1. לפנינו שתי תביעות שהדיון בהן אוחד:
1 ) ת.א. 906/99, תביעה שהגישו ה"ה הניה קרצר ויגאל קרצר, להלן: " התובעים", ביום 21.7.99, כנגד בנק לאומי לישראל בע"מ, סניף נווה שאנן בחיפה, להלן:" הבנק". זוהי תביעה כספית על סכום 1,000,100 ש"ח ותביעה נזיקית על סכום 1,085,000 ש"ח, שבמסגרתה טוענים התובעים לנזקים כספיים ולנזקי גוף שנגרמו לתובעת מס' 1, להלן: " התובעת" , בעקבות מעשיו ו/או מחדליו של הבנק המפורטים בתביעה. יצוין כי לתביעתם צירפו התובעים כנתבעת מס' 2 את הגברת ניבה גינצבורג, שהייתה בכל הזמנים הרלוונטיים לכתב התביעה מנהלת סניף נווה שאנן של הבנק, להלן:" המנהלת" . כמוסכם בין ב"כ הצדדים הוריתי ביום 9.5.01 על מחיקת התביעה נגדה.
2) ת.א. 23222/99, תביעה בסדר דין מקוצר שהגיש הבנק כנגד התובעים, ביום 22.9.99, בבית המשפט השלום בחיפה, להלן: " תביעת הבנק" ,לפיה תבע הבנק את יתרות החובה שנצטברו, לטענתו, בחשבונות התובעים אצלו בסכום של 174,407.34 ש"ח. בהחלטת כבוד הרשמת ג' ספרא-ברנע מיום 6.12.99, ניתנה לתובעים - הנתבעים בתביעת הבנק - רשות להתגונן בפני התביעה. עוד הוחלט להעביר את תביעת הבנק לבית משפט זה כדי שהדיון בה יאוחד עם הדיון בת.א. 906/99. לאחר העברת התביעה מבית משפט השלום, לא קיבלה בבית משפט זה מספר חדש, והיא מופיעה בכותרת של פסק הדין במספר שקיבלה בבית משפט השלום.
3) בהחלטתי מיום 5.2.01 הוריתי על איחוד הדיון בשתי התביעות. מטעם התובעים העידו התובעים ואמה של התובעת, הגב' דיצה סגל, להלן: " הגב' סגל". מטעם הבנק העידו המנהלת והגב' חנה שושי - עובדת בסניף נווה שאנן וראש צוות במחלקה העסקית בשנים הרלוונטיות לתביעה להלן: " עובדת הבנק". בנוסף הוצגו "קלסרים" של תיקי מוצגים מטעם שני הצדדים, והבנק הציג קלסר נוסף של דפי חשבון וכן תיק "מוצגים נוספים", והתובעים אף הם הגישו תיק "מוצגים נוספים". התובעים והבנק הגישו חוות דעת לשחזור חשבונות הבנק שערכו מומחים, לתמיכה בטענות כל צד בחישוביו. ב"כ הצדדים ויתרו על חקירת המומחים על חוות דעתם. בנוסף הציגו התובעים קלטות ותמלילי קלטות שהקליטה התובעת במהלך השיחות שניהלה עם נציגי הבנק. כמו כן הוצגו חוות דעת רפואיות המתייחסות למצבה הרפואי של התובעת. ב"כ הצדדים ויתרו על חקירת כל המומחים - הן בתחום הרפואי והן בתחום החשבונאות. בתום שמיעת העדים סיכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.
4) הדיון בשתי התביעות יחולק לשלושה שלבים: תחילה אדון בעילות התביעה של התובעים כלפי הבנק ובשאלת אחריות הבנק לנזקים הנטענים על ידם. בהמשך אתייחס לשאלת הנזק וגובה הפיצויים, אם בכלל, בהם חייב הבנק. ולבסוף אדון בתביעת הבנק. אסקור תחילה את טענות הצדדים כפי שהועלו בכתבי בית-הדין. ההדגשות בפסק הדין הן שלי אלא אם נאמר אחרת.
2. ה עובדות שאינן שנויות במחלוקת
1) בשנת 1985 פתח מר יגאל קרצר, להלן: " התובע", חשבון עו"ש אצל הבנק (סניף נווה שאנן) שמספרו 110063/65. בשנת 1987 הצטרפה אליו התובעת, שניהלה מכון לקוסמטיקה, כבעלים משותפים בחשבון, להלן: " החשבון הראשון". בשנת 1993 החל התובע לנהל עסק עצמאי של מעדניה ולצורך כך פתח חשבון נוסף אצל הבנק, שמספרו 407030/30, ודרכו ניהל את עיקר עסקיו, להלן:" החשבון השני". שני החשבונות נוהלו, עד למועד מסויים, במחלקת " חשבונות פרטיים" בבנק.
2) ביום 6.11.87 קיבלו התובעים מהבנק הלוואה צמודה בסכום של 45,000 ש"ח לתקופה של 12 שנים, להלן : "ההלואה". להבטחת פירעונה של ההלוואה, ערבו הורי התובעת ה"ה דיצה ואברהם סגל להלן: "ההורים". במסגרת ערבותם, חתמו הורי התובעת, בימים 8.11.87 ו- 10.11.87 על שני כתבי התחייבות וערבות להחזרת הלוואה, האחד על סכום של 30,000 ש"ח והשני על סכום של 15,000 ש"ח,במסגרתם שיעבדו פיקדון כוח ע"ש ההורים שהתנהל בסניף הדר של הנתבע - נספחים 3, 4 ו-5 למוצגי הבנק. ביום 3.4.90 אושר, לבקשת התובעים, להסתמך על פיקדון הכוח המשועבד בסכום נוסף של 10,000 ש"ח - נספח 7 למוצגי הבנק. כך שהסכום הכולל אותו הבטיחה ערבותם של ההורים ופיקדון הכוח ששיעבדו, עמד על סכום של 55,000 ש"ח.
3) להשלמת התמונה אציין כי הדירה שבבעלות ההורים שועבדה במרץ 1992 לטובת הבנק במשכנתה ראשונה ללא הגבלה בסכום להבטחת חובותיה של חברת ברבירון בע"מ, להלן: "החברה", שבעלי מניותיה היו יוסף סגל (אחיה של התובעת), להלן: "סגל" או "האח", והתובעת, ואשר ניהלה חשבון בסניף מוריה של הבנק, להלן: "סניף מוריה", ושלחובותיה ערב מר אברהם סגל (אביה של התובעת), בערבות מתמדת ללא הגבלה בסכום - נספחים 42.9, 42.18, 42.19 למוצגי הבנק.
4) כפי שעולה מ- נספחים א(1)-א(4) לכתב התביעה של התובעים, מצב שני החשבונות הנ"ל נכון ליום 31.12.93 היה כדלקמן:
א) יתרות החובה: בחשבון הראשון עמדה יתרת חובה על סכום של 85,859.89 ש"ח ובחשבון השני על סכום של 69,772.39 ש"ח.
ב) יתרת הלוואות במטבע ישראלי: בחשבון הראשון עמדה היתרה על סכום של 65,525.08 ש"ח, ובחשבון השני על סכום של 7,125.65 ש"ח.
ג) חסכונות: שתי תכניות חיסכון בחשבון הראשון, שסכום הקרן בשתיהן עמד על סכום של 5,639.16 ש"ח. בחשבון השני הייתה תכנית חיסכון שסכום הקרן שלה עמד על סך של 5,000 ש"ח.
ד) ניירות ערך: בחשבון הראשון החזיקו התובעים בתיק ניירות ערך בשווי של 144,465.26ש"ח, ובחשבון השני החזיק התובע בתיק ניירות ערך בשווי של 8047.2 ש"ח.
5) בינואר 1994 נערכה פגישה בין התובעים לבין המנהלת, להלן:" הפגישה מינואר 1994". הצדדים חלוקים בשאלת סיבת הפגישה ומי היוזם לה: האם הפגישה נערכה לבקשת התובעים או שמא אלה הוזמנו על ידי המנהלת. במחלוקת זו אדון בהמשך. אין מחלוקת כי בעקבות פגישה זו ועל סמך מה שסוכם בין התובעים למנהלת, פתח הבנק לתובעים חשבון עסקי-חח"ד שמספרו 427900/11 , להלן: "החשבון העסקי".
6) לביצוע המעבר לחשבון העסקי, הועברו יתרות החובה שבשני החשבונות הפרטיים לחשבון העסקי, החשבון השני נסגר, ואילו החשבון הראשון המשיך לאחוז בתיק ניירות הערך של התובעים שעמד על סכום של 144,465.26 ש"ח נכון ליום 31.12.99. כמו-כן, לכיסוי יתרות החובה, שכאמור הועברו מהחשבונות הפרטיים לחשבון העסקי, העמיד הבנק לתובעים "הלוואת גישור/מיסוד" בסכום של 140,000 ש"ח לשלושה חודשים, כאשר הריבית על ההלוואה תשולם כל חודש, ואילו הקרן אמורה להיות מסולקת בתום התקופה, להלן:" הלואת הגישור". הלוואת הגישו הוארכה באפריל 94 לעוד חודש אחד,וההארכה חודשה פעם נוספת במאי 1994 עד לתחילת יולי 1994 - כעולה מ נספחים 31 ו-32 לתיק מוצגי הבנק. בנוסף העמיד הבנק לתובעים בחשבון העסקי, מסגרת אשראי מסוג "סולו" - אשראי הניתן ללא כל צורך בביטחונות או ערבויות כלשהן - בגובה של 50,000 ש"ח.
7) בפרוטוקול עסקה מיום 25.1.94, נספח 26 למוצגי הבנק, נרשם כי התנאים המוקדמים לביצוע העסקה (הכוונה למעבר לחשבון העסקי והסיכום של הפגישה בינואר 1994) הנם: " שעבוד ני"ע בשני החשבונות, ותוכנית חסכון. לקבל רשימת תקבולים צפויים: תוכנית חסכון מבנק דיסקונט. 4.50 א.שח. ממכירת דירה." בהמשך נכתב כי יש לעקוב אחרי החשבון (העסקי) ב-28.4.94 ולבחון מחדש את צורכי האשראי בחשבון.
8) ביום 28.4.94 שלח הבנק (סניף נווה שאנן) לסניף הדר מכתב שכותרתו: שמירת בטחונות בין סניפים, נספח 8 לתיק מוצגי הבנק. באותו מכתב נתבקש אישור לשמירת ביטחונות בשווי של 90,000 ש"ח. ביום 8.5.94 שלח הבנק (סניף נווה שאנן) לסניף הדר מכתב נוסף בנדון (לטענת הבנק, מדובר במכתב מתקן), ובו נכתב כדלקמן: " בהמשך לשיחתנו הטלפונית רצ"ב צלומי אישורים שלכם בקשר עם שמירת בטחונות ע"ס 45,000 ש"ח מ 14/87 צמוד למדד ו-10,000 ש"ח נוספים מ 4/90. נבקשכם לאשר לנו בחוזר שמירת הבטחונות הנ"ל" - המסמך השלישי ב נספח 43 למוצגי הבנק. ביום 20.5.94 נתקבל אישור של סניף הדר המאשר כי שמירת הביטחונות מוגבלת לסכום של 52,000 ש"ח בלבד - הפסקה השנייה ל נספח 8 למוצגי הבנק.
9) ההלוואה שקיבלו התובעים ביום 6.11.87 מהבנק - צמודה בסכום של 45,000 ש"ח לתקופה של 12 שנים - ואשר, כאמור, להבטחת פירעונה ערבו ההורים, נפרעה על ידי התובעים בפירעון מוקדם באוגוסט 1994. בגין הפירעון המוקדם חויבו התובעים לשלם קנס שבירה בסכום של 7,873 ש"ח, כפי שעולה מנספח 9 למוצגי הבנק. הבנק דחה את פנייתם של התובעים להנהלת מרחב חיפה של הבנק לפטור אותם מתשלום קנס השבירה, כעולה ממכתב הנהלת המרחב מיום 1.8.94 - המסמך השלישי בנספח 9 למוצגי הבנק.
10) משנפרעה ההלואה בפירעון מוקדם, אישר הבנק לסניף הדר, במכתב מיום 4.7.94, לבטל את שמירת הביטחונות של ההורים עבור סניף נווה שאנן - נספח 28 למוצגי הבנק.
11) לאחר שחרור הביטחונות בסניף הדר, האריך הבנק לתובעים את הלוואת הגישור על סכום 140,000 ש"ח ופיצל אותה לשתיים: האחת, הלוואה על סכום של 100,000ש"ח לתקופה של 6 חודשים. הלוואה זו הועמדה לתובעים בתנאים של הלוואה לרכישת קרנות נאמנות ו/או ניירות ערך (בריבית פריים) וכנגד תיק ניירות הערך של התובעים - נספחים 27 ו-34 למוצגי הבנק. השנייה, הלוואה על סכום של 40,000 ש"ח לשלושה חודשים. בפרוטוקול עסקה מיום 3.7.04 - נספח 27 למוצגי הבנק - נרשם כך: " 40,000 ש"ח ל-3 חודשים ע"ח מכירת הדירה - קבלת מזומן". תחת הכותרת "תנאים מוקדמים לביצוע העסקה", בנספח 27 הנ"ל נרשם: " הפקדה לתכנית חיסכון ע"ס 80.0 א.שח. או 110.0 א. שח. (הופקד לפק"מ עד סוף החודש)" ... אמורה [התובעת] לקבל באוגוסט 52.0 א.שח. באוקטובר או בנובמבר 90.0 א.שח". כפי שעולה מההערה הרשומה בראשית המסמך הנ"ל, החשבון העסקי עבר למעקב יום-יומי על מנת לבדוק האם אכן הכספים הופקדו על ידי התובעים.