ת"א 35199-09-12 בן משה נ' א.ב.ג. רוטשילד בע"מ ואח'

עסקינן בתביעה שעניינה פיצוי בגין הפליה בכניסה למועדון בשם "א.ב.ג. רוטשילד בע"מ" (ג'ימי הו) (להלן: "המועדון"), וזאת מכוח החוק לאיסור הפליה במוצרים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א – 2000 (להלן: "החוק").

רקע:

1. התובע הינו בחור שחום עור ממוצא מזרחי, שלטענתו ביקש בשתי הזדמנויות שונות, לבלות במועדון, ונתקל בסירוב לא ענייני המעיד על "הסוואת הפליה".

    

2. על-מנת לסבר האוזן, ביום ו', ה-18.05.2012, ביקש התובע לבלות במועדון, וזה היה ביקורו הראשון (להלן: "הביקור הראשון"), יחד עם חברו שי (להלן: "שי"), אולם נמנעה ממנו הכניסה למועדון. יוער, שי הגיש את תצהירו לבית-המשפט, אולם לא נחקר על תצהירו, מהטעם שהינו שוהה דרך קבע בחו"ל.

    

3. לטענת התובע, את הכניסה למקום איישו מאבטחים וכן עובדת נוספת, שלשיטת הנתבעים המדובר במארחת בשם ג'ואל (להלן: "המארחת" ו/או "ג'ואל")), ואילו לשיטת התובע מדובר ב"סלקטורית".

    

4. כמו כן, טען התובע כי הגיע למועדון פעם נוספת, ביום ג', ה-22.05.2012 (להלן: "הביקור השני"), יחד עם שי ואחיו מר עמיקם רוזן (להלן: "עמיקם"), וגם בביקור זה נמנעה ממנו הכניסה למועדון.

    

5. ביום 01.08.2012 פנה התובע באמצעות בא כוחו אל נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), בבקשה לחקור את המקרה לעומק, ולנסות להגיע לפשרה. ביום 27.08.2012 השיבה הנתבעת והעלתה את טענת השיהוי.

    

6. הנתבעת הינה חברה בע"מ הרשומה בישראל, שעיסוקה בהספקת שירות ציבורי בתחום הבילוי, המפעילה את הבר, הג'ימי הו, שהוא בבעלותה, הממוקם בשדרות רוטשילד 24 בתל אביב.

    

7. מר לירון תמיר הינו נתבע 2 (להלן: "נתבע 2" ו/או "לירון") שהוא הבעלים של חלק מהמניות בנתבעת 1, וכן דירקטור אצלה.

    

8. הנתבעים מכחישים את האמור על ידי התובע, וכן מציינים כי כלל לא ידוע להם בדבר ביקורו של התובע במקום, לא בביקור הראשון ולא בביקור השני.

    

9. מטעם התובע, העידה הגב' שגית סוסיאל (להלן: "סוסיאל") שהייתה מבלה במקום, וציינה כי הכירה את התובע ביום 22.05.2012, קרי – במועד הביקור השני. לאחר עדות זאת נשמעה עדותו של עמיקם, אשר בילה עמו במועד הביקור השני במועדון, וכן העיד התובע עצמו. מטעם הנתבעים העיד לירון, גם כנציג הנתבעת, ומר ברוך אורן (להלן: "אורן"), שהינו איש יחסי ציבור אצל הנתבעת.

    

   עיקר המחלוקת בתיק דנן נסובה סביב השאלה האם התובע אכן ביקר במועדון והופלה על-ידי הנתבעים בשל צבע עורו, אם לאו.

    

   תמצית טענות התובע

    

10. לטענת התובע, הנתבעת ו/או מי מטעמה סירבה בשתי הזדמנויות שונות, תוך קביעת תנאים שאינם ממין העניין וללא כל נימוק ענייני, לאפשר את כניסתו למועדון שבבעלותם. וזאת, בשל מוצאו ו/או צבע עורו /או חזותו המזרחית ו/או מטעמים פסולים אחרים. תוך שהיא מבזה ומשפילה את פני התובע בפני חבריו ו/או בפני מבלים אחרים.

     

11. בשני המקרים בהם הגיע התובע למועדון, לא נכנס בטענה כי שמו אינו מופיע ברשימות המוזמנים (להלן: "הרשימות").

    חבריו שהגיעו מספר דקות לפניו, והם בהירי עור ממוצא אשכנזי, לא נרשמו ולא נדרשו להופיע ברשימות כלשהן, ונכנסו למועדון ללא כל בעיה. זאת, על אף שגם עבור חבריו זה היה הביקור הראשון במועדון.

     

12. התובע הצהיר כי הכניסה למועדון לא הייתה עמוסה במקרה הראשון, ובמיוחד במקרה השני. מה גם שלאחר שסורבה כניסתו המתין בחוץ זמן ממושך, והבחין כי מבלים רבים לא נדרשו להזדהות לצורך בדיקה ברשימות, ונכנסו ללא בעיה.

     

13. זאת ועוד, מאמצי התובע אל מול עובדי הנתבעת, לשכנעם להכניסו, נכשלו, בעת שהמתין מחוץ למועדון.

     

14. בביקור השני, תמך בגרסת התובע חברו עמיקם ועדותו עלתה בקנה אחד גם עם דברי העדה הניטראלית –סוסיאל. עדותה של זו הייתה קוהרנטית לכל אורך הדרך, ותמכה בגרסתו של התובע.

     

15. מנגד, עדותו של לירון לא התייחסה ישירות לאירועים נשוא התביעה, שכן לטענתו לא נכח במקום בזמן האירועים, ועל כן עדותו רלוונטית רק לעניין אחריותו לפי החוק, כמנהל, כשותף, ומחזיק. לירון ניסה להפחית את מידת מעורבותו בנתבעת, כמנהל, שותף, מחזיק, אחראי על יחסי הציבור וקובע מדיניות, אך ללא הצלחה.

     

    זאת ועוד, ניסה הנתבע להסתיר את שיטתיות ההפליה הנהוגה במועדונים בהם היה או עודנו שותף, ואת מעורבותו בתביעות עבר נוספות שהוגשו נגדו ונגד המועדונים, בגין הפליה.

     

16. כמו כן, אורן איש יחסי הציבור של הנתבעת לא מסר גרסה עקבית לאירועים, מאחר שטען גם הוא, כי אינו מכיר את האירוע.

     

17. לשיטת התובע, היחידה שהייתה יכולה לשפוך אור על אשר התרחש היא המארחת ג'ואל, אך לא הוגש תצהיר מטעמה, והיא לא זומנה להעיד על-ידי הנתבעים.

     

    לעניין זה, האבחנה שעושים הנתבעים בין "מארחת" לבין "סלקטורית" היא היתממות חסרת תום לב. והטענה לפיה יש מבלים קבועים וחברי מועדון הינה טענה תמוהה, ועולה הוא כי הנוהל של המקום, וההחלטה של הסלקטורים נתונים לשינוי בכל רגע נתון.

18. לעניין התפוסה אצל הנתבעת, התובע מעולם לא שמע מהנתבעת, או ממי מטעמה, כי כניסתו אינה מתאפשרת עקב תפוסה מלאה, מה גם שהנתבעת לא הביאה כל הוכחה כי המועדון היה בתפוסה מלאה. אלא, הנתבעת מנעה מהתובע להיכנס למועדון מהטעם שאינו מופיע ברשימות. הנתבעת לא סיפקה כל גרסה קונקרטית של מה שנאמר לתובע בשני הביקורים, ולא סיפקה כל פירוט לנוהל הכניסה, חוץ מהעובדה כי הבדיקה ברשימות ו/או שמירת המקומות מסתיימת עד השעה 23:00.

     

19. למעלה מכך, הנתבעת לא המציאה רשימת מוזמנים, רשימת ממתינים, רשימה של לקוחות קבועים. כמו כן, התמונות אותם צרפה הנתבעת במהלך עדותו של התובע אין להם ערך ראייתי, מה גם שיתר התמונות שהוצגו יכולה להוביל למסקנה כי הנתבעים מתירים כניסה של מבלים ממוצא מזרחי ו/או בעלי גוון עור כהה רק כשאלו מוכרים להם אישית.

     

20. לשיטת התובע, הן בביקורו הראשון והן בביקורו השני, כניסתו למקום סורבה מסיבות לא ענייניות ופסולות רק בשל חזותו המזרחית ו/או צבע עורו הכהה ו/או מוצאו. כמו כן, המשותף לכל המבלים שכניסתם למקום הותרה, היא חזותם האשכנזית וצבע עורם הבהיר. התנהגות הנתבעים הייתה ביוזמתם ובידיעתם, משום שביקשו למתג את המועדון באמצעות סינון של אנשים בצבע עור מסוים, והדבר מהווה הפליה במתן כניסה למקום ציבורי, בניגוד לחוק.

     

    תמצית טענות הנתבעים

     

21. התובע נושא בנטל השכנוע כשנתקיימו כל העובדות המהוות את עילת התובענה. בתביעה לפי החוק שבענייננו, נקבעו תנאים אשר בהתמלאות אחד מהם תחול חזקה שבחוק, שלפיה "יתהפך" נטל הראיה.

     

    לשיטתם, סיכומי התובע מבוססים על השערות, לרבות הנחה שגויה בדבר היפוך נטל הראיה. הראיות שהוצגו על-ידי הנתבעים ובכלל זה עדות התובע, שוללים הפליה אסורה על-פי דין כלפי התובע.

     

22. בניגוד לטענת התובע כי הופלה בשל צבע עורו, הרי שבסוף חקירתו הנגדית הודה כי מבלים מעדות המזרח אכן נכנסו למועדון הנתבעת. מה גם, שהנתבעים צרפו תמונות מהמועדון, תמונות המעידות כי במועדון יש מבלים רבים מעדות המזרח. אשר על כן, אין בסיס לתביעה דנן.

    זאת ועוד, לטענתם, יש שינוי חזית מטעם התובע מהפליה כלפי "בעלי גוון עור כהה", ל"בעלי גוון עור כהה יותר".

     

23. באשר לאירוע הראשון, משהגיע התובע כעבור רבע שעה לאחר הגעתו של שי, אזי אין מדובר "באותן נסיבות", כדרישת החוק. שכן, טווח זמן כאמור הינו זמן אשר תפוסת המקום יכולה להשתנות מהותית. מה גם, ששי לא הגיע למסור עדותו, ועל כן אין לקבל תצהירו כראיה. לפיכך, אין בעדותו היחידה של התובע כדי לקבוע כי הופלה לרעה.

     

    מנסיבות המקרה הראשון עולה כי התובע הגיע למועדון בשעה מאוחרת, נתבקש להמתין עד אשר יתפנה מקום, וזאת בהתאם לנוהל הכנסת מבלים ביום שישי.

     

24. באשר לאירוע השני, גם כאן יאמר שוב כי תובע אישר שראה מבלים מעדות המזרח בעלי גוון עור כהה נכנסים למועדון.

     

    באשר לביקור השני, עדותה של סוסיאל הייתה מגמתית, עם סתירות, ועל כן יש להתעלם ממנה. מנגד, עדותו של אורן הייתה אמתית וסדורה.

     

25. באשר לנתבע 2, אין לקבל את הטענה כי חלה עליו אחריות לפצות את התובע מכוח סעיף 8 לחוק. אומנם נתבע 2 העיד כי החזיק במניות בנתבעת, אך אין בינו לבין קביעת הסדרי הכניסה למועדון כל נגיעה או ידיעה. וכן, ניתן לקבוע כי נתבע 2 הוכיח כי "העוולה נעשתה שלא בידיעתו", כדרישת סעיף 8.1 לחוק, וש"הוא נקט אמצעים סבירים בנסיבות העניין כדי למנוע את העוולה", כמצוות סעיף 8.2 לחוק.

     

    יודגש, לירון לא היה מעורב בהסדרי הכניסה למועדון, לעומתו, אורן היה נושא משרה בנתבעת ואמון על הסדרי הכניסה למקום, וניתן לקבוע כי נכח במהלך האירועים, לאור העובדה כי עבד שם שבעה ערבים בשבוע.

     

26. לעניין המארחת ג'ואל, יצוין כי היה ברצון הנתבעת להעידה, אך זו התחמקה.

     

27. סיכומו של דבר, התובע לא הופלה על רקע מוצאו המזרחי ו/או צבע עורו. התובע לא הביא כל ראיה פוזיטיבית לכך שהופלה לרעה.

     

    התובע מעולם לא ביקש לשוחח עם ההנהלה במועד האירועים, ואף לא הזמין משטרה. עושה הרושם כי רצון התובע היה, לכל הפחות באירוע השני, בהגשת תביעה ולא בכניסה למועדון, ויש בכך כדי להפחית את הפיצוי, משמעותית. תביעת התובע הינה לא יותר מניסיונו להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעים, בנסיבות שאינן מזכות אותו כלל ועיקר בכל סכום כספי. לטענתם, התובע השתהה במכוון בפנייתו הראשונה לנתבעת, והכל על מנת שלא לאפשר לה לעשות שימוש באמצעי התיעוד שברשותה.

     

    בתמצית תשובת התובע

     

28. התובע מעולם לא הודה כי מזרחיים בעלי עור כהה נכנסו למועדון באותו הזמן. התובע טען כי המשותף לכל המבלים שכניסתם הותרה היה חזותם האשכנזית וצבע עורם הבהיר. כלומר, לא התייחס כלל למוצאם.

     

29. התמונות שהוצגו מלמדות כי הנתבעים מתירים כניסה של מבלים בעלי גוון עור כהה רק כשאלו מוכרים להם אישית. מה גם, שהתמונות שצירפו הנתבעים לתצהיריהם הינן מבוימות. וזאת, בניגוד לתמונות שצירף התובע המעידות על חזותם וצבע עורם של קהל המבלים, ולא נראות בהן מבלים בעלי עור כהה.

     

30. לתובע קמות החזקות המנויות בחוק, המעבירות את נטל הראיה על כתפי הנתבעת.

     

31. זאת ועוד, אכן שי לא העיד, אך תצהירו, לאור עדותו של עמיקם והתובע, מחזקת את גרסת התובע גם לגבי האירוע השני. החסך הראייתי הנו דווקא מצד הנתבעים, שלא הביאו לעדות את ג'ואל.

     

32. באשר לנתבע 2, אין זה סביר כי זה שהיה מנהל בנתבעת מיום הקמתה, והיה בין היתר אחראי על יחסי הציבור של המועדון, לא היה מודע להסדרי הכניסה במועדון.

     

     

     

     

     

     

    דיון והכרעה

     

33. בקליפת אגוז, איסור הפליה שחל על הנתבעים מעוגן בסעיף 3(א) לחוק, בזו הלשון:

     

    "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי, לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום ציבורי או במתן שירות במקום ציבורי, מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין נטיה, מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, מעמד אישי או הורות".

     

34. על-מנת סבר האוזן במבוא להצעת החוק הוצגה הבעיה עמה בא החוק להתמודד כדלקמן:

     

    "אחת הבעיות הקשות בתחום החברתי היא הפליה בהספקת מוצרים ושירותים ובכניסה למקומות ציבוריים.

     

    בסירוב לאפשר לאדם כניסה למקום ציבורי או לספק לו שירות או מוצר, רק בשל השתייכותו לקבוצה, ובמיוחד לקבוצה שיש לגביה היסטוריה של הפליה בעבר, יש משום פגיעה קשה בכבודו של האדם... ("הצעת חוק" 2871 מיום 15.5.00, י' באייר התש"ס, בעמ' 370).

     

35. אין חולק כי נטל השכנוע מוטל, בדרך כלל, על הטוען כי הופלה (בג"צ 6778/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' השר לביטחון פנים). אולם, עוד במסגרת הצעת החוק חזה המחוקק את הקושי בהוכחתה של הפליה פסולה לפי חוק. שהרי, בפני תובע בעוולה זו, ניצב קושי ראייתי שטבוע, מטיבם של דברים, בהוכחת קיומה של הפליה. בנסיבות אלה, מטעמים של מדיניות משפטית, על מנת ליתן בידי הציבור כלי לאכיפה אזרחית אפקטיבית של האיסור על הפליה, ולצורך קידום הערכים החברתיים העומדים ביסוד החברה הדמוקרטית של שמירה על כבוד האדם ועל השוויון בין בני האדם, ובין היתר, לצורך ביעור התופעה המכוערת המכונה "סלקציה" בכניסה למועדוני הבילוי – נקבעו בסעיף 6 לחוק חזקות ראייתיות בדבר קיומה של הפליה בנסיבות מסוימות, ואלו הן החזקות:

     

    "6. הוכיח התובע בהליך אזרחי לפי חוק זה אחד מאלה, חזקה שהנתבע פעל בניגוד להוראות סעיף 3, כל עוד לא הוכיח אחרת:

    (1)...

     

    (2) הנתבע סירב לספק מוצר או שירות ציבורי, מנע כניסה למקום ציבורי או סירב לתת שירות במקום ציבורי, לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות ההפליה המנויות בסעיף 3, ולא סירב כאמור באותן נסיבות, למי שאינם נמנים עם אותה קבוצה.

    (3) הנתבע התנה הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי, לנמנים עם הקבוצה המאופיינת לפי עילת מעילות ההפליה המנויות בס' 3, בקיום תנאי אשר לא נדרש ממי שאינם נמנים עם אותה קבוצה.

    (4)...".

     

    אציין, ברוח אותם דברים, הוסיף המחוקק חזקה הפליה נוספת בס"ק (4), שקמה בנסיבות בהן "הנתבע עיכב הספקת מוצר או שירות ציבורי, כניסה למקום ציבורי או מתן שירות במקום ציבורי לנמנים עם קבוצה המאופיינת לפי עילה מעילות האפליה המנויות בס' 3, ולא עיכב כאמור, באותן נסיבות, מי שאינם נמנים עם אותה קבוצה". התוספת באה בתיקון מס' 2 לחוק.

     

36. טענתו המרכזית של התובע הינה כאמור, כי כניסתו למועדון לא הותרה בשל צבע עורו הכהה וחזותו המזרחית. הפליה על רקע צבע עור או "חזות מזרחית", כמוה, לצורך העניין, כהפליה על רקע גזע (ראו ת"א (שלום ת"א) 22225/07 ירימי נ' ב.ת.א 5 החזקות בע"מ [פורסם בנבו] מיום 27.02.08, כב' הש' ברנר; ת"א (שלום ת"א) 43168/05 צדוק נ' חברת שבח שלוש בע"מ, [פורסם בנבו] מיום 26.09.09, כב' הש' פרידלנדר).

     

37. המשמעות של הוראות החוק הנ"ל היא, משהוכיח התובע שחלה אחת החזקות שבסעיף 6, הנטל עובר לכתפי הנתבעים, לסתור את חזקת ההפליה, ולהוכיח כי התנהלותם אינה משקפת הפליה.

     

38. ומן הכלל את הפרט, בענייננו לאחר ששמעתי את העדויות, אני סבורה כי עלה בידי התובע להוכיח קיומן של נסיבות המקימות את חזקת ההפליה, ולא עלה בידי הנתבעים לסתור חזקה זו, הגם שלא עלה בידם להוכיח את גרסתם, שהרי שלא העידו מטעמם המאבטחים שהיו במקום, המארחת ג'ואל שהינה דמות חיונית, ועדותה הייתה יכולה לשפוך אור על שהתרחש. כעולה מהעדויות, התובע לא הותר להיכנס למועדון, כאשר מבלים אחרים – סוסיאל ועמיקם, בין היתר, בעלי גוון עור בהיר יותר, הוכנסו למועדון באותן הנסיבות מבלי שנדרשו להיות ברשימת המוזמנים. עובדה זו מקימה את החזקה הקבועה בסעיפיפ 6(2) ו- 6(3) לחוק, והנטל עובר למערערים לסתור אותה.

     

    ובמה דברים אמורים:

     

39. בראשית העדויות, העידה הגברת סוסיאל, וסיפרה כי הכירה את התובע רק בעת האירוע השני. העדה סיפרה כי הרכב של התובע וחבריו החנה ליד רכבה, עת הייתה עם חברתה, ובשיח שהתנהל ביניהם התובע וחבריו המליצו להן ללכת לבלות במקום בשם ג'ימי (עמוד 11 בפרוטוקול מיום 10.03.15).

     

    זאת ועוד, ציינה העדה שכאשר הגיעה אל המועדון פגשה את התובע בכניסה למועדון, שלא היה עומס, ואמרה:

     

    "באנו למקום הייתה בחורה עם דף, והכניסה אותנו, לא בדקה" (עמ' 12 לפרוטוקול שורה 7).

     

    ובהמשך אמרה שכאשר הגיעה אל המועדון היא הופתעה לראות את התובע עומד בחוץ, לא נכנס למועדון והוסיפה:

     

    "... הרגשתי לא נעים בגלל הסיטואציה..." (שם, שורה 25).

     

    העדה הוסיפה ואמרה שסיטואציה זו הייתה הסיבה שהובילה אותה לבוא ולמסור עדותה בבית המשפט. יש לזכור, שבין העדה לבין התובע, או מי מחבריו אין היכרות קודמת, והיכרותם הראשונית התרחשה בעת האירוע השני. התרשמתי שעדותה הייתה קוהרנטית, בהירה, פשוטה וכנה, ועל-כן נתתי אמון בעדות זו.

     

40. לאחר עדות זאת, נשמעה עדותו של עמיקם, אשר גם היא מתייחסת לאירוע השני, ואיששה את עדותה של הגב' סוסיאל.

     

41. עמיקם העיד כי הוא זה שרצה ללכת למועדון, אולם סיפר כי התובע תחילה סירב מהסיבה שאמר שהיה שם לפני כן, ושלא הכניסו אותו, ואמר:

     

    "אמרנו לו שיהיה בסדר, לא זוכר למה, זה היה באמצע השבוע, וחשבנו שלא תהיה בעיה שוב..." (עמוד 14 לפרוטוקול שורות 23-24).

     

42. זאת ועוד, העיד עמיקם כי נכנס למועדון טרם הגעתו של התובע, אולם אמר כי התובע יצר קשר טלפוני עם אחיו, שי, מאחר שאמר לו כי לא מכניסים אותו. לכן, סיפר שהוא ושי יצאו לפתח המועדון, אז הטיחו בהם המאבטחים כי הם מפריעים, ושיחליטו האם הם יוצאים מהמועדון, או שהם נכנסים אליו.

     

    לשאלת בית-המשפט השיב העד כי לא היו הרבה אנשים מחוץ למועדון. כשנשאל האם נתקל בסירוב בכניסה למועדון, השיב:

     

    "קשה לי להגיד בדיוק בדרך כלל אין לי בעיה של סלקציה, מכניסים אותי לכל מקום שאני מגיע..." (עמוד 15 לפרוטוקול שורה 20).

     

43. בסיום עדותו, נשאל על ידי ב"כ הנתבעים:

     

    "במועדון הג'ימי, התרשמת שזה מועדון רק של אשכנזים?"

     

    והעד השיב:

     

    "אני לא חושב שזה מקומי לומר, אני יכול לומר דבר אחד, שלפני כן התובע אמר שזה יקרה וזה קרה" (עמוד 15 לפרוטוקול שורות 31-32).

     

    עדותו של עמיקם הייתה עקבית וקולחת, ועלתה בקנה אחד עם עדותה של סוסיאל, ועם עדותו של התובע, כפי שיפורט בהמשך, ועל-כן נתתי אמון גם בעדות זו.

     

44. התובע בעדותו נשאל בחקירתו הנגדית, כיצד הגיע למסקנה שלא הכניסו אותו למועדון אך ורק בגלל צבע עורו, והשיב:

     

    "על סמך זה שבשני המקרים, לא הכניסו אותי, ובזמן שעמדתי בחוץ הגיעו עוד אנשים בעלי גוון כמו שלי, כמו אתיופי שלא הכניסו, ואם בעוד פעם שהיה קטע שהוא היה מטורף, אני נשבע, זוג האשה ממוצא אשכנזי, והגבר ממוצא מזרחי, אמרו לאשה שהיא יכולה להיכנס והוא לא נכנס, והיא אמרה שהוא בעלה, אמרתי לעצמי די זה לא אמיתי, אנחנו בשנת 2015 חוץ מזה היו עוד מקרים בעלי גוון כמו שלי שאומרים להם לא להיכנס, המקום חדש, אני לא מתאים לעמוד שם זו הרגשתי שלי בחוץ, ומה שראיתי מהאנשים שנכנסים, שכולם יפים בצורה מסוימת". (עמוד 16 לפרוטוקול שורות 23-29).

45. ב"כ הנתבעים שאל את התובע היכן "אותו אתיופי" או ה"זוג" וזה השיב כי אין לו שום היכרות איתם, והזמין לעדות עדה אחרת, את הגב' סוסיאל.

     

    לעניין זה אציין כי עלה בידי התובע לזמן את עמיקם, ואת סוסיאל שהינה עדה שנכחה במקום, ולא ניתן לצפות שיזמין כל אדם אחר שלא נכנס למועדון.

     

    למיותר לציין שהמחוקק היה ער לכך שקיימת משוכה ראייתית קשה להוכיח הפליה, ולא בכדי נקבעו בסעיף 6 לחוק חזקות. דומני כי הנתבעים הם אלה שהתנערו מהבאת העדים שיאששו את גרסתם, כפי שציינתי לעיל.

     

46. באשר לאירוע הראשון, העיד התובע כי הגיע למועדון בסביבות השעה 24:00, כמו כן העיד כי הגיע למועדון באופן עצמאי. נכון הוא ששי, אחיו של עמיקם, לא נכח באירוע השני, ועדותו של התובע הייתה עדות יחידה, אך מאחר ונתתי אמון מלא בעדויות התובע ועדיו באשר לאירוע השני, מצאתי לנכון לתת אמון בעדות התובע באשר להתרחשות האירוע הראשון.

     

    כמו כן, ב"כ הנתבעים טען כי באירוע הראשון, התובע הגיעה לאחר כרבע שעה, לאחר הגעתו של שי, ועל-כן אין מדובר "באותן נסיבות", ויש לדחות את טענת ההפליה. לטעמי, דין טענה זו להידחות. שהרי, התובע הגיע בשעה 24:00, ואילו העד מטעם הנתבעים, אורן, סיפר כי אחרי השעה 23:00 לא שומרים מקומות, כך שלמרות זאת התובע נשאל באשר להופעה ברשימות.

     

    זאת ועוד, הנתבעים העלו טרוניות באשר לאיחור בפנייתו של התובע, אך זה האחרון סיפר כי רק אחרי חודשיים וחצי החליט לפנות בכתב לנתבעת, מאחר שאחרי האירוע השני הבין שאינו יכול להבליג. לאור האמור, החליט להתקשר לבעלים, עשה כן מספר פעמים, ומשאלה לא ענו לו, הרגיש פגוע. אשר על-כן, לאחר מספר שבועות החליט כי אין בהתנהלות הנתבעת צדק, ובחר להגיש את תביעתו. לא התרשמתי כי כל רצונו של התובע להתעשר על חשבון הנתבעים, כדברי בא-כוחם.

     

    יתרה מכך, הדגיש התובע כי נתקל במספר פעמים שלא הכניסו אותו למקומות בילוי, אך בענייננו הרגיש את הפגיעה בצורה ממשית, מאחר והחברים שלו הוכנסו למועדון, ואילו הוא זה שנשאר בחוץ, ולא פעם אחת, אלא פעמיים. התובע תיאר כי הרגיש השפלה, וטען שהסלקטורית לא התייחסה אליו כאשר פנה אליה, התעלמה ממנו, ורק אחרי מספר פעמים של פניות אליה, אמרה לו שאי אפשר להיכנס, כי יש רשימות.

    כשנשאל האם ביקש מהמארחת להזמין את אחד המנהלים, השיב כי היא כלל לא התייחסה אליו (עמוד 18 לפרוטוקול שורה 25).

     

47. ב"כ הנתבעים, הוסיף ושאל האם ביקש לפנות למר אורן ברוך אשר היה בכניסה, והתובע אמר באלו המילים:

     

    "הוא עמד מאחוריה, יש גבול אני לא יכול להתחיל להתחנן לאנשים, באתי יפה, ביקשתי להיכנס, לא נותנים לך להיכנס, החברים שלי היו בפנים, ניסו לדבר עם המנהלים, עם המאבטחים, ואמרו להם או בפנים או בחוץ.

    ואפילו במקרה השני תפסו את ידו של החבר שלי ואמר לו להיכנס פנימה" (עמ' 18 לפרוטוקול שורות 27-30).

     

    לדידי, דברים אלו עולים בקנה אחד עם עדותו של עמיקם.

     

48. הגדיל לעשות ב"כ הנתבעים ושאל את התובע, האם פנה לפסיכולוג בגין אירועים אלה, והתובע השיב שלא, אך שב והדגיש כי נפגע. לטעמי, כשמתרחשים אירועים מסוג דא, למיותר לציין את הפגיעה באדם, בכבודו של האדם, שנשללת ממנו הכניסה למועדון, ובכך מופלה לעומת אנשים אחרים, שבענייננו בין היתר היו חבריו. אירועים מעין אלו פוגעים וצורבים ואין בהכרח צורך לפנות לפסיכולוג על מנת לאשש את עוצמת הפגיעה הרגשית, אלא יש צורך במיגור התופעה.

     

49. לקראת סיום עדותו נשאל התובע:

     

    ש. "חשבת אולי שהיו נשים יותר מגברים במועדון ורצו לעשות איזון בין המינים, ואני לא אומר שזה מה שקורה, מדוע ההנחה הראשונית שלך הייתה אפליה גזענית?

    ת.קרוב ל-40 דקות עמדתי בכניסה במקרה הראשון, ובמקרה השני קרוב לשעה, וראיתי מי הקהל שנכנס לשם.

    ש.לא היו מזרחיים?

    ת.לא. אולי נכנסו מזרחיים לא בעלי גוון כמו שלי" (עמ' 20 לפרוטוקול שורות 3-8).

     

50. ב"כ הנתבעים העלה טענה לפיה התובע שינה חזית בכך שטען בכתב תביעתו כלפי בעלי גוון עור כהה, ואילו בהמשך טען להפליה לבעלי גוון עור כהה יותר. השתכנעתי כי אין בסיס לטענה זו. התובע נשאל באשר לשאר מבלים מזרחיים שבילו במועדון, וכל שהשיב כי צבע עורו כהה יותר, ואין בכך משום הרחבת חזית.

     

51. יודגש, מטעם הנתבעים לא עלתה כל גרסה קונקרטית באשר לשני האירועים. לירון כבר בפתח עדותו ביקש לציין כי לא היה במקום, לא ידע על האירוע, ושאינו מכיר כלל את התובע.

     

52. לירון סיפר כי בילה במועדון פעמיים שלוש בשבוע, וכי נהג להזמין חברים באופן אישי לבלות במועדון, אך כשנשאל האם הוא ידע מה היו נהלי הכניסה למועדון, השיב:

     

    "לא. יש לי הרבה חברים מזרחיים שמבלים אצלי במועדון בכיף" (עמ' 21 לפרוטוקול שורה 27).

     

    כמו כן, שנשאל מי נהג לאשר כניסה למועדון, השיב שלא ידוע לו. וישאל השואל – כיצד איש יחסי ציבור שנוהג לבלות במקום בילוי שיש לו בו מניה והוא אף אחראי ליחסי הציבור של המקום, אינו מכיר את הנוהל של הכניסה למועדון, אך כן יודע לספר, משום מה, שיש לו דווקא הרבה חברים מזרחיים שמבלים אצלו במועדון.

     

53. לדידי, אין הכרח כי הפליה בכניסה למועדונים תתבטא במניעה גורפת של כניסת אנשים המזוהים עם שיוך קבוצתי מסוים, כגון צבע עור, די בכך שאנשים כאמור יהיו חשופים להפליה יותר מאחרים. שהרי, החוק נועד להגן על קבוצות בסיכון להפליה (ראה: בג"צ 4797/07 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' רשות שדות התעופה).

     

54. העד לא ידע לומר דבר ממה שהתרחש בשני האירועים במועדון, הואיל ולטענתו לא נכח במקום. שנשאל מי היה אחראי באותה תקופה על העובדים השיב כי אינו זוכר (עמ' 23 לפרוטוקול). מה גם, שמחד ציין כי אינו מכיר את נהלי הכניסה למועדון, אך מאידך כן ידע לומר כי נהלי הכניסה למועדון היו על-פי החוק. וישאל שוב השואל – הכיצד ידע כי נהלי הכניסה למועדון הם על-פי החוק, אם אינו יודע כלל מה הם נוהלי הכניסה למועדון.

     

55. לאור האמור והמפורט לעיל, התרשמתי מעדותו הסתמית של העד, עדות מתחמקת שלא ניתן לתת בה אמון.

     

56. לאחר עדות זו, העיד ברוך אורן (להלן: "אורן"), שעסק גם הוא ביחסי ציבור אצל הנתבעת, ונכח בכניסה למועדון. אורן העיד כי עבד אצל הנתבעת כשנתיים, ושהיה אחראי גם על הסדרי הכניסה למועדון, אישר כי תחתיו עבדה ג'ואל, ושבכניסה למועדון הייתה ג'ואל ומאבטחים. כפי שכבר צוין, ג'ואל לא העידה, וגם לא מי מהמאבטחים.

     

    כבר נאמר לא אחת שאי הבאתו של עד רלוונטי מעוררת מדרך הטבע את החשד כי יש דברים בגו', וכי בעל הדין שנמנע מהבאתו חושש מעדותו ומחקירתו בחקירה שכנגד (ראה: ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ).

     

57. ב"כ הנתבעים בסיכומיו צירף העתק של צילום מסך הטלפון שלו, בו הוא מתכתב במסרון עם מי שלטענתו הוא ממנהלי הנתבעת – איתמר – לגבי החתמת ג'ואל על תצהיר.

     

    יוער, ראיה זו הוגשה בניגוד לדין, רק בשלב הסיכומים. לא אכביר מילים, אך לטעמי, לו היו רוצים הנתבעים לזמן את הגברת לעדות, סבורתני שהיו מוצאים את הדרך.

     

58. אורן סיפר באשר להסדרי הכניסה, תיאר כי המועדון שומר מקומות ללקוחות עד השעה 23:00, והכוונה הייתה ל- 15 השולחנות במקום. שנשאל על-ידי בית-המשפט מה לגבי הכניסה למועדון, מבלי לשבת סביב שולחן, השיב:

     

    "אין שום נוהל" (עמ' 26 לפרוטוקול שורה 18).

     

    מחד, מציין העד כי אין כלל נוהל, אך בהמשך, כפי שיפורט, מתאר את נהלי הכניסה למועדון.

     

59. זאת ועוד, ציין כי התפוסה במועדון הינה 160-150 איש, ובעת האירועים נכח במועדון, אך ציין כי לא זוכר את אשר התרחש בגין אותם שני אירועים מושא התביעה (שם). מה גם שהשיב כי אינו זוכר כלל את התובע, למרות שלטענתו נכח בכניסה למועדון כל יום בשבוע.

     

60. כמו כן, העיד כי אין חברי מועדון, ומבלים נכנסים למועדון על בסיס מקום פנוי. באותה נשימה העיד כי יש מבלים קבועים שנרשמים מראש. יצוין כי הנתבעת בסעיף 19 לכתב הגנתה ציינה כי יש מקומות שמורים למוזמנים ולחברי מועדון, אולם אורן שלל זאת, ובהמשך עדותו הסביר כי יש לקוחות קבועים (עמ' 29 לפרוטוקול).

     

61. שנשאל האם יש רשימת המתנה של אנשים שלא מוזמנים, השיב בחיוב, אך שנשאל מדוע לא פירט זאת בתצהירו, מילא פיו מים.

     

62. וישאל שוב השואל – הכיצד התובע הגיע לאחר השעה 23:00 המתין בכניסה למועדון, נדרש להציג את שמו ברשימת המוזמנים, ולא הוכנס למועדון, ואילו סוסיאל ועמיקם נכנסו למועדון מבלי שנדרשו להופיע ברשימות. זאת ועוד, לא צוין על-ידי התובע כי נמנעה כניסתו עכב תפוסה מלאה.

     

63. סיכומם של דברים, הנתבעים לא הציגו כל גרסה באשר לשני האירועים מושא התביעה, שהרי שני העדים מטעם הנתבעת ציינו כי כלל הם לא זוכרים את קרות האירועים, ואת התובע. כמו כן לא הובאה שום ראייה אשר תתמוך בגרסת הנתבעת - למשל, רשימת מוזמנים, רשימת ממתינים, נוהל וכו'.

     

64. אולם, כן טרחו הנתבעים להציג תמונות לבית-המשפט במסגרת תצהיריהם, והתמונות סומנו נ/1. לטענת ב"כ התובע, המדובר בתמונות מבוימות, מאחר שאלה לא צולמו בערבי האירועים מושא התביעה, לא פורסמו בדף הפייסבוק של הנתבעת, אלא צולמו ובוימו סלקטיבית על ידי העד מטעם הנתבעת.

     

    מעיון בתמונות נ/1 מצטיירת תמונה מגמתית, לפיה צולמו מבלים בעלי גוון עור כהה. לעומת זאת, בתמונות הפייסבוק שצירף התובע, עושה הרושם ששם ביקשה הנתבעת להבליט דווקא את המבלים בהירי העור.

     

65. גם שנשאל אורן על התמונות מדף הפייסבוק, האם יש מישהו שגוון עורו זהה לגוון עורו של התובע, השיב:

    "לפי התמונות לא יכול לענות על זה..." (עמ' 31 לפרוטוקול שורה 18).

     

66. לאור האמור והמפורט לעיל, השתכנעתי כי בהתנהלות הנתבעת כלפי התובע הופעלה הפליה פסולה, וזאת תוך ביצוע "הסוואת הפליה".

     

     

     

     

    אחריות הנתבע

67. הנתבע ציין כי אין לו מושג מדוע דווקא הוא נתבע מתוך 11 השותפים במועדון. לעניין זה אפנה לסעיף 8 לחוק הקובע:

     

    "מקום שהעוולה נעשתה על ידי תאגיד, יהיה אדם אחראי גם הוא לעוולה, אם היה אותה שעה מנהל פעיל בתאגיד, שותף, למעט שותף מוגבל, או עובד בכיר האחראי לנושא הנדון, אלא אם הוכיח שניים אלה:

    (1) העוולה נעשתה שלא בידיעתו.

    (2) הוא נקט אמצעים סבירים בנסיבות העניין כדי למנוע את העוולה".

     

68. לפי מסמכי רשם החברות, לירון היה דירקטור אצל הנתבעת, ואף הדגיש כי הייתה לו מניית ניהול אחת, ושהוא היה אחראי גם על המחלקה של יחסי הציבור (עמוד 21 לפרוטוקול).

     

    למותר לציין כי לירון היה נושא משרה אצל הנתבעת מיום הקמתה, ובתקופה הרלוונטית להתרחשות האירועים היה פעיל אצל הנתבעת - היה איש יחסי הציבור אצל הנתבעת, ואף נהג להיות נוכח במועדון פעמיים שלוש בשבוע.

     

69. בנסיבות העניין, בהתחשב בעדותו של הנתבע, כפי שפורטה בפרק הקודם, השתכנעתי כי יש לייחס לנתבע אחריות לעוולה, כאמור.

     

    גובה הפיצוי

     

70. כעולה מהוראת סעיף 5 לחוק:

     

    "(א) מעשה או מחדל בניגוד לסעיפים 3 ו- 4 הם עוולה אזרחית, והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש], יחולו עליהם, בכפוף להוראות חוק זה.

    (ב) בית-המשפט רשאי לפסוק בשל עוולה לפי חוק זה פיצוי שלא יעלה על 50,000 ₪, בלא הוכחת נזק;  סכום זה יעודכן ב- 16 בכל חודש, ...".

     

71. יודגש, הפיצוי הסטטוטורי נקבע בשל הקושי לכמת ולהוכיח את הנזק שנגרם לאדם שנמנעה כניסתו למקום ציבורי, מחמת הפליה. מטרת הפיצוי הינה להילחם בתופעת ההפליה הפסולה, שיש בה פגיעה בכבודו של אדם.

72. התרשמתי מעדותו של התובע כי חש השפלה בשני הפעמים בו ביקש לבקר במועדון. לא זו אף זו, סוסיאל עצמה אמרה כי הסיטואציה אליה נקלע התובע, הובילה אותה למסור עדותה, וזאת למרות שלא היה ביניהם קשר קודם.

     

73. בית-המשפט צריך לומר את דברו באירועי הפליה במקרים כגון דא. ההפליה בגין "גוון עור" בכניסה למועדונים הינה תופעה מבישה בחברה הישראלית, המעוררת סלידה, ויש למגר ולהוקיע תופעה זו, על-מנת שמקרים מעין אלו לא יישנו.

     

74. לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים, בהתחשב במטרת החקיקה ובטווח הפסיקה, שממנה עולה כי מדובר בתופעה החוזרת על עצמה לא פעם, השתכנעתי לפסוק לתובע סך של 25,000 ₪ בגין כל אירוע.

     

75. לאור האמור, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 50,000 ₪ (נכון למועד פסק-הדין), בצירוף החזר הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 10,000 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

     

    הסכומים הכוללים ישולמו תוך 30 יום.

     

     

    המזכירות תמציא את פסק-הדין לב"כ הצדדים.

     

     

    ניתן היום, כ"ה תמוז תשע"ה, 12 יולי 2015, בהעדר הצדדים.