פלונית נ' פלוני ואח'

לפניי תביעה לפסק דין הצהרתי אותה הגישה התובעת, אלמנתו של מר ד' (להלן:"המנוח"), כנגד שלושת ילדי המנוח מנישואין קודמים.

רקע

1. התובעת והמנוח נישאו זה לזו ביום .----1997 בפני רשם נישואין בניקוסיה והיו נשואים עד לפטירתו של המנוח ביום ---- 2020. מדובר היה בנישואין שניים של כל אחד מהם; ולכל אחד מהם ילדים מנישואיו הקודמים. הנתבעים הינם ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים.

2. לדברי התובעת ביום ----.1997 חתמו היא והמנוח על הסכם ממון; ולדבריה, ביום ---.1999 אף חתמו על הסכם נוסף שכותרתו "הסכם בין בני זוג" שאושר בבית המשפט לענייני משפחה בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג- 1973 (להלן:" ההסכם"). חלק ניכר מהמחלוקת בין הצדדים נוגע לפרשנותו של הסכם זה.

3. ביום ---2004 ערך המנוח צוואה לפיה ציווה הוא את כל רכושו, לרבות נכסי דניידי ונכסי דלא ניידי לילדיו, הנתבעים, למעט מכונית הרשומה על שמו וסך של 100,000 ₪ - אותם ציווה לתובעת.

4. ביום ----.2020 הלך המנוח לבית עולמו וביום ----.2020, ניתן צו לקיום צוואת המנוח, ע"י כב' הרשמת לענייני ירושה בתל אביב, מבלי שהוגשה התנגדות לקיום הצוואה.

5. בשנים 2008 ו-2009, בשתי פעימות, נרשמו על שם המנוח כבעלים שני רבעים ובסך הכל מחצית מדירה ב_____, אותה ירש מהוריו. לאחר פטירת המנוח ובהתאם לצוואתו נרשמו כל אחד מהנתבעים בפנקסי המקרקעין, כבעלים של שישית מהזכויות בדירה הידועה כגוש -חלקה - תת חלקה -המצויה בעיר ג' להלן: "הדירה"); וביחד מחזיקים הם במחצית הזכויות בדירה, אותה כאמור, ירש המנוח מהוריו.

6. ביום ----.2021 הוגשה על ידי התובעת תביעה זו, במסגרתה היא עותרת למתן פסק דין הצהרתי ולשיטתה רבע מהזכויות בדירה, קרי מחצית מהזכויות שירש המנוח בדירה זו, שייכות לה. עוד ביקשה כי ייפסק שהיא זכאית למחצית מהסכומים המצויים בחשבונות הבנק שהיו מנוהלים על שמה ועל שם המנוח בסניף -- בבנק ---- בנ', כאשר לדבריה היתרה של החשבונות בעת הגשת התביעה עומדת על כ- 303,100 ₪. עוד ביקשה כי ייפסק שהמכונית מסוג ס' מספר רישוי XXX, הרשומה על שם המנוח (להלן:"המכונית") תירשם על שמה ושהיא זכאית לקבל 100,000 ₪, שניהם על פי צוואתו של המנוח; וכן סך של 10,400 ₪ בגין הוצאות קבורת המנוח וימי אבלו, המהווים מחצית מההוצאות שהוציאה התובעת. עוד ביקשה כי ייפסק שכל כלי הבית והרהיטים שהיו משותפים לה ולמנוח שייכים לה.

7. בהתאם לכתב התביעה, התובעת מעריכה את כל הסכומים להם היא זכאית, למעט הזכויות בדירה, בסך של 261,950 ₪ והיא דורשת כי הנתבעים, ילדיו של המנוח ויורשיו החוקיים על פי צוואתו מיום 15.11.2004 (להלן:"הצוואה") ישלמו לה סכומים אלו.

   טענות התובעת

8. התובעת טוענת כי בהתאם להוראות סעיפים 4 ו- 5 להסכם, המנוח והיא שותפים בכל רכוש שנצבר על ידם החל מיום xx.xx.1997; ורכוש זה שייך לשניהם בחלקים שווים, למעט דירת המגורים של התובעת אשר הוחרגה מהסכם זה.

9. לטענת התובעת, מחצית הזכויות בדירה אשר ירש המנוח מהוריו, מהוות רכוש משותף שנצבר על ידה ועל ידי המנוח במהלך חייהם המשותפים; ועל כן לשיטתה, בהתאם להסכם, זכאית היא לרבע מהזכויות בדירה (את המחצית הנוספת ירש אחיו של המנוח, אשר העביר את חלקו בדירה לבתו). לטענתה, המנוח לא יכול היה להוריש בצוואתו לילדיו את כל זכויותיו בדירה, היות שמחצית מזכויות המנוח בדירה זו שייכות לה מכח ההסכם; ולדבריה יכול היה המנוח להוריש לילדיו רק מחצית מזכויותיו בדירה זו, דהיינו רבע מכלל הזכויות בדירה.

10. לטענת התובעת, הנתבעים פעלו לרישום זכויות המנוח בדירה על שמם, בלשכת רישום המקרקעין, מכח צוואת המנוח, למרות שבא כוחה הפנה את תשומת ליבם להוראות ההסכם. לדידה של התובעת, הנתבעים רשמו על שמם גם את חלקה שלה וזאת כאמור בניגוד להסכם.

11. עוד טוענת התובעת כי היא זכאית למחצית מהסכומים המצויים בחשבונות הבנק המשותפים שהיו לה ולמנוח; חשבון מספר XXX שבו סכום של 294,400 ₪ וכן חשבון מספר XXX שבו 8,700 ₪ (לנכון למועד הגשת בתביעה).

12. לדברי התובעת על הנתבעים להשיב לה מחצית עלות ההוצאות של סדרי הלוייתו של המנוח וימי האבל. לדבריה, ההוצאות הסתכמו בסך של 20,799 ₪ ומכאן שהיא עותרת לסכום של 10,400 ₪.

13. בנוסף לכך התובעת טוענת כי בהתאם לצוואת המנוח, זכאית היא לקבל סכום של 100,000 ₪ וכן את המכונית שהייתה רשומה על שם המנוח.

    טענות הנתבעים

14. לטענת הנתבעים יש לדחות את התביעה על הסף משום שהוגשה כתביעה לפסק דין הצהרתי ולמעשה התביעה הינה תביעה לאיזון משאבים הכוללת סעד ממוני.

     

15. לטענתם בהגשת תביעה זו התובעת מנסה לעקוף סדרי דין ולמעשה פועלת כנגד צו קיום הצוואה שניתן אחר עיזבון המנוח, מבלי שהוגשה על ידה כל התנגדות כנגד הצוואה. בכך לשיטתם, התובעת מתנהלת בחוסר תום לב תוך הטעיית בית המשפט. לדבריהם התובעת לא פעלה במועד המתאים להתנגד לצוואת המנוח, ככל שהיא התנגדה לה; וכעת היא מבקשת ליהנות מחלקם בעיזבון אביהם, תוך מתן פרשנות מעוותת, להסכם ולצוואת המנוח.

     

16. לדבריהם, כתב התביעה אינו עומד בסדרי הדין הפרוצדורליים והמהותיים; והתובעת נותנת פרשנות חד צדדית להוראות צוואת המנוח. אליבא דנתבעים, מקורו המוסרי של פסק דין הצהרתי הינו מדיני היושר ומשכך חובה על הנתבעת לבוא לבית המשפט כשהיא נקייה משיקולים זרים, בתום לב ובשקיפות מלאה בפני בית המשפט; ומשהתובעת לא פעלה כך, יש לדחות את תביעתה.

     

17. לטענת הנתבעים, התובעת אינה זכאית לקבל כל חלק מהדירה אותה ירש המנוח מהוריו, שכן ההסכם עליו היא מסתמכת, אינו קובע דבר בעניין דירה זו וכן המנוח ציווה באופן מפורש בצוואתו שנעשתה על פי כל דין ועל פי הוראות ההסכם, כי חלקו בדירה יעבור לילדיו, הנתבעים ולא לתובעת.

     

18. לדבריהם, ההסכם איננו מתייחס באופן ספציפי וחד משמעי לדירה שאת זכויותיו בה, ירש המנוח מהוריו, ויתר על כן, סעיף 5 (א) (1) לחוק יחסי ממון קובע ככלל, כי עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג לא זכאי בן הזוג הנותר בחיים למחצית שווי נכס שהתקבל בירושה בתקופת הנישואין.

     

19. לטענת הנתבעים, הסכם הממון נערך בשנת 1999 ואיננו מתייחס לירושה עתידית בעוד שבצוואה ישנה הוראה ספציפית המתייחסת ליורשי המנוח ומה כל אחד מהם יירש. עוד לדבריהם, הצוואה נערכה במועד מאוחר יותר ולכן מכל מקום, האמור בה גובר על כל הוראה אחרת, אף ככל וזו קיימת.

     

20. עוד לשיטתם, התובעת דורשת כספים אותם כבר משכה מעיזבונו של המנוח ובהם היא עושה שימוש. לדברי הנתבעים, בעת פטירת המנוח היו בחשבון מספר XXX (אשר הפך לחשבון מספר XXX) (להלן: "החשבון המשותף") סך של 95,501 ₪ ולפי הצהרת התובעת בחשבון זה נותר סכום של 8,700 ₪ בלבד.

     

21. הנתבעים טוענים כי הסכום הקיים בחשבון מספר xxx (חשבון מספר XXX לשעבר) (להלן:" חשבון המנוח") שייך למנוח בלבד ולחשבון זה התובעת נכנסה כשותפה תוך ניצול מצבו הרפואי הקשה, תקופה קצרה מאוד לפני שנכנס לתוקף ייפוי כוח מתמשך שערך המנוח. לטענתם, חשבונו של המנוח נפתח באותו יום שבו נפתח החשבון המשותף וחשבון זה היה שייך למנוח בלבד במשך 20 שנה. בחשבון זה היו כספים שהמנוח קיבל במתנה ובירושה מהוריו, כספים שקיבל בגין מכירת חלקו בבית המצוי בעיר א' לגרושתו; וכספים שהיו לו טרם עריכת ההסכם עם התובעת לרבות זכויות פנסיוניות שצבר במהלך השנים. לטענתם, מדובר בחשבון אישי שהיה של המנוח בלבד והמנוח בחר שלא לשתף את התובעת בו לאורך השנים.

     

22. לטענתם ביום xx.xx.18 פעלה התובעת להוספתה כשותפה בחשבונו של המנוח כאשר מצבו הרפואי של המנוח היה קשה וקיימת סבירות רבה שהמנוח לא היה כשיר לבצע פעולות בחשבון, לא כל שכן הוספת שותף נוסף לחשבון, לאור חוות הדעת אשר נערכה למנוח ביום xx.xx.18 המתייחסת למצבו, אליה אתייחס בהרחבה בהמשך. זאת ועוד, חתימתו על טפסי הבנק הייתה שונה מחתימתו על הצוואה.

     

23. אשר לדרישת התובעת, לחיוב הנתבעים בתשלום מחצית מעלויות הקבורה, טוענים הנתבעים כי יש לדחותה, כיוון שדרישתה זו הינה דרישה כספית בעוד התובעת הגישה תביעה הצהרתית ומכיוון שהתובעת לא עירבה את הנתבעים באופן הכנת מצבת המנוח ובכיתוב שעל המצבה.

     

24. לטענת הנתבעים, הפרשנות אותה מבקשת התובעת לתת לסעיף 5 בהסכם אינה נכונה, שכן סעיף זה מתייחס למצב בו הרכוש יירשם על שם שני הצדדים יחדיו. הנתבעים מציינים עוד כי הדירה נשוא המחלוקת מעולם לא נרשמה על שמה של התובעת. לדידם, מעיון בהסכם על כל סעיפיו וכן מעיון בצוואת המנוח עולה תמונה ברורה כי המנוח לא התכוון לחלוק עם התובעת את זכויותיו בדירה או להוריש לה זכויות אלה.

25. משכך טוענים הנתבעים כי התנהלותה של התובעת מנוגדת לרצונו ולכוונתו של המנוח. המנוח לא ביקש לשתף את התובעת בחשבונו ולא בחלקו בדירה שקיבל בירושה מהוריו. לטענתם, לאורך החיים המשותפים של התובעת והמנוח הייתה ביניהם הפרדה רכושית ברורה.

     

26. עוד טוענים הנתבעים כי לפי סעיף 7 בהסכם, כל צד רשאי לצוות מה יעשה ברכושו לאחר פטירתו כאוות נפשו. משהמנוח ציווה בצוואתו באופן מפורש כיצד יחולק עיזבונו, הרי שלתובעת אין כל חלק בדירה זו.

     

    דיון והכרעה

    מחצית מזכויות המנוח בדירה

     

27. מעיון בנסח הרישום של הדירה מיום 2.6.2009 אשר צורף כנספח ג' לכתב התביעה, עולה כי ביום xx.xx.2008, נרשמו רבע מהזכויות בדירה, על שם המנוח, מכוח צוואה; ביום xx.xx.2009 נרשם על שמו רבע נוסף מהזכויות בדירה, אף זאת מכוח צוואה. התובעת טוענת לבעלות במחצית מזכויות אלה בהתאם לפרשנותה להסכם, וזאת בניגוד לרישום בלשכת רישום המקרקעין, בו המנוח נרשם לבדו כבעלים בדירה, בהתאם לחלקו; וזאת עד אשר הנתבעים, יורשיו, פעלו לרישום זכויות המנוח על שמם, מכוח צו קיום הצוואה שניתן אחריו.

     

28. סעיף 125 (א) לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 קובע בהאי לישנא:

    "רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתכנו, אולם אין בכך כדי לגרוע מהוראות סעיפים 93 עד 97 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], תשכ"ט-1969.

29. נקודת המוצא שעולה מהסעיף, היא כי הרישום בפנקסי המקרקעין משקף נכונה את זהות בעלי הזכויות בנכס. והנה לפי דברי התובעת הרישום אינו משקף את שצריך להיות ולטעמה, היא בעלת זכויות בנכס חרף הרישום.

     

30. המחלוקת העיקרית בתיק טמונה בפרשנות ההסכם, האם כשיטת התובעת הסכם זה חל על כל נכס ו/או זכות שנצברה למי מהצדדים לרבות ירושה, או שמא כשיטת הנתבעים, הסכם הממון חל על נכס ו/או זכות שנצברו לצדדים במשותף בלבד.

     

31. הנתבעים טענו כי היה על התובעת להגיש התנגדות לצוואה, אך זו איחרה את המועד, ומנגד התובעת טוענת כי כלל אינה מתנגדת לצוואה שכן לשיטתה הצוואה תקינה, אך אליבא דתובעת, מחצית מהזכויות של המנוח בדירה הן שלה בהתאם להסכם. המשמעות היא כי התובעת אינה מתנגדת לתוקפה הפורמאלי של הצוואה, אך חולקת על היקף הנכסים שהמנוח היה רשאי להוריש במסגרתה.

     

32. הבה נבחן את הוראות ההסכם. מדובר בהסכם הכולל שני עמודים ולהלן יובאו הסעיפים הרלוונטיים הימנו. סעיף 3 להסכם קובע כך:

    "הצדדים מצהירים בזה שכל צד הינו הבעלים של כל רכוש שיש לו ושהצטבר עבורו עד ליום xx.xx.xx.

    בין היתר, ומבלי לפגוע בכלליות האמור, מסכימים הצדדים, כי:

    • --- הינה הבעלים הבלעדי, ותשאר כזו, של דירה במ.. .... .. ושל זכויות בבית בר', ושל זכויות אחרות המפורטות בהסכם הגירושין של --- מבעלה, לשעבר, מר ----. כמו כן היא תמשיך להיות הבעלים של כל רכוש שיירכש בתמורה שתתקבל מרכוש זה, כל עוד הרכוש החליפי יישאר בנפרד ועל שמה בלבד (להבדיל מרישום ע"ש שני הצדדים להסכם זה).

       

    • לד' זכויות ממקום עבודתו ועקב עבודתו וכן זכויות בבית בא', וזכויות אחרות המפורטות בהסכם הגרושין שלו מאשתו לשעבר, הגב' ---, ו--- יישאר הבעלים הבלעדי של רכוש זה. כמו כן ימשיך ד.. להיות הבעלים של כל רכוש שיירכש בתמורה שתתקבל מרכוש זה, כל עוד הרכוש החליפי יישאר בנפרד ועל שמו בלבד (להבדיל מרישום ע"ש שני הצדדים להסכם)." (הדגשות לא במקור, א.א.)

       

33. בהמשך נכתב סעיף המתייחס לחברה השייכת לתובעת ואינו רלבנטי לסוגיה דנן; ובהמשך הובאו סעיפים 4, 5 ו-7 אשר הינם רלוונטיים להליך דנן.

34. סעיף 4 להסכם קובע כך:

    "הצדדים יהיו שותפים בכל רכוש שיצטבר למי מהצדדים החל מיום xx.xx.xx ואילך, כולל ומבלי למעט מכלליות האמור, גם זכויות שייווצרו כזכויות סוציאליות עקב עבודה, ככל שאלה יצטברו החל מיום xx.xx.xx  ואילך, אך לא כאלה שהצטברו עד ליום xx.xx.xx".

35. נראה כי התובעת מבססת את טענתה על נוסחו של סעיף זה, אותו היא מפרשת כקובע שהמונח 'רכוש שיצטבר' כולל גם נכסי נדל"ן שנפלו בירושה, ומכאן שאם המנוח ירש חלק בדירה, אותו חלק שייך גם לתובעת. ברם, דומני כי המשך ההסכם מחדד את העניין ואינו מותיר ספק בדבר כוונת הצדדים.

36. סעיף 5 להסכם קובע כך:

    "כמו כן, יהיו הצדדים שותפים בכל רכוש אשר יירשם על שם הצדדים, בין שהמדובר יהיה בפנקס המתנהל עפ"י כל דין (טאבו, משרד הרישוי) ובין שהמדובר ברישום במקום אחר, כמו אצל סוכן, יבואן או חנות." (הדגשות לא במקור, א.א.).

37. דהיינו, מנוסחו של ההסכם עולה כי מקום בו מדובר בנכסים משמעותיים ויקרי ערך דוגמת רכב ודירה, בגינם מתנהל רישום בפנקסים על פי דין או באופן אחר כגון אצל סוכן או יבואן, יש לרשום את אותו הנכס על שם שני הצדדים. כזכור, הזכויות בדירה אשר המנוח קיבל בירושה נרשמו על שמו בלבד בלשכת רישום המקרקעין ורישום זה לא השתנה במשך השנים עד לאחר שהלך לעולמו ביום xx.xx.2020. ומכאן שמצאתי כי אין לתובעת זכויות בדירה על פי הוראות ההסכם.

     

38. מעבר לצורך, נראה כי למנוח ולתובעת לא הייתה כל כוונת שיתוף בזכויות אלה. ניתן להניח שלו הייתה כוונת שיתוף כזו, הצדדים היו דואגים במרוצת השנים, לשנות את הרישום בפנקסי המקרקעין כך שהזכויות בדירה שירש המנוח היו נרשמות גם על שם התובעת, או שהמנוח היה נותן אינדיקציה לרצונו בצוואה שערך. אך ההיפך הוא הנכון, זכויותיו של המנוח נרשמו על שמו והוא ביטא באופן ברור את רצונו בדבר הורשת זכויות אלה לילדיו ולא לתובעת, לה הוא ציווה נכסים אחרים.

     

39. סעיף 7 להסכם מחזק ביתר שאת את הדברים בקבעו כך:

    "על מנת להסיר כל ספק מובהר בזה, שהצדדים יהיו רשאים לצוות, מה ייעשה ברכושם לאחר פטירתם, ח"ו, ככל שירצו ובכל עת ובלבד שלא יפגעו בחלקו של הצד האחר המגיע לו עפ"י הסכם זה. במקרה של פטירה, דירה ומכונית שייקנו בשותפות ויירשמו בשותפות יישארו בבעלותו של בן הזוג האחר. נוכח הספק המשפטי, אם די בהוראה כזו בהסכם, יכלילו הצדדים הוראה כזו גם בצוואתם." (הדגשות לא במקור).

40. מסעיף זה עולה באופן שלא משתמע לשני פנים, שכוונת הצדדים הייתה כי דירה (ורכב) שייקנו בשותפות ויירשמו על שם שני הצדדים יישארו בעת פטירת אחד הצדדים, בבעלותו של בן הזוג האחר. מכלל הן אנו שומעים לאו- רק דירה או נכס אחר שנרשמו על שם שני הצדדים, יקנו למי מהם זכויות בנכסו של האחר.

     

41. מעבר לאמור, פרשנות של חוזה נעשית בהתאם לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים). סעיף 25(א) לחוק החוזים קובע בהאי לישנא:

     

    "חוזה יפורש לפי אומד דעתם של הצדדים, כפי שהוא משתמע מתוך החוזה ומנסיבות העניין, ואולם אם אומד דעתם של הצדדים משתמע במפורש מלשון החוזה, יפורש החוזה בהתאם ללשונו".

     

42. על פי הדין, בפרשנות חוזה יש להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים ואחר המטרות, היעדים, האינטרסים ומה שהצדדים ביקשו להגשים במשותף.

     

43. רק במצב בו לא ניתן להתחקות אחר אומד דעתם הסובייקטיבי של הצדדים, בית המשפט רשאי לפנות לבחינת התכלית האובייקטיבית של החוזה, כלומר להבין בעצם מהי התכלית שהחוזה שנכרת בין הצדדים נועד להגשים. ראו ע"א 4628/93 מדינת ישראל נ' אפרופים שיכון ויזום (1991) בע"מ, פ"ד מט(2) 265 (1995) ראו גם את דבריו דברי כב' השופט א' ריבלין ברע"א 3961/10המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ בשם חברה לביטוח בע"מ(פורסם בנבו, 26.2.12 ) (להלן: "פרשת סהר") בפסקה 15 לפסק דינו:

    "מטרתו הראשונה במעלה של בית המשפט, עת שהוא ניגש לפרש חוזה, היא לאתר את כוונתם האמיתית המשותפת של הצדדים לחוזה – היא התכלית הסובייקטיבית של החוזה. רק כאשר לא ניתן בשום אופן ובאף דרך– כך הבהירה הפסיקה – לברר מהי הכוונה האמיתית שעומדת בבסיס החוזה, רשאי בית המשפט לפנות, תוך נקיטת משנה זהירות, לתכלית האובייקטיבית של החוזה". (הדגשה במקור)

44. כיום נהוגה שיטה פרשנית חד-שלבית, לפיה יש ללמוד על אומד דעת הצדדים לחוזה באמצעות בחינה מקבילה של לשון החוזה ושל הנסיבות החיצוניות לו. עם זאת, אף לפי השיטה החד-שלבית, נותר ללשון החוזה מקום מרכזי וחשוב בהליך הפרשנות, תוך שנקבעו שני כללים פרשניים:

    • לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, התוחם את גבולות הפרשנות ואינו מאפשר לייחס לחוזה פרשנות שאינה מתיישבת עם לשונו.

       

    • קיימת חזקה לפיה פרשנות החוזה היא זו התואמת את המשמעות הפשוטה של הכתוב- היא המשמעות האינטואיטיבית הקמה עם קריאת לשון החוזה בראי הקשרו הכללי (פרשת סהר).

       

45. במקרה דנן לא מצאתי לקבל את פרשנותה של התובעת. התובעת נחקרה בחקירה נגדית ע"י ב"כ הנתבעים ומצאתי כי לא עלה בידה להראות כל כוונת שיתוף שלה ע"י המנוח בדירה זו. לא זו אלא אף חוששני כי התובעת ביקשה לחמוק ממענה לשאלות שנשאלה, תוך שהשיבה על חלק גדול מהם כי היא 'לא יודעת', 'לא מבינה' וכו'. בשלב מסוים אף טענה כי בתביעה דנן אין היא התובעת אלא היא נתבעת ע"י הנתבע 2 (ראו לדוגמא בעמוד 53 שורה 1 – עמוד 54 שורה 17. לפרוטוקול הדיון מיום 17.11.22).

     

46. הפרוטוקול רצוף בתשובות שרובן ככולן מלמדות או על היעדר הבנה של ההליך ע"י התובעת, או על ניסיון להטעות את בית המשפט והפניית אצבע מאשימה כלפי הנתבעים. כך לדוגמא בעמוד 56 לפרוטוקול (שורות 1-3) טענה כי הזכויות בדירה נרשמו על שם הנתבעים עוד בטרם קוימה הצוואה, טענה שלא יכולה הייתה להתקיים וכפי שראינו, הזכויות נרשמו רק לאחר שניתן צו קיום צוואה, אשר הוגש בידיעת התובעת ואשר היא לא התנגדה לו – ולא זו אלא אף אישרה בעדותה כי הייתה מעורבת בעריכתה ( ראו עמוד 59 שורות 9-24 לפרוטוקול הדיון מיום 17.11.22).

     

47. לדידי, סעיפי ההסכם בין המנוח לתובעת היו ברורים וקבעו באופן מפורש שהשיתוף ביניהם יחול רק על נכסים שיירשמו על שם שני הצדדים, בין אם במרשם מקרקעין, משרד הרישוי, סוכן, יבואן או חנות. אמנם, סעיף 4 להסכם קבע שיתוף כללי בנכסים שיצטברו למי מהצדדים, לרבות זכויות סוציאליות מעבודה החל מהמועד האמור בהסכם וכד', אך בתביעה זו אין התובעת עותרת לזכויות אלה, אלא לזכויות בדירה אותה ירש המנוח מהוריו ; וכאשר הצדדים הבהירו, הבהר היטב, כי הצדדים יהיו שותפים רק ברכוש שיירשם על שם שניהם, בין בפנקס המתנהל על פי דין, כדוגמת לשכת רישום המקרקעין, משרד הרישוי, או רישום אחר כגון אצל סוכן, יבואן או חנות.

     

48. לו פרשנותה של התובעת הייתה נכונה, הרי שהיה על המנוח לדאוג לרשום את החלק הרלוונטי של הזכויות בדירה על שם התובעת, או לתת לכך אינדיקציות ברורות אחרות, אך זאת הוא לא עשה, אלא ציווה את כל חלקו בדירה לילדיו. כאשר התובעת עצמה לדבריה, הייתה מעורבת בעריכת הצוואה, כפי שגם המנוח היה מעורב בעריכת צוואתה היא, הרי שאין לך כוונה מובהקת מזו לחיזוק כוונת הצדדים, בדבר הזכויות שיש לכל אחד מהם בנכסיו; ובמקרה דנן, בדירה, אשר נותרה רכושו של המנוח.

     

49. לאור כל האמור לעיל וביתר שאת לפי סעיפים 5 ו -7 להסכם הסותמים את הגולל על טענות התובעת, מצאתי לדחות את טענת התובעת ולקבוע כי אין היא זכאית לזכויות כלשהן בדירה.

    מחצית מהזכויות בחשבונות הבנק שרשומים על שם התובעת והמנוח

50. בשנת 2001 פתחו התובעת והמנוח חשבון בנק משותף, מספר חשבון ------, סניף ---, בבנק ---- בעיר נ'. באותו היום המנוח פתח חשבון בנק בנפרד מהתובעת, על שמו בלבד שמספרו ------לדברי הנתבעים בסעיף 24 לכתב ההגנה, לחשבון זה הפקיד המנוח את סכום הכסף שקיבל מאמו ומאשתו לשעבר, בגין הדירה ב -א' וכספים שקיבל מהוריו.

51. אין חולק כי התובעת לא הייתה שותפה בחשבון הבנק עם המנוח במשך כעשרים שנה וצורפה אליו זמן קצר לפני כניסת ייפוי הכח המתמשך לתוקף. התובעת נחקרה על כך בדיון מיום 17.11.2022 ובחקירתה נדרשה לצירופה לחשבון הבנק. בחקירתה ציינה התובעת כי החשבון היה על שם המנוח לאורך כל השנים ולדבריה הוא שמר בו כספים ליום סגריר, ולמצב בו יהיה צורך להכניסו לבית אבות. לדבריה:

    ת:וד' השאיר חשבון בבנק, שברגע שהוא יכנס לבית האבות הזה, שהוא יהיה במצב לא טוב,

    ש:כן, כן, ברור.

    ת:להשתמש בכסף שהוא השאיר. ואז הוא לקח אותי לחתום על החשבון הזה.

    ש:באיזה בנק החשבון הזה היה?

    ת:אותו בנק של החשבון המשותף.

    ש:או קיי, כלומר, זה היה החשבון שלו ואז שהדברים הסתבכו,

    ת:כן.

    ש:או נעשה לו קשה, אז הוא לקח אותך והכניס אותך לחשבון?

    ת:כן.

    ש:זה מה שאת אומרת, נכון?

    ת:כן, בדיוק.

    (עמוד 28, שורות 11-22)

     

    ובהמשך:

    ש:זה החשבון?

    ת:זה החשבון. כך היה חשבון שד' צבר שם את הכסף, ואחר כך הוא לקח אותי לחתום שברגע שהוא יהיה במצב של בית אבות או משהו, נצטרך לשלם, נשתמש בזה.

    (עמוד 31 שורות 28-31)

     

    ובהמשך:

    ש:כן. או קיי. כלומר, זה היה החשבון, החשבון שאנחנו מדברים עליו, זה היה החשבון שד' שם שם את הכספים, שאמרת, ליום סגריר, נכון?

    ת:נכון.

    ש:יופי. למה בעצם הוא עשה את ההפרדה הזו? למה פתחתם חשבון משותף והוא פתח עוד חשבון שלו?

    ת:אני אגיד לך. אני לא יודעת מה הוא חשב, אבל הוא אמר לי,

    ש:כן?

    ת:'זה יהיה לשעת הצורך, שאני אהיה במצב',

    ש:או קיי.

    ת:אז נשתמש, 'תשתמשי בזה'.

    ש:תשמשי בזה?

    ת:כן. 

    ש:או קיי. כלומר, הוא הקצה את ה, לפחות לשיטתך, מה שהוא אמר לך, אנחנו, ד' לצערנו לא פה איתנו,

    ת:כן,

    ש:הוא אמר לך 'בשעת הצורך, אם צריך יהיה לטפל בי',

    ת:נכון.

    ש:הוא הגדיר את זה לטיפול בו? או קיי. 'אלה הכספים'. ולכן בערך חודשיים לפני שהופעל ייפוי הכוח,

    ת:כן?

    ש:כשמצבו כבר לא טוב, נכון? מצבו לא היה טוב אז,

    ת:הוא נעשה אלים, נכון.

    ש:הוא נעשה אלים, או קיי, מצבו לא היה טוב, את טוענת שהוא לוקח אותך ומכניס אותך לחשבון?

    ת:לא, הוא היה צלול כשהלכנו לחתום,

    ש:חודשיים לפני ש, 

    ת:כי הוא אמר לי, כן,

    ש:או קיי?

    ת:הוא אמר לי: 'אני רוצה לשתף אותך בחשבון הזה, ובואי נלך לחתום'.

    ש:או קיי.

    ת:זהו.

    ש:למה דווקא אז ולא במשך 20 שנה?

    ת:כי הוא לא הרגיש, אני לא יודעת למה.

    ש:את לא יודעת למה?

    ת:לא.

    (עמוד 34 שורה 21 – עמוד 35, שורה 21).

52. מדבריה אלה של התובעת עולה כי לשיטתה, המנוח ייעד את הכספים לעת מצוא ובעת צירופה לחשבון, המנוח היה עדיין צלול, אך דברים אלה אינם עולים בקנה אחד עם העובדה שזמן קצר לאחר מכן הופעל ייפוי הכוח המתמשך, בהתאם לחוות הדעת ממנה עלה כי המנוח כבר לא היה כשיר זמן ניכר לפני כן.

53. להוכחת טענותיה נעזרה התובעת בעדותו של מר  פ' --- (להלן: "פ'"), אחיו של המנוח, אשר העיד מטעמה.

     

54. בהתייחס לצירוף התובעת לחשבון השיב  פ' לשאלות ב"כ הנתבעים כדלהלן:

    ש. מתי ד' אמר לך, אם אמר לך, שהוא רוצה לשתף או לצרף את נ' כשותפה/בעלים בחשבון שלו?

    ת. אני לא יכול להגיד תאריך כי אני לא זוכר תאריך. כל יום חמישי בשעה שמונה וחצי בבוקר נפגשתי איתו, לקחתי אותו מביתו, נסענו ביחד לבית קפה בנ', בהתחלה בתי קפה שונים ואח"כ הפך לבית קפה קבוע, האוירה היתה נינוחה, שאלתי מה חדש והוא ענה השבוע אני חושב שעשיתי צעד מרשים, נ' ואני בחשבון משותף. שמעתי. אין לי מושג לגבי התאריך. זה היה אחד מימי חמישי. האמת שקצת התפלאתי. המערכת ביניהם היתה יפה. התפלאתי שזה לא נעשה עד אותו יום.

    ש. אתה יודע בן כמה החשבון עד שהיא נכנסה?

    ת. אין לי מושג.

    (פרוטוקול הדיון מיום 23.2.2022, עמוד 10 שורה 36- עמוד 11 שורה 13).

     

55. לתצהיר הנתבע 2 צורף מסמך שכותרתו "חוות דעת רפואית" מיום 02.08.2018 שנערך על ידי ד"ר -------, מומחה לפסכיאטריה וממוען למוסד לביטוח הלאומי (להלן: "חוות הדעת"). יצויין שהצטרפותה של התובעת לחשבון המנוח הייתה ביום xx.xx.2018, דהיינו כשלושה שבועות טרם נערכה חוות הדעת. בחוות הדעת כותב הרופא כי הירידה במצבו המנטלי של המנוח החלה לפני כשנתיים וזאת עולה גם מדבריהם של התובעת והנתבע 2 לרופא. בחוות הדעת אף נכתב שבתחילת שנת 2017 נבדק המנוח על ידי רופא גריאטר ואובחן כסובל מדמנציה. ובהמשך:

    "למרות הטיפול התרופתי מהלך מחלתו מתאפיין בהידרדרות הדרגתית עם החמרה ניכרת בחודשים האחרונים. החולה סובל משכחה, אינו מתמצא בזמן ולסירוגין אינו מתמצא במקום. אינו מרוכז, שואל שאלות חוזרות, מאבד חפצים. מדווח על מקרים כאשר הוא לא היה מסוגל לחזור הביתה בכוחות עצמו לכן בתקופה האחרונה לא יוצא מהבית ללא ליווי."

    ובהמשך נכתב: "שיפוטו לקוי."

    "לסיכום

    לפי התרשמותי, החולה מגלה סימנים של ירידה קוגנטיבית בדרגת חומרה בינונית על רקע תהליך דמנטיבי מסוג מחלת אלצהיימר."

    יש לציין את החמרה ניכרת במצבו המנטאלי והתיפקודי בחודשים האחרונים."

56. עולה מהאמור לעיל, שמצבו הבריאותי של המנוח היה במצב ירוד וכושרו השיפוטי היה לקוי כבר חודשים רבים לפני עריכת חוות הדעת וכאמור עוד בטרם צורפה התובעת לחשבונו של המנוח, שלושה שבועות לפני כן. דברים אלה אינם מתיישבים עם עדותה של התובעת כאמור לעיל או עם עדותו של פ'; ומכאן שאין לקבל את הצטרפותה של התובעת לחשבון המנוח בעיתוי זה, כמעשה שנעשה ביוזמת המנוח. פירוש הדבר הוא שהכספים שהיו מצויים בחשבון זה היו שייכים למנוח ולאחר פטירתו לעיזבונו, כך שלא עלה ביד התובעת להוכיח תביעתה בעניין זה.

57. אמנם חוות הדעת הוגשה מבלי לחקור את הרופא שערך אותה (אף אחד מהצדדים לא ביקש לזמנו), אך מצאתי כי מדובר במסמך מבוסס שנערך על ידי רופא מומחה לצורך הפעלת ייפוי כוח מתמשך, שאף מצא לציין כי הדברים נאמרו לו על ידי הנתבע 2 ועל ידי התובעת – ודוק, שני הצדדים בהליך זה. בנוסף, התובעת לא התכחשה לאמור בחוות דעת זו; וכאמור, לא ביקשה לחקור את המומחה, למרות שחוות הדעת האמורה אף צורפה בראשית ההליך כנספח לכתב ההגנה. המורם מעובדות אלה הוא שאין הצדדים מתנגדים לאמור בחוות דעת זו.

58. חיזוק לספק בדבר כשירותו של המנוח בעת הצטרפות התובעת לחשבון המנוח עלה גם בחקירתו של הנתבע 2 בשורות 2 – 12 בעמוד 108 לפרוטוקול מיום 24.11.22):

    ש:בסעיף 32 אתה קובע כי מבחינה רפואית אביך לא היה כשיר להבין בדבר, ואני מתייחס לסעיף הקודם של חתימתו בחשבון הבנק, צירופה של --- לחשבון הבנק. ואתה אומר בשים לב לעובדה שכלל לא התכוון לשתף את התובעת. יש לך ראיות לעובדה הזאת?

    ת:כן. במשך 20 שנה הוא לא רצה לשתף אותה.

    ש:זאת אומרת שביום ה20 ועוד היום הזה שהוא שיתף אותה הוא כן רצה.

    ת:לא. הוא לא ידע.

    ש:איך אתה יודע את זה?

    ת:כתוב פה. תקרא את חוות הדעת,

    ש:אני לא רוצה שתיתן לי הערות. אני מבקש שתשיב לשאלות שלי. איך אתה יודע?

    ת:הייתי עם נ' אצל הפסיכוגריאטר.

59. עדותו של הנתבע 2 הייתה אמינה בעיניי לכל אורך עדותו. אופן מסירת עדותו, התנהלותו על דוכן העדים לרבות שפת גופו, נחזו בעיניי אמיתיים וכנים, עדותו הייתה קוהרנטית וברורה למרות שהוא נאלץ להתמודד עם ניסיונות בא כוחה של התובעת לערערו ואף להשפילו (ראו את פרוטוקול הדיון מיום 17.11.2022, עמוד 93, שורה 32 –עמוד 94 שורה 10).

     

60. הנתבע 2 העיד כי המנוח, אביו, הוריש את עזבונו לילדיו למעט מאה אלף ₪ ואת המכונית, אותם ציווה לתובעת. הנתבע 2 העיד כי היה בקשר טוב עם התובעת וזאת עד שהחלו התביעות בין הצדדים ובמילותיו בשורות 12-16 לעמוד 104 לפרוטוקול הדיון מיום 24.11.2022 :

    ש: אבל כרגע אמרת שהייתם בקשר ונפגשתם כל הזמן. 

    ת: כן זה היה אחרי שהוא נפטר.  אל תשכח שמרגע שהתחיל העניין של אי כיבוד הפורום הזה של האחים והיא עשתה מה שהיא רוצה בכספים אז נוצר נתק. התכתבנו בווטסאפ בשביל לטפל בו בתקופות שהוא היה בבית אבות וגם זה איפה שהוא נפסק.  וזהו . כל השנים היה קשר נהדר עם נ' ועם אבא.

61. לסיכום עניין זה, התרשמתי כי המנוח לא רצה לשתף את התובעת בכספו שהתנהל בחשבון נפרד על שמו. התרשמתי כי ההיפך הוא הנכון ובסמוך להפעלת ייפוי הכוח המתמשך פעלה התובעת לצירופה לחשבונו הפרטי של המנוח שעה שהוא נעדר את הכושר להתנגד ולהביע את רצונו האמיתי, על פיו פעל כל השנים. מכל מקום, לו המנוח היה מעוניין לצרף את התובעת לחשבון זה, לא היה ממתין כל כך הרבה שנים ודווקא בעת ירידה קוגנטיבית משמעותית, שבועות ספורים לפני שמופעל ייפוי כח מתמשך בעניינו, היה עושה מעשה ממנו נמנע כל שנותיו המשותפות עם התובעת. כאמור בעת צירופה של התובעת לחשבון, סבל המנוח מדמנציה מתקדמת וכושר שיפוט לקוי; ועל כן אני דוחה את טענת התובעת כי צירופה לחשבון נעשה על דעת המנוח.

62. לא ניתן לסכם את הדיון בסעד זה מבלי להתייחס לטענה שהועלתה על ידי התובעת שהואיל וקיים "השתק פלוגתא" אין לנתבעים להעלות טענות בעניין. בסעיף 24 לסיכומי התובעת נטען שבשל פטירתו של המנוח תביעת הנתבע בתיק מס' XXX לפני מותב זה, נדחתה ביום 24.07.2020 (להלן: "התיק הקודם"). הבה נבחן טענה זו.

63. השתק פלוגתא הינה טענה שבאה לדחות אפריורי כל טענה נגדית בסוגיה מסוימת. מצאתי את הדברים הבאים יפים להבנת טענה זו בע"א 2576/03 אהובה וינברג נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים (פורסם במאגרים משפטיים) ‏:

    "הכלל בעניין השתק הפלוגתא, כפי שאומץ בשיטתנו בהשראת המשפט המקובל, סוכם בשעתו על-ידי הנשיא אגרנט באופן הבא:  

    "אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי דין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי-הזהות בין העילות של שתי התביעות" (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584 (1968), להלן: עניין קלוז'נר).

    מכאן, מקובל למנות ארבעה תנאים עיקריים הנדרשים להתקיים לצורך היווצרות ההשתק: ראשית, הפלוגתא העולה בכל אחת מההתדיינויות הינה אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים; שנית, התקיים דיון בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולצד שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השנייה היה יומו בבית המשפט ביחס לאותה פלוגתא; שלישית, ההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא - בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא הנובע מהעדר הוכחה; ורביעית, ההכרעה בהתדיינות הראשונה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן במסגרתה (ע"א 1041/97 סררו נ' נעלי תומרס בע"מ, פ"ד נד(1) 642, 650 (2000) וההפניות שם, להלן: עניין סררו)."

64. אם נבקש לתמצת את הכללים שהוטוו בפסיקה לצורך השתק פלוגתא, הרי שהפלוגתא זהה לפלוגתא שנידונה, התקיים דיון ולצד שכלפיו נטען ההשתק ניתן יומו בבית המשפט, נקבע ממצא פוזיטיבי וההכרעה הייתה חיונית לבירור המחלוקת.

65. בתיק הקודם הוגשה תביעה של הנתבע 2 כנגד התובעת לצורך שימור מצבו הפיננסי של המנוח כפי שהיה בטרם נכנס ייפוי הכוח לתוקף, במסגרתה ביקש הנתבע 2 כי יבוטל מינויה של התובעת כמיופת כוח של המנוח, חרף הוראות ייפוי הכוח המתמשך. במהלך ניהול התיק ועוד קודם לקיומו של קדם משפט, נפטר המנוח וניתן פסק דין הסוגר את התביעה, ללא כל קביעת ממצא פוזיטיבי בטענות מי מהצדדים. משכך, טענת התובעת להשתק פלוגתא מטעם הנתבעים נדחית.

66. מהאמור לעיל עולה מסקנה ברורה; לאורך השנים לא הייתה למנוח כל כוונה של שיתוף התובעת בחשבון הבנק שלו. לו ביקש המנוח כי התובעת תצטרף לחשבונו היה מבצע פעולה זו זמן רב לפני שחלה הרעה משמעותית במצבו, עת היה כשיר מבחינה רפואית ולכן מצאתי לדחות את תביעת התובעת לסעד הצהרתי שמחצית מחשבון המנוח שייכת לה.

    מכונית ומאה אלף ₪ בהתאם לצוואה

67. התובעת עתרה לקבל את המכונית וסך של מאה אלף ₪ בהתאם לצוואה. הנתבעים הסכימו לכך ומכאן שאין צורך לדון בכך ואף לא מצאתי לתת סעד זה; שכן כאמור, ניתן צו קיום לצוואה במסגרתה כבר ניתן הסעד האמור והדיון בו מתייתר. למעלה מן הצורך אוסיף כי פסיקת סעד זה בתביעה דנן, עלולה ליצור כפילות סעדים ומכאן שאין לתתו.

    מחצית מהוצאות הקבורה וימי האבל

68. התובעת טוענת כי הוציאה 20,799 ₪ בגין סדרי הלוויתו של המנוח וימי האבל ועתרה לקבל מחצית מסכום זה מהנתבעים. הנתבעים טוענים בין היתר, שתי טענות אלה: האחת מדובר בסעד ממוני בגינו לא שולמה אגרה מתאימה; והשנייה, לא ידוע להם אם אכן הוצאו הוצאות אלה. נראה כי אכן מדובר בסעד ממוני, עת עסקינן בתביעה שעניינה סעד הצהרתי (התובעת אף הבהירה כי היא מבקשת רק סעד הצהרתי בסעיף 3 לכתב התשובה מטעמה, שם הבהירה כי אין היא עותרת לכל סעד ממוני). אך מכיוון שהתובעת עתרה לסעד זה, מצאתי להידרש לו לגופו.

69. בחקירת הנתבע 2 נאמר כי הנתבע 1, ר', הגיע לבקר בעת השבעה בביתה של התובעת בו התגוררה כאמור עם המנוח; ואילו הנתבע 2 ישב שבעה בביתו. אין מחלוקת בין הצדדים כי גם בבית המנוח והתובעת ישבו שבעה ועל אף שלא צורפו אמסכתאות, סביר להניח כי התובעת שילמה עבור כיבוד, אוכל וכיו"ב. אך לא רק התובעת ישבה שבעה על המנוח אלא מהדברים עולה כי גם ילדיו, הנתבעים, ישבו שבעה ומן הסתם גם הם נשאו בעלויות כלשהן בגין כיבוד וכד', בעת שישבו שבעה על אביהם.

70. בנוסף, התובעת לא הציגה ולו אסמכתא אחת להוכחת הוצאה הקשורה באבל או בהוצאות הקבורה ומפאת חישוב מדוקדק ונקוב של סכום של 20,799 ₪ על ידה בכתב התביעה, ובפרט שלא עסקינן בסכום פעוט, היה מצופה כי יצורפו על ידה אסמכתאות מדויקות וזאת לא נעשה.

71. אמנם אין חולק כי התובעת דאגה להנחת מצבה על קברו של המנוח, אך מעיון בתמונה של המצבה, שצורפה ע"י הצדדים, נראה כי הנתבעים אינם מוזכרים כלל במצבה זו ומפאת חשיבות הדברים אביא את המילים שנכתבו על מצבת המנוח:

    פ"נ

    בעל אהוב

    חבר נאמן

    ---- ז"ל

    (תאריך עברי)

    (תאריך לועזי)

    1942-2020

    ת.נ.צ.ב.ה

    אוהבת אותך

    --- שלך

     

72. צא ולמד, הנתבעים שהינם ילדיו של המנוח, אינם מוזכרים כלל על גבי המצבה ומקריאת הנוסח הכתוב עליה ניתן לסבור כי המנוח נפטר מבלי שהותיר אחריו צאצאים כלשהם; וכי האדם היחיד בעולמו הייתה התובעת עצמה. התנהלות זו מלמדת לדאבון הלב, על היחס השלילי של התובעת וניסיונה למחוק את זכרם של הנתבעים מחייו של המנוח. דברים אלה קיבלו ביטוי גם בעדותה של התובעת אשר אישרה כי מערכת היחסים בינה לבין הנתבעים התאפיינה יותר בשנאה מאשר באהבה, לכל הפחות מצידה (עמוד 19 לפרוטוקול הדיון מיום 17.11.2022, שורות 5-30).

73. מכל האמור לעיל, מכך שמדובר בתביעה לסעד הצהרתי ולא סעד ממוני; מכך שלא הוצגה אסמכתא אחת להוצאה הקשורה לסעד המבוקש, כך שהתביעה למעשה לא הוכחה במאומה ולא נעשה ניסיון ממשי להוכיחה; ולנוכח המילים החקוקות על מצבת המנוח אשר נועדו לציין את הקשר בין המנוח לבין התובעת באופן מוחלט ללא איזכור כלשהו לילדיו או יתר בני משפחתו, מצאתי לדחות את עתירת התובעת לסעד זה.

    כלי הבית והרהיטים של הצדדים

74. נראה שהצדדים לא התמקדו בכך כלל וממילא כלי הבית והרהיטים מצויים בדירתה של התובעת. הנתבעים אף לא התייחסו לכך בסיכומיהם וזנחו טענותיהם בעניין זה ושעה שהטענות בעניין זה נטענו בכלליות ולא הייתה כל התייחסות לרהיט או פריט ספציפי, מצאתי לקבוע כי הריהוט וכלי הבית הנמצאים בדירת התובעת שייכים לה.

    סוף דבר

75. התביעה נדחית על מרבית חלקיה למעט בעניין כלי הבית והרהיטים.

76. בנסיבות העניין ומשהחלק הארי של התביעה נדחה, ולאור בקשתה של התובעת לנגוס בחלקם של הנתבעים בעיזבון שאביהם הותיר להם; ובהתאם להתנהלות הצדדים באופן ניהול ההליך ועל כך שיש לפסוק הוצאות ריאליות, מצאתי להורות כי התובעת תשלם לנתבעים הוצאות בסך 30,000 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים אחרת יישאו ריבית והצמדה; ומצאתי אף להוסיף ולהבהיר מדוע מושתים על התובעת הוצאות אלה.

77. במסגרת ההליך העידו שלושה עדים: התובעת עצמה ופ', אשר העיד לטובתה; ומר --- נתבע מס' 2, אשר העיד מטעם הנתבעים.

78. ביום 23.02.2022 התקיים דיון ההוכחות הראשון במהלכו העיד רק פ', מטעם התובעת. לאחר אותו דיון הוכחות, התייצב פ' לכל יתר הדיונים. פ' אף התייצב לדיון ההוכחות האחרון שהתקיים ביום 24.11.2022, במהלכו נחקר הנתבע 2. יצוין כי התובעת עצמה לא התייצבה לאותו דיון, עקב מצב רפואי, אך העד, פ', אשר לכאורה לא אמור להיות לו עניין בהליך ובתוצאותיו, עדיין מצא צורך להתייצב לדיון זה. פ' אף השמיע הערות מעת לעת בדיון (הוא לא היה מחובר למיקרופון ולכן דבריו מובאים כ"דובר" שאינו מזוהה, אך מדבריו אלה עלתה עוינות כלפי הנתבעים.

     

79. לדברים אלה ישנה משמעות, שכן התרשמתי במידה רבה שפ' עומד מאחורי הגשת התביעה וניהולה. דברים המאששים חשש זה ניתן למצוא בפרוטוקול הדיון: כך לדוגמא, התובעת נשאלה בחקירתה האם היא יודעת להסביר את תביעתה ובפרט את הזכויות הנתבעות בדירה, כאשר מאופי תשובותיה בחקירתה זו, התקבל הרושם שאדם אחר, פ', הוא הגורם המניע להגשת התביעה. במהלך עדותה נתקבל הרושם כי התובעת כלל לא הפנימה שהיא התובעת בהליך, אלא לכאורה נקלעה להליך המתנהל בין צדדים אחרים. ניתן לראות את הדברים מהתשובות לשאלות בחקירה בשורות 1 – 12 עמוד 54 לפרוטוקול הדיון מיום 17.11.22:

    עו"ד שינדלר:האם --- הוא תובע כאן, בהליך כאן? או שמא את התובעת בהליך כאן?

    העדה, גב' ----: לא יודעת.

    עו"ד שינדלר:סליחה? לא שמענו, כאילו, את צריכה להגיד את זה כי הכל פה מוקלט.

    כב' הש' אליעז:השאלה היא: מי תובע כאן? את או ---?

    העדה, גב' ----: פ' תובע.

    ש:איך? אני לא שומע. גבירתי, אני לא, אי אפשר לשמוע אותך, אני לא שומע.

    ת:בבקשה?

    ש:אני לא שמעתי מה אמרת.

    ת:לא,

    ש:מי תובע, את או פ'? שאל אותך עורך הדין ולא ענית.

    ת:אני לא תובעת.

    ש:את לא תובעת כאן?

    ת:לא.

    ש:התביעה הזו לא מתנהלת בשמך עכשיו? לא את התובעת בבית המשפט?

    ש:אני לא תובעת.

80. ודוק, אין מדובר בפליטת פה, התרגשות או שכחה רגעית, אלא מהחקירה ניכר היה כי פ' הוא המדבר מגרונה. לחיזוק הדברים ראה שורות 1 - 16 עמוד 46 לפרוטוקול מיום 17.11.22:

    ש: יופי. ברשותך אני אקריא את סעיף 4 בתצהיר שלך, ואני מבקש שתסבירי כי אני לא מבין אותו. את מבקשת, את מציינת שאת "עותרת לקבל פסק דין הצהרתי, שיקבע את חלקך ברכוש שהיה משותף לך ול- ד', ושאינו חלק מנכסי עזבונו של ד', ואת חלקך בעיזבון של ד' על פי צוואתו".

    ת: לא מבינה.

    ש:אני גם לא מבין. איך אפשר לתבוע משהו שהוא לא חלק מהעיזבון של ד' תסבירי לי את זה.

    ת:לא יודעת.

    ש:את לא יודעת? בסדר גמור.

    ת:לא יודעת.

    כב' הש' אליעז: מדוע צריך להגיש תביעה,

    עו"ד שינדלר:סליחה? אה, סליחה.

    כב' הש' אליעז:אני שואל: מדוע צריך להגיש תביעה שתקבע שאת זכאית לחלקך בעיזבון על פי צוואתו של המנוח? הצוואה כבר אומרת את הדברים, אז למה צריך תביעה לבית המשפט לעניין הזה?

    העדה, גב' ---: רגע, לא הבנתי.

    ש:הבנת את השאלה?

    ת:רגע.

    ש:אם יש צוואה שאומרת שאת זכאית לנכסים 1, 2, 3. מדוע צריך להגיש תביעה שמבקשת פסק דין הצהרתי על זה, על הנושא, על אותו הדבר? מדוע צריך?

    ת:לא יודעת לענות.

     

81. כאמור, פ' העיד מטעם התובעת. כזכור, פ' הינו אחיו של המנוח ודודם של הנתבעים, ילדיו של המנוח מנישואיו הראשונים. לא מצאתי בעדותו של פ' להוסיף לתביעה ונראה כי עדותו של פ' לא הייתה ניטרלית כפי שלכאורה ביקש להציג את הדברים. במהלך הדיונים נשמעו הערות מצידו היות שהיה מדובר בדיון בהקלטה ופ' ישב באולם ללא חיבור למיקרופון, לא כל דבריו נכתבו אך מכל מקום התקבל הרושם כי היחסים בין פ' לנתבעים מצטיירים כיחסים עכורים. דברים אלה עולים בבירור בעת חקירת הנתבע 2 והערות שהושמעו ע"י פ' (ראו פרוטוקול הדיון מיום 24.11.2022, עמוד 102 שורה 6 ועמוד 119 שורות 25-29).

     

82. בחקירתו, פ' השיב על שאלות רבות בצורה מתחמקת של תשובות כגון: "לא יודע", "לא זוכר", "אין לי מושג" וכד' כשברקע ובעיקר לקראת סיום ההליך כאמור לעיל, נראה כי הוא בעל היד המכוונת בהליך. דוגמה לתשובותיו וליחסו ל---, הנתבע 2, ניתן לראות בעמוד 12 לפרוטוקול מיום 23.02.2022:

    ת. אני לא זוכר שהיה דיבור על סכום כזה,  ולכן אני לא זוכר אם ד' אמר כן. אני זוכר שד' הביא את עוה"ד מ___ , מרחק לא קטן, היא באה לנ', התכנסנו כולנו וחתמנו על הסכם יפוי כח מתמשך כששלושתינו אפוטרופסים.

    ש. אמרת שג' הכריח אותך. למה התכוונת?

    ת.ג' בניגוד להוראות כתובות של יפוי כח, התנהל כאדם עם רצון משלו. התפקיד שלי נגמר בחתימת החוזה. ג' חתם בבנק, הכל על דעת עצמו. הוא התעלם לחלוטין מזה שיש עוד שני אפוטרופסים שצריכים לחתום על כל פעולה.

    ש. אתה ונ'- הלכתם לבנק לצרף אותה כשותפה בחשבון.

    ת. פעם אחת הלכתי עם נ'  לבנק.  אבל לא לצרף אותה לחשבון.

    ש. אני אחדד את השאלה. הלכת עם נ' לבנק. יפוי הכח היה בתוקף אז?

    ת.אני מניח שכן, אני לא זוכר.

    ש.אמרתם לג' שאתם הולכים לבנק?

    ת. אין לי מושג אם נ' אמרה לו או לא.

    ש. האם אתה אמרת לו?

    ת. כשהגעתי לבנק הבנתי שג' עושה על דעת עצמו ולא מבקש ממני לחתום על מה שהוא עושה.  לא שמעתי ממנו מילה מאז שהוא חתם. מחובתו היה להודיע לי בטלפון פ' אני עושה פעולה ותפקידו היה להודיע לי, לפחות טלפונית.

    ש. האם אתה יודע בוודאות שג' עשה פעולה לחסום חשבון?

    ת. דרך נ' .

    ש. יכול להיות שג' לא עשה פעולה כזו?

    ת. מישהו חסם, מי יכול לחסום? זה רק הוא, כי הוא שונא את נ' . 

    ש. יכול להיות שהבנק עצמו עשה פעולה בחשבון?

    ת. לא נראה לי. היחידי שהגיע לבנק ודיבר זה הוא.

    ש. איך אתה יודע את זה ?יכול להיות ש נ'  אמרה לך את זה?

    ת. יכול להיות ויכול להיות שהיא סיפרה לר' אשתי, כי הן היו בקשר  טלפוני מאוד הדוק. 

    ש. למה ר' לא באה להצהיר פה?

    ת. אני חושב שזו החלטה של התובע.  אין לי מושג.

    ש. כשאתה מדבר על חשבון הבנק – על איזה חשבון בנק אתה מדבר?

    ת. אין לי מושג אני לא זוכר. היה איזה חשבון בנק שנ' לא יכלה לגעת בכספים שיש והיתה אמורה לחיות עם מה שיש  לה.

    ש. יכול להיות שאסור היה לך לגעת בחשבון הזה?

    ת. אין לי מושג.

    ש. יכול להיות שבית משפט החליט שלא ייעשה שימוש בחשבון.

    ת. לא יודע.

83. מחקירתו של פ' הועלו תהיות שחוששני אוששו לאורך ניהול ההליך, כי אין מדובר בעד "ניטרלי" שבא להעיד ותו לא, אלא בבעל עניין לכאורה. התרשמתי שפ' הינו "הרוח החיה" מאחורי התביעה, הוא 'דה פקטו' התובע האמתי בתיק, בעל אינטרס אישי והתובעת הינה בידו "כחומר ביד היוצר".

     

84. חוששני כי התנהלות זו מלמדת על כוונה לנגוס בחלקם של הנתבעים מעיזבונו של אביהם; וזאת חרף רצונו ועל מנת להיטיב עם התובעת או עם פ'. בנסיבות אלה בהם התרשמתי כי טענות התובעת הוגשו שלא בתום לב, מצאתי לחייבה כאמור בסכום האמור.

     

85. לאור כל האמור, התביעה נדחית ברובה, למעט בעניין המיטלטלין ופרטי הריהוט המצויים בביתה של התובעת, תוך חיובה בהוצאות הנתבעים בסך של 30,000 ₪.

     

86. פסק הדין מותר בפרסום בהשמטת כל פרט מזהה.

     

87. תואיל המזכירות להמציא את פסק הדין לצדדים ולסגור את התיק.

    ניתן היום, כ"ו כסלו תשפ"ו, 16 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.