האם יש להורות על שינוי משמורתה ומקום מגוריה של בתם הקטינה של הצדדים, כך שתעבור מבית אימה ב *** לבית אביה ב ***, כפי המלצת עו"ס לסדרי דין?
א. ההליך:
- בתובענה זו עותר מר ו.ח. (להלן: "האב") להעביר הקטינה ג.ו.ח. ילידת 28.07.08 כיום בת 7 (להלן: "הקטינה" או "הילדה") למשמורתו ולמגורים עמו ב***. הנתבעת, גב' ע.ח.מ. (להלן: "האם") מתנגדת לכך ועותרת להותיר הקטינה במשמורתה ב***, תוך נכונות להתחייב להדרכה הורית ו/או לכל צעד וסעד אחר שיורה בית המשפט.
ב. רקע עובדתי:
- עסקינן באם ואב אשר נישאו זל"ז ביום 30.06.07 לפי דין העדה הקתולית הנוצרית אליה משתייכים בני הזוג. מנישואים אלו נולדה הקטינה שהיא בת 7 שנים כיום ואמורה להתחיל בעוד יומיים את לימודיה בכיתה ב' ב***.
- יחסי הצדדים עלו על שרטון ואלו נפרדו בחודש יולי 2010. כאשר התובע נותר להתגורר ב *** ואילו הנתבעת עברה לגור ב ***.
- בין הצדדים כבר התנהלו הליכים משפטיים ביחס למשמורת ובמסגרת תמ"ש 34725-09-11 ניתן פסק דין ביום 27.05.13 אשר קבע את משמורתה של הקטינה בידי האם וזאת בהתבסס על תסקירי סעד אשר סברו כי היא המשמורן הראוי עבורה.
- יש לציין, כי מזה מספר שנים חי התובע עם בת זוג אשר עתידה ללדת ילד משותף בחודשים הקרובים.
- מיד עם הגשת התביעה וביום 12.03.15 הוריתי על הזמנת תסקיר סעד. תסקיר ראשון התקבל ביום 14.06.15 ותסקיר משלים ביום 26.08.15. האמור בתסקירים ייבחן בהמשך החלטתי זו.
ב. טענות התובע:
- לטענת התובע הקטינה נמצאת בסיכון גבוה מדי יום עקב התנהגותה של האם, שכן לשיטתו האם מפקירה את הקטינה חושפת אותה לתכנים שאינם מתאימים לגילה, יוצרת קשרים עם גברים שונים ומגלה אי יציבות בכל פרמטר בחייה. כן טען האב, כי הקטינה נמצאת במועדונית עד השעה שבע בערב מהסיבה, כי אמה לא פנויה לאסוף אותה.
- עוד טען האב, כי הנתבעת מסובכת בחובות בהוצל"פ ובשוק האפור והקטינה חשופה גם לאיומים וסכנה שהאם מקבלת בגין חובותיה.
- לדבריו, בניגוד לנתבעת באפשרותו לספק לקטינה מסגרת חמה ואוהבת, יציבה וקבועה עם תחושת שייכות וביטחון.
- במהלך הדיון טען והוסיף הנתבע, כי ניכר מהתנהגות הילדה כי היא חסרת גבולות ויציבות, כי היא סבורה שיכולה לקבל הכל וכי אם תעבור למשמורתו, הרי ייעשה תיקון באורחות חייה באמצעות הצבת גבולות ברורים. הנתבע שב וחזר על טענותיו, כי "הילדה הרוסה" בשל חוסר תפקוד הנתבעת כאם.
ג. טענות הנתבעת:
- בתורה טענה הנתבעת, כי יש לדחות התביעה על הסף, לדבריה הגשת התביעה נעשתה כצעד של נקמנות שעשה התובע בגין הסכסוך בינו לבין הנתבעת ו/או כדי שלא לשלם דמי המזונות.
- האם הפנתה את בית המשפט לטענות האב בתיקי האבהות תוך שהזכירה כי האב עצמו לא הכיר באבהותו כלפי הקטינה וטען כי יש לוס ספקות אם הוא כלל האב.
- האם טענה, כי בעבר האב המעוניין כיום בשינוי המשמורת, כלל לא הקפיד על חלוקת זמני שהות והייתה זו אמו שאוספת ומחזירה הילדה לגן הילדים ו/או לידי האם.
- האם טוענת, כי היא מעניקה את כל כולה לבתה הקטינה ומספקת כל צרכיה ללא דופי חרף העול הכלכלי המונח לפתחה. לדבריה היא אם חד הורית המפרנסת לבדה את בתה ובשל כך נאלצת לעבוד לעתים גם אחרי צהריים. עוד הוסיפה כי הייתה זו העו"ס שדרשה, כי הקטינה תשולב במסגרת של מועדונית וכעת נעשה בכך שימוש כנגדה כאילו הזניחה הקטינה ולא שהתה עמה. מכל מקום בדבריה בפני בית המשפט היום, הסבירה כי היא נהגה להוציא הקטינה בשעות אחר צהריים מוקדמות לפני כל יתר הילדים ולבלות עמה. לדבריה לא צדדי ג' בלתי מוכרים או קבועים בחייה של הילדה שוהים עמה אלא היא בלבד. מכל מקום היא ציינה כי אכן ניסתה ליצור קשרים חברתיים עם גברים אחרים והדבר לא תמיד צלח אך אין כך לבין סוגיית המשמורת כל ממש.
- האם סבורה כי יש להתחשב ברצון הקטינה ובטיב הקשר ההדוק במיוחד שיש בינה לבין בתה הקטינה.
- האם טוענת, כי העברת הקטינה לידי האב, משמעותה העברת נטל גידולה לפתחה של בת זוגו וזאת כאשר זו מצפה לילד משותף וללא שיש לדעת כיצד הדבר ישפיע על הקטינה.
- האם נכונה להעמיד עצמה לכל בדיקה ו/או טיפול ו/או הדרכה למען הטבת דרכי הקטינה.
ד. תסקירי הסעד ועמדת העו"ס לסדרי דין:
- מכיוון שאין זה סכסוך המשמורת הראשון בין הצדדים וכאשר קיימת היכרות לעו"ס לסדרי דין עם כישורי ההורות של הצדדים כמו גם עם טענותיהם השונות, לא ניתן לפתוח הדיון בתסקירי הסעד שהוגשו בתיק זה מבלי ציון ולו תמציתי של התייחסות העו"ס לתפקודה של האם בתסקירים קודמים שהוגשו על ידי אותה עו"ס לסדרי דין בתיק משמורת קודם.
- במסגרת תביעת משמורת שהגיש התובע בתמ"ש 34725-09-11 הוזמנו שני תסקירי סעד. הילדה הייתה בגיל 3 אותה עת וכבר אז סיפרה כמה אוהבת לשהות ב***, מספרת סיפורים אופטימיים על החיים, חברותית, נקייה ומסודרת ואהובה על הזולת. במסקנות התסקיר הראשון נכתבו הדברים הבאים:
"הילדה כבת שלוש, אשר חלה עליה חזקת הגיל הרך ולכן בדקתי לפי מבחן הזמינות והמסוגלות את האם ורואים שיש לה מסוגלות לספק לילדה צרכים פיזיים הולמים, לתכנן לה סדר יום וסדר חיים וסדר בית מתוך התייחסות לצרכיה. האם לאחר השיחה ובתוכה נצפתה כאם חמה, אוהבת, למרות הכעס והמרירות שיש לה הצליחה להוציא את הילדה מהמעגל הזה, שרה לה, סיפרה לה סיפורים יפים והילדה מאוד תלויה בה. היה ברור לאם והפגינה מודעות שיש לספק לילדה קביעות, עקביות, יציבות ובטחון. היא הדגישה שהמשיכה בהסדרי הראייה בגלל חשיבות המשפחה לילדה ושחשיבות ההרגשה שהמשפחה של בעלה נתנה לילדה שהיא אהובה ורצויה. בשיחה עם האם היא הפגינה אחריות לגדל את הילדה תוך הצבת גבולות ומסקנות המתאימים לשלבי התפתחותה והיה לה ברור שחשוב לא להשתמש בה כסכסוך ושחשוב שהילדה תמשיך בקשר עם משפחת האב..."
- בתסקיר סעד משלים באותו הליך, מיום 12/3/12, למעשה נדרשה העו"ס לסדרי דין להאשמות קשות של המשיב בדבר חשיפת הקטינה להתנהגות זוגית בלתי הולמת של האם עם גברים שונים ולהשפעת חשיפה בלתי מותאמת זו על חייה. העו"ס ערכה בדיקות יסודיות של הטענות, מול כל הגורמים בקהילה ובסופו של יום דחתה את כל טענותיו של האב וקבעה, כי האם ראויה להיות המשמורנית הקבועה של הקטינה (ללא תנאים או התלבטויות). כך היו מסקנות התסקיר:
"למרות כל התביעות והסיפורים שאנשים מביאים ומספרים לו שראו אותה במקומות שונים בליווי גברים, זה לא אומר שהיא מפקירה את בתה ולא מטפלת בה או נותנת לה סיפוק צרכים בסיסיים. מר ו., אפילו כשלוקח את הילדה אליו הבית הוא לא מטפל בה, אמא שלו מטפלת בה והיא יושנת בסלון אצל הסבתא, אין לה חדר משלה והאבא לא מסוגל לענות על צרכיה הבסיסיים של הילדה. הוא תמיד נתמך באמא שלו שהיא בעצמה בת 52.....בכל הבדיקות שערכתי עם הגננת והעוזרת, גם השכנים בשאלות עקיפות, לא היה כל אמת שבבית ב*** מבקרים גברים, ואין בתצפיות שלי ושל הגננת דבר המעיד על התנהגויות שונות של הילדה המעידות על משחקי מין. לאור כל האמור אני סבורה ומשוכנעת שהילדה זקוקה בשלב זה להיות בבית שלה עם אמה שמנסה בכל כוחותיה להיות זמינה גם פיזית וגם רגשית לצורכי הילדה. היא מספקת את צרכי הילדה ההתפתחותיים (חדר משלה, צובעים ביחד, משחקים ביחד אופים ביחד). את התנהגותה של גב' ע. שלא מקובלים על בעלה ומשפחתו לא משפיעים בשלב זה, כפי שאני רואה על התפתחותה של הילדה ו/או מקומה בין בני גילה".
- המלצות העו"ס לסדרי דין מ*** אומצו במלואם על ידי בפסק הדין מיום 27/5/2013.
- בתיק זה הוגשו שני תסקירי סעד ואף נשמעה היום עדות העו"ס לסדרי דין ואביא כעת עיקרי עמדתה, טעמיה ותפיסתה.
22.1. בתסקיר הראשון שהוגש ביום 14/6/2015 נרשם, כי עדיין ניכרת מעורבות משפחת האב במפגשי הילדה, על אף שהמשפחה גרה ה*** והוא ב*** ונכון למועד התסקיר הייתה הילדה פעמים ספורות בלבד בבית האב. לגבי האם נרשם, כי אין שינוי מהתיאור נשוא תסקירי תיק המשמורת הקודם, כי הקשר בינה לבין משפחתה המורחבת נותק וחודש שוב וכי היא עובדת בחנות בגדים ובאיפור וכי הקטינה ממשיכה ללון אתה באותה מיטה. כאשר הקטינה ג'. נשאלה על ידי העו"ס אמרה כי אוהבת את שני הוריה, אך הבהירה כי היא מעוניינת להישאר ב*** (עיר מגוריה עם האם). נרשם עוד כי הקטינה מאובחנת כסובלת מבעיות רגשיות וכי הבעותיה אינן תואמים רגשותיה. יכולה לצחוק עם דמעות בעיניים וכך לבטא לכאורה רגשות חיוביים באפקט בלתי מותאם.
22.2. העו"ס ביקרה את הורותם של שני ההורים וקבעה כי זו לוקה בחסר: את האם ביקרה על חוסר היציבות ועל כך שהבטחותיה לספק קביעות ומסגרת יציבה לבתה לא עמדו במבחן המציאות. הועלתה ביקורת קשה כלפי היעדר האפשרות של האם להציב גבולות ברורים לקטינה – עניין שהוא צורך משמעותי וחיוני בגידול ילדים בכלל ובגילה של הקטינה בפרט. שעות העבודה של האם אינן שגרתיות. הקטינה במועדונית אך גם שם האם נוטלת אותה בשעות משתנות כדי לשהות עמה ולבלות עמה זמן איכות. כן הובעה ביקורת על כך שהאם לא השתתפה בהדרכה או ייעוץ הורי כלשהם. האב מצד שני העביר מסרים סותרים ; מחד גיסא הביע רצון לממש הורותו ומצד שני כמעט ולא הגיע ל*** כדי ליטול הקטינה למפגשים. גם התוכנית ההורית שלו לקתה בחסר שעה שלא הציע לעו"ס לגדל הקטינה אלא למעשה להעבירה לטיפול ואחריות אמו בעיר אחרת (ע.) והכל כדי למלט הקטינה משגרת החיים של אמה שלטעמו הרסנית כלפיה. העו"ס קבעה כי למרבה הצער שני ההורים מחמיצים את החיוניות של שניהם בחיי בתם הקטינה ועצם אי שיתוף הפעולה ביניהם משליך עליה לרעה ומראה על חוסר מחשבה לטובתה.
22.3. העו"ס סקרה כל החלופות הקיימות (המשך משמורת אצל האם, משמורת משותפת, העברת משמורת לאמו של האב בע.) וסברה כי אין בידה די מידע לקבל החלטה באותו שלב. לכן המליצה היא המלצות ביניים בגדרן האחריות ביחס לילדה בחודשי הקיץ תהיה משותפת והיא תחלק זמנה בין בתי ההורים. העו"ס התחייבה לבדוק מצבה של הקטינה בתכיפות של יותר מפעם בשבוע אצל שני ההורים, תצפה באינטראקציה של הורה וילדה ותבלה האם להדרכה הורית מתאימה.
22.4. הצדדים הסכימו להמלצות הזמניות של העו"ס לסדרי דין וסוכם, כי ככל שההמלצה תהיה להורות על העברת מגורים ו/או לימודים של הקטינה לבית האב, יתקיים דיון עוד בטרם הפגרה במעמד העו"ס לסדרי דין לשם בירור טובת הקטינה ובמידה וההמלצה תהיה להותיר המצב הקיים על כנו, הדיון יתקיים לאחר הפגרה. עוד הוסכם כי ייערך תסקיר משלים וכן ייערך הליך השתתפות ילדים ביח"ס.
22.5. ביום 25/8/15 הוגש תסקיר משלים של העו"ס ובו המלצה לכאורית למשמורת משותפת, אך המשמעות האופרטיבית שלו הוא העברת משמורת לאב והעתקת מגורי הקטינה ומקום לימודיה לאזור מגוריו ב***.
22.6. חרף המלצות התסקיר המשלים ובשל היעדר מסגרת מתאימה בכפר מגורי האב, בסופו של דבר שהתה הקטינה ברוב חודש יולי בבית האם ורק כ-10 ימים אצל האב ובחודש אוגוסט שהתה עמו בין 4/8 – 21/8. כאשר שהתה הקטינה בצהרון/מועדונית ביישוב מגורי האם ***, דיווחה העו"ס, כי לרוב האם הייתה זו שהוציאה אותה מהמסגרת ולעתים, כאשר התעכבה בשל עבודתה, ביקשה סיוע מאם אחרת בצהרון לעשות כן.
22.7. חשוב לציין, כי בשל מצב בריאותי דחוף ובלתי צפוי לא יכולה הייתה העו"ס לקיים ביקורת אינטראקציה ו/או ביקורי בית בבית האב בחודש אוגוסט 2015 אך היא קיימה שיחות טלפוניות עם האב ועם בת זוגו.
22.8. בכל זאת ראתה לנכון העו"ס לסדרי דין להמליץ על העברת המשמורת כאמור לעיל כאשר הטעמים שעמדו בבסיס התסקיר המשלים היו בעיקרם אלו:
א. היה רצון שלא לדחות ההמלצות לאחר פתיחת שנת הלימודים.
ב. אחד הרעיונות המרכזיים היה ליצור קרבה ואחריות של האב כלפי בתו הקטינה ומציאת פתרונות בחיי היומיום להתמודדות עמה. לדברי העו"ס מהלך זה צלח.
ג. הילדה סתגלנית ותוכל לשרוד בהצלחה מעבר של בית ספר מ*** ל*** אם יהיה לה בית חם ואוהב, הגם שהעו"ס עצמה סבורה כי מדובר במהלך לא פשוט ורווי קשיים.
ד. האמור בדו"ח הסודי שצורף לתסקיר מחזק עמדתה של העו"ס, כי לקטינה נחוצה יציבות וסביבה מכילה ובעלת גבולות ברורים יותר – דבר שהאב לכאורה יכול לספק.
ה. ייערך הסדר חלוקת זמן כמעט שוויוני בין ההורים, כך שהילדה תמשיך לשהות עם אמה חלק ניכר מימי השבוע.
22.9. בעדותה היום בבית המשפט הוסיפה העו"ס ומסרה, כי אם בגיל צעיר יותר קיבלה הקטינה מה שהייתה זקוקה לו מאמה, הרי כיום עם התבגרותה, הצורך בגבולות ברורים וביציבות בחייה בולט והאם מתקשה לספקו ולענות עליו. העו"ס חזרה מספר פעמים על כך שהקטינה זקוקה למסגרת משפחתית והשתייכות ולבית חם ויציב ודומה, כי זה היה המוטיב המרכזי בעדותה ובטעמיה. העו"ס סבורה, כי לתחושת השייכות של הקטינה תתרום העובדה שיהיה לה אח נוסף במשפחת האב. העו"ס המשיכה להצביע על חששות, כי לא האם מגיעה ליטול האם ממסגרות חינוך והדבר ימשיך לבלבל הקטינה.
22.10. דומה כי טעם נוסף שמצטרף לשורת הטעמים שהביאו העו"ס להמלצתה להעברת משמורת, מגורים ולימודים של הקטינה הוא טעם סטיגמתי וחברתי. העו"ס העידה, כי היא חוששת מהעובדה שייקשרו לקטינה שמועות ותוויות בשל התנהלות אמה (ראה תשובותיה של עו"ס לסדרי דין לשאלות בית המשפט).
ה. מעמד תסקיר הסעד ועדות העו"ס:
- בית המשפט מכבד ומעריך את עבודתה של העו"ס לסדרי דין, אך אינו יכול להיות שותף להמלצותיה וסבור, כי אימוצן עלול להזיק לטובת הילדה, בעוד שניתן לשפר התנהלות האם, למנוע טלטלה משמעותית ביותר בחייה של הילדה ואף לייצר הסדר של משמורת משותפת ובלבד שההורים אכן יפעלו לטובת הילדה ולא לטובת מאבקיהם האישיים ונצחונם הפרטי.
- תסקיר סעד נערך מכוח חוק הסעד (סדרי דין בענייני קטינים, חולי נפש ונעדרים) התשט"ו – 1955 (להלן : "חוק סדרי דין"). סעיף 2 לחוק סדרי דין מקנה לבית המשפט סמכות להורות על הכנת תסקיר מקום שעניינו של קטין עומד להכרעה. לצד סמכות הזמנת תסקיר סעד ניצבת הסמכות להורות על חקירתו של העו"ס לסדרי דין על התסקיר שהוכן.
- תסקיר איננו בגדר חוות דעת מומחה, כמשמעותה בסעיף 20 לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א- 1970, אולם לתסקיר מוענק מעמד מיוחד בחיקוקים שונים וכבר נקבע שיש לתת לו משקל יתר, בדומה למומחה, הוא גורם אובייקטיבי וניטראלי, הממלא חובתו בהתאם לחוק ועל פי החלטות בית המשפט (ע"א 3554/91 פלוני נ' היועמ"ש (ניתן ביום 9.10.91); בע"מ 5072/10 פלוני נ' פלונית, (פורסם במאגרים, 26/10/10, סעיף 17 לפסק הדין של כב' השופט גרוניס (כתוארו דאז)); בע"מ 4259/06 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה, פורסם במאגרים, 13.7.06, סעיף 32 לפסק הדין; עמ"ש (מחוזי ת"א) 55785-02-12 ק.ש.נ' ע.ש., סעיף 32 לפסק דינו של כב' השופט שנלר, 20.9.12)).
- לפיכך ולכאורה, ככל שהתסקיר מבוסס על ממצאים, ראיות, חוות דעת וכיו"ב, בימ"ש ייטה לאמצו ולהיפך, ככל שמדובר על תסקיר המבוסס יותר על הערכות ו/או דעות אישיות, גם אם מקצועיות, כך ייקל על בית המשפט לדחות מסקנותיו והמלצותיו.
ו. שיקולים ופרמטרים המסייעים לבית המשפט בהכרעה בדבר טובתה של ג':
- ברור לכל כי בדיון בסוגיה שלפניי, טובת הילדה היא שיקול העל בכל הכרעה בענייני קטינים ובוודאי בענייני החזקה ומשמורת שהרי סעיף 25 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב – 1962 מנחנו כך:
"לא באו ההורים לידי הסכם כאמור בסעיף 24, או שבאו לידי הסכם אך ההסכם לא בוצע, רשאי בית-המשפט לקבוע את העניינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין, ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת".
- אדגיש, כי בכל תובענה למשמורת, חינוך או קביעת זמני שהות, טובת הילדה היא עמוד האש ועמוד הענן ומבחינת בית משפט זה, כל יתר השיקולים (לרבות שיקולים ואינטרסים של ההורים) מתגמדים, מתכופפים ומשתחווים לטובת הילד. בהקשר זה, חשוב מעת לעת להיזכר ולהזכיר גם דברי כב' השופט זילברג המנוח בע"א 209/54 שטיינר נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד ט 241, בעמ' 251 מול האותיות ה'-ו' (1954);
"מבחן טובת הילדים, לדעתי, לא יימלט בו אחד מן השנים: או שאינו שיקול רציני כלל, או שמתחשבים בו, ובו בלבד, כגורם החלטי, מכריע, הדוחה (במקרה התנגשות) כל שיקול אחר. פשרה לא תיתכן כאן; הוא אינו ניתן לחלוקה, ואין למזגו ולערבבו באיזה שהוא שיקול אחר. כי משהתרומם המחוקק לדרגת התפיסה המודרנית - ובתפיסה מודרנית זו נוקטים חכמי ישראל זה עידן ועידנים - כי הילד אינו 'אובייקט' של שמירה והחזקה להנאתו או לטובתו של אחד ההורים, אלא הוא עצמו 'סובייקט', הוא גופו 'בעל-דין', בשאלה חיונית זו, הרי לא יתכן להתעלם מן האינטרסים שלו בשום צירוף מסיבות שהוא, ולא יתכן כי נדחה אותם מפני 'זכות' של מישהו אחר, ויהא זה האב או האם שלו".
- על כן מובהר כבר כעת כי הכרעתי לוקחת בחשבון את כאבם של שני ההורים בטענותיהם השונות אך בראש ובראשונה רואה היא את טובתה של ג' ולא את טובת ההורים.
- ועוד ראוי לציין כי ה'אמנה בדבר זכויות הילד' (שנכרתה ביום 20.11.89, אושרה ע"י ישראל ביום 4.8.91 ונכנסה לתוקף בישראל, ביום 2.11.91, כתבי אמנה 1038, כרך 31, עמ' 221), קובעת אף היא בסעיף 3(1):
"בכל הפעולות הנוגעות לילדים בין אם ננקטות בידי מוסדות רווחה סוציאליים ציבוריים או פרטיים ובין אם בידי בתי-המשפט, רשויות מינהל או גופים תחיקתיים, תהא טובת הילד השיקול הראשון במעלה".
- וזו גם עמדת "ועדת שניט" בסעיף 3(א) להצעת חוק הורים וילדיהם הקטינים:
"במימוש אחריותו ההורית יפעל ההורה כך שטובת הילד תהיה השיקול הראשון במעלה".
- ועוד ראה סעיפים 7,8, 9(ב) להצעת חוק זו לעניין חובת התחשבות בית המשפט בשיקול טובת הילד במסגרת הכרעותיו השיפוטיות.
- אך באומרנו, כי טובת הילד קודמת לכל טובה אחרת, עדיין לא אמרנו די. לא הבהרנו כיצד תיקבע טובת ילד זו. טובת הקטין הינו מושג שמימי ועמום. זוהי אכן מסגרת ההכרעה בכל עניין הנוגע לילדים. אך מהי התמונה בתוך אותה מסגרת? מה יהיו צבעיה? על כך אין תשובה ברורה, מכרעת ואוניברסלית. ישנם לכל היותר נסיונות המבוססים על ניסיון העבר, שכל ישר, היגיון, חוות דעת מומחים, מחקר, ממצאי ועדות בדיקה וכיוצא באלו מקורות. אם טובת הקטין משולה למסגרת של תמונה, הרי הציור והצבעים נקבעים על ידי הראיות הפרטניות שמובאות בפני בית המשפט (להבדיל מטענות שלא הוכחו). זה האחרון הוא הקובע את סדר הדברים, את משקלם של הפרמטרים השונים, את הרלבנטיות של כל אחד מהשיקולים ותפקידו להציג בסופו של דבר למשפחה שבפניו תמונה מלאה המספרת את סיפור טובת הקטינים הפרטניים שעניינם נדון על ידו.
- רוצה לומר, כי התכלית השיפוטית הינה ליצוק תוכן 'ארצי' וקונקרטי במונח השמימי של 'טובת הילדים', תוכן שיעצב צורתו ואופיו בכל מקרה לגופו (ראו גם: בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני, (לא פורסם 2/10/08); בע"מ 27/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם, 1/5/06) ; בע"מ 9358/04 פלונית נ' פלוני, (לא פורסם, 2/5/05) ; ע"א 2266/93 פלונים נ' אלמוני, פ"ד מט(1) 221; בג"צ 268/80 ינסן-זהר נ' זהר, פ"ד לה(1) 1, 26; וכן ראו: פ' שיפמן, דיני המשפחה בישראל (כרך ב' 1989) 220).
- הפסיקה קובעת, כי "טובת הילד במובנה האידיאלי" מחייבת כי הילד יגדל במחיצת שני הוריו במסגרת תא משפחתי יציב ואוהב, כאשר בעת פרידתם של ההורים, מחויב בית המשפט לקבוע הסדר משמורת אשר יבטיח עד כמה שהדבר אפשרי שהילד יגדל במסגרת יציבה, במשמורתו של ההורה שנמצא מתאים יותר לשם כך, תוך שמירה, ככל שהדבר אפשרי, על קשר בין הילד לבין ההורה שאינו משמורן [רע"א 4575/00 פלונית נ' פלוני, פ"ד נה(2) 321, עמ' 331 ; בע"מ 10060/07 פלונית נ' פלוני, (02/10/2008)).
- אך לא רק בדברי הפסיקה מתחשב בית המשפט לענייני משפחה בבואו להכריע בעניין כה קריטי של טובת הילד, אלא גם בידע מקצועי רלבנטי בתחום, ובפרט כזה שמרוכז בידי ועדות מומחים. נהוג כיום על ידי בתי המשפט להעניק חשיבות רבה למסקנות דיווחי ועדות מומחים בשל השתתפותם של גורמים מקצועיים בוועדות אלה והממצאים נתפסים בבחינת קווים מנחים המסייעים לערכאות שיפוטיות וגורמי טיפול לקבוע את טובת הילד הקונקרטית בכל מקרה ומקרה. יפים בהקשר זה דבריה של חברתי, השופטת חני שירה לפיהם : "המלצות ועדת שניט טרם הפכו לחוק מחייב והנן כאמור בגדר המלצות, אך לאמור בהן ראוי כי יינתן משקל רב" (תמ"ש (ראשל"צ) 29024/06 ט. ל נ' א.ל (23/02/2012) ועוד ראה: תמ"ש (טב') 12148-04-10 ס.ג. נ' ע.ג. (28/04/2011) וכן עיין במאמרה של תמר מורג, "השפעת הוועדה לבחינת עקרונות היסוד בתחום הילד והמשפט על תפישות העומק של הפסיקה הישראלית", משפחה במשפט, כרך ג-ד, 67, בעמ' 91) ; כך נוהגים בתי המשפט וכך גם נוהגים גורמי הרווחה הלכה למעשה (ראה לדוגמא תמ"ש (ראשל"צ) 7856-02-10 ש.א. נ' ס.י.א. (23/07/2012)).
- עם זאת, יש גם מקום לבחון בעין ביקורתית ואולי אף בסקפטיות דו"חות והמלצות של ועדות כאמור (א. פרוקצ'יה, "מאחורי הקלעים", משפטים לב 303, (תשס"ב); שרון נבו, אוריאל פרוקצ'יה, "מהפך! על הקודקס האזרחי החדש", משפט ועסקים ד' 95, 101 (התשס"ו 2006)). מכל מקום מתחייבת זהירות בהסתמכות. לפיכך, אתחשב בממצאי 2 וועדות חשובות והמלצותיהן (דו"ח ועדת רוטלי ודו"ח ועדת שניט), אך זאת אעשה בזהירות הנדרשת.
- במסגרת דו"ח הוועדה לבחינת עקרונות יסוד בתחום הילד והמשפט ויישומם בחקיקה בראשות כב' השופטת סביונה רוטלוי (משרד המשפטים, חלק כללי 2003 פרק 2.4) נקבע בעמ' 137 כדלהלן:
"2. בעת קביעת טובת הילד יישקל מכלול הזכויות, הצרכים והאינטרסים של הילד בין היתר לאור הגורמים הבאים:
(א) רצון הילד, תחושותיו, דעותיו ועמדתו לגבי העניין הנדון;
(ב) שלומו הגופני והנפשי של הילד;
(ג) גילו של הילד וכשריו המתפתחים;
(ד) מימד הזמן בחיי הילד;
(ה) מינו של הילד, מאפייניו ותכונותיו הרלבנטיים לעניין הנדון;
(ו) ההשפעה על חיי הילד בהווה ובעתיד כתוצאה מן ההחלטה או מן הפעולה;
(ז) קשרים ויחסים של הילד עם הוריו ועם אנשים משמעותיים אחרים בחייו;
(ח) עמדת הורי הילד ואנשים משמעותיים אחרים בחייו של הילד על העניין הנדון;
(ט) הידע המקצועי הרלבנטי לעניין הנדון;
(י) כל גורם אחר שנקבע בחיקוק כקשור לקביעת טובת הילד ביחס להחלטה או לפעולה בעניין הנדון או שיימצא כקשור לה על ידי הגורם המחליט.
- הכרעה בדבר טובתו של ילד מסוים תנומק בכתב, תוך פירוט בדבר ההיבטים אשר נשקלו בפועל בעת קבלת ההחלטה בהתייחס לאמור בס"ק (2) לעיל, והמשקל שיוחס להם בהקשר הנדון" (ההדגשות שלי א.ז.).
- פירוט אחר של שיקולים (ולטעמי מקיף ורלבנטי יותר לענייננו) הובא בסעיף 9(ב) להצעת חוק הורים וילדיהם הקטינים נשוא המלצות 'ועדת שניט' ובכוונתי להכריע גם על פיהם, מה גם שהם רלבנטיים לא רק לעניין המשמורת אלא גם לעניין קביעת זרם החינוך; ברשימת הפרמטרים שנקבעו בסעיף 9 להצעת חוק הורים וילדיהם הקטינים, נקבעה גם חובת בית המשפט להתחשב בכישוריהם ההוריים של כל אחד מההורים לממש את האחריות ההורית. לטעמי, אין זאת אלא ביטוי נוסף למושג המקצועי או השיפוטי המכונה בפינו "מסוגלות הורית". פרמטר זה לא הודגש דיו בדו"ח ועדת רוטלוי (הגם שניתן ללמוד על קיומו מהוראת סעיפים 2(ו) – 2(ט) להמלצות אותו דו"ח כמובא לעיל), ולטעמי בסכסוכי הורות מדובר בפרמטר מרכזי וכוללני ביותר המקפל בתוכו התייחסות לפרמטרים אחרים (כגון הבטחת יציבות בחיי הילד, מענה לצרכיו המיוחדים, נכונות ההורים לשתף פעולה זה עם זו, טיפול קודם ועתידי צפוי שלהם בילד, יכולת אפשור מימוש ההורות של ההורה האחר, יכולת הסתייעות הורית בטיפול והדרכה, יכולת אבחנה בין הסכסוך לבין צרכי הקטין, פניות מתאימה לצרכיו הרגשיים של הילד, סולם ערכים פנימי ואישי וכיו"ב).
- אביא כעת את רשימת הפרמטרים שנקבעה בהצעת החוק של 'ועדת שניט' כלשונה עם ההדגשות הרלבנטיות שהוספו על ידי:
"9(ב) בבוא בית המשפט לקבוע הסדר הורות על פי טובת הילד כאמור בסעיף 3, יביא בין היתר בחשבון, בהחלטה מנומקת את מכלול העניינים הבאים:
(1) צרכיו ההתפתחותיים המשתנים של כל ילד בהתאם למצבו, לגילו, להבטחת היציבות בחייו ולצרכיו המיוחדים ככל שקיימים;
(2) רצון הילד, ככל שכשריו המתפתחים מאפשרים לבררו על ידי שמיעתו בבית המשפט או בדרך אחרת שמתאימה לילד כפי שיקבע בית המשפט, ומתן משקל ראוי לדברי הילד לפי גילו ומידת בגרותו של הילד;
(3) זכותו של הילד לקשר משמעותי, אישי ישיר וסדיר עם שני הוריו;
(4) נכונותם של ההורים לשתף פעולה במימוש אחריותם ההורית;
(5) כישוריו של כל אחד מההורים לממש את האחריות ההורית;
(6) הטיפול שהעניק כל אחד מההורים לילד;
(7) זכותו של הילד לקשר משפחתי ומידת הנכונות והיכולת של כל אחד מההורים לאפשר את מימוש הקשר" (ההדגשות שלי א.ז. ואינן במקור)
ז. מן הכלל אל הפרט:
- האם מגדלת את בתה הקטינה מאז לידתה, כאשר בתחילת ההליכים בין ההורים, טען האב כי הוא מטיל ספק באבהותו ואף דרש לבצע בדיקה גנטית.
- בין האם לבין הקטינה נוצרה התקשרות במובן הפסיכולוגי של המילה ואין ספק, כי האם היא ההורה הדומיננטי המטפל בקטינה ('לטוב ולרע') על חשיבותה של ההתקשרות עמדתי במקום אחר (תמ"ש (טב') 2652/99 פלוני נ' משרד העבודה והרווחה חיפה (03/01/2011, פורסם במאגרים) וראוי כי הצדדים יעיינו לשם עמידה על משמעות ההתקשרות מבחינה פסיכולוגית הואיל ומדובר במושג מפתח בפסיכולוגיית ילדים בת זמננו.
- בית המשפט מנוע מלפרט ולחשוף בפני ההורים תכני דיווח מחלקת שיתוף ילדים ביחידת הסיוע (ראו תקנה 258לג9 לתקסד"א), ברם וכעולה גם מדיווחי העו"ס לסדרי דין שאינם חסויים, הרי שהקטינה ג'. קשורה בעבותות לאמה ואוהבת אותה אהבה עזה במיוחד. דומני, כי אמה מהווה עבורה את עמוד התווך בחייה למן לידתה.
- עולה איפוא, כי החלטה שמשמעותה שינוי משמעותי בחייה של הקטינה והפרדתה מאמה הינה החלטה שיש לקבל בנסיבות מקרה זה, אם ורק אם אכן קיים צבר ראייתי המלמד על כך כי יש בהתנהלותה ההורית של האם לסכן את הקטינה וכי יש בהחלטה להעבירה למשמורת האב כדי לצמצם סיכון שכזה. בנסיבות המקרה שבפניי לא שוכנעתי, כי קיים צבר ראייתי שכזה, גם לא בידי העו"ס וכי מכל מקום ניתן להמתין עם החלטה כה גורלית ובינתיים לבחון התחייבות שני ההורים ליטול חלק משמעותי במימוש האחריות ההורית כלפי בתם ובשיפור התנהלותם ההורית.
- זה המקום להוסיף, כי הגם שהעו"ס לסדרי דין כינתה את המלצותיה "משמורת משותפת" הן מתאימות יותר להסדר של "משמורת מחולקת", שכן שיתוף פעולה והרמוניה בין ההורים אָיִן והאב אף לא מגיע לקחת ולהחזיר הילדה בהסדרי מפגשים אלא מסתייע מאז לידת הקטינה בבני משפחתו (בתחילה אמו וכיום בת זוגו). זאת ועוד, ההסדר שממליצה עליו העו"ס לסדרי דין הוא דרמטי מבחינה הילדה ; ההמלצה היא על שינוי מקום מגוריה המרכזי של הילדה מבית האם לבית האב, על מעבר מכפר *** לכפר ***. על מעבר של בית ספר. מדובר בהחלטה שהיא בגדר טלטלה משמעותית בחייה של ג'.
- על כן, רואה בית המשפט בהמלצותיה של העו"ס לסדרי דין משום המלצות לשינוי משמורת ולמעשה העברת משמורת לאב וקביעת ביתו כבית עיקרי. ברור גם מדברי העו"ס לסדרי דין בעדותה בפניי, כי לכך כיוונה.
- כאמור, העו"ס סבורה, כי האם כשלה בהענקת גבולות יציבים לבתה ובהענקת בית חם. המדובר לכאורה בהאשמה חמורה של העו"ס לסדרי דין. עם זאת קשה לקבל קביעה מקצועית זו במלואה וכפשוטה, כאשר אך לפני שנתיים ניתן על ידי בית משפט זה פסק דין בתיק משמורת קודם הנאחז ומאמץ המלצות תסקיר אותה עו"ס לסדרי דין הקובעת, כי האם מסוגלת להעניק לבתה יציבות, בית חם והשתייכות וכי היא הראויה לשמש כמשמורנית לקטינה. אביא בשנית את דבריה כדי להמחיש:
"...לאור כל האמור אני סבורה ומשוכנעת שהילדה זקוקה בשלב זה להיות בבית שלה עם אמה שמנסה בכל כוחותיה להיות זמינה גם פיזית וגם רגשית לצורכי הילדה. היא מספקת את צרכי הילדה ההתפתחותיים (חדר משלה, צובעים ביחד, משחקים ביחד אופים ביחד). את התנהגותה של גב' ע. שלא מקובלים על בעלה ומשפחתו לא משפיעים בשלב זה, כפי שאני רואה על התפתחותה של הילדה ו/או מקומה בין בני גילה".
- זאת ועוד, אותה המלצה לא הותנה בתנאים והיה זה בית המשפט שבחר להותיר בידי העו"ס לסדרי דין הסמכה למשך 12 חודשים נוספים בשל היעדר הקשר בין ההורים והצורך להסדיר מחלוקות ביניהם.
- בתסקירים הנוכחיים של העו"ס לסדרי דין ובעדותה, קיים שינוי משמעותי בעמדתה ללא הסברים ו/או ראיות היכולים לתמוך שינוי שכזה.
- בכל הנוגע להדרכה הורית וייעוץ מתאים, מצאנו בתסקיר הנוכחי של העו"ס כי האם פנתה להדרכה הורית והשתתפה ב-3 מפגשים ועל כך יש לברך. לא ברור כיצד ניתן להמשיך בתהליך שכזה אם מורים על העברת המשמורת. מנגד, לא מצאנו כל השתתפות של האב בייעוץ דומה.
- בכל הנוגע להצבת גבולות מצד האם, מדובר במלאכה לא פשוטה שעליה לעמול עליה באמצעות הדרכה מתאימה. עם זאת, ספק רב בעיני אם שיקול זה לכשעצמו עומד כנגד יתר שיקולי טובת הקטינה בנסיבות מקרה זה. זאת ועוד, וכפי שאבהיר בהמשך אין כל אינדיקציה כי בבית האם יחול שינוי משמעותי בהקשר זה.
- בכל הנוגע ליציבות בחיי האם, אמנם האם לא גילתה יציבות בחיי הזוגיות בעוד האב מקיים זוגיות יציבה יותר. אך האם זהו שיקול מכריע ולרבנטי לעניין קביעת טובת הילדה? עם כל הכבוד, דומני כי במקרה זה, העו"ס לסדרי דין העניקה לשיקול התרבותי-חברתי שאולי רלבנטי יותר מבחינת האם ושמה הטוב בקהילה הערבית נוצרית, משקל מוגבר מדי שלא צריך לשנות מבחינת טובת הילדה או להשפיע על משמורתה. זאת ועוד, בל נשכח כי בתסקירים הקודמים אותה עו"ס לסדרי דין שללה את כל טענות האב בדבר אורח חיים בלייני או מתהולל של האם שמשפיע על הקטינה. לא ברור לבית המשפט כיצד שיקול זה שנדחה לחלוטין בתסקירי התיקים הקודמים הפך לגולם שעלה על יוצרו ושימש כטעם מרכזי להמלצה להעברת המשמורת.
- אני תמים דעים עם העו"ס לסדרי דין, כי העובדה שהאם מפנקת את בתה הקטינה, קונה לה הכל, ולא שומרת על גבולות ברורים, יכולה בנסיבות מסויימות להפוך לגורם סיכון רגשי בהתפתחותה, אך ספק רב ביותר אם "אנחנו כבר שם". זאת ועוד, בטוחני כי באמצעות הדרכה מתאימה ומעקב עו"ס לסדרי דין ניתן יהיה לספק לאם כלים לשנות התנהלותה. בנוסף, ייתכן ומדובר בשיקול שיש להעריך באמצעות פסיכולוג קליני ולא באמצעות העו"ס לסדרי דין. זאת ועוד, לא הובהר די הצורך מדוע שיקול זה הופך את המעבר לדחוף, כאשר טרם נבחנו כל הנתונים בתוכניות ההוריות של האב.
- נוסף על אלה, קיימים נעלמים לא מבוטלים בכל הנוגע לאפשרות שינוי משמורת ומגורי הקטינה בבית האב שלטעמי טרם נבחנו על ידי העו"ס לסדרי דין ו/או לא ניתן להם משקל מתאים בתסקירים האחרונים:
54.1. בל נשכח כי האב אינו מגיע ליטול הקטינה למפגשים או להחזירה אלא עושה כן באמצעות בת זוגו או אמו.
54.2. למעשה האב מעולם לא התמודד עם גידול הילדה וסיפוק צרכיה באופן שוטף ושהייה עם ילדה בסופ"ש אינה דומה לשהייה בשגרה, שאז ההתמודדות בסוגיות הדורשות גבולות היא אינטנסיבית וקשה הרבה יותר.
54.3. בכל התיקים הקודמים עולה, כי עיקר הטיפול הפיסי והאחר בקטינה מצד האב לא נעשה על ידו במישרין אלא על ידי אמו.
54.4. אין תקשורת אמיתית בין הצדדים. קיים סכסוך קשה הגולש למאבקים משפטיים ולהכפשות קשות. קיים חשש כבד, כי אותן הכפשות שהעו"ס קבעה כי גם משפחת האב שותפה להן ומאמינה בהן כאמת צרופה, יחלחלו לקטינה ויגרמו לניכור הורי כלפי הילדה. הצדדים אמנם הצליחו עד כה בדרך נס שלא לגרור הילדה לקונפליקט ההורי, אך ברור כי הילדה חשה, מבינה וקולטת הכל.
54.5. לא הוברר לבית המשפט מדוע כעת זהו העיתוי המתאים להעביר הקטינה לבית האב? האב ובת זוגו עומדים להביא לעולם ילד נוסף. לא ברור כלל לבית המשפט טיב הדינמיקה שקיימת כיום בבית האב בינו ובין בת זוגו לבין הקטינה. קל וחומר, כיצד תושפע דינמיקה זו מהבאת ילד נוסף על כל המשתמע מכך מבחינת תחושת הקטינה ג' כי ניטלה ממנה עיקר תשומת הלב. הפניתי תשומת לב העו"ס לסוגייה זו אך תשובתה הייתה כי אולי לא טוב לילדים שכל תשומת הלב מוקדשת להם. עם זאת וכאשר מדובר במעבר של קטינה ובטלטלה לא פשוטה בחייה עם שינוי מקום מגורים ושינוי מקום לימודים וכניסת אח חדש לחייה, אינני משוכנע, כי העיתוי לכך הוא נכון וצריך להיות עכשווי.
54.6. העו"ס עצמה הודיעה בהגינותה, כי חרף התחייבותה בתסקיר הראשון לא עלה בידה לבצע ולערוך ביקורי בית בבית האב ולהתרשם מטיב יחסי הגומלין בינו לבין הקטינה. העו"ס ניזונה בעיקר משיחות טלפון עם האב ובת זוגו (אך לא עם הקטינה ולא תצפיות של עו"ס אחרת) וזאת בשל בעיות רפואיות שמנעו ממנה לעשות כן.
54.7. התוכניות ההוריות של האב הדליקו "נורות אדומות" בתסקירים קודמים והובעה ביקורת קשה על ההתנהלות ההורית של האב. בית המשפט מתקשה כעת ליתן אמון בתוכנית הנוכחית של האב ולקבלה כתוכנית אולטימטיבית שלמעשה מעולם לא נבחנה במבחן המציאות. יש לזכור כי רק בקיץ האחרון שהתה הקטינה אצל אביה ברציפות מספר לילות אך גם זאת בחופשה, לא בלימודים ולא בתקופת שיגרה וגם בתקופה זו אין מעקב אמיתי של העו"ס הנובע מביקורי בית וקבלת מידע מגורמים אובייקטיביים.
54.8. הובעה ביקורת קשה באב על היעדר תקשורת הורית. כאשר שבים ושומעים הערותיו והאשמותיו את האם בבית המשפט (ראה בדיון האחרון כהמחשה ואת כתבי טענותיו), מוצאים עדיין כעס רב והיעדר נכונות לשיתוף פעולה הורי אמיתי עם האם. במצב דברים זה, ברור כי לא ניתן לכפות על ההורים והילדה הסדר של משמורת משותפת וכל הסדרי של חלוקת זמני שהות לא ייצור שיתוף פעולה הורי מקום שההורים אינם מעוניינים ומסוגלים בכך. אילו היינו מוצאים שינוי יסודי בהתנהגות האב, בקבלת חשיבות האם בחיי הקטינה, בתקשורת עם האם, בהגעה פיזית ליטול הקטינה מגוש חלב, היינו יכולים לומר כי הוא עושה צעדים בדרך לבניית הורות משותפת. כאמור "אנחנו עדיין לא שם". אציין מנגד, כי האם מעולם לא הכשילה שהייה של הקטינה בבית אביה.
- מעבר לכל אלה, לא ניתן להתרשם מחוזקת הקשר בין האם לבין הקטינה ומהעובדה שלבד מהביקורת של העו"ס, היא עצמה העידה כי האם היא הורה מצוין עבור הקטינה המספק לה כל צרכיה. סבורני, כי האמירה של העו"ס, כי הילדה סתגלנית ותשרוד מעבר בי"ס ומגורים חרף הקושי, הינה אמירה שנוטלת סיכון מבחינת הילדה, סיכון שאינו הכרחי בשלב זה.
- כמו כן, ניתן היה להבין מהאם כי היא מנסה לעשות שינוי משמעותי באורחות חייה ונכונה לקבל על עצמה כל התחייבות בנוגע לילדה וטיפול בה. דומני, כי אין למהר ולהעביר המשמורת ויש לאפשר לאם למצות הליכי טיפול והדרכה ובמקביל לבחון התנהלותו ההורית של האב ובמידת הצורך לשקול שינוי מקום מגוריה וחייה של הילדה בעתיד.
- מכל הטעמים הללו, לא מצאתי כי נכון יהיה בשלב זה מבחינת טובת הקטינה להורות על העברתה לאב ב-***.
- באתי לכדי קביעה כדלהלן:
58.1. המשמורת הפיזית של הקטינה תמשיך להיות אצל אמה בכפר *** ושם היא תתחנך עד למתן החלטה אחרת.
58.2. הסדרי שהייה בין הקטינה לבין אביה יתקיימו במתכונת שנהגה עד לחופשה הגדולה.
58.3. האם מחוייבת להשתתף בהדרכה הורית.
58.4. האם מחוייבת להימנע מהוצאת או משלוח הקטינה ממסגרות חינוך באמצעות צדדי ג' שאינם קרובי משפחתה מדרגה ראשונה למעט מקרי חירום של ממש.
58.5. העו"ס לסדרי דין מ*** תעקוב היטב אחר טיב התנהלותה ההורית של האם ועמידתה בהחלטתי זו ותגיש תסקיר משלים תוך 6 חודשים מהיום.
58.6. ככל שהעו"ס או הצדדים סבורים שיש צורך בחוות דעת מומחה מתחום הפסיכולוגיה עליהם להגיש בקשה או הודעה מוסכמת תוך 3 חודשים מהיום.
58.7. עם הגשת התסקיר המשלים יישקל המשך הטיפול בתובענה, כאשר על שני ההורים לקחת לתשומת לבם הערות בית המשפט וקביעותיו בהחלטה זו לעניין המשך קביעת המשמורת.
המזכירות תמציא ההחלטה לצדדים ולעו"ס בדחיפות, בפקס.
אני מתיר פרסום ההחלטה בהשמטת פרטים מזהים של הצדדים.
ניתנה היום, ט"ז אלול תשע"ה, 31 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.