או מופרזות ברכיבים שונים, אני מורה על הגדלת צו התשלומים לסך של 1,000 ₪ החל מיום 1.4.2016.

החייב טוען כי לא עלה בידו לצרף את מלוא הקבלות, וכי זו הסיבה להכנסה הפנויה המפורטת בדו"חות. עוד טוען החייב כי אלמלא עזרת ילדיו, היו הוצאותיו עולות על הכנסותיו. אולם, טענת החייב כנגד ההכנסה הפנויה המפורטת בדו"חות תמוהה שהרי מה מנע מן החייב לציין את ההוצאה תוך הבהרה כי אין בידו אסמכתה?? יתר על כן, בנסיבות המיוחדות של תיק זה, כאשר ילדיו של החייב מתגוררים בבתים שנבנו על מקרקעין שירש החייב מכח עזבון אביו, ואף נטלו חלק פעיל בנסיבות הסתבכותו הבעייתיות, הרי שאיני רואה פסול בכך שיסייעו בעד החייב, במידת הצורך (ובשלב זה עוד לא שוכנעתי כי קיים צורך שכזה) גם בביצוע התשלומים לקופת הכינוס ולו כדי להקים משקל נגד לנסיבות ההסתבכות הבעייתיות.

אכן, בית המשפט אינו אמור, דרך כלל, להתחשב באפשרות שהחוב ישולם על ידי צדדי ג' שאינם צד להליך, אלא ממקורותיו של החייב עצמו. אולם, בל נשכח כי בתיק זה, המשיכו ילדי החייב את הפעילות העסקית של החברה תוך שימוש במוניטין וצבר הלקוחות של החברה בבעלות החייב; הם בנו את בתיהם על קרקע שירש החייב מאביו; הם פעלו לביטול תביעות החוב לבנק הפועלים ובנק דיסקונט; והחייב מצהיר כי הם מסייעים בעדו בהתנהלותו השוטפת. לכן, בנסיבות המיוחדות של תיק זה, איני רואה כל פסול או פגם בכך שילדי החייב יסייעו בעדו לבצע גם את התשלומים החודשיים לקופת הכינוס בכדי לאפשר לו לפרוץ את המחסומים הרבים העומדים בדרכו להכרזתו פושט רגל, בשל הנסיבות המכבידות הנזקפות לחובתו. וכאמור, בשלב זה אין בידי לקבל את עמדת החייב כי אין בידו לשלם התשלום המוגדל ממקורותיו שלו.

סוף דבר, אני מכריזה על החייב פושט רגל.

כל ההגבלות שהוטלו על החייב במסגרת הליך זה תיוותרנה בעינן.

עו"ד ליאור מזור ישמש כנאמן בהליך.

הוצאות ההליך ישולמו בהתאם לתקנות.

המזכירות תשגר פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ח אדר א' תשע"ו, 08 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.