הפ"ב 48596-10-15ואח' הלחמי ואח' נ' איתי ואח'

הרקע לבקשות:

בפני בקשה לאישור פסק בורר שניתן ביום 6.9.15 על ידי אינג' מנחם המר (הפ"ב 48596-10-15) וכן בקשה לביטול פסק הבורר (הפ"ב 61859-11-15), אשר הוגשו בהתאם להוראות סעיפים 23 - 24 לחוק הבוררות, התשכ"ט – 1968 (להלן: "חוק הבוררות").

עניינה של הבוררות הינו סכסוך בנוגע לבית ברח' מרגלית 60 בחיפה בין בני הזוג הלחמי לבני הזוג איתי, אשר הינם בעלים משותפים של הבית. דירות איתי בחלק התחתון (שלוש קומות תחתונות של הבית) ומעליהם דירת הלחמי. שני הצדדים ביקשו לעשות עבודות בניה, איתי לבנות חניה ומעלית והלחמי לבנות תוספת בניה על מרפסת איתי, להפוך אחד מחדריהם לממ"ד ולעשות שיפוצים פנימיים בדירתם. כמו כן ביקשו הצדדים לעשות שינויים בהצמדות הקיימות.

על מנת להסדיר נושאים אלה חתמו הצדדים ביום 21.4.10 הסכם ביניהם, כאשר תכניות בניה מוסכמות מהוות חלק מההסכם. עקב התנגדות העירייה לתכנית הבניה (אשר דרשה כתנאי למתן היתר הבניה לאיתי שמדרגות הגישה יבנו באופן שכל המדרגות תהיינה מחוץ לקו הרחוב המתוכנן להרחבת הרחוב וכן דרשה כי בדירת איתי העליונה יהיה ממ"ד/חדר שבוצע בו שיפור מיגון), ומאחר שלפי ההסכם בניית כל צד הייתה תלויה באישור בניה למשנהו, חתמו הצדדים ביום 6.8.10 הסכם אליו צורפה תכנית המתקנת את הבקשה שצורפה להסכם המקורי ובהתאם לתכנית זו הוצא היתר הבניה. בניית איתי הסתיימה אך התפתח בין הצדדים סכסוך אשר הובא לפתחו של בית המשפט המחוזי בחיפה (ה"פ 43950-02-13). על פי הצעת בית המשפט מונה אינג' מנחם המר לבורר לצורך ישוב המחלוקות הנובעות מהבניה וכן לגבי אלה הנובעות מהליך הרישום.

יצוין כי בהסכם מיום 21.4.10 נכללה תניית בוררות לפיה כל מחלוקת שתתעורר בקשר לביצוע עבודות הבניה נשוא ההסכם או בקשר לתשריטים אותם יהיה על הצדדים להגיש בקשר לתיקון צו ותקנון הבית המשותף, יהיה כל אחד מהצדדים רשאי להעבירה תוך מתן הודעה בכתב על כך לצד השני להכרעת אינג' מנחם המר, אשר השיקול העיקרי, אשר ינחה אותו בהחלטתו, הינו כי החלטתו תואמת, ככל האפשר, את הסכמות הצדדים בהסכם זה. כאמור, בית המשפט המחוזי בחיפה שדן בהמרצת הפתיחה הקודמת (ה"פ 43950-02-13) הציע להעביר את המחלוקות לבורר והצדדים הסכימו להצעה זו.

ביום 3.3.14 נחתם הסכם הבוררות. בהתאם להסכם הבוררות חלה הבוררות על המחלוקות הנובעות מההסכם מיום 21.4.10 לרבות תיקונו מיום 6.8.10, לרבות ליקויי בניה, ליקויי ביצוע וצורך בהריסת מדרגות או כל חלק אחר, וזאת על פי היתר הבניה המאושר וההסכמים בין הצדדים.

פסק הבורר:

באשר לתביעת הלחמי הבורר קבע כך:

בכל הנוגע לפגיעה בגג רעפים של הלחמי, שנבנה לפני ביצוע המעלית ולטענת הלחמי התלכלך בבטון בזמן עבודות השלד של המעלית ומהלכי המדרגות קבע הבורר כי בביקור במקום הבחין בכתמי בטון קטנים שניתן להסיר מהרעפים וכי עבודת ניקוי הרעפים על ידי קבלן מרזבים תעלה 2,000 ₪.

באשר לטענת הלחמי כי על איתי להרוס על חשבונם את שני גרמי המדרגות הישנים ולבצע את עבודות הגמר של משטח החניה, פיר המעלית וגרמי המדרגות החדשים שנבנו על ידי איתי, קבע הבורר כי על פי ההסכם המחויבות של איתי להריסת המדרגות היא ברורה ורשומה מפורשות בהסכם. לעניין טענת איתי שאין לבצע עבודות בתחום הדרך קבע הבורר שמשפחת איתי ביצעה עבודות בתחום הדרך – יציקת חלק ממשטח החניה. נקבע כי משפחת איתי הייתה צריכה לבצע את הריסת המדרגות מתחת למשטח הבטון שיצקה מעליו עבור החניה, שגם הוא בתחום הדרך העירונית העתידית. נקבע כי עלות הריסת המדרגות הייתה חלק ממחויבות משפחת איתי על פי ההסכם ולכן עליהם לשאת בעלות זו, כולל פינוי למקום שפיכה מאושר, בסך 25,000 ₪.

הבורר ציין לעניין זה שהינו סבור שהריסת המדרגות יכולה להתבצע על פי ההיתר הקיים בו רשום מפורשות מדרגות להריסה ואינה מצריכה היתר נוסף. כן ציין הבורר שבמידה שמשפחת הלחמי תחליט להרוס את המדרגות ולשפר את הגימור באזורים אלה, משפחת איתי תהיה מנועה מלהגיש כל התנגדות לעבודות אלה (בין אם הן נראות להן חוקיות ובין אם לאו).

בנוגע לעניין יציבות הקיר התומך ציין הבורר כי למשפחת איתי הייתה מחויבות חוזית להריסת המדרגות ולחיזוק הקיר התומך. נקבע כי ברור שהריסת המדרגות מחייבת השלמת הקיר שמתחת למדרגות ומאחר שזה רשום במפורש בתכנית ובהסכם, משפחת איתי הייתה מחויבת לבצעו. עלות השלמת הקיר נקבעה על ידי הבורר בסך 7,500 ₪, בהתחשב בחוו"ד מומחה מטעם משפחת איתי.

לעניין גימור עבודות הבטון מתחת למשטח החניה ומהלכי המדרגות נדחו טענות משפחת איתי והבורר קבע כי משפחת איתי הייתה אמורה לסיים את עבודות הבניה שלה תוך שהיא מבצעת עבודות גמר מושלמות בכל חלקי הבניה, גם אלו שמעל וגם אלו שמתחת. נקבע כי השארת ברזלים על גבי הקיר התומך בטענה שהם חיזוק קונסטרוקטיבי היא טענה לא רצינית ובמידה שאכן נדרש חיזוק לקיר ברזלים אלו הם לעג לרש מבחינת חוזק ולוקים בחוסר אסטטיות (בלשון המעטה). כן נקבע כי משפחת הלחמי זכאית לקבל את כל השטחים שסוכמו כצמודים לדירתם כשהם נקיים ומיושרים. לעניין זה קבע הבורר שעלות ביצוע עבודות הגמר, הניקוי והיישור הינה 20,000 ₪.

באשר לפיצוי שביקשה משפחת הלחמי בגין התקופה בה לא הייתה יכולה לעשות שימוש בחלל עקב היוותרות המדרגות קבע הבורר כי אין מקום לפיצוי "השווה לשווי שטח המדרגות" מאחר שלמשפחת הלחמי לא נגרם כל נזק. נקבע כי שטח המדרגות אינו יכול לשמש לכל מטרה שהיא אלא למעבר בלבד וכי עיקר הבעיה של הישארות המדרגות היא בעיה אסטטית. לכן נדחו טענות הלחמי בסעיף זה.

בנוגע לפינוי חלקי בטון שנותרו מעבודות הבניה של משפחת איתי על ידי בעלי מקצוע מטעם משפחת הלחמי נקבע כי לא הובאה הוכחה שמשפחת הלחמי פינתה פסולת בניין מהשטח לאחר העבודות שבוצעו על ידי משפחת איתי וטענת הלחמי נדחתה בסעיף זה.

באשר לעבודות בניה שנטען שמשפחת הלחמי ביצעה במקום משפחת איתי נדחתה טענת הלחמי לעניין משטח בלוני הגז, אך התקבלה הטענה שמשפחת הלחמי הקימה מעקה בשל בניית הקיר התומך בין מפלס משפחת הלחמי לדירה העליונה של משפחת איתי ולכן נפסקה למשפחת הלחמי עלות המעקות בסך 1,000 ₪.

בכל הנוגע לתאורת המדרגות קבע הבורר כי ההתחייבות של איתי על פי החוזה הייתה לתאם את התאורה עם הלחמי, באופן שתאורת המדרגות של הקטע המוביל למשפחת הלחמי הייתה אמורה להיות מחוברת למונה הדירה של משפחת הלחמי. נקבע כי מכיוון שמעגל התאורה של מהלך המדרגות המוביל אל משפחת הלחמי אינו מחובר למונה החשמל שלהם ומכיוון שהאחריות לתאום עבודה זו לפי החוזה הייתה של משפחת איתי, עלות הסדרת התאורה צריכה לחול על משפחת איתי, בסך 2,500 ₪.

באשר לחיפוי מדרגות גישה שלא בוצע בהתאם להתחייבות משפחת איתי קבע הבורר כי משפחת הלחמי הייתה צריכה להתנגד לביצוע המדרגות במהלך הביצוע, מה שלא נעשה על ידה, ולכן הביעה הסכמתה בשתיקה. עם זאת, נקבע כי יש לבצע ניקוי של המדרגות שימנע את הכתמתן ועלות ביצוע העבודה בתחום המדרגות של משפחת הלחמי הוטלה על משפחת איתי בסך 1,500 ₪.

בכל הנוגע לעיכוב בדירת משפחת הלחמי כתוצאה מבקשת משפחת איתי לשנות את ההסכם ולאפשר להם לבנות ממ"ד מתחת לממ"ד שנבנה בדירת משפחת הלחמי קבע הבורר כי איש לא הכריח את משפחת הלחמי לעצור את העבודות ולנהל מו"מ לביצוע הממ"ד. נקבע כי אין הוכחה שאכן הייתה בטלת פועלים בזמן ניהול המו"מ, כטענת הלחמי.

באשר לנזקים מהתנהלות משפחת איתי בקשר לחיבור החשמל לבניין ובפרט בקשר לבניית הפילר שנדרש על ידי חברת החשמל התרשם הבורר שאכן לא ניתן היה לבנות את הפילר לפני בניית החניה ושזו הייתה הסיבה העיקרית לאי חיבור החשמל במיקומו הסופי. עם זאת נקבע כי מאחר שחיבור החשמל נעשה על ידי משפחת הלחמי לפי לוח הזמנים שלה, בטרם היה אפשר לצקת את הפילר, הרי שאין להטיל על משפחת איתי אחריות לנושא זה.

בנוגע לנזקים הקשורים לקו הביוב ולשוחות הביוב ציין הבורר כי על פי המסמכים שהוצגו על ידי הצדדים משפחת איתי פגעה בקו הביוב של משפחת הלחמי ולא ביצעה קו ביוב זמני במשך 4 חודשים ומעשים אלה גרמו לכך שמשפחת הלחמי דחתה את כניסתה לדירה ונאלצה לשכור שירות עו"ד שיסכם את מועדי התיקון וההשלמה של מערכת הביוב מוקדם ככל האפשר. עבור כיסוי נזקים אלה נקבע סכום של 2,900 ₪ שתשלם משפחת איתי בשל הוצאות שכר הדירה ונקבע כי שכ"ט עו"ד יידון במסגרת תשלומי הוצאות הבוררות.

באשר לנזקים שנגרמו כתוצאה מביצוע עבודות מיותרות במרפסת דירת משפחת הלחמי מצא הבורר שאין כל אשמה בהתנהלות משפחת איתי.

בנוגע לצורך להתקין בידוד אקוסטי למנועי המזגנים קבע הבורר כי בביקור במקום נוכח שקיים מפגע רעש ומפגע אסטטי במיקום המזגנים על גבי גג הדירה העליונה של משפחת איתי. צוין כי לטענת איתי מזגנים אלה הותקנו עוד בשנת 2003 והטענה כביכול לקרבה לחלונות הלחמי ולמטרד רעש אינה כלולה בבוררות. אך הבורר קבע כי המצב שנוצר של קרבה יתרה של המזגנים לחלונות חדר השינה של משפחת הלחמי הוא תוצאה של הבניה של משפחת הלחמי שכלולה בבוררות זו. כן צוין כי המטרה של הצדדים בקיום הבוררות היא לפתור את כל הבעיות התלויות בין הצדדים ולמנוע התדיינויות נוספות. נקבע כי יש לפתור את בעיית הרעש כאשר הפתרון ימומן על ידי משפחת הלחמי והעבודה תעשה בשיתוף פעולה של שתי המשפחות. הבורר קבע כי על משפחת איתי להזיז את המזגנים ולהציב אותם במרחק הגדול ביותר האפשרי מחלון חדר השינה של משפחת הלחמי ומשפחת הלחמי תשלם את עלות העבודה על פי חשבון שיוצג לה מראש ובמידה שתהיה מחלוקת בקשר לעלות הזזת המזגנים היא תובא להכרעת הבורר. כן צוין כי לאחר הזזת המזגנים משפחת הלחמי תוכל להציב מסתור אקוסטי לפני המזגנים, תוך הקפדה שלא לפגוע ביריעות האיטום של גג משפחת איתי ותוך הכנת מפרט מדויק של מיקום ואופן הצבת המחסום שיקבל את אישורה של משפחת איתי. במקרה של חילוקי דעות בנושא זה נקבע כי הם יובאו להכרעת הבורר.

באשר להתנהלות משפחת איתי ובעלי מקצוע מטעמה בכל הנוגע לבטיחות במהלך העבודות קבע הבורר כי לא נגרם למשפחת הלחמי כל נזק ממשי ואי הנוחות שנגרמה אינה מצדיקה פיצוי כספי.

בנוגע לתביעת משפחת הלחמי הבורר קבע כדלקמן:

בכל הנוגע למרזבים צוין כי יש הסכמה של משפחת הלחמי לבצע את המזחלת והמרזב, אך הבורר קבע כי משפחת איתי תשתתף בהוצאה של החלק האופקי של הוצאת המים, מאחר שהבנייה שלה יצרה את המצב שלא מאפשר ניקוז אנכי בלבד, בסך 1,500 ₪.

באשר לחלל שנאטם בבטון על ידי משפחת הלחמי קבע הבורר כי אין מקום לפיצוי בגין העובדה שמשפחת הלחמי המשיכה את עבודות הקמת הממ"ד על פי תנאי ההיתר שלה כאשר משפחת איתי לא הצליחה להגיע להסכמות עם הקבלן של משפחת הלחמי באשר לעלות העבודה וזנחה את רעיון בניית הממ"ד. נקבע כי אין סעיף חוזי המחייב את משפחת הלחמי לאפשר את בניית הממ"ד של משפחת איתי מתחת לממ"ד של דירתם ובפועל החוזה קובע שהממ"ד של הדירה העליונה של משפחת איתי יהיה על ידי שיפור מיגון של המחסן שיצורף לדירתם.

בנוגע לתמיכות לפיגומים – משפחת הלחמי השאירה את הווים שתפסו את הפיגום בקיר על מנת שיתאפשר להם להקים פיגום בעתיד, במידה שתידרש עבודת תחזוקה על החזית, מבלי להיזקק לאישורה של משפחת איתי להקים את הפיגום משטחה. הבורר קבע כי חזית הבית היא רכוש משותף ותחזוקת החזית היא עבודה שכל דיירי הבית חייבים בהשתתפות בעלותה. לכן זה אינטרס משותף של הדיירים להוזיל את עלות הפיגום במידה ויהיה צורך להקימו בעתיד. הבורר בחן את ווי המתכת שהושארו ולא מצא שהם מהווים פגם אסטטי משמעותי. נקבע כי משפחת הלחמי תבצע תחזוקה של אלמנטי המתכת שהושארו (גירוד וצבע) ובמידה שיידרש העמדת סולם בחצר משפחת איתי לצורך ביצוע עבודה זו הם יאפשרו זאת ללא תנאי, בתיאום מראש.

באשר לצביעה וניקוי לכלוך על הקיר הדרומי ואדן החלון של מרפסת השירות בדירת משפחת איתי העליונה נקבע כי לא הוצגה הוכחה לתשלום עבור עבודות אלה. משפחת הלחמי מודה שלכלכה אך טוענת שלא אפשרו לה לנקות וממילא משפחת איתי הייתה צריכה לבצע צביעה של אותם קירות במסגרת עבודות השיפוץ שביצעה. מאחר שמשפחת הלחמי הודתה שלכלכה חייב אותם הבורר עבור הניקיון בסכום של 500 ₪.

בנוגע לתיקון סדרים שנוצרו בתקרת דירת משפחת איתי העליונה במהלך הבניה של משפחת הלחמי קבע הבורר שסביר שמצב זה קיים מלפני עבודות השיפוץ של משפחת הלחמי וכי הסדיקה בין ישן וחדש היא תופעה שכמעט לא ניתן להתגבר עליה. נקבע כי לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית האם אכן הסדיקה התרחבה כתוצאה מעבודות משפחת הלחמי וכי לא הוצגה אסמכתא לעלות תיקון במידה ואכן בוצע. לכן נדחתה טענת משפחת איתי לתיקון הסדיקה.

לעניין חיבור חשמל זמני ותיקון קידוחים חשמל זמני נקבע כי אין הוכחה לעלות התיקון ונקבע כי עבור תיקון החורים והצבע משפחת הלחמי תשלם 250 ₪.

באשר לטענת משפחת איתי כי משפחת הלחמי צבעה את קירות דירתה אחרי השיפוץ בצבע שאינו תואם את צבע הבית כפי שהם צבעו אותו לפני עבודות השיפוץ של משפחת הלחמי קבע הבורר כי מבחינה אסטטית לא נראה קריטי מצב הבית כפי שבוצע למרות שקיימים שני גוונים. כן נקבע כי מהמסמכים שהוצגו משפחת איתי לא התלוננה על הגוון בזמן הביצוע ולכן הסכימה בשתיקתה. לכן נדחתה טענת איתי בסעיף זה.

בנוגע לנזק לרהיטים שטענה לו משפחת איתי בשל מים שחדרו ממרפסת הלחמי בגלל עבודה רשלנית של קבלן מטעמה נקבע שלא הוצגו תמונות של הריהוט הישן או אסמכתא לרכישת רהיטים. כן נקבע כי לא ברור מדוע הרהיטים הוצבו באזור בו הייתה צפויה נזילה ומדוע לא הוזזו לאזור יבש. לכן נדחתה טענת משפחת איתי.

באשר לאיטום הגג נדחו טענות שני הצדדים לתשלומים או החזר תשלומים כלשהם. נקבע כי משפחת הלחמי תהיה אחראית לאיטום השטח המרוצף של מרפסת דירתם כמקובל בבתים משותפים.

לעניין הביוב נדחו טענות משפחת איתי.

בנוגע לשימוש ייחודי כמחסן בחלל המהווה שטח משותף נקבע כי מאחר שהשטח נמצא במפלס משפחת הלחמי אין לחייב אותם בשימוש בשטח זה.

באשר לפילר סוכם בהסכמת הצדדים שמשפחת הלחמי תשתתף במחצית עלות הפילר, דהיינו 1,750 ₪, ובתמורה יועמדו לרשותה שני תאים, התא בו הם עושים שימוש כעת והתא הריק הצפוני. הוסכם שכל צד רשאי לעשות שימוש בתאים שבחזקתו מבלי שיהיה צורך בהסכמת הצד השני.

בכל הנוגע לרישום בטאבו נקבע כי העיקרון המנחה בקביעת הרישום וההצמדות הוא עקרון ההפרדה המפלסית, באופן שמשפחת הלחמי תעשה שימוש מלא בכל שטח במפלס שלה ומשפחת איתי תעשה שימוש מלא בשני המפלסים שלה.

באשר לתקנון נקבע כי התקנון שיוגש לרישום הבית המשותף יהיה התקנון המוסכם כפי שצורף לחוזה בין הצדדים מבלי שתתווסף לו כל הערה והתקנון כלשונו יוגש למפקחת על הבתים המשותפים. במידה ולמפקחת יהיו הערות לתיקון התקנון הוא יתוקן על פי הנחיות המפקחת. במידה שהערות המפקחת תהיינה הערות המשנות במהות את ההסכם בין הצדדים ותתעורר מחלוקת היא תובא להכרעת הבורר.

לעניין האיטום של המרפסת נקבע כי אין להוסיף כל הערה. ממילא נפסק שמשפחת הלחמי לא תשיב את הסכום ששולם לה על ידי משפחת איתי וממילא לאור החלטת הבורר יש הסכמה שמשפחת הלחמי תהיה אחראית על איטום המרפסת. נקבע כי אחריות משפחת הלחמי למרפסת שבדירתה תקפה גם לנוכח החוקים והתקנות הסטנדרטיים הקיימים.

באשר לטבלת הצמדות ציין הבורר כי יש לשמור על המספור לפי נסח הטאבו המקורי, שגם תואם את מסמך התקנון המקורי, והציע להגיש את התשריט לפי המספור שבהסכם ובתקנון ולראות מה תהיה תגובת המפקחת. הבורר נתן הוראות בדבר סימונים כמפורט בסיפא לפסק הבורר. בסיכומו של דבר נקבע כי משפחת איתי תישא בתשלום, בקיזוז תשלומי משפחת הלחמי, בסך של 103,732 ₪.

יצוין כי ביום 11.11.15 בוצע תיקון פסק הבוררות במסגרתו תוקן חישוב המע"מ מ- 18% ל- 17%. נקבע שאין להוסיף מע"מ לתשלום השכירות (סעיף 9.2). לאחר התיקון נקבע כי משפחת איתי תישא בתשלום של 98,425 ₪. כן נקבעו מועדי ביצוע לעבודות שנקבע שיש לבצען.

טענות המשיבים בבקשה לאישור פסק הבורר והמבקשים את ביטול פסק הבורר – בני הזוג איתי:

בני הזוג איתי טוענים כי על הבורר להשלים את הפסק ולנמק את החלטתו. נטען כי הם חויבו בעשרות רבות של שקלים לעבודות שונות והבורר לא נענה לבקשתם לאפשר ביצוע עצמי במידה שייקבע שאמנם יש ליקויים בבנייה. נטען כי התשלומים הגבוהים נקבעו בהתאם להערה האחרונה בעמוד האחרון של הפסק, לפיה העלות נקבעה לפי מחירי קבלן מזדמן לעבודות שיפוצים. נטען כי בפסק אין כל פירוט אלו פריטים כלולים בכל אחד מהחיובים, באיזה מפרט, כיצד יתוקנו הליקויים הנטענים, פירוט חובת הביצוע של הלחמי לתיקון ומועדי הביצוע של העבודות הנדרשות על ידי הבורר. נטען כי חשוב שיהיה ברור לשני הצדדים אילו עבודות כלולות בסכומי החיוב שבפסיקת הבורר.

עוד טוענים איתי לעניין זה כי הבורר מסתיר מהם את חישובי העלויות ופרטי הביצוע שהיו בפניו כאשר קבע את גובה החיובים שהטיל עליהם. נטען כי נוצר רושם של משוא פנים וחיוב שרירותי. נטען כי הבורר שבנדון הועבר מתפקידו במספר מקרים עקב קיומו של קשר עסקי עם אחד הצדדים לבוררות וכי במקרה אחד אף שימש לכך נימוק נוסף – הרשעתו בפלילים בשל עבירה של גרימת מוות ברשלנות עליה נדון בעונש מאסר בפועל ולא הודיע על כך לצדדים. עוד נטען לעניין זה כי יש לתחום את מועד ביצוע העבודות שנקבע שיש לבצען לשישה חודשים ובמועד זה יושב התשלום לאיתי עבור עבודות שלא בוצעו על ידי הלחמי.

עוד טוענים איתי כי הבורר חרג מסמכותו בכמה סעיפים:

• הצורך להתקין בידוד אקוסטי למנועי המזגנים – סעיף 11 לפסק הבורר – נטען כי הרעש שמפריע למשפחת הלחמי אינו נובע מהבנייה הנוכחית אלא מהמזגנים שהותקנו לפני 12 שנים. נטען כי ההסכם בין הצדדים בא על מנת לסיים את המחלוקות והבעיות שהיו עד למועד חתימתו ולכן החלטה בעניין מזגנים שנבנו שנים רבות לפני ההסכם מהווה חריגה משטר הבוררות.

• חוסר סמכות להמשך והרחבה עתידית של הבוררות – סעיף 11.5 וסעיף 29 לפסק הבורר – נטען כי הבורר סיים את מלאכתו ואינו יכול להשאיר לעצמו סמכות להכריע בתביעות עתידיות של הצדדים או במחלוקות נוספות שיתעוררו.

• הקמת מעקות – סעיף 4.2 – נטען כי הלחמי תבעו סכום של 500 ₪ בגין הקמת המעקה והבורר חרג מהתביעה ופסק להם תשלום של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ. נטען כי יש לבטל את החיוב העולה על סכום התביעה.

• תשלום עבור יישור השטח – סעיף 2.15 – נטען כי סמכותו של הבורר הוגבלה להחלטות הנובעות מהתחייבויות לפי החוזה והיתר הבניה המאושר ולא מעבר לכך. נטען כי בסעיף זה קובע הבורר כי הלחמי זכאים לקבל את כל השטחים שסוכמו כצמודים לדירתם כשהם נקיים ומיושרים, אך לא החוזה ולא ההיתר קובעים חובה ליישור השטח ולכן לא כלולים בכתב הבוררות. כן נטען כי סעיף 2.4 להסכם קובע מפורשות כי פיתוח השטח מתחת לחניה ייעשה על ידי הלחמי. נטען כי החוזה הינו לחילופי שטחים וכמעט כל השטחים שהוחלפו הינם משופעים ואין כל הוראה בחוזה המחייבת יישורם של השטחים שיועברו ואמנם שטחים משופעים נרחבים הועברו לאיתי על ידי הלחמי מבלי כל יישור.

• פסיקה לחיוב שאינו מעוגן בחוזה ואף בניגוד לקביעה מפורשת של הבורר לעניין תאורת המדרגות – סעיף 5 – נטען כי בהתאם לסעיף 12.1 להסכם כל צד יישא בעלות התקנת מערכות התאורה שלו ויחבר את התאורה שלו למערכת החשמל של דירתו. איתי טוענים כי עד היום לא התקינו הלחמי תאורה ומזה ארבע שנים הם משתמשים בתאורה של דירת איתי ועל חשבונם של איתי. נטען כי גם אם הייתה מחלוקת בעבר לגבי התכנון, כיום גם לפי קביעת הבורר קיים תכנון ואין מניעה לחבר את החשמל להלחמי. נטען כי סמכות הבורר הינה לחייב בהתאם להוראות החוזה ואין לבורר סמכות להטיל חיובים שאינם מעוגנים בחוזה ואף מנוגדים אליו ולכן יש לבטל את קביעת הבורר שעל איתי לשלם להלחמי עבור ביצוע חיבור התאורה לדירתם.

   

  עוד טוענים איתי כי יש לבטל את הפסק שכן הוא מנוגד לתקנת הציבור ומהווה חריגה מסמכות. נטען כי העירייה לא אישרה בניה בתחום המיועד לדרך ולכן נחתם החוזה המשלים ותוקנו תכניות ונחתמו על ידי שני הצדדים. נטען כי ניתן לראות כי בעקבות החוזה המשלים ותיקון התכניות שטח הדרך אינו כלול בהסכם ובהיתר. נטען כי עבודות בשטח הדרך כולל תחזוקת קיר תומך נעשות אך ורק על ידי העירייה ולא על ידי בעל הנכס. כן נטען כי תוקף ההיתר שהוציאו איתי פג לפני שנים וכי אחרי גמר העבודות הפיקוח על הבניה בדק את הבניה, אישר את הגמר והחזיר את הערבות ולא ניתן עוד לבנות על סמך היתר זה. נטען כי בסעיף 2.4 להחלטתו קובע הבורר כי הגם שעבודות בדרך מנוגדות לחוק, כיוון שאיתי יצקו חלק מהחניה שלהם בשטח הדרך (טענה שלטענת איתי אינה נכונה עובדתית כי יציקת כניסה לחניה הינה בין ייעודי הדרך ואושרה בהיתר) היה על איתי להרוס את המדרגות ולכן עליהם לשאת בעלות ההריסה ובעלות השלמת הקיר התומך שייתכן שעלול להינזק עקב הריסת המדרגות, אך כדי להרוס את המדרגות על הלחמי להגיש בקשה להיתר בניה. נטען כי אין בסמכות הבורר לאפשר בניה המנוגדת לחוק התכנון והבניה ולא למנוע שמיעת התנגדות, בוודאי שלא לגבי בניה בלתי חוקית. נטען כי פסק הבורר לעניין זה חורג מסמכותו והינו מנוגד לתקנת הציבור ויש לבטל את סעיפים 2.4 – 2.6 לפסק לעניין המדרגות וסעיפים 2.10 – 2.12 לעניין הקיר התומך.

   

  בכל הנוגע למע"מ שקבע הבורר נטען כי יש להפחיתו ל- 17% (דבר אשר כבר בוצע בתיקון לפסק הבורר). כן נטען כי יש לשלם את המס עם התשלום למבצע וכי אין לשלם מע"מ בגין החזר שכר הדירה הפטור ממע"מ בהתאם לחוק המע"מ (גם עניין זה תוקן).

   

  עוד טוענים איתי כי יש לבטל את פסק הבורר משום שסירב לבקשות חוזרות של איתי למתן פרטים ומסמכים לצורך הגנה בפני תביעות הלחמי ואי חשיפת האינפורמציה לא אפשרה לאיתי להתגונן כראוי.

   

  נטען גם כי לאורך כל הדיונים נהג הבורר במשוא פנים נגד איתי בעניינים שונים, כמפורט בבקשה מיום 29.11.15. על כן נטען כי יש לבטל את פסק הבוררות. לחילופין נטען כי יש לחייב את הבורר למסור את כל הפרטים של הביצוע והחיוב הכספי ולתקן את הפסק כך שיקבע כי ביצוע הליקויים כולם ייעשה תוך 6 חודשים ובמידה שלא יבוצעו במועד, לאפשר לאיתי לקבל החזר לגבי עבודות שלא בוצעו. כמו כן, לדחות את התשלומים ותשלומי המע"מ למועד הביצוע ולהתנות את התשלום בהצגת חשבוניות כדין. עוד מבוקש לבטל את הטלת הוצאות הבוררות על איתי בלבד ולחייב את הלחמי בהוצאות הבקשה וכן לבטל את החיובים בעבודות בגין המזגנים שנבנו לפני 12 שנים ואינם חלק מהבוררות וללא סמכות לבורר.

   

  טענות המבקשים את אישור פסק הבורר – בני הזוג הלחמי:

  בני הזוג הלחמי טוענים כי ההתנגדות לאישור פסק הבורר הינה משוללת כל יסוד, מופרכת ונוגדת את ההלכות הברורות שנפסקו על ידי בתי המשפט בכל הנוגע לסעיף 24 לחוק הבוררות, שמטרתן לראות בפסק בוררות הכרעה סופית של המחלוקות בהן פסק הבורר. נטען כי פסק הבוררות לא גרם לאיתי עיוות דין.

   

  כן נטען כי אין בסיס לטענה כי פסק הבורר לא מפורט ולא מנומק ויש להורות להשלימו. נטען כי פסק הבורר הינו מובנה, מפורט ומנומק והבורר התייחס למחלוקות אחת לאחת ופירט לגבי כל מחלוקת את הטענות העיקריות, את ממצאיו ואת פסיקתו לגביה. כמו כן, הבורר קבע באופן נפרד ומובחן לגבי כל עניין בו הוא קיבל את התביעה את סכום הפיצוי המגיע והסביר לגבי הסכומים אותם פסק כי הם חושבו לפי מחירי קבלן מזדמן לעבודות שיפוצים. נטען כי הבורר הינו מהנדס בניין מומחה וזו הסיבה מדוע הצדדים בחרו בו כבורר בהסכם מיום 21.4.10 שנחתם טרם החלו עבודות הבנייה. נטען כי הבורר הפעיל שיקול דעתו וידיעותיו המקצועיות על מנת לקבוע את הסכום שפסק ואין סיבה לדרוש ממנו לפרט את התחשיבים שערך או כל חומר עזר אחר שעמד בפניו. עוד נטען כי בתיקון פסק הבורר מיום 11.11.15 הוסיף הבורר וקבע כי ככל שמי מבעלי המקצוע שימונו על ידי מי מהצדדים יבקש לקבל פרטי ביצוע לביצוע איזה מהעניינים נשוא פסק הבורר, הבורר ימסור לו פרטים אלה. נטען כי רמת הפירוט וההנמקה של פסק הבוררות עולה באופן ניכר על הרף המינימאלי להנמקה כפי שנקבע בפסיקה. כן נטען כי הצדדים הסכימו כי הבורר לא יהיה כפוף לדין המהותי, לסדרי הדין ולדיני הראיות, דבר שמקטין את הצורך בהנמקה מפורטת.

   

  באשר לטענת איתי שיש לבטל חלקים בפסק הבוררות בטענה לחריגה מסמכות טוענים הלחמי כי המחלוקות שהועברו להכרעת הבורר הן בתחום רחב ביותר. כן נטען כי פסיקת בתי המשפט בעניין חריגת בורר מסמכותו ברורה יותר ולפיה בכל מקרה של ספק האם עניין מסוים מצוי בסמכות הבורר אם לאו, פירוש הסמכות ייעשה בדרך של הרחבתה באופן שהעניין שבספק ייכלל בגדר סמכותו של הבורר. עוד נטען כי בענייננו, כאשר הצדדים שבעי התכתשויות משפטיות והליכים משפטיים חוזרים ונשנים, כל ניסיון לצמצם את גדר העניינים שנמסרו להכרעת הבורר על ידי הצדדים יביא להמשך ההליכים בין הצדדים, הליכים שנמשכים כבר שנים רבות, באופן שיידחה את סיום המחלוקת ביניהם ללא קץ. נטען כי יש לשים סוף לכל סכסוך ולדחות את טענת איתי בעניין חריגת הבורר מסמכותו.

   

  באשר לטענת איתי כי בעיית הרעש שנוצרה אינה בסמכותו של הבורר שכן המזגנים מותקנים מזה שנים רבות עוד טרם עבודות הבנייה טוענים הלחמי כי מדובר בבעיה שנוצרה כתוצאה מהבניה על פי ההסכם ולכן בסמכות הבורר להכריע בה שכן הוסמך לדון בכל מחלוקת שתתעורר בקשר לביצוע עבודות הבניה נשוא ההסכם. כן נטען כי טענת איתי כבר נטענה במסגרת הבוררות והבורר כבר קבע כי מטרד הרעש שהמזגנים יוצרים נוצר כתוצאה מהרחבת דירת הלחמי, הרחבה שהצדדים הסכימו עליה בהסכם ולכן ההכרעה במחלוקת זו מצויה בסמכות הבורר.

   

  בנוגע לטענת איתי שהבורר חרג מסמכותו כאשר קבע בשני עניינים ספציפיים שאם יתעוררו בעיות בעתיד ניתן יהיה לחזור אליו טוענים הלחמי כי בשני העניינים הללו פסיקת הבורר הינה הגיונית ומנומקת ולא ברור מדוע נטען לחריגה מסמכות. נטען כי מדובר בהחלטה הגיונית, נכונה ויעילה, באשר דיון במחלוקת בעניין זה שלא בפני הבורר יהיה בהכרח מסובך, ארוך ויקר יותר ומכיוון שממילא ההסכם מיום 21.4 קובע כי מחלוקות בעניינים מסוג זה יובאו להכרעת הבורר הספציפי הזה, הרי שאם תתעורר בין הצדדים מחלוקת בעניין זה ממילא יהיה על הצדדים להביאה להכרעתו של אותו הבורר.

   

  באשר לטענת איתי כי הבורר חרג מסמכותו כאשר קבע פיצוי בסך 1,000 ₪ בגין התקנת מעקה בטיחות טוענים הלחמי כי בסעיף 55 לכתב התביעה שהגישו לבורר תבעו מהבורר לפסוק להם בגין הפרת החובה להתקין את מעקה הבטיחות סכום שלפי קביעת הבורר מהווה את המחיר הסביר עבור ביצוע עבודות אלה. על כן, נטען כי הבורר לא חרג מסמכותו בעניין זה.

   

  בנוגע לטענת איתי כי הבורר חרג מסמכותו כאשר קבע כי על איתי למסור להלחמי שטח המוצמד לפי ההסכם לדירתם כשהוא נקי ומיושר טוענים הלחמי כי מדובר במחלוקת שהתעוררה בקשר לביצוע עבודות הבניה ולכן הבורר לא חרג מסמכותו.

   

  באשר לטענת איתי כי הבורר חרג מסמכותו כאשר קבע על מי צריכה לחול עלות חיבור תאורת המדרגות המשותפות למערכת החשמל של דירת הלחמי טוענים הלחמי כי משהמדרגות המשותפות הנ"ל נבנו מכוח הסכם 21.4 ומשעניין חיבורן לחשמל נדון באותו הסכם, לא יכולה להיות מחלוקת כי עניין זה מצוי בסמכות הבורר כפי שהוגדרה. נטען כי הטרוניה של איתי בעניין זה אינה כי מדובר במחלוקת שלא הועברה לסמכות הבורר, אלא כי הבורר פסק לגביה באופן שגוי ולטענתם בניגוד להוראות ההסכם בין הצדדים. נטען כי בימ"ש זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות והניסיון של איתי לטעון טענות נגד פסק הבוררות במסווה של טענה לחריגה מסמכות דינו להיכשל.

   

  בכל הנוגע לטענת איתי כי יש לבטל סעיפים בפסק הבורר שכן הוא מנוגד לתקנת הציבור טוענים הלחמי כי במסגרת הסכם 21.4 התחייבו איתי להרוס את מדרגות הגישה הקיימות לחלקה וכן לבצע עבודות להשלמת הקיר התומך, שתידרשנה בעקבות הריסת המדרגות. איתי טענו כי לא ביצעו התחייבויות אלה מכיוון שהמדרגות והקיר התומך מצויים בשטח שנועד להרחבת דרך עירונית וככאלה אסור להרוס אותם. נטען כי הבורר קבע כי היתר הבניה שניתן לצדדים מתיר את הריסת המדרגות ואת חיזוק הקיר התומך; כי על איתי לפצות את הלחמי בגין העלות של העבודות אותן התחייבו לבצע ולא ביצעו; וכי הוא סבור שהלחמי רשאים לבצע עבודות אלה בלי לבקש היתר נוסף אך אינו מכריע בעניין אלא משאיר את ההחלטה האם לפנות ולבקש היתר נוסף אם לאו להלחמי שיפעלו בהתאם לייעוץ משפטי והנדסי שיקבלו. נטען כי כל פסק הבורר בחלק הזה של פסק הבוררות הינו פיצוי כספי בגין אי ביצוע עבודות על ידי איתי, למרות שהתחייבו לכך. נטען כי פסיקת פיצוי כספי לא יכולה להיחשב כמנוגדת לתקנת הציבור ואינה מנוגדת לתקנת הציבור בנסיבות הנ"ל. נטען כי הבורר אינו מתיר למי מהצדדים לבצע עבודת בניה כלשהי בניגוד להיתר, לרבות העבודות הנ"ל, וככל שתבוצענה עבודות ועיריית חיפה תסבור שיש בהן משום הפרה של היתר הבניה, פסק הבורר אינו מונע מהעירייה לפעול בעניין זה. כן נטען כי גם פה מדובר למעשה בטענות לגופו של הפסק בניסיון להראות שהבורר שגה בהחלטתו, דהיינו טענות שאין מקומן בהתנגדות לאישור פסק בוררות.

   

  בכל הנוגע לטענות איתי בעניין המע"מ טוענים הלחמי כי טענות אלה כבר הועלו בפני הבורר במסגרת בקשה לתיקון פסק הבוררות ובקשה זו כבר הוכרעה על ידי הבורר בתיקון פסק הבורר מיום 11.11.15, אשר הוגש לביהמ"ש ביום 18.11.15. כן נטען כי טענות אלה הינן לגופו של הפסק ואין מקומן בהתנגדות לאישורו. עוד טוענים הלחמי כי הפיצוי שפסק הבורר לטובתם הינו פיצוי בגין הפרת איתי את התחייבותם לבצע עבודות מסוימות. נטען כי תשלום עבור עבודות בניה חייב במע"מ. כן נטען כי אילו איתי היו מבצעים את העבודות הנ"ל הם היו משלמים בגינן את מחירן בתוספת מע"מ ובמחדלם לבצע עבודות אלה הם התעשרו ולא במשפט בסכום זה. נטען גם כי בכל הנוגע לעבודות אלה שהינן בבית המגורים של הלחמי גם הם יחויבו בתשלום מע"מ ולא יוכלו לנכותו כמס תשומות. לכן נטען כי צדק הבורר כאשר קבע כי לכל הסכומים יש להוסיף מע"מ.

   

  באשר להוצאות שפסק הבורר נטען כי אין זה עניין לדיון במסגרת בקשה לאישור פסק בורר או התנגדות לאישור. כן נטען כי סכום ההוצאות שנפסק לטובת הלחמי נמוך באופן משמעותי מסכומי העתק ששילמו עבור ניהול ההליכים בינם לבין איתי שהתנהלותם באה לידי ביטוי גם במסגרת התנגדות זו.

   

  עוד טוענים הלחמי כי לא ברור תחת איזו מסגרת משפטית טוענים איתי טענה ערעורית לגבי אי קביעת מועדים לביצוע, שאפילו לא טרחו לציין לגביה מכוח איזו עילת ביטול הם מבקשים לדון בה. נטען כי מדובר בטענות לתוכן פסיקתו של הבורר שמקומן לא יכירן בהליך זה ולכן יש לדחותן על הסף. כן נטען כי מדובר בעבודות שמבוצעות בשטחים הצמודים לדירת הלחמי ולכן אין זה עניינם של איתי מתי תבוצענה, אם בכלל. נטען כי מדובר בעבודות שאיתי היו אמורים לבצע בעצמם לפני מספר שנים ורק בגין מחדלם לעשות כן פסק הבורר את אשר פסק. נטען כי אין באי קביעת המועדים משום עיוות דין כלשהו.

   

  הלחמי טוענים עוד כי אין לקבל את טענת איתי כי לא ניתנה להם ההזדמנות הנאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיותיהם. נטען כי התקיימו בהליך הבוררות חמש ישיבות, הוגשו על ידי כל אחד מהצדדים כתבי טענות ותשובות לסיכום הטענות של הצד שכנגד, נערכו פניות רבות לבורר אשר השיב לפניות ומעולם לא מנע מאיתי לטעון טענה כלשהי. באשר לטענת איתי כי לא ניתן צו לגילוי מסמכים טוענים הלחמי כי בהסכם הבוררות שנחתם בין הצדדים הסכימו כי הבורר לא יהיה קשור בדין המהותי, בדיני הראיות או בסדרי הדין הנוהגים בבתי המשפט ולכן לאיתי לא הייתה כל זכות לבקש או לקבל גילוי מסמכים ולבורר לא הייתה כל חובה להתיר גילוי מסמכים. בעניין בקשת איתי לגלות מסמכים נוספים שלא צורפו לכתבי הטענות קבע הבורר בהחלטתו מיום 22.7.14 כי יש להתייחס למסמכים שלא צורפו כאילו אינם קיימים ואם וככל שיתברר כי הם קיימים תינתן לאיתי הזכות להגיב עליהם. נטען כי עיון ברשימת המסמכים שגילויים התבקש מלמד כי הבורר דחה את תביעת הלחמי בכל אחד מהעניינים שהמסמכים התבקשו בהם ולא הוגשו. לכן אין לאיתי על מה להלין שהרי תביעות הלחמי בעניינים בהם לא הוגשו מסמכים ממילא נדחו.

   

  באשר לבקשת איתי לבטל את פסק הבוררות בטענה למשוא פנים טוענים הלחמי כי מדובר בבורר מכובד, אשר ההצעה המקורית למנותו כבורר הייתה של איתי עצמם. נטען כי איתי אינם מרוצים מהכרעת הבורר שלא קיבל את עמדתם ואין בזה כדי להוות בסיס לטענה בדבר משוא פנים. נטען כי הבורר אף קיבל חלק מטענות איתי וחלק מטענות הלחמי ולא ניתן לקבוע כי התנהל במשוא פנים. נטען כי האזכור של פסקי דין בהם נקבע כי הבורר היה בקשר עסקי עם אחד מהצדדים לבוררות ולכן יש לפסול את פסק הבורר אינו רלוונטי לענייננו בו אין ולא היה קשר עסקי כלשהו בין הלחמי או מי מהם לבורר ואפילו לא נטען כי היה קשר כזה. עוד נטען כי אי נוחות רבה מעוררת העובדה כי איתי הינם מי שהציעו את זהות הבורר בשנת 2009, שנים רבות לאחר מתן פסקי הדין הנ"ל, כי לאורך כל הליך הבוררות, שהיה הליך ארוך ויקר, לא העלו טענה כלשהי בדבר משוא פנים של הבורר. נטען כי לא יעלה על הדעת כי רק לאחר שאיתי נוכחו לדעת שתוצאת הבוררות אינה נושאת חן בעיניהם, הם יבקשו לבטל את פסיקתו של הבורר בהסתמך על פסקי דין שידעו או היה עליהם לדעת על קיומם בעת שהציעו את זהות הבורר. נטען כי מדובר בטענה כבושה שאיתי מנועים מלהעלותה כעת.

   

  כמו כן, טוענים הלחמי כי אין זה ראוי לדון בטענה מסוג זה, שיש בה כדי להטיל דופי ביושרו, מקצועיותו ושמו הטוב של הבורר, בלי לאפשר לבורר לומר את מה שיש לו לומר בקשר לטענות אלה.

   

  דיון והכרעה:

  לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, את פסק הבורר ואת המסמכים שהובאו לעיוני הגעתי למסקנה כי בנסיבות המקרה לא קמה עילה לביטול פסק הבורר מן העילות המצוינות בסעיף 24 לחוק הבוררות ועל כן יש לדחות את הבקשה לביטול פסק הבורר ולקבל את הבקשה לאישור פסק הבורר.

   

  "בראש ובראשונה, ראוי לחזור ולהזכיר, כי עילות הביטול, המאפשרות לבית משפט לבטל פסק בורר, פורשו על-ידי בית משפט זה בצמצום ובדווקנות (ראו, מבין רבים אחרים, רע"א 6889/02 בן שמן מושב עובדים להתיישבות נ' שורגי [פורסם בנבו] (6.10.2002); רע"א 749/10 אלי עזר אבוחצרא נ' חודדי [פורסם בנבו] (4.8.2010)).

   

  כפי שנקבע ברע"א 6649/10 אבישר נ' גונן [פורסם בנבו] (6.5.2012) "הרציונל שעמד ביסוד גישה זו, הוא הרצון לחזק את סופיות פסק הבורר. זאת על מנת לעודד את הצדדים להעביר סכסוכים למוסד הבוררות" ".

  ראו:

  רע"א 7818/11 אברהם בבזדה נ' עיריית גבעת שמואל (החלטה מיום 06/10/13) (השופט א' שהם).

   

  במקרה זה, כאמור, לא מצאתי כי מתקיימת אחת מעילות הביטול הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות, אשר על פי הפסיקה יש לפרשן בצמצום ובדווקנות.

   

  לעניין טענות איתי כי על הבורר להשלים ולנמק את הפסק בכל הנוגע לפירוט העבודות שיש לבצע והמועדים לביצוע עבודות אלה, הרי שבתיקון לפסק הבוררות מיום 11.11.15 פורטו העבודות שיש לבצען והמועדים לביצוע עבודות אלה ואין מקום להורות לבורר להשלים את פסק הבוררות מעבר לפירוט זה, שכן מדובר בפסק בוררות מפורט ומנומק דיו.

   

  בנוגע לטענות איתי כי הבורר חרג מסמכותו כאשר הכריע בעניין הרעש מהמזגנים שהותקנו שנים לפני ביצוע העבודות סבורני כי אין מקום לקבל את טענת איתי, שכן כפי שציין הבורר למרות שהמזגנים הותקנו לפני שנים רבות ולפני ביצוע העבודות, לאחר תום הבניה החדשה של הלחמי החל להפריע להם רעש המזגנים בשל מיקומם בסמוך לבניה החדשה. על כן, סבורני כי הכרעתו של הבורר בעניין זה הייתה דרושה לשם בירור המחלוקות הקשורות לבנייה, כאמור בהסכמת הצדדים אשר קיבלה תוקף של החלטת ביהמ"ש המחוזי בחיפה במסגרת ה"פ 43950-02-13. לא מצאתי פגם שנפל בהכרעת הבורר לעניין זה, כאשר הבורר מסר במפורש הוראות שיש בהן כדי לענות על טענות משפחת איתי לנזק אפשרי שעלול להיגרם מהזזת המזגנים. יש לקבל את טענת הלחמי לעניין זה כי מדובר בסכסוך המתמשך על פני שנים רבות מדי ויש לשים לו סוף. הבורר לא חרג מסמכותו כאשר הכריע בעניין הרעש מהמזגנים שזהו מטרד שהתעורר והקשור לבנייה החדשה בהתאם להסכם, במטרה לשים סוף לסכסוך כולו.

   

  באשר לטענת איתי בנוגע לחוסר סמכות של הבורר להכריע במחלוקות נוספות שיכול ויתעוררו כתוצאה מיישום פסק הבורר – סבורני כי יש לקבל את טענת הלחמי כי בשני העניינים הללו פסיקת הבורר הינה הגיונית ומנומקת ומדובר בהחלטה הגיונית, נכונה ויעילה, באשר דיון במחלוקת בעניין זה שלא בפני הבורר יהיה בהכרח מסובך, ארוך ויקר יותר ומכיוון שממילא ההסכם מיום 21.4 קובע כי מחלוקות בעניינים מסוג זה יובאו להכרעת הבורר הספציפי הזה, הרי שאם תתעורר בין הצדדים מחלוקת בעניין זה ממילא יהיה על הצדדים להביאה להכרעתו של אותו הבורר והדבר אף יהיה יעיל יותר מלפנות לגורם שאין לו ידע מוקדם על העניין.

   

  בנוגע לטענות איתי כי יש לבטל את החיוב שנפסק למשפחת הלחמי מעבר לסכום התביעה בגין מעקות – גם בעניין זה יש לקבל את טענת הלחמי כי בכתב התביעה שהגישו לבורר תבעו מהבורר לפסוק להם בגין הפרת החובה להתקין את מעקה הבטיחות סכום שלפי קביעת הבורר מהווה את המחיר הסביר עבור ביצוע עבודות אלה. על כן, לא ניתן לקבוע כי הבורר חרג מסמכותו כאשר קבע סכום של 1,000 ₪ בגין התקנת מעקה הבטיחות.

   

  באשר לטענת איתי כי לא היה מקום לקבוע תשלום עבור יישור השטח המוצמד לדירת הלחמי שכן החוזה וההיתר אינם קובעים חובה ליישור השטח ולכן זה אינו כלול בכתב הבוררות – גם פה יש לקבל את טענת הלחמי כי מדובר במחלוקת הנובעת מעבודות הבניה ולכן אין מדובר בחריגה מסמכותו של הבורר.

   

  בכל הנוגע לטענת איתי כי לא היה מקום לחייב אותם לשלם להלחמי עבור ביצוע חיבור התאורה לדירתם – יש לקבל טענת הלחמי כי משהמדרגות המשותפות נבנו מכוח הסכם 21.4 ומשעניין חיבורן לחשמל נדון באותו הסכם, עניין זה מצוי בסמכות הבורר כפי שהוגדרה. כמו כן, מדובר למעשה בטענה ערעורית שכן איתי טוענים שהבורר פסק בעניין זה באופן שגוי ולטענתם בניגוד להוראות ההסכם ובימ"ש זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות.

   

  באשר לטענת איתי כי החלטת הבורר כי עליהם לשאת בעלות הריסת המדרגות ובעלות השלמת הקיר התומך שייתכן שעלול להינזק עקב הריסת המדרגות, הינה חורגת מסמכותו ומנוגדת לתקנת הציבור מכיוון שמדובר בבניה המנוגדת לחוק התכנון והבניה - פסק הבורר בחלקו הזה עוסק בפיצוי כספי בגין אי ביצוע עבודות על ידי איתי, למרות שהתחייבו לכך. פסיקת פיצוי כספי לא יכולה להיחשב כמנוגדת לתקנת הציבור ואינה מנוגדת לתקנת הציבור בנסיבות הנ"ל, כאשר מדובר בעבודות שהיו אמורות להיות מבוצעות על ידי איתי על פי ההסכם, אך לא בוצעו. כפי שטענו הלחמי, בפסק הבוררות הבורר אינו מתיר למי מהצדדים לבצע עבודת בניה כלשהי בניגוד להיתר, לרבות העבודות הנ"ל, ואין מקום לביטול פסק הבוררות מטעמים שהוא מנוגד לתקנת הציבור כטענת איתי.

   

  באשר לטענות איתי לעניין המע"מ, הרי שהבורר כבר שינה בתיקון לפסק הבוררות את סכום המע"מ והעמידו על שיעור של 17%. באשר ליתר טענות איתי בנוגע למע"מ יש לקבל את טענת הלחמי כי הפיצוי שפסק הבורר לטובתם הינו פיצוי בגין הפרת התחייבותה של משפחת איתי לבצע עבודות מסוימות ותשלום עבור עבודות בניה חייב במע"מ. נכון הדבר שאילו איתי היו מבצעים את העבודות הנ"ל הם היו משלמים בגינן את מחירן בתוספת מע"מ ובמחדלם לבצע עבודות אלה הם התעשרו ולא במשפט בסכום זה. על כן, בכל הנוגע לעבודות אלה שהינן בבית המגורים של הלחמי גם הם יחויבו בתשלום מע"מ ולא יוכלו לנכותו כמס תשומות ועל איתי לפצותם בגין רכיב זה, כפי שקבע הבורר.

   

  בכל הנוגע לטענות איתי בנוגע לסכום ההוצאות שנפסק שעליהם לשלם למשפחת הלחמי ובאשר למועדים שלא נקבעו לביצוע העבודות, הרי שיש לקבל את טענת הלחמי כי אין מדובר בעניינים המקימים עילה לביטול פסק הבורר או התערבות בו ואין בהם משום עיוות דין המצדיק התערבות.

   

  כן אין לקבל את טענות איתי כי לא ניתנה להם הזדמנות נאותה לטעון טענותיהם או להביא ראיותיהם. נראה כי בעניין זה התקיימה בוררות מקיפה והוגשו טיעונים נרחבים, התקיימו ישיבות, נערכו בדיקות במקום על ידי הבורר וניתן פסק בוררות מקיף ומפורט המתייחס לכל המחלוקות בין הצדדים בניסיון לפתור את כל הבעיות העולות מהבניה וההסכמים שבנדון. על כן, לא ניתן לקבל את הטענה כי יש לבטל את פסק הבוררות בעילה זו. באשר לטענת איתי כי לא ניתן צו לגילוי מסמכים נוספים שלא צורפו לכתבי הטענות קבע הבורר בהחלטתו מיום 22.7.14 כי יש להתייחס למסמכים שלא צורפו כאילו אינם קיימים ואם וככל שיתברר כי הם קיימים תינתן לאיתי הזכות להגיב עליהם. כפי שטענו הלחמי, עיון ברשימת המסמכים שגילויים התבקש מלמד כי הבורר דחה את תביעת הלחמי בכל אחד מהעניינים שהמסמכים התבקשו בהם ולא הוגשו. לכן אין לאיתי על מה להלין שהרי תביעות הלחמי בעניינים בהם לא הוגשו מסמכים ממילא נדחו. על כן, יש לדחות גם טענה זו של איתי.

   

  גם לטענת איתי בדבר משוא פנים של הבורר לא מצאתי כל בסיס. האזכור של פסקי דין בהם נקבע כי הבורר היה בקשר עסקי עם אחד מהצדדים לבוררות ולכן יש לפסול את פסק הבורר אינו רלוונטי לענייננו בו לא הובאה כל אסמכתא לכך שהיה קשר עסקי כלשהו בין הלחמי או מי מהם לבורר ואפילו לא נטען כי היה קשר כזה. לא ניתן לקבל טענה למשוא פנים של הבורר רק על סמך העובדה שצד אחד לבוררות אינו מרוצה מתוצאות פסק הבוררות ומוטב שטענה זו לא הייתה נטענת בנסיבות העניין. בכל הנוגע לטענת איתי כי הבורר הועבר בעבר מתפקידו בשל קיומו של הליך תלוי ועומד נגדו בגין עבירה של גרימת מוות ברשלנות יש לקבל את טענת הלחמי כי אי נוחות רבה מעוררת העובדה כי איתי הינם מי שהציעו את זהות הבורר בשנת 2009, שנים רבות לאחר מתן פסקי הדין הנ"ל, אליהם מפנים הם כעת, וכי לאורך כל הליך הבוררות, שהיה הליך ארוך ויקר, לא העלו טענה כלשהי בדבר משוא פנים או בדבר עברו של הבורר. רק לאחר שאיתי נוכחו לדעת שתוצאת הבוררות אינה נושאת חן בעיניהם, הם מבקשים לבטל את פסיקתו של הבורר בהסתמך על פסקי דין שידעו או היה עליהם לדעת על קיומם בעת שהציעו את זהות הבורר. מדובר בטענה שאין זה ראוי להעלות אותה בנסיבות העניין. אמנם מן הראוי היה כי הבורר יביא לתשומת לבם של הצדדים לבוררות את עברו הפלילי, ככל שהוא נוגע למקצועיותו בעניין הנדון בבוררות, גם אם מדובר בעבר רחוק, אך כפי שטענו הלחמי, אין זה ראוי לדון בטענה מסוג זה מבלי לאפשר לבורר לומר את דברו בקשר לטענות אלה (ראו: רע"א 3111/96 רוזן נגד טל (ניתן ביום 3.7.97)). בנסיבות העניין, כאשר מדובר בעבירה שככל הנראה בוצעה בעבר הרחוק, שנים לפני שאיתי בעצמם הציעו את הבורר שבנדון, וכאשר לא ניתנה לבורר ההזדמנות לומר את דברו בקשר לטענות אלה, אינני סבור כי יש מקום להורות על ביטול פסק הבוררות על בסיס טענות אלה.

   

  אוסיף עוד, לעניין זה, כי גם בפני בית המשפט בהליך הנוכחי לא הובאו, למעשה, הנתונים והעובדות אודות אותה הרשעה מלפני יותר משני עשורים (עד כמה שהדברים עלו מפסק הדין שצוטט). לא הובהר אם אותו פסק דין אכן נותר בעינו או ששונה בהליך ערעורי. יוער כי מדובר, על פי הנטען, בהרשעה בעבירת רשלנות ולא בעבירה שיש בה יסוד נפשי של זדון או כוונה פלילית כל שהיא. בנסיבות אלו, וגם בהנחה שהמידע שהוצג בפני בית המשפט מלא, אין באמור כדי לפסול את הבורר מלשמש כבורר ואין בכך עליה לבטל את פסק הבוררות.

   

  גם פסיקה על פי האומדן או על בסיס הערכה לעלות ביצוע העבודות על ידי קבלן מזדמן אינה מנוגדת לדין ואינה מקימה עילה להתערבות או ביטול פסק הבוררות. הבורר פסק את הסכומים תוך שהוא מנמק היטב את מרכיבי ההערכה. בנסיבות אלה אין בסיס לטענה כי אין פירוט מספיק בכל הנוגע לקביעת סכומי הפיצוי.

   

  כאמור, פסק הבורר ניתן בהתאם לסמכות שניתנה לו ובהתאם לראיות ולמסמכים שהובאו בפניו. בנסיבות העניין, יש לקבוע כי מדובר בפסק בורר מפורט ומנומק, המכריע בעניינים שהובאו לפניו, ואשר אין מקום לבטלו.

   

  אשר על כן, ולאור המפורט לעיל, יש לקבוע כי אין בטענות משפחת איתי כדי להקים עילת ביטול של פסק הבורר על פי העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות. מעבר לכך יצוין כי גם לו הייתי סבור כי מתקיימת במקרה זה עילה מהעילות הקבועות בסעיף 24 לחוק, הרי שבהתאם לסעיף 26 לחוק הבוררות אין מקום לביטול פסק הבורר שכן לא הוכח כי נגרם לאיתי עיוות דין. הבורר מסר פסק בורר מקיף, מפורט ומנומק, הנשען על ניתוח מעמיק של טענות הצדדים והראיות שהובאו בפניו. הבורר הכריע בסכסוך כולו, תוך מתן הזדמנות לצדדים לטעון את טיעוניהם ולהביא ראיותיהם בשאלות שהתעוררו לפניו. בנסיבות אלו, אין בטענות איתי כדי להקים עילת ביטול של פסק הבורר. בהתאם - הבקשה לביטול פסק הבורר נדחית.

  אשר על כן מאשר את פסק הבוררות מיום 6.9.15, נשוא הבקשות שבפני, ונותן לו תוקף של פסק דין. עם סיומו של הליך זה יש לקוות כי בכך גם יסתיים המאבק המשפטי הממושך בין השכנים וכי הצדדים ימצאו דרך לשפר את יחסי השכנות ולהסדיר מחלוקות, אם יהיו, בדרך מהירה וידידותית יותר, כזאת שתהפוך יחסי שכנות בין שתי משפחות עתירות כישורים ויכולת מנטל לנכס.

   

  איתי יישאו בהוצאות הלחמי ושכר טרחת ב"כ בהליך שבפני בית משפט זה בסכום כולל של 10,000 ₪. סכום זה ישולם להלחמי, באמצעות ב"כ, עד ליום 15.3.16, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

   

  המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים.

   

  ניתן היום, ז' שבט תשע"ו, 17 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.

  ר' שפירא, ס. נשיא