בפניי בקשה לרשות ערעור ובצידה בקשה לסעדים זמניים לתקופת הערעור הנוגעות להחלטת בית המשפט המחוזי בחיפה, בתיק רצ"פ 4400-02-09 מיום 11.2.2009. בהחלטה נדחתה בקשת המבקשים לעיכוב ביצוע וסעד זמני לתקופת הערעור על החלטתו של רשם לשכת ההוצאה לפועל בחיפה בגדר תיק הוצאה לפועל 02-35434-08-5 (להלן: תיק ההוצאה לפועל) לחתום על צו פורמאלי המורה על רישום זכויות בנכס על שם המשיבה 5 כשהן נקיות מכל זכות של צד ג' לרבות הערות אזהרה.
ואלו הן העובדות בעיקרן. שורש הסכסוך נוגע לנכס מקרקעין הידוע כחלק מחלקה 28 בגוש 8066 בשטח של 18,888 מ"ר ברחוב האורזים בנתניה (להלן: הנכס). יובהר, כי מדובר במגרש לא מבונה המיועד למטרות מסחריות. ביום 30.12.2004 נכרת הסכם בין המבקשים ובין המשיבה 3 שעיקרו היה כי המשיבה 3 תרכוש את הנכס בעבורה ובעבור המבקשים כשהיא משמשת כנאמנת המבקשים לענין זה. אציין כבר כעת כי באשר להסכם זה ותוקפו קיימת מחלוקת ממושכת בין חלק מהצדדים המצויה ככל הנראה עדיין בבירור בין היתר במסגרת בוררות מוסכמת בגדר ה"פ 722/06. עוד יצוין כי בין הצדדים התנהלו על פי העולה מכתבי הטענות עוד מספר לא מבוטל של הליכים אשר איני רואה מקום לפרטם כעת ואדרש אליהם ככל שיעלה הצורך בדבר בגדר פריסת טענות הצדדים ובדיון גופו.
ביום 24.7.2005 נכרת ככל הנראה חוזה לרכישת הנכס על ידי המשיבה 3 אם כי בשלב זה לא נרשמו זכויותיה בנכס. יצוין, כי על פי העולה מחלק מכתבי הטענות, הסכם זה בוטל בהמשך ונכרת הסכם מכר חדש ביום 17.5.2006. ביום 7.8.2006 נרשמה משכנתא בדרגה ראשונה לטובת המשיב 2, לכאורה בתמורה להלוואה שניתנה למשיבה 4 שנועדה לצורך רכישת נכס. בשלב זה אף נמחקו מהמרשם שלוש משכנתאות קודמות שרבצו על הנכס.
ביום 28.2.2007 נרשמו במרשם זכויותיה של המשיבה 3 בנכס, וביום 1.3.2007 נרשמה הערת אזהרה על הנכס לטובת המבקשים, ובקשת המשיבה 3 למחוק הערת אזהרה זו נדחתה.
ביום 29.7.2008 הגיש המשיב 2 ללשכת ההוצאה לפועל בקשה למימוש המשכנתא בגין חוב שצברה המשיבה 4. ביום 25.9.2008 הוגשה בקשה לאישור מכר הנכס לידי המשיבה 5 בעבור סכום של 25,000,000 ש"ח. ביום 3.11.2008 ניתנה החלטה של רשם ההוצאה לפועל (כבוד הרשם נ' זיתוני) בגדרה ניתן אישור עקרוני למכר (להלן: ההחלטה מיום 3.11.2008), וביום 20.1.2009 ניתנה ההחלטה העומדת בבסיס ההליך שבפני בגדרה ניתן צו פורמאלי המורה על רישום זכויות בנכס על שם המשיבה 5 כשהן נקיות מכל זכות של צד ג' לרבות הערת האזהרה שהייתה רשומה לזכות המבקשים (להלן: ההחלטה מיום 20.1.2009).
יצוין כי ככל הנראה ביום 25.1.2009, עוד טרם שהוגשה בקשת רשות הערעור על ההחלטה מיום 20.1.2009, אשר הוגשה אך ביום 5.2.2009, נמחקה מהמרשם הערת האזהרה שהייתה רשומה לטובת המבקשים. להשלמת התמונה אוסיף כי על הנכס הייתה רשומה הערת אזהרה נוספת לטובת המשיבה 6 אשר נמחקה אף היא. מאחר שמשיבה זו לא הגישה תגובה להליך שבפני איני רואה מקום להרחיב בעניינה.
על ההחלטה מיום 20.1.2009 הגישו המבקשים בקשה לרשות ערעור בפני בית המשפט המחוזי בחיפה (תיק רצ"פ 4400-02-09) ויחד עימה ביקשו הם בקשות ביניים של עיכוב ביצוע ההחלטה וסעדים זמניים שונים. ביום 11.2.2009 דחה בית המשפט המחוזי (כבוד השופט ד"ר ע' זרנקין) את בקשות הביניים. באשר לעיכוב ביצוע ההחלטה נקבע כי לאור העובדה שהערת האזהרה נמחקה מהמרשם עוד טרם הגשת הבקשה לרשות ערעור, מדובר במעשה עשוי ואין למעשה מה לעכב. יתרה מכך נקבע כי לגופו של ענין אין נראה כי סיכויי הבקשה לרשות ערעור גבוהים הם במיוחד ואף במידה ויוחלט כי זכותם של המבקשים קיימת ניתן לשמור על זכותם על ידי הימנעות מחלוקת הכספים שיוותרו מתמורת המכירה לאחר פירעון החוב לבנק.
מכאן הבקשות שבפניי.
אקדים ואומר כי חלק ניכר מהטענות שמעלים הצדדים בכתבי הטענות יורדות לשורש הסכסוך וחורגות לטעמי מההליך המצוי בפני, היינו, הליך של בקשת רשות ערעור על החלטה בבקשה למתן סעד זמני. מטבע הדברים אין בכוונתי לגלוש בדיון זה לשאלות שבבסיס הסכסוך ואסתפק בבחינת טענות הצדדים ככל שמשליכות הן על החלטתי בהליך שפני.
עיקר טענת המבקשים הינה בתמצית, כי רשם ההוצאה לפועל חרג מסמכותו בהחלטה מיום 20.1.2009 בכך שהורה על העברת הנכס כשהוא נקי מהערות האזהרה ובכך הכריע למעשה בשאלת הזכויות הקנייניות בנכס. זאת, בעוד שסוגיות אלו מצויות לשיטתם בבירור מול ערכאות אחרות, הן במסגרת הליך הבוררות המתנהל בגדר תיק ה"פ 722/06 והן בגדר הליך נוסף שנפתח ביום 18.11.2008 בבית המשפט המחוזי מרכז, ה"פ 11256-11-08. לגופו של ענין נטען כי זכותם של המבקשים במקרקעין נובעת מחוזה הנאמנות שנכרת כאמור עוד בשנת 2004 ומכאן שקודמת היא לזכות המשכנתא הקיימת למשיב 2 וכי מדובר בניסיון מכוון של המשיבה 3 לנשל את המבקשים מזכויותיהם בסיועם ובידיעתם של שאר המשיבים. עוד נטען כי סיכויי בקשת רשות הערעור טובים הם בנסיבות הענין, וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתם באשר המשיבים ידעו היטב על התנגדותם של המבקשים למימוש העסקה כפי שאף נלמד מתניות חוזה המכר שנחתם. עוד מבקשים הם להישען על אמירה של בית המשפט המחוזי מרכז (כבוד הנשיאה ה' גרסטל) בגדר ההחלטה למחיקת הליך עש"א 1380-09-07 שהתנהל בין המבקשים והמשיבה 3 לפיה לכאורה יישאר המצב הרישומי על כנו עד למתן פסק הדין בבוררות או עד למתן החלטה אחרת בגדר ה"פ 722/06.
מנגד טוענים המשיבים השונים כי אין מקום להיעתר לבקשת רשות הערעור מאחר ואינה מעלה כל סוגיה המצדיקה דיון ב"גלגול שלישי" וממילא אין מקום להיעתר לבקשה לסעדים זמניים במהלך הערעור. לגופו של ענין נטען כי למבקשים אין כל זכות קניינית בנכס הן מהסיבה שהערת אזהרה אינה מצמיחה זכות כאמור והן בהסתמך על החלטות שונות שניתנו בהליכים השונים שהתנהלו בין הצדדים ובעיקר החלטה שניתנה בגדר ה"פ 722/06 בה נקבע כי המבקש 2 הודה כי הסכם הנאמנות עליו מבוססת כל תביעת המבקשים בוטל. בענין סיכויי הערעור נטען כי קלושים הם לאור כך שאין מחלוקת כי המשכנתא לטובת המשיב 2 נרשמה זמן רב לפני הערת האזהרה שרשמו המבקשים ויתרה מכך רישום הנכס על שם המשיבה 3 הותנה ברישום המשכנתא (אשר אף קדם לה בזמן) כך שאין כל דרך בה זכותם של המבקשים קודמת לזכותו של המשיב 2. בענין מאזן הנוחות נטען כי היענות לבקשת המבקשים עלולה להוביל לביטול העסקה ולנזקים עצומים לכלל המעורבים, מה גם שהתנהלות המבקשים עד כה, כאשר מספר הליכים שניהלו נמחקו בהסכמתם ללא שניתן להם הסעד אותו ביקשו, אף היא אינה מצדיקה את מתן הסעד המבוקש בשלב זה. בענין ההחלטה בתיק עש"א 1380-09-07 נטען כי לא כל המשיבים היו צדדים להליך זה וכי מכל מקום משמעות האמירה הינה כי זכות המשכנתא של הבנק קודמת לזכותם של המבקשים.
לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובבקשה לסעדים זמניים לתקופת הערעור, בתגובות המשיבים לבקשות אלו ובהחלטות הערכאות שקדמו לי נחה דעתי כי דין הבקשות להידחות.
מטבע הדברים אין כאמור בכוונתי להידרש במסגרת בקשה זו לשאלות העומדות בשורש המחלוקת בין הצדדים. אסתפק בכך שאומר כי אף שאיני קובע כמובן כל מסמרות בענין, לא נראה על פני הדברים כי שגה בית המשפט המחוזי בקביעה כי סיכויי הבקשה לרשות הערעור שהגישו המבקשים בפניו אינם גבוהים במיוחד. מקיבוץ המסמכים המצויים בתיק עולה כי אין מחלוקת שזכותו של המשיב 2 קדמה ברישומה לרישום הזכות של המבקשים, היינו, על פניו חל הכלל לפיו אין בהערת האזהרה כדי למנוע את מימוש הנכס תוך מחיקתה והסעד לבעל הערת האזהרה יכול ויהיה בעיכוב חלוקת תמורת המכירה, כשם שנעשה בענייננו (ראו רע"א 1611/97 איטח נ' רנד (לא פורסם, 13.4.1997)). כלומר, על מנת לבסס טענתם יהיה על המבקשים להוכיח כי נפלו פגמים בהתנהלות המשיבים עד כדי שמוצדק בנסיבות הענין לראות את זכותם כקודמת בזמן על אף הרישום שמלמד אחרת, ואף אז אין זה ברור כי יהיו זכאים הם לסעד המבוקש על ידם. מאלו ניתן להבין כי האמירה כי סיכויי בקשת רשות הערעור טובים הם אין לה על מה שתתבסס.
יתרה מכך, לא שוכנעתי גם כי מאזן הנוחות נוטה ולו במעט לטובת המבקשים. דומה כי היענות לבקשתם עלולה להוביל בסופו של יום ל"פיצוץ" העסקה שנחתמה מול המשיבה 5 ולנזק לא מבוטל לכל הצדדים המעורבים. יתרה מכך, למבקשים היו הזדמנויות קודמות לנסות ולעצור התגבשות עסקה זו , בין בגדר הליכים בהם נקטו אך לא הביאו עד סופם ובין על ידי הליכים שהיה בידם לנקוט אך בחרו שלא לעשות כן, כמו למשל העובדה כי לא ביקשו הם לערער, מטעמיהם שלהם, על ההחלטה מיום 3.11.2008 בגדרה ניתן אישור עקרוני למכר הנכס כשהוא נקי מכל רישום. בנסיבות אלו, אין נראה זה מוצדק לאפשר להם את סיכול מימוש המכר בשלב זה.
אשר על כן, נדחית הבקשה לרשות ערעור, וממילא נדחית גם הבקשה לסעדים זמניים.
המבקשים ישאו בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבות 1 ו-2 בסכום של 5,000 ש"ח. ובסכום דומה בשכר טרחת עורכי דינם של המשיבים 3 ו-4 ושל המשיבה 5.
ניתנה היום, כ"ב באדר התשס"ט (18.3.2009).