השופט שאול שוחט:
ביום 4.3.2012 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המקורי שהוגש נגדו והורשע בהתאם לאמור בו.
מעובדות כתב האישום עולה כי הנאשם הינו תושב קלקיליה, שבמהלך השנים האחרונות, לסירוגין, נכנס ושהה שלא כדין בישראל. במהלך שנת 2009 או בסמוך לכך, לאחר מבצע "עופרת יצוקה" ופעילות כוחות צה"ל בעזה, גמלה החלטה בליבו של הנאשם לבצע פיגוע על רקע לאומני בשטח מדינת ישראל בכך שיגרום למותם בכוונה תחילה של אנשי כוחות הביטחון הישראליים (להלן: "
התכנית"). במהלך שהותו של הנאשם שלא כדין בישראל בעיר יפו ובהזדמנויות בהן התפלל במסגד ביפו הכיר הנאשם את מחמד ביארי (להלן: "
ביארי") והקשר בין השניים הפך לחברי.
במהלך חודש יולי 2011 או בסמוך לכך החל הנאשם לפעול על מנת להגשים את תוכניתו. במסגרת ההכנות החל באימונים גופניים וכן התאמן בשימוש בסכין ובמקל. במהלך חודש אוגוסט 2011 או בסמוך לכך החליט הנאשם לנסוע עם ביארי למסגד אל אקצא בירושלים, לרגל חודש הרמאדן. בטרם הנסיעה קשר הנאשם קשר עם ביארי לפגוע באמצעות סכינים באנשי כוחות הביטחון הישראלים וביהודים במידה ואלו יכנסו למסגד. במסגרת הקשר ולשם קידומו, ביום 12.8.11 או בסמוך לכך, רכש הנאשם ביחד עם ביארי, שני סכינים, על מנת שאלו ישמשו, בשעת הצורך, את הנאשם וביארי, לפגיעה בחיילים או אזרחים שייכנסו למסגד. השניים נסעו יחדיו באוטובוס לירושלים כשכל אחד מהם הסליק בתיקו סכין.
בין התאריכים 27.8.11-12.8.11 שהה הנאשם במסגד אל אקצא בירושלים. ביום 27.8.11 בשעות הערב נפרד הנאשם מביארי ואמר לו, כי חוזר הוא ליפו "
למות מות קדושים". השניים נפרדו והנאשם נסע באותו הערב ליפו. ביום 28.8.11 בשעות הבוקר החל הנאשם בהכנותיו לקראת הגשמת תוכניתו. הנאשם הסתובב באזור התחנה המרכזית החדשה בתל-אביב על מנת לאתר חייל חמוש אותו תכנן לדקור, ליטול את נשקו, ובאמצעותו לבצע פיגוע ירי בעמדת משמר הגבול המוצבת במקום. לאחר שלא איתר הנאשם חייל, כפי שתכנן, הבחין הנאשם בטרקטור אשר עבד באותו הערב באתר בניה ברחוב ידידיה פרנקל. הנאשם תכנן לחזור בשעות הערב למקום על מנת לגנוב את הטרקטור ולדרוס באמצעותו חיילים באזור תחנת הרכבת הסמוכה. סמוך לכך שב הנאשם לדירתו.
בשעות הערב, חזר הנאשם מדירתו לאזור התחנה המרכזית, בכוונה לגנוב את הטרקטור ולבצע את תוכניתו, כשהוא מצוייד בסכינים. משלא מצא את הטרקטור המשיך הנאשם בחיפושיו אחר רכב באמצעותו יבצע את תוכניתו. במהלך חיפושיו הבחין הנאשם בכוח של משמר הגבול שביצע חסימה בצומת הרחובות אברבנאל וסלאמה. בשלב זה החליט הנאשם לגרום למותם של השוטרים ואנשי כוחות הביטחון שעמדו בסמוך לחסימה.
הנאשם הבחין, ברחוב סלאמה 2, במונית. הנאשם עצר את המונית, עלה והתיישב סמוך למושב הנהג. לאחר שהמונית החלה בנסיעתה שלף הנאשם אחת מהסכינים, איים באמצעותו על הנהג, ודרש ממנו לעזוב את המונית. הנהג ניסה להתנגד ותפס את ידו השמאלית של הנאשם. במהלך ניסיון ההתנגדות דקר הנאשם את הנהג בכף ידו השמאלית. בשלב זה וכתוצאה מאיומיו של הנאשם עזב הנהג את המונית.
הנאשם עבר לשבת במושב הנהג והניח את הסכינים בסמוך לידו. הנאשם החל בנסיעה מזרחה ברחוב סלמה, חלף והבחין שוב בחסימה ובשוטרים העומדים סמוך למחסום. לאחר מספר פניות הגיע הנאשם עם המונית סמוך לצומת. לצורך מימוש מטרתו והחלטתו לגרום למותם של אנשי כוחות הביטחון, הגביר והאיץ את מהירות נסיעתו לעבר המחסום והשוטרים, תוך שהוא צועק
"אללה אכבר". מיד לאחר מכן פגע הנאשם, בכוונה תחילה, באמצעות המונית, בשני שוטרי משמר הגבול וכן באזרח שעמד בסמוך. הנאשם המשיך בנסיעתו, פגע וגרם לנזקים לג'יפ משטרתי ונעצר בסמוך. כתוצאה מפגיעת הנאשם נגרמו לאחד משוטרי משמר הגבול שבר בקרקפת ובארובת העין, לשוטר השני שברים באגן ושפשופים מרובים בפנים ולאזרח חתכים בפנים.
מיד ובסמוך לאחר הפגיעה ניגשו למונית מאבטח ממועדון סמוך ושוטר, אשר סברו כי מדובר בתאונת דרכים. השוטר ביקש לברר את מצבו של הנאשם, פתח את דלת הנהג, ואז הנאשם שלף את אחד הסכינים שהיו מונחים ברכב,התנפל עליו בצעקות "
אללה אכבר", ודקר אותו בחלקי גופו השונים לרבות בראשו ובבטנו, מתוך כוונה לגרום למותו. כתוצאה ממעשי הנאשם נגרמו לשוטר חבלות חמורות - קרע בסרעפת השמאלית וקרע בטחול.
המאבטח אשר הבחין בסכין ובפגיעה בשוטר ניסה להשתלט על הנאשם. במהלך ניסיון ההשתלטות דקר הנאשם את המאבטח באמצעות הסכין וגרם לו לחתך בכף ידו הימנית. מיד ובסמוך, בעקבות התאונה, הגיעו למקום שני מאבטחים שעובדים במקומות בילוי סמוכים והבחינו בנאשם פוגע בשוטר ובמאבטח. המאבטחים נזעקו לעזרת השוטר וניסו להשתלט על הנאשם. הנאשם נאבק בהם ובמהלך המאבק דקר, באמצעות הסכין, את שניהם, בכפות ידיהם ובזרועותיהם. בשלב מסויים הצליחו המאבטחים, ביחד עם אחרים, להשתלט על הנאשם ולאוזקו.
בגין מעשיו אלו של הנאשם, בהם הודה, הורשע הנאשם בעבירות של ניסיון רצח, לפי סעיף 305 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "
חוק העונשין") (ריבוי עבירות); חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין; שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין; קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין ושהייה בלתי חוקית, לפי סעיף 12(1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952.
טיעוני ב"כ הצדדים
במסגרת טיעוניה לעונש, בישיבת יום 20.5.2012, עמדה ב"כ המאשימה על חומרתם הרבה של מעשי הנאשם. היא הדגישה את נחישותו של הנאשם, התמדתו והפעילות הענפה של הכנה והצטיידות אותה ביצע לצורך מימוש תוכניתו. עוד הדגישה את העובדה, כי כתוצאה ממעשיו נפגעו אנשים רבים, חלקם פגיעות קשות, וכי רק בנס, ולא כתוצאה מפעולותיו של הנאשם, לא אבדו חיי אדם. חומרה מיוחדת מוצאת המאשימה בעובדה, כי מעשיו של הנאשם בוצעו על רקע אידיאולוגי. ב"כ המאשימה הגישה גיליון הרשעות קודמות של הנאשם (מוצג ת/2) ממנו עולה, כי לחובת הנאשם הרשעה קודמת בעבירה של כניסה לישראל שלא כחוק והפרעה לשוטר במילוי תפקידו, בגינם נגזר עליו, בין השאר, גם מאסר על תנאי למשך חודשיים שהוא בר הפעלה במקרה דנן (כתב אישום, הכרעת דין וגזר דין בהרשעה הקודמת שלחובת הנאשם צורף וסומן כמוצג ת/1). לבסוף ביקשה מבית המשפט להטיל על הנאשם עונש מאסר מרתיע ומשמעותי, "דו ספרתי", וזאת בנוסף למאסר על תנאי והפעלת מאסר על תנאי.
טיעוני ב"כ הנאשם לעונש לא נאמרו לפרוטוקול אלא הוגשו בכתב במהלך ישיבת יום 3.7.2012. מטעמי צנעת הפרט, שהביאו לדרישת הנאשם שהנימוקים לא יועלו לפרוטוקול ויישארו חסויים, לא יוזכרו הטיעונים שהובאו בכתב והעוסקים בנסיבות אישיות של הנאשם ומשפחתו. יתר הטיעונים לקולא שהובאו במסמך נוגעים לעובדה, כי הנאשם לא השתייך לאף ארגון פלסטיני לעת ביצוע העבירות; העובדה כי הודאתו נעשתה בתחילת משפטו ללא הסדר טיעון וללא תיקון בכתב האישום ועברו הפלילי שכולל אישום יחיד. בנוסף נטענה במסמך גם טענה, הנעדרת ביסוס של ממש מעובדות הכרעת הדין, ולפיה
"כל הנפגעים נפגעו באופן קל ונזקקו לטיפול ראשוני וחזרו לעבודתם".
הנאשם, בדבריו לבית המשפט, ציין את ההשפעות שהיו לאינתיפאדה הראשונה, מבצע "חומת מגן" ופעולות צה"ל בשטחים, אליהן נחשף, על אישיותו. את המעשים ביצע לטענתו בעקבות התחזקות דתית ועל רקע השקפתו האידיאולוגית. לטענתו, כוונתו הייתה לפגוע באנשי כוחות הביטחון ולא באזרחים - ולכן גם ביקש מנהג המונית לעזוב את המונית. הנאשם חתם את דבריו בתקווה כי יהיה שלום בין העמים וביקש כי בית המשפט יקל בעונשו.
הן ב"כ המאשימה והן ב"כ הנאשם הגישו פסיקה לתמיכה בטענותיהן לגבי מידת העונש הראוי.
דיון והכרעה
העבירות שבהן הורשע הנאשם הינן מן החמורות ביותר בספר החוקים. מעשים חמורים מסוג זה מחייבים תגובה עונשית קשה וכואבת, הן כדי לתת מענה לסכנה הנשקפת מהנאשם והן כדי להרתיע את הרבים, ובתוכם מפגעים פוטנציאליים נוספים.
בענייננו, נחישותו של הנאשם לבצע זממו ולפגוע באנשי כוחות הביטחון, עולה מעובדות כתב האישום. הנאשם עשה כל שלאל ידו כדי לפגוע במי שמלאכתו היא שמירת ביטחון המדינה ואזרחיה. הוא פעל בנפש חפצה והעובדה שלא נגרמו אבידות בנפש כתוצאה ממעשיו נבעה אך מנסיבות שאינן תלויות בו. העובדה כי מעשי הנאשם בוצעו על רקע אידיאולוגי וכוונו כנגד אנשי כוחות הביטחון היא נסיבה משמעותית להחמרה בעונשו של הנאשם. יפים לעניין זה דברי בית המשפט העליון (כב' השופט רובינשטיין) ב ע"פ 2965/06
ראאד אבו חאמד נ' מדינת ישראל
. תק-על 2007(3), 4443,עמ' 4455: