החלטה בתיק ב"ל 9527-11-11

1.     בפנינו תביעת התובע להכיר באירוע לבבי בו לקה ביום 12.7.2010 כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995.

2.     המל"ל דחה את תביעת התובע להכיר באירוע כפגיעה בעבודה במכתבו מיום 24.11.2010.

3.     נציין, כי המחלוקת העיקרית בתיק אינה מתייחסת להעובדות שהתרחשו תאריכים 11.7.2010 ו- 12.7.2010, אלא בסוגיה - האם אירועים אלו הינם אירועים חריגים, אם לאו.

העובדות הדרושות לענייננו, כפי שהן עולות מכלל החומר שהונח בפנינו הינן כדלקמן:-

4.     התובע יליד 1960.

5.     התובע הועסק בתקופה הרלוונטית בחברת הביטוח "בטח" בע"מ כמנהל סניף.

6.     התובע נקלע לוויכוח ועימות מילולי בבוקר של יום 11.7.2010 עם אחת מהעובדות בסניף (אילנה), כאשר בערב של אותו יום התקיימה שיחת טלפון עם מנהלו של התובע (מנכ"ל החברה) בקשר לאותו ויכוח.

למחרת היום, התקיימה שיחת טלפון נוספת בין התובע לבין המנהל אשר היתה קשורה לויכוח עם אילנה ולאחר כשעתיים - אושפז התובע בבית החולים.

7.     התובע פירט לגבי אירועים אלו בכתב תביעתו ובתצהירו כדלקמן:-

"כתוצאה ישירה מכך (הוויכוח עם העובדת - א.ש.ב ) בסמוך לשעה 10:30 בבוקרו של אותו היום, התחלתי לחוש בכאבים ולחצים עזים בחזה. בהמשך היום, כאבים אלה בחזה הלכו ופחתו אך לא נעלמו. בהמשך היום, בסמוך לשעה 18:30, התקיימה שיחת טלפון ביני לבין מנכ"ל הסוכנות בקשר לאותו עימות מילולי חריף משעות הבוקר, וכתוצאה ממנה ומהתחושות הקשות שנלוו לה, גברו מאד הכאבים והלחצים שלי בחזה ואלה התמתנו בהמשך אך נמשכו ברציפות אף בשעות שלאחר מכן ואף לאורך היום שלמחרת. למחרת בערב, התקיימה שיחת טלפון קשה נוספת ביני לבין מנכ"ל החברה באותו עניין שבעקבותיו חלה שוב החמרה ניכרת בכאבים ובלחצים בחזה. כתוצאה מכאבים עזים אלה נאלצתי לאחר כשעתיים להתאשפז בבית החולים רמב"ם".

8.     התובע שהה בתקופת אי כושר כחודש וחצי.

9.     בכתב התביעה נטען, כי "העימות המילולי נשוא תביעה זו היה ללא ספק אירוע חריג לעבודתו של התובע ואלמלא אירוע חריג זה, לא היה לוקה התובע באירוע הלבבי האמור".

יצוין, כי בכתב התביעה לא נרשם איזה מן העימותים המילוליים הינו האירוע החריג (העימות עם העובדת, השיחה הראשונה עם המנכ"ל, השיחה השנייה עם המנכ"ל או כל האירועים הללו יחדיו).

10.                        ביום 4.2.2013 התקיים דיון הוכחות בתיק.

11.                        במסגרת עדותו אישר התובע, כי התפקיד שהוא מילא כרוך באחריות רבה ובשעות עבודה רבות יחסית (בדרך כלל התובע סיים לעבוד בשעה 18.00) וכי הוא היה ממונה על 7 עובדים.

12.                        מחקירתו הנגדית של התובע התברר באופן כללי שאין זה נדיר שהתובע הרים את קולו במסגרת העבודה, בין אם זה על לקוחות כדי להרגיע אותם, ובין אם זה על עובדות "כאשר הן מפשלות".

13.                        נציין, כי חלק גדול מחקירתו של התובע הוקדשה למערכת היחסים בינו לבין הממונה עליו, מנכ"ל החברה, אילן שפירו.

התובע נשאל לגבי יחסיו עם המנכ"ל לפני האירוע, ותשובתו היתה - "נעו בין הקורקטיים במקרה הטוב לבין עכורים בדרך כלל".

התובע תיאר מערכת יחסים המבוססת על תקשורת בעיתית ביותר בינו לבין המנכ"ל, כאשר התובע הרגיש שהמנכ"ל מנסה לבטל את סמכותו ואינו נותן לו גיבוי ואף סימן אותו כיריב פוטנציאלי. כאשר "היו בינינו שיחות לא נעימות והיה גם בינינו הרמת טונים לעיתים, אך לעיתים רחוקות".