ע"ע
בית דין ארצי לעבודה
|
697-09,54-10
30/10/2011
|
בפני השופט:
1. הנשיאה נילי ארד
2. ורדה וירט ילבנה
3. רונית רוזנפלד
|
| - נגד - |
התובע:
פלונית
עו"ד אמנון שילה
|
הנתבע:
אלמוני
|
| פסק-דין |
השופטת רונית רוזנפלד
פתח דבר
1. בבית הדין האזורי בחיפה התבררה תביעתה של המערערת פלונית, כנגד המשיב אלמוני, בעילה של הטרדה מינית, לפי החוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח- 1998. בתביעתה, ייחסה המערערת (להלן- העובדת) למשיב (להלן- הממונה), אחד עשר מעשים של הטרדה מינית. בפסק דינו התייחס בית הדין האזורי לאחדים מן האירועים שפורטו בתביעת העובדת ובתצהירה, וקבע כי האירועים אכן אירעו כמתואר על ידה (סגנית הנשיא איטה קציר ונציגי הציבור אהרון אופיר ומשה קידר; תע"א 4291-06). בית הדין פסק לעובדת פיצוי בשיעור של 40,000 ש"ח בגין " נזק לא ממוני ללא הוכחת נזק" שנגרם לה, וכן סכום נוסף בגין הוצאותיה הרפואיות. שני הצדדים מערערים לפנינו על פסיקת בית הדין האזורי. העובדת מערערת על שיעור הפיצוי שפסק לה בית הדין האזורי. הממונה מנגד טוען כנגד קביעותיו של בית הדין האזורי, בדבר עצם קרות אירועי ההטרדה המינית כנטען על ידי העובדת.
שתי סוגיות עקרוניות דורשות התייחסותנו במסגרת הדיון בערעור. הסוגיה הראשונה נוגעת לסמכות בית הדין לעבודה לפסוק בגין הטרדה מינית סכומים העולים על תקרת הסכום הקבועה בסעיף 6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית התשנ"ח - 1998 (להלן - החוק למניעת הטרדה מינית או החוק). במסגרת דיון שנערוך בסוגיה זו נעמוד, בין השאר, על היחס בין סמכות בית הדין לפסוק פיצוי בגין נזק מוכח לפי סעיף 6(א) לחוק, לבין סמכותו לפסוק פיצוי בגין נזק לא מוכח עד תקרת הסכום הקבוע בסעיף 6(ב) לחוק, לרבות האפשרות, ככל שהיא קיימת, להגיש תביעה בשני "המסלולים" כקבוע בחוק.
הסוגיה השנייה העומדת לבירור הינה בדבר הדרך שבה יש לבחון שורה של אירועי הטרדה מינית המובאת לפני בית הדין במסגרת הליך משפטי אחד, ובהתאמה לכך, סכום הפיצוי שהוא רשאי לפסוק ללא הוכחת נזק על פי סעיף 6(ב) לחוק בנסיבות שכאלה. השאלה המתעוררת היא האם אירועי ההטרדה המינית ייחשבו כמסכת אחת של אירועים, שהפיצוי בגינה לא יעלה על הסכום המקסימאלי הקבוע בסעיף 6(ב) לחוק, או שמא הבחינה המתבקשת היא בהתייחס לכל אחד מן המעשים בנפרד, כך שלבית הדין תהיה נתונה הסמכות לפסוק, ללא הוכחת נזק, את סכום הפיצוי המירבי כקבוע בסעיף, בגין כל אחד מהם.
2. נציין כי הערעור נשמע בשעתו לפני מותב בראשותו של הנשיא סטיב אדלר. נוכח פרישת הנשיא ובהסכמת הצדדים, ניתן פסק הדין בהרכב הח"מ, בו משתתפת, לאחר פרישת הנשיא אדלר, השופטת ורדה וירט ליבנה.
הרקע העובדתי
3. העובדת, אחות מוסמכת במקצועה, עובדת במוסד רפואי מאז שנת 1995. במהלך חודש דצמבר 2003 הוצע לעובדת לעבור מתפקידה כאחות אחראית טיפת חלב, לתפקיד אחות אחראית בסניף אחר של המוסד הרפואי. העובדת קיבלה את ההצעה ובהתאם החלה לעבוד בסניף החדש ביום 1.2.2004. הממונה שימש באותם הזמנים מנהל מרחב במוסד הרפואי, והיה הממונה הישיר על העובדת.
4. ביום 26.3.04 פנתה העובדת אל מנהל המחוז במוסד הרפואי, והתלוננה כי הממונה מטריד אותה מינית. מנהל המחוז העביר את תלונתה של העובדת אל הממונה על טיפול בהטרדות מיניות במוסד הרפואי.
ביום 15.4.04 הודיעה הממונה על טיפול בהטרדות מיניות במוסד על המלצתה להפסקת עבודתו של הממונה. בין היתר מצוין בהמלצה כך:
"מקריאת הדוח על מרכיביו השונים - ניכר באופן שאינו באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי המתלוננת עוברת טראומה נפשית אקוטית. ובהמלצת הפסיכיאטר נמצאת בטיפול של פסיכולוגית קלינית בעקבות האירועים עליהם התלוננה.
...
מערכת היחסים הלא תקינה וסביבת העבודה המאיימת עולה מכל הראיונות שהתקיימו, דבר הקיים לאורך כל שנות עבודתו של הנילון כמנהל סניף. נורמות התנהגויות בלתי ראויות ובלתי סבירות חוזרות ונשנות עולות מעדויות של עובדים ושל לקוחות המטופלים בסניף.
...
אני סבורה כי אין מקום לדפוס התנהגות מאיים, מתנשא, משפיל בוטה ובקונוטציה מינית בארגון כמו ... ולדעתי אין להשאירו כמנהל וכעובד בארגון.
...
על כן לדעתי הייתה כאן הטרדה ואף תקיפה ואני ממליצה להפסיק את העסקתו של הנ"ל כעובד בארגון".
5. ביום 25.4.04 דנה הוועדה להטרדה מינית במוסד הרפואי בתלונת העובדת כנגד הממונה. הוועדה קבעה כי " לאחר עיון בחומר הראיות והמלצות הממונה על הטרדות מיניות ..החליטה הוועדה פה אחד לאמץ את החלטת הממונה". בהתאם לכך, ולאחר שימוע שהתקיים לממונה, הוא פוטר מעבודתו במוסד.
6. מן החומר שבתיק עולה, כי החל מחודש אפריל 2004 טופלה העובדת על ידי פסיכולוגית קלינית.