החלטה בתיק רע"א 4327/09

             בפניי בקשה לרשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בתיק רצ"פ 4400-02-09, מיום 28.4.2009, בגדרה דחה את בקשת המבקשים למחיקת תגובות המשיבים 1 ו-2 לבקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים, מן הטעם שלא צורף לתגובות תצהיר, ואף לא ראה לחייבם בצירוף תצהיר כאמור.

             בתמצית, סב הענין בהליך המתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה, בגדרו מבקשים המבקשים שבפניי רשות לערער על החלטת ראש ההוצאה לפועל בחיפה בתיק הוצאה לפועל שמספרו 02-35434-08-5, ושעניינה באישור מכר של נכס בכינוס, תוך מחיקת הערות האזהרה שהיו רשומות לטובת המבקשים על הנכס.

             בגדר ההליך הורה בית המשפט המחוזי למשיבים להגיש תשובה בכתב לבקשת רשות הערעור. זאת, לאחר שנתבקש על ידי המבקשים לקצוב את המועדים להגשת תשובות ולאחר שציין כי לכתחילה חשב לקבוע את הבקשה לדיון בעל פה ללא שהמשיבים יפרטו תשובתם בכתב.

             עקב החלטה זו הגישו המשיבים את תשובותיהם. המשיבים 1 ו-2 לא תמכו את התשובות בתצהיר. בהמשך לכך, פנו המבקשים לבית המשפט המחוזי בבקשה להורות על מחיקת תגובות המשיבים 1 ו-2 ולחילופין לחייבם להגיש תצהיר.

             ביום 28.4.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ע' זרנקין) כאמור את הבקשה למחיקת התגובות ואף קבע כי אינו רואה צורך כי המשיב 1 יצרף תצהיר. ביום 12.5.2009 הבהיר בית המשפט, לבקשת המבקשים, כי התכוון לכך ששני המשיבים אינם נדרשים להגיש תצהיר.

             מכאן הבקשה שבפניי, בגדרה טוענים המבקשים כי שגה בית המשפט המחוזי בהחלטתו. לשיטתם תגובות המשיבים 1 ו-2 לבקשת רשות הערעור נשענו על טענות עובדתיות השנויות במחלוקת, ומשכך חייבים היו לתמוך את תגובותיהם בתצהיר. משלא עשו כן, היה מקום למחיקת כתבי התגובה ולמצער לחייבם בהגשת תצהיר. עוד נטען כי אין עומדת למשיב 1 אף העובדה כי הינו בעל תפקיד היות ואין מדובר בבקשה למתן הוראות בה פטור הוא מהגשת תצהיר ומכל מקום מסתמך הוא על עובדות שאינן בידיעתו האישית.

             יצוין כי היום הניחו המבקשים בפניי גם בקשה לעיכוב ביצוע ההליכים בבית המשפט המחוזי עד למתן החלטה בבקשת רשות הערעור, זאת לאחר שבקשה דומה שהגישו לבית המשפט המחוזי נדחתה ביום 9.6.2009.

             לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה ובהחלטת בית המשפט המחוזי, נחה דעתי כי דינה להידחות אף ללא שאבקש את תגובת המשיבים.

             בקשתם של המבקשים נסמכת על הוראות תקנה 120 לתקנות ההוצאה לפועל, התש"ם-1979 (להלן: תקנות ההוצאה לפועל). ואולם, עיון בנוסח תקנה 120(ד) מעלה כי לשון ההוראה הינה "המשיב רשאי להגיש תצהיר תשובה בצירוף העתקים מאושרים של המסמכים שהוא מסתמך עליהם". זאת לעומת לשון תקנה 119(ה) העוסקת בדרך הגשת בקשה לרשות ערעור " ...הבקשה תפרט את נימוקי הערעור ויצורפו אליה תצהיר לאימות העובדות ...".

             היינו, בעוד שהמבקש רשות לערער חייב בצירוף תצהיר לבקשתו ככל שנסמכת היא על טענות עובדתיות, המשיב רשאי לצרף תצהיר כאמור אך אינו חייב בכך על פי לשון התקנה. יוער, כי אף הפסיקה עליה מבקשים המבקשים להסתמך בענין זה עוסקת בחובה המוטלת על המבקש לערער ולא על המשיב לבקשה.

             מובן כי לעצם בחירת המשיבים שלא לצרף תצהיר יכול ותהינה השלכות שונות לענין ההכרעה בבקשת רשות הערעור שהגישו המבקשים לגופה, ושמורה הזכות למבקשים לטעון טענותיהם בענין זה במסגרת הדיון שיתנהל בבית המשפט המחוזי בבקשתם.

             משכך, דין הבקשה להידחות משאין היא מצביעה על כל שגיאה ששגה בית המשפט המחוזי או מעלה כל עילה להתערב בהחלטתו.

             אשר על כן, נדחית הבקשה לרשות ערעור. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע.

             בנסיבות הענין ומשלא נתבקשה תגובת המשיבים, איני עושה צו להוצאות.

             ניתנה היום, י"ח בסיון התשס"ט (10.6.2009).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    שצ

מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il