ת"א 4310-02-14.לפני

ב-3.12.12 ניתן פסק דין לאחר שמיעת 14 עדים, ובו נקבע שהנתבעת זכאית להירשם כבעלת הזכויות בדירה ברח' קליבלנד 11 ת"א הידועה כגוש 7321 חלקה 32/50 [ להלן : " דירת קליבלנד"].

ב-9.4.13 נמחק הערעור שהוגש לבית המשפט העליון, לאחר שבקדם הערעור החליט בית המשפט העליון: "בית המשפט הביע דעתו הלכאורית כי הנתבעות [ ובכללן התובעת– י.ג.] מנסות לגזול את הדירה מושא הערעור".

ב-3.2.14 הוגשה בקשה לקיום משפט חוזר [ לעניין קיום משפט חוזר בהליך אזרחי ראו:ע"א 3826/12 מיידאן נ' טורונצ'יק דינים עליון 2013 (163) 148 ; ע"א 4682/92 עזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ פ"ד נז(3) 336] . עיקר טענת התובעת, שלא ניתנה משכנתא על דירת קליבלנד, ולכן המשכנתא לא הוחזרה ע"י הנתבעת.

בפסק הדין שמבוקש לבטלו הובאו נימוקים רבים שדי בהם כדי להגיע לתוצאה שהדירה הינה בבעלות הנתבעת, גם מבלי להתבסס על הנימוק של תשלום משכנתא. פועל יוצא מכך, שאין בטיעונים בעניין המשכנתא כדי להביא לקיומו של משפט חוזר ולתוצאה השונה מהקביעה בפסק הדין.

הנימוקים שנקבעו בפסק הדין, שדי בהם כדי להביא לתוצאה שנקבעה הינם כדלקמן :

ראשית, בוצעה ב-67' עסקת חליפין של 2 הדירות בין בני הזוג פרלה מזרחי ובעלה לשעבר לבין בני הזוג אפרים ציונה ובעלה המנוח חיים אפרים ז"ל. דירת קליבלנד הועברה מבני הזוג אפרים לבני הזוג מזרחי כנגד העברת הזכויות בדירה ברח' בית-אל [להלן: "דירת בית-אל"] מבני הזוג מזרחי לבני הזוג אפרים.

השכנה אילנה חריף, שגרה בבניין ברח' בית אל מול דירת משפחת אפרים, העידה בחקירתה על ביצוע עסקת החליפין בעמ' 16, שורות 19-20 : " הם  [בני הזוג אפרים – י.ג.] גרו איתי שנתיים, והכרתי אותם שכנים שלי דלת מול דלת  [ בדירת בית-אל – י.ג.] ... אפרים סיפר לי שהוא החליף דירות עם התובעת ובעלה... חיים [חיים אפרים ז"ל – י.ג.] בא לגור עם אשתו עם הבנות שלו, והוא היה שכן שלי שם... ש. כמה זמן הוא גר בבית-אל? ת. קרוב לשנתיים "[ עמ' 17 שורות 14-30]; " ראיתי את חיים שהוא גר בדירה [בדירת בית-אל - י.ג.] , והוא היה מרוצה והיה לו טוב בדירה ... הוא היה שכן שלי ממולי" [עמ' 20 שורות 14-18].