מימון ואח' נ' איתלק בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

בפניי תביעה כספית בשל הפרת חוזה, שהתבררה בסדר דין מהיר. בכתב התביעה המתוקן הוגדר סכומה של התביעה כ"סכום שלא יפחת מ- 5,758.54 ₪".

על פי המפורט בכתב התביעה, היה התובע שותף ובעל מניות בנתבעת עד יום 18.11.09. במועד האמור נחתם הסכם למכירת מניותיו של התובע (להלן – "הסכם מכירת המניות"), לשותפו מר מאיר דהן (להלן-"דהן"). בכתב התשובה שהוגש בתיק זה פירט התובע שעד לחתימת ההסכם למכירת המניות הוא כיהן כמנכ"ל משותף בנתבעת והיה בעל מניות המיעוט (40%). עוד פירט התובע בכתב התשובה כי ההסכם למכירת המניות נחתם בעקבות פציעתו הקשה בתאונת דרכים, שממנה טרם השתקם.

עילתו של הסכסוך שבפני היא תגמולי ביטוח בסכום של 43,190.54 ₪ ששילמה חברת כלל ביטוח בע"מ (להלן- "כלל ביטוח") לנתבעת ביום 8.1.10. תגמולי הביטוח שולמו על פי פוליסת אבדן כושר עבודה, עבור התקופה שבה היה התובע באובדן כושר עבודה מלא או חלקי לאחר פציעתו בתאונת הדרכים (להלן- "תגמולי הביטוח").

בכתב התביעה המקורי שהוגש בתיק זה בסדר דין מקוצר, תבע התובע מאת הנתבעת את מלוא תגמולי הביטוח, על רקע סירובה של הנתבעת להעבירם לתובע. ביום 16.5.11 הגישה הנתבעת בקשת רשות להתגונן. בד בבד עם הגשת בקשת הרשות להתגונן העבירה הנתבעת לתובע המחאה על סך של 37,433 ₪, בגובה תגמולי הביטוח ששולמו לה ובניכוי סכום של 5,758.54 ₪. לטענתה קיזזה הנתבעת את הסכום האמור בגובה הסכומים שבהם חויבה על ידי חברת סלקום עבור טלפון נייד שלא הוחזר לה על ידי התובע. ההמחאה שהעבירה הנתבעת לתובע בגין תגמולי הביטוח נפרעה ביום 31.5.11.

ביום 25.9.11 התקיים דיון בבקשה בפני כב' הרשם בן שלו ובמהלכו נתן כב' הרשם תוקף של החלטה להסכמת הצדדים למתן רשות להתגונן. עוד קבע כב' הרשם כי התובע יגיש כתב תביעה מתוקן בסדר דין מהיר בשאלות שנותרו במחלוקת בין הצדדים.

בכתב התביעה המתוקן אשר הוגש בעקבות החלטת כב' הרשם, תבע התובע את הסכום שקוזז על ידי הנתבעת מתגמולי הביטוח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. כמו כן תבע הפרשי הצמדה וריבית בגין התקופה שבה החזיקה הנתבעת בתגמולי הביטוח מיום 8.1.10 עד יום 31.5.11 ושאותם העבירה לידיו כאמור רק לאחר הגשת כתב התביעה.

בד בבד עם הגשת כתב הגנה, הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בסכום של 38,342 ₪, שבה תבעה את סכום תגמולי הביטוח ששילמה לתובע בעת הגשת הבקשה לרשות להתגונן. אף שהמחלוקת בעניין זה הסתיימה והתביעה שכנגד נמחקה, מצאתי שיש מקום לפרטה בשל השלכותיה להכרעה במחלוקות שנותרו להכרעה בפני.

בכתב התביעה שכנגד טענה הנתבעת שעל התובע להשיב לה את תגמולי הביטוח ששילמה לו בעת הגשת הבקשה לרשות להתגונן. הנתבעת פירטה בכתב התביעה שכנגד כי התובע נפצע ביום 11.12.08 בתאונת דרכים, ומאותו היום שהה באבדן כושר עבודה מלא ולא שב לעבודה. נטען שאף שלא חלה עליה כל חובה לעשות כן, שילמה הנתבעת לתובע את משכורתו עד סוף חודש אפריל 2009. הנתבעת טענה שכאשר פנתה אליה כלל ביטוח בבקשה לשחרר את תגמולי הביטוח בגין אבדן כושר עבודה, הודיעה הנתבעת לכלל ביטוח שהכספים אמורים להשתלם לה כיון שהיא שילמה לתובע שכר עבודה מלא באותם חודשים.

הנתבעת הוסיפה וטענה בכתב התביעה שכנגד, שעד ינואר 2011 כלל לא ידעה שהסכום בסך של 43,190 ₪ שהופקד בחשבונה הינו תגמולי הביטוח האמורים. התובע פנה לנתבעת לטענתה בעניין תגמולי הביטוח רק בינואר 2011 ודרש את הכספים. לטענת הנתבעת כפי שפורטה בסעיף 9 לכתב התביעה שכנגד "... בשל משך הזמן שחלף, נשתכחה מזכרונו של מנכ"ל איתלק מר מאיר דהן העובדה כי הכספים שהועברו מחברת הביטוח כלל, אמורים להשתלם לאיתלק ולא ליובל". כיון שהדבר השתכח ממנו, כך נטען, פעל דהן להעברת תגמולי הביטוח לתובע, (בקיזוז התשלומים בגין הטלפון הנייד). בסעיף 12 הוסיפה הנתבעת- "בד בבד עם הגשת הבר"ל מטעמה של איתלק, כאשר המשיכו לאחוז באיתלק השכחה, התמימות ותום הלב, אצה רצה איתלק ושלחה ליובל שיק...". הנתבעת הוסיפה כי רק סמוך להכנת כתב ההגנה נזכרה כי שילמה לתובע את שכר העבודה במלואו עד סוף אפריל 2009 ועל כן היא זכאית לתגמולי הביטוח. מטעם זה שבה הנתבעת ותבעה בכתב התביעה שכנגד את תגמולי הביטוח ששילמה לתובע.

אף שכאמור התביעה שכנגד נמחקה על הסף בהחלטתי מיום 3.1.13 (לאחר שהנתבעת הודיעה כי קיבלה את המלצת בית המשפט לעניין מחיקת התביעה), אציין כבר בשלב זה ולצורך ההכרעה בשאלות שנותרו על הפרק, שלאחר שמיעת הראיות מצאתי שלא תיתכן מחלוקת על כך שהנתבעת אינה זכאית לתגמולי הביטוח. ממכתבה של כלל ביטוח מיום 29.3.11, ניתן ללמוד שתגמולי הביטוח שולמו עבור התקופה שמיום 11.3.09 עד 5.2.10 (בשיעור של 100%), וכן עבור התקופה שמיום 5.2.10 עד 1.5.10 (בשיעור של 50%). אמנם חלק קטן מתגמולי הביטוח שולמו עבור התקופה שבה שולם לתובע שכר על ידי הנתבעת (עד אפריל 2009), ואולם חלקם המכריע של תגמולי הביטוח שולם בגין תקופה אחרת, ועל כן גם לשיטתה לא הייתה הנתבעת זכאית לתגמולי הביטוח.

לא זו אף זו, הסכם מכירת המניות נחתם כאמור בנובמבר 2011, מספר חודשים לאחר תשלום שמשכורתו של התובע שולמה ידי הנתבעת בתקופת אי הכושר. חרף זאת, ואף שהצדדים היו מודעים לתשלומי המשכורת בתקופת אי הכושר, כמו גם לכך שיתכן שישולמו לנתבעת סכומי כסף בגין התאונה שאירעה לתובע ותקופת אי הכושר, על ידי המוסד לביטוח לאומי או על ידי חברות ביטוח, הסכימו ביניהם בסעיף 4.10 להסכם מכירת המניות, כדלקמן "מוסכם בזאת כי ככל שיתקבלו אצל החברה כספים מהמוסד לביטוח לאומי ו/או כל גורם ביטוחי אחר בגין התקופה בה המוכר היה רשום כעובד של החברה, אזי יועברו הכספים לידי המוכר בתוך 3 ימי עסקים ממועד קבלתם על ידי החברה...".

גם בחלקו השני של סעיף 4.8 (שחלקו הראשון עוסק בעניין אחר, המוסדר בסעיף 4.7, הרלוונטי להמשך ההתקשרות בין הנתבעת לבין אחיו של התובע), קיימת הוראה רלוונטית לענייננו, שלפיה- "המוכר יהיה זכאי לקבלת סכומי הפנסיה שנצברו על שמו, ואשר שולמו לחברת הביטוח ע"י החברה, זאת בהתאם לכללים הנהוגים אצל חברת הביטוח. כן יהיה המוכר זכאי לקבל כספים ו/או תשלומים ו/או פיצויים, מכל מין וסוג שהוא ומכל גורם, אשר יגיעו למוכר עקב פציעתו ו/או מחלתו בתקופה בה עבד בחברה, ככל שכספים ו/או תשלומים ו/או פיצויים אלה יתקבלו אצל החברה".

עיון בסעיפים 4.8 ו- 4.10 הנ"ל מלמד שהצדדים לא סייגו בהסכם מכירת המניות את זכותו של התובע לתגמולי הביטוח, ולא קבעו זכות לקיזוז תשלומים כלשהם מתגמולי הביטוח, בגין תשלומי המשכורת בתקופת אי הכושר או בגין כל סיבה אחרת.

מעבר לדרוש אציין כי הצדדים קבעו דין שונה לגבי הלוואה בסכום של 60,000 ₪ שנתנו הנתבעת או דהן למוכר בפברואר 2009, שלגביה נקבע במפורש כי סכומה יקוזז מתוך תמורת מכירת המניות.

לאור האמור, התובע הוא הזכאי על פי הסכם מכירת המניות לתגמולי הביטוח, ובהתאם להוראתו המפורשת של סעיף 4.10 להסכם מכירת המניות, היה על הנתבעת להעביר לתובע את תגמולי הביטוח ללא סייג וללא כל קיזוז, וזאת תוך 3 ימי עסקים.

שלוש הן המחלוקות בין הצדדים הטעונות הכרעה:

האם הסכום שקיזזה הנתבעת מתגמולי הביטוח בגין הטלפון הנייד קוזז כדין, או שמא עליה להשיבו לתובע;

האם התובע זכאי לתשלום הפרשי הצמדה וריבית בגין תגמולי הביטוח לתקופה שבהן נמנעה הנתבעת מלשלמם לתובע (מיום 8.1.10 עד ליום 31.5.11);