אהרון בטונו נ' רשות האוכלוסין

פסק דין

1. העותר (יליד 1950) יהודי תושב ואזרח ישראל – עלה ארצה בשנת 1970 ומנישואיו הראשונים נולדו לו חמישה ילדים שהם ומשפחותיהם כולם גרים בישראל. לאחר גירושיו מאישתו הראשונה, הוא פגש בעותרת 2, אזרחית גיאורגיה, והשניים נישאו בגיאורגיה בפברואר 2001.

השניים פנו בבקשה להתיר את כניסת העותרת לישראל במסגרת ההליך המדורג של אחמ"ש- בקשתם נענתה והעותרת הגיעה לישראל באוגוסט 2001 באשרת ב-1.

במסגרת נוהל ההליך המדורג שודרגה אשרת העותרת ביוני 2002 לאשרה מסוג א-1 (תושב ארעי) והיא חודשה מפעם לפעם חמש שנים נוספות עד לשנת 2007.

בשלב זה ביקשו העותרים לסיים ההליך המדורג ולהעניק לעותרת אזרחות.

ביום 24.1.08 הודיע המשיב לב"כ העותרים כי:

"...מאחר ומרשך (העותר – י.א.) עובד בחו"ל ואינו שוהה בישראל דרך קבע, בני הזוג אינם מנהלים חיים משותפים נורמטיבים (כך!) ולא ניתן לבחון את כנות הנישואין לעומק.

לאור האמור, תשובת הלשכה בעינה עומדת ולא ניתן לאשר לנ"ל התאזרחות. אנו נאשר הארכת רשיון שהייה של תושב ארעי מסוג א/5 לשנה נוספת".

בהתאם לזאת הוארכה תושבות הארעי של העותרת עד ל- 3.6.2009.

המשך השתלשלות הדברים מפורט בתגובת המשיב כדלהלן:

"21. במקביל לכך, בשנת 2008 נערכו שימועים לעותרים בהם הובהר להם כי אם ברצונם לקדם את ההליך המדורג עליהם לחדול מיציאותיו הממושכות של העותר לחו"ל ולהוכיח חיים משותפים בישראל.

22. עם תום שנת ההארכה הנוספת, נתברר כי חרף ההזדמנויות וההבהרות, ממשיכים בני הזוג באורח החיים בפועל בנפרד, כאשר העותר שוהה בחו"ל תקופות ממושכות.

כך למשל, בתחילת 2008 (שבע שנים לאחר נישואיהם – י.א.) יצא העותר לחו"ל לשלושה חודשים, חזר ארצה לחודש ויצא שוב לחו"ל לחודשיים, שהה בארץ שבועיים ויצא לחו"ל לחודשיים וחצי, שהה בארץ שבועיים ויצא שוב לחו"ל לשלושה חודשים וחצי. כל זאת, לאחר שפעמיים הלכה המשיבה לקראת העותרים, הזהירה אותם (!) והאריכה את ההליך המדורג במקום להפסיקו:

23. בנסיבות אלה הוחלט כי ראוי להפסיק את ההליך המדורג ולא להאריכו שוב"

ואכן ביום 15.12.2009 הודיע המשיב לעותרים כי על העותרת לעזוב את ישראל תוך 14 יום.

כנגד החלטה זו הוגשה העתירה שבפני ובה עותרים בני הזוג לבטל את החלטת המשיב ולהורות כי ההליך המדורג הסתיים ומן הדין כי תוענק האזרחות לעותרת.

2.העותרים טוענים כי החלטתו של המשיב מתעלמת מכנות קשר הנישואין שלהם, מהעובדה שמרכז חייהם כל השנים הינו בישראל, מכך שילדי העותר (מנישואיו הראשונים) ובתה של העותרת (מנישואיה הראשונים) מתייחסים לנישואיהם בכבוד ובאהבה, ומכך שגם פקידי המשיב הכירו שוב ושוב בכנות ואמיתות קשר הנישואין שלהם.

אכן, העותר נקלע לקשיי פרנסה בישראל והוא נאלץ לבקש את פרנסתו בחו"ל. לשם כך הוא נוסע פעמים רבות לארה"ב. אולם זאת, על מנת לפרנס את משפחתו ולהתקיים מיגיע כפיו.

החלטת המשיב לראות בנסיעות אלה משום הוכחה להעדר הכנות של נישואיהם אינה נכונה ולטענתם אף אינה ראוייה.

בסעיף 3 לעתירה מפרטים העותרים את נסיעותיו של העותר לחו"ל במהלך השנים. מפירוט זה עולה כי העותר אכן שהה תקופות משמעותיות ביותר בחו"ל – אולם זאת כאמור לצורך עבודתו ופרנסתו.