בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית שעוסקת באופן הצגת המחירים במוצרי קוסמטיקה במסגרת "מכירה מיוחדת" ("מבצע").
1.לטענת המבקש, המשיבה, שמפעילה רשת חנויות למכירת מוצרי פארם ומחזיקה בפעילות הקוסמטיקה ברשת "המשביר לצרכן" ("המשביר"), מפרה את הוראות הדין בכך שהיא מציגה את המחיר הקטלוגי כמחיר שממנו נגזרת הנחה במכירה מיוחדת, ולא את המחיר שקדם למחיר המבצע. לטענתו, אילו ידע על כך, היה נמנע מן הרכישה.
הקבוצה שמבוקש לאשר היא "כלל לקוחות המשיבה, אשר רכשו מוצרי קוסמטיקה בחנויות המשיבה ואשר נמכרו במסגרת מכירה מיוחדת, במהלך שבע השנים האחרונות".
עילות התובענה שנמנו בבקשת האישור הן: הפרת תקנות הגנת הצרכן (מכירות באשראי, מכירה מיוחדת ועסקה ברוכלות), תשמ"ג-1983 ("תקנות מכירה מיוחדת"); הפרת תקנות הגנת הצרכן (כללים שונים לפרסום מחירי נכסים ושירותים), תשנ"א-1991 ("תקנות הפרסום"); הטעיה; הפרת פקודת הנזיקין; הפרת חובה חקוקה; פגיעה באוטונומיה; ועשיית עושר ולא במשפט.
הסעדים שנתבקשו: מתן צו הצהרתי כי המשיבה פעלה בניגוד לדין, מתן "צו עשה" המורה למשיבה למלא אחר הוראות הדין ולסמן את המחירים הקודמים של המוצרים שהיא מוכרת במסגרת מכירה מיוחדת; והשבה של 110,000,000 מליון ₪.
עיקר טענות הצדדים
2.המשיבה מפירה את דיני הגנת הצרכן העוסקים במכירה מיוחדת, הפרה חוזרת ונשנית. בשל הפרה קודמת הוגש נגד המשיבה כתב אישום ביום 23.2.2012 (ת"פ (שלום ראשון לציון) 48586-02-12 מדינת ישראל נ' ניו פארם דראגסטור בע"מ ("ההליך הפלילי"). המשיבה הודתה המשיבה באישומים שיוחסו לה; הציגה מתווה שלפיו תמנע הטעיית הצרכן בעתיד; נקנסה בסכום של 100,000 ₪, וחתמה על התחייבות בסך של 100,000 ₪ נוספים, שלא תעבור עבירה הנוגעת להפרת דיני הגנת הצרכן במשך 3 השנים שלאחר מכן ( (גזר דין מיום 12.7.2012).
3.בנוסף, המשיבה היתה מעורבת בהליך תובענה ייצוגית קודם: ת"א (מחוזי ירושלים) 3433/09 עו"ד קונסטנטין טיחונוב נ' המשביר לצרכן החדש בע"מ (2.1.2012). שם אישר בית המשפט הסתלקות מן התובענה הייצוגית, לאחר שהמשביר הודיע כי שינה את אופן השילוט הרלוונטי, והוא מפרסם כי ההנחה ניתנת מן המחיר הקטלוגי. צרכן שמעונין בכך יוכל לברר בקופה הראשית את המחיר שקדם למחיר המבצע. שם נטען כי המשביר אינו מפנה לבירור מחירים קודמים בקופה הראשית ואינו מוסיף הבהרה כי המחיר שממנו נגזרת ההנחה הוא המחיר הקטלוגי של המוצר. הנחיות פסק הדין יושמו בסניפי המשביר לצרכן למעט במחלקות הקוסמטיקה והבישום, שמנוהלות ע"י המשיבה בבקשה זו.
4.המשיבה טענה כי המכירה המיוחדת הקודמת של הבושם שרכש המבקש, עובר למכירה המיוחדת שבמהלכה רכש אותו המבקש, נמשכה 34 ימים בלבד, ובמהלכה נמכר הבושם בהנחה של 35% ועוד 20% הנחה על היתרה לחברי מועדון. לאחר מכן נמכר הבושם במכירה מיוחדת בהנחה של 40% ממחירו הקודם. לנוכח הוראות החוק והתקנות, לא היתה חובה לפרסם את מחיר המבצע שקדם למבצע הנוכחי , אלא את המחיר הרגיל, שממנו נגזרה ההנחה. מחיר מבצע שהיה בתוקף לתקופה שאינה עולה על 35 יום לא נחשב "מחיר רגיל" של מוצר שנמכר במכירה מיוחדת, ואין חובה להציגו.
5.עוד טענה המשיבה כי תקנה 6(1) בתקנות מכירה מיוחדת שלפיה עוסק חייב לפרסם את מחיר הטובין שלפני המכירה המיוחדת, ואם אותו מחיר לא היה בתוקף 21 ימים רצופים לפחות לפני תחילת המכירה המיוחדת, יש לציין בהודעה את התקופה שבה היה בתוקף – הותקנה בחוסר סמכות ואין לה כל תוקף.
6.המשיבה טענה כי הציבה על המדפים שלטים ברורים שכוללים הזמנה לבירור המחיר עובר למבצע ההנחה, באחת הקופות שבסניף. הלקוחות יכולים לברר את ההיסטוריה של המחירים של כל אחד מהמוצרים, למרות שהדבר אינו מתחייב מהוראות הדין. הזמנה דומה מופיעה בפרסומים, בעלוני מבצעים ובסניפים. כלומר, שהמשיבה עומדת בהסדר שהושג בענין טיחונוב, אשר מוסיף על דרישות החוק. הסדר דומה אושר בתיק הפלילי, אולם ההסכמה מיותרת מאחר שהתקנה אינה חוקתית.
השילוט והפרסום שומטים את הבסיס של טענת ההטעיה.
7.כלפי לקוחות שרכשו ברשת המשביר החדש לצרכן נטען כי אינם בבחינת "לקוח" והמשיבה אינה "עוסק" כלפיהם, כנדרש בסעיף 1 בתוספת לחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו-2006.
8.עוד נטען כי התובענה אינה ראויה להתברר כייצוגית: אין למבקש עילת תביעה אישית המבקש לא הוכיח כי קיימת קבוצה הומוגנית לעניין הפרטים שהיו בידיעת הלקוחות עובר לרכישה ולעניין הנזק שנגרם להם, אם בכלל; אין שאלות משותפות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; המבקש אינו צרכן סביר ותם לב ואינו מתאים לשמש תובע ייצוגי; אין פירוט מינימאלי כנדרש; ורבות מהטענות העובדתיות אינן נתמכות בתצהיר.
9.המבקש השיב, בין היתר, כי בדיקה חוזרת שערך בארבעה מסניפי המשיבה לאחר קבלת תגובתה מוכיחה כי התצהיר שצורף לתגובה שקרי, שכן אין בסניפים השילוט המוצג בתצהיר אינו קיים בסניפים למעט שלט אחד ויחיד בסניף רחובות. כלומר שבניגוד להתחייבותה ולתשובתה כאן, המשיבה לא תיקנה את הליקויים, והיא ממשיכה להפר את החוק ואת התחייבותה כלפי בית המשפט; המשיבה יוצרת "רצף של מבצעים" ואינה מציגה את מחירו הקודם של המוצר כפי שמתחייב מהוראות סעיף 15(א) בחוק הגנת הצרכן; בשל הודאתה בהליך הפלילי וההרשעה בו, מושתקת המשיבה מלטעון טענות סותרות; המשיבה אינה ממלאת אחר התנאים שהתחייבה במסגרת ההליך הפלילי: השילוט אינו בגודל המתאים, איננו על השלט המציין הנחה, ואינו מציין כי ההנחה ניתנת מהמחיר הקטלוגי; הערת הממונה הנוגעת לסעיף 6(1) בתקנות מכירה מיוחדת אין בה משום הגנה להפרות המשיבה, מאחר שהסעיף מוסיף על החובה הקיימת לציין את מחירו הקודם של המוצר, בקבעו כי במקרה שהמבצע הקודם היה פחות מ- 21 יום יש לציין בנוסף גם את התקופה שבו היה המחיר בתוקף; הטענות נגד התאמת המבקש לשמש תובע מייצג ריקות מתוכן וגם אם יימצא כי אינו ראוי לייצג את הקבוצה, ניתן לאשר את הבקשה; יש לכוף את המשיבה באמצעות קנס לקיים את החלטת בית משפט השלום בהליך הפלילי במסגרת הסמכות שניתנה לבית המשפט לפי פקודת ביזיון בית המשפט.
10.בדיון הודיע המבקש כי לאור הבהרת המשיבה בדבר היעדר יחסים של עוסק וצרכן בינה לבין הלקוחות הרוכשים מוצרי קוסמטיקה במשביר, יש להוציא את סניפי המשביר מגדר הבקשה.
11.לאחר מספר נסיונות שלא צלחו, להגדיר את הנושאים הנידונים בהסכמה, שמעתי את עדותם של המבקש ושל גב' ענת נטיב, ששימשה בעבר בתפקיד סמנכ"לית שיווק אצל המשיבה.
רק לאחר מכן, הגיעו הצדדים לכלל הסדר פשרה, שהיועץ המשפטי לממשלה התנגד לו. לאחר דיון בהתנגדות ובתשובות הצדדים הגיעו הצדדים להסכם פשרה מתוקן, נשוא פסק דין זה.
הסדר פשרה מתוקן
12.הצדדים הציעו הסדר פשרה מתוקן, שאלו פרטיו העיקריים:
"16.הוסכם על הצדדים כי על מנת שניתן יהיה להתייחס למחיר מסוים כ"מחיר רגיל" של מוצר שממנו ניתן יהיה לגזור בהמשך אחוזי הנחה של מוצר שנמכר במבצע – נדרש כי אותו "מחיר רגיל" יהא מחיר בו נמכר המוצר בפועל (בשים לב כי לשיטת הממונה החוק אינו קובע מהו משך הזמן שבו נדרש כי אותו מחיר יחול על מנת שייחשב כמחירו הרגיל של המוצר).
17.ככל שישנם מוצרים הנמכרים בסניפי המשיבה אשר מחירם הקטלוגי אינו מחירם הרגיל, המשיבה תפעל בתוך תקופה של 30 יום ממועד קבלת תוקף של פסק דין להסכם פשרה זה, על מנת לוודא כי המחיר הקטלוגי של כל המוצרים הנמכרים במחלקות הקוסמטיקה והבישום בסניפיה, אשר מסומנים במחיר קטלוגי, הינו המחיר הרגיל שלהם (כלומר, שיהיה פרק זמן כלשהו, בו יוצעו המוצרים לרכישה במחיר הקטלוגי).
18.בקשר עם האפשרות שבעבר נמכרו מוצרים אשר סומנו ב"מחיר קטלוגי" כמחיר רגיל, שעה שהמחיר הקטלוגי לא היה המחיר בו הוצעו המוצרים למכירה בפועל בכל נקודת זמן שהיא בעבר, ציבור הלקוחות של המשיבה יקבל פיצוי בדרך של הענקת זיכוי כספי ו/או שובר זיכוי, בהיקף מצטבר של 100,000 ₪ כולל מע"מ. הזיכוי/השובר, בסכום שלא יפחת מסך של 10 ₪, יינתן במסגרת רכישה של כל בושם שיימכר בסניפי המשיבה, למימוש באותה קניה, עד לסכום המימוש המצטבר כאמור".
13.הצדדים סבורים כי לא נדרש מינוי בודק. הפשרה משקפת פיצוי הולם וראוי ומתן אפשרות לחברי הקבוצה ליהנות ממבצעי מכירות כאשר השאלה המשפטית היא שאלה של פרשנות. אין צורך במומחיות מסוימת לבחינת השאלות שבמחלוקת.
14.בהעדר הסכמה והמלצה בענין שיעור הגמול ושכר הטרחה, הוגשו טיעוני הצדדים בענין זה:
המבקש עתר לקבוע גמול של 25,000 ₪ לתובע בשל ייזום ההליך ידו, השקעה מזמנו וממרצו ונטילת סיכון על עצמו, וכן שכר טרחה לב"כ בגובה 80,000 ₪ בתוספת מע"מ.
בקביעת גמול ושכר טרחה יש להתחשב בשיקולי תשומה - ההליך הצריך השקעה של מאות שעות עבודה, לרבות סיור בסניפי המשיבה, תיעוד הפרות, טיפול בבקשות, וחמישה דיונים (לרבות חקירת מצהירים); שיקולי תפוקה - המשיבה תשלם פיצוי של 100,000 ₪ ללקוחותיה ותשנה את הפרקטיקה הנהוגה בסימון מבצעים כך שמחירו הקודם בפועל של המוצר יופיע על גביו ולא מחירו הקטלוגי; ושיקולי הכוונה ציבורית - נושא התובענה בעל חשיבות ציבורית ראשונה במעלה ויש להניח כי תוצאותיה ישפיעו באופן רוחבי על התנהלות עוסקים אחרים בנושא ועל תביעות נוספות אשר מתנהלות באותו ענין. לאור חשיבות הנושא הוגשה עמדתם של היועץ המשפטי לממשלה והממונה והם אף התייצבו לדיון בתיק זה. הממונה אף הודיעה כי תמשיך לעקוב אחר תופעת "רצף מבצעים" וכי תפעל במידת הצורך לשינוי החקיקה.
המבקש טוען כי התנהלות המשיבה גרמה לבזבוז משאבים וזמן שיפוטי לרבות צירוף תצהיר כוזב, התמקדות בהכחשת עובדות ברורות, ריבוי הגשת בקשות סרק, וכן הסטת הדיון לכיוון העובדתי במקום התמקדות עניינית בעילות המשפטיות ובמציאת פתרון ראוי לבעייתיות באופן הצגת מבצעי מכירות אצלה.
המשיבה טוענת כי אין לפסוק תשלומים למבקש ולבא כוחו, כי אם לחייבם בתשלום הוצאות ריאליות לטובתה מהטעמים הבאים: הסדר הפשרה משקף דחייה של בקשת האישור ושל התובענה, משלא נמצא בסיס בדין לטענות המבקש; נכונות המשיבה ליתן פיצוי סמלי ללקוחותיה, בעלות מינורית, אם בכלל, נבעה מעמדת המאסדר (הממונה), אשר יוצרת חידוש בהשוואה לפסיקה קודמת; נוכח תצהיר המבקש וחקירתו ניכר כי מדובר בטרחה מינימאלית אם בכלל של המבקש ובא כוחו; מדובר בתביעה אחת מתוך סדרה של תביעות זהות במהותן שהוגשו נגד רשתות קמעונאיות נוספות שהרקע העובדתי והמשפטי של כולן זהה כמעט לחלוטין; ב"כ המבקש לא השקיע זמן הולם בלימוד הנושא המשפטי ובחישוב הנזק; לא זו בלבד שהסדר הפשרה לא הביא תועלת לקבוצה, אלא שיתכן שאף פגע בציבור, משום שהמשיבה אינה נדרשת כעת להציג שלטי הבהרה שהציגה בעבר. יתרה מזו, כתוצאה מן ההסדר יתכן שיהיו פרקי זמן של מספר ימים שבהם המוצרים יימכרו במחיר מלא ולא במסגרת מבצע; פשרת הקופונים מהווה הטבה סמלית בלבד, ואין לומר שהציבור הפיק ממנה תועלת של ממש; מידת החשיבות הציבורית של ההליך מועטה ביותר, אם בכלל; ההליך נוהל באופן בלתי ראוי על ידי המבקש ובא כוחו וכלל מספר רב יחסית של בקשות ביניים. משעה שלא נפסקו הוצאות בהליכי הביניים יש לשקלל את ההוצאות בגינם במסגרת פסיקת ההוצאות בסיום ההליך ולחייב את המבקש לשאת בהן; העדר פניה מוקדמת למשיבה בטרם הגשת התובענה מלמד על חוסר תום לב; עמדת המאסדר היתה ידועה למבקש זמן רב לפני גיבוש הסדר הפשרה המקורי, הדיונים וחקירת המצהירים והוסתרה על ידו, דבר שהוביל לבזבוז זמן ומשאבים ומהווה התנהלות בחוסר תום לב; הפער בין הסעדים שנתבעו בבקשה לבין הסעדים שאושרו בהסכם הפשרה עצום; יש להתחשב בשיקולי צדק ושיקולי מדיניות רוחביים.
15.לאחר שלא מצאתי לדחות את הסדר הפשרה המתוקן על הסף, הוא פורסם ברבים (החלטה מיום 25.10.14) ולמעט תגובת היועץ המשפטי לממשלה, לא נתקבלו התנגדויות.
בעמדתו המשלימה של היועץ המשפטי לממשלה נטען כי הסכם הפשרה אינו מציין את אופן הצגת המחיר שצריך להיות על גבי המוצר עצמו ואם מדובר במבצע שאינו עולה על 35 ימים. מחיר המבצע ומחירו הקודם יכול שיהיו על גבי שלט או תווית בסמוך לו. היועץ המשפטי סבור כי יש למנות בודק שיבחן ויאמת את הנתונים שתמסור המשיבה, יבחן את גודל הקבוצה ויסייע בכימות הנזק; לא ברור כיצד תבוצע ההטבה, מי יקבל אותה ובאיזה אופן; יש לקבוע מנגנון פיקוח ודיווח לבית המשפט.
אישור ההסכם
16.לאחר שעיינתי בהסדר הפשרה, אני סבורה שההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה; כי קיימות לכאורה שאלות משותפות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין, הכל כדרישת סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006.
17.אלו דברי החקיקה הספציפיים שהצדדים הפנו אליהם:
סעיף 15(5) בחוק הגנת הצרכן, תשמ"א-1981:
"עוסק שהודיע ברבים או במקום העסק על מכירה מיוחדת, יבהיר אילו טובין או שירותים כלולים בה ואילו טובין או שירותים אינם כלולים בה, את מחירם אצלו לפני המכירה ואת שיעור ההנחה או המחיר לאחר ההנחה, וכן תנאי המכירה המיוחדת".
תקנה 6 בתקנות מכירה מיוחדת:
"עוסק אשר הודיע ברבים או במקום העסק על מכירה מיוחדת של טובין חייב –
(1) לציין בהודעתו את מחיר הטובין שלפני המכירה המיוחדת; לא היה מחיר הטובין שלפני המכירה המיוחדת בתוקף 21 ימים רצופים לפחות לפני התחלת המכירה המיוחדת, יציין העוסק בהודעתו את התקופה שבה היה המחיר בתוקף".
תקנה 2 בתקנות הפרסום:
"המצרכים המוצעים למכירה במבצע הוזלה או במכירה מיוחדת לתקופה שאינה עולה על 35 ימים, שבתקופה האמורה מחירם נמוך מהמחיר הרגיל המוצג על גבי המצרך, ניתן להציג את המחיר הנמוך על ידי שלט או תוית מדף, שיהיה בסמוך למצרכים, ושעליו יפורטו המחיר הנמוך והמחיר הרגיל".
18.בהנחיית הממונה על הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן מיום 30.4.2013 נקבע כי "מחיר המוצר לפני המבצע הוא המחיר האמיתי בו נמכר המוצר בפועל ולא "מחיר מחירון" "מחיר מומלץ", "מחיר היבואן" וכיוצ"ב, שאינו המחיר האחרון בו הוצע המוצר לצרכן". זו היתה השאלה העיקרית שעליה ניסו התקנות להשיב, כמובן. עם זאת, ניסוחן פותח פתח לכך שכל מבצע יהיה בן 35 יום בלבד, על מנת שלא יהיה צורך לעדכן אותו מחיר כמחיר קודם, וניתן יהיה להתייחס תמיד למחיר המחירון כאל המחיר שממנו תופחת ההנחה.
19.הסדר הפשרה שלפני נותן מענה חלקי וחשוב לתקלה זו: אין עוד אבחנה בין "מחיר רגיל" לבין "מחיר מחירון" וכו'. מכאן ואילך, כל מחיר שנקבע והיה מחיר רגיל הוא הבסיס שממנו תיגזר ההנחה (בהנחה שאין מדובר במבצע שיעלה על 35 יום).
ראוי לזכור גם את הערת הממונה באותה הנחיה, כי לא ניתן לאכוף את תקנה 6(1) בתקנות מכירה מיוחדת, משום שהותקן בחוסר סמכות.
על כן ברי שאין מדובר בשאלה עובדתית בלבד, כי אם בשאלה משפטית שטרם הוכרעה. פתרון ראוי ניתן לה במסגרת הסדר פשרה זה, שבו התחייבה המשיבה לפעול בדרך שעולה בקנה אחד עם הנחיית הממונה, וכמובן עם תקנה 2 בתקנות פרסום מחירים.
ההרשעה בדין לפי הודאת המשיבה ואף אישור הסתלקות בתובענה ייצוגית אחרת, לא ליבנו את המצב החוקי הקיים, ועל כן אין בהם משום הנחיה מחייבת.
20.לא ראיתי לקבל את המלצת היועץ המשפטי לממשלה בדבר מינוי בודק: השאלה שעלתה לדיון היא משפטית בעיקרה. מהשתתפות הממונה בדיונים עולה כי המצב החוקי אכן אינו ברור והרשות פועלת לתקנו. משמעות ההסכם היא שלפחות במקום שהמשיבה אחראית עליו, המצב החוקי הרצוי ייושם מכאן ולהבא. אשר לעבר, בהתחשב בכך שהמצב לא היה ברור, נדמה כי פיצוי סמלי בדמות מבצעי ההנחות, שהן אכן "פשרת קופונים" הוא פיצוי סביר. מבחינה זו אין חשיבות למספר הרוכשים ולכמות ההנחות שניתנה בעבר, ולכן אין צורך לבדקה ולהכביר הוצאות על הצדדים.
21.באשר לשכ"ט עו"ד לב"כ המבקש, וגמול למבקש:
הבקשה שלפני התנהלה באורח שאינו רצוי ואינו ראוי לניהול בקשה לאישור תובענה ייצוגית בענין צרכני: לכתחילה סברתי מקריאת כתבי הבקשה והתשובות ושמיעת טעוני ב"כ הצדדים בקדם המשפט כי קיימת מחלוקת עובדתית, כיצד מסמנת המשיבה את המוצרים. הצדדים הסכימו להצעתי לבחון את השאלה העובדתית יחדו על מנת להסירה מן השולחן. ניסיון לביקור משותף לא עלה יפה, לצערי.
כבר בישיבה הראשונה של בית המשפט הסכימו הצדדים לטרמינולוגיה שהצעתי, על מנת להבהיר את גדר התביעה. וכבר שם נאמר: "מחיר רגיל = מחיר קטלוגי". "מחיר קודם = המחיר שבו נמכר מוצר במבצע קודם למבצע הנוכחי, ובלבד שהמבצע פחת מ-35 יום. אנו מסכימים כי מבצע קודם שעלה על 35 יום הופך ל"מחיר רגיל".
לצערי, נדרשו עוד שנה ומחצה, והליך כמעט מלא שבו נשמעו המצהירים, כדי להגיע לאותה מסקנה עצמה במסגרת הסדר הפשרה.
ההשבה הכספית במסגרת ההסכם אינה משמעותית: סכום של 100,000 ₪ אינו מלמד אלא על רצונה של המשיבה לסיים את ההליך, ואת הסכמתו של המבקש כי הסיכון שלא יפסק מאומה לעבר, גבוה. סכום זה כמובן אינו עולה בקנה אחד עם סכום התביעה, שהוערך ע"י המבקש במיליונים רבים.
מנגד, פרט לפרשנות הדין, עמדו למשיבה שני פסקי דין שיכולה היתה להיעזר בהם באופן פעולתה: פסק הדין הפלילי, ופסק הדין המאשר את ההסתלקות בענין טיחונוב. משלא פעלה לפיהם, לכאורה, היה מקום להגיש את התובענה הייצוגית שלפני. אך גם אם היה מקום להגיש את בקשת האישור, תוצאתה אינה מביאה בשורה משמעותית לצרכנים. יתכן משום המצב המשפטי שאינו ברור. נושא זה ודאי אינו באחריות מי מן הצדדים שלפני.
בשים לב לכל האמור – איני רואה לקבל את בקשת המשיבה להשית על המבקש הוצאות, ולהיפך, סבורני שעל המשיבה לשאת בהוצאות המבקש, אם כי בסכומים צנועים בהרבה משביקש, ואני מעמידה את הגמול למבקש על 5,000 ₪ למבקש, ואת שכ"ט ב"כ על 15,000 ₪ בצרוף מע"מ כדין.
22.הסכומים ישולמו לאחר סיום תשלום ההטבות עפ"י הסכם הפשרה.
לאחר שהמשיבה תוכיח לב"כ המבקש, בתצהיר רו"ח מטעמה, כי עמדה בתשלום ההטבה עפ"י ההסדר, ב"כ המבקש יבחן ויודיע עמדתו לבית המשפט, ותינתן החלטה נוספת בדבר תשלום השכר והגמול.
23.אם כן, אני מאשרת את הסדר הפשרה ונותנת לו תוקף של פסק דין. הגדרת הקבוצה ועילות התביעה כמפורט בסעיף 1 בפסק דין זה.
המשיבה תפרסם הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה בנוסח שצורף לבקשה, כקבוע בסעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות, בשני עיתונים יומיים רבי תפוצה תוך 15 ימים מיום מתן ההחלטה. תז"פ 15.12.2015.
24.המזכירות תואיל לשלוח העתק מפסק הדין בצירוף הסדר הפשרה (כאמור בסעיף 19(ה) בחוק תובענות ייצוגיות) למנהל בתי המשפט, לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.
5129371
ניתנה היום, י' כסלו תשע"ו, 22 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.
