אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סע"ש 3750-06-14

סע"ש 3750-06-14

תאריך פרסום : 31/12/2015 | גרסת הדפסה

סע"ש
בית דין אזורי לעבודה תל אביב - יפו
3750-06-14
27/12/2015
בפני השופטת:
1. עידית איצקוביץ – אב"ד
2. מר יוסף לוין נציג ציבור עובדים
3. מר משה הרץ נציג ציבור מעסיקים


- נגד -
התובעת:
ג.ו.פ.
עו"ד שרית רפפורט
הנתבעת:
בית אבות נווה אורנים-ע"ר 580001238
עו"ד הילה הרביץ-קוסיאק
פסק דין
 

 

1.התובעת היא אישה ממוצא אתיופי, אם יחידנית לארבעה ילדים. התובעת הועסקה כמטפלת בתשושי נפש בבית אבות "נווה אורנים" המופעל על ידי הנתבעת (להלן: "בית האבות") החל מיום 7.5.07 עד ליום 9.1.2014.

לטענת התובעת היא ביצעה את תפקידה בנאמנות, מקצועיות ומסירות וכל זאת לשביעות רצונה של המנהלת הישירה שלה - האחות האחראית במחלקה, גב' ורוניקה קוטיק אבגור (להלן: "גב' ורוניקה"). בשנתיים האחרונות להעסקתה החלה מנהלת הנתבעת גב' רמית צור (להלן: "גב' צור") בעידודה של האחות הראשית גב' גילה טנגי (להלן: "גב' טנגי") לנקוט אמצעים משמעתיים כלפי התובעת ולהטיל עליה עונשים שונים. כך למשל בוצע קיצוץ משמעותי במשמרות בהן שובצה התובעת בחודשים מאי ויוני 2011. התובעת לא שובצה למשמרות לילה, דבר שהוביל להפחתת שכרה בסך של כ-2,000 ₪ לחודש.

 

לטענת התובעת גב' צור נקטה כלפיה צעדים משפילים ומעשי התנכלות, ביניהם מקרה בו שלחה את התובעת בחזרה לביתה לאחר שהגיעה בהסעה לעבודה, ומקרה אחר בו הושעתה התובעת למשך 8 ימים ללא תשלום שכר.

 

בעקבות אירוע שיתואר בהמשך, החליטה גב' צור לצמצם את שעות העבודה של התובעת במהלך חודשים 10-12.2013. צמצום השעות נעשה לפרק זמן שלא הוגדר מראש. בעקבות הפגיעה המשמעותית בשכר ומאחר שהתובעת היא המפרנסת היחידה של משפחתה, לא נותר לה אלא לחפש מקום עבודה נוסף.

משכך, החלה התובעת לעבוד כמטפלת בילדים סיעודיים במשמרות לילה בלבד, תוך שהבהירה לנתבעת שעבודתה אצלה לא תיפגע. על אף זאת, פנתה אליה גב' צור ודרשה ממנה להפסיק את עבודתה הנוספת ולחזור לעבודה בבית אבות במשרה מלאה במשמרות בוקר וערב. גב' צור אף כתבה לתובעת כי אם היא לא תעשה כן, עליה להודיע על התפטרותה. עוד באותו יום נשלח לתובעת מכתב מגב' צור עם זימון לשימוע בו נאמר כי התובעת מוּרדת מסידור העבודה עד סוף השבוע. התובעת אף "נענשה בפומבי" כאשר לא קיבלה חלוק חדש כמו יותר העובדים.

ביום 9.1.2014 התקיימה שיחת שימוע. ביום 15.1.2014 קיבלה התובעת הודעת פיטורים, תוך שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. במכתב נאמר כי הוחלט על פיטוריה לאחר "התנהגות מכוונת במטרה לגרום לעמותה לסיים את העסקתך".

 

התובעת ביקשה בתביעתה לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים, בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת לפיטורים, הפרשי הפרשות פנסיה, פדיון חופשה, דמי הבראה והחזר סכומים שנוכו משכרה של התובעת בגין "מסי ועד".

כן נטען כי התובעת פוטרה מבלי שנערך לה שימוע כדין, בבושת פנים ובאופן שכלל לא תאם מסירותה לעבודה ולנתבעת. על כך ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בפיצוי וכן בגין פיצוי על הפסד השתכרות פגיעה בקידום מקצועי, נזקים בריאותיים, נזק לא ממוני, עגמת נפש, כאב וסבל.

 

2.הנתבעת טענה בכתב ההגנה כי התובעת הועסקה כמטפלת בבית האבות מיום 2.5.07 עד ליום 15.1.2014. העסקת התובעת הסתיימה בנסיבות חמורות של פגיעה בקשישים ובחסרי ישע, עבירות משמעת והתנהגות מכוונת במטרה להביא לסיום העבודה. בשלהי שנת 2012, בעקבות אירוע משמעתי חמור, נדרשה התובעת לשוחח עם הממונה עליה - גב' טנגי. בשיחה סירבה התובעת להשיב לדברים, וכל שענתה היה כי ככל שגב' טנגי מעוניינת בכך, באפשרותה לפטר אותה. דברים ברוח זו אמרה התובעת לגב' צור. התובעת זומנה אז לשימוע אך הנתבעת החליטה לפנים משורת הדין להשאיר אותה בעבודה.

 

ביום 15.10.13 התרחש אירוע משמעתי נוסף הקשור לתובעת. לגרסת הנתבעת במשמרת ערב שבאותו יום נפגע הטיפול בדייר הנתבעת, מר י.ז. ז"ל, בשל הסכסוך בין התובעת לבין מטפלת בשם פרח. התובעת סירבה לעזור לפרח ולאחר בירור עלה כי התנהגותה הרשלנית של התובעת נבעה מיריבות אישית עם המטפלת וזאת על חשבון הדייר. לפיכך הועברה התובעת לעבוד במשמרת בוקר בלבד בימים בהם נמצאת אחות אחראית מחלקה או אחות ראשית, וזאת לתקופה מוגבלת. אולם, חרף העובדה שמדובר באמצעי פיקוח, התובעת בחרה להפר את הסכם העבודה באופן חמור ולהתחיל לעבוד במקום עבודה נוסף מבלי ליידע על כך את הממונים עליה, ומבלי לקבל אישור.

 

בפני התובעת הוצבה האפשרות להמשיך בעבודתה ככל שתוותר על העבודה הנוספת, שהיא אסורה על פי הוראות משרד הבריאות. לתובעת נשלח מכתב לפיו יש באפשרותה לבחור את המשך התנהלותה. לגרסת הנתבעת מדובר בהתפטרות לכל דבר ועניין, שכן עולה מהדברים כי התובעת עשתה כל שביכולתה להביא לפיטוריה. כמו-כן מדובר בהפרת משמעת חמורה, המנוגדת להסכם עבודה, שכן התנהלות התובעת נועדה אך ורק להביא לפיטוריה. לכן, לאחר שימוע שגם בו הוסבר לתובעת כי באפשרותה לוותר על עבודתה הנוספת היא פוטרה תוך שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת.

 

לגרסת הנתבעת לנוכח המפורט התובעת אינה זכאית לפיצויי פיטורים ולהודעה מוקדמת לפיטורים. הנתבעת ערכה לתובעת הפרשות פנסיוניות ו/או קופת פיצויים כפי חובתה והתובעת אינה זכאית להפרשים כלשהם. כמו-כן התובעת קיבלה את כל הסכומים המגיעים לה בגין פדיון חופשה ודמי הבראה.

התובעת פוטרה בהליך תקין, לאחר שנערך לה שימוע כדין ועקב הפרת משמעת, תוך שהיא עושה כל שביכולתה כדי להביא לפיטוריה בניגוד לדין ובחוסר תום קיצוני.

 

3. ראיות שנשמעו

 

התובעת הגישה תצהיר עדות ראשית ונחקרה בדיון על תצהירה.

 

מטעם הנתבעת הוגשו שלושה תצהירים: של גב' צור, של גב' ורוניקה ושל גב' נחמה גרשטנקורן, חשבת שכר בבית אבות (להלן: "חשבת השכר"). שתי העדות הראשונות נחקרו על תצהיריהן. אשר לחשבת השכר - מאחר שתצהירה אינו מצביע על עובדות אלא ישנם בו חישובי זכויות בלבד, לא היתרנו לחקור אותה וקבענו כי ב"כ הצדדים יתייחסו לכך בסיכומיהן.

בתום דיון ההוכחות סיכמו ב"כ הצדדים בעל פה, והתיק הועבר להכרעתנו.

 

4. היקף המשרה והשכר הקובע של התובעת

 

לעניין תקופת העבודה של התובעת, כמעט שאין מחלוקת. התובעת הצהירה על תקופה מ-7.5.07 עד 9.1.2014 והנתבעת (כפי שאף עולה מתצהירה של חשבת השכר) מ-2.5.07 עד ל-15.1.2014.

נקבל את המועדים המצוינים על ידי הנתבעת, הן משום שהם מיטיבים עם התובעת והן משום שאנו מאמינים שהנתבעת ניהלה רישום מדויק.

על כן תקופת העבודה של התובעת היא מ-2.5.07 עד 15.1.14 (80.5 חודשים, 6.71 שנים).

 

ב"כ התובעת חישבה את השכר הקובע של התובעת לפי סך של 5,083 ₪. לגישתה הנתבעת נהגה לרשום שעות "רגילות" בתור "שעות נוספות".

ברם, לגרסת הנתבעת, השכר הממוצע של השנה האחרונה הוא 3,691 ₪.

 

יצוין כי לא הוגשו תלושי שכר בגין כל תקופת העבודה של התובעת. על פי אלה שהוגשו לבית הדין עולה כי הנתבעת שילמה "שעות רגילות" לפי תעריף שעה אחרון בסך 23.60 ₪, תוך שתחת כותרת "עבודה נוספת" מופיע תשלום בגין שעות נוספות 150%, 200%, 170%, 125%, ו"תשלומים אחרים" (ת.מ. - תוספת משמרת?) 20% ו-25%.

התובעת אישרה בעדותה שקיבלה את הסכומים שבתלושי השכר.

 

על התובעת הנטל הראייתי להוכיח את השכר הנטען, וכן להוכיח את טענתה בענין השעות שצריכות להיחשב כחלק משכרה הקובע. כל עוד לא הוכח אחרת יש להביא בחשבון רק את השעות הרגילות שבתלושי השכר. ככל שהשכר משתנה - בהתחשב בכך שהתובעת קיבלה שכר שעתי - ייערך ממוצע (של שנה).

עם זאת, אין להביא בחשבון את התקופה שבה הופחתו שעות העבודה של התובעת כסנקציה משמעתית, שאז נדרשה לעבוד רק במשמרת בוקר (לצורך פיקוח). זאת בהתבסס על תקנה 6 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד-1964.

 

בהתאם לתלושי השכר שהוגשו לתיק בית הדין, התובעת עבדה שעות רגילות כדלקמן:

חודש 2.13 – 157 שעות.

חודש 3.13 – 153 שעות.

חודש 4.13 – 152 שעות.

חודש 5.13 – 177.2 שעות.

חודש 6.13 - 158 שעות.

חודש 7.13- 180.65 שעות.

חודש 8.13 – 172 שעות.

חודש 9.13 – 162 שעות.

סה"כ ממוצע – 170 שעות, שהן 91% משרה.

 

יצוין כי האירוע הנטען על ידי הנתבעת התרחש בחודש 10.13, ומאז הופחתו שעות העבודה של התובעת, כפי שאף משתקף בתשלום (152, 134 ו-120.72 שעות בחודשים 10,11,12,13).

 

בהתאם לשכר שעתי שקיבלה התובעת (23.60 ₪), שכרה הקובע הוא 4,012 ₪.

 

5.נסיבות סיום העבודה

 

הנתבעת פיטרה את התובעת תוך שלילת פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת. הנתבעת אף לא שחררה את הכספים אשר הופקדו בקרן פנסיה ב"כלל – פנסיה וגמל" (להלן: "קרן פנסיה").

לגרסת הנתבעת התובעת ביצעה הפרות משמעת חמורות שהצדיקו את שלילת פיצויי הפיטורים וההודעה מוקדמת, כמו גם שחרור כספי הפנסיה.

 

התובעת הועסקה בעבודה קשה, כמטפלת סיעודית של אנשי תשושי נפש, התלויים לחלוטין בזולת ולעיתים אף אלימים, תקופה של קרוב לשבע שנים.

גב' ורוניקה הייתה ממונה על התובעת במשך כ-4 שנים. בעדותה לפנינו היא הביעה את שביעות רצונה מעבודת התובעת וציינה כי רצתה שהיא תחזור לעבודה מלאה במשמרות בוקר וערב (ראו ע' 17 ש' 8-10 וע' 18 ש' 11 לפרוטוקול הדיון).

ברם, הנתבעת מגדירה את התובעת כעובדת בעייתית, עם היסטוריה של הפרות משמעת שבגינן נענשה בהתאם.

לגרסת הנתבעת בחודש 12.2012 הוזמנה התובעת לשימוע לפני פיטורים בעקבות מקרה שבו הייתה "מעורבת באופן אקטיבי בנעילת מטפלת בחדר שירותים". לפי הצהרתה של גב' צור, הנתבעת הסכימה להותיר את התובעת בעבודה, תוך ציון שמדובר ב"הזדמנות אחרונה בהחלט". התובעת התייחסה לאותו מקרה גם בשיחת השימוע שהתקיימה וגם בעדותה בבית הדין והכחישה שהיא זו שנעלה את העובדת בשירותים. לדבריה, היא לא שמעה את קריאתה לעזרה.

יש לציין כי לא הובאה לפנינו כל ראיה ישירה למעשה, ואיננו סבורים שהנתבעת הצליחה לסתור את הגנת התובעת, לפיה גם במישור המשמעתי חלה חזקת החפות.

 

מכל מקום, למרות טענות הנתבעת על התנהגותה הבעייתית של התובעת (בניגוד כאמור לדעתה של הממונה עליה גב' ורוניקה, שסברה שהתובעת היא מטפלת טובה ומסורה) חלפו כ-10 חודשים עד שהועלתה טענה נוספת על הפרת משמעת על ידי התובעת.

 

האירוע מחודש אוקטובר 2013 היה קשור למטופל מר י.ז. ז"ל, ולמטפלת פרח. מדובר באירוע של אלימות בין המטופל למטפלת (כאמור מדובר במטופלים תשושי נפש). התובעת הואשמה בכך שלא סייעה למטפלת באותה תקרית.

לגרסת התובעת פרח הרביצה למר י.ז. ז"ל – זו גרסה שאימצה הנתבעת – שאף פיטרה את גב' פרח. בכל זאת התובעת נמצאה אשמה בהפרת משמעת מאחר שלא דיווחה מיד על אלימות המטפלת כלפי המטופל.

לדברי התובעת, היא לא הייתה ליד מקום האירוע, אלא הגישה למטופלים קפה ותה במועדון (ראו ע' 7 ש' 11-12 לפרוטוקול הדיון). לדבריה היא אכן דיווחה על כך שפרח הכתה את המטופל, לא באותו היום אלא לאחר כשבוע.

 

טענות הנתבעת כנגד התובעת בהקשר זה אינן ברורות: האם היה על התובעת לסייע למטפלת עקב אלימות המטופל כלפיה ומשלא כך פעלה - רואים את התנהגותה כהפרת משמעת או שמא, היה על התובעת לעזור למטופל כנגד אלימות המטפלת, והפרת המשמעת נובעת מהעדר דיווח מיידי לגורמים מוסמכים בנתבעת?

 

בכל מקרה ועל אף חוסר בהירות הבולט - הנתבעת סברה שהתובעת זקוקה לפיקוח צמוד ועל כן, כאמצעי משמעתי, החליטה לשבץ אותה רק במשמרות בוקר ולא במשמרות ערב ולילה, תוך פגיעה ברורה בהשתכרותה.

אין חולק שהנתבעת לא הגדירה מראש את התקופה בה החליטה על צמצום המשמרות, אלא רק ציינה כי מדובר בתקופה (לא באופן קבוע).

נוכח הפגיעה במקור הפרנסה, ומשעה שהתובעת צריכה לדאוג לבדה לקיום ארבעת ילדיה - היא מצאה מקום עבודה אחר, בשעות הערב (מטפלת בילדים סיעודיים). משהנתבעת גילתה זאת, זימנה את התובעת לשימוע, דרשה ממנה לעזוב את העבודה החדשה ולחזור לעבודה מלאה ואם לא כן היא תראה את התנהגות התובעת כהתפטרות (כדברי הנתבעת).

התובעת סירבה לעזוב את מקום העבודה החדש ולכן פוטרה, תוך שהנתבעת שללה את פיצויי הפיטורים ומתן הודעה מוקדמת לפיטורים.

 

זמן קצר לפני כן קיבלו עובדי הנתבעת בגדי עבודה חדשים. הנתבעת סירבה לתת לתובעת ביגוד, מאחר שלדברי גב' צור הוסבר לה כי עליה להחליט האם היא נשארת במקום העבודה – אם לאו. מדובר לטעמנו בנימוק מתקבל על הדעת, לפיו לא יינתן ביגוד חדש לעובדת אם קיים סיכוי סביר שהיא תסיים את העסקתה.

 

6.זכאות לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת

 

כבר נפסק כי "שלילת פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר" (ראו ע"ע 1126/00 מלון עציון בע"מ - אביעזר שרוני, 22.10.02); באשר "הפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש". (דב"ע לא/3-3 רים בע"מ – נסים יוסף, פד"ע ב' 215, 219).

הנתבעת סבורה כי כדין החליטה לצמצם את משמרות הערב והלילה של התובעת, כדי לאפשר פיקוח על התנהגותה בשעות הבוקר, עקב האירוע הקשור במטופל מר י.ז. ז"ל.

כאמור לעיל, הטענות כלפי התובעת ביחס לאותו אירוע אינן ברורות. אין חולק שהתובעת לא הייתה מעורבת בו באופן ישיר: היא לא טיפלה במר י.ז. וּודאי שלא הכתה אותו או התנהגה בדרך לא ראויה כלפיו, או כלפי מטופל אחר.

הנתבעת מסתמכת על פסק דין שניתן על ידי בית דין זה בעניין עב (ת"א) 6763/07 מיכלשוילי אפרת - בית אבות נווה אורנים, שבו נקבע כי מקום בו נדרשה העובדת לעבוד במשמרות עם האחות האחראית לנוכח בעיות בתפקודה, מדובר בהוראה כדין מטעם המעסיקה.

אין אנו מביעים דעה בענין פסק דין זה. כל סכסוך ונסיבותיו שלו. במקרה של התובעת הפסקת השיבוץ שלה במשמרות ערב ולילה היוותה הפחתה משמעותית בשכרה, בשעה שעול פרנסת ילדיה מוטל עליה לבדה – עובדה שהיתה בידיעת הנתבעת. מאחר שההפחתה נעשתה לפרק זמן שלא הוגדר מראש, אין לנו ספק כי מדובר בהרעה בתנאי עבודה ושינוי חד צדדי של הסכם עבודה, אשר ייתכן שהיה מצדיק התפטרות בדין פיטורים.

התובעת לא התפטרה אלא חיפשה (ומצאה) עבודה אחרת, כדי לאפשר לה להתקיים בכבוד. כאשר הדבר נודע לנתבעת, היא הזמינה את התובעת לשימוע ביום 9.1.14 והבהירה לה שעליה לעזוב את העבודה החדשה ולחזור לעבודה מלאה. התובעת סירבה לעשות זאת ולכן פוטרה לאלתר.

הנתבעת הצדיקה את פיטורי התובעת ואת שלילת פיצויי פיטורים בשל הפרת הסכם שלפיו היא התחייבה שלא לעבוד בעבודה נוספת, אלא באישור הנתבעת – אישור שהתובעת לא ביקשה ולא קיבלה.

אנו סבורים שניתן להבין את ההגבלה הנדרשת על ידי הנתבעת בענין עבודה נוספת של מטפלים במקום אחר, מאחר שמטפל לא יכול לעבוד במשמרת לילה במקום עבודה אחד ולהגיע למשמרת בוקר במקום עבודה אחר. לכן, לגיטימי לטעמנו לבקש ממנה להפסיק את עבודתה החדשה. מהרגע שהוצע לתובעת לחזור לעבוד במשרה מלאה והיא סירבה - הנתבעת החליטה לפטר אותה, מאחר שלא הייתה מוכנה שהיא תעבוד במקביל במקום עבודה נוסף.

אנו בדעה שהפיטורים הם עונש מספק אך שלילת פיצויי הפיטורים נעשתה שלא כדין, בנסיבות שנוצרו (בתחילה בשל ענישה לא סבירה של התובעת). לפיכך זכאית התובעת לפיצויי פיטורים והודעה מוקדמת לפיטורים.

התובעת זכאית לתשלום חלף הודעה מוקדמת בסך 4,012 ₪. כן זכאית התובעת לפיצויי פיטורים בסך 26,920.52 ₪.

7.זכאות לפיצויי הלנת פיצוי פיטורים

חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958 (סעיף 20) קובע כי:

"יראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם; פיצוי הלנת פיצויי פיטורים יהיה כדלקמן:

(1)שולמו פיצויי הפיטורים בתקופה שבין היום הששה עשר לבין היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם – הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו;

(2)שולמו פיצויי הפיטורים לאחר היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם - הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של פיצויי הפיטורים והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו לא שולמו פיצויי הפיטורים; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי".

 

במקרה שלפנינו חלפו כמעט שנתיים ממועד פיטורי התובעת מבלי שהיא קיבלה מאומה בגין פיטוריה. הנתבעת אף לא שחררה את כספי הפיצויים שנצברו בקרן הפנסיה.

 

הנתבעת לא יכולה להתגונן בטענה שמדובר במחלוקת כנה בענין זכאות התובעת לפיצויי פיטורים, נוכח הנסיבות שאינן חמורות דיין, לטעמנו, כדי להצדיק שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים.

מטרת פיצויי ההלנה היא להעניש מעסיק המלין זכויות בסיסיות של עובדיו (שכר ופיצויי פיטורים) וכן לפצות את העובד על הנזק שנגרם לו, בחלוף פרק זמן בלתי סביר מבלי שקיבל זכויות אלה.

מטרה זו ראויה עוד ביתר שאת במקרה כמו זה של התובעת, נוכח נסיבותיה האישיות. על כן אנו סבורים שמדובר באחד המקרים (הנדירים לפי פסיקת בתי הדין האזוריים לעבודה ובית הדין הארצי לעבודה) שבהם קיימת הצדקה לחייב את הנתבעת בפיצויי הלנה מופחתים.

 

לפיכך אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור של 2.5% לחודש (או חלק יחסי) החל מיום 1.2.2014 ועד לתשלום המלא בפועל.

 

8.הפרשות לפנסיה

 

מטעם קרן הפנסיה הוגש אישור בענין ההפרשות שנעשו משכר התובעת, החל מחודש 9.2009. התובעת החלה לעבוד במאי 2007 ולפי צו ההרחבה הכללי לעניין פנסיה הייתה חובת הפרשה החל מחודש ינואר שנת 2008. בנוגע לשיעור ההפרשה ושכר הבסיס שיש להביא בחשבון, אנו מקבלים את חישובי הנתבעת.

בהתאם לכך, על הנתבעת היה להפריש סך של 7,115 ₪ - כאשר בהתאם לאישור שהוגש הפרשות המעסיק היו 6,361 ₪. לכן זכאית התובעת להפרש תשלום בסך 754 ₪.

 

9.פדיון חופשה

 

ב"כ התובעת מבססת את התביעה בגין רכיב זה על תלוש השכר שלפיו יתרת החופשה של התובעת עמדה על 10.82 ימים ועל הנתבעת היה לשלם בגין כל יום חופש סך של 213 ₪ - ושולם סה"כ 1,787.46 ₪ בלבד.

בהתאם לקביעותינו לעיל, יום עבודה רגיל של התובעת הוא בן 7 שעות, ולכן תשלום של יום חופשה עומד על סך של 165.20 ₪. לתובעת שולמו 1,787 ₪ בגין 10.82 ימים שנותרו לזכותה, ויש בכך כדי למצות את זכאותה.

אי לכך דין רכיב תביעה זה להידחות.

 

10.דמי הבראה

 

חשבת השכר חישבה את הימים שהתובעת היתה צריכה לקבל עבור השנתיים האחרונות לעבודתה בלבד.

הדרך הנכונה לבדוק את הזכאות לרכיב זה היא לבדוק את כל תקופת הזכאות, תוך הפחתה של הסכומים ששולמו. אם היתרה עולה על הזכאות בגין השנתיים האחרונות לעבודת התובעת, אין אפשרות פדיון בהתאם להוראות צו ההרחבה הכללי בעניין תשלום דמי הבראה.

כך מחשבת ב"כ התובעת חלק זה של התביעה אך בחישוביה נפלה טעות משום שהיא לא מתייחסת להיקף המשרה של התובעת, שהוא כאמור לעיל 91%.

לאחר תיקון חישוב הזכאות של התובעת והפחתת הסכומים ששולמו, נותרה התובעת זכאית ליתרת תשלום בסך 3,028 ₪.

 

11.השבת כספים שנוכו בגין "מס ועד"

 

הנתבעת ניכתה משכר התובעת מדי חודש סך של 45 ₪ בגין "מס ועד" בזמן שלא קיים ועד עובדים אצל הנתבעת. על כן התבקש החזר של אותם סכומים.

 

גב' צור אישרה בחקירתה בדיון כי לא קיים ועד עובדים אצל הנתבעת ושהתובעת לא חתמה על כל הסכמה לניכוי, אך לדבריה היא השתתפה בכל פעילות שאורגנה על ידי הנתבעת (ראו ע' 15-16 לפרוטוקול הדיון).

 

מסי ועד אמורים להיות (על פי הגדרתם) תשלום עבור ועד עובדים, שמטרתו לקדם את זכויות העובדים מול המעסיק. כל עוד לא קיים ועד עובדים בנתבעת - שאינה מקום עבודה מאורגן - לא הייתה זכאית היא לנכות משכר התובעת תשלום זה. כמו כן אין מדובר באחד הסכומים שניתן לנכות משכר העובד בהתאם להוראות סעיף 25 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.

 

לפיכך זכאית התובעת להשבת הסכומים שנוכו בסך של 3,600 ₪.

 

12.זכאות לפיצוי בגין פיטורים שלא בתום לב, אי קיום שימוע, עגמת נפש

 

התייחסנו לעיל להליכים שקדמו לפיטורי התובעת שם נאמר כי היא הוזמנה לישיבת שימוע בטרם פיטורים. לאותה ישיבה הגיעה התובעת בליווי בתה, מאחר שהתובעת לא יודעת קרוא וכתוב. בנוסף, באותה תקופה התובעת הייתה מיוצגת על ידי עו"ד.

התובעת נשמעה בשימוע, אך טענותיה לגבי האירועים משנת 2012 ומשנת 2013 (לפיהן היא לא הייתה מעורבת בנעילת העובדת בשירותים ולא שמעה אותה, ואשר לאירוע משנת 2013 - היא לא שהתה במקום באותו זמן ובהמשך היא דיווחה על האלימות מצד המטפלת) לא נבחנו כלל כפי שעולה מפרוטוקול השימוע ויתר הראיות בתיק.

לפיטורי התובעת קדמו מספר הליכים לרבות הטלת סנקציה משמעתית ועבודה תחת פיקוח, תוך צמצום הכנסותיה שהיה בהם כדי לפגוע בכבוד התובעת ובזכותה לקיום בכבוד.

 

 בע"ע 1828-10-11 זפרן - בצלאל מיום 28.11.2012 נאמר:

"לא ניתן מחד, להגביל את חופש עיסוקם של המערערים לעבודה לחצי משרה בלבד כחברי סגל בבצלאל; ומאידך, לדרוש מהם שלא ילמדו חצי משרה נוספת כחברי סגל במכללת שנקר.

המערערים בנסיבות אלה לא היו זקוקים לאישור או להיתר מבצלאל כדי ללמד כחברי סגל במכללת שנקר בחצי משרה, והגבלתם החוזית לעניין זה - בטלה.

בנסיבות המקרה, במקום לבטל את דרישתה חסרת התוקף מהמערערים שלא ילמדו כחברי סגל בשנקר בחצי משרה, בחרה בצלאל לפטרם בשל כך מעבודתם אצלה. בכך פגעה בצלאל שלא כדין בחופש עיסוק המערערים אצלה ובאינטרס הציבור כאמור לעיל.

פיטורים בנסיבות אלה - הינם פיטורים בחוסר תום לב". 

גם במקרה שלפנינו יש לראות בהתנהלות הנתבעת – שמצד אחד קיצצה במשמרות התובעת, קרי, בשכרה ומצד אחר לא אפשרה לה לעבוד במקום עבודה נוסף – התנהלות בחוסר תום לב המצדיקה פיצוי.

לפיכך אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום פיצוי בגין נזק לא ממוני (עגמת נפש) בסך 15,000 ₪.

 

13.לסיכום

נוכח האמור לעיל, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובעת סכומים כדלקמן:

א. סך של 26,920.52 ₪ בגין פיצויי פיטורים בצירוף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בשיעור 2.5% לחודש (או חלק יחסי) החל מיום 1.2.14 ועד ליום התשלום בפועל.

ב. סך של 4,012 ₪ בגין הודעה מוקדמת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ג. סך של 754 ₪ בגין הפרשות לפנסיה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ד. סך של 3,028 ₪ בגין דמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ה.סך של 3,600 בגין החזר מסי ועד, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מיום 1.2.14 ועד ליום התשלום המלא בפועל.

ו.סך של 15,000 ₪ בגין עגמת נפש, אשר יישא ריבית והצמדה מהיום אם לא ישולם תוך 30 ימים מתאריך המצאת פסק הדין.

 

כמו כן על הנתבעת לשלם סך של 5,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות משפט.

 

 

14. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

 

 

ניתן והודע היום, 27 דצמבר 2015, ‏ט"ו טבת תשע"ו, בהעדר הצדדים.

 

 

Picture 1

 

 

תמונה 3

 

 

 

תמונה 2

 

 

מר יוסף לוין 

נציג עובדים

 

עידית איצקוביץ, שופטת

אב"ד

 

מר משה הרץ

נציג מעסיקים


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ