ת"א 52415-07-11 דורדיה אינווסטמנטס בע"מ נ' אמסטר ואח'

רקע עובדתי

1. התובעת רכשה מקרקעין (קרקע ומבנה תעשיה) ברחוב הנפח 17 חולון הידוע כגוש 6781 חלק מחלקה 7 במסגרת הליכי כינוס נכסים בהוצאה לפועל. הנתבע, עו"ד יעקב אמסטר, מונה ככונס נכסים על זכויות החייבים (בעלי הזכויות בנכס) מכח משכנתא על זכויותיהם לטובת בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "כונס הנכסים ו/או הכונס וכן "הבנק" בהתאמה). הסכם המכר נחתם ביום 23.9.04. עסקת המכר אושרה על ידי רשם ההוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 03-16425-03-4 (להלן: "הסכם המכר") ביום 10.11.04.  

    

2. בתביעה שבפני נתבעים כונס הנכסים והבנק להשבת כספים אשר שולמו על ידי התובעת לעירייה, לצורך קבלת אישור עירייה להעברת זכויות בנכס על שמה בלשכת רישום המקרקעין.

    

3. לטענת התובעת, היא שלמה סכומים אלה לצורך קבלת אישור עירייה, וזאת מאחר שכונס הנכסים, לא עמד בחובתו להמציא אישור עירייה. לטענתה, היא אולצה להגיע להסדר עם העיריה בשל רצונה למכור את הנכס, ולצורך כך לבצע העברה בלשכת רישום המקרקעין.

    

4. לטענת הכונס, הליך העברת הזכויות התעכב בשל הליכים שניהלה התובעת מול המינהל. לטענתו, רק כעבור 6 שנים "נזכרה" התובעת כי נדרש לה אישור עירייה. הכונס טען כי לא היה מקום לשלם כספים לעירייה מאחר שהחוב לא הובהר, מהמסמכים שצורפו עולה כי החוב התיישן, ובכל אופן העיריה לא היתה רשאית להתנות את המצאת האישור בתשלום החוב הנטען.

    

5. להלן הסכומים הנתבעים על-ידי התובעת: סך של 13,405 שח בגין היטל דמי חכירה, סך של 118,000 שח לכיסוי חובות ארנונה וסכום נוסף של 67,050 שח בגין היטל פיתוח. יוער כי הסכום של דמי החכירה אינו שנוי במחלוקת על ידי הכונס.

    

6. יוער כי בדיון מיום 17.12.15 הצדדים הגיעו להסכמה, בהמלצת בית המשפט, לפיה תצומצם יריעת המחלוקת להשב סכומים אלה, תוך ויתור על סעדים נוספים שנתבעו בכתב התביעה (שעניינם בנזקים שנגרמו על פי הטענה לתובעת, עקב העיכוב בהעברת הזכויות בנכס על שמה).

    

   פניית התובעת לכונס לתשלום החוב ונקיטה בתביעה האזרחית כנגדו

7. ביום 15.2.11 פנתה התובעת לכונס בדרישה לסילוק מיידי של כל החובות החלים על המוכר וביניהם דמי הסכמה בסך של 184,450 שח למינהל וחובות עיריה על סך של כ 150,000 שח.

   במכתב זה נאמר (נספח י"ד לתצהיר התובעת):

   "אבקש לגרום לסילוק מיידי של כל החובות החלים על המוכר ושיפורטו כדלהלן ... חובות עירייה ע"ש המוכר העומדים כיום על סך של כ-150,000 ₪... אני מצרף בזאת מסמכי עירייה...  אין צורך להרחיב על כך כי העדר הטיפול בהשלמת הרישום ע"ש מרשתי עד כה כרוך בהפרה ממושכת ביותר".

8. במכתב נוסף שנשלח מהתובעת אל כונס הנכסים מיום 1.3.11 (נספח ט"ו לתצהיר התובעת) נאמר:

    "טרם קבלתי מענה ... מדובר בהפרה ממושכת ביותר של זכויות מרשתי. מרשתי לא תוכל לשבת בחיבוק ידיים ובאפס מעשה לאורך זמן"

   בשלב זה השיב הנתבע לתובעת כי לוקח זמן לאתר תיק ישן כזה. התובעת הודיעה לכונס כי היא ממתינה עוד 3 שבועות טרם נקיטה בהליכים משפטיים.

9. ביום 3.4.11 כותב בא כח התובעת לכונס (נספח י"ח לתצהיר התובעת):

    

   "לצערי פרק הזמן של 3 השבועות שנזכר בהודעתי אליך מיום 2.3.11 חלף בלא קבלתי כל תשובה לפנייתי אליך מיום 15.2.11. מיותר לציין ולהתריע כי אי תשלום החובות הרובצים על הנכס ועל העסקה אשר תשלומם מוטל עליך ככונס ועל מרשתך, הבנק, עלול לגרום נזקים כבדים ביותר למרשתי. זאת מאחר ומרשתי קבלה הצעה בסכום גבוה במיוחד לרכישת הנכס מקונה מעונין, אשר התנה את הצעתו בכך שרישום הזכויות בנכס על שם מרשתי ישולם תוך תקופה של 45 יום. כידוע לך, אי תשלום החובות מצד מרשתך מונע את רישום הנכס ע"ש מרשתי ועלול לגרום למרשתי להפסיד את עסקת המכירה הנל, וקימת אפשרות ממשית כי מרשתי לא תצליח להשיג הצעת רכישה בסכום דומה לסכום שהוצע לה. במקרה שכזה עלולים הנזקים לחול עליך ועל מרשתך. בנסיבות אלה, אוכל להמתין ימים ספורים בלבד לפני נקיטת צעדים משפטיים מעשיים".

10. הכונס השיב לתובעת ביום 4.4.11 (נספח י"ח לתצהיר התובעת):

    "ברצוני לעדכנך כי פניותיך בענין שבנדון מטופלות על ידי משרדנו. שליח מטעמנו נשלח למנהל מקרקעי ישראל על מנת להנפיק שובר עדכני לתשלום דמי ההסכמה, וכן נשלח שליח לעירית חולון על מנת להנפיק שובר לתשלום החובות עד למועד מסירה החזקה. כאשר יגיעו השוברים אנו נשלמם ונעדכנך"(ההדגשות לא במקור- להצ).

    כלומר, באפריל 2011 כותב הכונס לתובעת כי הוא פונה לעירייה לצורך טיפול בפנייתו, ביחס לאישור העיריה.

11. בחומר הראיות לא צורף כל מכתב נוסף שנשלח כתשובה לתובעת, לאחר מכתב זה. אף לא נטען כי היתה פניה אשר במסגרתה כונס הנכסים מוסר לתובעת סטטוס אישור הזכויות מהעירייה בעקבות מכתבו מיום 4.4.11.

     

12. כעבור כארבעה חודשים, ביום 31.7.11 התובעת נקטה בהליך אזרחי נגד הבנק וכונס הנכסים, הוא התיק שבפני.

    התובעת עתרה לכך שבית המשפט יורה לכונס ולבנק לשלם לה או ישירות לעירייה את החוב לעירייה. התובעת טענה כי בהעדר אישור, הנכס לא יועבר על שם התובעת .

13. בכתב ההגנה התנגד הכונס לסעד המבוקש :

    "...לא צורף חשבון העיריה ולא בכדי. החוב הנל נובע ברובו מחוב של התובעת שהחזיקה בנכס מאז שנת 2005 ולא שילמה תשלומי עירייה שוטפים. חובו של הנתבע ככל שהיה חוב כזה התיישן ולא ניתן להתנות הנפקת אישור בתשלום חוב שהתיישן. הנתבע אכן שלח שליח לעירית חולון לבחון את החוב. התברר שחלק נכבד מהחוב נוגע לתקופה שהתיישנה. זאת ועוד, נוכח הנפקת אישור היטל השבחה כבר בשנת 2007 שנשלח לתובעת סבר הנתבע כי כל החובות לעירייה שולמו כבר בעבר על ידו. הדבר הצריך בדיקה במסמכים ולצורך כך היה מקום לחזור ולבחון את כל הקלסרים של העסקה משנת 2004 ואילך. הליך זה התארך מעט מעבר לזמן שקצב לו בכ החדש של התובעת...".

14. ביום 18.7.13 הוגש כתב תביעה מתוקן על ידי התובעת. בכתב התביעה המתוקן טענה התובעת כי היא ניהלה משא ומתן עם העיריה במסגרתו הקטינה את סכום החוב בגין ארנונה מסך של 125,311 שח לסך של 67,050 שח וחתמה על הסכם פשרה עם העיריה ביום 10.11.11. לטענתה החוב שולם בהיותה אנוסה לשלמו לעירייה על מנת לאפשר לה לקבל אישור עירייה לטאבו (אישור אשר לטענתה היה על הכונס להסדירו), וכדי לאפשר את רישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין. בעקבות התשלום אכן התאפשר הרישום בטאבו.

     

15. עוד טענה התובעת כי התברר לה כי קיים חוב נוסף המשוייך למוכר בגין היטל פיתוח בסך של 123,311 שח. לטענת התובעת, היא ניהלה מול העיריה משא ומתן להקטנת החוב וחוב זה הוקטן לסך של 67,050 שח. לטענת התובעת, היא אולצה לשלם סכום זה לעירייה כדי לקבל אישור לטאבו.

     

    התובעת טענה כי חובת הכונס היתה לשלם ולפרוע את כל הסכומים במקומה , כחלק מהחובה להמציא לתובעים את האישורים הדרושים לרישום הזכויות בנכס בלשכת רישום המקרקעין. על כן, התובעת טענה כי הכונס והבנק אחראים להשבת הכספים לידיה.

     

    האם הכונס אחראי להשבת הכספים ?

16. טרם כניסה לגופם של דברים, אציין כי נתתי דעתי בעת מתן פסק הדין לפסיקה אשר הובאה על ידי הכונס, לפיה בבא בית המשפט ליתן החלטה בענין אחריות כונס, על בית המשפט לנקוט משנה זהירות מאחר שמדובר בבעל תפקיד מטעם בית המשפט, וכי חשש מנקיטת הליכים תביא לכך שנושאי משרה יחששו מליטול התפקיד (ר' רע"א 9227/12 עו"ד שי גרנות נ' שפייזר).

     

    יחד עם זאת, כבעל תפקיד, חב הכונס בחובות כלפי צד ג בעת שהוא מתקשר עימו בהסכם מכר במסגרת הוצאה לפועל .

     

17. בהקשר זה נפסק:

    "מכאן גם נגזרת אחריותו וחבותו של כונס הנכסים כלפי צד ג'. עליו לפעול בנאמנות, ביושר, בהגינות, בתום לב, ושלא ברשלנות אף כלפי הצד שאינו לקוחו. במקרה מתאים ניתן לחייבו בגין נזק שנגרם (ראה: השופט בר-אופיר, הוצאה לפועל – הליכים והלכות, עמ' 502, 503).

    מעמדו של כונס הנכסים הינו כ – "officer of the court". הכונס מייצג את הנושה בכדי לפרוע את החוב ופועל גם כקצין של בית המשפט. הוא פועל כידו הארוכה של ראש ההוצאה לפועל, עליו לערוך בירורים ופעולות ולהגיע למקומות שראש ההוצאה לפועל, הממלא תפקיד מעין שיפוטי, אינו יכול להגיע אליהם. ברי, אם כן, שחלה על הכונס חובת תום הלב בצורה מוגברת, שכן תפקידו אינו מצומצם בייצוג צד בהליך והוא חייב לנהוג כצד אובייקטיבי. וכדברי השופט טירקל בר"ע (ב"ש) 66/94 שפר תעשיות בע"מ נ' בנק הפועלים ועו"ד דוד כהן, ... "כונסי הנכסים הם פקידי בית המשפט ופועלים בשמו. חייבים הם איפוא במידת האובייקטיביות במילוי תפקידם בנאמנות לבית המשפט בלבד ובציות להוראותיו" (רע"א 2077/92). ועוד, "על הכונס להניח דעתו של בית המשפט שפעל כדין" [ע"ע 141/74, פפרבוים נ' שריזלי, פ"ד ל(1) 26] ולטובת הכינוס. מוטלת עליו חובת אובייקטיביות במילוי תפקידו ואין הוא צריך לקדם את האינטרסים של הגורם אשר מטעמו הוצע ככונס, שהרי אחרת תהיה בכך פגיעה באינטרסים של נכסי הכינוס".

    ר' תא (ת"א) 57070/03 ‏ ‏ארבל נ' עוה"ד קליבנסקי.

18. להלן אנמק מדוע אני סבורה כי הכונס הפר את חובתו בהתאם להסכם המכר כלפי התובעת, וזאת בשים לב לפסיקה הנוהגת.

     

    חבות כונס הנכסים בתשלומי הארנונה

     

19. הכונס טען כי אין חובת תשלום ארנונה מוטלת על המוכר מכח הסכם המכר. מסקנה זו נלמדת לטענתו מסעיף 12 להסכם המכר הקובע כי "מיסים אחרים כגון מס שבח, היטל השבחה, מס מכירה ישולמו על ידי המוכר".

     

    בסיכומים טען הכונס כי לא בכדי לא מוזכרת ארנונה בין חיובי המוכר. הסיבה לכך היא כי בעת המכירה ישב בנכס שוכר ועל כן לטענת הכונס, חובת תשלום הארנונה מוטלת על השוכר להבדיל מהמוכר.

20. איני מקבלת את הטענה.

     

21. ראשית, יש לציין כי המדובר בהרחבת חזית מאחר שטענה זו לא עלתה בכתב ההגנה וכן לא עלתה בתצהיר מטעם הכונס. הכונס התייחס בכתבי הטענות לגופו של החוב ולא טען כי אין מדובר בחוב שלו. על כן לא ניתנה לתובעת הזכות להתגונן מפני טענה זו.

     

22. שנית, טענה זו נסתרת מתוך מכתבי הכונס. כאמור, הכונס השיב לתובעת ביום 4.4.11 :

    "ברצוני לעדכנך כי פניותיך בענין שבנדון מטופלות על ידי משרדנו. שליח מטעמנו נשלח למנהל מקרקעי ישראל על מנת להנפיק שובר עדכני לתשלום דמי ההסכמה, וכן נשלח שליח לעירית חולון על מנת להנפיק שובר לתשלום החובות עד למועד מסירה החזקה. כאשר יגיעו השוברים אנו נשלמם ונעדכנך"

    מכאן, הכונס בזמן אמיתי לפניה ביחס לתשלום ארנונה לא השיב כי לא קמה לו חבות לשלם, אלא אישר כי הוא מטפל בענין תשלום הארנונה עד למועד מסירת החזקה.

     

23. אציין עוד כי סעיף 12 להסכם המכר נוקט במילה "כגון" ובכך למדים כי המיסים המוזכרים בסעיף הם חלקם של המסים בלבד מאחר שהפירוט נעשה כדוגמא בלבד . הפרשנות הנטענת על ידי הכונס אינה נלמדת מלשון הסעיף. אני אף סבורה כי ככל שכוונתם של הצדדים אכן היתה כטענת הכונס, חזקה כי הצדדים היו נותנים לכך ביטוי בהסדר ביניהם, וזאת לאור הנוהג המקובל בהסכמים מסוג זה לפיו המוכר הוא האחראי לתשלום הארנונה כמו מיסים נוספים המוטלים על הנכס - ר' סעיף 25 (ב) לחוק החוזים, חלק כללי, התשל"ג-1973.

     

24. הכונס הוסיף וטען כי האחריות לרישום הזכויות בנכס חלה על התובעת. אולם, הכונס בהתאם להסכם המכר, אחראי להשגת האישורים בהסכם המכר. כך, קבע "ההואיל החמישי" להסכם המכר:

     

    "והואיל והמוכר מתחייב להגיש את הבקשות והמסמכים הנחוצים לקבלת האישורים הדרושים לעסקה זו ולעמוד בכל התנאים שייקבעו על ידי ראש ההוצאה לפועל לאישור המכירה" 

    לשון הסעיף ברורה וקובעת את חובת הכונס להמציא אישורים הנדרשים לביצוע העסקה. איני סבורה כי יש בסעיף המתייחס לייפוי הכח שניתן לקונה לצורך רישום הנכס (סעיף 7 להסכם המכר) ללמד כי האחריות להמצאת האישורים הינה בידי הרוכש.

25. אף אם חובת העברת הרישום היא על הקונה הרי שהיא תלוית אישורים המובאים על ידי הכונס לרבות אישור עירייה.

    כאמור, הכונס הודה בחובה זו במכתבו מאפריל 2011, שם טען כי הוא מטפל בתשלום החוב בעירייה. לא הועלתה כאמור כל טענה אחרת ביחס לכך כלפי התובעת.

26. עוד נטען על ידי הכונס כי גם אם נניח כי קיימים חובות ארנונה, הרי שמאחר שאישור ארנונה תקף לשנה, לא ניתן היה לטפל בחובות הארנונה אלא רק לאחר הסדרת החובות האחרים. מאחר שהטיפול בהיוון היה מאד מורכב , ועד שנת 2011 העברה לא עמדה על הפרק, הפעם הראשונה שבה יש פניה בענין ארנונה היא בפברואר 2011.

     

    לענין העיכוב שנוצר במינהל, אציין כי בפסק דין זה נבחנת אחריות הכונס ביחס למועד שבו נעשתה אליו פניה מצד התובעת, לאחר סיום הפעילות במינהל, דהיינו נובמבר 2011.

     

    טענת הכונס כי חוב הארנונה סולק

27. בסיכומיו טען הכונס כי ביום 10.4.11 קיבל תדפיס מהעירייה (נספח 11 לתצהיר הכונס). מדובר במסמך עליו מוטבעת חותמת של עירית חולון מחלקת הגביה, אליו מצורף שובר לתשלום על סך של 70,055.20 ש"ח לתשלום עד ליום 10.4.11.

     

    לטענת הכונס הוא הבין מנוסח המכתב כי נכתב במכתב "שולם עד 31.12.04 כולל". לטענת התובעת נרשם במסמך כי "ישולם עד 31.12.04 כולל".

28. איני מקבלת את טענת הכונס ממספר טעמים.

     

29. ראשית, עולה מהאישור עליו מסתמך הכונס, כי צורף שובר לתשלום.

     

30. שנית, עולה מנספח אותו צרף בא כח התובעת (פירוט החוב בעיריה עדכני ליום 26.10.11 , נספח יב' לתצהיר התובעת), כי החוב לעירייה לא שולם והיה פעיל. מהתדפיס שהוצג ניתן ללמוד כי מקור החוב טרם תקופת הכינוס בשנת 2002. חוב זה נשא הפרשי הצמדה וריבית.

     

    כמו כן, יתרת החוב העדכנית נכון ליום 31.12.04 כפי שעולה מפירוט החוב, עולה בקנה אחד עם סכום השובר בנספח 11 (ללא הפרשי הצמדה וריבית).

     

31. שלישית, הכונס לא השיב כל תשובה לדרישתו של בא כח התובעת בענין אישור העיריה בזמן אמת, ולא מסר כי לפי אישור שהתקבל על ידיו (נספח 22 לתצהירו), עולה כי אין רובצים חובות על הנכס. אין כל טענה כי המידע נמסר לתובעת על ידי כונס הנכסים.

     

32. זאת ועוד, טענה זו לא נטענה בכתב ההגנה וכן לא נטענה בתצהיר הכונס.

     

33. כך, טען הכונס בתצהירו (סעיף 25-28) כי:

     

    "לאור פניית התובעת, שלחתי לבדוק ענין זה בעירייה וקיבלתי נתונים באשר לקיומו של חוב ארנונה, נתונים שונים מאלו שהוצגו לי על ידי התובעת, ואולם, טרם הספקתי לבחון את השוני בין הנתונים. כאמור הגישה התובעת את תביעתה ... העתק שובר לתשלום חובות הארנונה בסך של 70,005.20 שקבלתי לבקשתי ביום 10.4.11 מעירית חולון מצב כנספח '11'. כפי שניתן לראות פרטים בחשבון העיריה שצורף כאסמכתא על ידי התובעת עמומים. החשבון לא מפרט ולא מגלה מה מהות החוב, בגין איזו תקופה החוב ועוד פרטים... לטענתי לא נמסרה לי דרישה אמיתית לתשלום חוב בעיריה."

     

    כלומר, בכתבי הטענות הכונס לא טען כי החוב שולם, אלא טען כי החוב אינו ברור וכן כי החוב התיישן או כי לא קמה חבות .

34. אשר על כן, איני מקבלת את טענת הכונס כי סבר שהחוב סולק.  

     

    על הכונס היה להסדיר את טענותיו ביחס לחוב מול העיריה

35. מכתבי ההגנה (הן המקורי והן המתוקן) והן מתצהירו של הכונס עולה כי לכונס טענות ביחס לאי פירוט החוב, אי שיוכו לתקופת הכינוס, וכן טענות כי החוב התיישן.

     

    בכתב ההגנה המתוקן טען הכונס כי:

    "חיובי העיריה לשנים 2004 ואילך התיישנו והיה מקום לבדוק מול עירית חולון את טיב החוב. בדיקה זו ארכה פרק זמן של חודשים שלושה אשר עד לקבלת ממצאיה הוגשה התביעה. הכונס יטען כי לא נמסרה לו דרישה אמיתית לתשלום חוב עירייה. מרבית החוב חל על התובעת שכן יתר חיובי העיריה שולמו ע"י הכונס (היטל השבחה) וחיובים אחרים התיישנו. מכל מקום הכונס מעולם לא התכחש לחיוביו ע"פ החוזה… "

    הנתבע אף טען כי "העיריה לא היתה רשאית לחייב את התובעת בתשלום חוב שהתיישן כתנאי לקבלת אישור להעברת זכויות בנכס, זאת , לא כל שכן אם וכאשר התובעת אינה חייבת בחוב הנטען, כטענתה."

36. לענין חוב הארנונה, בא כח התובעת הבהיר בסיכומיו שהארנונה נשוא המחלוקת באחריות הכונס. בא כח התובעת הציג לבית המשפט פירוט חשבון של הנכס נשוא המחלוקת (נספח י"ב לתצהיר התובעת). מתדפיס פירוט החוב עולה כי מקור החוב הנטען הוא טרם מועד המסירה, ועל כן שייך לתקופת הכינוס. עוד עולה מתדפיס פירוט החוב כי ביום 31.12.04, שהוא מועד סמוך למועד מסירת החזקה, החוב עומד על סך של כ- 70,000 שח. עוד עולה מפירוט החוב, כי חוב זה נשא הפרשי הצמדה וריבית במהלך השנים.

    טענה זו לא נסתרה על ידי הכונס.

     

    כמו כן, מהמסמכים אף עולה כי בחובות הארנונה קימת הפרדה בין החוב המיוחס למוכר, לבין החוב המיוחס לשוכר בנכס (אחדות סער) (ר' נספח יג 1 לתצהירי התובעת).

    עוד עולה כי ההסדר אליו הגיע התובעת מתייחס לחובות המוכר בנכס בלבד. זאת למדים מסעיפי ההואיל המגדירים את החוב כחוב של המוכר (נספח ו' לתצהיר התובעת).

    לפיכך, לא נסתרה טענת התובעת לפיה החוב בו מדובר הוא חוב שהיה על הכונס להסדירו במסגרת חובתו בהתאם להסכם המכר.

37. בחנתי את התנהגות הצדדים מהמועד שבו פנתה התובעת אל הכונס, הגשת כתב התביעה לבית המשפט ועד להגעה להסדר עם העיריה.

    לא מצאתי בנימוקי ההגנה מטעם הכונס כל הבהרה לשאלה מדוע לא פעל מול העיריה להמצאת אישור כפי חובתו בהתאם להסכם המכר.

38. הכונס טען כי לא ניתן להמציא אישור העיריה קודם לכן לאור העיכוב במינהל וכי איחור הקונה גרם לעיכוב במינהל. אולם, גם אם אקבל הטענה, אין הדבר מסביר מדוע הכונס לא פעל אל מול העיריה להמצאת אישור כנדרש בהתאם להסכם.

     

39. הכונס טען כי הסכומים בדרישה לתשלום ארנונה היו מופרזים. בהקשר זה הפנה הכונס לדרישה בנספח יד לתצהיר התובעת. הכונס טען באריכות בסיכומיו כי הסכומים שנתבעו על ידי התובעת היו מופרזים ולא מדויקים. אולם, גם ענין זה אינו מהווה תשובה מספקת לחובת הכונס להמצאת האישורים הנדרשים לרישום הדירה על שם הקונה בלשכת רישום המקרקעין, בהתאם לבדיקות שיעשו על ידיו.

     

40. לענין היטל ההשבחה - מנספח ט' למדים כי ביום 29.5.11 נשלחה למוכר דרישה לתשלום היטלי פיתוח לעירית חולון בסך של 125,311 שח. לטענת התובעת, דרישות אלה נבעו בין היתר מחריגות בניה של המוכרים. מנספח י' למדים כי התובעת שילמה בהתאם למפורט בנספח י' לתצהיר סכום של 67,050 שח. הכונס טען כי מאישור היטל השבחה שהוציא בשנת 2007 עולה כי אין חובות נוספים. אולם, וכפי שנאמר קודם, ככל שהכונס היה פועל להנפקת האישורים לרישום בטאבו כפי הוראות ההסכם, נדרש היה להסדיר גם חוב זה בדרך כזו או אחרת.

     

41. לענין התיישנות, עולה מהדוח נספח י"ב כי החובות מקורם בשנת 2002- דבר שאכן מעלה את שאלת התיישנות החוב, והתניית העיריה את מתן האישור בחוב זה.

    אולם, הכונס לא הבהיר מתוך פירוט החוב שהוגש (נספח י"ב לתצהיר התובעת, מהי עמדתו ביחס ליתרת החוב שיש להכיר בה, וכן לא הבהיר מהם הסכומים שיש לראות כסכומים שהתיישנו. כאמור, הכונס לא שלח כל עמדה מוסדרת ביחס לכך לעיריה, ולא נקט כל הליך ביחס לכך.

    אציין כי בהסדר בין התובעת לעיריה הופחת סכום החוב לאחר משא ומתן שקיימה התובעת מול העירייה. לא ניתן לדעת על יסוד עיון בהסדר, האם ענין ההתיישנות עמד בפני הצדדים בעת ההסכמה להפחתת החוב.

42. מסקנתי מהאמור לעיל היא כי לא מצאתי הסבר לשאלה מדוע הכונס לא פעל מול הרשות להמצאת אישור תוך הסדרת הענינים הכספיים למול הרשות.

     

    גם אם סבר הכונס כי אין החיוב מוצדק, הרי שעל פי הדין קיימים כלים משפטיים בהם יכול וצריך היה הכונס לנקוט. אם סבר שהחוב אינו רלוונטי לתקופת הכינוס, היה על הכונס לפעול במישור זה הן מול התובעת והן מול העירייה.

43. כך, עולה מפסק הדין בענין רע"א 2911/95 אברהם נ' עירית רמת גן כרך נג' 1 218 כי :

    "ככל שמדובר בתשלום לרשות, ניתן להבחין בשתי קבוצות של מקרים: המקרה הראשון הוא תשלום שנעשה, כאשר הרשות התנתה עשיית פעולה מסוימת שהתבקשה על-ידי האזרח, בתשלום שלא הייתה זכאית לגבותו כתנאי לביצועה. כאן, בדרך-כלל, יראו את התשלום כתשלום שנעשה תחת אילוץ (ראו למשל עניין אהרונוביץ[11], שם נקבע כי קמה למשלם תביעת השבה). המקרה השני הוא מקרה שבו דרשה הרשות תשלום שלא הייתה זכאית לו, אולם הדרישה לא באה כתנאי לכך שהרשות תעשה לפי בקשת האזרח פעולה מסוימת. זוהי סיטואציה בעייתית יותר מבחינת דיני האילוץ, אך ייתכן כי גם במקרים האחרונים תקום למשלם עילת השבה ..."

    כן ר' (ת"א) 1226/01 פרק (ת"א) 1226-01‏ ‏ עו"ד רוני א. כהן בתפקידו כמפרק חברת בינוי והשקעות ש.ט.א.י. בע"מ ‏נ' עיריית אשדוד:

    "לסיכומה של נקודה זו: דין רוב-רובן של טענות הכונס להדחות, וזאת באשר מרגע בו החלו הליכי הכינוס, קמה חזקה לפיה הכונס הוא הגורם הקרוב ביותר לנכס; והוא זה שעליו לתחזק ולהשתמש בו לפי שיקול דעתו – ובמידה וקמה עילה לבקשת פטור מארנונה, להגישה ללא דיחוי, ובוודאי שלא שנים לאחר מעשה".

    כן ר' בר"ע (ת"א) 1215/05‏ ‏ טפחות בנק למשכנתאות לישראל בע"מ נ' עיריית תל אביב שם נפסק :

    "כאשר בנכס מחזיק החייב או צד שלישי, הרי שיש להטיל את החבות על המחזיק. יחד עם זאת, יודגש, כי הנטל להוכחת מועד פינויו של הנכס, כמו גם קיומו של מחזיק אחר, חל על כונס הנכסים, הן לאור הוראות סע 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש], כפי שפורש בענין ע"א (ת"א) 1982/97 כהן צדוק נ' עיריית תל אביב-יפו, הנ"ל, והן מן הטעם הראייתי, לפיו, טענת כונס הנכסים בענייננו, מהווה טענה מסוג של "הודאה והדחה".

    כן ר' תא (ת"א) 57070/03 ‏ ‏אלון ארבל נ' עוה"ד אליעזר קליבנסקי :

     

    "הכונסים השתהו אף בהשגת אישור העירייה להעברת הזכויות. אין מחלוקת כי על פי הסכם המכר היה על המוכרים למסור לארבל במעמד מסירת החזקה, בין היתר "אישורי הרשות המקומית כולל היטל השבחה, אגרות היטלים ותשלומי חובה ...

                דא עקא, שבמועד מסירת החזקה לא מסרו המוכרים לארבל אישור העירייה להעברת הזכויות. לטענת הכונסים מחדל זה אירע בשל כך שבעקבות עיכוב ההליכים במינהל פג האישור שהיה בידיהם (סעיף 33 לנ/2). ברם, תחת אשר יפעלו הכונסים להשגת אישור עדכני מהעירייה, הודיעו לארבל, באמצעות עוה"ד משומר, כי עיריית הרצליה דורשת ביצוע מדידה חדשה בנכס, וכי על ארבל לטפל בכך (שם) שכן "השגת אישור עדכני מאת העירייה הייתה באחריות התובעים...

    נפלא ממני הבן הכיצד זה הטילו הכונסים על ארבל לבצע את המדידה שהייתה תנאי להנפקת אישור העירייה – המהווה אחד ממסמכי ההעברה"

44. כן יפים דברי כב' השופטת אלשייך בענין ‏ (ת"א) 1226/01 פרק (ת"א) 1226-01‏ ‏ עו"ד רוני א. כהן בתפקידו כמפרק חברת בינוי והשקעות ש.ט.א.י. בע"מ ‏נ' עיריית אשדוד בינוי והשקעות :

     

    "עד כאן, לעניין מסכת היחסים בין הכונס לעירייה. לעומת זאת, דין שונה חל בכל הנוגע ליחסים שבין העיריה לבין הרוכש. בעניין זה, אין לי אלא לחזור על דברים שאמרתי בפרשת עיריית גבעת שמואל: אדם מן הישוב, הרוכש דירה מבעל תפקיד, בעסקה המאושרת על ידי בית משפט של חדלות פרעון, תוך ציון מפורש כי היא חוסה בצילו של סעיף 34א לחוק המכר, מסתמך, ובצדק, על העובדה, כי אין הוא נדרש ולא ידרש לשלם חובות קודמים החלים על הנכס; אין הוא נדרש לגלות בקיאות במחלוקות בין הכונס לצדדי ג', לרבות העיריה, ובוודאי שאין מקום לפקוד עליו עוון שכזה, ולהכניסו ל"מצב קפקאי" שבו הוא הופך, לעיתים לשנים ארוכות ל"בן ערובה" במחלוקת בין הכונס לבין העיריה, שבירורה עשוי להתארך על פני שנים" בעניין זה אוסיף ואעיר, כי מאומה לא יגרע מכבודה של העיריה, קל וחומר מקופתה, אם תואיל להתחשב במצבו של רוכש שכזה, ותמקד את טיעוניה כנגד הכונס, שהוא-הוא הצד עימו נטושה המחלוקת האמיתית אודות החבות בארנונה. אזכיר, כי המצב בו עסקינן שונה מזה החל במכר רגיל בין פרטים סולבנטיים. קרי, אין עסקינן במצב בו, אם תתן העיריה אישור העברת בעלות בטרם ישולם לה כל המגיע לה, הרי שהמוכר עשוי "להעלם" (וממילא הכסף ששולם לו נכנס לכיסו הפרטי, וככזה עשוי להטמע מיד בשאר נכסיו). במצב הדברים שבפני, עומדת העיריה מול כונס נכסים או מפרק, אשר הכספים בקופתו אינם מיועדים לכיסו הפרטי, זולת הסכום המגיע לו כשכר-טרחה; וממילא הוא נדרש להגיש בקשה מפורטת לבית המשפט, בטרם הוא מחלק את הכספים בקופה בין הנושים, קל וחומר כספים לגביהם קיימת מחלוקת".

    (האמור לעיל הנכון להליכי פירוק נכון גם לענייננו בשינויים המחוייבים)

45. הכונס בסיכומיו הפנה לפסיקה (עמ"מ 476-07-10 סלומון נ' עירית חיפה) ממנה עולה כי חלה התיישנות ביחס לגביית חובות ארנונה . אולם לא הבהיר בתצהירו ו/או סיכומיו מדוע לא פנה בהליך המשפטי המתאים למול העיריה בין בבית המשפט ובין אם בהוצאה לפועל, להסדרת חובות הארנונה, כחלק מחובתו להמציא אישור עירייה לתובעת .

     

46. אשר על כן, אני סבורה כי היה על הכונס לפעול בהתאם לחובתו להמצאת אישור עירייה. אני סבורה כי הכונס הפר חובתו החוזית כלפי התובעת כאשר לא המציא אישור עירייה.

     

47. גם אם היו מחלוקות כאלה או אחרות בין הכונס לעירייה ו/או בין הכונס לתובעת ביחס לחובת התשלום הרי שהיה די זמן לכונס לפעול בהליך שיפוטי ממועד הפינוי, המשך בהגשת התביעה. לו הכונס היה פועל באופן זה, התובעת לא היתה מתקשרת בהסדר מול העיריה- הסדר שנעשה לצורך קבלת האישור כאמור.

     

     

    אין לראות את התובעת כ"מתנדבת"  שאינה זכאית להשבת הסכומים ששולמו 

48. הכונס טען כי יש לראות את התובעת כמתנדבת בתשלום חוב שאינו שלה אלא של כונס הנכסים ובנסיבות אלה יש להחיל את סעיף 4 לחוק עשית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979, אשר קובע:

    "דין הפורע חוב הזולת

    4מי שפרע חובו של אדם אחר בלי שהיה חייב לכך כלפיו, אינו זכאי להשבה אלא אם לא היתה לזוכה סיבה סבירה להתנגד לפרעון החוב, כולו או מקצתו, ואינו זכאי להשבה זו אלא כדי מה שנתן לפרעון החוב".

     

49. בסיכומיו טען הכונס כי "אם אני לא צריך לשלם, ואין לי חובה בדין לשלם, ואתה לא אנוס לשלם ואין כל ענין של חיים ומוות. איך יכלו לשלם ולומר שאני אחזיר לך"? (בעמ' 19 לפרוטוקול שורות 1-2).

     

50. בע"א 6261/05 לוינגר נ' זלושינסקי נפסק :

     

    "הסעיף מבטא את הרעיון הבא: המשלם "זכאי להשבה אלא אם היתה לזוכה סיבה סבירה להתנגד לפרעון"

    ... ביסוד זכות ההשבה של פורע חוב הזולת מצויה ההנחה, שלפיה לא מדובר בכפיית הוצאה כלכלית שאיננה לרוחו של החייב, המוגדר שם כ"זוכה", שהרי ממילא היה מוטל עליו לפרוע את החוב. עתה, במקום לפרוע את החיוב לנושה המקורי הוא נדרש לשלמו לתובע שפרע אותו במקומו ...

    .. , .כאשר יש לפורע החוב סיבה כבדת משקל הגורמת לו לפרוע את החוב, יש לבחון את סבירות ההתנגדות מצד החייב נוכח האינטרס של המשלם, אפילו הודיע החייב על התנגדותו לפירעון מבעוד מועד. מבהיר זאת פרופ' פרידמן בספרו הנ"ל (בעמ' 276)

     

    "...החייב עשוי לנצל את הלחץ שבו נתון המשלם (מחמת אינטרס עצמי), אשר בעטיו הוא מבקש לפרוע את החוב, ולהודיע על התנגדותו לפרעון. אולם כאשר האינטרס של המשלם הוא בעל משקל מספיק כדי להצדיק פרעון על ידו, ראוי להתעלם, בדרך כלל, מהתנגדות החייב. השאלה המכרעת איננה אם התנגד החייב, אלא אם הייתה לו סיבה סבירה להתנגדות. את המושג 'סיבה סבירה' שבס' 4 לחוק עשיית עושר יש לפרש בהתחשב בנסיבות, לרבות מצבו של המשלם והאינטרס שיש לו בפרעון. העובדה שיש לחייב אפשרות לנצל מצב, שבו החוב 'לוחץ' על המשלם יותר משהוא לוחץ על החייב, איננה בגדר 'סיבה סבירה' להתנגדות".

     

51. בית המשפט אף התייחס למקרה שבו טוען החייב כי קמה לו טענת התיישנות ביחס לחוב :

     

    "השאלה המשפטית המתעוררת בהקשר לכך היא, האם התיישנות תביעת הנושה כנגד החייב תיחשב בענייננו כ"סיבה סבירה" להתנגדות. ואכן, העובדה שהמשלם פרע את החוב לאחר שתביעת הנושה כנגד החייב כבר התיישנה או בסמוך לפני חלוף תקופת ההתיישנות, יכולה להוות סיבה סבירה להתנגד לפירעון ולהביא לשלילת זכותו של התובע להשבה (פרידמן עשיית עושר, 302-301)

     

    ... , יש ליתן משקל להשפעת גורם הביצוע עקב אינטרס עצמי על מידת ישימותה של טענת ההתיישנות במקרה דנן, זאת נוכח טענת המשיב בדבר ביצוע התשלום, בעקבות הליכי ההוצאה לפועל שעו"ד יפה נקט כלפיו. ואכן, בית-משפט קמא יצא מתוך נקודת הנחה, שלפיה "כאשר האינטרס של הפורע מספיק חשוב כדי להצדיק את הפירעון ראוי להתעלם בדרך כלל מהתנגדות החייב" (עמ' 9 לפסק הדין בפסקה השנייה). בגישה זו מצדד גם פרופ' פרידמן (פרידמן עשיית עושר, 276) והיא מקובלת אף עלינו. אכן, כפי שהובהר קודם לכן, אף שמרכז הכובד של סעיף 4 לחוק עשיית עושר - בכל הנוגע לבחינת הצידוק להתערבותו של המשלם בחוב זולתו - נעוץ דווקא בנקודת ראותו של החייב, שכן השאלה היא אם הייתה לו סיבה סבירה להתנגד, הרי קיומה של סיבה כבדת משקל לפירעון החוב על-ידי המשלם, משליכה על האופן שבו תיבחן סבירות התנגדותו של החייב לתשלום, אפילו התנגד לו מבעוד מועד. ואמנם, יחסי הגומלין בין האינטרס שיש למשלם בפירעון החוב ובין סבירות התנגדותו של החייב לכך הם כשל "כלים שלובים", הווי אומר: ככל שהאינטרס של המשלם בפירעון החוב גדול יותר, כך יקטן המשקל שיש ליתן להתנגדות החייב, ולהפך.

    בהקשר שלנו מדובר על קטגוריה מיוחדת שבה פועל האדם לשמירה על ענייניו, במובן שהוא "רואה עצמו אנוס לפרוע את חוב הזולת כדי להגן על האינטרס שלו עצמו" (פרידמן עשיית עושר, 276("

     

    כן ר' תא (ת"א) 29859-06‏ ‏ עמותת "תנו לחיות לחיות" נ' יעקב זיידנברג:

     

    "להזכיר כי בית המשפט פירש אתסעיף 4פרוש ליברלי המצמצם את תחומי הסיבה הסבירה להתנגדות החייב ובעקבות זאת מרחיב את זכות ההשבה של פורע החוב. ראו לעניין זה הערת שוליים 179 בעמוד 300 בספרו של דניאלפרידמן, דיני עשיית עושרולא במשפט, כרך א', מהדורה שניה, 1998, הוצאת אבירם, והאסמכתאות המובאות שם. פרופסור פרידמן מזכיר כי שיקולים שעשויים לגרום לחייב להתנגד הם התנגדות לנושה החדש, כגון שהנושה החדש הוא אויב של החייב, או שקיימת לו טענת הגנה אפשרית כלפי הנושה הראשון כגון התיישנות (ראו עמוד 301 בספרו). עוד כותב פרופסור פרידמן כי התנגדות מפורשת של החייב לפירעון, שנמסרה למשלם קודם שפרע את החוב, עשויה להוות שיקול מכריע נגד השבה, אך זאת אך ורק בתנאי שלא היה צידוק לפירעון או שהוא נעשה אך ורק כדי לסייע לחייב המתנגד לתשלום ".

     

52. בספרם של דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשית עושר ולא במשפט (מהדורה שלישית, כרך א', נבו ירושלים, 2015), נאמר:

     

    "אכן, קיום מחלוקת לגבי החוב, בעיקר כאשר החייב מנהל מאבק בענין זה, מהווה שיקול חשוב היכול להצביע על קיום סבירה להתנגד לפירעון.. . המצב עשוי להיות שונה אם יש לפורע החוב סיבה כבדת משקל הגורמת לו לפרוע את החוב. למשל, אם מדובר בקונה נכס שאיננו יכול לרשום אותו על שמו, אלא אם ישלם את החוב הנדרש על ידי השלטונות... במקרה כזה יש לשקול אם נוכח האינטרס של המשלם בפרעון, היתה לחייב סיבה סבירה להתנגד לתשלום" (בעמ' 315(

53. בפסק הדין בענין לנר נ' דרזנר (ע"א 822/88 פ"ד מ"ד (2) 167) נמכרו מקרקעין. המוכרים חלקו על שומת המס שנשלחה אליהם ואף שכרו עורך דין שיטפל בערעור שהגישו בענין זה. בעוד הערעור תלוי ועומד התפשרו הקונים, ללא ידיעת המוכרים ובלי הסכמתם, עם שלטונות המס על גובה המס ושילמו בהתאם. תביעתם להשבה נדחתה בנימוק שהיתה למוכרים סיבה סבירה להתנגד לתשלום החוב וכי לא היה "מדובר בחוב פסוק או ברור, אלא בסכום שהיה שנוי במחלוקת ונושא לדיון משפטי תלוי ועומד". 

     

    בספרם של פרידמן ובר-אור נאמר כי :

    "אין ספק שזהו שיקול שראוי להביאו בחשבון. אולם כנגדו יש להציב את האינטרסים האחרים. במקרה זה לא הובהר מדוע אצה לקונים הדרך ומדוע הזדרזו לשלם.

    פעמים יש לקונה מקרקעין ענין בתשלום המס, שבלעדיו לא יוכל לרשום את הנכס על שמו. במקרה כזה, אם אין המוכר מטפל בתשולם המס המוטל עליו, עשויה להיות הצדקה לכך שהקונה יטפל בענין חרף התנגדות המוכר, גם אם המס או גובהו שנויים במחלוקת. אולם אפשר שלא כן הדבר אם המוכר טיפל בנושא ואף שכר עורך דין לשם כך (כפי שהיה בענין לנר, שהוא לעיל). בכל מקרה יהא על התובע השבה להוכיח את קיום חוב המס של המוכר ואת גובהו, והוא יכול לכל היותר לזכות בנמוך משני הסכומים: זה ששולם על ידיו בפועל או סכום המס האמיתי שהמוכר היה חייב בו"  )בעמ' 340 וכן ה"ש 233(

54. מכאן, בהתאם לדעתו של המלומד פרידמן וכך אף עולה מפסק הדין בענין דרזנר שיקול עיקרי שנלקח בחשבון על ידי בית המשפט הוא שהחייבים פעלו מול רשויות המס ושכרו עורך דין לשם כך. הקונים ידעו על כך ועל כן בנסיבות אלה קיים קושי בתביעתם להשבה.

    להבדיל , במקרה שבפנינו, כאמור הכונס לא פעל מול העיריה ולא ניהל כל הליך המלמד על התנגדותו לתשלום החוב. עובדה מהותית זו מבחינה בין עובדות ענין דרזנר לעניננו. לא מצאתי שדי באמירה כי הכונס מתנגד ללא כל נקיטת הליך מתאים, לאור האינטרס המהותי של הרוכשים להעברת הנכס על שמם.

    ר' למשל עת"מ 1710-02-10 ניר נ' עיריית אור יהודה ואח' שם עתר הכונס לסעד מול העייריה אשר התנתה את קבלת האישור בתשלום חובות אשר התיישנו לטענת הכונס. בית המשפט חייב את העיריה באותו ענין להמציא האישור.

55. התובעת בתצהירה הבהירה מדוע פנתה לעירייה להסדר לתשלום החובות:

     

    "בהתאם לחובותיו של עו"ד אמסטר הקבועות בהוראות סעיפים 12 ו-13 להסכם המכר נספח ב' מוטל היה עליו לסלק מתוך הכספים שקיבל מאתנו את כל התשלומים והחובות החלים על הנכס וכן את אלה החלים על מוכר נכס מקרקעין... לאחר הגשת התביעה המקורית ניהלתי בשם דורדיה מו"מ מייגע עם עירית חולון, והצלחתי בכדי עמל רב להקטין את סכום החוב...יצוין כי החוב הנל שולם ע"י דורדיה בעצמה בהיותה אנוסה לשלמו וזאת על מנת לאפשר לנו לקבל אישור עיריה לטאבו (אישור אשר היה מוטל על עו"ד אמסטר לספקו) וזאת כדי לאפשר את רישום הנכס בלשכת רישום המקרקעין ע"ש דורדיה . מן ההכרח היה בשלב זה לבצע את רישום הזכויות ע"ש דורדיה הואיל ואנו נערכנו לקראת מכירתו לקונה מעונין"

    התובעת פנתה לכונס במספר פניות ואף נקטה בהליך משפטי. הכונס הגיש כתב הגנה שבו התנגד לסעד תוך שאמנם הצהיר כי הוא מוכן לשלם את התשלומים בהתאם להוראות ההסכם אך לא נקט בכל פעולה שיש בה כדי לקדם את השגת האישור מהעירייה. לא הוכח כי נעשו פניות של הכונס לעיריה ואף לא נטען כי הכונס נקט בהליכים לקידום ענין זה.

     

56. בנסיבות אלה אני סבורה כי קיים אינטרס לגיטימי של התובעת להסדיר את החוב לצורך העברת הנכס על שמה בלשכת רישום המקרקעין לצורך מכירתו. איני סבורה כי יש לצפות מהתובעת להמתין עד תום בירור ההליך, וכי התובעת מבחינתה ביקשה להקטין את נזקה, וזאת בשים לב לפרק הזמן שחלף מאז פנתה לכונס לראשונה ועד להגעתה להסדר (כתשעה חודשים).

    איני סבורה כי יש לראות בהתנגדות הכונס כסבירה בנסיבות הענין וזאת מאחר שהכונס לא נקט כאמור בכל הליך שיש בו לקדם את השגת האישור מול העיריה ו/או בירור טענות הכונס כלפי העיריה.

    אשר על כן, אף אם בפועל ניתן לקבוע כי קמה התנגדות של הכונס לפרעון החוב, הרי שאני סבורה כי אינטרס זה נסוג מפני אינטרס התובעת בנסיבות הענין מהטעמים שפרטתי.

57. לתוצאה זהה יש להגיע ביחס לתשלום היטל הפיתוח. 

    התובעת טענה כי בעת המגעים עם העיריה לצורך קבלת אישור עייריה, התברר כי חל היטל נוסף, אשר היא הגיעה להסדר גם ביחס אליו, לצורך קבלת אישור העיריה (ר' נספח י' לתצהיר התובעת).

    הדין ביחס להשבת סכומים אלה זהה. 

58. בהקשר זה הכונס טען כי לא נעשתה פניה אליו מצד התובעת. 

    אולם, כאמור הכונס אחראי להמצאת אישור עיריה בהתאם להסכם המכר. הכונס באפריל 2011 התחייב לטפל בענין זה כלפי התובעת. אולם, מחומר הראיות עולה כי לא ננקט כל הליך מול העיריה לצורך קבלת אישור זה. 

    הצורך לשלם חוב זה נבע אף הוא מכך שהכונס לא המציא אישור עירייה מתאים לצורך העברת הנכס בלשכת רישום המקרקעין. ככל שהכונס היה פועל לצורך קבלת אישור העירייה בהמשך לפניה שנעשתה אליו, הרי שלא היה על התובעת להידרש למגעים אלה מול העיריה ולתשלום סכומים אלה. 

59. כאמור, הכונס טען כי התובעת לא יידעה אותו במשא ומתן עם העירייה. שקלתי האם יש מקום ליתן משקל בקביעת סכום ההשבה לכך שהתובעת לא פנתה טרם חתימה על הסדר לכונס. אני סבורה כי התשובה לכך שלילית.

     

    ראשית, הכונס לא עתר לסעד חלופי מסוג זה .

    שנית, הכונס כאמור לא פעל למול העירייה בכל הליך שהוא בהמשך לפניית התובעת אליו. בכתב ההגנה התנגד הכונס לסעד המבוקש ועל אף שטען כי הוא מסכים לתשלום הסכומים בהתאם להסכם, לא נקט כל הליך ביחס לכך. התנהלות זו הניעה את התובעת לנהוג כפי שנהגה לצורך הקטנת נזקה . אני סבורה כי התובעת לא היתה נדרשת לפעולה זו לו פעל הכונס בהתאם להסכם. לפיכך יש לראות את מעשה התובעת כנסיון להקטנת נזק .

    שלישית, הכונס לא טען כטענה עובדתית כי ככל שהתובעת היתה פונה אליו ביחס להגעתה להסדר עם העירייה, הכונס היה משלם את החוב ו/או נוקט בהליך מול העיריה אשר לא ננקט עד כה על ידי הכונס.

    רביעית, הכונס לא התייחס לגופם של דברים ולתדפיס החוב ולא טען מהו החוב שלטעמו היה מקום לחייבו בהתאם להסכם וככל שסבר כי אין מקום לחייבו בדבר הרי שהטענה נטענה בעלמא ולא על סמך הנתונים שהובאו בחומר הראיות על ידי התובעת . ככל שסבר שאין די בנתונים אלה ומאחר שחובתו בהתאם להסכם להמציא אישור עירייה, היה עליו לפעול לקבלת הנתונים מהעירייה.

60. אשר על כן, אני מקבלת את טענת התובעת ומורה על השבת הכספים.

     

    אחריות הבנק 

61. הנתבע טוען כי אין יריבות אישית בין הבנק לבין התובעת. אני מקבלת טענה זו. בסיכומים טען בא כח התובעת כי "משפטית הבנק הוא זה שמשלם, הוא נתן כתב שיפוי, היה את כל הבסיס להגיש תביעה גם כנגד הבנק " (בעמ' 20 שורות 31-33). איני מקבלת טענה זו.

     

62. ההלכה הפסוקה מורה כי :

     

    "מרגע שהתמנה בא כוח הזוכה ככונס נכסים, הזוכה אינו שולט עוד בפעולותיו, והכונס, בפעולותיו, אינו משרת ישירות את האינטרסים של הזוכה, וכמובן שאינו פועל כשלוח של הזוכה" (בר"ע 2130/02 מיסטר מאני ישראל בע"מ נ' שמואל מטלון).

63. ההלכה היא כי כונס הנכסים שנתמנה על ידי בית המשפט פועל מטעם בית המשפט כעושה דברו, ואינו סוכנו או שליחו של הנושה אשר הציעו וביקש את מינויו. על הכונס להניח דעתו של בית המשפט שפעל כדין (ע"א 141/74 פפרבוים נ' שריזלי, פ"ד ל(1) 20, 26).

    בהקשר זה נפסק:

    "אין בכך כלום שכונס הנכסים אינו משוחרר אוטומטית עם סילוק החוב, אלא טעון הוא שחרור מאת בית-המשפט: קצין בית-המשפט הוא, ועד שישוחרר, עליו להניח דעתו של בית-המשפט שמילא תפקידו כדין."

64. לאור הפסיקה הנ"ל, עולה כי משמונה הנתבע 2 לכונס נכסים על ידי ראש ההוצאה לפועל, חדל לשמש כבא כוחו של הנתבע 1, והחל ממינויו הפך הנתבע 2 לכונס נכסים אשר חב חובת נאמנות לשני הצדדים ולראש ההוצאה לפועל, אשר מכח מינויו פעל ככונס נכסים. לאור זאת, באם התרשל הנתבע 2 בתפקידו הרי שעשה כן בתוקף מינויו ככונס נכסים מטעם ראש ההוצאה לפועל, ולא כבא כוח הנתבע 1 וכשלוחו.

     

65. בענין מיסטר מאני (בר"ע 2130/02 מיסטר מאני נ' מטלון) נפסק בהקשר זה:

     

    "נקבע בפסיקה, במפורש, בשורה ארוכה של פסקי דין, כי כונס נכסים, המתמנה על ידי בית משפט, או ראש ההוצאה לפועל, הינו פקיד בית המשפט וכפוף להוראותיו בלבד... כן קבעה הפסיקה, כי כונס הנכסים אינו סוכנו או שלוחו של הנושה המובטח או של הזוכה, אלא פקידו של בית המשפט (או ראש ההוצל"פ) בלבד ... משכונס הנכסים הוא "עושה דברו של ראש ההוצל"פ" לעניין הכינוס הספציפי, וכן יש לו חובת נאמנות זהה כלפי כל מי שזכאי להנות מפירות הכינוס, ועליו לפעול לקידום האינטרסים של כלל הזוכים, הרי שאין הוא יכול, מטבע הדברים, להיות בו זמנית , שלוחו של זוכה אחד, ספציפי... החוק מאפשר(בסעיף 80 לתקנות ההוצאה לפועל,תש"ם-1979) לראש ההוצל"פ למנות את ב"כ אחד הזוכים לכונס נכסים, ובו בזמן קובע במפורש שכונס הנכסים חייב לפעול על פי הוראותיו של ראש ההוצל"פ, והוא "עושה דברו" של ראש ההוצל"פ... ברור, איפוא, כי משנתמנה ב"כ זוכה לכונס נכסים בכינוס מסוים, נפסקים יחסי השליחות שבינו לבין הזוכה לעניין הכינוס הספציפי. וכך גם לענייננו. סבורה אני כי לא התקיימו יחסי שליחות בין הזוכה לכונס הנכסים לעניין הכינוס המסוים, ולא ניתן להטיל על המערערת את האחריות למעשיו של עו"ד מילר. עו"ד מילר אמנם שימש כבא כוחה של המערערת, היא הזוכה בתיק הכינוס, אולם מעת שמונה - על ידי ראש ההוצל"פ - לכונס נכסים בכינוס האמור, ניתקו יחסי השליחות בינו לבין המערערת לעניין הכינוס הספציפי, גם אם המשיך לשמש כבא כוח המערערת בעניינים אחרים.

    יתרה מכך, חיוב זוכה במעשיו או מחדליו של כונס הנכסים, אף אם שימש קודם למינוי כבא כוחו, מכוח יחסי שליחות, ייצור מצב אבסורדי, באשר מרגע שהתמנה בא כוח הזוכה ככונס נכסים, הזוכה אינו שולט עוד בפעולותיו, והכונס, בפעולותיו, אינו משרת ישירות את האינטרסים של הזוכה, וכמובן שאינו פועל כשלוח של הזוכה"

     

66. לאור זאת, אני סבורה כי לא מתקיימים יחסי שליחות בין הכונס לבנק , ולכן לא קמה לתובעת עילה כלפי הבנק.

     

    סוף דבר

    התביעה כנגד הכונס מתקבלת.

    הכונס ישלם סך של 198,455 ש"ח, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד היום.

    כמו כן ישא הכונס בתשלום הוצאות התובעת בסך של 25,000 שח.

    התביעה כנגד הבנק תידחה. התובעת תישא בהוצאות הבנק בסך של 10,000 שח.

    הסכומים ישולמו בתוך 30 ימים, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין.

     

    המזכירות תשלח העתק פסק הדין לצדדים.

     

     

     

    ניתן היום, א' שבט תשע"ו, 11 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.

     

    חתימה

     

     

     

     

     

    ניתן היום, ד' שבט תשע"ו, 14 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.