פתח דבר:
הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בעבירת הריגה - עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "
החוק") ובעבירה של חבלה של ממש - עבירה לפי סעיף 380 לחוק, לאחר שגרם למותו של אלי איפרגן ז"ל (להלן: "
המנוח") באמצעות מכת קסדה שהנחית על ראשו בחוזקה.
על פי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 8.10.10 בסביבות השעה חמש לפנות בוקר באזור של מתחם מועדונים ברח' שבח בעיר תל אביב, נתפתח ויכוח מילולי בין אדם בשם יקיר אלמליח (להלן: "
יקיר") ובחורה שהייתה עימו לבין אלי איפרגן ז"ל (להלן: "
המנוח"), שמעון אמיתי (להלן: "
שי") ושתי בחורות נוספות שעמדו בסמיכות למקום. במהלך הויכוח בין הבנות, החלה תגרה בין המעורבים, במהלכה זרק יקיר כוס ובה משקה אלכוהולי לעבר המנוח. בתגובה, סטר המנוח ליקיר על פניו. יקיר נמלט מהמקום לעבר המועדונים תוך שהוא זועק ומנופף בידיו לעבר האנשים במקום. הנאשם, שהיה רכוב אותה עת על אופנועו ברח' שבח, הבחין בזעקותיו של יקיר והלך עימו לעבר מקום התגרה. בדרך למקום התגרה, הוריד הנאשם את קסדת האופנוע מראשו, והנחית מכה חזקה על ראשו של המנוח באמצעות הקסדה. בעקבות המכה, נפל המנוח על הרצפה ודימם אנושות מראשו. שי הבחין במעשיו של הנאשם, פנה לעברו ושאלו לפשר מעשיו. בתגובה, הכה אותו הנאשם באמצעות הקסדה במצחו, שי נפל ונחבל במרפקו. הנאשם אושפז בבית חולים ללא הכרה, נותח פעמיים בראשו, וביום 7.11.10 נפטר מחבלותיו האנושות.
התביעה:
התובעת המלומדת, עו"ד ספי ברא"ז, ציינה בטיעוניה לעונש הטרגדיה שנתרחשה באירוע דנן - חיי אדם נגדעו, כך סתם, במחי הנפת קסדה. התובעת המלומדת ציינה המחיר הכבד שנגרם בעקבות כך - מותו של אדם - וצער עמוק למשפחתו הגרעינית והרחבה. התובעת המלומדת הדגישה העובדה כי הנאשם הגיע למקום שש אלי קרב, זאת, מבלי שהויכוח המדובר נגע לו, מבלי שראה בחורה זועקת לעזרה, חבט עם הקסדה בראשו של הנאשם. הנאשם לא חדל ממעשיו גם משזה התמוטט ונפל, וחבט בראשו של חברו של המנוח עד שזה נפל גם הוא על המדרכה. התובעת המלומדת ציינה עברו הפלילי של הנאשם, העובדה כי שוחרר מלשרת בצבא וקשייו להשתלב במסגרת סדורה. התובעת המלומדת עתרה להשית על הנאשם עונש שיבטא סלידה ממעשיו והרחקה ממשית מהציבור למשך זמן רב. לגישתה, זהו המקרה הנכון בו יש להילחם באמצעות הענישה שיוצאת מלפני בתי המשפט, בעבירות אלימות לשם אלימות, ולהעביר מסר מרתיע לציבור העבריינים בכוח. התובעת המלומדת עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר דו ספרתי לריצוי בפועל, מאסר על תנאי ופיצוי משמעותי למשפחת המנוח. התובעת המלומדת תמכה עתירתה בפסיקה שיצאה מלפני בתי המשפט.
הגב' ענבר איפרגן, אשת המנוח, העידה בבית המשפט. העדה והמנוח חיו כזוג מגיל 15, משך 17 שנה, ולהם שלושה ילדים בני 11.5 שנים, 7 שנים ושמונה חודשים. העדה סיפרה כי המנוח היה בעל נפלא, אב חם ומפנק לילדיו, וכיום, בלכתו, נותר חלל ריק. ילדיו של המנוח היו קשורים אליו עד מאוד, הוא נהג להכין עימם שיעורים, בזמן שהעדה עבדה, ונשא בעול פרנסת המשפחה. העדה ציינה כי מצבה הנפשי קשה וכך גם מצב ילדיה. העדה ציינה: "
אני לא יודעת איך אני ממשיכה לגדל את הילדים האלה בלעדיו, יש לנו משפחה מדהימה, החלל שהוא השאיר הוא גדול".
הגב' גלי תירם, אחותו של המנוח, סיפרה בבית המשפט על אחיה. לדבריה, המדובר היה באח טוב, אבא טוב ובעל למופת. המנוח היה בעל שמחת חיים גדולה, נהג לשמוח ולחייך, היה מסור למשפחתו ולטיפול באמו החולה. העדה סיפרה כי בתקופת אשפוזו של המנוח, נרתמה משפחתו לטיפול בו, והמה לא משו ממיטתו. העדה ציינה כי המנוח חסר לה ולמשפחתה מאוד, וכי חייהם נהרסו עם לכתו מן העולם.
ההגנה:
סנגורו המלומד של הנאשם, עו"ד אלי כהן, ביטא צער כולם על המקרה הטראגי. לדבריו, מרגע שהנאשם הבין שהמכה שנתן למנוח גרמה לו לנזק חמור, הצטער ודאג לשלומו (
ת/2;
ת/18;
ת/19;
ת/20). עם קבלת הידיעה על פטירת המנוח, הועבר הנאשם להשגחה ומאז שוהה תחת פיקוח נוכח החשש כי יפגע בעצמו. הסנגור המלומד הדגיש, כי הנאשם הגיע למקום עקב קריאות לעזרה של יקיר. הנאשם הבין כי בחורה הוכתה ורצונו היה לסייע לה. מעל לכך, הקסדה לא הובאה למקום על מנת לתקוף עימה, ובוודאי לא להרוג, כי אם הייתה נתונה בידו של הנאשם משום שרכב על אופנועו והורידה מראשו. הסנגור המלומד סבור כי המדובר ברף המינימלי של עבירת ההריגה, שכן המדובר במעשה שבוצע על ידי הנאשם בקלות ראש, ולא הייתה לו כל כוונה להרוג - דבר הניתן ללמוד מהתנהגותו לאחר הפגיעה. לעניין הפגיעה בחברו של הנאשם ציין הסנגור המלומד כי המדובר ברצף של מעשים. הנאשם לא ידע כי המכה שנתן למנוח הייתה בעלת תוצאה קשה, ואם היה יודע שכך הדבר, לא היה ממשיך להכות. עברו הפלילי של הנאשם אינו מכביד, המדובר בשלוש הרשעות משנים עברו, וזהו מאסרו הראשון. הסניגור המלומד הפנה לחוות הדעת רפואית משפטית שהוגשה מטעם ההגנה (
נ/2), וכן לחוות הדעת פסיכולוגית (
נ/3). הנאשם עבד בשנים האחרונות כמתקין מזגנים, ניהל מערכת יחסים זוגית משך ארבע וחצי שנים, ותפקד באופן נורמטיבי בסך הכל למעט הרשעותיו הקודמות. הסניגור המלומד עתר לקחת בחשבון את הנתונים שהדגיש לטובת הנאשם - קריאות העזרה של יקיר, היות המנוח שתוי ותחת השפעה חומר אחר, הנפילה על האספלט, חוות הדעת בנוגע לנאשם והודייתו באשמה - ולהשית על הנאשם עונש מדוד ומתון. הסניגור המלומד תמך עתירתו בפסיקה.
הנאשם הביע בבית משפט חרטתו וביקש סליחה ממשפחת המנוח. הנאשם הביע צערו העמוק על הסבל הרב שנגרם להם כתוצאה ממות המנוח, והבהיר כי לא הייתה לו כל כוונה להרוג.
חוות הדעת:
חוות דעת מטעם מומחית לרפואה משפטית, ד"ר מאיה פורמן - רזניק, מהמרכז הלאומי לרפואה משפטית, מיום 14.6.11 (
נ/2) בחנה שלוש סוגיות עיקריות - היקף הנזק החבלתי בעקבות פגיעת הקסדה, השפעה אפשרית של אלכוהול על נטייתו של המנוח ליפול, קיום או העדר קשר סיבתי בין החבלה למוות. ממצאיה היו כי על סמך המסמכים הרפואיים החבלה מהקסדה לא הותירה סימנים על פני העור; בדמו של המנוח נמצא בעת קבלתו 127.3 mg/dl אלכוהול ובדיקת שתן לחומרים שונים הייתה חיובית לקנבינואידים. ד"ר פורמן - רזניק ציינה, כי ניתן להעריך שרמת האלכוהול בדמו של המנוח בעת התקיפה הייתה לכל היותר 145 mg/dl לערך (לא ניתן להעריך מהו הריכוז המינימאלי האפשרי בעת האירוע), ואם היה המנוח תחת השפעת אלכוהול בריכוז 100-150 mg/dl, סביר להניח שהיה מועד יותר ליפול לעומת אדם שאינו תחת השפעת אלכוהול. לעניין הקשר הסיבתי ציינה ד"ר פורמן, כי בהעדר ניתוח שלאחר המוות לא ניתן לקבוע בוודאות את סיבת המוות, ולפיכך לא ניתן לאשר או לשלול בוודאות קשר סיבתי בין אירוע החבלה לבין מותו של המנוח. יחד עם זאת, משהמנוח היה אדם בריא טרם התקיפה, ומשאשפוזו בעקבות חבלת הראש הקשה מצבו נותר קשה עד לפטירתו, סביר להניח כי קיים קשר סיבתי בין החבלה בראשו לבין מות המנוח.
ממסמך הבהרות למונחים במסמכים הרפואיים בנוגע למנוח מאת ד"ר חנוך אלרן, נוירו כירורג מומחה, המרכז הרפואי תל אביב, מיום 11.4.11, עולה כי סיבת מותו של המנוח הינה כי המנוח סבל נזק בלתי הפיך כתוצאה מחבלת הראש. בנוסף, השבר הקווי בבסיס הגולגולת יכול להעיד על עוצמה חזקה של מכה. ממסמך נוסף מיום 23.6.11, ציין המומחה כי על פי הממצאים שנמצאו בראשו של המנוח לא ניתן לקבוע האם המה נגרמו מעוצמת המכה של הקסדה על ראשו של המנוח או עקב הנפילה על האספלט בעקבות המכה על ראשו. לגישתו, היות ונמצא מוקד אחד של חבלה בעור באזור העורפי, משתחתיו קווי השבר, לא ניתן לשייך חבלה זו בוודאות למכה הישירה מהקסדה או למכה כתוצאה מהנפילה עקב המכה מהקסדה. (האספלט דומה לקסדה - שניהם גורמים לחבלה קהה).
בחוות דעת משפטית - אבחון פסיכולוגי - מאת המרכז "התחלה חדשה", מרכז טיפול ואבחון לאוכלוסיות עוברי חוק, מאת אמירה גרינברג כגן, פסיכולוגית שיקומית בהתייעצות עם ד"ר נמרוד שני, פסיכולוג קליני מומחה, מיום 15.6.11 (
נ/3), עולה כי הנאשם הינו רווק, כבן 35 שנים, יליד הארץ. הנאשם אובחן בבית ספר יסודי כבעל דיסלקציה והיפר אקטיביות. הנאשם עבר מספר בתי ספר עד לנשירתו הסופית. בגיל 16 נפתח לו תיק פלילי ראשון בעבירות רכוש, והוא הועבר למשך כשנה וחצי למעון "גלעם" של רשות חסות הנוער. הנאשם לא נמצא מתאים לשרת בצבא הגנה לישראל. הנאשם עבד עם אביו במשך כשנה וחצי בפרויקט עם חברת חשמל, ולאחר מכן עזב עבודה זו וטייל בחו"ל מספר שנים. עם שובו ארצה, התקשה הנאשם ליצור לעצמו מסגרת יציבה ולהשתלב באורח חיים נורמטיבי. הנאשם חי בזוגיות משך ארבע וחצי שנים, עד כחצי שנה טרם קרות האירוע. חברתו לשעבר סיפרה כי מעולם לא נקט באלימות כלפיה וכי לא הייתה עדה לאלימות כלשהי מצידו. לדבריה, תמיד נהג בכבוד כלפי נשים והרגיש צורך להגן על אישה מפני גבר שמרים עליה יד. הנאשם חווה תקופה קשה לאחר הפרידה מבת זוגו, הפסיק לעבוד והרבה לשתות משקאות אלכוהוליים. קשר שיצר עם בחורה אחרת לא צלח. הנאשם דיווח על שימוש ספוראדי בסמים בעבר, אולם לא צרך סמים מזה תקופה ארוכה. בבדיקה הקלינית שנערכה לנאשם, הודה האחרון בביצוע העבירה והביע צער עמוק. הנאשם תיאר השתלשלות העניינים כראות עיניו, לדבריו, הרגיש מותקף ולא הכיר אף אחד מהנוכחים. הנאשם תיאר עצמו כמי שעוזר בד"כ. חברו, מר עוזי כהן, ציין כי הנאשם הינו אדם שנמנע מריבים וקטטות, ומתנגד בתוקף לאלימות כלפי נשים. חברתו לשעבר תיארה את הנאשם כאדם טוב לב שנהג לעזור לאנשים ולזרים. הנאשם ציין כי זה הדבר הגרוע ביותר שקרה לו בחיים ואין לו את מי להאשים זולת את עצמו. לדבריו: "הייתי טיפש, הייתי צריך לנסוע משם וזהו...". הנאשם קיווה כי המנוח יחלים וקיבל באופן קשה את הידיעה על מותו. אמו סיפרה כי הנאשם אמר לה: "אם הוא ימות אני לא אוכל לחיות על עצמי...", אמירה שהובילה להימצאותו תחת השגחה במעצר. הנאשם חש אשמה כלפי האלמנה וילדיו של המנוח. הנאשם שולל כוונות או מחשבות לפגוע בעצמו ואינו מקיים קשר עם גורמי הטיפול בבית המעצר, שכן הינו פותר את בעיותיו עם עצמו, לדבריו. לסיכום חוות הדעת צוין כי בתמונה הנפשית של הנאשם כיום עולה מצוקה רבה. באבחון עלו תכנים רבים של דיכאון, ייאוש, אשמה ופחד מפני העתיד. הנאשם חש אשמה וכשלון, הדימוי העצמי שלו ירוד והוא מוצף תחושות חוסר ערך וחוסר תקווה לגבי העתיד. כוחות התמודדותו דלים, והוא נוטה לוותר משנדרש ממנו להתמודד עם קשיים ומטלות. לא עלו באבחון עדויות לתוקפנות חריגה - לא כלפי עצמו ולא כלפי אחרים. עם זאת, מתוך תפיסתו כבודד, יש לו צורך להגן על עצמו, ולנקוט בפעולה כתגובה לאלימות המופנית כלפיו. על פי האבחון, הרקע לביצוע העבירה עומד בהלימה עם הדפוסים שאובחנו אצל הנאשם. האבחון העלה כי הנאשם הינו אדם בעל אינטליגנציה תקינה ובעל הבנה לגבי נורמות ההתנהגות המקובלות ושיפוט חברתי תקין. נראה כי בשל העייפות הרבה, צריכת האלכוהול, פירש הנאשם את הסיטואציה אליה נכנס כמאיימת ותוקפנית, התקשה לשלוט באלמנטים האימפולסיביים באישיותו, והדבר הובילו לתגובה תוקפנית באירוע שאת סופו הטרגי לא היה מסוגל לשקול. הנאשם נטל אחריות מלאה על התנהגותו, הביע אשמה, חרטה וצער עמוק. הנאשם שרוי במצוקה שבאה לידי ביטוי בתחושות דיכאון, עצב וחרדה.
דיון:
בשעת בוקר מוקדמת, בסיומו של בילוי לילי נקלע הנאשם למריבה, מריבה סתמית על לא כלום, שאינה נוגעת לו ולעניינו. הנאשם פרץ לתוככי העימות שנתרחש בסביבתו וללא מחשבה מוקדמת השתמש בקסדה שהייתה בידו להכות בראשו של המנוח, ומיד אחר כך היכה מכה נוספת בראשו של אחר שנכח במקום.
המנוח לא פגע בנאשם במישרין או בעקיפין. המנוח לא התגרה בו ולא עשה לו כל רע. הנאשם על כלל מטעניו - ואישיותו המתוארת בחוות הדעת שהוגשו מטעמו - נטל הקסדה שבידו ובאמצעותה חבט בראשו של האיש מולו, בן אדם שלא הכירו ולא פגשו מעולם.
הקסדה נוצקה ובאה לעולם על מנת להגן ולשמור על ראשו של אדם. הקסדה בידיו של הנאשם הפכה והייתה לכלי זין, כלי מוות.
הנאשם הניף קסדה קשה ומוצקה על ראשו של המנוח, כמו גם אדם נוסף, מתוך רצון להכות ולפגוע באיבר גוף שאין רגיש ומסוכן הימנו.