אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> הסדרי ביקורים ללא פיקוח

הסדרי ביקורים ללא פיקוח

תאריך פרסום : 17/01/2016 | גרסת הדפסה

רמ"ש
בית המשפט המחוזי חיפה כבית-משפט לערעורים אזרחיים
66789-11-15
05/01/2016
בפני השופטת:
אספרנצה אלון

- נגד -
המבקשת:
ש.ס.
עו"ד עמוס צדיקה
המשיב:
ר.ס.
עו"ד שרין סולן
החלטה
 

 

רקע

  1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה, כב' השופטת ע. קצב-קרן (להלן: "בית משפט קמא"), מיום 30.11.15, במסגרתה קבע בית משפט קמא כי יתקיימו הסדרי ראיה זמניים בין המשיב (האב) לבין הבנות המשותפות, בימים ב' ו- ה', בין השעות 16:00 עד 19:00, כפי המלצת פקידת הסעד וללא פיקוח (להלן: "ההחלטה").

 

  1. המבקשת (האם) הגישה בקשה לעיכוב ביצוע לבית משפט קמא, בקשתה נדחתה; בדיון שהתקיים ביום 1.12.15 בבית המשפט המחוזי בפני כב' השופטת א. וינשטיין, הגיעו הצדדים להסכמה, כי עד להחלטה בבקשת רשות הערעור יתקיימו הסדרי ביקורים בין האב לבין הקטינות, בליווי/פיקוח גורם ניטראלי שבעלותו תישא המבקשת.

 

  1. בהתאם לסמכותי על פי תקנה 406 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"), קבעתי כי הבקשה מצריכה תשובה, הוריתי על הגשת טענות בכתב וכן על הגשת תסקיר משלים. בדיון שהתקיים בפני ביום 30.12.15 הצעתי לצדדים לקבל את המלצות ועדת התסקירים באשר להרחבה מדורגת של זמני השהות והסרת הפיקוח לאלתר, כפי שהומלץ בתסקיר המשלים מיום 28.12.15 (להלן: "התסקיר המשלים"). המבקשת לא קיבלה את הצעת בית המשפט והצדדים השלימו טענותיהם בעל פה.

 

  1. בהתאם לתקנה 410 לתקנות, הנני מחליטה לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה הרשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה.

 

 

 

החלטת בית משפט קמא – מושא הבקשה

  1. בית משפט קמא סוקר את השתלשלות האירועים וההליכים עובר להגשת הבקשה למתן צו מניעה זמני, את טענת המבקשת כי היא "יודעת בבירור כי הילדות עוברות התעללות/פגיעה מינית בבית האב", את טענות הצדדים והסכמותיהם בדיון שהתקיים בבית משפט קמא ביום 19.11.15, את ממצאי התסקיר לעניין חקירת הילדים, את עמדות הצדדים לתסקיר, את הסכמות הצדדים לאחריות הורית וחלוקת שהיית הקטינות עם כל אחד מההורים, כפי שהוסכם ואושר בהסכם הגירושין ביניהם, שלושה חודשים טרם הגשת הבקשה, את הצורך להבטיח את שלומן של הקטינות אל מול השלילה המידית והמוחלטת של זכותו הבסיסית של האב לקשר עם בנותיו וכי יש בנסיבות המתוארות ע"י האם, שעלו בשיחה ספונטנית עם עו"ס לסדרי דין, כי היא מצאה את הקטינה בוכייה ומתלוננת על שריפה באיבר מינה, משום "גזר דין" לאב. לאחר כל אלה קובע בית משפט קמא כדלקמן:-

 

"12.   בנסיבות אלו, לאחר ששקלתי את טובתן של הקטינות, את הצורך להגן עליהן כאמור מחד , ומאידך את זכותן ואת זכות האב לקיום הסדרי קשר, מצאתי כי יש לאמץ את המלצות פקידת הסעד.

         כפי שציינה פקידת הסעד, נוכח שהבדיקה נמצאת בשלב מקדמי, הצורך לבחון טובתן של הקטינות בכל הנוגע להסדר שקבעו הצדדים בהסכם ובכלל, ובעיקר – בשל אי התכנסות של ההורים לטובת הקטינות בשעת משבר זה והיותן מצויות, בשל התנהלות ההורים, במרכז המאבק בתקופה משברית זו - יש מקום, בשלב זה, להורות על הסדרי ראייה מצומצמים מאלה שנקבעו בהסכם.

         למען הסר ספק, הסדרים אלו יחולו באופן זמני, עד החלטה אחרת, לאחר בדיקה שתערך על ידי כל הגורמים המוסמכים.

  1. אשר על כן, הנני מורה כי הסדרי הראייה בין האב ובין הקטינות, יתקיימו, בשלב זה, בכל יום ב' וה', בין השעות 16:00-19:00.

         האב יקח את הקטינות מבית האם וישיבן לשם."

 

טענות המבקשת

  1. המבקשת טוענת כי בית משפט קמא התעלם לחלוטין מהסיכון לשלומן של הקטינות אגב שהייתן עם המשיב, ללא פיקוח גורם חיצוני. לטענת המבקשת, בית משפט קמא קבע כממצא עובדתי כי "קיים חשש כי אכן נעשתה פגיעה מינית בקטינות". יחד עם זאת אימץ בית משפט קמא את המלצות התסקיר מיום 23.11.15 (להלן: "התסקיר"), כאשר אין בתסקיר מילה או חצי מילה לעניין הסיכון הנוגע לשהיית הקטינות עם המשיב ללא כל פיקוח. למעשה, אין כל ממצא ו/או התרשמות של העו"ס, לפיה המשיב אינו מהווה סיכון לקטינות או מי מהן. משכך, לא ברור מדוע מצא לנכון בית משפט קמא להסיר את הפיקוח מהסדרי הראייה, מקום בו טרם הוסרה העננה תחת החשדות החמורים המיוחסים למשיב, שהרי תסקיר זה לא חידש דבר וחצי דבר מעבר לעובדות שנפרשו בפני בית משפט קמא עוד בדיון מיום 19.11.15.

 

  1. המבקשת טוענת כי שגה בית משפט קמא עת אימץ את מסקנות התסקיר, שאין בו כל התייחסות בנוגע לסיכון הקיים בקיום הסדרי ראייה לא מפוקחים. התסקיר מבוסס על שיחה אחת בודדה של העו"ס עם כל אחד מהצדדים ועל מידע ראשוני ולקוני שהתקבל מיועצת בית הספר, לפיו שתי הקטינות נחקרו ע"י חוקרת ילדים. בנסיבות אלו, כאשר מדובר בעו"ס חדשה שאינה מכירה לא את הקטינות, לא את פרטי המקרה, לא נפגשה ולא העריכה את הקטינות ואת מצבן הנפשי, הרי שאין ביכולתה של עו"ס לסדרי דין ליתן כל הערכה למצבן של הקטינות ולסיכון בו הן מצויות.

 

  1. המבקשת טוענת כי החלטת בית משפט קמא, המורה על הסדרי ראייה ללא פיקוח, אין בה כדי לאזן בין האפשרות הלכאורית, חלילה, של המשך פגיעה מינית אל מול קיום הסדרי ראיה, ובכך שגה בית משפט קמא.

על מנת להבטיח את שלומן של הקטינות ובשים לב לחשדות המיוחסים למשיב, הרי שעד לסיום חקירת משטרת ישראל, יש לצמצם את הסדרי הראיה לשלוש שעות, פעמיים בשבוע ובפיקוח שאינו במרכז קשר, אלא ע"י מלווה ניטראלי שממומן ע"י המבקשת; רק הסדר זה יש בו כדי להוות איזון ראוי בין זכותו של המשיב לבין הבטחת שלומן של הקטינות.

 

  1. ההסכמה אליה הגיעו הצדדים בבית המשפט המחוזי, מיום 1.12.15, בפני כב' השופטת א. וינשטיין, ראוי שתמשיך ותחול עד לסיומה של חקירת המשטרה, מקום בו תוסר העננה תחת החשדות המיוחסים למשיב.

 

  1. אשר על כן טוענת המבקשת כי יש לדון בבקשת הרשות ערעור, לקבל את הערעור ולחייב את המשיב בהוצאות ובשכר טרחה.

 

 

 

טענות המשיב

  1. המשיב טוען כי המבקשת הגישה את בקשתה הבהולה למתן צו מניעה לבימ"ש, כיומיים לאחר שהמשיב הגיש לבית משפט קמא תובענה למשמורת ייחודית על הקטינות, וזאת מתוך נקמנות גרידא.

 

  1. המשיב טוען כי אין גורם המעלה אף לא צל של חשד כלפיו, לרבות פקידות הסעד ומשטרת ישראל. אם כך, מדוע קבעה המבקשת כי קיים "סיכון" בשהיית הקטינות עמו. המשיב סומך ידיו על המלצות הגורמים המטפלים – עו"ס לסדרי דין ועו"ס לחוק הנוער – אשר עוד בהודעתם הראשונה לבימ"ש קמא (מיום 15.11.15), הודיעו "...לפני כשבועיים לראשונה התקבל על ידה דיווח בחשד כי הבת הבכורה של הצדדים נפגעה (החשד אינו כלפי ההורים)". בתסקירן שהוגש לבימ"ש קמא קבעו כי "ניתן לאשר את המשך קיום הקשר בין האב לבנותיו". בתסקיר אכן אין התייחסות לסיכון, משום שסיכון כזה אינו קיים.

 

  1. המשיב טוען כי המבקשת רוקמת נגדו קונספירציה. היא ובני משפחתה, הכריחו את הקטינה לשקר בדבר "פגיעה מינית" (כביכול וחלילה) וזאת בשל תביעת המשמורת שהגיש. יומיים לאחר הגשת התובענה הפנתה המבקשת אצבע מאשימה כלפי אחיו, בהמשך בדיון בבית משפט קמא הפנתה את האשם אל חברו ואילו בבקשה דנן, מפנה המבקשת אצבע מאשימה כלפי המשיב עצמו.

 

  1. המשיב טוען כי לא היה כל מקום להוצאת צו מניעה כנגדו. הוא מעולם לא נחשב כחשוד או כמעורב בתיק. מכלול הגורמים הניטראליים שמונו ע"י בית משפט קמא – פקידות הסעד קבעו באופן חד משמעי, כי אין האשם/החשד מופנה כלפי המשיב. בצדק הגיע בית משפט קמא למסקנה כי אין מקום להורות על פיקוח. כך גם קבע בית משפט קמא עת דחה את בקשת המבקשת לעיכוב ביצוע.

 

  1. אשר על כן טוען המשיב כי יש לדון בבקשת הרשות ערעור, לדחות את הערעור ולחייב את המבקשת בהוצאות ובשכר טרחה.

 

התסקירים

  1. התסקיר מיום 23.11.15, מחזיק 3 עמודים והוגש לבימ"ש קמא. עו"ס לסדרי דין מציינת כי מדובר בהיכרות ראשונית עם המשפחה, שבשלב זה אין באפשרותה להעריך את מצב המשפחה ואת מצבן של הקטינות, שעדין לא נפגשה עמן לעומק, אין באפשרותה להעריך את טיב הקשר שלהן עם כל אחד מההורים, ובאיזה אופן טובתן שהקשר יתנהל עם כל אחד מההורים. עו"ס לסדרי דין ביקשה שהות על מנת לגבש המלצות לטובת הקטינות. יחד עם זאת, ציינה עו"ס לסדרי דין כי על סמך הנתונים העומדים בשלב זה ובהתייעצות עם עו"ס לחוק נוער, ניתן לאפשר את המשך קיום הקשר עם האב ובנותיו; על מנת שלא לפגוע בקשר של הבנות עם אביהן, ניתן לתת המלצות זמניות לקשר של פעמיים בשבוע, בשעות שהוסכמו על ההורים. עו"ס לסדרי דין מדגישה כי המלצותיה הינן זמניות ואין הן מצביעות מה יהיו מסקנותיה בסיום החקירה.

 

  1. התסקיר המשלים מיום 28.12.15 מחזיק 6 עמודים והוגש במסגרת הבקשה שבפני. התסקיר מבוסס על שיחות שקוימו עם כל אחד מההורים בנפרד, שיחה עם שני ההורים יחדיו, ביקור בית בבית כל אחד מההורים, איסוף מידע שהתקבל מעו"ס לחוק נוער, מבית הספר של הבת הבכורה, מתוך חקירות הילדים שנערכו לשתי הקטינות וממידע שהתקבל מהמטפלת הרגשית המטפלת בבנות והמספקת הדרכה להורים.

           

באשר לחשש לפגיעה מינית בבת נכתב כדלקמן:-

"חשש לפגיעה מינית בבת א.

בעקבות הדיווח שהעלה חשד כי הילדה עברה פגיעה מינית, שהתקבל במחלקתנו מבית הספר בו לומדת א., הועבר דיווח למשטרה ושתי הבנות נחקרו בתחילת חודש נובמבר.

לא בשיחות שנערכו עם א. בבית הספר ולא בחקירה א. לא מסרה מידע שעל פיו ניתן לבסס חשד כי מי מהוריה פגעו בה. ובאופן כללי, בחקירה א. לא מסרה האשמה וענתה בשלילה לשאלות המתייחסות לחשדות לפגיעה מינית כלפיה וכלפי אחותה או., על כן לא ניתן להעריך את מהימנות עדותה על פי הכלים המקצועיים הנהוגים. גם האחות הצעירה או. לא מסרה האשמה וענתה בשלילה לשאלות המתיחסות לחשדות.

נוכח זה אין באפשרותינו להתייחס על סמך המידע שברשותינו כעת כי אכן התרחשה פגיעה מינית, מה זהות הפוגע אם אכן התרחשה ולתת מענה הולם לחשדות אלו.

יחד עם זאת, אין ספק כי הילדה זקוקה לטיפול בהיבט הרגשי לאור התכנים שהעלתה, המתרחש במשפחה וההשלכות הנובעות מכך". 

(עמ' 2 לתסקיר המשלים)

בהמשך התסקיר המשלים מפורטים דיווחים מהמטפלות הרגשיות ומסקנתן היא כי לא עלו בטיפול סימנים ברורים המעידים על פגיעה (עמ' 3 לתסקיר המשלים).

 

בפרק הדן בהתרשמות עו"ס לסדרי דין במהלך ביקורי הבית, נרשם כי התנהלות הבנות התאפיינה בניחוחות, בטחון וחופשיות בשני הבתים.

"...הילדות ניגשו באופן חופשי להוריהן, הן לאב והן לאם, פנו לעזרתם בהתאם לצורך...ניכר כי הקשר המבוסס על חיבור, קרבה, בטחון ודאגה בין הבנות לבין כל אחד מהוריהן...ההורים מסרו כי הבנות באות ברצון אל האב וחוזרות שמחות, רגועות ומרוצות".

(עמ' 4 לתסקיר המשלים)

 

ועדת תסקירים, שהתקיימה בהשתתפות מנהלת המחלקה, עו"ס לחוק הנוער, 3 עו"ס לסדרי דין, ראש צוות ושני ההורים, דנה בשאלת המשמורת וחלוקת זמני שהות עם הילדות. בוועדה ניתנה אפשרות לכל אחד מהצדדים להביא את דבריו וכך נכתב:-

"האם הכחישה שיחסה לאב האשמות או חשדות כי פגע בבת א. היא ביקשה להבהיר כי פנתה לבית המשפט וביקשה שמפגשיו עם הבנות יעשו בפיקוח מאחר והאב מדובב את הבנות ומעלה בפניהן תכנים לא מותאמים מה שגורם לתגובות רגשיות קשות של הבנות שקראו לעצמן "שקרניות" וחזרו מביקורים אצלו "מרוסקות". לעומת זאת כאשר קיים פיקוח של המטפלת האב נמנע מכך והיא רגועה.

האב הביע את תסכולו וכאבו לגבי התנהלות האם שמול בתי משפט מעלה באופן מפורש האשמות וחשדות חסרות בסיס עובדתי כלפיו בדבר פגיעה מינית בבת א...

 

...עו"ס לחוק הנוער הבהירה בפעם הנוספת כי לא קיים כיום כל חשד כלפי מי מההורים על פגיעה מינית בבת, וכי אין בסיס להטיל על האב מגבלות בזמן שהות הבנות עמו על סמך החשדות לגבי פגיעה מינית שייתכן וא. עברה...

 

...בועדה ההורים הסכימו לחזור להגדרה מקורית של אחריות הורית משותפת ובהדרגה לחזור לקיום זמני שהות הבנות אצל כל אחד מההורים כפי שהסכימו בעבר.

האם ביקשה כי ההרחבה תעשה באופן הדרגתי  ומותאם יותר לצרכי הבנות. האב הביע הסתייגות מהדרגתיות בטענה כי מופלה לרעה לעומת האם, כאשר הקשר שלו עם הבנות לא פחות מבוסס וקרוב ולכן הבנות לא זקוקות "להסתגלות" אליו. אך כדי לקדם את התהליך וההסכמות האב הסכים להרחבה הדרגתית.

יחד עם זאת, האב העלה חששות כבדים וחוסר אונים אל מול האפשרות כי האם תנסה גם בעתיד לפגוע בקשר שלו עם הבנות בהאשמות שווא.

מנגד האם העלתה חששות כי עבור הבנות ההסתגלות ללינה בביתו של האב תהיה מלווה בקשיים.

בסיוען והמלצתן של עו"סיות שהשתתפו בועדה ההורים הסכימו להרחבה הדרגתית במהלך החודש הקרוב שתעשה באופן הבא...

 

...לאחר שהועדה הסתיימה וכל אחד מההורים קיבל עותק של טיוטת ההסכמות המפורטות לעיל, האם חזרה למחלקה והודיעה כי שינתה את דעתה וההסכמות שנערכו בועדה אינן מקובלות עליה. היא התבקשה להציע את הצעתה, אך אמרה כי אינה מוכנה בשלב זה למסור שום הצעה. מכל מקום, היא אנה סומכת על האב וחוששת כי הלנת הבנות אצלו לא משרתת את טובתן. היא התקשתה לפרט מעבר לכך."

 

בפרק הסיכום בתסקיר נכתב כדלקמן:-

 

"לסיכום, לאור כל הנאמר לעיל ובתסקירים הקודמים, מדובר בזוג הורים הנמצאים בעיצומו של משבר הגירושין המאופיין בקונפליקט בעוצמה גבוהה ביותר, קיים חוסר אימון מוחלט בין ההורים המועצם לרמות גבוהות עוד יותר על רקע החשד כי הבת א. נפגעה מינית ולאור תביעותיהם ההדדיות בבית המשפט. נראה כי ההורים אינם מצליחים להפריד בין הקונפליקטים הבין זוגיים לבין היותם הורים לילדות משותפות ועל אף הצהרותיהם כי טובת הבנות עומדת מול עיניהם, עסוקים במאבקים והאשמות הדדיות. ללא ספק השלכות המאבק משפיעות על הבנות ואף עלולות לפגוע במצבן הרגשי ובקשר שלהן עם כל אחד מההורים.

האשמותיה של האם בכתבי התביעה המוכחשות על ידה בוועדה, כי קיים חשד כי פגע בבת, מביאים את האב למקום בו כל מאמציו מופנים להוכחת חפותו והתגוננות מהאשמות חמורות אלה. למרות שבשיחות עם האם היא מוסרת כי אינה חושדת באב שמסוגל לפגוע בבנות, עדיין נצמדת לדרישה להגביל את שהות הבנות עם האב בטענות שזו טובתן, אך מתקשה לפרט את הסיבות לכך.

לאור הקונפליקט המתואר לעיל וחוסר האימון הקיים ביניהם כשנראה כי ההורים עדיין לא מוכנים לזנוח את שפת המאבק, עולה חשש כי ההורים יתקשו לתת כל אחד את חלקו להצלחת ישום המלצות הועדה על הרחבת זמני שהות הילדות כמפורט לעיל. על ההורים מוטלת האחריות ועליהם להתגייס ולהסתייע בהדרכה הורית, כדי לראות את צרכי הבנות בראש סדרי עדיפויותיהם ובפרט הצורך של הבנות בקשר משמעותי, קרוב, חיובי ונטול מתחים הן עם האב והן עם האם."

 

טענות הצדדים בדיון מיום 30.12.15

  1. לטענת המבקשת, התסקיר המשלים לא תרם דבר, אין בו מידע על חקירת המשטרה ומה ממצאי המשטרה, התיק נותר "פתוח" וכן נותרה השאלה בדבר זהות הפוגע, האם זה המשיב או אחיו. מאחר והקטינה מיוזמתה התלוננה על אירועים קונקרטיים ומוחשיים, היה על עו"ס לסדרי דין לא להסתפק בהתרשמותה אלא, לערוך בירור מול משטרת ישראל; כל עוד לא הסתיימה החקירה המשטרתית, יש להותיר הפיקוח על כנו, גם עת יורחבו זמני השהות של המשיב עם הקטינות והמבקשת מוכנה לשאת בעלות זו.

 

  1. המשיב טען כי יש לאמץ את המלצות התסקיר המשלים. לטענתו, התסקיר המשלים הינו מפורט ומקצועי, אשר נערך ע"י צוות של עובדות סוציאליות לאחר שנתקבל מידע מקיף אודות המשפחה והקטינות בפרט. מתוך התסקיר עולה מפורשות וברורות, כי טובת הקטינות שתהיינה בקשר עם אביהן ללא כל פיקוח וכי הקשר עם אביהן הינו קשר טוב ומטיב עבורן. יש לדחות את טענות המבקשת באשר למקצועיותה של עו"ס לסדרי דין. מסקנות התסקיר ניתנו לאחר שיקול דעת ממצה ולאחר בדיקה יסודית ומעמיקה.

מצופה היה כי המבקשת תכבד את רצון הקטינות להיות בקשר עם אביהן "נטו" ותפסיק לטרפד קשר טוב זה. בתסקיר צוין כי האם הכחישה כי ייחסה לאב האשמות וחשדות שפגע בבת.

התסקיר המשלים מלמד כי החלטת בימ"ש קמא הייתה הגיונית ונכונה. נוכח סירובה של המבקשת לקבל את המלצת בית המשפט, יש לחייבה בהוצאות.

 

הכרעה

  1. בהתאם לסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות, אני מחליטה ליתן רשות ערעור ולדון בבקשה כבערעור עצמו.
  2. לאחר שבחנתי עמדות הצדדים, עיינתי בהחלטות בית משפט קמא, בתסקיר ובתסקיר המשלים, מצאתי כי דין הערעור להידחות. קביעת בית משפט קמא כי אין להורות על פיקוח בזמני המפגשים שבין המשיב לבין הקטינות, היא קביעה שקולה ומידתית המתיישבת עם טובת הקטינות.

 

  1. טענת המבקשת כי חרף המלצות ועדת התסקירים, טובת הקטינות כי עד אשר תסתיים החקירה המשטרתית יתקיימו המפגשים בין הקטינות לבין אביהן תחת פיקוח – נדחית. אין לה ביסוס ואין היא מידתית. המבקשת מערפלת חשדותיה לגבי המשיב. לטענתה, בבית האב נפגעו הקטינות פגיעה מינית וזאת היא מסיקה מפאזל של תסמיני הבנות – חוסר רצון ללכת לבית האב, בכי תמרורים וכאבי בטן (סעיף 14 לבקשתה). בפני פקידות הסעד היא מכחישה כל האשמה כלפי המשיב ומלינה על כך כי הוא מעלה בפני הקטינות תכנים לא מותאמים (ראה התסקיר והתסקיר המשלים).

בתסקיר המשלים מצוין כי האם, שחזרה בה מהסכמתה, טענה כי אינה סומכת על האב וחוששת כי הלנת הבנות אצלו לא משרתת את טובתן. היא התקשתה לפרט מעבר לכך (סעיף 6 לתסקיר המשלים).

אף בדיון מיום 30.12.15 לא נטען לחשד ממשי וישיר כלפי המשיב וכך נטען: "אנחנו לא יודעים, הענין הזה בחקירה... באנו ואמרנו, למען הזהירות, אנחנו איננו יודעים בוודאות מי הפוגע. האדון הזה, אחיו, איננו יודעים..." (ש' 5-6, 27-28, עמ' 2 לפרוט' מיום 30.12.15). באשר להכחשת המבקשת כי היא הטילה חשד באב, ההסבר שמסר פרקליטה נמסר מפיו ולא מפיה, ש' 4-7, עמ' 3 לפרוט'. חזקה על שירותי הרווחה כי שיקפו נאמנה את עמדתה.

יש יסוד לטענת המשיב כי המבקשת אינה מציגה עמדה אחידה באשר לחשד כלפי המשיב.

במילים אחרות, העננה, כלשון המבקשת, היא עננה רחוקה, אם לא מדומה.

 

  1. נזכור ונזכיר כי בתחילה הייתה זו המבקשת שביקשה כי יוגש תסקיר (סעיפים 30 ו- 31 לבקשה למתן צו מניעה מיום 12.11.15). ברם, משהתקבל התסקיר וממנו עלה כי חקירת הילדים לא העלתה אשמה ספציפית של זהות הפוגע והומלץ בכל זאת, בהתייעצות עם עו"ס לחוק הנוער, להמשיך את קיום הקשר שבין המשיב לבין בנותיו, הלינה המבקשת על מסקנה זו שניתנה, לטענתה, על בסיס שיחה אחת בלבד שקיימה העו"ס עם כל אחד מההורים. בהעדר הערכה לגבי מצבן של הקטינות ולסיכון בו הן מצויות, טענה המבקשת כי לא היה על בית המשפט לאמץ את המלצות התסקיר. בקו זה של העדר מקצועיות ורצינות כלפי שירותי הרווחה, דבקה המבקשת גם כשהתקבל התסקיר המשלים שהינו מפורט וניתן על בסיס איסוף מידע רחב - שיחות, ביקורי בית, קבלת מידע מבית הספר, מחקירות הילדים ומהמטפלות. אז טוענת המבקשת כי אין די בהתרשמותם של העו"ס, אלא היה עליהם להביא את ממצאי החקירה המשטרתית ומסקנותיה. כל עוד לטענתה לא הסתיימה החקירה, אין להותיר את הקטינות ללא פיקוח. טענה זו אין להלום.

התסקיר המשלים ניתן על-ידי צוות מקצועי ומיומן; נתכנסה ועדת תסקירים. מסקנותיה מבוססות על תשתית מידע רחבה שעברה את כור הזיקוק של העובדים הסוציאליים.

 

  1. למקרא התסקירים עולה באופן ברור כי טובת הבנות עמדה לנגד כל חברי הוועדה. כולם התרשמו כי, החזרה ההדרגתית לנורמליזציה של זמני השהות של הבנות אצל כל אחד מההורים, במתכונת עליה הסכימו ההורים בעת פרידתם, משרתת את טובת הבנות. עו"ס לסדרי דין בחנה את אותם תסמינים שטענה להם האם (חוסר רצון ללכת לבית האב, בכי וכאבי בטן) ומצאה כי מצב רוחן של הבנות יציב, רגוע ושמח. הילדות ניגשו באופן חופשי להוריהן, הן לאב והן לאם, ופנו לעזרתם בהתאם לצורך. ניכר כי הקשר מבוסס על חיבור, קרבה, בטחון ודאגה בין הבנות לבין כל אחד מהוריהן. על אף נוכחות המטפלת בעת הביקור, הבנות פנו בהעדפה ברורה רק לאביהן וזכו לתגובתו המותאמת, חמה, נינוחה וחיובית...ההורים מסרו לעו"ס לסדרי דין כי הבנות באות ברצון אל האב וחוזרות שמחות, רגועות ומרוצות.

עולה אפוא כי מצבן של הקטינות נבחן ונבדק באופן מקיף ומעמיק. הידע, הניסיון והכלים המקצועיים שרכשו העו"ס – עו"ס לסדרי דין, ראש צוות, עו"ס לחוק הנוער, בוודאי שיש להם משקל העולה על ה"פאזל" שביקשה המבקשת להסיק מתסמיני הבנות (סעיף 14 לבקשתה).

 

  1. טענת המבקשת כי יש להותיר את הפיקוח על המפגשים של האב עם הקטינות עד לסיום החקירה המשטרתית, אין היא לטובת הקטינות, אין היא נחוצה ואין היא מידתית. די אם אפנה לדו"ח נציבות הביקורת על מערך התביעה ומייצגי המדינה בערכאות (נתב"ם), באשר לאופן הטיפול בתיקים שהוחלט על סגירתם, דו"ח נושאי 1/15, ניסן תשע"ה, מרץ 2015, שהעלה כי קיימים עיכובים ממושכים – בין 71 ימי עיכוב ל- 328 ימי עיכוב, מרגע ההחלטה על סגירת התיק עד למתן הודעה על סגירתו. בענייננו, לא שוכנעתי כי החשד נגד האב הינו ממשי וקרוב. כל יום בו המפגשים של המשיב עם הבנות תחת עין צופייה של מלווה, שהאם מממנת את שכרה, הינו מיותר ואינו תואם את טובת הקטינות, שהקשר בינן לבין אביהן הינו קשר בטוח, כפי שעולה מתוך התסקירים.

 

  1. בימ"ש קמא קיים דיון ארוך בנוכחות הצדדים, נחשף לקלטות ובחן טענות הצדדים. לאחר כל אלה ולאחר התרשמותו הישירה מהצדדים, מצא בימ"ש קמא לנכון להורות על מפגשים ללא פיקוח. בימ"ש קמא מצא לנכון לאמץ את המלצות עו"ס לסדרי דין, נתן משקל להסכמות אליהן הגיעו הצדדים באשר לאחריות הורית והסדרי ראייה, הסכמות אשר אושרו בהסכם הגירושין, כ- 3 חודשים קודם לכן, ולאחר שבחן טענות הצדדים, מצא כי טובת הקטינות אינה מצריכה פיקוח בעת המפגשים עם המשיב. ממכלול הנתונים עולה כי קביעתו מאוזנת ושקולה ומקבלת משנה תוקף נוכח מסקנות התסקיר המשלים.

 

  1. בהתאם לתקנה 462 לתקנות, מוסמך בית המשפט של הערעור ליתן כל החלטה שצריך היה לתיתה. אני עושה שימוש בסמכותי זו וקובעת כי עד החלטה אחרת שתינתן מבימ"ש קמא, יחולו הסדרי הראייה בהתאם להמלצות התסקיר המשלים וללא פיקוח כבר מעתה.

 

  1. סוף דבר:-

            כמפורט דלעיל – הערעור נדחה.

            הפיקוח כפי החלטת כב' השופטת וינשטיין מיום 1.12.15 – בטל.

הסדרי הראייה עד החלטה אחרת שתינתן ע"י בימ"ש קמא, היא בהתאם להמלצות התסקיר המשלים וכמפורט בסעיף 26 לפסק דיני.

אני מחייבת את המבקשת בהוצאות בסך של 3,000 ₪, אשר ישולמו מתוך הכספים שהופקדו במזכירות בית המשפט. פסיקת ההוצאות היא בהתאם לסמכותי ולעמדתה בדיון.

 

המזכירות תעביר 3,000 ₪ מתוך כספי הפיקדון למשיב באמצעות בא-כוחו, ואת היתרה לידי המבקשת באמצעות בא-כוחה.

 

ההחלטה מותרת לפרסום לאחר השמטת פרטים מזהים.

 

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ו, 05 ינואר 2016, בהעדר הצדדים.

                                                                               


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ