איסור פרסום
ניתן בזה צו האוסר את פרסום שמות המתלוננת והנאשם וכל פרט אחר העלול להביא לזיהויים.
השופט שאול שוחט:
הנאשם, יליד 1956, נשוי לדודתה של המתלוננת, קטינה, ילידת 23.10.1996.
ביום 4.4.2012 הורשע הנאשם, לאחר ניהול הוכחות, בביצוע שורה של עבירות מין במתלוננת, במסגרת ארבעה אירועים שונים. בהכרעת הדין מצאנו, כי במסגרת שני אירועים ביצע הנאשם במתלוננת מעשים מגונים ובמסגרת שני אירועים נוספים ניסה הנאשם לבצע במתלוננת מעשים מגונים.
בנוסף לעבירות בהן הורשע, ייחס כתב האישום לנאשם גם עבירת אינוס בנסיבות מחמירות ואישום נוסף לפיו
"במספר רב של הזדמנויות נוספות", ביצע במתלוננת מעשים מגונים. מאישומים אלו זוכה הנאשם מחמת הספק, במסגרת הכרעת הדין.
עובדות האישומים בהם הורשע הנאשם, פורטו בהרחבה במסגרת הכרעת הדין.
במהלך אירוע שהתקיים בסוף שנת 2006, או בסמוך לכך, הגיע לביתה של המתלוננת. המתלוננת נכנסה לאחד החדרים בביתה והנאשם נכנס אחריה, התקרב אליה והחל לגעת בגופה כשהוא עומד מאחוריה. בהמשך, הסיט או הוריד את הבגד שלבשה, הסיט את תחתוניה, ונגע באיבר מינה. המתלוננת ביקשה מהנאשם להפסיק ודחפה את ידו. בהמשך סובב הנאשם את המתלוננת לכיוונו וכשהוא עומד מולה נגע בחזה מתחת לחולצתה. לאחר מכן יצאה המתלוננת מאותו החדר והנאשם יצא זמן קצר אחריה (להלן ייקרא האירוע "
אירוע החדר").
באירוע אחר, שהתקיים בסוף שנת 2008, או בסמוך לכך, נכנסה המתלוננת ביחד עם הנאשם ושלושת ילדיו (שתי בנותיו הקטינות ש. ח. וא. ח. ובנו הקטין א. ח.) לרכבו של הנאשם. המתלוננת ישבה במושב האחורי באמצע, כששתי בנותיו של הנאשם לצדה ובנו של הנאשם במושב הקדמי שלצד הנהג. הנאשם ישב במושב הנהג ומטרת הנסיעה היתה לרכוש חצאיות למתלוננת באזור התחנה המרכזית בתל-אביב. לאחר שנכנסו לרכב ובטרם התניע את הרכב, שלח הנאשם את ידו וליטף את ירכה של המתלוננת בקרבת איבר מינה, מתחת לחצאיתה. הקטינה ש. ח. הבחינה במעשי אביה ואמרה לו להפסיק אך הנאשם המשיך במעשיו. המתלוננת אמרה גם היא לנאשם להפסיק והרחיקה את ידו ממנה. במהלך הנסיעה שב הנאשם ושלח את ידו וליטף את ירכה של המתלוננת בקרבת איבר מינה מתחת לחצאית. הקטינה ש. ח. שוב הבחינה במעשי אביה ואמרה לו להפסיק, אך הנאשם המשיך במעשיו. המתלוננת אמרה גם היא לנאשם להפסיק והרחיקה את ידו ממנה. משהגיעו לחנות, ומשהחלה המתלוננת למדוד חצאיות, בשלב מסוים, הסיט הנאשם את וילון תא ההלבשה של המתלוננת והציץ לתוכו בשעה שהמתלוננת לבשה חולצה ותחתונים בלבד לגופה. המתלוננת הבחינה בנאשם והסיטה מייד את הוילון בחזרה. בתגובה הנאשם צחק (להלן ייקרא האירוע: "
אירוע המכונית").
במועד בלתי ידוע לאחר קרות אירוע המכונית, הגיעה המתלוננת לביתו של הנאשם ונכנסה לחדר בבית בו נמצא המחשב. בחדר נכחה גם ש. ח., בתו של הנאשם. הנאשם נעמד לפני המתלוננת, אחז בה במותניה ואמר לה
"תביאי נשיקה". המתלוננת דחפה את הנאשם ואמרה לו "די חלאס תפסיק" (להלן ייקרא האירוע: "
אירוע המחשב").
באירוע אחר, שהתקיים במועד נוסף בלתי ידוע למאשימה, הגיע הנאשם לבית בו מתגוררת המתלוננת. המתלוננת ירדה מביתה יחד עם ש. ח., בתו של הנאשם, ופגשו בנאשם שהמתין להם בכניסה לבית. הנאשם ניגש את המתלוננת, חיבק אותה בכוח וקירב את פניו לפניה בניסיון לנשק אותה. בתו של הנאשם ביקשה מהנאשם שיפסיק, וכך גם המתלוננת שאמרה לו "
די. תפסיק, תעזוב אותי" ופנתה אף לבת ואמרה לה "קחי אותו ממני" (להלן ייקרא האירוע: "
אירוע המדרגות").
בגין מעשיו של הנאשם במסגרת אירוע החדר ואירוע המכונית הורשע הנאשם בעבירה של מעשה מגונה בנסיבות אינוס בנסיבות מחמירות על ידי בן משפחה - עבירה על סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב), שבנסיבות סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (ריבוי עבירות), בנוגע למעשים כמפורט בהכרעת הדין.
בגין מעשיו של הנאשם במסגרת אירוע המחשב ואירוע המדרגות הורשע הנאשם בעבירה של ניסיון למעשה מגונה בנסיבות אינוס בנסיבות מחמירות על ידי בן משפחה - עבירה על סעיף 351(ג)(2) בנסיבות סעיף 348(ב), שבנסיבות סעיף 345(ב)(1) בנסיבות סעיף 345(א)(1), וביחד עם סעיף 25 לחוק העונשין התשל"ז-1977 (ריבוי עבירות), בנוגע למעשים כמפורט בהכרעת הדין.
תסקיר נפגעת העבירה
מתסקיר נפגעת העבירה שנערך בעניינה של המתלוננת עולה, כי נסיבות חייה היו לא קלות משחר ילדותה. אביה לא הכיר באבהותו והתכחש לה ואמה נאלצה להתמודד עם הריון לא רצוי ועם גידולה בכוחות עצמה, כשברקע היעדר משאבים ומקורות לתמיכה להם נזקקה. מהתסקיר עולה, כי המתלוננת חשה עצמה
" כבת מחוץ לנישואין שאיננה רצויה" ותיארה כי במשך כל חייה גדלה עם תחושת עצבות וריקנות שליוו אותה. באמה לא ראתה כתובת ומענה לקשייה. המתלוננת שחשה בודדה ומוזנחת, כמהה לדמות אב, ראתה בבני המשפחה המורחבת של האם, כתובת לחיפוש אחר מענים למצוקותיה, בכלל זה משפחת דודתה והנאשם. בתסקיר מצוין, כי הנאשם שימש ככל הנראה עבור המתלוננת דמות אב, אצלו חיפשה ומצאה תשומת לב, לה כל כך נזקקה. הנאשם ניצל צורך זה, כמו את תמימותה, ופגע בה קשות. התרשמות עורכת התסקיר היא כי הפגיעות הרסניות אף יותר מאחר שהמתלוננת ראתה בו ובבני משפחתו דמויות קרובות שאת קרבתן חיפשה. עובדת היות הנאשם בן משפחה, גורמת למתלוננת לחוש את הפגיעה כגילוי עריות. הבלבול בין הדמות המיטיבה לדמות המתעללת, נטבע בנפשה. רגש האשמה שהיא מרגישה על יחסיה האסורים עם דודה, מקבל נופך נוסף עקב ההרס שתלונתה גרמה למשפחה כולה. בעקבות חשיפת הפרשה על ידי המתלוננת נוצרו מתחים במשפחה כשהמתלוננת מואשמת על ידי רוב בני המשפחה המורחבת ועל ידי משפחת הנאשם בפרט, כמי שהרסה משפחות ואת חייהן. זאת ועוד, נעשו נסיונות מצד בני המשפחה לסלוח לנאשם ולהשתיק את סיפור הפגיעה - דבר בלתי אפשרי ולא נתפס על ידי המתלוננת.
על פי תיאורי האם והעו"ס, המובאים בתסקיר, בעקבות הפגיעה הפכה המתלוננת מילדה מופנמת לזועמת, כועסת, מגיבה בהתפרצויות זעם לא נשלטות. ללא שמחת חיים או תקווה. חשיפת סיפור הפגיעות המיניות בה, גרמו לטלטלה רגשית ולבלבול רב. מחד, המתלוננת מחזיקה בתחושות אשם, ופחד מתגובות הנאשם ובני המשפחה. מאידך, נראה כי עצם הפסקת הפגיעה המינית של הנאשם בה, עדותה בבית המשפט, אף שהיתה קשה עבורה, וההבנה כי בית המשפט מאמין לה - כל אלו מחזקות אותה במידת מה. עוד מתואר, כי למתלוננת מצבי רוח משתנים ואלו משליכים קשות על תפקודה. היא תופסת עצמה כנערה ללא ביטחון עצמי ופוחדת מהעתיד לבוא. הפגיעה במתלוננת באה לידי ביטוי במגוון תחומים היכולים להעיד על תסמונת פוסט-טראומה והיום נעשים מאמצים לשלבה בטיפול פסיכיאטרי. התסקיר נחתם בציון הערכת העו"ס וגורמי הטיפול והחינוך הנמצאים עם המתלוננת בקשר, כי היא תזדקק לשנים של טיפול אינטנסיבי שאולי יצליח לצמצם את הנזקים העצומים שנגרמו לה.
טיעוני ב"כ המאשימה
ב"כ המאשימה ביקשה ליתן משקל לחומרת מעשיו של הנאשם ולנסיבות ביצוען; העובדה כי הנאשם היווה עבור המתלוננת תחליף לדמות אב, ובמקום לאמץ את המתלוננת לליבו ולהפגין חום ואהבה כפי שידע להפגין כלפי בני משפחתו - הוא ניצל מעמדו זה כדי לפגוע במתלוננת ובכך גרם לה לנזקים נפשיים שמלווים אותה וילוו אותה במשך כל ימי חייה. ב"כ המאשימה הדגישה כי הגם שלמעט אירוע החדר, יתרת האירועים בגינם הורשע הנאשם הם לא ברף הגבוה מבחינת מהות המעשים המיניים, לגישתה - יש בכל זאת מקום להחמיר עם הנאשם בשים לב למידת הפגיעה ולניצול המתלוננת. נסיבה נוספת להחמרה בגזירת עונשו של הנאשם מוצאת ב"כ המאשימה בעובדה, כי הנאשם הורשע רק לאחר ניהול הוכחות. בכך לא חס על המתלוננת ולא חסך ממנה את הטראומה הכרוכה בהעדה בבית המשפט. עוד ציינה ב"כ המאשימה, כי המחוקק רואה בחומרה את העבירות בהן הורשע הנאשם, ולכן קבע בגינה של כל עבירה של מעשה מגונה, בנסיבות אותן ביצע הנאשם, עונש מירבי של 15 שנות מאסר. משכך עתרה ב"כ המאשימה למאסר ממושך, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננת.
טיעוני ההגנה