פסק דין 152/14 עדי יעדים נ' קאופמן מריה

1. התובעת הינה החברה היזמית הפועלת לחיזוק הבית המשותף מפני רעידות אדמה, כאמור בחוק המקרקעין (חיזוק בתים משותפים מפני רעידות אדמה), התשס"ח–2008. הבית המשותף מצוי ברחוב אלי כהן 13 רעננה, מקרקעין הידועים כגוש 7654 חלקה 123 (להלן: 'הבית'). הנתבעת הינה בעלת זכויות בדירה בבית. התובענה הוגשה למתן צו המורה לנתבעת לאפשר לנציגים מטעם התובעת כניסה לדירתה, לשם ביצוע הפעולות הבאות - סיום בניית חדר הממ"ד והמרפסות, חיבור ארון החשמל לדירת הנתבעת וביצוע כל פעולה, בהקשרו של הפרויקט, הנדרשת לצורך קבלת טופס 4. כן התבקש להורות לנתבעת או למי מטעמה להימנע מלהפריע לביצוע פעולות הבניה כמתואר ולהורות על הרחקתה של הנתבעת או מי מטעמה מנציגי התובעת, אלא אם תיעשה אליהם פניה באמצעות בא כוחה.

2. ב"כ התובעת נימק התובענה בכך שהנתבעת עושה דין לעצמה ופוגעת בהתקדמות פרויקט החיזוק של הבית המשותף, בכך שהיא מונעת מנציגי התובעת גישה לדירתה לשם השלמת פעולות הבנייה הדרושות הן בתחום הדירה והן בבית כולו. נטען, כי חרף הצעות להסדר כספי או מדור חלופי עומדת הנתבעת בסירובה לשתף פעולה, הגם שהנתבעת חתמה על הסכם ההתקשרות לביצוע החיזוק בבית וכן חתמה על ייפוי כוח בלתי חוזר להבטחת חיובי הסכם כאמור. בהקשר זה נטען, כי חרף חתימתה על ההסכם ועל ייפוי הכוח, גורמת הנתבעת להפרעות בביצוע הפרויקט הן באופן פיזי והן בהגשת התנגדויות, לרבות הגשת התנגדות לוועדה המקומית לתכנון הבניה, לסיכול הבניה המתוכננת עפ"י ההסכם שאף היא חתומה עליו. ההפרעה הפיזית תוארה ככוללת הפרעה לפועלים מטעם התובעת, תוך הפרעה של ממש והשמעת דברי איום. לדברי ב"כ התובעת אכן חדרו בעבר מים לדירת הנתבעת, בשל פעולות שביצע הקבלן אך הנזק תוקן ולנתבעת פתוחה האפשרות להגיש תובענה בהקשר לכל נזק הנטען על ידה. הנתבעת לדעתו ממשיכה בסיכול פעולות הבניה בשל התנגדותה לתוספת דירות חדשות בבית, עפ"י הסכם החיזוק.
3. בכתב הגנה, עת היתה הנתבעת מיוצגת, נטען בתמצית, כי הנתבעת הינה אישה ערירית מבוגרת עם קשיים כלכליים ובריאותיים, שנותרה ללא קורת גג בשל רשלנות התובעת. לטענתה מוכחשת הטענה כי היא הגורם לעיכוב סיום העבודות בבית וכי התובעת היא זו שמעכבת את גמר העבודות, בשל  התנהלותה הרשלנית ומחדליה. בהקשר זה נטען כי שלבי בניה רבים ברכוש המשותף טרם הושלמו כגון השלמת בניית המעלית, חדר המדרגות והחיפוי החיצוני ועל כן לא יכולה להישמע הטענה שהעיכוב נגרם בעטיה של הנתבעת. עוד טענה, כי סיכלה את המשך העבודות בדירתה רק לאחר שנגנבו חפצים יקרי ערך מדירתה ונגרמו לדירתה נזקים ניכרים הכל כתוצאה מהתנהלות התובעת. לדבריה חפציה האישיים נלקחו ממגירות ביתה, כך שבתקופת החורף הסוער נאלצה להסתובב בבלויים תוך שהיא סובלת קור עז. הנתבעת אישרה, כי התובעת אכן סייעה לה בתשלום שכר דירה, אך לטענתה הפסיקה לעשות זאת לאחר חצי שנה בטענה, כי לא הועבר על ידה אישור מחברת הביטוח. לטענתה, בניגוד למוסכם התובעת טענה כי במידה ולא תיעתר לאפשר ביצוע העבודות בדירתה יופסק תשלום שכר הדירה. לפיכך, מבוקשה, כי התובענה תמחק בהיותה טורדנית וקנטרנית.

4. בדיון שקוים במעמד הצדדים נשמעו גם הנתבעת ובא כוחה. לאחר שהוברר, כי אין כל מחלוקת עובדתית בין הצדדים, נקבע בפסק הדין החלקי שניתן ביום 25.6.14,  כי- "לגבי הגב' קאופמן הנתבעת בתיק 152/14 יינתן פסק דין לאחר סיכום טענות קצר. התובעת תסכם טענותיה בתוך 7 ימים הנתבעת בתוך 7 ימים נוספים סיכומי תשובה בתוך 3 ימים."

5. בימים 30.06.14 ו-01.07.14 התקבלו הודעות מעו"ד אלי גבריאלי, ב"כ הנתבעת, בהן הודע, כי -"לאור דרישתה החד משמעית של הגב' פרידה קאופמן אשר הורתה לי באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי אפסיק את ייצוגה בתיק דנן".

6. ביום 06.07.14 הוחלט כי – "לאור הודעת התובעת על הפסקת הייצוג תסכם התובעת טענותיה כאמור בהחלטה מיום 25.06.14 והנתבעת תסכם טענותיה בהתאם."

7. ביום 13.07.14 התקבלה במזכירות בקשה מטעם הנתבעת בזו הלשון-

"אני מבקשת דחייה בעניין בקשתכם לקבל את מפתח הדירה שלי, כיוון שאני מקבלת עזרה מעיריית רעננה, שהם פונים לחברת "עדי יעדים" על מנת להגיע להסכם ופשרה שאני אוכל לתת את המפתח. חברת "עדי יעדים" לא נענים לאנשים שעוזרים לי בינתיים לכן אבקש דחייה של 10 ימים על מנת להיכנס באופן מסודר לדירה שלי ובאמצעות תיווך של עיריית רעננה."

8. ביום 22.07.14 התקבלה בקשת התובעת למתן פסק דין. בנימוקי הבקשה נטען בין היתר, כי חלף המועד להגשת סיכומי הנתבעת, וכי ברור מעל לכל ספק שלנתבעת אין טענת הגנה מדוע לא לאפשר השלמת החיזוק, בשלב המתקדם בו הוא מצוי, גם בשל העובדה שבידי התובעת חתימת הנתבעת על הסכם החיזוק מיום  18.08.2010 וכן יפויי כוח בלתי חוזר מטעם הנתבעת לתובעת (ר' נספחים א' וב' לכתב התביעה). התובעת סבורה, כי ניתן להתרשם שלנתבעת טענות על אירועים שאירעו במהלך הבנייה ואף השמיעה איומים כלפי התובעת במעמד הדיון.  בהקשר זה סברה התובעת, כי אף אם יכול שיש לה עילת תביעה נזיקית כלפי התובעת אין זו טענת הגנה. לשם כך נטען אם תרצה הנתבעת תתכבד ותגיש תובענה כנגד התובעת לבית המשפט המוסמך. ב"כ התובעת ציין, כי "במהלך הדיון ובהמלצת כבוד המפקחת ניתנה לתובעת הזדמנות להסכים למתן הצו במועד הדיון ללא צו להוצאות אולם זו סירבה ועדיין עומדת במריה. לא זו אף זו פיטרה את עורך דינה. אי לכך באין מנוס מוגשים סיכומים אלה לצורך קבלת פסק דין ומן הדין ומן הצדק גם לחייב בהוצאות ובשכר טרחת עורכי דינה של התובעת". 
9. לאור האמור ולפנים משורת הדין ניתנה לנתבעת שהות נוספת של שבוע ימים להגשת סיכום טענותיה. על אף מספר הארכות שניתנו לא הגישה הנתבעת סיכומיה עד היום.
10. ככלל, סעיף 160 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובע כי-