משפחה מסוכסכת נפגשה בבריכה ונקלעה לעימות

רקע

1. הגב' ל' ל' , אמו של התובע, והגב' עד' ג', אמה של הנתבעת, אחיות (להלן: "האחיות").

2. בין האחיות התנהל הליך משפטי על ירושת אימן המנוחה, הגב' י' ו' ז"ל, בביהמ"ש לענייני משפחה בכפר סבא. (להלן: "המשפט" ו/או "תביעת הירושה")

3. בין המשפחות חל קרע עמוק .

   טענות התובע

4. ביום 29.6.12 שהה התובע עם בני משפחתו ומכריהם על הדשא בבריכת השחייה בקיבוץ עינת, כאשר באותו מועד שהו בבריכה גם הנתבעת ובני משפחתה.

5. התובע טוען כי למרות שהוא ובני משפחתו ניסו לשמור על מרחק מהנתבעת ומשפחתה, הנתבעת התקרבה אליהם במטרה להכפיש ולהשמיץ את התובע. לטענתו, כחלק מהתפרצותה, הטיחה בפניו הנתבעת מספר אמרות, כדלקמן :

   "איך זה לחיות על כסף שגנבת"

   "אתם משפחה של גנבים ואתם תלכו לגיהנום"

   הלוואי שכל הכסף שגנבתם ילך לתרופות"

   "אתם גנבים אין לכם בושה"

   "אתם תשלמו על מה שעשיתם לאמא שלי".

6. התובע מוסיף וטוען, כי למרות הבושה וההשפלה שחש, הוא בחר שלא להגיב לדברי הנתבעת.

7. עוד טוען התובע כי התבטאויותיה של הנתבעת מהוות לשון הרע על פי חוק איסור לשון הרע תשכ"ה- 1965 (להלן: "החוק").

8. לטענתו, דבריה נאמרו בכוונת זדון ובמטרה להשפיל את התובע בעיני הסובבים אותו.

9. ביום 22.7.2012 שלח התובע באמצעות בא כוחו מכתב לנתבעת, בו הוא דורש מהנתבעת להתנצל על התבטאויותיה, אך הנתבעת לא הגיבה לפנייתו.

   טענות הנתבעת

10. הנתבעת טוענת כי כתב התביעה והמכתב ששלח התובע ביום 22.7.12 נוצרו בתחבולה, בחוסר תום לב ובמטרה ליצור לחץ בלתי הוגן על הנתבעת, שהייתה עדה בתביעת הירושה, אשר לימים הסתיימה בהסדר פשרה והנתבעת לא נדרשה להשלים את עדותה.

11. באשר לנסיבות המקרה, טוענת הנתבעת כי לפתע, ממרחק של כ-30 מטר סימן התובע לנתבעת תנועה מגונה בשתי ידיו, הנתבעת אשר זעמה על התנהגותו המתגרה והבוטה של התובע, קמה ממקומה ופנתה בדברים אל התובע, כשהיא מביעה את דעתה על התנהגותו ("תתבייש לך"), על ההליך המשפטי ועל התנהלותה של אימו ל' ואמרה לתובע כי אימו גנבת אשר חיה מהכספים שגנבה מהסבתא וכי הלוואי שהכספים שגנבה ישמשו לה לרכישת תרופות.

12. לטענתה, דבריה אודות אימו של התובע אינם מהווים לשון הרע, שכן עומדת לנתבעת הגנת "אמת דיברתי", משום שדבריה תואמים את הטענה המשפטית שנטענה במשפט ומתבססים על עובדות מוצקות.

13. כמו כן, טוענת הנתבעת כי הייתה משוכנעת באמיתות דבריה אשר הופנו אך ורק כלפי אימו של התובע, ולכן עומדות לה הגנות החוק.

14. באשר למכתב ששלח ב"כ התובע, טוענת הנתבעת כי נמנעה מלהגיב למכתב רק כדי למנוע הסלמה נוספת ביחסים שבין הצדדים.

15. הנתבעת צירפה לכתב הגנתה פרוטוקול מהמשפט, אשר לטענתה מעיד על כך שהתובע הגיש את תביעתו כאמצעי לחץ על הנתבעת.

    ראיות הצדדים

    עדות התובע

16. התובע העיד כי התרחק מהנתבעת בבריכה "היות ואני מכיר את הנפשות הפועלות ואת ההיסטוריה...אנשים אמוציונליים שחותרים לריבים."(עמ' 3 שורות 24-27)

17. עוד טוען התובע כי הוא והנתבעת חלפו זה על פני זו כ-3-4 פעמים, אך עד למועד האירוע הנטען לא קרה דבר.

18. התובע מוסיף וטוען, כי לא ידע שהנתבעת עדה במשפט שהתנהל בין המשפחות, אלא אחרי קבלת מכתב מידי הנתבעת.

     

    עד תביעה מס' 2 - מר ג' ל' , אביו של התובע

19. העד תיאר את נסיבות המקרה כדלקמן:

    "...ישבו איתנו עוד לפחות 10 אנשים...בשקט ובשלווה, ישבנו שם כשעתיים ופתאום בבת אחת כאילו משום מקום, לא ראיתי, ישבתי ליד עידו, שמעתי צעקות וצרחות שעיקרם היה- אתם משפחה של גנבים...הצעקות היו פחות או יותר – אתם משפחה של גנבים, זה בעצם במחשבה שנייה כולל אותי ושהכסף שלכם, שגנבתם מאיתנו ילך רק לתרופות ו-שתלכו לגיהנום...אחרי זה, בבת אחת, היא רצה משם והאנשים לא הבינו..."(עמ' 7 שורות 2-16)

    בחקירתו הנגדית ציין כי הנתבעת לא אמרה דבר לגבי אימה של הנתבעת וגרושתו (אימו של התובע).

    עדת תביעה מס' 3 – הגב' א' ב'

20. באשר לנסיבות המקרה העידה:"

    ...ופתאום ניגשה בחורה שלא הכרתי קודם, ואז היא התחילה לצעוק לעבר המעגל כשהיא פונה יותר כאילו לכיוון ע' או ג' או מ'...היא צעקה – אתה גנבת, אתם גנבים, משפחה של גנבים, הלוואי שמה שגנבתם ישמש לכם לתרופות והמשיכה – אתם גנבתם מאמא שלי...אחרי זה אף אחד לא ענה, זה אני זוכרת..."(עמ' 10 שורות 8-14).

21. הגב' ב' טענה כי התובע הובך מאוד מהסיטואציה ונפגע מדבריה של הנתבעת "...והוא היה מאוד נבוך, לבן כזה, נבוך...אחרי 5-10 דקות ע' ביקש סליחה והלך עם מ' והם נסעו מהקיבוץ..."(עמ' 10 שורות 15-17)

22. בחקירתה הנגדית כאשר נשאלה מה אמרה הנתבעת לגבי אמו של התובע, השיבה כי "אני לא זוכרת שהיא אמרה. היא אמרה- אתם עשיתם עוול לאמא שלי, כנראה הכוונה לאמא שלה. לא זוכרת שהיא אמרה משהו על אמא של עידו." (עמ' 11 שורות 16-17).

23. הגב' בנדר טוענת כי אביו של התובע הובך גם כן מהתנהגות הנתבעת "...אמרתי לג' בוא נלך כי ראיתי שהוא נבוך...הבנתי שזה היה אירוע לא נעים. אני גרה המון שנים בעינת וכל האנשים מסביב מכירים אותי."(עמ' 12 שורות 5-8).

     

     

    עדות הנתבעת

24. הנתבעת מאשרת כי היא זו שניגשה אל התובע.

25. "ש: האם לא אמרת – אתם משפחה של גנבים?

    ת: אני זוכרת את המשפט – אמא שלך גנבה. זה מה שאני זוכרת ולזה אני התכוונתי לזה...

    ש: לא אמרת לו איך זה לחיות עם כסף שגנבת?

    ת: את זה אני לא זוכרת. אני התייחסתי כלפי האמא...

    ש: האם זה נכון שאמרת איך זה לחיות על כסף שגנבת?

    ת: אם הוא מקבל כסף מאותו כסף שאמא שלו גנבה מאמא שלי, יכול להיות שאותו כסף הוא גנוב...

    ש: האם זה נכון שאמרת אתם משפחה של גנבים ותלכו לגיהנום?

    ת: לא זוכרת שאמרתי שילכו לגהנום, אני זוכרת את הכעס ושזה הופנה כלפי האמא, ולזה התכוונתי...לא זוכרת שאמרתי משפחה, התייחסתי לאמא..."

    ...

    ש: לכן פנית אליו אישית ולא לאמו, כי הוא התחיל את הסכסוך, ואמרת לו- איך זה לחיות על כסף שגנבת?

    ת: אם הוא קיבל את הכסף, יכול להיות שהתכוונתי לגביו גם...(עמ' 13 שורות 1-23).

26. כאשר נשאלה מה המשמעות של המשפט "דפקנו אתכם" כאשר התביעה בנושא הירושה עדיין תלויה ועומדת, השיבה כי "זאת אומרת להטריד ולהלחיץ, לעשות את מה שלא אמורים לעשות למישהו בזמן עדות."(עמ' 14 שורות 1-3).

27. הנתבעת טוענת כי דבריה נאמרו בעת שהייתה בסערת רגשות "הייתי מאוד נסערת, אני חושבת שדיברתי בקול רם, נורא התרכזתי. הייתי ממוקדת בו. ראיתי שהוא נמצא בתוך קבוצה של אנשים. הייתי נסערת..."(עמ' 15 שורות 14-16).

    עדת הגנה מס' 2 – גב' י' מ'

28. באשר לנסיבות המקרה, העידה העדה כי "...באיזשהו שלב קלטתי את ג' קמה בסערה מהכסא שלה וראיתי אותה קמה בסערה....היא הייתה כולה נסערת והיא אמרה לי שע'עשה לה איזושהי תנועה מגונה והיא הוציאה, אמרה מה שהיא אמרה, כל התנהלות המקרה ועל אמא שלו. היה הייתה בסערת רגשות."(עמ' 16 שורות 11-15).

29. העדה ציינה כי לא ראתה את התובע עושה תנועה מגונה.

    דיון

30. בפני תביעה העוסקת באמרות אשר אמרה הנתבעת לתובע בהיותם בשטח הבריכה בקיבוץ עינת.

31. יש לבחון האם דבריה של הנתבעת מהווים "לשון הרע" כהגדרת חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה – 1965.

32. הצדדים אינם חלוקים באשר לשאלה האם התרחשה התקרית בין הצדדים, אלא באשר לתוכן הדברים שנאמרו ולנסיבות המקרה המדויקות.

33. ראשית, עלי לבחון האם דברי הנתבעת עונים על הגדרת "לשון הרע" בסעיף 1 לחוק:

    "לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול –

    (1) להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם;

    (2) לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו..."

34. הנתבעת שבה וטענה לאורך ההליך כי התכוונה בדבריה אך ורק למעשי אמו של התובע, אך בעדותה שינתה הנתבעת את גרסתה במעט וטענה כי "יכול להיות שהתכוונתי לגביו גם...".

35. גם אם דבריה של הנתבעת כוונו רק לאמו של התובע , אין ספק כי בהיות הצדדים שוהים בשטח בריכה ציבורית בקיבוץ, כאשר עסקינן במקום קטן בו מרבית האנשים מכירים האחד את השני, ותוך שהנתבעת שמה ליבה לכך שהתובע נמצא בחברת אנשים "ראיתי שהוא נמצא בתוך קבוצה של אנשים", היה על הנתבעת להניח כי התנהגותה ודבריה יביאו להשפלתו של התובע.

36. יש לבחון את התנהגותה של הנתבעת על פי מבחן אובייקטיבי:

    "...אימצה הפסיקה את המבחן האובייקטיבי, וקבעה, כי פרסום ייחשב כ"לשון הרע" כמשמעות המונח בסעיף 1 לחוק, רק אם ייתפש ככזה על ידי האדם הסביר. בחירה זו בקנה מידה אובייקטיבי נובעת מכך שהחוק מגן על "זכותו של כל אדם, כי הערכתו בעיני אחרים לא תיפגם ולא תיפגע על ידי הודעות כוזבות בגנותו." לפיכך אין כל חשיבות לשאלה, האם המפרסם התכוון או אפילו היה מודע לכך שהפרסום עלול לפגוע בנפגע. באותה מידה אין גם כל חשיבות לשאלה, האם הפרסום נתפש כפוגע בעיני הנפגע..." (אורי שנהר, דיני לשון הרע, ע"מ 122)

37. משהפכה את הסכסוך המשפחתי לנחלת הכלל ומשתיארה את התובע ו/או את אימו כ"גנבים", היה עליה להניח שדבריה היו עלולים להשפיל את התובע ובכך עונים הדברים על הגדרת סעיף 1(1) לחוק ומהווים "לשון הרע".

    הגנת אמת דיברתי

38. הנתבעת טענה בכתב הגנתה להגנת "אמת דיברתי" הקבועה בסעיף 14 לחוק:

    "במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה שהדבר שפורסם היה אמת והיה בפרסום ענין ציבורי; הגנה זו לא תישלל בשל כך בלבד שלא הוכחה אמיתותו של פרט לוואי שאין בו פגיעה של ממש."

39. הגנת "אמת דיברתי" תעמוד לנתבעת רק באם תענה על שני היסודות המצטברים הקבועים בסעיף, כדלקמן:

    "ההגנה הקבועה בסעיף 14 לחוק כוללת שני יסודות. היסוד הראשון נוגע למידת האמיתות של הפרסום המהווה "לשון הרע". היסוד השני נוגע למידת ה"עניין הציבורי" שבאותו פרסום. קיים הבדל מהותי בין שני היסודות...חשוב לזכור, כי שני חלקיה של הגנת סעיף 14 הם "חלקים מצטברים ובהתקיים האחד בלעדי רעהו, לא יהיה בכך כדי להועיל לנתבע."( אורי שנהר, דיני לשון הרע, ע"מ 215)

40. הנתבעת טוענת כי יש אמת בפרסום משום שדבריה התבססו על עובדות מוצקות ותואמות את הנטען בתביעת הירושה שהתנהלה בין הצדדים.

41. בסיכומיו זנח ב"כ הנתבעת את טענת ההגנה לעיל.

42. מכל מקום הטענה עלתה באופן כללי ולא הוכחה ועל כן לא עומדת לנתבעת הגנת סעיף 14 לחוק, והנתבעת ביצעה עוולה של לשון הרע כלפי התובע.

43. לא נשמטה מעיני טענתה של הנתבעת כי דבריה נאמרו בתגובה להתנהגותו של התובע, אך לא הוכחה כל התנהגות מתגרה מצידו של התובע.

44. גם אם הנתבעת הייתה בסערת רגשות, היה עליה להימנע מדבריה כלפי התובע. הנתבעת עשתה מרחק של כמה עשרות מטרים ממקום מושבה למקום מושבו של התובע ובפרק זמן זה, היה עליה להתעשת ולהימנע מלהטיח בתובע הדברים.

45. התובע עותר לחיוב הנתבעת בסך של 50,000 ₪ בגין פיצוי ללא הוכחת נזק בהתאם לסעיף 7א (ב) לחוק.

46. פסיקת הסכום וגבהו מסור לשיקול דעת ביהמ"ש עד לגובה התקרה הקבועה בחוק.

47. בנסיבות המקרה ולנוכח ההתרחשות כמתואר לעיל, נסיבותיה ומשכה מצאתי לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי לתובע בסך של 6,000 ₪.

48. כ"כ תישא הנתבעת בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של התובע בסך כולל של 2,000 ₪.

     

     

     

     

     

     

     

    ניתן היום, ט"ז אלול תשע"ד, 11 ספטמבר 2014, בהעדר הצדדים.