1. לפניי תביעה שהחלה בהתנגדות לביצוע שטר, לאחר ששיק בסך 40,000 ₪ הוגש לביצוע על ידי התובע בתיק הוצל"פ 17-18208-12-8 בלשכת ההוצל"פ בכפר סבא. תחילה הועברה ההתנגדות לדיון בבית משפט השלום בהרצליה, אך בהמשך, ועל פי החלטת בית המשפט (כבוד השופטת ל' ביבי-ממן) מיום 22.11.12, הועבר הדיון בהתנגדות לבית משפט זה.
2. התובע הוא בעל משרד לניכיון שיקים בהרצליה. השיק נשוא התביעה משוך על חשבונו של הנתבע ורעייתו. שיק זה נוכה על ידי התובע, על פי הנחזה בקבלה שצורפה לתצהירו, ביום 2.2.12. מהקבלה עולה כי כנגד השיק מסר התובע לחיים מזרחי 39,600 ₪.
3. על פי האמור בתצהיר שצורף בתמיכה להתנגדות, הנתבע מכהן כרב האשכנזי של העיר אילת מאז שנת 1981. במהלך חודש אוקטובר 2010 פנה לנתבע אדם בשם גד פרז וביקש סיוע כספי. הנתבע, הפועל רבות למען ציבור העיר אילת, נעתר לבקשה. הנתבע מסר אפוא למר פרז כספים רבים, באמצעות שיקים, כהלוואות, ואילו מר פרז התחייב להשיבן לנתבע, מיד כשיוכל לעשות כן. במסגרת זו מסר הנתבע למר פרז מספר שיקים, ובהם השיק נשוא התביעה.
כעבור כשנה, בסביבות חג החנוכה תשע"ב (דצמבר 2011) התחוור לנתבע כי מר פרז הוא נוכל מוכר. משהבין הנתבע כי נפל קרבן למעלליו של מר פרז, וכי ההלוואות שנתן לו לא ייפרעו על ידו, מסר לבנק הוראה לבטל את השיק נשוא התביעה וכן שני שיקים נוספים. חודשים לאחר מכן הוגש השיק לביצוע על ידי התובע. אין חולק כי אין כל קשר או היכרות קודמת כלשהי בין התובע לבין הנתבע.
4. מועד הפירעון הרשום על גבי השיק נשוא התביעה הוא 5.1.12. המדובר בשיק שעליו מודפסות המלים "למוטב בלבד" בין שני קווים אלכסוניים, ואין חולק כי הנתבע הותיר את שורת המוטב בשיק – ריקה.
אציין כבר עתה, כי בשורת המוטב בשיק נרשם במועד כלשהו שמו של התובע, אך זה נמחק לאחר מכן באמצעות קווים אופקיים ישרים וצפופים.
סכום השיק היה, כאמור, ארבעים אלף ₪.
5. בהסכמת הצדדים הורתה כבוד הרשמת ע' כלפה ביום 10.12.12 על קבלת ההתנגדות, וקבעה כי התובענה תידון בסדר דין מהיר.
בתצהיר התובע שהוגש לאחר מכן נאמר כי הוא "אוחז כדין" בשיק, שחולל, וכי קיבל את השיק כנגד ביצוע פעולת ניכיון. לתצהיר צורף מסמך שכותרתו "קבלת שיקים לניכיון מס' 217" שמוענה ל"חיים מזרחי", נושאת תאריך 2.2.12. בשורת פרטי השיק, בעמודת תאריך הפירעון, נרשם "5.2.12". כאמור, תאריך הפירעון הרשום על גבי השיק היה 5.1.12, ולא כפי שנרשם בקבלה. לעניין זה לא ניתן כל הסבר בתצהיר התובע.
לעניין מחיקת שמו משורת המוטב בשיק הצהיר התובע, כי קרובת משפחתו בת השלוש קשקשה על השיק בשוגג. התובע הצהיר עוד כי "משך את השיק תחת ידה", אך לא ניתן היה למחוק את הקשקוש על גבי השם.
6. בהמשך הוגש תצהיר נוסף מטעם התובע. במסגרת תצהיר זה הוסיף התובע והצהיר כי מר חיים מזרחי מרמת השרון ביצע אצלו ניכיון של שיק נוסף של הנתבע, עוד קודם חילולו של השיק נשוא התביעה. המדובר בשיק על סך 16,500 ₪ שהוגש במהלך ישיבת ההוכחות וסומן ת/1. לדברי התובע בתצהירו, בטרם הופקד השיק ת/1 שוחח אביו של התובע עם הנתבע. משכובד השיק, ולאור מיהות הנתבע, לא חשש התובע כי השיק נשוא התביעה לא יכובד, ועל כן הסכים לנכותו.
לאחר מכן הוגש גם תצהירו של אביו של התובע, דוד אשכנזי. תצהיר קצר זה עניינו בשיחות שניהל אבי התובע עם הנתבע בעניין השיק נשוא התביעה וכן בעניין השיק הנוסף שנזכר לעיל. יצויין כי בסופו של דבר לא התייצב האב לחקירה נגדית, ולפיכך איני רואה מקום לייחס לתצהיר זה משקל ראייתי.
7. בתצהיר משלים של הנתבע, שהוגש בתגובה לתצהירי התובע, הכחיש הנתבע מכל וכל קיומן של שיחות כלשהן בינו לבין אביו של התובע. כן שב הנתבע והצהיר כי מסר את השיקים כהלוואות, וכי מר פרז אף התחייב בנוסף בפני הנתבע כי יתרום בעתיד סך של 50,000 ₪ לקרן הגמ"ח לטובת נזקקי העיר אילת.
8. מר גד פרז זומן כעד על ידי הנתבע, אך לא התייצב למסירת העדות. חיים מזרחי זומן כעד על ידי התובע, והתייצב כדין.
9. עדותו של מר חיים מזרחי הייתה אמינה בעיניי, וכפי שנראה בהמשך, אף שזומן כעד מטעם התובע, חיזקה עדות זו הן את גרסת הנתבע, והן - בחלקים מסויימים - את גרסת התובע.
לדברי מר מזרחי, בן דודו מאילת, ששמו מיכאל מזרחי, ואשר הינו מחוסר עבודה בחמש השנים האחרונות (עמ' 3 ש' 24 – 25), הגיע אליו לרמת השרון ביחד עם בחור צרפתי, וסיפר לו שהנתבע עוזר לו "בפריטת שיקים". לדברי העד, דובר בשישה עד שמונה שיקים, שנמסרו לו על ידי בן הדוד במהלך תקופה של כחצי שנה או שנה. חלק מהשיקים האמורים נוכו אצל התובע, וחלקם נוכו במקום אחר, ברמת השרון (עמ' 4 ש' 15 – 16, ו – 23, וכן עמ' 5 ש' 2 – 3).
10. מר מזרחי העיד בחקירתו הנגדית כי הוא זה אשר פנה לתובע ביחד עם בן דודו וביקש מהתובע "טובה אישית שיפרוט לו את השיקים" (עמ' 5 ש' 15 – 16). לדבריו, בינו לבין התובע קיים קשר קודם על רקע העובדה שהתובע עבד עם אביו של מר מזרחי במשך חמש עשרה שנים לפחות (עמ' 5 ש' 27 – 28). לכן פנה אליו מיכאל מזרחי לעזרה בעניין זה.
חיים מזרחי העיד כי למיטב זכרונו התלווה למיכאל מזרחי כשהלך לתובע בפעם הראשונה, על מנת לנכות את השיק ת/1. מר מזרחי לא זכר אם התלווה לבן דודו גם בפעמים אחרות (עמ' 5 ש'3 20 – 22). חלק זה של העדות קיבל חיזוק מאוחר יותר, לכשהעד אישר כי שמו רשום בכתב ידו על גבו של השיק ת/1 (עמ' 10 ש' 1 – 4). שמו של מזרחי אינו מופיע על השיק נשוא התביעה.
11. מר מזרחי העיד כי רצה לסייע לבן דודו, אך "הוא לקח אותי למשחק אבוד מראש" (עמ' 6 ש' 26). ניכר היה בעדותו של מר מזרחי כי הוא חש אי נוחות עם המצב שנוצר. כך, מר מזרחי העיד כי מבחינתו "בגלל שהלכתי איתו יש מחוייבות... אם יידרש ממני, אני אשא בתשלום" (עמ' 6 ש' 23 – 28).
לשאלה מדוע בן דודו לא הלך לתובע בעצמו וביקש לנכות את השיקים הסביר העד: "כי השם שלו לא טוב כמו שלי. הוא במצב ממש קשה ואני במצב קצת יותר טוב אז הוא ביקש ממני עזרה" (עמ' 7 ש' 27 – 28).
12. מר מזרחי העיד כי בן דודו סיפר לו ש"הם" - כלומר בן הדוד ואותו בחור צרפתי - מסייעים לנתבע בגיוס כספים, כנגד קבלת אחוזים מסוימים (עמ' 8 ש' 5 – 16). העד לא ידע להסביר הכיצד הרב נעזר בכספים היוצאים מחשבונו-שלו. לדבריו, בן הדוד והבחור צרפתי שנלווה אליו אמרו לו שאם הוא רוצה הוא יכול לדבר עם הנתבע, והעד הסתפק בכך (עמ' 8 ש' 15 – 16). עם זאת, כשבן הדוד הגיע עם שיק שסכומו 80,000-90,000 ₪ סירב מר מזרחי לשתף פעולה, ומסר לבן הדוד כי הוא "לא מתעסק עם מספרים כאלה" (עמ' 4 ש' 4 – 5). בדברים אלה אני מוצאת חיזוק מסוים לגרסת הנתבע ולפיה גד פרז, שותפו של מיכאל מזרחי, הוליך את הנתבע שולל: עצם "תחימת הסיכון" על ידי חיים מזרחי לסכומי כסף מוגדרים מהווה חיזוק מסוים לכך שנסיבות מסירת השיקים נחזו אף בעיניו של חיים מזרחי עצמו כמעוררות סימני שאלה שלא נפתרו.
13. מר מזרחי הבהיר בעדותו כי לא קיבל תמורה כספית כלשהי עבור השיקים, ובכלל זה השיק נשוא התביעה (עמ' 5 ש' 31). מר מזרחי סיפר כי מעולם לא קיבל לידיו קבלות כלשהן עבור עסקאות הניכיון האמורות (עמ' 7 ש' 19). בהקשר זה יצויין כי העד לא ידע להסביר מדוע נרשמה הקבלה דווקא על שמו (עמ' 5 ש' 32 עד עמ' 6 ש' 6).
באשר לעצם מסירת ערך כנגד השיק על ידי התובע: תחילה העיד אמנם מר מזרחי כי ראה שהתובע העביר כסף לבן דודו מיכאל. עם זאת בהמשך הדברים העיד מר מזרחי כי אין הוא בטוח כלל שנכח עם בן דודו אצל התובע במעמד ניכיון השיק נשוא התביעה (עמ' 9 ש' 13 – 18). מכאן, שמר מזרחי לא יכול היה להעיד על כך שראה את הכספים נשוא השיק קא עסקינן יוצאים מחזקתו של התובע ועוברים לידיו של בן דודו.
14. כאמור, עדותו של חיים מזרחי חיזקה גם בחלקים מעדות התובע. לדברי התובע, "כשהגיע אליי בעבר שיק שחיים מזרחי לקח עליו אחריות, אז מבחינתי זה היה שיק עם סיכון נמוך ולכן הריבית הייתה נמוכה יחסית" (עמ' 11 ש' 16 – 17). וכן, "39,600 ₪ יצא מהקופה, לא זוכר למי מהם, רוב הסיכויים ששניהם באו. לא הייתי מביא לבן דוד שלו בלי שחיים מזרחי יהיה נוכח או לפחות מדבר איתי במקביל בטלפון כדי שאוכל להיות בטוח שהשיק כשורה. יש פה הרבה סיכונים של עולם תחתון, אני מכיר את חיים מזרחי ויודע שהוא לא יסבך אותי אבל אני לא מכיר את כב' הרב" (עמ' 12 ש' 28 – 31).
במלים אחרות, עדות התובע תמכה בעדותו של מר מזרחי ולפיה התובע ניאות לבצע את הניכיון מאחר וחיים מזרחי "לקח עליו אחריות".
כמו כן, אף שהקבלה הוצאה על שמו של מר חיים מזרחי, אף התובע עצמו לא שלל את האפשרות עליה העיד מר חיים מזרחי ולפיה הכספים נמסרו בפועל לידיו של מיכאל מזרחי.
15. התובע לא מסר בעדותו כל הסבר מניח את הדעת לשאלה מדוע נרשם על גבי קבלת הניכיון כי מועד פירעונו של השיק הוא 5.2.12, בעוד מועד הפירעון הנכון היה 5.1.12. לדבריו, "השיק לא היה אצלי מלכתחילה, הוא היה אצלי ביום 2.2.12. אני לא רושם תאריך פירעון של השיק אם הוא כבר עבר, אני רושם תאריך שמבקש הבן אדם" (עמ' 13 ש' 5 – 6).
התובע העיד כי הוא "נתקל בהרבה שיקים כאלה" (עמ' 13 ש' 10), כלומר שיקים שמועד פירעונם הרשום כבר עבר, וכי סמך על חיים מזרחי, "אדם מכובד, חבר שרוצה לעזור לך להתפרנס" (עמ' 13 ש' 15 – 16).
יצויין כי הקבלה כפי שנרשמה הינה מטעה, ויוצרת את הרושם כאילו עסקת הניכיון בוצעה במועד שבו טרם חלף מועד הפירעון של השיק; זאת, בעוד שבפועל הוצאה הקבלה קרוב לחודש לאחר שחלף מועד הפירעון האמור.
16. לדברי התובע, לאחר שניכה את השיק הראשון בסך 16,500 ₪ (ת/1), מסר אותו לחברת צ'יינג פלייס ברמת השרון לניכיון ולא הפקיד אותו בעצמו. מאחר ולא התקשרו אליו לאחר מכן למסור שהשיק לא כובד, הניח התובע שהשיק נפרע, והדבר נטע בו ביטחון נוסף לעניין השיק נשוא התביעה (עמ' 15 ש' 26 – 27).
17. התובע לא זכר במהלך עדותו אם שיחת הבירור הנטענת בתצהירו בין אביו לבין הנתבע בעניין השיקים בוצעה בנוכחותו (עמ' 16 ש' 28 – 29). לפיכך, ומשלא התייצב האב לחקירה נגדית בעניין תצהירו-שלו, שכל כולו התייחס לנושא זה, אני דוחה חלק זה של עדות התובע כעדות שמיעה חסרת משקל של ממש.
18. התובע העיד על גבי דוכן העדים כי השיק הופקד על ידו בבנק כששמו-שלו מופיע בשורת המוטב (עמ' 16 ש' 18 – 19). התובע שב וחזר על האמור בתצהירו ולפיו מחיקת שמו כמוטב על גבי השיק בוצעה על ידי קרובת משפחתו בת השלוש. אני דוחה את חלק עדותו זו של התובע כבלתי אמינה. כל המעיין במחיקה האמורה יכול להתרשם בנקל כי אין המדובר ב"קשקוש" של ילדה בת שלוש, אלא במחיקה זהירה ומדויקת של מילות השם, כל אחת בנפרד, בקווים ישרים, צפופים ועדינים. סימני השאלה סביב נסיבות מחיקת שמו של התובע כמוטב מצטרפים אפוא לסימני השאלה האחרים שהותירה עדותו של התובע.
19. הנתבע העיד בחקירה נגדית אודות הסכם ההלוואה שערך בעל פה עם מר גד פרז (עמ' 19 ש' 14 – 16). הנתבע הוסיף וסיפר כי לאחר שנודע לו שהשיקים הוצאו ממנו בתרמית, הודיע למר פרז שביטל את השיקים "שנשארו בחוץ", והודיע למר פרז שלא יבוא אליו יותר (עמ' 19 ש' 21 – 23). לדבריו, ביטל את השיקים ב – 8.1.12, שלושה ימים לאחר מועד הפירעון של השיק (עמ' 22 ש' 26 – 27).
הנתבע הסביר כי לא הגיש תלונה כנגד מר פרז מאחר והסתבר לו, לדבריו, שהאיש ממילא מוכר במשטרה, ומאחר ולא היה מעוניין בפרסום שהיה עלול להתלוות לעניין הגשת התלונה בעיתונות המקומית (עמ' 22 ש' 2 – 4). יצויין כי ב"כ התובע הציג במהלך החקירה הנגדית שאלה לנתבע בעניין פרשיה באילת בה נקשר שמו של גד פרז, אך הנתבע הבהיר כי לא ידע דבר על העניין במועד מסירת השיקים (עמ' 20 ש' 21 – 23).
לשאלת בית המשפט העיד הנתבע, "אני לא מכיר את מיכה מזרחי. כל הפרשה הזו מהפעם הראשונה שגד פרז היה אצלי, לא דיברתי מילה עם חיים מזרחי. ידעתי שיש קשר בין גד פרז לבין חיים מזרחי וגם למיכה מזרחי. ידעתי שגד פרז קשור בשותפות עם מיכה מזרחי ומיכה מזרחי קשור לחיים מזרחי כי גד פרז אמר לי שמיכה יוכל להחליף דרך חיים את השיק" (עמ' 20 ש' 25 – 29. ראו גם עמ' 18 ש' 21).
20. כאמור, לעדותו של הנתבע נמצאו חיזוקים בעדותו של חיים מזרחי, שזומן כעד מטעם התובע. כך, עדותו של מר מזרחי מחזקת את גרסת הנתבע ולפיה מסר את השיק לאדם הקשור למיכאל מזרחי, בנסיבות שעוררו חשד מסויים אף בליבו של חיים מזרחי. מעבר לכך, מצאתי את עדותו של הנתבע עקבית ואמינה, והיא לא נסתרה בראיה כלשהי.
אני קובעת אפוא כי הוכח לי כדבעי שהשיק נשוא התביעה בוטל כדין על ידי הנתבע, משהסתבר לו שנפל קרבן לעלילותיו של מר פרז.
21. יצויין, כי מיכאל מזרחי לא זומן למתן עדות על ידי התובע, אף שמדבריהם של חיים מזרחי ושל התובע עצמו עלתה בבירור מעורבותו הישירה בעסקת הניכיון. למעשה, על פי עדותו של מר חיים מזרחי, נמסרה התמורה עבור השיק (ככל שאכן נמסרה כאמור) לידיו של מר מיכאל מזרחי, ולא לידי חיים מזרחי ששמו נרשם בקבלה. קבלה זו לא נמסרה מעולם לידי חיים מזרחי.
בתום ישיבת ההוכחות ביקש הנתבע לזמן את מר מיכאל מזרחי למתן עדות הזמה, אך הבקשה נדחתה על ידי, בין היתר משהסתבר במהלך עדותו של הנתבע כי הנתבע היה מודע כל העת לקשר בין מר פרז לבין מיכאל מזרחי, ולקשר של האחרון לחיים מזרחי.
מכל מקום, סבורני כי בנסיבות שתוארו, היה על התובע לזמן את מיכאל מזרחי למתן עדות, וזאת על מנת להוכיח כי נתן ערך בעד השיק, כנטען על ידו. עניין זה מתחדד נוכח התמונה העולה מהראיות שנפרשו לפניי, ממנה עולה כי התמורה לא הועברה כלל לידיו של מר חיים מזרחי, שהיה אך "המתווך" בעסקת הניכיון, ותו לא (וראו גם את עדות התובע בעמ' 14 למעלה, ממנה עולה כי אף הוא לא בטוח כלל למי מסר את הכספים).
כזכור, הוכח כי חיים מזרחי, שעל שמו הוצאה הקבלה, כלל לא קיבל את הכספים כנגד השיק נשוא התביעה. חיים מזרחי אף לא יכול היה להעיד מידיעה ברורה שמר מיכאל מזרחי אכן קיבל כספים אלה. התובע מצידו לא טרח להציג מסמכים נוספים כלשהם, פרט לקבלה, על מנת לבסס את טענתו כי נתן את הסכום הרשום בקבלה כנגד השיק. כבר עמדנו על סימני השאלה המרובים שמעוררת קבלה זו. צירופם של כלל הנתונים האמורים מוביל למסקנה ולפיה לא הוכח שהתובע אכן נתן ערך בעד השיק נשוא התביעה.
22. סיכום ביניים:
ראינו כי השיק נשוא התביעה נמסר על ידי הנתבע לאחד בשם גד פרז, שהיה ככל הנראה שותפו של מיכאל מזרחי, בן דודו של חיים מזרחי. השיק נמסר כהלוואה, ואף שהודפס עליו "למוטב בלבד", שורת המוטב בו נותרה ריקה. מועד פירעונו של השיק היה 5.1.12, וסכומו – 40,000 ₪.
ביום 8.1.12 ביטל הנתבע את השיק, לאחר שהתחוור לו שההלוואה לא תושב לידיו.
פחות מחודש לאחר מכן ניגש מיכאל מזרחי עם השיק לתובע. התובע הוציא אמנם קבלה על עסקת ניכיון, אך זו נרשמה ל"חיים מזרחי". חיים מזרחי לא קיבל עבור השיק דבר, ואף לא קיבל לידיו את הקבלה. לא הוכח שניתנו בפועל כספים כלשהם כנגד השיק נשוא התביעה.
כמו כן, על גבי הקבלה נרשם 5.2.12 כמועד פירעון של השיק. מהקבלה עולה שזו נרשמה ביום 2.2.12, היינו, לפני מועד פירעון השיק. כאמור, בפועל, במועד הוצאת הקבלה חלף כבר מועד הפירעון של השיק.
התובע מילא את שמו בשורת המוטב בשיק והפקידו בבנק. משחולל השיק, מחק מאן דהוא את שמו של התובע משורת המוטב. כעבור מספר חודשים הוגש השיק לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.
23. לטענת התובע, אף אם מבחינה צורנית היה הוא צד קרוב לשטר, נוכח מילוי שמו בשורת המוטב, הרי שמהותית התובע הוא צד רחוק, באשר לא היה כל קשר בינו לבין עסקת היסוד שנערכה בין הנתבע לבין גז פרז. התובע טוען כי בנסיבות אלה יש לראותו כאוחז בעד ערך המתגבר על טענות ההגנה של הנתבע כלפי מי שמסר לו את השטר.
24. אין בידי לקבל את טענת התובע. אכן, אין מניעה כי נפרע יהא צד רחוק לשטר מבחינה מהותית. כך, נפסק כי בנסיבות בהן הנפרע אינו צד לעסקת היסוד עשוי הוא להיות אוחז כשורה (ע"א 1886/97 יהודה נ' זלמה (ניתן ביום 24.1.1999). עם זאת, לא הוכח שהתובע נתן ערך בעד השיק. יתרה מכך, וכאמור לעיל, הנתבע ביטל את השיק לפני שהשיק ניטל על ידי התובע. בנסיבות אלה לא מתקיימים בתובע התנאים המאפשרים לאוחז בעד ערך להתגבר על טענות ההגנה של המושך על פי הלכת גויסקי (ע"א 333/61 גויסקי נ' מאיר פ"ד טז(1) 595 (1962).
25. יתרה מכך. משנמסר השיק לתובע כשחסרים בו פרטי הנפרע, לא נחשב השיק האמור במשפטנו לשטר למוכ"ז, אלא למסמך טעון השלמה (ראו ש' לרנר, דיני שטרות (מהדורה שניה, התשס"ז-2007) (להלן – 'לרנר'), בעמ' 151. שם הנפרע הוא פרט חיוני ליצירת שטר (ראו סעיף 3(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן – 'הפקודה'), וכן לרנר, בעמ' 168). התובע לא נטל אפוא "שטר שלם ותקין על פי מראהו" (ראו סעיף 28 לפקודה), והוא אינו יכול להיחשב כ"אוחז כשורה" לצורך התגברות על הפגם הקנייני שנפל בו, ואף לא "אוחז בעד ערך" על פי הלכת גויסקי (ראו לרנר, בעמ' 240, וכן ע"א (מחוזי ת"א) 2010/05 שחף טקס בע"מ נ' אביגדור פלדמן, עו"ד (ניתן ביום 1.2.2006)).
26. אוסיף, כי עצם נטילת השטר לאחר שחלף מועד פירעונו, תוך רישום פרטים לא נכונים בקבלה, שוללת את תום ליבו של התובע. כדברי המלומד י' זוסמן, "עצם העברת שטר שזמנו עבר, נחשבת למעשה 'לא תקין' המעיד על חוסר תום לב... עצם העובדה ששטר שזמנו עבר עודנו במחזור מעלה חשד שהעניין אינו כשורה" (ראו י' זומן, דיני שטרות (מהדורה ששית, התשמ"ג), בעמ' 269; ראו גם לרנר, בעמ' 242). אמנם, יתכן כי פרט זה כשלעצמו, אילו התקיים לבדו, לא היה שולל מהתובע את הזכות להיפרע מהנתבע. עם זאת, בהשתלב הפרט האמור עם יתר הנתונים שפורטו לעיל, מצטרף אף הוא לנימוקים לדחיית התביעה.
27. סוף דבר, התביעה נדחית.
הנתבע ישלם לתובע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,800 ₪.
ניתן היום, ה' אב תשע"ד, 01 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.
