לפני תביעת עיזבון המנוחה רנה בבייב ז"ל ויורשיה בעילת רשלנות רפואית, לפיה עקב רשלנותם של הנתבעים נפטרה היא בביתה ביום 9.1.2000.
מהם השלבים אותם נדרש הרופא לבצע על מנת לאבחן את מצבו של החולה הפונה אליו לטיפול? האם סירוב לביצוע נתיחה שלאחר המוות הינו בגדר נזק ראייתי? האם בהיעדר ידיעה בדבר סיבת מות המנוחה ניתן לקבוע כי ישנו קשר סיבתי בין הטיפול שניתן לה לבין מותה? האם בחינת "ציר הזמן" (ראו להלן), ממעוף הציפור, יכולה, בפני עצמה, לקיים את יסודות עוולת הרשלנות? אלו השאלות העיקריות בהליך זה.
הצדדים
1. התובע 1 הינו עיזבונה של המנוחה רנה בבייב ז"ל (להלן: " המנוחה"). התובע 2 הינו בעלה של המנוחה (להלן: " התובע" או " הבעל"). התובעים 3-9 הינם ילדיה של המנוחה. יורשיה של המנוחה הינם גם התלויים בה, ואין בלתם.
הנתבעת 1 הינה קופת חולים לאומית (להלן: " קופת החולים"), בה היתה מבוטחת המנוחה החל משנת 1998 (כך על פי תצהירו של התובע. עד אז היתה המנוחה חברה בקופת חולים כללית). הנתבעים 2-4 הינם רופאי קופת החולים אשר טיפלו במנוחה טרם מותה, כפי שיפורט להלן. הנתבע 5 הינו בית החולים מעיני הישועה (להלן: " בית החולים"), אל חדר המיון שלו פנתה המנוחה מספר ימים לפני מותה. הנתבע 6 היה מנהל חדר המיון בבית החולים משנת 1997 ועד שנת 2003, והוא זה אשר טיפל במנוחה במסגרת חדר המיון.
המומחים מטעם הצדדים
2. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של ד"ר אלעזר אמסטרדם ז"ל, אשר התמחותו בתחום הכירורגיה הכללית וכירורגיית כלי הדם. לצער כולם, הלך הוא לבית עולמו כשתיק זה עדין תלוי ועומד. אין לי אלא להשתתף בצער המשפחה.
מטעם קופת החולים ורופאיה, הוגשה חוות דעתו של ד"ר מאיר להב, מנהל מחלקה פנימית א' במרכז הרפואי רבין.
מטעם בית החולים וד"ר ליבמן, הוגשה חוות דעתו של פרופ' יורם לבוא, מומחה לרפואה פנימית, מחלות פרקים ואלרגיה.
נוסף על המומחים, העידו גם הרופאים הנתבעים ביחס לאירועים נשוא הליך זה.
רקע עובדתי
3. בשלהי שנת 1999, היתה המנוחה בת 27, ומספר חודשים לאחר לידת ילדה השביעי. באותה התקופה החלה המנוחה להתלונן על שיעול ועל כאבי גב, לסירוגין.
ביום 21.11.1999 פנתה המנוחה לראשונה לביקור רופא במרפאת קופת החולים וטופלה בסירופ נגד שיעול. על פי דוח צריכת התרופות שצורף לתצהירי קופת החולים (להלן: " דוח צריכת התרופות"), ד"ר קיסלמן בלה היתה הרופאה אשר נתנה מרשם זה, משמע שהיא היתה הרופאה בה פגשה המנוחה.
ביום 25.11.1999 שבה המנוחה לקופת החולים ונבדקה על ידי ד"ר קרול, רופא כללי וילדים. ד"ר קרול בדק את המנוחה, שהתלוננה על כאבי גב, ולאחר שהסיר את חששו מפני בעיית דיסק וציין כי המנוחה מוגבלת בקבלת תרופות לאור היותה מניקה, הנחה אותה לעשות קומפרסים חמים והסביר לה איך לבצע את פעולה ההרמה באופן תקין. עוד הורה למנוחה לחזור למעקב אם אין שיפור.
ביום 1.12.1999 ביקרה המנוחה פעם נוספת בקופת החולים, ובאותו מועד נבדקה על ידי ד"ר חוליו ברמט, מומחה באורטופדיה. לאחר בדיקתו ציין מומחה זה ש" אין הגבלה" ושלח את המנוחה לבדיקות דם ולצילום עמוד שדרה מותני. חשוב לציין כי תלונתה של המנוחה בפעם זו שונה מזו שקדמה לה - כאבים בגב תחתון בניגוד לכאביה בגב העליון בפעם הקודמת.
ביום 5.12.1999 שבה המנוחה לד"ר ברמט, אולם הוא ציין כי טרם נעשה צילום ואין עדין תוצאות של בדיקות הדם.
לאחר מכן, ביום 7.12.1999 פנתה המנוחה לקופת החולים וטופלה על ידי ד"ר מיטשל ויזל. לאור בדיקתו קבע ד"ר ויזל כי המנוחה סובלת מכאבי גב אולם לאור העלייה בערכי בדיקת ה- CRP, המלמדים על קיום דלקת כלשהי בגוף, נתן לה תרופה בשם נפרוקס, המיועדת לטיפול בכאבים ודלקות. מרשם זה לא מופיע בדוח צריכת התרופות, ומכאן, ככל הנראה, אכן לא נעשה בו שימוש.
למחרת, ביום 8.12.1999, שבה המנוחה לד"ר ויזל עם תלונה נוספת על שיעולים, ועל פי בדיקתו היתה ללא חום וללא קוצר נשימה. בהיעדר ממצאים חריגים בריאותיה של המנוחה, נתן לה מרשם נוסף לנפרוקס. מעיון בדוח צריכת התרופות עולה כי המנוחה רכשה מספר תרופות באמצעות מרשם מאותו המועד, ביניהן את ה- NAXYN, שהינה זהה לתרופת הנפרוקס.
מעצם קיומן של תוצאות לבדיקות דם מיום 28.12.1999, אנו למדים כי המנוחה קיבלה הפניה לבדיקות נוספות מד"ר ניסים קיויתי, רופא בסניף בו היא מטופלת. עוד אנו למדים מדוח צריכת התרופות, כי, למצער, היא לא רכשה תרופות במידה וניתן לה מרשם באותו המועד. ככלל, קבלת הפנייה אינה מלמדת בהכרח כי המנוחה נבדקה על ידי הרופא, אולם בהיעדר רישום כשלהו גם אינה שוללת קיום של בדיקה. על כך אעמוד בהמשך.