1.מונחת לפני תביעה כספית ע"ס 47,844 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת.
בעלי הדין וטיעוניהם:
2.במרכז התביעה עומד רכב בבעלות התובע, מסוג קאיה, שניזוק כתוצאה מהצתה שארעה ביום 20.2.12.
בכתב התביעה טען התובע כי במועד התאונה האמור, רכבו עמד בסמוך לישיבה בה הוא עובד, ולקראת השעה 21:10 התובע קיבל שיחת טלפון מראש הישיבה בה הוא נתבשר על כך שרכבו עולה באש. התובע סר למקום שבו החנה את רכבו, ובהגיעו למקום הבחין באנשי מכבי אש בעיצומן של פעולות לכיבוי השריפה. ביום שלמחרת התובע מסר הודעה על האירוע בפני סוכן הביטוח. בנוסף התובע נחקר על האירוע במשטרת ישראל (שלא באזהרה), ובאותו תיק משטרה נחקר כבאי האש שהוזעק למקום.
בעקבות אירוע ההצתה הנ"ל, טען התובע, נשלחה מטעמו לנתבעת דרישה לתשלום תגמולי ביטוח, אלא שהדרישה נדחתה על ידי הנתבעת במכתב דחייה ששלחה לתובע ביום 2.4.12.
לטענת התובע אין מקום בנסיבות העניין לקבלת טענותיה של הנתבעת, העומדות מאחורי החלטתה לדחות את הדרישה לתשלום תגמולי הביטוח, שמטרתן אחת – להתחמק מתשלומי תגמולי הביטוח המגיעים לתובע מן הנתבעת בהתאם לפוליסה הביטוח.
בכל הקשור לטענת הנתבעת לקיומם של ליקויים ברכב עובר למועד ההצתה, טען התובע כי מדו"ח השמאי שהוגש לתיק, עולה כי הליקויים מסתכמים בסך 1,900 ₪ בלבד וכי הרכב תוצרת שנת 2001 היה רכב שמור באופן נדיר וכי הוחלף בו מנוע מפירוק.
3.הנתבעת בכתב ההגנה שהוגש מטעמה עתרה לדחיית התביעה נגדה במלואה. נטען על ידי הנתבעת כי בנסיבות המקרה דנן לא קיים כיסוי ביטוחי וזאת בין היתר בשל קיומו של חשד למסירת פרטים כוזבים אודות אירוע השריפה לרבות נסיבותיה והגורם לה. בעניין הנסיבות האמורות, טענה הנתבעת כי דו"ח חקירה שנערך לבקשתה העלה כי נמסרו לנתבעת פרטים מהותיים מטעים ועלה מהדו"ח, לכאורה, כי לתובע יד ורגל באירוע.
בנסיבות אלו, טענה הנתבעת, עסקינן בתביעת מרמה במטרה להונות את הנתבעת ולקבל ממנה תגמולי ביטוחי שלא כדין, הכל כאמור בהוראת סעיף 25 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א– 1981.
רק לחילופין, ובמידה שלא יתקבלו טענותיה הנ"ל, טענה הנתבעת, ובמידה וימצא לנכון לפצות את התובע בתשלום כלשהו, הרי שישנו מקום לקבוע כי מכל תשלום שייפסק תהא הנתבעת רשאית לקזז חובות של התובע כלפיה, לרבות, חובות בגין פרמיה ודמי השתתפות עצמית.
חומר הראיות:
4.בדיון שנערך לפני ביום 1.10.14 שמעתי את עדויותיהם של התובע ושל החוקר מטעמה של הנתבעת, מר צבי לופוביץ (להלן: "החוקר").
5.התובע הקדים והגיש את עדותו הראשית בתצהיר עליו חתם ביום 13.4.14, ובמסגרתו הוא חזר, מילה במילה כמעט, על האמור בכתב תביעתו.
על תצהירו האמור נחקר התובע בחקירה נגדית ביום 1.10.14.
6.החוקר חתם אף הוא על תצהיר מטעם של הנתבעת, ביום 1.10.14. בשונה מן התובע שהקדים והגיש את עדותו הראשית בתצהיר שנערך, נחתם והוגש לתיק בית המשפט מבעוד מועד, הוגש תצהירו של החוקר במועד הדיון הנ"ל, בתום פרשת התביעה.
נטען במסגרת התצהיר האמור (של החוקר מטעמה של הנתבעת), כי החוקר ערך חקירה בעבור הנתבעת בענין האירוע נשוא התיק דנן. במסגרת החקירה, הצהיר החוקר, גבה החוקר עדות מהתובע שעיקריה כלהלן: בשעות הצהריים של יום 16.2.12 התובע לא הצליח להתניע את רכבו ובעקבות כך הזעיק האחרון לעזרה חשמלאי רכב מעסק בשם 'חשמל בארי'. בעזרת כבלים הצליח החשמלאי הנ"ל להניע את הרכב. לאחר התנעת הרכב התובע החליט לעשות סיבוב עם הרכב כדי למלא את המצבר ובאופן אקראי הוא הגיע לשכונה בשם שכונת הדייגים ובשלב מסויים הוא דומם את המנוע ובעת שניסה להניע את הרכב מחדש, התברר לו (לתובע), שהדבר אינו ניתן. במשך הימים שלאחר מכן ועד להצתת הרכב, הרכב לא טופל.
החוקר חקר את רעיית התובע שאישרה בחקירתה כי הרכב נשרף ליד הישיבה. בתשובה לשאלה מדוע הרכב חנה באותו מקום, השיבה רעיית התובע כי ככל הנראה הסיבה לכך היא שהתובע עובד במקום. בתשובה לשאלה האם לרכב היתה בעיה מכנית כלשהי, השיבה הנ"ל שלא ידוע לה על בעיה שכזו וכי להבנתה הרכב היה תקין. בתשובה לשאלה כיצד נודע לה על המקרה, השיבה רעיית התובע כי בעלה סיפר לה שהוא קיבל שיחת טלפון מהישיבה שבמהלכה הובאה לידיעתו העובדה כי הרכב בוער. בעלה-התובע סיפר לה על כך רק ביום שלמחרת ובתשובה לשאלה היכן היה בעלה בעת קבלת השיחה הנ"ל, השיבה אשת התובע כי אינה יודעת.
החוקר בתצהירו ציין כי תיחקר בנוסף לשניים הנ"ל את בעל העסק 'חשמל בארי'. זה האחרון ציין בפני החוקר כי לא ידוע לו שהוא ו/או מי מעובדיו טיפל ברכב התובע בדרך כלשהי. כמה שעות מאוחר יותר, יצר המתוחקר הנ"ל לפתע קשר עם החוקר ומסר לו כי ערך בדיקה עם התובע ובעקבותיה הוא נזכר שעובד מטעמו נשלח לרכב והניע אותו.
מהחקירה שערך, הצהיר החוקר, עלו סתירות ותמיהות רבות אותן ציין החוקר בתצהירו (סעיף 6 שם).
החוקר נחקר על תצהיר הנ"ל בחקירה נגדית שהתקיימה אף היא במועד הדיון האמור.
דיון והכרעה:
7.לאחר שבחנתי את הראיות והעדויות הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.
בהתאם להוראת תקנה 214טז(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, פסק הדין ינומק להלן באופן תמציתי.
8.בידוע, הכלל הוא כי נטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו ולפיכך התובע – מגיש התביעה, נושא בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה. אולם, כאשר מדובר בתביעות ביטוח, קבעה הפסיקה כי נטל השכנוע להראות כי המקרה שאירע נכנס לתנאי השיפוי שבפוליסה מוטל על המבוטח, ואילו הנטל להראות כי התקיים אחד מהחריגים לחבות, המשחרר את חברת הביטוח מאחריות, מוטל על המבטח, במקרה בו עמד המבוטח בנטל המוטל עליו.
9.על נטלי ההוכחה עמד המלומד ש. ולר בספרו חוק חוזה הביטוח, תשמ"א – 1981, כרך ראשון בעמ' 556, ואלה הדברים שהובאו שם:
"הטענה בדבר מרמה ביטוח משרתת את עניינה של המבטחת, ומכאן שעליה מוטל להוכיחה. בהקשר זה יש לזכור כי התוצאה של קבלת הטענה היא שלילת הביטוח מהמבוטח והטבעת אות קלון עליו. אין זה מפתיע שהפסיקה קבעה כי ככל שהטענה נגד המבוטח חמורה יותר, כך דרושות ראיות כבדות משקל להוכחתה. עם זאת, ככל שהדברים נוגעים בביום מקרה הביטוח – המהווה מקרה פרטי של מרמה ביטוח – שוררים חילוקי דעת בדבר נטלי ההוכחה"
10.את חילוקי הדעות הנ"ל הכריע בית המשפט העליון במסגרת ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, תק-על 2006(4), 64, בו נדונה בהרחבה שאלת נטל ההוכחה במקרי ביטוח. שם נקבעו על ידי כב' השופטת עדנה ארבל לעניין נטלי ההוכחה בתביעות ביטוח, בעמ' 74, הדברים הבאים:
"ניתן להניח כי רוב המבוטחים הם שומרי חוק ואינם מעורבים במרמות ביטוח. לפיכך, יש טעם לפגם בעיני שבכל מקרה בו מבוטח פונה למבטח ודורש את התגמולים עם קרות מקרה הביטוח, ירחף מעל ראשו צל של חשד כי הוא עצמו ביים שוד או הצית את רכושו שלו. משמעות הדבר היא כי די יהא בטענתה הסתמית של חברת הביטוח כי יד המבוטח היתה במעל, על מנת להביא לכך שאנשים תמימים ללא עבר פלילי, שאינם קשורים למעגל העברייני, יאלצו לעלות על דוכן העדים ולשכנע את בית המשפט שייתן בהם את אמונו.... סבורה אני כי חזקת החפות משמעה שהמבוטח אינו צריך לשלול מראש את מעורבותו במעשים פליליים בכל מקרה בו הוא דורש את תגמולי הביטוח, רק בשל טענתה הסתמית של חברת הביטוח כי ידו הייתה במעל ... מרגע שהוכיח המבוטח כי התרחש האירוע המוגדר, אין להדביק לו תווית של עבריין, ואם חברת הביטוח מעוניינת להוכיח היפוכו של דבר, שתתכבד ותביא ראיות לכך".
11.נשאלת עתה השאלה האם עמד התובע בנטל השכנוע להראות כי המקרה שאירע נכנס לתנאי השיפוי שבפוליסה? תשובה חיובית מתבקשת. הנתבעת אינה מכחישה את הוצאת פוליסת ביטוח ולכתב התביעה צירף התובע חוות דעת שמאית בנוגע לנזקים שנגרמו לרכב. למותר לציין כי הנתבעת לא ביקשה לחלוק על שיעור הנזקים הנ"ל ומטעמה לא הובאה חוות דעת נגדית. טענה אחת העלתה הנתבעת בנושא הנזק והיא שמכל סכום שיפסק לתובע, ככל שלא תתקבלנה טענותיה, יהא מקום לנכות את שווי שרידי הרכב, כפי שהוערכו על ידי השמאי מטעמו של התובע וכן דמי השתתפות עצמית וחיובים בגין פרמיה.
12.מכאן נשאלת השאלה האם עלה בידי הנתבעת להרים את הנטל ולהראות כי התקיים אחד מהחריגים לחבות, המשחרר אותה מאחריות? סבורה אני כי יש להשיב לשאלה האחרונה הנ"ל בשלילה.
ככל שעלה בידי הנתבעת להצביע בעדות החוקר מטעמה על תהיות, סתירות וסימני שאלה האופפים את המקרה ומעמידים אותו בסימן שאלה, הרי שלחלק מאותן הסתירות והתהיות ניתן מענה הולם ומספק על ידי התובע בין בעדותו לפני ובין במסגרת סיכומי התשובה שהגיש לתיק בית המשפט לאחר שקיבל רשות להגשתם.
כך למשל עלה מחומר הראיות שהובא לפני כי התובע אינו נוהג לשתף את רעייתו בכל מה שקשור לטיפולים ברכב (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 5-8), דבר העשוי להסביר את התשובות שנתנה רעיית התובע לחוקר.
כמו כן, עלה מחומר הראיות כי בחזקת התובע שני כלי רכב, נתון העשוי להסביר את ההתמהמהות של התובע בכל מה קשור לתיקון הרכב. העובדה כי התובע בעת שלקח את הרכב לסיבוב, לאחר התנעתו בעזרת כבלים, בחר לדומם את המנוע במקום שאליו התייחס החוקר, מקבלת הסבר הגיוני נוכח טענת התובע כי בסמוך לאותו מועד מתגוררים הורי התובע. מכל מקום, עלה מחומר הראיות כי הרכב לא הושאר במקום וכפי שמסר התובע לחוקר, הרכב דורדר על ידי התובע מספר מטרים קדימה לרחבה הסמוכה לבית הכנסת בו עובד התובע, נתון העשוי לשלול את רמיזות הנתבעת למעורבות התובע במעשי ההצתה. שהרי, ככל שאכן, כטענת הנתבעת, התובע בחר לעשות את הסיבוב עם הרכב עד לאותו מקום שומם ושם לדומם את המנוע, על שום מה לא הושאר הרכב במקום אלא הובא לרחבה שעל יד בית הכנסת?
העובדה כי חשמלאי הרכב שלל תחילה מתן עזרה בהתנעת הרכב ורק לאחר שקיים שיחה עם התובע טרח ליצור קשר עם החוקר ולציין באוזניו כי עובד שלו סייע בידי התובע באמצעות כבלים שהביא, אינה כה בלתי הגיונית על רקע העובדה כי העזרה שקיבל התובע לא ניתנה על ידי בארי עצמו אלא על ידי עובדו בתור טובה ובלא תמורה.
13.בנוגע, ליתר הנושאים דומני כי לא די בהם כדי להדביק תווית של עבריין לתובע, על כך ההשלכות הקשות הכרוכות בכך.
עצם העובדה כי התובע לא טרח לציין בכתב תביעתו את העובדה כי ברכב נתגלה תקלה מכנית עובר להצתתו, קיבלה הסבר מניח את הדעת בסיכומי התשובה שהוגשו מטעמו של התובע.
העובדה כי התובע טרח לציין כי מדובר ברכב שמור באופן נדיר, עשויה לקבל משמעות הגיונית לנוכח העובדה כי דרישת התובע אל הנתבעת לתשלום תגמולי נדחתה על ידי הנתבעת מן הנימוקים שפורטו על ידה במכתב הדחייה ששלחה לתובע. כך גם העובדה כי ברכב הוחלף מנוע משומש זמן מה לפני מקרה הביטוח.
העובדה כי הרכב הוצת ולא נשרף עקב תקלה חשמלית, כשברקע עומדת עדותו של התובע לפיה אינו מסוכסך עם אנשים ואין לו אוייבים, אינה מצביעה בהכרח על מעורבות התובע באירוע ההצתה.
14.הנה כי כן, לא די בסתירות ובתמיהות שעליהן ביקשה הנתבעת להשליך את יהבה כדי להוכיח כי הנזק אירע בנסיבות אחרות מאלו שלהן טען התובע או כי על ידי התובע נמסרו פרטים כוזבים אודות השריפה, ועל אחת כמה וכמה אמורים הדברים מקום שעסקינן בתובע נורמטיבי שלפי הצהרתו אין בעברו הרשעות קודמות בפלילים או תקדימים להוצאת כספים במרמה מחברות ביטוח. המסקנה האמורה מתבקשת אף נוכח חזקת החפות עליה עמדה כב' השופטת ארבל בפסק דינה הנ"ל, שמחייבת את המבטחת במקרה דנן ולנוכח מהות הטענות וחומרתן, להביא ראיות של ממש בתמיכה לטענותיה בטרם תודבק למבוטח – התובע, תווית של עבריין.
15.בשולי הדברים אציין כי ההפניה שנעשתה על ידי הנתבעת בסיכומי טענותיה לפסק דינו של בית משפט השלום בעפולה שניתן במסגרת ת.א. 2924/99, כמעט ואינה רלבנטית לעניינו שכן, מעיון בפסק הדין, ניתן ללמוד בנקל כי מאחורי דחיית התביעה שם עמד שיקול מכריע והוא הימנעותו של התובע מבאת עדותו של הנתבע, עד הראיה היחיד לאירוע, שבאותו מקרה היה גם גיסו של אחי התובע. עדויות התובע שם ואחיו היו בגדר עדויות מפי השמועה וגם בהן התגלו סתירות שעל הרקע שלהן, בנוסף לעצם ההימנעות מהבאת העדות לבית המשפט פסק בית המשפט כפי שפסק. כאמור, המקרה שבפני שונה בתכלית השונית מן המקרה שם ואין להסיק מפסק הדין שניתן באותו מקרה מסקנה דומה בתיק זה.
לסיכום:
16.מן המקובץ עולה כי בידי התובע עלה להוכיח קיומו של מקרה ביטוח בעוד שבידי הנתבעת לא עלה להוכיח כי הנזק הנתבע אירע בנסיבות אחרות מאלו שלהן טען התובע.
בנסיבות אלו, אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את הסך של 35,594 ₪ (ערך הרכב המבוטח בניכוי שרידי הרכב), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (ביום 15.10.12). מן הסכום האמור תהיה הנתבעת רשאית לקזז דמי השתתפות עצמית בהתאם לתנאי הפוליסה.
התביעה ככל שעניינה יתר אבות הנזק לא הוכחה ובכל מקרה לא שולמה בגינה אגרת משפט והיא נדחית בזאת.
17.בנוסף לסך הנ"ל תשלם הנתבעת לתובע את הוצאות המשפט בסף 952 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (ביום 15.10.12), ועד למועד התשלום המלא בפועל, וכן שכ"ט עו"ד בסך 5,000 ₪ בתוספת מע"מ עליו כחוק.
הסכומים הפסוקים הנ"ל ישולמו על ידי הנתבעת לתובע תוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
18.המזכירות תמציא העתקים לצדדים.
ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ה, 12 נובמבר 2014, בהעדר הצדדים.
