פלוני נ' כלל חברה לביטוח בע"מ

לפניי תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות-דרכים, התשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפיצויים"), לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת-דרכים מיום 17.8.22 (להלן: "התאונה").

בישיבת הוכחות מיום 28.9.25 נשמעה עדות התובע ועדות בן-זוגו (להלן: "בן הזוג"); הצדדים הגישו סיכומים בכתב, התובע ביום 23.11.25 והנתבעת ביום 2.12.25 ולהלן פסק-הדין.

הצדדים אינם חלוקים בסוגיית האחריות והסוגיה היחידה שנותרה במחלוקת היא סוגיית הנזק.

הנכות הרפואית

1. מטעם בית-המשפט מונו פרופ' אלי שטיינברג בתחום האורתופדיה (להלן: המומחה בתחום האורתופדיה"), ד"ר הלל סאבין בתחום הראומטולוגיה (להלן: "המומחה בתחום הראומטולוגיה"), פרופ' משה קוטלר בתחום הפסיכיאטריה (להלן: "המומחה בתחום הפסיכיאטריה") וד"ר דניאל ציק בתחום א.א.ג. (להלן: "המומחה בתחום א.א.ג").

    

2. מחוות-דעת המומחה בתחום האורתופדיה עולה, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה משוקללת בשיעור של 6%, הכוללת 3% בגין הגבלה קלה בחלק מתנועת עמ"ש צווארי, לפי סעיף 37(5)א לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות מעבודה), התשט"ז – 1956 (להלן: "התקנות") ו- 3% בגין הגבלה קלה בחלק מתנועת עמ"ש מותני, לפי סעיף 37(7)א לתקנות.

    

3. מחוות-דעת המומחה בתחום הראומטולוגיה עולה, כי כתוצאה מהתאונה נותרה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בתחום הפיברומיאלגיה וכן עולה, כי לנוכח גילו ומצבו של התובע, קיים סיכוי לשיפור בעתיד אם כי לא להחלמה מלאה; הוא מוגבל בהשתתפות בתפקודי הבית, אך איננו מוגבל בעבודתו; הוא מוגבל מעט, עקב קשיי ריכוז, אך ממשיך להתקדם בלימודי המשפטים ולעמוד בבחינות הנדרשות וכי הוא זקוק לפעילות גופנית אירובית קלה באופן עצמאי וללא צורך בטיפולים נוספים של רפואה משלימה.

    

4. מחוות-דעת המומחה בתחום הפסיכיאטריה עולה, כי כתוצאה מהתאונה פיתח התובע הפרעת הסתגלות המלווה בתסמינים חרדתיים, דיכאוניים ואלמנטים פוסט טראומטיים; הפגיעה ביכולתו התעסוקתית מינימלית, שכן הוא עובד במשרה מלאה כמתמחה למשפטים ומתעתד להמשיך לימודים אקדמיים לתואר שני במשפטים. כמו כן, התובע אובחן עם תסמונת פיברומיאלגיה, אשר התפתחה לאחר התאונה וקיימים תסמינים נפשיים חופפים בין אותה תסמונת לבין הפרעת ההסתגלות המתמשכת (בהפרעות בשינה, פגיעה קוגניטיבית, ירידה במצב הרוח ועייפות כרונית) וכך גם, הוא אובחן בעברו עם הפרעת חרדה וקשיי הסתגלות, צוינו קווי אישיות גבוליים והוא טופל במספר פגישות על-ידי קצין בריאות הנפש.

    

5. מכאן, נקבעה לתובע נכות צמיתה פסיכיאטרית בשיעור של 12.5%, לפי סעיף 34ב (2-3) לתקנות, כשממנה יש לנכות 2.5% בשל חפיפה לנכות הראומטולוגית בגין תסמונת הפיברומיאלגיה ו- 2.5% בשל עברו בתחום זה (התקפי חרדה וקשיי הסתגלות), כך שנכותו הפסיכיאטרית כתוצאה מהתאונה עומדת על שיעור של 8% בלבד.

    

6. עוד נקבע בחוות-דעת המומחה בתחום הפסיכיאטריה, כי התובע זקוק להמשך טיפול ומעקב פסיכיאטרי, כפי שמטופל כיום, יש מקום להפנותו לקבלת טיפול פסיכולוגי בשיטה קוגניטיבית התנהגותית לשיפור התמודדותו עם התקפי החרדה והתסמינים החרדתיים המתוארים; טיפול מתאים ניתן במסגרת קופת-החולים ומרפאות בריאות הנפש בקהילה, כשההערכה היא, כי הטיפול יצמצם באופן משמעותי את הנכות הצמיתה, מאחר שהפגיעה התעסוקתית מינימלית.

    

7. בחוות-דעת המומחה בתחום א.א.ג. נקבעו לתובע נכות זמנית בשיעור של 20% בגין סחרחורות, החל ממועד התאונה ועד למועד בדיקת VNG מיום 8.1.24, לפי סעיף 72(4)-ב-II לתקנות ונכות צמיתה משוקללת בשיעור של 19%, הכוללת 10% בגין טנטון קבוע, לפי סעיף 72(4)–ד–II לתקנות ו- 10% בגין סחרחורת קלה, לפי סעיף 72(4)-ב-II לתקנות. בחוות-הדעת צוין, כי הפגימה של הטנטון אינה בת ריפוי, דורשת מעקב רפואי וטיפולים תרופתיים ואחרים, הניתנים על-פי הצורך בקופות החולים ועל חשבון סל הבריאות וכמו כן, הסחרחורת דורשת מעקב רופא א.א.ג., טיפולים תרופתיים ופיזיותרפיה לסחרחורת מפעם לפעם, כשטיפולים אלה ניתנים אף הם במסגרת קופות-החולים וממומנים במלואם בסל הבריאות.

    

8. המומחים לא נחקרו על חוות-דעתם, שממילא לא נסתרו ומכאן, שנותרה לתובע נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 33.45% כתוצאה מהתאונה.

    

    

    

   הנכות התפקודית

9. התובע טוען, כי נכותו התפקודית כתוצאה מהתאונה שקולה לכל הפחות לנכותו הרפואית [ראו סעיפים 19-26 לסיכומים מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת, כי בהעדר השפעת הנכות הרפואית בפועל על תפקודו של התובע, נכותו התפקודית נמוכה משמעותית משיעור הנכות הרפואית ועומדת לכל היותר על שיעור של 10% [ראו סעיפים 15-24 לסיכומים מטעם הנתבעת].

    

10. הלכה היא, כי הנכות התפקודית נקבעת בידי בית-המשפט על-יסוד מכלול הראיות והנסיבות שלפניו. הנכות הרפואית משמשת אומנם נקודת מוצא, אולם יש להוסיף ולבחון את השפעתה על הנפגע המסוים. כך, בין השאר, יש לתת משקל להיקפה, אופייה ומיקומה של הפגיעה, ולהתייחס להשפעתה של הנכות על מקצועו של הנפגע תוך התחשבות בגילו, השכלתו וכישוריו. משקל ממשי יינתן לראיות הנוגעות להשלכה התפקודית בפועל, למשל – שינויים שחלו בשכר הנפגע (ע"א 3049/03 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 [1995]).

     

11. ראו גם פסק-הדין ברע"א 6572/21 המאגר הישראלי לביטוחי רכב (הפול) נ' פלוני (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 20.10.21), שם נקבע, כי "ברירת המחדל בתביעות בגין נזקי גוף היא, כי 'אין לקבוע מעין-חזקה המזהה את הנכות הרפואית עם הנכות התפקודית או עם הגריעה בהשתכרות'... דרך הכלל היא כי אין מקום לחזקה או להנחת עבודה שלפיה שיעור הנכות התפקודית או שיעור הגריעה מן השכר זהים לשיעור הנכות הרפואית, ואשר אינה מביאה בחשבון את מכלול נתוניו של הניזוק הקונקרטי... שיעורי הנכות התפקודית והגריעה מהשכר... נקבעים בכל מקרה ומקרה על-פי נסיבותיו הפרטניות, וזאת על מנת להגשים באופן מיטבי את השאיפה להשיב את מצבו של הניזוק הקונקרטי לקדמותו..." [ההדגשה אינה במקור].

     

12. התובע בענייננו, יליד X.X.98, נפגע בתאונה בהיותו בן עשרים וארבע שנים ונכותו הרפואית נקבעה בגין הגבלה קלה בחלק מתנועות עמ"ש צווארי ומותני, פיברומיאלגיה, הפרעת הסתגלות, המלווה בתסמינים חרדתיים, דיכאוניים ואלמנטים פוסט טראומטיים, טנטון וסחרחורות.

     

13. מעדות התובע עולה, כי נכותו הרפואית כתוצאה מהתאונה באה לידי ביטוי בכאבים בגב ובצוואר, בסחרחורות וצפצופים בשתי האוזניים, קשיי ריכוז וזיכרון, קשיי שינה, דיכאון והתקפי חרדה; ערב התאונה הוא עבד במשרד עורכי דין (להלן: "המשרד"), זאת בד בבד עם לימודי ערב לתואר ראשון במשפטים ולימודים במסגרת קורס גישור; בהמשך, התמחה בעריכת-דין באותו המשרד והחל לימודי ערב לתואר שני במשפטים באוניברסיטה XXX וכיום, עם תום ההתמחות, הוא לומד גם לבחינות הלשכה; אלא, שבשל מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה, הוא מתקשה בנהיגה ובישיבה ממושכות, חש תשישות וירידה בפרודוקטיביות, בעטים הוא נדרש למשככי כאבים וכן להפסקות תכופות במהלך העבודה; סובל מקשיי שינה וקשיי ריכוז וזיכרון, בעטים הוא חווה איטיות בביצוע משימות בעבודה וקושי בלמידה למבחנים וכמו כן, סובל מדיכאון והתקפי חרדה, אשר גורמים ללחץ, חוסר סבלנות, ויכוחים חוזרים ונשנים עם בן זוגו וחוסר רצון לקחת חלק במפגשים חברתיים ומשפחתיים (עמוד 4 בשורה 16 – עמוד 29 בשורה 24, עמוד 8 בשורות 27-28, עמוד 20 בשורות 6-17, עמוד 20 בשורות 20-38, עמוד 24 בשורות 17-33 ועמוד 25 בשורות 2-13, עמוד 28 בשורות 8-13).

     

14. עוד עולה מעדות התובע, כי הוא החל לימודי תואר שני במשפטים באוניברסיטה XXX, על מנת להמשיך בלימודי תואר שלישי ולשם כך, הוא צפוי לעמוד בקרוב בפני ועדת דוקטורט באוניברסיטה XXX, כשמטרתו העליונה הייתה לסיים את מסלול הלימודים כאמור כדי להשתלב בפירמה גדולה של עורכי דין עד לכדי שותפות בכירה. אלא, שבשים לב למצבו הרפואי המתואר כתוצאה מהתאונה, נבצר הימנו להשתלב בפירמה גדולה וגם אם המאמן שלו היה מציע לו עבודה החל מהשעה 08:00 ועד השעה 16:00, הוא לא היה עושה זאת, שכן כבר איננו מסוגל לכך פיזית; הוא נדרש לשנות את המסלול לאקדמיה, מחקר והוראה, שם יכול לנהל את הזמן לעצמו, להסתייע בעוזרי הוראה ומחקר וממילא מדובר בעיסוק פחות סיזיפי מאשר העבודה "מסביב לשעון" במסגרת שותפות בכירה בפירמת עורכי דין (עמוד 7 בשורות 23-39, עמוד 10 בשורות 23-25, עמוד 11 בשורות 3-9).

     

15. בתמיכה לעדותו, צירף התובע אישור של לשכת עורכי-הדין מיום 25.9.25 להתאמות בבחינת ההסמכה, הכוללות תוספת זמן ובחינה בכיתה עם מספר נבחנים מצומצם (העתק מהאישור צורף לראיות מטעם התובע).

     

16. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהעובדה, כי לאחר התאונה, התובע סיים בהצלחה את לימודי התואר הראשון במשפטים, בד בבד עם העבודה במשרה מלאה במשרד, כפי שניתן גם להיווכח במכתבי המלצה, שקיבל מהמרצים בקורסים שונים במסגרת הלימודים; הוא עושה כן גם במסגרת לימודי התואר השני באוניברסיטה XXX, שהחל ממש בסמוך לאחר מכן וכפי שניתן ללמוד מאישור לימודים וציונים מיום 4.8.25, ממוצע הציונים בקורסים שלמד בשנת 2025 עד לאותה העת עומד על 97.4 (עמוד 19 בשורות 27-39, עמוד 20 בשורות 4-5, העתק מההמלצות ומהאישור צורף לראיות מטעם התובע ומטעם הנתבעת).

     

17. מכאן ובהינתן העובדה שהתובע שב לעבודתו מיד לאחר התאונה, בד בבד המשיך בלימודים לתואר ראשון במשפטים, החל בלימודי תואר שני והוא עושה כן בהצלחה; בהעדר הפסד שכר בעבר וממילא בהעדר הוכחת מידת השפעת הנכות בפועל על כושר עבודתו מאז התאונה ועד היום, מחד גיסא, ובהתחשב מאידך גיסא, באמון הרב שרחשתי בגרסת התובע, לפיה הוא חווה קשיים לנוכח מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה, בגילו ערב התאונה [עשרים וארבע שנים] ובגילו הצעיר כיום [עשרים ושבע שנים]; לנוכח טיב ואופי הנכויות, בפרט משמדובר בנכויות מצטברות, וההנחה הסבירה, כי הנכות בכל זאת משפיעה ועשויה להשפיע על כושר עבודתו ומשלא לעולם חוסן, מצאתי באיזון הראוי לפסוק לו פיצוי עבור הפסד השתכרות בעתיד לפי חישוב אקטוארי חלקי בלבד.

     

    הפסד שכר לעבר

18. התובע אינו עותר להפסדי השתכרות בעבר, ממילא אין מקום לפיצוי בראש נזק זה וכך אני מורה.

     

    הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה]

19. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בגין התאונה בסך של 2,411,159 ₪, הכולל סך של 205,381 ₪ בגין התקופה החל מהיום ולמשך חמש שנים, לפי שכר נטען במומו בחודשים אוגוסט – דצמבר 2024 בסך של 10,971 ₪ ונכות תפקודית בשיעור של 34%, סך של 660,306 ₪ בגין התקופה ממועד סיום לימודי תואר שלישי במשפטים ולמשך עשר שנים לפי כפל השכר הממוצע במשק וסך של 1,545,472 ₪ בגין התקופה החל משנת 2040 ועד הגיע התובע לגיל 70 לפי שילוש השכר הממוצע במשק, ובהתאמה עותר לפיצוי בגין הפסדי פנסיה לתקופת העתיד. כמו כן, התובע מוסיף ועותר לפיצוי בסך של 168,781 ₪ בגין הפסד הפרשות המעביד לקרן השתלמות [ראו סעיפים 27-36 לסיכומים מטעם התובע].

     

20. הנתבעת טוענת מנגד, כי התובע מתפקד ללא דופי ונכותו התפקודית מינורית; מכל מקום, אין לחשב הפיצוי לפי שכר העולה על השכר הממוצע במשק, שכן התובע טרם השלים את מבחני לשכת עורכי-הדין ולכל היותר, הוא זכאי לפיצוי גלובאלי בסך של 112,500 ₪ בגין ראש נזק זה כולל הפסדי פנסיה [ראו סעיפים 28-31 לסיכומים מטעם הנתבעת].

     

21. באשר לבסיס השכר, אכן במהלך השנים השתרש הנוהג לקבוע, כי השכר הממוצע במשק ישמש כבסיס השכר במקום בו עתידו המקצועי של הניזוק לוט בערפל. יחד עם זאת כבר נפסק, כי "... מקום בו קיימים נתונים לגבי הניזוק, המאפשרים חישוב אינדיווידואלי, ייטה ביהמ"ש להעדיף חישוב כזה על פני התבססות על חזקת השכר הממוצע במשק... לפיכך, לצד הכלל נקבעו קריטריונים לקביעת כושר השתכרות פוטנציאלי בכל מקרה נדון, כגון: יכולת אינטלקטואלית, הפותחת קשת מקצועית רחבה וסיכוי להצלחה במקצועות בהם נדרשים כישורים כאלה, חריצות, התמדה, קשר טוב עם בני אדם, כושר ארגון וכיוצ"ב תכונות המסייעות להצלחה" [ההדגשה אינה במקור] (ת.א. (מחוזי-ב"ש) 3334/04 לוי רחל נ' לוי ליאת (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 8.10.06)].

     

22. עוד נפסק שם, כי "להבדיל ממקרים בהם העתיד המקצועי של הניזוק לוט בערפל, בהם נפסק כי יש להעמיד את כושר ההשתכרות הפוטנציאלי על השכר הממוצע במשק, הרי שבמקרה דנן אין מדובר בקטינה, ואין לנו עניין בנטיות, מאוויים ושאיפות, אלא בחירה קונקרטית בכיוון מקצועי ברור. רוצה לומר כי בענייננו יהיה זה סביר להעמיד בבסיס חישוב הנזק, הכנסה חודשית צפויה בשיעור כפל השכר הממוצע במשק לאורך כל תקופת ההשתכרות" [ההדגשה אינה במקור].

     

23. בעניין הנדון, לא תתכן מחלוקת בין הצדדים, כי אין מדובר במקרה בו עתידו המקצועי של הניזוק לוט בערפל, שהרי נתוניו האישיים מאפשרים חישוב אינדיווידואלי מוערך של כושר ההשתכרות הפוטנציאלי שלו אלמלא התאונה. נתונים אלה כוללים את בחירתו, הלכה למעשה, בתחום המשפטים; יכולתו האינטלקטואלית וכושר ההתמדה והחריצות, כפי שהם באים לידי ביטוי בהצלחתו בלימודים בד בבד עם עבודה במשרה מלאה במשרד עורכי-דין ולמידה לבחינות הלשכה, זאת על אף מצבו הרפואי בעטיה של התאונה.

     

24. מכאן, לנוכח נתוניו האישיים של התובע כמפורט לעיל ובהינתן, כי שכרו כבר במהלך תקופת ההתמחות, החל מחודש אוגוסט 2024 ועד לחודש יוני 2025, עמד בממוצע על סך של 11,562 ₪ [לפני שערוך וניכוי מס הכנסה], אני סבורה, כי יהא זה נכון וראוי להעמיד את שכרו הפוטנציאלי המוערך על 150% מהשכר הממוצע במשק. יובהר, כי חישוב הפסד השכר יעשה לפי השכר כאמור למשך כל התקופה, שכן אומנם, כושר ההשתכרות הצפוי בתחילת דרכו עשוי, כבדרך כלל, להיות נמוך מהשכר האמור, עם זאת, סביר להניח שבהמשך, לאחר רכישת ידע, מוניטין וניסיון, שכרו צפוי לעלות.

     

25. התובע טוען, כי יש לחשב הפיצוי בגין הפסד שכר לעתיד עד לגיל 70, ואולם בשלב זה ובהעדר כל אינדיקציה לכך, שהתובע יעסוק בתחום המשפטים כעצמאי ולא כשכיר דווקא, מצאתי לחשב הפיצוי עד גיל 67 בלבד וממילא בהתאם לפסוק גם פיצוי בגין הפסדי פנסיה.

     

26. לנוכח המפורט בפרק "הנכות התפקודית" ובהתחשב בגילו של התובע כיום [עשרים ושבע שנים] ושנות העבודה שנותרו לו עד הגיעו לגיל פרישה, מצאתי לפסוק לו פיצוי בגין הפסד שכר לתקופת העתיד בסך של 1,111,974 ₪, המשקף 65% מחישוב אקטוארי מלא, לפי 150% מהשכר הממוצע במשק, העומד כיום על סך של 18,742 ₪; נכות רפואית בשיעור של 33% כתוצאה מהתאונה ומקדם היוון רגיל בשיעור של 276.5996 (לפי 3% עד גיל 67) ובהתאמה לפסוק גם פיצוי בסך של 138,996 ₪ בגין הפסד הפנסיה לתקופת העתיד [לפי 12.5% מהפסד השכר].

     

27. התובע מוסיף ועותר לפיצוי בגין הפסד הפרשות המעביד לקרן השתלמות. אכן, הפסיקה הכירה בהפסד האמור כראש נזק נפרד, שאינו נכלל בראש הנזק של הפסדי הפנסיה, אולם הזכאות לכך מותנית בהוכחה, כי התובע היה זכאי להפרשות אלו וממילא גם בהוכחת שיעור ההפרשות. בהעדר הוכחה כאמור ובפרט בשים לב לכך, שאין בתלושים שצורפו על-ידי התובע כדי ללמד על הפרשות לקרן השתלמות, מצאתי שלא לפסוק פיצוי כמבוקש.

     

    עזרת הזולת לעבר ולעתיד

28. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה בסך של 261,992 ₪, אשר חושב לפי עלות חודשית בסך של 800 ₪ עד לתום תוחלת חיים [ראו סעיפים 38-43 לסיכומים מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת, כי אין בנכויות התובע כדי להגביל אותו בתפקוד האישי ובניהול משק הבית ומשכך, אין מקום לפיצוי בראש נזק זה [ראו סעיפים 34-37 לסיכומים מטעם הנתבעת].

     

29. מעדות התובע עולה, כי הוא ובן זוגו עברו להתגורר לראשונה יחד חודשים ספורים בלבד עובר לתאונה; הם חלקו בביצוע עבודות משק הבית, בקניות, בישולים, ניקיונות וכביסות, אולם בעקבות מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה, התובע נטול כוחות, הגוף שלו כואב ובן זוגו הוא שנושא בעיקר הנטל בביצוע עבודות משק הבית (עמוד 11 בשורה 34 – עמוד 12 בשורה 9, עמוד 12 בשורות 11-14). ראו בהקשר זה גם עדות בן זוגו של התובע (בעמוד 31 בשורות 8-25, עמוד 32 בשורה 5 – עמוד 34 בשורה 2, עמוד 35 בשורה 38 – עמוד 36 בשורה 17, עמוד 37 בשורה 35 – עמוד 38 בשורה 6, עמוד 38 בשורות 31-39).

     

30. אומנם, מעדות התובע עולה, כי הוא ובן זוגו אינם מסתייעים בעזרה בשכר, אולם זאת בשל העלויות הגבוהות הכרוכות בכך ומשמצבם הכלכלי אינו מאפשר זאת כיום (עמוד 12 בשורות 26-28).

     

31. לאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הצריכים לעניין; משמדובר בתאונת-דרכים, שההוצאות בגינה מכוסות על-ידי קופת-החולים; בשים לב לשיעור הנכות וטיבה וההנחה הסבירה, כי התובע נדרש ויידרש לעזרה החורגת מעזרה רגילה של בני-משפחה, אני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות אותו בראש נזק זה בפיצוי גלובאלי לעתיד על דרך האומדנה בסך של 80,000 ₪.

     

    הוצאות לעבר ולעתיד

32. התובע עותר לפיצוי בראש נזק זה על דרך האומדנה בסך של 45,000 ₪ בגין הוצאות עבור טיפולים רפואיים שאינם נכללים בסל הבריאות ובגין השתתפות עצמית [ראו סעיף 37 לסיכומים מטעם התובע], בעוד הנתבעת טוענת, כי בהתאם לחוות-דעת המומחים, מלוא הטיפולים ניתנים במסגרת קופת-החולים, ומשכך, התובע אינו זכאי לכל פיצוי בראש נזק זה [ראו סעיפים 32-33 לסיכומים מטעם הנתבעת].

     

33. מעדות התובע עולה, כי בשל מצבו הרפואי כתוצאה מהתאונה, הכאבים והקושי בעמידה ממושכת, הוא נעזר במשלוחים של "וולט", להשלמת קניות ורכישת אוכל מוכן על מנת להימנע מהרמת משאות כבדים, נהיגה ובישול (עמוד 12 בשרות 33-37, עמוד 25 בשורות 18-21, עמוד 27 בשורות 11-18); הוא נדרש להוצאות רפואיות ובכלל זה, השתתפות בקופת-חולים, תרופות, וביקורים אצל ראומטולוג וכן לתשלום עבור טיפולים משלימים, חלקם במסגרת פרטית וחלקם בהשתתפות יחסית (עמוד 13 בשורות 12-15).

     

34. בשים לב לכך, שמדובר בתאונת-דרכים, אשר ההוצאות בגינה מכוסות על ידי קופת-החולים; בהתחשב בקבלות וברשימת ניפוק תרופות שצורפו לראיות מטעם התובע ובהינתן טיב הנכות הרפואית כתוצאה מהתאונה וההנחה הסבירה, כי בכל זאת הוא נדרש ויידרש לשאת בהוצאות כאלו ואחרות מכיסו עבור נסיעות, תרופות וטיפולים, מצאתי לפסוק לו פיצוי גלובאלי לעבר ולעתיד בסך של 20,000 ₪.

     

    כאב וסבל

35. בהתאם לתקנה 2 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בגין נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976, ובהתחשב בנכות רפואית בשיעור של 33.45% כתוצאה מהתאונה ללא ימי אשפוז, הפיצוי בראש נזק זה עומד על סך של 75,170 ₪, וכך אני פוסקת.

     

    סוף דבר

36. התביעה מתקבלת ונזקי התובע עומדים על סך כולל של 1,426,140 ₪, כמפורט לעיל ולהלן:

     

    1. הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 1,250,970 ₪

    2. עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 80,000 ₪

    3. הוצאות לעבר ולעתיד -20,000 ₪

    4. כאב וסבל - 75,170 ₪

       _____________________

       1,426,140 ₪

        

37. הנתבעת תישא בתשלום סכום הפיצוי כמפורט לעיל, בתוספת שכר-טרחת עו"ד כדין, אגרה ויתרת האגרה השנייה בהתאמה; שכר-טרחת המומחים ככל ששולם על-ידי התובע ובכפוף לאסמכתא מתאימה וכן שכר העד מטעם התובע בסך של 500 ₪.

     

38. סכום הפיצוי ישולם בתוך 30 יום מקבלת עותק פסק-הדין, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.

     

    המזכירות תעביר העתק פסק-הדין לבאי-כוח הצדדים ללא דיחוי

     

    ניתן היום, כ"א כסלו תשפ"ו, 11 דצמבר 2025, בהעדר הצדדים.