1. הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע, על פי הודאתו, בעבירת הריגה ובעבירה של שיבוש מהלכי משפט, על פי סעיפים 298 ו- 244 לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "
החוק").
2. הודאת הנאשם ניתנה במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים ביום 27.6.12 לפיו הוסכם כי כתב האישום יתוקן, הנאשם יודה ויורשע, כל צד יהיה חופשי בטיעוניו לעונש ואולם העתירה העונשית של המאשימה תהא לעונש מאסר ממושך שיפחת מ- 20 שנות מאסר.
3. על פי כתב האישום המתוקן, המנוח, יליד 1966, היה העוזר לנספח הצבאי של פרו בשגרירות פרו בישראל. החל מחודש מאי 2011 התגוררו המנוח והנאשם יחדיו בדירה שכורה ברמלה. לנאשם בת זוג ילידת 1991. עובר למועד האירועים שבכתב האישום המתוקן חשד הנאשם כי המנוח ובת זוגו של הנאשם מקיימים קשר מיני. חשדותיו של הנאשם הלכו וגברו. ביום 18.9.11 לפנות בוקר התפתח ויכוח בין הנאשם למנוח במהלכו תקף הנאשם את המנוח והיכה אותו תוך שהוא עושה שימוש בידע שצבר בתחום אומנויות הלחימה (ווינג צ'ון). הנאשם הכה את המנוח פעמים רבות תוך שהוא מכוון ופוגע בצווארו באופן מהיר, חזק ונמרץ וכן ביתר חלקי גופו וכתוצאה מכך מת המנוח. במהלך התקיפה נחבל הנאשם חבלות שטחיות.
חבלותיו של המנוח שהביאו למותו כללו דימומים בשרירי הצוואר והלסת התחתונה ושברים בשלד הגרון, שברים של עצם הלשון, פצע קרע בקרקפת, שבר בעצם האף, דימומים וחבלות בגפיים, בגב וכו'.
מיד לאחר המעשים המתוארים ובעוד המנוח שרוע על רצפת הדירה, לבש הנאשם כפפות, ניקה את הדם מהדירה, התקלח והחליף בגדים, חבש פאה לראשו, אסף את הבגדים והכפפות והשליך אותם לפח אשפה מרוחק. לאחר פרק זמן, עזב הנאשם את הדירה והותיר את המנוח שרוע ומדמם על רצפת הדירה, מבלי שהושיט לו עזרה.
4. כראיות לעניין העונש מטעם המאשימה העידה אשת המנוח על כך שהמנוח היה אדם טוב, איכותי, בעל יכולת נתינה, איש משפחה, ואב אוהב לילדיו. מותו פגע במשפחה ובה מבחינה נפשית ומבחינה כלכלית. המנוח שנשא משרה מכובדת והעניק למשפחתו חיים מכובדים, צפוי היה להתקדם ולהגיע לגדולות. מותו הפתאומי קטע זאת באופן שהיא מתקשה להשלים עמו.
5. ב"כ הנאשם הגיש כראיות לעונש תעודה מטעם אגודת ווינג צ'ון ישראל (תעודת לחימה) לפיה הנאשם הגיע לשלב 2 מתוך 12 שלבים (ע/1), מסמכים רפואיים על טיפולים פסיכיאטריים שעבר הנאשם במהלך מעצרו (ע/2), ניתוחים שעבר במעצר (ע/3), מסמכים על מצבו הכלכלי והחובות שצבר (ע/4), חוו"ד רפואית מטעם ד"ר זייצב מהמכון לרפואה משפטית המתעדת את חבלותיו של הנאשם לאחר הארוע (סעיפים 2-5 לפרק הבדיקה) (ע/5).
6. לטובת הנאשם העיד חברו לצבא, יחד שרתו כטבחים. על פי עדותו הנאשם נהג לעזור לאחרים, עזר לו פעמים רבות, תמיד היה רגוע וחברתי. חבר נוסף מהצבא העיד כי הנאשם היה מאוד אצילי ושקט, תמיד לקח את הדברים לצד הטוב. העיד גם דודו של הנאשם, שהיה אף מורה שלו בבית ספר יסודי בפרו, שהנאשם הינו נורמטיבי, אחראי וישר.
7.
ב"כ המאשימה טענה כי ההסדר הושג לאחר שנתגלה קושי ראייתי להוכיח את התכנון והכוונה הספציפית להמית. לכן הסכימה המאשימה להמיר את העבירה מרצח להריגה. עם זאת המעשים בהם הודה הנאשם הינם קשים עד מאוד. בין הנאשם למנוח התפתח ויכוח מילולי במהלכו תקף הנאשם את המנוח והכה אותו תוך שימוש במיומנות שרכש בתחום אומנויות הלחימה. המנוח לא עשה דבר שגרם לנאשם לתקוף אותו בעוצמה כזו. גם האמור בכתב האישום המתוקן ביחס לחבלותיו השטחיות של הנאשם, בעקבות הארוע, תומך בכך. הנאשם הפנה את מכותיו באופן ממוקד לכיוון הצוואר שהוא אזור רגיש ביותר בגוף האדם, המכות היו חזקות, נמרצות ומהירות, ואלה הובילו אל מותו. בעוד המנוח היה שרוע על הרצפה בדירה לאחר החבלות, הנאשם ניקה את הדירה ושיבש ראיות בקור רוח כשהוא לובש כפפות, מנקה את הדירה מהדם, פושט את הבגדים שהיו לגופו, אותם הוא מבקש להעלים, מתקלח, מחליף בגדים, חובש פאה לראשו ויוצא להעלים את בגדיו. בהמשך חזר לדירה, נשאר בה עוד פרק זמן, כשהמנוח שרוע על רצפת הדירה ולאחר מכן עזב.
ב"כ המאשימה טענה כי מכה של מומחה, בעל כישורים בתחום אומנות הלחימה, כמוה כתקיפה באמצעות חפץ קהה ובהקשר זה הפנתה לע"פ 7616/07
ו.ק. נ' מדינת ישראל שם הנאשם היה אמן קראטה שפגע באשתו.
במקרה שלפנינו מיקום המכות באזור הצוואר מצביע על מקצועיותו של הנאשם ומעמיד את מעשיו ברף החומרה הגבוה ביותר של עבירת ההריגה.
לטענתה, אמנם הכרעת הדין ניתנה יומיים לפני כניסת תיקון 113 לחוק העונשין לתוקף ולכאורה אינו חל. עם זאת, ביקשה לקבוע כי בנסיבות המקרה, המתחם הראוי לשתי העבירות בהן הורשע הנאשם הוא בין 16 ל- 20 שנות מאסר.
8.
ב"כ הנאשם טען כי המאשימה שוכנעה, לאחר בחינת הראיות, כי לא היתה לנאשם כוונת קטילה כלפי המנוח ובשל כך הומר האישום מרצח להריגה. הגם שהמנוח מצא את מותו בעקבות המכות שהיכה אותו הנאשם, מדובר באירוע נקודתי רגעי, ללא תכנון מוקדם שהתפתח מויכוח לאירוע אלים, במהלכו גם הנאשם נחבל.
המדובר בתקיפה במכות ידיים ללא שימוש בכל חפץ שהוא. התנהגותו של הנאשם לאחר האירוע אינה תוצאה של תכנון מוקדם או תחכום אלא תוצאה של לחץ ופניקה, בראותו את שותפו לדירה מוטל על הרצפה ללא רוח חיים. במקום לעשות את הדבר הנכון ולהזעיק עזרה הוא ניסה, מתוך הטראומה, לנקות את הדירה.
הנאשם הינו עולה חדש, אינו מכיר את מערכת המשפט או את המשטרה והדבר הוסיף ללחץ ולבלבול בהם היה נתון.
הנאשם צעיר כבן 25, עלה לארץ מפרו לפני כארבע וחצי שנים, התגייס ושירת בצה"ל שירות מלא ולמד עברית. העדים העידו על אישיותו ועל נעימות הליכותיו. אין המדובר באדם אלים אלא באדם שקט וצנוע. הארוע נשוא כתב האישום השפיע עליו קשות והוא טופל טיפול תרופתי פסיכיאטרי ונתון בהשגחה ופיקוח כדי שלא יפגע בעצמו.
יש לזקוף לזכות הנאשם את הודייתו בשלב החקירה ובבית המשפט ואת חרטתו על המעשים. הנאשם ניסה לגייס סכום כסף על מנת שיוכל לפצות את משפחת המנוח, פנה לחברים בארץ ולמשפחתו בפרו אך לא הצליח בכך. כמו כן במהלך מעצרו הוגשו נגדו תביעות כספיות.
ב"כ הנאשם טען כי מתחם הענישה בעבירות המתה באמצעות מכות ידיים הינו בין 6-10 שנים ובכך שלא עשה שימוש בנשק או בחפץ כלשהו יש כדי להוות נסיבה מקלה. לפיכך, עתר לגזור על הנאשם עונש מאסר למספר שנים מצומצם ולהטיל עליו פיצוי סמלי.
דיון והכרעה