1. לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף עפ"י פקודת הנזיקין.
2. התובעת ילידת 17.01.54.
3. עפ"י האמור בכתב התביעה, התובעת פנתה ביום 14.08.05 לחדר המיון בביה"ח ברזילי באשקלון, לאחר שעיקמה את קרסולה, נפלה ונחבלה בגב תחתון.
3. במסגרת הבירור שנערך בחדר המיון נלקחה התובעת לצילומי רנטגן, כשהיא מובלת על אלונקה של חדר המיון. האלונקה עומדת על ארבעה גלגלים המאפשרים להסיעה ממקום למקום.
4. לטענת התובעת, בשל העומס הרבה בחדר הרנטגן, היא הושארה להמתין לתורה, כשהיא שכובה על מיטתה, למשך למעלה משעתיים.
6. עוד טוענת התובעת, כי בהיותה בתור לחדר הרנטגן, היא נזקקה להתפנות וניסתה לרדת מהאלונקה לצורך יציאה לחדר השירותים. ברדתה מהאלונקה, ובטרם הצליחה להתייצב על רגליה, נעה האלונקה והתובעת נפלה כשהיא נחבלה קשות בידה הימנית ובברך ימין.
7. התובעת משערת כי גלגלי המיטה לא היו נעולים, ולפיכך בעת ניסיון הירידה מהמיטה היא נפלה.
8. התובעת מתארת, בהמשך כתב התביעה את נזקיה.
9. התובעת צירפה לכתב תביעתה חוו"ד של מומחה רפואי מטעמה בתחום האורתופדיה. ד"ר אליהו טל בחוות דעתו קבע המומחה, כי לתובעת נותרו נכויות צמיתות כדלקמן :
* 30% לפי סע' 35(1) ד' עבור היד הפגיעה.
* 10% לפי סע' 48(2) ז' I עבור פגיעה מניסקלית בברך ימין.
* 10% לפי סע' 37(7) א' עבור החמרה בכאבים וההגבלה בתנועה של הגב התחתון.
משוקללת של 43%.
עוד מציין המומחה כי :
"יש לציין שבהבדל מנכותה הרפואית, הנכות התפקודית של היד הימנית גבוהה הרבה יותר והיא למעשה מחוסרת כל שימוש אפילו בתור יד עזר. לאור זאת זקוקה הגב' פלונית לעזרת הזולת במרבית פעולות היומיום כמו לבוש, רחצה, תפקוד במשק הבית, קניות וכו'. "
10. הנתבעת, בכתב הגנתה,טוענת כי התובעת המתינה לצילום רנטגן, כאשר דפנות המיטה היו מורמות, התובעת ביקשה מיוזמתה ועל דעתה לקום לרדת מהמיטה כדי לעשן. היא לא יידעה את הצוות הרפואי על רצונה זה, לא ביקשה אישור לכך או סיוע הצוות הרפואי, עברה את דפנות המיטה המורמות ולכן נפלה.
11. לנוכח תיאור הנתבעת את האירוע, טוענת הנתבעת כי אין לה כלל אחריות לאירוע.
12. הנתבעת צירפה חוו"ד רפואית מטעמה של מומחה בתחום האורתופדיה ד"ר ולנטין ז'טלני.
13. בפרק "דיון וסיכום" מציין המומחה כדלקמן :
"היום, שלוש שנים ו-5 חודשים לאחר התאונה, מצאתי אצל הנפגעת שינוי בזווית של שורש כף היד הימנית והגבלה קלה בתנועות המפרק, כאשר אגרוף היד והתפיסה העדינה תקינים ואין סימנים של לחץ על עצב המדינוס, הסימן של פלן ושל טינל שלילים.
לא מצאתי אצל הנפגעת סימן כלשהו של RSD (הפרעה בתפקוד של המערכת העצבית האוטונומית): צבע העור תקין, אין הזעת יתר ואין רגישות למגע וללחץ עת הפעלה של היד ושל האצבעות.
בנוסף על כך, לא מצאתי בחומר הרפואי שהוצג בפני תיעוד או רישום כלשהו המתייחס לאבחנה של RSD אצל הנפגעת. קיים רישום ובו מצויין חשד ל- CTS (לחץ על עצב המדינוס בכף היד) חשד שאינו קיים היום.
כמו כן לא מצאתי תיעוד רפואי כלשהו בהקשר לחבלה בברך הימנית מעת התאונה בה אנו דנים ואף בבדיקה הקלינית שערכתי לנפגעת, לא מצאתי ממצאים אובייקטיביים המעידים על הפרעה תפקודית כלשהי בברך הימנית: אין נוזל חופשי תוך פרקי, יציבות המפרק תקינה, התנועות מלאות ואין סימנים מניסקיאלים.
ראוי לציין, שפגיעות במניסקוס מתרחשות בעקבות תנועות סיבוביות של הברך ולא מחבלות ישירות, חבלה שלא תוארה אצל הנפגעת ברישום כלשהו.
בצילום רנטגן שבוצע לאחרונה, לא מצאתי ממצא חבלתי בברך, קיימים שינויים ניווניים בלבד. גם בגב התחתון, אין כל רישום על נזק בעקבות התאונה בה אנו דנים, הרישום היחיד הינו מעת הבדיקה של הנפגעת עם קבלתה לחדר מיון טרם נשלחה למכון הרנטגן.
וגם בבדיקה שערכתי לא מצאתי ממצאים אובייקטיביים המעידים על הפרעה תפקודית כלשהי בגב התחתון: צורת עמוד השדרה תקינה, אין התכווצות יתר של השרירים והתנועות תקינות. בצילומי הרנטגן, מצאתי שינויים ניווניים בלבד, ממצא דומה לזה שאובחן בבדיקת ה- CT שבוצעה ב-27/3/08. לכן אין מקום לטענה לפיה הנפגעת נפגעה בברך הימנית ובגב התחתון בעקבות התאונה הנדונה. סביר להניח שתלונותיה נובעות מתהליך ניווני קונסטיטוציונלי המתאים לגילה".
לכן המומחה העריך את נכותה של הנפגעת לפי תקנות הביטוח הלאומי 2533 סע' 41 (10) ה' ב-10% לצמיתות על ההגבלה בתנועות שורש כף היד הימנית.
14. לנוכח הפער המשמעותי בין חוו"ד המומחים של הצדדים, מיניתי כמומחה מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדי את ד"ר רוברט לוי.
15. המומחה מפרט את עברה הרפואי של התובעת קודם לתאונה מיום 14.08.5 כדלקמן :
"מכתב שחרור מהמחלקה לרפואה דחופה בביה"ח ברזילי מ-8.12.1997 - תלונות על כאבי גב תחתון.
אשפוז במחלקת כירורגיה בביה"ח ברזילי בשל חבלה בראש - 1999.
מכתב מהמחלקה לרפואה דחופה מ-04.01.01 לאחר תאונת דרכים - תלונות על כאב בצוואר, בראש ובגב התחתון. הצילומים היו ללא ממצאים חריגים.
מכתבים מהמרפאה האורתופדית בביה"ח ברזילי מ-06.06.02 - 16.06 - חשד לקרע מניסקוס בברך ימין.
מכתב שחרור מהמחלקה לרפואה דחופה בביה"ח ברזילי מ-16.06.02 בעקבות נפילה על המדרגות - חבלה, בזרוע ימין ובמפרק שמאל.
מכתב ממיון ביה"ח קפלן מ-08.09.2003 - תלונות על כאבי צוואר, ראש, כתף ימין ורגל ימין.
מכתב ממיון ביה"ח קפלן מ-15.03.07 - חבלה בכף רגל ימין ובקרסול ימין.
רישום ביקורים בקופ"ח:
רישום מ-2002 - תלונות על כאבים בגב התחתון ובברך ימין.
נפילה וחבלה בקרסול ימין מ-07.10.2002.
כאבי גב תחתון מ-2003.
רישום מ-2003 בעקבות תקיפה - חבלות באמת יד ימין וכאבי צוואר.
רישום מ-2004-5 - תלונות על כאבי גב תחתון.
תיק אורתופד קופ"ח:
2001 תאונת דרכים - כאבים בברך ימין. רגישות לאורך הצוואר וגב עליון ותחתון.
2002-3 כאבים ברגליים, בעיקר ברגל ימין. חשד לסקיאטיקה - ב- EMG התגלו ממצאים - הומלץ על בלוק אפידורלי.
2003 כאבים בכל הגוף: בצוואר, בגב, בידיים וברגליים.
פלונית
2003 EMG - רדיקולופטיה צווארית ומותנית.
2003 CT עמ"ש צווארי - ממצאים של בלטי דיסקים.
2003 CT עמ"ש מותני - ממצאים של SPINAL STENOSIS
תיק נוירולוגיה מקופ"ח 2003 - תלונות חוזרות על כאבי צוואר, גב וכתף ימין."
19. המומחה ד"ר רוברט לוי קובע את נכותה של התובעת כדלקמן :
"אני רואה את הממצאים כבלתי הפיכים ואני קובע שנותרה לגב' פלונית נכות לצמיתות בהתאם לתקנות ביטוח לאומי :
לפי סעיף 35 (1) ב/ג' מותאם - 15% (חמישה עשר אחוזים) בגין השבר בפרק יד ימין.
בהקשר לתלונות הנוספות - כאבי גב, צוואר, כתף וברך - לתלונות אלה אין כל קשר לאירוע הנדון.
המצב האורתופדי של הגפה יציב ולא צפוי שינוי משמעותי בעתיד.
גב' פלונית זקוקה לטיפול במגן לפרק היד בעלות של כ-500 ש"ח לשנה.
תקופות אי-כושר עבודה:
מ-14.08.2005 ועד 09.11.2005 - 100%.
מ-10.11.2005 ועד 28.10.2006 - 30%.
מ-29.10.2006 ועד 31.12.2006 - 100% (ניתוח).
מ-01.01.2007 ועד 30.06.2007 - 30%.
מ-01.07.2007 - 15%. "
20. הצדדים לא ביקשו לחקור את המומחים הרפואיים. לאחר שעיינתי בחוו"ד המומחים, אני מקבל את חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש, אשר בחוו"ד התייחס גם למומחים האחרים וקובע נכותה הזמנית והצמיתה עפ"י האמור בחוות דעתו.
ראיות התובעת :
21. התובעת, בתצהיר עדותה הראשית, בסעיפים 7-4 מתארת התובעת את האירוע, כפי שתואר בכתב התביעה, ומוסיפה כי ביקשה עזרה מאחיות שהסתובבו בחדר ההמתנה, אך נענתה שהגיעו תאונות דרכים ותכף יתפנו אליה.
עוד הוסיפה, כי ירדה לכיוון החלק האחורי של המיטה, הקרוב לכפות רגליה ותוך כדי ירידה מהאלונקה ובטרם הצליחה להתייצב על רגלה השמאלית, נעה האלונקה ממקומה והיא נפלה והאלונקה נפלה עליה.
22. בחקירתה הנגדית העידה, כי הגיעה לביה"ח בשעות לפני הצהריים11:00 - 12:00 אחרי הצילומים היא הועברה להמתנה, הייתה צריכה להתפנות והאחות השיבה לה, כי תכף תשוב, התובעת ניסתה לרדת עם רגל שמאל ונפלה.
23. התובעת לא זכרה האם היה מעקה למיטה, היא ניסתה לצאת מקדימה, התובעת לא אישרה שהמיטה נפלה עליה.
23. לתובעת הוצגה טופס תביעה לקצבת נכות כללית מיום 09.04.06 (נספח ז' לראיות הנתבעת), שבו היא מתארת את המקרה כדלקמן :
"(14.8.05 בתוך בית החולים) עקב פגיעה ברגל ימין - החליקה במדרגות הבית, הגיע אמבולנס לבית החולים. בתוך בית החולים המתינה שעות רבות לצילום ברגל. לאחר המתנה ארוכה ביקשתי מאחת העובדות כוס מים, הנ"ל התייחסה אלי בזלזול, דחפה את האלונקה לקיר, נתקלתי עם המיטה במשקוף הדלת ועקב כך נשברה היד הימנית שבר מרוסק של רדיוס דיסטלי".
התובעת השיבה, כי לא ראתה מי בא מאחוריה והתיאור אינו נכון וההצהרה היא לאחר הניתוח. הוצג לתובעת כי הטופס מולא לפני הניתוח ועל כך לא הייתה לה תשובה הולמת.
25. הוצג לתובעת, שהצהירה כי האירוע היה בשעות הבוקר 11:00 - 12:00 כי בתעודת חדר מיון נרשם שהגיעה לביה"ח בשעה 15:35 ונשלחה לצילום בשעה 16:20. נרשם שם כי היא קמה לבד לשירותים ונפלה, התובעת השיבה כי השעה לא נכונה וכי מעידה אמת.
26. הוצג לתובעת, כי האחות שתבוא להעיד מטעם הנתבעת מסרה, כי עלתה מעל דפנות המיטה כי הייתה ליד הפטיו וביקשה לעשן. וגם כאן לא הייתה לה תשובה הולמת כי לא זכרה האם הדפנות של המיטה היו מורמות.
27. עדה נוספת מטעם התובעת הייתה הגב' קרנית מושקו, שהיא בתה של התובעת.
28. עדה זו העידה מאז חודש אוגוסט 05', עת שבה התובעת מביה"ח, ועד סוף שנת 07' נעזרה אמה בעובדת משק בית בשם מזל דיין, אשר עזרה לה בעבודות משק הבית, בבישול ובטיפול בעצמה בגופה ובבגדיה. עובדת זו עבדה מדי יום במשק בית 4 שעות, שש פעמים בשבוע. שכרה היה 35 ש"ח לשעה.
29. התובעת אף נעזרה בבתה ובחברתה חנה אלקבץ.
30. לאחר שמזל דיין סיימה את עבודתה, נעזרה אימה בעוזרות נוספות, ובמשך הזמן פחתה העזרה לפעמיים בשבוע.
31. העדה מתארת את מצבה של אימה, שאינה יכולה להפעיל את יד ימין והיא עולה במדרגות תוך שהיא נעזרת ביד שמאל, כך שאין היא יכולה להחזיק דבר ביד ולהעלותו לדירתה.
32. בחקירתה הנגדית נשאלה העדה מדוע לא הובאה לעדות הגב' מזל דיין והיא השיבה, כי ניסתה לאתר אותה ב-144 ואף הלכה ברגל לאתר, אך לא הצליחה.
33. העדה לא צירפה כל מסמך שיתמוך בעדותה.
34. העדה הכחישה כי היו תחלואים קודם.
35. עדה נוספת מטעם התובעת הייתה הגב' חנה אלקבץ. עדה זו, בתצהיר עדותה הראשית הצהירה, כי התובעת סיפרה לה על הכאבים ביד והיא הציעה את עזרתה. מידי פעם הייתה באה, עפ"י קריאת התובעת, שוטפת את הבית ורוחצת את התובעת. לאחרונה הפך הדבר לסידור קבוע. העדה עובדת אצל התובעת 2 ימים בשבוע, 4 שעות בכל פעם ושכרה הוא 35 ש"ח לשעה.
36. בחקירתה הנגדית העידה, כי היא מסיימת את העבודה הרגילה שלה כסייעת לקשישים בשעה 15:00 15:30 מגיעה הביתה ואז עוזרת לתובעת. התובעת לא שילמה לה אף פעם. העדה גם אמרה לתובעת שאין צורך בתשלום.
37. המרחק בין ביתה של העדה לבית התובעת הוא 20 מ'. בהמשך עדותה העידה כי לוקח לה 10 דקות להגיע עם רכב מביתה לבית התובעת.
38. עדה נוספת מטעם התובעת הייתה הגב' שרה קוביצ'ק. תצהיר עדותה הראשית הינו בעיקרו עדויות שמיעה, למעט הצהרתה שהתובעת הייתה פונה אליה ולילדיה כדי להוריד אשפה או להעלות מצרכי מזון.
39. תצהירה של הגב' מזל דיין הוגש מאוחר יותר משאר התצהירים. עפ"י הצהרתה היא עבדה אצל התובעת 7-8 חודשים שהסתיימו בחודש ספט' או אוקטובר 2011. היא עבדה אצל התובעת 3-4 פעמים בשבוע, כל פעם 4 שעות. היא עשתה עבודות ניקיון, בישול ועזרה לתובעת להתרחץ. שכרה הוא 35 ש"ח לשעה.
40. בחקירתה הנגדית העידה, כי התבלבלה בתצהיר וכי עבדה אצל התובעת 3 שנים.
41. כשנשאלה העדה מדוע הפסיקה לעבוד אצל התובעת השיבה, כי כנראה שהתובעת מצאה מישהו אחר.
אחרי שהפסיקה לעבוד אצל התובעת, עמדה איתה בקשר והייתה מבקרת את התובעת. העדה לא עברה דירה בשנים האחרונות והתובעת יודעת היכן היא גרה. העדה לא הצהירה לשלטונות המס על הסכומים שהשתכרה אצל התובעת.
ראיות הנתבעת :
42. מטעם הנתבעת העידה הגב' ליאורה סרבריאני, שהייתה טכנאית הרנטגן במכון הדימות בביה"ח ברזילי בתקופה הרלוונטית.
43. בתצהיר עדותה הראשית היא מצהירה, לאחר שעיינה בתיעוד הרפואי שהועמד בפניה, כי ביום 14.8.05 בשעה 15:34 התקבלה התובעת במחלקה לרפואה דחופה, לאחר נפילה במדרגות תוך סיבוב בקרסול.
44. בשעה 16:20 נבדקה התובעת ע"י רופא והופנתה לבדיקות הדמייה.
45. לאחר שבוצעו צילומי הרנטגן, בשעה 17:00 הזמינה איש שינוע לשם החזרת התובעת למיון. העדה מוסיפה כי טענות התובעת כי ביקשה עזרה מאחיות אינה נכונה כי אין במקום אחיות.
56. העדה מתארת את האירוע, לפיו, לאחר הצילומים ביקשה התובעת לעשן והעדה אמרה לה כי יש להמתין לאיש שינוע. לאחר כ-20 דקות יצאה העדה מחדר הרנטגן וראתה את התובעת במיטה הממוקמת ליד הפטיו, כשהיא בקצה המיטה ועומדת לקפוץ. העדה רצה לעבר התובעת, אך לא הספיקה לתפסה והתובעת נפלה.
47. העדה מוסיפה, כי התובעת הייתה אמורה להמתין במקום בו הוצבה המיטה ע"י העדה, אך היא נמצאה סמוך לפטיו שהוא מקום העישון. אם העדה הייתה אומרת שיש לה צורך דחוף להגיע לשירותים, העדה הייתה מסייעת לה לחזור למיון ושם היו מסייעים לה.
48. העדה מוסיפה כי לאחר נפילת התובעת, היא הופנתה לצילומים, אך לא נשמעה לצוות הרפואי.
49. בחקירתה הנגדית השיבה העדה כי כשראתה את התובעת, היא הייתה כבר בקצה המיטה. בין הדפנות יש מרווח קטן כנראה להורדת הדופן שהוא בערך 40-30 ס"מ.
ניתוח הראיות :
50. עדותה של התובעת רצופה סתירות. מחד היא מעידה שהמיטה נפלה עליה, דבר שאח"כ בעדותה לא אישרה. באשר לשעות שהגיעה לביה"ח ונפלה יש סתירה מול מסמכי חדר המיון. באשר להצהרתה למל"ל כי התאונה אירעה כתוצאה מכך שמיטתה נדחפה למשקוף וכך שברה יד, לא היה לה הסבר מתקבל על הדעת.
51. מאידך, גם עדת הנתבעת מאשרת כי התאונה לא אירעה מדחיפת המיטה, אלא מכך שהתובעת קפצה מהמיטה.
52. לנוכח האמור, אני קובע כי התובעת נפגעה כתוצאה מכך שנפלה בעת שניסתה לרדת מהמיטה.
53. העדה מטעם הנתבעת העידה, כי היה רווח של 40-30 בחלק האחורי של המיטה והתובעת לפי עדותה ניסתה לרדת מהחלק האחורי של המיטה.
54. לא הובאה כל ראיה, למעט עדות התובעת, שהיא משערת שהמעצורים של המיטה לא היו סגורים. גם עדת הנתבעת לא נשאלה בחקירה הנגדית על נעילת המעצורים.
לפיכך, אני קובע כי לא הוכח שהמעצורים לא היו נעולים.
האחריות :
55. אין ספק, כי לנתבעת חובת זהירות מושגית באשר לשמירה על התובעת.
56. האם הייתה גם חובת זהירות קונקרטית שהופרה וכתוצאה ממנה נגרם נזק ?
חובת הזהירות הקונקרטית נבחנה עפ"י מבחן הציפיות, דהיינו אם בנסיבות המיוחדות של המקרה אדם סביר יכול היה באופן פיסי וצריך היה, כעניין שבמדיניות משפטית, לצפות את התרחשות הנזק למי שניזוק בפועל, שכן לא כל אימת שניתן לצפות נזק פיזי, צריך לצפותו באופן נורמטיבי (ראה ע"א 145/80 ועקנין נ' מועצה מקומית בית שמש, פ"ד לז (1) 113.
57. כדי שהחובה תתגבש, הסיכון בגינו מוטלת חובת הזהירות הקונקרטית צריך להיות סיכון בלתי סביר, סיכון שהחברה רואה אותה בחומרה יתירה, באופן שהיא דורשת כי ינקטו אמצעי זהירות סבירים כדי למנעו (ע"א 145/80 עמ' 118-119 וע"א 7130/01 סולל בונה בניין ותשתיות בע"מ נ' תנעמי פ"ד נח(1)1.
58. הסיכון של נפילה מהמיטה כשהדפנות מורמות הוא סיכון בלתי סביר, אשר במדיניות יש למנוע אותו. ניתן להציב בחדר ההמתנה כוח עזר שיפקח על כך שלא ירדו או יקפצו מהמיטות.
59. לנוכח האמור, אני קובע כי גם חובת הזהירות הקונקרטית הופרה.
רשלנות תורמת :
60. התובעת ניסתה לרדת מהמיטה, למרות שהיה אסור לה לרדת. בכך היא הסתכנה ויש ליחס לה רשלנות תורמת בשיעור 40%.
ה נ ז ק :
61. הנכויות נקבעו ע"י המומחה מטעם ביהמ"ש.
62. עברה הרפואית של התובעת צויין באופן מפורט בחוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש, ולא ניתן לייחס את כל מגבלותיה לאירוע נשוא תיק זה.
עזרת הזולת :
63. בתה של התובעת העידה, כי עזרה לתובעת, אך זו עזרה של בן משפחה, אשר לא נגרם לו כל נזק ואף לא נטען כך.
64. העדה הגב' אלקבץ העידה, כי התובעת לא שילמה לה שכר בעד עבודתה והיא אף אמרה לתובעת שאיננה מבקשת שכר.
65. א. תקופה הראשונה בה היו לתובעת 100% נכות יש לזכות אותה בסכום של
150 יום X 140 ש"ח = 21,000 ש"ח.
ב. בתקופה שבה היו לתובעת 30 אחוזי נכות היא נזקקה לעזרה פעמיים בשבוע
עפ"י העדויות שנשמעו. לפיכך, המדובר בסכום של :
250 ימים X 140 ש"ח = 35,840 ש"ח.
ג. בתקופת הנכות הצמיתה בת 15% נכות לפי פעמיים בשבוע :
521 ימים X 140 ש"ח = 72,940 ש"ח.
ד. מיום מתן פסה"ד ולפי תוחלת חיים סך של :
2 ימים X 140 ש"ח X 266.2836 (מקדם היוון) = 74,559 ש"ח.
ה. סה"כ עזרה לזולת - 204,339 ש"ח.
הוצאות רפואיות :
66. מגן לפרק כף היד בעלות של 500 ש"ח לשנה, סך של 12,031 ש"ח.
הוצאות נסיעה :
67. לא הובאו כל ראיות בדבר עלות הוצאות הנסיעה, המדובר בנזק מיוחד שיש להוכיחו. עם זאת אני פוסק סכום גלובאלי בסך 5,000 ש"ח.
כאב וסבל :
68. בראש נזק זה אני פוסק 85,000 ש"ח.
ניכוי מל"ל :
69. התובעת טוענת, כי ניכוי מל"ל לא הוכחו. מאידך טוענת הנתבעת, כי הוגשה עם מוצגי הנתבעת חוו"ד של האקטואר שי ספיר והוא לא הוזמן לחקירה על חוות דעתו.
70. עפ"י חוו"ד האקטואר הקצבה בגין נכות כללית הינה בסך 241,970 ש"ח.
לתובע נקבעו ע"י המל"ל 30% נכות בגין הפרעה בתפקוד יד ימין. לפיכך, יש לנכות סכום באופן יחסי לאחוזי הנכות כתוצאה מהתאונה נשוא תיק זה, דהיינו 63.8%.
71. לפיכך, הניכוי של המל"ל הוא 63.8% מתוך 241,000 ש"ח, היינו ניכוי בסך 153,829 ש"ח.
72. מסכום הפיצויים בסך 306,363 ש"ח יש להפחית את תגמולי המל"ל בסך 153,829 ש"ח, דהיינו הנזק הינו 152,531 ש"ח.
מסכום זה יש להפחית רשלנות תורמת בשיעור 40% - 61,012 ש"ח.
סיכומו של דבר :
73. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 91,519 ש"ח, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
74. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום שפסקתי, שיישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.
75. אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הוצאות המשפט, הכוללים אגרת ביהמ"ש, שכ"ט המומחים והעדים, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם ע"י התובע ועד לתשלום בפועל ע"י הנתבעת.
אני מתנצל על העיכוב במתן פסה"ד.
זכות ערעור לביהמ"ש המחוזי תוך 45 ימים מיום קבלת פסה"ד.
המזכירות תעביר עותק מפסק הדין למשרדי ב"כ הצדדים, בדואר רשום.
ניתן היום, י"ט אייר תשע"ג, 29 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.