ת"א 29962-04-13 שלום בחיילך בע"מ ואח' נ' קירייצ'וק ואח'

מבוא וטענות הצדדים

1. לפניי תביעה לאכיפת הסכם מיום 5.3.12 לחיזוק, שיפוץ והרחבה של בית משותף באשדוד, בתמורה לזכויות בו, לפי תמ"א 38 (תכנית מתאר ארצית לחיזוק מבנים קיימים בפני רעידות אדמה) (להלן: "ההסכם").

2. התובעים, חברה קבלנית ובעל השליטה בה, טוענים כי התקשרו כדין בהסכם עם מרבית בעלי הדירות בבניין; אלא שלפתע הוברר כי הנתבעים, בניגוד להסכם, הגישו התנגדויות למיזם בוועדה המקומית לתכנון ובניה ואצל המפקחת על רישום מקרקעין, ולמעשה חזרו בהם מן ההסכם.

3. הנתבעים טוענים כי התובעים הטעו אותם, ניצלו את אי-שליטתם בעברית והחתימו אותם על הסכם בלתי הוגן שתוכנו לא היה נהיר להם. לפיכך בדין ביטלו הנתבעים את ההסכם בינם לבין התובעים.

4. בשל הצורך והחובה לחסוך זמן שיפוטי, אדון אך באלה מבין הטענות והראיות הנחוצים להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

5. למען הנוחות, שמות הנתבעים ומספריהם בכותרת לעיל נשמרו במתכונתם כבכתב התביעה. מעמדם העדכני יפורט להלן.

    

   דיון והכרעה

6. בעליהן של 24 מתוך 32 הדירות בבית המשותף, לרבות מדינת ישראל ע"י עמיגור ניהול נכסים בע"מ, שהייתה מיוצגת, חתמו על ההסכם [תצהיר התובע 2, סעיף 9, שלא נסתר]. אלו מתוכם שחזרו בהם מן ההסכם נתבעו בתביעה זו. הנתבעים 11-12 נתבעו בטעות ונמחקו [החלטה מיום 24.4.13]. עם הנתבעים 3, 14 ו-15 הושגה פשרה שקיבלה תוקף של פסק-דין ביום 6.5.13. עם הנתבעים 1-2 ו-6 הושגה פשרה שקיבלה תוקף של פסק-דין ביום 6.11.14. יובהר כי לא קיים נתבע מס' 13, והנתבעים 14 ו-15 כונו כך בעקבות דילוג על מס' 13 ברשימת הנתבעים, כנראה מתוך טעות-סופר. בשלב זה, אפוא, נותרה בעינה התביעה נגד הנתבעים 4-5, 7-8, 9 ו-10 (להלן: "הנתבעים הנותרים").

7. במסגרת הסכם הפשרה בין התובעים לנתבעים 1-2 ו-6, שקיבל תוקף של פסק-דין ביום 6.11.14, תוקנו מספר תניות בהסכם. בהודעתם מיום 13.11.14 הסכימו התובעים להחיל תיקונים אלה, שאין בהם אלא כדי לזכות את בעלי הדירות, גם על ההסכם עם שאר בעלי הדירות.

8. הנתבעים לא הצביעו על תניה מסוימת בהסכם שלטענתם אינה הוגנת. העניין המסוים היחיד שהוזכר בתצהיריהם, בהקשר זה, היה סברתם, שיוחסה לשמועה שפשטה בין השכנים, כי ההסכם מזכה את התובעים בהערת אזהרה על ביתם של הנתבעים [סעיף 7 בכל אחד מתצהירי הנתבעים]. נראה שהנתבעים חששו כי הערת האזהרה מתייחסת לדירותיהם, ומגלה ניסיון השתלטות בלתי הוגן מצד התובעים על רכושם [דברי הנתבע 7, הבהרת ב"כ הנתבעים ודברי הדיירת גב' חנה ציצואשוילי בעמ' 6 בפרוטוקול; דברי הנתבע 7 בעמ' 10 בפרוטוקול; עדות הנתבעת 5 בעמ' 29 בפרוטוקול; סעיף 7 בתצהירי הנתבעים 4, 5, 7, 8, 9 ו-10]. בפועל, המדובר היה בתניה מקובלת בהסכמים מסוג זה, המזכה את היזם בהערת אזהרה על החלק מתוך הרכוש המשותף שמועבר לו בתמורה לחיזוק הבניין, שיפוצו והרחבתו [ההסכם שצורף כנספח א' לכתב התביעה, סעיפים 2.3.8 (הגדרת "זכויות הבנייה"), 2.3.10 (הגדרת "הממכר"), 5.3 (הגדרת העסקה) ו-6 (הערות אזהרה והתחייבות להימנע מעסקאות נוגדות)].

9. הנתבעים סיפרו כי החשש שלפיו "החוזה הוא חד צדדי" נולד בלבם "לאחר שהמנוחה רחל פרץ ז"ל (הנתבעת 6 – ש"פ) הסבירה לנו על מה החתימו אותנו ואמרה שרשמו לנו הערת אזהרה על הבית שלנו ובהמשך הצטרפו עוד שכנים שאמרו את זה" [סעיף 7 בתצהיריהם של הנתבעים 4, 5, 7, 8, 9 ו-10]. אולם, לא היה יסוד לשמועה זו; כדברי הנתבעים 1 ו-2 [בסעיף 8 לתצהיריהם]: "הבנו מהגב' פרץ רחל ז"ל שהיזם רשם הערת אזהרה על הבית שלנו דבר שהסתבר לנו כלא מדוייק".

10. הנתבעים 1-2 טענו כי בהסכם אין מועדים קצובים למהלך העבודה [סעיף 8 בתצהיריהם]. אולם, ההסכם רצוף מועדים כאלה [סעיפים 7.1, 7.5.2, 7.5.3, 8.1, 11.1 ו-11.2]. כמו כן, יש להביא בחשבון כי הרווח הכלכלי של היזם תלוי בהשלמת המיזם; שאחרת לא יוכל לאכלס את הדירות החדשות שיבנה וימכור בתמורה לחיזוק הבניין, שיפוצו והרחבתו. לפיכך, בעלי הדירות מוגנים בהקשר זה לא רק על ידי סעיפי ההסכם, אלא גם, ואולי בעיקר, על ידי האינטרס של התובעים עצמם.

11. מן המפורסמות כי ערך הדירות בבתים המשותפים הישנים באשדוד נמוך מאשר במקומות אחרים, כגון תל-אביב או רעננה, שבהן רבים המיזמים לפי תמ"א 38. משמעות הדבר היא כי היזם נושא באותן עלויות בנייה; אך זוכה לתמורה צנועה-יחסית, בדמותם של מחיריהן הנמוכים-יותר של הדירות שיבנה על גבי הבניין. אני מתייחס באמון, אפוא, להצהרת בעל-הדירה מר לב "לא ראיתי שיזמים אחרים 'ממתינים בתור' לקידום הפרויקט בבניין שלנו" [תצהירו מטעם התובעים, סעיף 18]. עובדה היא כי חרף האמור התחייבו התובעים לתת לבעלי הדירות את התמורה המקובלת גם באזור המרכז, מלבד עצם החיזוק של הבניין נגד רעידות אדמה; לרבות שיפוץ הבניין, שדרוג וחידוש מערכת הביוב, שיפוץ המבואה ובניית מעלית, ממ"דים ומרפסות [סעיף 5 בהסכם], וכן שיפוץ ושדרוג מערכת החשמל [נספח שינויים מיום 4.11.14 להסכם הפשרה עם הנתבעים 1-2 ו-6 שהוחל על כלל בעלי הדירות (להלן: "נספח השינויים"), סעיף 5.2.5]. כמו כן, התחייב היזם לממן פיקוח חיצוני על הבנייה, שיהיה אחראי כלפי בעלי הדירות וידווח להם [סעיף 10 בהסכם; סעיף 10.1 בנספח השינויים].

12. אני דוחה, אפוא, את טענת הנתבעים כי החוזה עמם "אינו תקין וחד צדדי" [סעיף 2 בתצהירי הנתבעים]. בוודאי שאינו ראוי לכינוי זה לאחר תיקונו לטובת בעלי הדירות כאמור בנספח השינויים [ראו פירוט תשובותיהם הנכוחות של התובעים לטענות אלה של הנתבעים בפסקה 21 בסיכומיהם].

13. נתבעים מסוימים טענו גם להטעיה, אשר נסבה על הרשות החוזית שלא ליתן ממ"ד צמוד לדירותיהם [סעיף 5 בתצהירי הנתבעים 4-5 ו-7-8]; או כי פיר המעלית ינגוס בשטחן של דירות מסוימות [סעיף 5 בתצהיר הנתבעת 9]. אולם, התובעים הבהירו עוד בשלב קדם-המשפט, והתובע 2 חזר על כך בעדותו, כי נמצא פתרון אדריכלי להצמדת הממ"ד לכל הדירות, לרבות "דירות התפר" [פרוטוקול, עמ' 2 ו-23, בהתאמה]. כמו כן, בעדותו הבהיר התובע 2 כי נמצא גם פתרון חלופי לפיר המעלית, באופן שניתן יהיה לבנותו ללא נגיסה משטחן של דירות כלשהן [פרוטוקול, עמ' 22-23]. בהתאם לכך, החרגתן של "דירות התפר" בוטלה בנספח השינויים [סעיפים 5.2.2 ו-5.2.4]. התובעים חזרו ואישרו את האמור בסיכומיהם [פסקה 20]. גם טענה זו, אפוא, הייתה אמורה להיות מוסרת מעל הפרק; לו נקטו גם הנתבעים הנותרים תקשורת בונה עם היזם, כפי שנהגו הנתבעים 1-2 ו-6, תחת היתפסות בלתי-מועילה לגישה שלילית ולליבוי עצמי והדדי [אשר נרמזו בתצהיריהם של הנתבעים הנותרים והשתקפו בדיונים לפניי, בפרוטוקול ומחוצה לו].

14. הנתבעים טענו כי הוטעו לחשוב שההסכם אינו אלא "לצורך אישורי עיריה", ולפיכך ניאותו לחתום עליו [סעיף 3 בתצהירי הנתבעים 4, 5, 7, 8, 9 ו-10]. אני דוחה את המשתמע מטענה זו, כאילו לא נלוותה לחתימה גמירת דעת להתקשר בהסכם משפטי מחייב. הנתבעים חתמו על כל עמוד מ-21 עמודיו המודפסים של ההסכם המלאים סעיפים [נספח א' לכתב התביעה]. אפילו אניח כי הנתבעים לא ידעו לקרוא את תוכנו של ההסכם, לא יכלו שלא להבין מתוך צורתו כי אין מדובר בבקשה לעירייה גרידא, אלא כי בהכרח מדובר במסמך משפטי מפורט מאוד שמן הסתם מסדיר את מכלול ההיבטים של ההתקשרות שעליה דובר. יוזכר כי חוזה משתכלל על יסוד העדה על גמירת דעת להתקשר בחוזה משפטי מחייב [חוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים (חלק כללי)"), סעיפים 2 ו-5; וכי המבחן לגמירת דעת כאמור הוא אובייקטיבי [ע"א 7193/08 עדני נ' דוד (18.7.2010), פסקה 9 לחוות דעתו של כב' השופט פוגלמן וההפניות שם].

15. לגבי ההסברים שניתנו לבעלי הדירות ובכללם הנתבעים, הצהיר התובע 2: "נערכה אסיפת דיירים ובה עוה"ד הסביר להם בפרוטרוט את האמור בחוזה, ענה לשאלות הדיירים מלבד זאת כל דייר ישב עם עוה"ד בביתו שעה ארוכה והוא הסביר לו את האמור בחוזה. הייתי נוכח באסיפת הדיירים ובחלק מהפגישות, הייתי בקשר עם הדיירים משך חודשים ארוכים ועניתי על שאלות הדיירים ובאופן כללי הייתי עמם בקשר מתמשך, דיברתי עמם בעברית והם דוברים עברית ומבינים עברית ואני משוכנע מעל לכל ספק שהם הבינו ומבינים לעומק את פרטי ומשמעות החוזה עוד טרם חתימתם עליו" [סעיף 28 בתצהירו; ההדגשה במקור].

16. החרה-החזיק אחריו אחד מבעלי הדירות שמסר תצהיר לטובת התובעים, מר אריה לב: "עו"ד אורבך ושותפו עו"ד תומר אלפונטה נהלו מו"מ עם צבי (התובע 2 – ש"פ) והגיעו עמו לנוסח חוזה מוסכם. לאחר מכן נערכה אסיפה כללית בה הסבירו עו"ד אורבך ועו"ד אלפונטה לדיירים את פרטי החוזה, חובות וזכויות, ולאחר מכן נפגשו עם הדיירים באופן אישי, הסבירו פעם נוספת את משמעות ההסכם ולאחר מכן החתמו את הדיירים כל אחד בביתו. אני מצהיר מפורשות כי הייתי נוכח בעת שעו"ד אורבך הסביר לדיירים את פרטי החוזה שמעתי את השאלות ששאלו אותו ואת ההסברים שנתן והתרשמותי הברורה והחד משמעית הינה שהדיירים הבינו את משמעות החוזה לעמקו" [תצהירו, סעיפים 15-16].

17. גרסת הנתבעים אודות האופן שבו הוצג להם ההסכם שונה: "כל שהוסבר לנו שאנחנו נקבל מרפסת + ממ"ד + מעלית... אף פעם לא ישבו עמי או יחד עם כולם והסבירו לנו על ההסכם" [סעיפים 5 ו-8 בתצהירי הנתבעים 4, 5, 7, 8, 9 ו-10].

18. עינינו הרואות כי אין מחלוקת שהיה אופי אחיד להסברים שניתנו, ככל שניתנו, לכלל בעלי הדירות אודות ההסכם.

19. כל הנתבעים הבינו כי לפי ההסכם יקבלו, ללא תמורה כספית מצדם, מרפסת, ממ"ד ומעלית [סעיף 5 בתצהירי הנתבעים 4, 5, 7, 8, 9 ו-10].

20. לגבי החלק השני של העסקה, הוא התמורה לתובעים בגין חיזוק הבניין, שיפוצו והרחבתו – מאלפת תשובתו של הנתבע 7, שבלט בין הנתבעים במהלך הדיונים, לשאלתו הקולעת של ב"כ התובעים:

    ש. מה אתה הבנת? מה אתה חשבת? 22 שנה אתה בארץ, קיבלת משהו בחינם?

    ת. לא.

    ש. מה יקבל הקבלן בשביל זה שהוא ייתן לך ממ"ד, מעלית ומרפסת?

    ת. לא יודע מה הוא היה מקבל, אולי חשבו להוסיף עוד משהו מעל קומה רביעית".

    תשובתו האחרונה של הנתבע 7 מסגירה, חרף לשונה הרפה, כי למעשה הבין שבתמורה לחיזוק הבניין, שיפוצו והרחבתו יזכה היזם בזכויות הבנייה ובגג המשותף, ויוכל להקים דירות נוספות שיהיו לקניינו. כלומר, הוא קיבל הסבר מקיף יותר על מהות העסקה מזה שטען לו בתצהירו.

21. מתצהירי הנתבעים עולה בבירור כי השכנים הרבו לדון ביניהם בסוגיה. לפיכך, ידיעתו של הנתבע 7 על מהות העסקה מצביעה על האפשרות המסתברת כי ידיעה זו הייתה גם מנת חלקם של הנתבעים האחרים.

22. התרשמותי הכוללת הנה, אפוא, כי אין מקום לתת אמון בגרסתם הגורפת של הנתבעים שלפיה לא הבינו את מהות ההסכם. איני סומך התרשמות זו על אישוריהם של עורכי-הדין אשר הצהירו, במסגרת אימות חתימותיהם של בעלי הדירות בשולי ההסכם, כי הסבירו להם את מהות העסקה ואת התוצאות המשפטיות הנובעות ממנה, ושוכנעו שהדבר הובן כראוי על ידיהם; משום שעורכי הדין הללו שלפי גרסת התובעים היו מאוד מעורבים בהצגת ההסכם לבעלי הדירות, לא הובאו לעדות לפניי.

23. הנתבעים ייחסו את עורך-הדין ל"יוזמת החברה ויוזמי המהלך מדיירי הבניין" [סעיף 5 בתצהירי הנתבעים 1-2; סעיף 6 בתצהירי הנתבעים 4, 5, 7, 8, 9 ו-10]. בכך נשלל החשש כאילו הנתבעים הוטעו להסתמך על עורך-דין שהוצג לפניהם כאילו הוא מטעמם בעוד שלמעשה היה, כביכול, מטעם גורם אחר.

24. לגרסת הנתבעים עצמם הם חתמו על ההסכם בהסתמך על מה שנמסר להם בדבר מהות העסקה ועל המלצתם של שכנים מסוימים שבהם בחרו לתת אמון [סעיף 6 בתצהירי הנתבעים 1-2; סעיף 3 בתצהירי הנתבעים 4-5 ו-7-8; סעיף 2 בתצהיר הנתבעת 9; סעיף 6 בתצהיר הנתבעת 10; עדות הנתבעת 5 בפרוטוקול, עמ' 28-29; עדות הנתבע 7 בפרוטוקול, עמ' 31]. הייתה זו בחירתם של הנתבעים לבצע "בדיקה נאותה" ("due diligence") של ההסכם באופן וברמה שבהם ביצעו אותה.

25. לאחר שקיבלו הסברים מסוימים, והחליטו להסתמך על המלצות מסוימות – הנתבעים חתמו על ההסכם. חותם נתפס על חתימתו, שיש בה משום העדה על גמירת דעתו של החותם להתקשר בחוזה משפטי מחייב [חוק החוזים (חלק כללי), סעיפים 2 ו-5]. "אדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" [ע"א 2503/11 עזבון בועז ז"ל נ' בנק אוצר החייל בע"מ (18.12.2011), פסקה 14(ג) והתקדימים המאוזכרים שם].

26. חתימה על חוזה יוצרת הסתמכות, ושינוי מצב לרעה, אצל הצד האחר להסכם. "חזקה על מי שחותם על חוזה, שהוא מכיר את תוכנו. מכל מקום, נושא הוא באחריות כלפי הצד האחר, אם הצהרתו מוכחת ככוזבת, או כאשר הוא מפר התחייבות שנטל על עצמו. ניצע סביר רשאי היה לסמוך על הצהרה והתחייבות אלה, ומבחן זה, שהוא אובייקטיבי, תופס גם במקרה שלפנינו" [ע"א 16/80 לולו נ' סלומון, פ"ד לז(4) 70 (18.9.1983), 73].

27. לעתים יש בנסיבות משום לחץ על המתקשר לחתום על חוזה על יסוד הסברים תמציתיים בעל-פה בלבד, בלא לקרוא עובר לחתימה את כל "האותיות הקטנות". לעתים המציע דוחק בניצע לחתום כך. בנסיבות כאלה, מצופה המתקשר לעיין בחוזה לפחות בדיעבד, סמוך להתקשרות, ולהתייעץ עם מי שהוא חפץ להתייעץ עמו. אם יימצאו בחוזה פרטים מהותיים שהמציע לא הציג לניצע נכונה, אולי תהיה בידי הניצע עילה לביטול החוזה. אולם אם המתקשר לא טרח לבחון את החוזה, לא עובר לחתימה ואף לא סמוך לאחריה – נטל על עצמו את הסיכון לאי-התאמה בין ההסברים בעל-פה לחוזה שבכתב. ניתן לומר כי המתקשר "רכש" את החוזה, יחד עם הממכר, בלא לבדוק את הרכיב החוזי של העסקה סמוך לקבלת החוזה לעיונו. לפיכך אין הוא רשאי להסתמך על אי-ההתאמה הנטענת [חוק המכר, תשכ"ח-1968, סעיפים 13-14]. "... אינה נשמעת הטענה מפי החותם על מסמך, שהוא חתם מבלי לקראו תחילה ומבלי לדעת את תכנו: אם לא ניתנה לו הזדמנות לקראו תחילה, צריך היה להימנע מלחתום; ואם לא קראו מסיבה אחרת או ללא כל סיבה, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד, ורואים אותו כאילו לקח על עצמו מרצון את הסיכון הכרוך בחתימתו על מסמך סתם" [ע"א 121/70 גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בע"מ, פ"ד כה(1) 648 (28.2.1971), פסק-דינו של כב' השופט ח' כהן, עמ' 661].

28. לאור המקובץ אני דוחה את טענת הנתבעים כי התקשרותם בהסכם הייתה פגומה; ומצהיר ומצווה, כמבוקש בסעיפים 28-34, כלהלן:

    הנתבעים 4-5, 7-8, 9 ו-10 הפרו את ההסכם, ולפיכך התובעים זכאים לתרופות בשל הפרת חוזה. בהקשר זה לא נדרש היתר לפיצול סעדים, על יסוד ההנחה כי ככל שיהיה מקום לתביעת פיצויים – היא תהיה בגדר סמכותו של בית משפט השלום.

    ההסכם, בשינויים האמורים בנספח השינויים; וייפויי-הכוח הבלתי-חוזרים שנתנו הנתבעים – עומדים בתקפם.

    ניתן לאכוף את ההסכם על הנתבעים, ובכלל זה לבצע פעולות רישום כמתחייב מן ההסכם.

    על הנתבעים לקיים את התחייבויותיהם לפי ההסכם, ולהימנע מלבצע פעולות הנוגדות אותו.

29. ראוי היה לחייב את הנתבעים הנותרים בהוצאות המשפט של התובעים. אולם, לאור הסיפה בהודעת התובעים מיום 13.11.14, מתוך התחשבות במצבם הכלכלי הנחזה של הנתבעים ובמטרה לשקם את היחסים בין הנתבעים והתובעים וליצור תמריץ לשיתוף-פעולה מכאן ולהבא – אחייב את הנתבעים הנותרים בהוצאות התובעים באופן מותנה, כלהלן:

    הנתבעים 4-5 (ביחד ולחוד) ישלמו סך 5,000 ₪ לתובעים;

    הנתבעים 7-8 (ביחד ולחוד) ישלמו סך 5,000 ₪ לתובעים;

    הנתבעת 9 תשלם סך 5,000 ₪ לתובעים;

    והנתבעת 10 תשלם סך 5,000 ₪ לתובעים –

    והכל כשיפוי חלקי בגין הוצאות המשפט של התובעים, שיש בו משום עשיית חסד רב עם הנתבעים הנותרים, בשל מצבם הכלכלי הנחזה כאמור.

    חיוב זה יהיה על תנאי שהנתבעים הנותרים לא ישובו להפר את התחייבויותיהם החוזיות לפי ההסכם. כלומר, הנתבעים הנותרים יופטרו מתשלום זה אם ישתפו פעולה עם התובעים והמיזם ללא כל הפרה נוספת של ההסכם. אולם, כל נתבע, או נתבעים שהם בעלי דירה אחת, יחובו בתשלום כאמור, אם ייקבע בהחלטה של בית משפט מוסמך כי אותו נתבע או אותם נתבעים הפרו שוב את ההסכם; ותשלום כאמור, בנוסף לכל סעד אחר שייפסק, יבוצע תוך הזמן שיקצוב בית המשפט אשר יקבע כאמור.

     

    סיכום

30. הנתבעים הנותרים, שלא ניתן בעניינם פסק-דין עד עתה, חזרו בהם מן ההסכם עם התובעים לחיזוק, שיפוץ והרחבת הבית המשותף שהנתבעים הנותרים הם בעלי דירות בו לפי תמ"א 38, והתנגדו לביצועו בוועדה המקומית לתכנון ובניה ואצל המפקחת על רישום מקרקעין.

31. נתבעים אלה טענו כי נפלו פגמים בהתקשרות בינם לבין התובעים בהסכם, וכי הוחתמו על הסכם חד צדדי ובלתי-הוגן לחובתם, בלי להבין את פרטיו. כמו כן, הוברר להם לטענתם כי בפועל יקבלו תמורה נחותה מזו שהובטחה להם עובר לחתימתם על ההסכם.

32. עיון בחוזה, גם לפני שתוקן בנספח השינויים ובוודאי לאחר התיקונים, מגלה כי הוא חף מן הפגמים שהנתבעים דימו למצוא בו.

33. הוברר כי הנתבעים הבינו את עיקרי העסקה הגלומה בהסכם, ומכל-מקום הם מחויבים על פי חתימתם על ההסכם, שנעשתה לאחר שהנתבעים החליטו להסתפק בהסברים שקיבלו ולהסתמך על המלצתם של בעלי-דירות מסוימים, אשר תמכו במיזם.

34. לפיכך נקבע כי לא היה צידוק להתנערותם של הנתבעים מן ההסכם, וכי הם הפרו אותו בהתנערותם זו, ובהתנגדויות שהגישו לביצועו.

35. מוכרז בזה, אפוא, כי ההסכם, בנתון לנספח השינויים, תקף ומחייב את הצדדים.

36. הנתבעים יישאו בהוצאות התובעים בסך מופחת של 5,000 ₪ לכל דירה, על תנאי; כלומר, מי מהם אשר ייקבע בהחלטה של בית משפט מוסמך כי הפר שוב את ההסכם – ישלם סכום זה תוך הזמן שיקצוב בית המשפט אשר יקבע כאמור.

     

    ניתן היום, כ"ג חשוון תשע"ה, 16 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.