נדחתה תביעה רכושית שהגישה ידועה בציבור והתקבלה תביעתה למזונות

פ ס ק    ד י ן

הצדדים לתובענות

1.         א.         התובעת (בכל התובענות) היתה ידועתו בציבור של הנתבע (בתמ"ש

35922/99  35927/99 הוא הנתבע 1 בתמ"ש 35924/99; להלן "הנתבע"). עובדת היותה של התובעת ידועתו בציבור של הנתבע הינה מוגמרת. ההכרה בה ככזו נקבעה על ידי בפסק-דין חלקי שניתן ביום 14.5.06 (תמ"ש 35924/99). באותה החלטה נקבע גם, כי הגם שהתובעת והנתבע הכירו בשנת 1982  המועד בו החלו להיחשב בגדר "ידועים בציבור" הינו חודש אוקטובר 1993. בין הצדדים אין מחלוקת, כי הקשר ביניהם  כידועים בציבור בא אל סיומו ב-30 ליולי 1999.

ב.         הנתבעת 2 בתמ"ש 35924/99 הינה עזבון אמו המנוחה של הנתבע אשר הלכה לעולמה תוך כדי ההליכים המשפטיים.

התובענות

2.         א.         תמ"ש 35924/99 - תובענה למתן סעד הצהרתי, איזון משאבים, מתן

חשבונות וצו עשה - כך בכותרתה (להלן: "התובענה הרכושית"). התובענה מופנית גם כלפי הנתבעת 2 (אם הנתבע) מאחר וחלק מהעתירות המבוקשות נוגעות אליה.

ב.         תמ"ש 35922/99; תמ"ש 35927/99 - תובענה למזונות ולמדור (להלן: "התובענה למזונות").

התובענה הרכושית (תמ"ש 35924/99)

סיכומי התובעת (התקבלו ביום 15.8.06) בתובענה הרכושית התייחסו אך ורק לזכויות בבית ברח' א. 30  ב*** (להלן: "הבית" ו/או "הנכס") הרשום ע"ש הנתבעת 2. התובעת טוענת לזכויות בבית מכח הלכת השיתוף. התובעת בסיכומיה לא התייחסה ליתר הרכוש הנזכר בכתב התביעה מאחר ולטענתה היקף נכסיו של הנתבע טרם נאמד -  רו"ח מטעמה לא זכה לשיתוף פעולה מטעם הנתבע והגיש דו"ח חלקי בלבד ולכן נדרש מינוי מומחה מטעם ביהמ"ש אשר יגיש דו"ח שלם ומקיף לביהמ"ש אודות היקף ומאסת נכסי הנתבע (פרק ו' לסיכומים). הנתבע, לעומת זאת, דוחה בסיכומיו את הטענות הנוגעות לאי שיתוף פעולה  מצדו עם רוה"ח מטעם התובעת וכן מתנגד לעתירת התובעת למינוי מומחה (ס' 65-68 לסיכומים). מכורח הנסיבות הנ"ל, החלטתי בתובענה זו תיסוב סביב זכויות התובעת הנטענות בבית  ותהווה פסק-דין בסוגייה זו בלבד. בנוגע ליתר הרכוש ויתר עתירותיה של התובעת בתובענה זו (כמו גם עתירתה בסיכומים למינוי מומחה מטעם ביהמ"ש) - יקבע דיון בו ינתנו הוראות לסיכום טענות הצדדים בנושא זה וינתן פסק דין משלים  בתקווה שיביא את התובענה (סוף סוף) לסיום.

4.         א.         התובעת טוענת, כי הבית  נרשם פיקטיבית על שם הנתבעת 2 ובפועל

הזכויות בבית הן של הנתבע ושלה. לטענת התובעת  זכאית היא להירשם כבעלת מחצית מהזכויות בבית מכח הלכת השיתוף וכן על הנתבע לסלק את השיעבוד שנרשם על הבית לטובת הבנק הבינ"ל הראשון (ס' 140.4, 140.5 לכה"ת, ס' 85,104 לסיכומי התובעת).

ב.         על מנת שתתקבל עתירתה זו של התובעת, עליה לצלוח 3 שלבים :

השלב הראשון - הוכחת הטענה, כי הבית נרשם פיקטיבית על שם הנתבעת 2 .

השלב השני - הוכחת הטענה, כי היא זכאית למחצית מן הזכויות בבית מכח הלכת השיתוף.

השלב  השלישי - הוכחת הטענה, כי לא נתנה הסכמתה לרישום השעבוד על הבית וכי החוב בגינו נרשם השעבוד אינו חוב משותף.

ג.          משאין הנתבעים מודים  באף לא אחת מטענות התובעת דלעיל (כך בכתבי הגנתם ובסיכומיהם) אין מנוס מדיון והכרעה בכולן. בחינת הטענות תיעשה על פי סדר השלבים שצויין לעיל.

האם נרשם הבית פייקטיבית על שם הנתבעת 2?

5.         א.         התובעת הקדישה פרק נרחב בכתב תביעתה (תחת הפרק "רישום למראית-

עין של בית-המגורים") ובסיכומיה (תחת הפרק "הרישום הפיקטיבי על שם אימו של הנתבע") להוכחת טענתה זו. ולא בכדי -  דחיית טענתה זו תסתום  את הגולל על טענות התובעת בדבר זכויות כלשהן בבית המגורים, זכויות שיכולות לנבוע לה רק מכח יחסיה עם הנתבע כידועתו בציבור. מאחר ואין חולק, כי הבית מצוי על מקרקעין מוסדרים ורשום כאמור על שם הנתבעת 2,  נהנית האחרונה מהחזקה הקבועה בסעיף 125 (א) לחוק המקרקעין התשכ"ט - 1969, הקובעת:נ " רישום בפנקסים לגבי מקרקעין מוסדרים יהווה ראיה חותכת לתוכנו...". מאחר והתובעת מבקשת בתביעתה לחלוק על הרישום של המקרקעין הקיים בספרי רישום המקרקעין, רובץ נטל השכנוע לפתחה.