בפני תביעה כספית שהגישה התובעת/הנתבעת שכנגד (להלן: "התובעת") נגד הנתבעת/תובעת שכנגד (להלן: "הנתבעת"), במסגרתה מבקשת התובעת לפצותה בגין נזקים כספיים שנגרמו לה לטענתה כתוצאה מהתנהלות לקויה של הנתבעת בעניינה, וכן תביעה שכנגד אותה הגישה הנתבעת בגין אי תשלום חוב של התובעת בעבור עבודות שביצעה הנתבעת בעבורה.
התובעת הנה חברה בע"מ העוסקת בהובלה והפצה של מוצרים וארגון הסעות ברחבי הארץ.
הנתבעת הנה חברה בע"מ המנהלת, בין היתר, מוסך לרכבים "פורד" ו- "מזדה".
לטענת התובעת נכרת בין הצדדים הסכם לפיו הנתבעת תטפל ותתקן רכבים אשר בבעלות התובעת. האחד, מסוג פורד אקונוליין מ.ר. 62-012-36 (להלן: "פורד אקונוליין'") והשני מסוג פורד טרנזיט מ.ר. 61-216-56 (להלן: "פורד טרנזיט"). באשר לרכב מסוג פורד אקונוליין :
ביום 23.9.2005 החליפה הנתבעת בפורד אקונוליין משאבת וואקום (המשאבה המקורית) ונגבה על כך תשלום בסך 1,457 ₪ (ח-ן מס' 45552- נספח א' לסיכומי התובעת). ביום 7.5.2006 הוחלפה המשאבה פעם נוספת בעלות של 1,353 ₪ (ח-ן מס' 48496- נספח ב' לסיכומי התובעת). ביום 31.7.2006 הוחלפה שוב המשאבה בעלות של 684 ₪ (ח-ן מס' 49640- נספח ג' לסיכומי התובעת).
ביום 29.9.2006 בוצע במוסך גיל- רום שאף הוא מוסך מורשה של פורד, תיקון נוסף ברכב, אשר כלל בין היתר החלפה נוספת של אותה המשאבה, בעלות כוללת של 5,077 ₪ (ח-ן מס' 15352- נספח ד' לסיכומי התובעת).בעקבות התיקון האחרון אשר בוצע כאמור במוסך גיל רום ולא על ידי הנתבעת, החזירה התובעת לתובעת את החשבוניות מס' 48496 ו- 49640, ללא שנפרעו ואף את המשאבות אשר הוחלפו. לטענת התובעת, בנסיבות בהן המשאבות אשר הותקנו על יד הנתבעת כשלו פעם אחר פעם, היא אינה מחויבת בתשלום לנתבעת בעבור עבודות אלו. התובעת טוענת כי בבדיקה שבוצעה במוסך גיל רם נמצא כי כל סדרת משאבות הוואקום המקולקלות שהוחלפו על ידי הנתבעת פגעו וגרמו לנזק גם למגבר הבלם ולמשאבה המרכזית כך שהנזק עלה והסתכם בסך של 5,077 ש"ח. התובעת טוענת כי מאז החלפת המשאבה הרביעית על ידי מוסך גיל-רם ועד להיום, לא התקלקלה המשאבה,לטעמה מהווה הדבר עדות לעבודה הלקויה שביצעה הנתבעת ברכב. לטענתה של התובעת, בשל התיקונים החוזרים ברכב נגרמו לה נזקים כספיים בסך של 6,534 ₪, בגין תשלום למוסך גיל- רם בעבור החלפת המשאבה, בסך של 5,077 ₪ וכן החזר תשלום בסך של 1,457 ₪ ששולם לנתבעת בעבור ההחלפה הראשונה של המשאבה (ח-ן מס' 45552 מיום 30.9.2005). עוד טוענת התובעת כי הנתבעת התעלמה מהודעת האחריות כפי שהתפרסמה בעיתון מיום 28.4.2006 לפיה כל החלקים של פורד יקבלו אחריות ל- 30,000 ק"מ.
באשר לרכב מסוג טרנזיט פורד טוענת התובעת כי ביום 3/2/06 בוצע טיפול לרכב בעלות של 956 ₪ (נספח ז' לסיכומי התובעת). ביום 1.3.2006 שופץ המנוע במוסך הנתבעת בעלות של 13,482 ₪. ביום 1.5.2006 בוצע טיפול למנוע. ביום 29.6.2006, בעקבות רעש במנוע, נבדק הרכב פעם נוספת במוסך הנתבעת. במסגרת הבדיקה בוצע פירוק של ראש המנוע, בעלות של 578 ₪ (ח-ן מס' 4963). במסגרת הבדיקה נמצא כי יש חור בבוכנה ויש לשפץ את המנוע פעם נוספת. בעקבות הליקוי שנמצא בבדיקה, ביום 30.6.2006 מסרה הנתבע לתובעת שתי הצעות מחיר לתיקון המנוע. הראשונה על סך של 23,716.92 ₪ ולאחר מכן מסרה הצעה מתוקנת על סך של 25,002.55 ₪.
לטענת התובעת היא סירבה לבצע את התיקונים אצל הנתבעת ובתיאום עם מנהל הנתבעת, גררה את הרכב ממוסך הנתבעת למוסך "שחר" בכרמיאל שם הורכב לרכב מנוע חדש בעלות כוללת של 20,190 ₪. לטענת התובעת היא מעולם לא אישרה למנהל הנתבעת- מר יוסי מזור (להלן: "מנהל הנתבעת"), לפתוח את המנוע ולפיכך, היא אינה מחויבת בתשלום עלות הבדיקה בסך של 578 ₪. לטענתה הנתבעת התרשלה בדרך הטיפול במנוע, תוך שהיא מנצלת את מצוקתה של התובעת ומציעה לה להחליף או לשפץ את ראש המנוע בעלות גבוהה, במקום להציע לה להרכיב מנוע חדש. לטענתה נגרמו לה נזקים כספיים בסך של 35,722 ₪, בגין שיפוץ ראש המנוע אצל הנתבעת, סך של 13,482; גרר, סך של 250 ₪; פירוק והרכבת מנוע חדש במוסך "שחר", סך של 2,888 ₪, עלות המנוע החדש, סך של 15,015 ₪; מרסס למנוע החדש, סך של 2,287 ₪.
לטענת התובעת , אחראית הנתבעת לנזקים אשר נגרמו לה בשני הרכבים ומכאן תביעתה זו.
הנתבעת דוחה את טענותיה של התובעת. לטענתה של הנתבעת התובעת כלל לא הוכיחה את טענותיה האמורות בכתב התביעה. לא הוכח כי הנתבעת פעלה בצורה לא תקינה ו/או רשלנית. הנתבעת מסתמכת על חוות הדעת שצורפה לכתב התביעה הקובעת בסעיף 2.4 כי הנתבעת פעלה בצורה תקינה. לטענת הנתבעת, התובעת שינתה חזית במהלך הדיון וזאת שלא כדין, שכן בעוד שבכתב התביעה יוחסה לנתבעת רשלנות מקצועית, במהלך דיון ההוכחות זנחה התובעת את טענתה באשר לרשלנות מקצועית וייחסה לנתבעת טענות של אי יושר וחוסר אמינות. לטענתה של הנתבעת, עילת התביעה האמיתית של התובעת הינה העובדה כי שילמה מחיר גבוה יותר עבור טיפול ברכביה מזה אשר היתה יכולה, לטענתה, לשלם במקום אחר.
לטענת הנתבעת, התובעת אף לא הציגה כל ראייה שיש בה בכדי להצביע על קשר סיבתי בין הנתבעת לבין תיקונים שבוצעו ברכבים במוסכים אחרים.
באשר לטענת התובעת לעניין המודעה שפורמה בעיתון לפיה תינתן אחריות עד ל- 30,000 ק"מ, טוענת הנתבעת כי המודעה מתייחסת אך ורק ללקוחות פרטיים ומשכך אינה חלה על הנתבעת.
הנתבעת טוענת כי עד ליום הגשת תביעתה הנגדית, התובעת טרם פרעה את חובה בסך של
3120 ₪,זאת על אף פניות חוזרות ונשנות אליה ומכאן תביעתה הנגדית.
התובעת טוענת כי יש לדחות את התביעה שכנגד על הסף שכן לטענתה, הנתבעת אינה זכאית לקבל ממנה כל תשלום וזאת לאור התנהלותה הלקויה בכל הנוגע לתיקון הרכבים.
דיון והכרעה :
התובעת טענה לרשלנות של הנתבעת באופן הטיפול בשני רכביה. באשר לרכב הראשון (פורד אקונוליין) הוחלפו משאבות דלק בזו אחר זו ואילו באשר לרכב השני (פורד טרנזיט) הוצע לתובעת לשפץ את ראש המנוע תחת להחליף את המנוע כולו בעלות נמוכה יותר.
האמנם התרשלה הנתבעת בטיפולה ברכבי התובעת ?
לצורך קביעת אחריות אזרחית בעוולת הרשלנות יש לבחון קיומם של שלושה יסודות : קיומה של חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק, הפרת אותה חובת זהירות וגרימת נזק כתוצאה מאותה הפרה. לשאלה האם קיימת חובת זהירות של המזיק כלפי הניזוק, שני רבדים : יש לבחון באם קיימת חובת זהירות מושגית – דהיינו האם אדם סביר "צריך היה" לצפות את את התרחשות הנזק וחובת זהירות קונקרטית – דהיינו האם אדם סביר "צריך היה" לצפות בנסיבותיו המיוחדות של המקרה את התרחשות הנזק.