פסק-דין בתיק א 27596/04

נושא תביעה זו הוא "הרמת מסך" שמבקשות התובעות לבצע כלפי הנתבע 2 באשר לחובות הנתבעות.

הצדדים וההליכים

1.     התובעת 1 (להלן: " התובעת") עוסקת במתן שירותי תקשורת - שיחות טלפון לחו"ל והתובעת 2 (להלן: " פרטנר") עוסקת במתן שירותי רדיו-טלפון נייד. נתבע 2 הינו פעיל בתחום התקשורת הטלפונית הבינלאומית (להלן: " הנתבע"). נתבעת 1  (להלן: " ניבאר") ונתבעת 5  (להלן: " אלוג נתונים") הינן חברות הפעילות בתחום התקשורת הבינלאומית ועל פי דו"ח רשם החברות, הנתבע הינו בעל מניות בניבאר ובאלוג נתונים. יש לציין כי הסיכומים הוגשו רק בשם התובעת ולכן ההתייחסות בפסק הדין תהיה רק לתובעת. סיכומי הנתבעים הוגשו רק בשם הנתבע ובשם אלוג נתונים.

2.     התובעת הגישה כתב תביעה כנגד הנתבע, ניבאר, אלוג נתונים וכן כנגד אלוג יצחק (זקי) בת.א. 27596/04. כנגד אלוג יצחק (זקי) וכנגד ניבאר ניתן פסק דין. כמו כן בתיק אזרחי 26470/04 שבו כתב התביעה הוגשה על ידי פרטנר, ניתן פסק דין גם כן כנגד אלוג יצחק.

3.     התובעת טוענת כי הנתבעים חייבים לה סכומים ניכרים בגין עסק של מכירת שירותי תקשורת שהקימו הנתבע ואלוג יצחק במסגרתו קיבלו שירותי תקשורת מהתובעת. קיומו והיקפו של החוב מובאים בכרטסות וחשבוניות שהופקו על ידי התובעת וצורפו כנספחים א' עד ג' לכתב התביעה. סכום התביעה הועמד על סך של 558,000 ש"ח.

4.     הסוגיה העיקרית העומדת בפני היא האם יש להטיל אחריות אישית על הנתבע לחובות, המצויינים לעיל, המגיעים לתובעת הן מחברת ניבאר והן מחברת אלוג נתונים. לטענת התובעת, הנתבע נושא באחריות לחוב מכח היותו בעל מניות של שתי החברות החייבות ומנהל שלהם ומשום שהחברות נוהלו בתרמית ובאופן שהיווה הערמה על נושים המצדיקה הרמת מסך כלפי בעל מניות.

5.     הנתבע טוען לעומת זאת כי התובעת היתה מודעת למן היום הראשון למשבר העסקי הכלכלי אליו נקלעו ניבאר ואולג נתונים ולמרות זאת המשיכה לספק לחברות את השירותים וזאת כאשר יכולה הייתה לנתק את קשריה עימם באופן מיידי וזאת כאשר חוב החברות עמד על סך של כמחצית מן החוב הנתבע במסגרת תביעה זו. העובדה שהדבר לא נעשה אומרת דרשני לדעת הנתבע.

הרקע העובדתי

6.     התובעת הינה חברה העוסקת במתן שירותי תקשורת, הכוללים שיחות טלפון לחו"ל, הן באמצעות כרטיסי חיוג והן באמצעות מרכזים טלפונים. ניבאר הינה חברה אשר עיסוקה העיקרי היה מכירת שיחות טלפון לחו"ל. אלוג נתונים עסקה בעיקר במכירת כרטיסי חיוג לחו"ל. עיקר הפעילות העסקית מול התובעת אופיינה במכירת כרטיסי חיוג לחו"ל בהיקפים ניכרים, כאשר התובעת העניקה לשתי החברות (להלן ביחד: " החברות") מסגרת אשראי רחבה. המחזור השנתי של החברות מול התובעת עמד על פי האומדן על סך של 1 עד 3 מליון ש"ח בממוצע (ראו עמוד 3 שורה 12 לפרוטוקול).  אין מחלוקת כי החברות נחשבו בעיני התובעת לאמינות על בסיס הסטוריה של כשלוש שנים של פעילות משותפת (ראו עמוד 5 שורה 7 לפרוטוקול).

7.     אין מחלוקת כי הנתבע שימש בזמנים הרלוונטים לתביעה כאחד מבעלי המניות בחברות. החברות הפסיקו את פעילותן לפני למעלה משלוש שנים.

8.     התובעת והחברות התקשרו בחוזה מכר שעניינו רכישת כרטיסי חיוג ושירותי חיוג לחו"ל ומכירתם לצרכן הסופי.

9.     אין מחלוקת כי אלוג נתונים הפקידה בידי התובעת ערבות בנקאית על סך 600,000 ש"ח (להלן: " הערבות"). אין מחלוקת כי לימים השיבה התובעת לחברה את כתב הערבות ללא תנאים ואף לא דרשה העמדת בטוחה אחרת (ראו עמוד 3 שורות 24-18).

10.לטענת הנתבע, פעילותן של החברות נפגעה בצורה אנושה כתוצאה מפתיחתה של חקירת מע"מ ביום 19.6.03 (להלן: " החקירה") וזאת חרף מאמציו של הנתבע לשמר את הפעילות. לטענת הנתבע, החקירה היתה בלתי צפויה לחלוטין והתקבלה בהפתעה ובתדהמה מוחלטים, והוא לא צפה ואף לא יכול היה לצפות את החקירה ואת תוצאותיה ההרסניות. ביום 22.6.03, ימים ספורים לאחר פתיחת החקירה, עיקלה מחלקת החקירות ממחסני החברות סחורה בשווי המוערך בלמעלה מחצי מליון ש"ח, ששימשה כמלאי עסקי של החברות. דבר החקירה התפרסם בעיתונות. הנתבע מציין כי נכון לתאריך חתימת התצהיר ובחלוף למעלה מארבע שנים מפתיחת החקירה, לא ננקטו כל הליכים שהם כנגד החברות ו/או כנגד הנתבע.

11.לאחר החקירה, ובעקבותיה עוקלו גם חשבונות הבנק של החברות. לטענת הנתבע זו היתה הסיבה בגינה נמנע מאלוג תקשורת להמשיך ולכבד את הסדר התשלום בהוראת קבע לטובת פרטנר.

12.אין מחלוקת כי החל מיום 22.5.03 הופסקה הפעילות של אלוג - רכישת כרטיסי חיוג מהתובעת (ראו עמוד 3 שורות 16-14). לעומת זאת הפעילות של חברת ניבאר, אשר עסקה במכירת שיחות לחו"ל נמשכה.

13.במהלך יולי 2003 נערכה פגישה בין הנתבע לבין נציגי התובעת ועל בסיס אותה פגישה נמשכה הפעילות של חברת ניבאר עד לחודש אוקטובר 2003. הסיכום היה שניבאר תעביר לתובעת סכום שבועי בסך של 15,000 ש"ח דבר שניבאר עמדה בו עד לשלב מסוים.

טענות התובעת

14.על פי סיכומי התובעת הנימוקים להרמת המסך כנגד הנתבע הם שהחברות היו חברות מעטים, אשר הנתבע כבעל שליטה לא שמר על ההפרדה של האישיות המשפטית הנפרדת ולא כיבד אותה.

15.התובעת טוענת כי הנתבע ניהל אותו עסק תחת חברות שונות, כי הפעיל את עסקיהם המשותפים תוך עירוב מוחלט מבלי להפריד בין החברות תוך שהן מהוות כסות וכל תכליתן לשרת את טובתן האישית של הנתבע ושותפו. התובעת מפנה לשני פסקי דין בענין זה תיק אזרחי (תל-אביב) 2173/00 טל אימפורט נ' אליעזר יצהרי ותיק אזרחי (תל-אביב 713904/02 פרטנר תקשורת נ' קקיאשוילי. 

16.התובעת טוענת עוד כי חברת ניבאר צברה במשך חודשים מועטים חובות גדולים של מאות אלפי שקלים חדשים לספק היחיד שלה. לטענתה, עסק המוכר שיחות לפי מחיר עלות בצירוף אחוז רווח מסוים הוא עסק שיש לו הרבה לקוחות קטנים, אשר כל אחד משלם לו במזומן כנגד השרות, שניתן לו ולכן אין לו לקוחות החייבים לו כספים, מאחר ואת מלוא הכנסותיו הוא מקבל מייד ובמזומן, וכן יש לו הוצאות שוטפות נמוכות. לפיכך, התובעת טוענת כי כספי ניבאר והכנסותיה "נעלמו" במה שהיא מכנה "חור שחור". לטענתה, במהלך החודשים מאי עד נובמבר 2003 נרכשו על ידי חברת ניבאר מהתובעת שיחות בסכום כולל של 440,980 ש"ח. מכאן שהן נמכרו ללקוחות בסכום זה בתוספת רווח. לכן, צריכות היו להיות לניבאר הכנסות בסכומים ניכרים שהיו מאפשרות לה לשלם לתובעת. מכאן שסכומים אלה נעלמו לכיסם של הנתבע ושותפו.