בשל כל האמור לעיל אין מקום לתמיהות שהעלתה המועצה באשר לתשובותיה במהלך החקירה הנגדית.
השימוש בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים נועד למנוע את אותם מקרים בהם דבקה בבעלי החברה התנהגות חסרת תום לב ולכן יש להפעיל הסעיף במקרים חריגים בהם הוכחה התנהגות פסולה, שלא כמו במקרה שבפנינו.
ממאזן החברה עולה כי החברה חדלה מלפעול בהפסד צורם והוכח כי התנהלותה החברה הייתה התנהלות תקינה, ולא דבק בה שום רבב שיש בה כדי להעיד על הברחת נכסים או על ניהול פיננסי רשלני.
גב' ולריה אינה מכחישה כי חלה עליה החובה לסתור את החזקה הקבועה בחוק, אולם טוענת כי רף ההוכחה הינו נמוך ביותר ויש לקבוע כי עמדה בו. היא חשפה והגישה את כל המסמכים שהיו ברשותה וגם פעלה לאתר מסמכים נוספים.
כן היא טוענת כי המגמה בפסיקה הינה לדרוש מהמועצה, כתנאי להפעלת החזקה, להוכיח כי לחברה היו נכסים שאותם ניתן היה להעביר עובר להפסקת פעילותה. אין חזקה כי לכל חברה יש נכסים עובר להפסקת פעילותה. במקרה דנן המועצה לא הוכיחה קיומם של נכסים ו/או מלאי בחברה, ואף הוכח כי החברה סיימה את פעילותה בהפסד צורם.
מדפי חשבון הבנק שלה שהוגשו לתיק ביהמ"ש עולה כי לא קיבלה לכיסה ולו אגרה שחוקה אחת מכספי החברה.
מר לויפנפנלד הפריך אף הוא בתצהירו את החזקה המדוברת.
כמו כן צורפו מסמכי רואה החשבון של החברה, מר מרדכי אסרף, המוכיחים כי התנהלות החברה הייתה תקינה. לא נטען ולא הוכח כי פקיד השומה לא קיבל את דו"חות החברה כמהימנים או פסל את ספרי החברה.
בפתח נימוקי אציין כי מחקירתה הנגדית של גב' ולריה על ידי ב"כ המועצה על התצהירים שהגישה (תצהיר מיום 28.5.13 אשר צורף לבקשת הרשות להגן וכן תצהיר מיום 26.11.14 אשר הוגש כתצהיר עדות ראשית), עלה כי אין לה ידיעה אישית אודות הקורות עם החברה; חוב הארנונה; מועד הפסקת הפעילות של החברה; נכסי החברה ומה שאירע איתם.
בנסיבות אלו לא ניתן לבסס ממצא כלשהו על התצהירים מטעמה.
לכך אוסיף כי בתצהיר הראשון נרשם כי מי שניהל בפועל את החברה היה מר יוסי מודן (סעיף 8 לתצהיר) בתצהיר השני נרשם כי מי שניהל בפועל את החברה היה מר לויפנפלד (סעיף 5 לתצהיר).
מר יוסי מודן מוזכר גם בתצהירו של מר לויפנפלד כמי שניהל את החברה בשלב כלשהו וכמי שהיה שותף בחברה.
אותו מר יוסי מודן, שהיה מעורב בחברה ויש לו ידיעות אודות העניינים השנויים במחלוקת - לא הובא לעדות.
כמו כן לא הובאה לעדות גב' יוליה, שהינה כאמור אמה של גב' ולריה, ובת הזוג של מר לויפנפלד, על אף שלפי טענתו של האחרון, כספים מחשבונה של החברה הועברו לחשבונה של גב' יוליה ומשם עברו לתשלום ספקים ומשכורות.
מהמסמכים והעדויות שהוגשו/נשמעו בתיק זה, עולה כי לחברה היו נכסים – לרבות כספים. כמו כן עולה כי גב' ולריה לא הציגה תמונה מלאה אודות ההתנהלות הכספית של החברה ואודות הקורות עם נכסיה. לא הוצגו בפני בית המשפט כל המסמכים הדרושים ולא הובאו לעדות כל העדים הרלוונטיים, משכך כשלה גב' ולריה לסתור את החזקה.
בעניין זה ראה ת"א 40931-06-13 עיריית ירושלים נ' שירותי מזון מוכן ואח', שם נקבע כדלקמן – "עוד נפסק, כי על מנת לעמוד בנטל האמור לא די באמירות כלליות או בהתייחסות כוללנית לנכסי החברה. על בעל השליטה להציג תשתית עובדתית ראויה שתיתמך בראיות ממשיות. עליו להציג תשתית ראייתית מלאה, שתתייחס לכלל הרכוש של החברה וככל שהוא טוען כי הנכסים נמכרו למאן דהוא עליו להראות כי שולמה כנגד תמורה מלאה"
וראה גם – ע"א (מחוזי ת"א) 2139/08 הלל נ' מועצה מקומית כפר שמריהו, שם נקבע כדלקמן "לא די לצורך עמידה בנטל מכוח החזקה בסעיף 119א(א)(3), בהתייחסות כוללנית לנכסי החברה. בעל השליטה המבקש לסתור החזקה צריך לשכנע בעדויות ובמסמכים, שמצבת הנכסים של החברה במועד הפירוק או הפסקת הפעילות שימשה כולה לצורך פירעון חובותיה של החברה לנושיה. הוכחה המתייחסת לחלק מן הנכסים או לחלק מהנושים אין בה די...".
לאור העדויות שנשמעו והתהיות העולות מהמסמכים והעדויות שכן הוצגו בפני, לא די בהצהרתה של גב' ולריה, לה צורפו דפי החשבון שלה – כי לא קיבלה דבר או חצי דבר מהחברה – כדי לסתור את החזקה הקבועה בחוק.
באשר למסמכים שנערכו על ידי רואה החשבון אציין כי הללו אכן התקבלו כראיה בהסכמת המועצה, אולם רואה החשבון לא הובא לעדות על מנת לסתור את התהיות וסימני השאלה העולים מהמסמכים בתיק.
בעניין זה ראה עניין הלל שנזכר לעיל שם נקבע כדלקמן – "המערערים..לא הוכיחו טענתם כי המזומנים... שנצברו בקופת החברה בסוף שנת 2004 נצרכו בפעילות השוטפת במהלך שנת 2005... במצב דברים זה עדות רואה החשבון הייתה מכרעת, ובאמצעותו ניתן היה לפרוס את מלוא התמונה בפני הערכאה הדיונית אודות מצבה הכספי של החברה ואודות השאלה האם בעלי השליטה קיבלו נכס מנכסי החברה אם לאו. אין צורך להזכיר כי על מחדלם של המערערים מלהביא את עדות רואה החשבון לעדות ומלצרף ראיות ממשיות אחרות שמתבקשות בנסיבות העניין כפי שהובהרה לעיל, חל הכלל הידוע לפיו בעל דין שנמנע מלהביא ראיה וגם לא נותן הסבר למחדלו, מוחזק כמי שפעל כך כדי למנוע הבאת הראיה אשר קרוב לוודאי תפעל לרעתו".
-
האם לחברה היה מלאי ו/או רכוש קבוע, מלבד אותם אמצעי יצור שנטען שנמכרו ללוגין סבטלנה.
המועצה טוענת כי בהתאם למוצג ת/3 שהינו מאזן מבוקר של החברה, לשנה שהסתיימה בחודש דצמבר 2010, לחברה היה רכוש קבוע ומלאי.
הרכוש הקבוע היה בסך של 50,158 ש"ח.
גב' ולריה ו/או מר לויפנפלד לא ציינו מה ארע בגורלו של אותו רכוש קבוע.
כך למשל בתצהירו של מר לויפנפלד נרשם כי החברה רכשה בין היתר מקררים אולם בחשבונית של מכירת הציוד הנטענת לספק לוגין סבטלנה, מוזכר רק מקרר אחד.
לפי אותו מאזן ת/3, לחברה היה מלאי בסך של 71,248 ₪. מר לויפנפלד טען פעם אחת כי המלאי נמכר – בלי להציג כל הוכחות לכך - ופעם אחרת טען כי לא היה בכלל מלאי לחברה.
בהעדר הוכחה מה עלה בגורלם של המלאי והרכוש הקבוע, הדעת נותנת שאלו עברו לידי גב' ולריה.
גב' ולריה טוענת כי מדובר בחברה שלא היה לה כל פריט רכוש בעל ערך משמעותי מלבד אמצעי ייצור בסכום זניח, שנמכרו תמורת סגירת חוב לספק לוגין סבטלנה.
לחברה גם לא היה מלאי עסקי שניתן היה להיפרע ממנו.
בעניין זה אני קובעת כי מהחומר שהונח בפני עלה כי לחברה היו נכסים נוספים ולא רק אותם פריטים שנמכרו על פי הטענה ללוגין סבטלנה. על אף האמור לא ניתן פירוט ו/או הסבר מה נעשה עם אותם נכסים. בנסיבות אלו הרי שלא הורם על ידי גב' ולריה נטל ההוכחה הדרוש
בהתאם למאזן החברה שהוגש לתיק לשנת 2010 ת/3 – לחברה היה רכוש קבוע בסך 50,158 ₪ וכן מלאי בסך של 71,248 ₪.
הוצג גם מאזן לשנת 2011 אולם מדובר במאזן שאינו מבוקר, ולא ניתן לפיכך ללמוד דבר ממאזן זה. כמו כן עיון במאזן 2011 מעלה כי הוא חלקי בלבד (נראה כי הוגש רק דף אחד מתוך מספר דפים).
בעניין זה גם אפנה למכתבה של החברה למועצה מזמן אמת, אשר צורף כנספח ט' לתצהיר המועצה שם נרשם, "לצורך כך נעשו שיפורים משמעותיים במבנה..בנוסף לשיפורים במבנה הקיים נקנה גם ציוד רב לצורכי הייצור כגון מכונות לקיצוץ ירקות, מטגנות תעשיתיות, עגלות נירוסטה, שולחנו נירוסטה מכל סוג סה"כ החברה השקיעה בשיפוצים ובציוד כ300א' ש"ח. עבודות במבנה וקניית הציוד לקח כ – ארבעה חודשים" (הדגשה שלי – הח"מ).
הדברים שנרשמו במכתב + עלויות המלאי והציוד הרשומות במאזן, אינם עולים בקנה אחד עם האמור בתצהיר מר לויפנפלד לפיו מר מודן מכר לספק בשם לוגין סטבטלנה פריטים זניחים ביותר במושגי ערך , בסך של של 11,800 ₪, וכי פריטים אלו הם הנכסים היחידים של החברה (ראה סעיפים 18 – 22 לתצהירו).
תשומת הלב כי חלף זמן לא רב בין תחילת הפעילות של החברה בנכס 01.10.2010 (וראה גם מועד רישום החברה הראשוני 07.09.2010) לבין מועד סיום שכירת הנכס (14.02.2012), כך שלא ניתן לומר כי אותו הציוד הספיק באותו זמן קצר, להתבלות ולאבד את כל שוויו ו/או מרבית משוויו.
בעניין אותו רכוש קבוע טען מר לויפנפלד במהלך חקירתו הנגדית כי חלק מהרכוש הקבוע כלל גם את המחיצות וההפרדות במבנה שלא שייכות לציוד, אולם כאשר נדרש לספק תימוכין לטענה זו, טען כי המסמכים הרלוונטיים נמצאים אצל רואה החשבון שלו (פרוטוקול עמ' 17 למטה עמ' 18 למעלה). רואה החשבון של החברה לא הובא כאמור לעדות.
במסמך שצורף לתצהירו של מר לויפנפלד שכותרתו "סלטי הכפר 2010 בע"מ ביאורים לדוחות הכספיים לשנה שהסתיימה ביום 31 לדצמבר 2010", נרשם כי הרכוש הקבוע שהוערך כאמור בסך של 50,158 ₪ הינו – מדפסת בסך של 2,500 ₪, מערכת קירור בסך של 21,035 ₪ וציוד בסך של 28,000 ₪.
לא ברור הכיצד מערכת קירור שהוערכה בסך של 21,035 ₪ בתחילת הדרך, הופכת בסוף הדרך למקרר שנמכר בסכום של 500$ (ראו חשבונית המכירה ללוגין סבטלנה).
בכל הנוגע למלאי לא הובאו כל ראיות מה עלה בגורל אותו מלאי. מר לויפנפלד טען כי המלאי נמכר אולם הודה כי אין לו כל הוכחה לכך (פרוטוקול עמ' 18 שורות 23 – 31).
בשעה שמהמסמכים והעדויות שנשמעו, עולה כי לחברה היו נכסים ומלאי שלא ידוע מה עלה בגורלם, רובץ הנטל על בעל השליטה להוכיח שלא הגיעו לידיה.
נטל זה לא הורם.
-
דיון בטענת גב' ולריה לפיה אמצעי היצור של החברה נמכרו ללוגין סבטלנה, תמורת קיזוז החוב אצל נושה זו.
גב' ולריה טוענת כאמור כי מספר פריטים בעלות זניחה נמכרו ללוגין סבטלנה שהינה נושה של החברה אשר סיפקה לה סחורה ומוצרים, אולם לא קיבל את התמורה המגיעה לה. המכירה הייתה בסך של 11,800 ₪, לא כולל מע"מ. לתמיכה בטענותיה סופקה חשבונית מס שהוציאה החברה לטובת לוגין סבטלנה, בה ישנו פירוט של הציוד שנמכר וסכום המכירה.
בגין אותה מכירה נסגר החוב אצל אותו נושה/ספק.
הכסף ממכירת הציוד המועט שהיה בבעלות החברה, הופקד ישירות בחשבון החברה וקוזז כנגד חובות החברה.
המועצה טוענת כי גב' ולריה כשלה בהבאת נתונים שיסייעו להבין את מהות הקיזוז בגין מכירת הציוד הנטען. לא הוצגו כל ראיות בדבר מהות הקיזוז הנטען, היכן הוא נרשם והאם אכן באמת נסגר החוב אצל הספק ששמו "לוגין סבטלנה".
על פי מוצג ת/4 – א', שהינו כרטסת החשבונות של החברה של אותו ספק, החוב לא נסגר ולא ניתן ללמוד משם על אותו קיזוז נטען.
בכל מקרה הרי שמדובר כאן בהעדפת נושים אסורה. העדפת הנושים בוצעה מתוך שיקולים אישיים, שכן הוכח כי מר לויפנפלד עובד עד היום אצל ספק זה.
בעניין זה אני קובעת כי לא הוכח שניתנה תמורה מלאה עבור הפריטים שנמכרו לספק לוגין סבטלנה.
בתצהירה הראשון של גב' ולריה נרשם כי מי שניהל מו"מ עם הספק בשם לוגין סבטלנה בעניין קיזוז החוב היה מר מודן (ראה סעיף 10 לתצהיר) וכך גם נרשם בתצהיר של מר לויפנפלד.
אותו מר מודן כאמור לא הובא לעדות.
בכל מקרה לא הוכח בשום דרך כי הסכום ששולם על ידי לוגין סבטלנה עבור הציוד היווה תמורה מלאה עבור אותו ציוד.
כמפורט לעיל, מהמסמכים והראיות בתיקגם עולה כי הציוד שנמכר לספק לוגין סבטלנה, לא היה הציוד היחיד בחברה.
-
דיון בכספים שהועברו על ידי גב' ולריה מחשבון החברה לאמה גב' יוליה.
גב' ולריה מודה כי בוצעה העברה של כספים מהחברה לאמה גב' יוליה, אולם המשיכה וטענה כי הכספים הועברו לחשבון של גב' יוליה עבור תשלום לספקים. מר לויפנפלד ציין בתצהירו כי היה צריך להעביר את מניות החברה לשותף מר יוסי מודן, אולם בשל בעיות ועיקולים לא ניתן היה לבצע את העברת המניות. לפיכך סירב מר יוסי מודן שהחברה תמשיך להוציא שיקים מהחשבון ולכן נוצר צורך לעשות שימוש בחשבונה של הגב' יוליה עבור תשלום לספקים, לעובדים וכיוצ"ב. בנסיבות אלו עברו כספים מהחברה אל חשבונה של הגב' יוליה אולם במקביל יצאו שיקים מחשבונה לספקים ועובדים.
הכספים הנ"ל הועברו במסגרת הניהול השוטף של החברה ואין כל אינדיקציה להסיק כי מדובר בהברחת כספים.
מעולם לא נטען כי פקיד השומה לא קיבל את דו"חת החברה כמהימנים או כי פסל את ספריה.
גב' ולריה כאמור חשפה את פרטי חשבון הבנק שלה לרבות פירוט תנועות העו"ש כדי להוכיח כי לא קיבלה לכיסה ולו אגורה שחוקה אחת מנכסי/כספי החברה.
המועצה טוענת כי הטענה לפיה בוצעו תשלומים מחשבונה של יוליה לספקים ומשכורות לא הוכחה בשום צורה. לא הוצג בעניין זה כל תיעוד וכל אסמכתא. מדובר בסכומים משמעותיים בסך של 286,000 ש"ח שעברו מחשבון החברה לחשבונה של יוליה, כך לפי ת/1, כרטסת הנהלת החשבונות של החברה.
העברות הכספים מחשבון החברה לחשבון גב' יוליה מוצאות ביטוין גם בכרטסת מוצג ת/2, הכרטסת של בעלת השליטה בחברה, הגב' ולריה, והן בכרטת חו"ז בעלים של גב' ולריה, מוצג ת/5.
הטענות לפיהן הכספים נמשכו עבור משכורות וספקים הינן מופרכות, גם מהטעם שחשבונה של גב' יוליה היה חשבון מוגבל.
בהעדר הוכחה מה נעשה עם הכספים, הדעת נותנת שאלו הועברה לגב' ולריה.
בעניין זה אני קובעת כי טענות גב' ולריה לפיהן הכספים שהועברו מחשבון החברה לחשבון הגב' יוליה שימשו לתשלום לספקים ולמשכורות – לא הוכחו
מעיון במסמכים עולה אכן כי כספים עברו מחשבון החברה לחשבונה של גב' יוליה בסכומים משמעותיים ואין על כך מחלוקת (ראה למשל כרטסת אשר הוגשה כת/2). גב' ולריה והעד מטעמה לא הציגו כל הוכחה לפיה אכן אותם כספים שהועברו מחשבונה של גב' יוליה לחשבונה של החברה, אכן שולמו לספקים או לעובדים.
בעניין זה ראה חקירתו של מר לויפנפלד –
"ש.אתה טוען שהעברתם את הכסף ליוליה ומשם הועברו לספקים ומשכורות, מפנה לסעיף 25 תראה לי למה שילמת ואת האסמכתאות
ת. אין בתצהיר"
(עמ' 16 שורות 12 -14).
וראו גם את חקירתה של גב' ולריה -
"ש.יש יתרת פתיחה של 83,000 ש,ח ואחר כך יתרת חובה של 305,000 תחת הכותרת משיכות יוליה, אמרת שאין לך אסמכתא למשיכות אלה, וביקשתי להסביר את הפער אמרת שאת לא יודעת
...........
ש. 300,000 ₪ הרבה מאוד כסף ואת כל הזמן מספרת שאת לא יודעת
ת. כי אני לא יודעת
ש. אבל זה 300,000 ₪
ת. "העדה מושכת בכתפיה"".
(עמ' 23 למעלה).
וראה עוד בחקירתה של גב' ולריה
"ש. מפנה אותך לכרטסת של החברה לשנת 2011 – ת/1 מהחברה שבבעלותך נמשכו מאות אלפי ש"ח, תוכלי להציג אסמכתא לאן עבר הכסף
ת.לא"
(עמ' 22 שורות 23 – 22).
וראה גם -
"ש. מציג לך את הכרטסת בעלים שלך של החברה – ת/2 זו כרטסת שרשום עליה שמך נכון
ת. כן
..
ש. יש לך הסבר לפער שבין יתרת הפתיחה לסגירה
ת. אני לא יודעת, חתמתי על מה שצריך".
(עמ' 22 למטה, עמ' 23 למעלה).
דפי החשבון של גב' יוליה הוגשו וסומנו נ/1 אולם עיון באותם דפים לא מלמד מה נעשה עם אותם כספים שהועברו מחשבון החברה לחשבונה של יוליה.
אותם כספים הם גם בבחינת נכסים. החזקה לפיה הם עברו לגב' ולריה – לא נסתרו.
-
האם יש לפטור את גב' ולריה מחוב הארנונה של החברה בשל טענות שהעלתה נגד התנהלות המועצה
טוענת גב' ולריה כי בשל פעולות שביצעה המועצה בעצמה ירדה מלוא השקעת החברה לטמיון. פעילות החברה הופסקה בעצם בעטיין של פעולות המועצה אשר עם פתיחת העסק החלה לשלוח פקחים מטעם משרד הבריאות, אשר הורו לחברה לסגור את הליך הייצור ולמלא אחר הוראותיהם. על אף שההוראות מולאו נשלחו שוב הפקחים למקום והביאו בסופו של דבר להפסקת הפעילות של החברה.
המועצה טוענת מנגד כי מדובר בטענות מופרכות.
בנוסף הפקחים נשלחו מטעם משרד הבריאות ולא מטעם המועצה.
החברה פנתה בזמנו למועצה על מנת לבקש פטור מארנונה בתקופה בה בצעה עבודות בנכס, במסגרת פניות אלו לא הזכירה ולו במילה טענות אלו והן נטענו לצורך הליך זה בלבד.
לא הוכח בשום צורה כי בשל פעולות שנקטה המועצה נפגעה הפעילות העסקית הכלכלית של החברה.
בעניין זה אני מצאתי לנכון לדחות את טענותיה של גב' ולריה.
אותן הוראות של הפקחים ו/או אותם צווי הפסקה כלל לא הוגשו ולא צורפו. מכל מקום נציגת העיריה, מנהלת מחלקת הארנונה, העידה עדות שלא נסתרה לפיה: "לי לא היו מפקחים בנושא הארנונה. במהלך התקופה של השיפוצים הייתה הפנייה של השיפוצים.. וזה היה הפיקוח היחיד שהמחלקה שלי בעירייה הוציאה לנכס" עמ' 10 שורות 8 – 11).
וראה גם בהמשך עדותה -
"ש. מה אתם עושים שאתם מקבלים תגובה או תשובה מבעלי החברה, שלמעשה החברה נסגרה מהפסדים כספיים מאוד גדולים....בין היתר בגלל מהלכים שננקטו נגדם באמצעות משרד הבריאות
ת. מהלכי משרד הבריאות אינם קשורים אלינו" עמ' 11 שורות 6 – 9.
מעיון בנספחים ח' ו-ט' לתצהיר המועצה, שהינם מכתבים שנכתבו על ידי החברה למועצה, עולה אכן כי בזמן אמת ציינה החברה בפני המועצה, כי מי שדרש מהחברה לבצע שינויים במבנה היה משרד הבריאות.
במסמכים אלו החברה כלל אינה מפנה אצבע מאשימה כלפי המועצה.
-
דיון בטענת גב' ולריה לפיה המועצה התנהלה בחוסר תום לב
טוענת גב' ולריה כי במהלך דיון ההוכחות התברר כי המועצה החלה לפעול בשני מישורים לשם גביית החוב נשוא התביעה, הן בהליך זה והן בהליכי הוצל"פ - בבקשה לביצוע שטרות שנמסרו לה מחשבונה של הגב' יוליה.
בעניין זה אני סבורה כי אין בניסיונות המועצה לגבות את חוב החברה, משום חוסר תום לב, ואוסיף כי חזקה על המועצה שלא תגבה פעמיים את החוב המגיע לה.
ביתר פעולות/מעשי המועצה המפורטות בסיכומי גב' ולריה (בסעיפים 47 – 55), לא מצאתי משום חוסר תום לב.
לסיכום
-
אני קובעת כי התקיימו כל הוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במקרה דנן, ולכן יש מקום לקבל את התביעה ולחייב את הנתבעת 2, גב' ולריה קיסיליוב, לשלם למועצה את חוב הארנונה של החברה.
בעניין זה אציין כי לא מצאתי מקום לדון בטענת גב' ולריה לפיה בפסיקה מסתמנת מגמה להגביל את סכום החוב שניתן לגבות מבעל השליטה, בהתאם לגובה נכסי החברה, שכן הוכח לי כי סה"כ הנכסים, לרבות הכספים שהיו לחברה, עולים על גובה חוב הארנונה.
-
חוב הארנונה מגיע לסך של 65,276 ש"ח נכון ליום 24.01.2013.
סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית בהתאם לחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה) התש"מ – 1980, מיום 24.01.2013 ועד התשלום בפועל.
הסכום ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידיה של הגב' ולריה.
-
כמו כן תשלם הנתבעת 2, גב' ולריה קיסיליוב, למועצה שכ"ט עו"ד בסך של 8,500 ₪ וכן תשלם למועצה סך של 2,214 ש"ח בגין אגרת בית משפט (מחצית ראשונה + מחצית שנייה),, סכום זה ישולם גם כן תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין לידיה.
-
המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.
-
הודעה לצדדים זכות הערעור.
ניתן היום, ה' טבת תשע"ו, 17 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.
