1. הנאשם הודה והורשע, בגדרו של הסדר טיעון, בעבירה של תקיפת בת זוג לפי סעיף 379 בנסיבות 382(ב)
לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "
החוק") ובעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק.
לא היה הסדר לגבי העונש.
2. על פי כתב האישום המתוקן, בעובדותיו הודה הנאשם, תקף הנאשם את המתלוננת, ילידת 1990, במספר הזדמנויות ואף איים עליה שלא כדין בפגיעה בגופה:
א. כינה אותה
"זונה ושרמוטה" וסטר על לחייה משסירבה לבקשתו לחצות, בהליכה, צומת, בעת שדלק ברמזור אור אדום.
האירוע אירע במועד בלתי ידוע בסוף שנת 2010.
ב. צעק על המתלוננת כי היא מתנהלת כמו שרמוטה, ומשסירבה לדבר עמו והמשיכה ללכת, אחז אותה בכתפה בחוזקה והצמיד אותה בכוח לעמוד חשמל. לאחר מכן היכה בעמוד חשמל בידו עד שנפצע ונזקק לטיפול רפואי.
האירוע אירע ביום 29.3.11.
ג. נכנס לחדר בו שהתה המתלוננת, במהלך פגישת יעוץ שעסקה ביחסיה עם אביה, ומשך בידה עד שיצאו מהבנין. בהיותם מחוץ לבנין סטר לה פעמיים על לחייה, ולאחר שהיכה בידיו בגזע עץ שהיה בסמוך, עד שנפצע, איים עליה, בכוונה להפחידה באומרו
"תראי מה הייתי עושה לך", ונגח בפניה. כתוצאה מהמכה שהיכה הנאשם בגזע העץ, נזקק לטיפול רפואי בבית חולים וידו גובסה.
האירוע אירע ביום 3.5.11 בשעה 17:00.
ד. במהלך ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת למחרת הפגישה עם היועץ ובנוגע אליה, אמר הנאשם למתלוננת כי אם לא תבין בדרך יפה זה יהיה באלימות. בהמשך דרש ממנה להתפשט, ומשסירבה, משך בחוזקה את חולצתה וקרע אותה. מייד לאחר מכן, בעט בה פעמיים ברגלה וגרם לה לשטף דם ופצע. משאמרה לנאשם כי היא רוצה לעזוב את הדירה, היכה אותה בידו המגובסת והפילה לרצפה. כאשר יצאה המתלוננת מהדירה, הצמיד הנאשם את ידו המגובסת לצווארה, משך אותה במסדרון והטיח את גופה בקיר.
האירוע אירע ביום 4.5.11 בשעות הבוקר.
ה. משהגיע אביה של המתלוננת כדי לאסוף אותה (המתלוננת עזבה את הדירה לאחר שהנאשם הלך) והכניס אותה לרכבו, נשען הנאשם על המכונית ואיים עליה, בכוונה להפחידה, כי היא שייכת רק לו.
3. בטיעוניה לעונש עתרה באת כוח המאשימה להטלת עונש מאסר בפועל, משמעותי, על הנאשם. לגישתה, המסוכנות העולה מהתנהגות הנאשם, כמפורט בכתב האישום מכאן, וחששה של המתלוננת, כפי שבאה לידי ביטוי בעדותה בבית המשפט, ממנו, מחייבת הטלת מאסר בפועל שלא יפחת משנתיים - שנתיים וחצי.
מנגד עתר ב"כ הנאשם להטלת עונש מאסר שיחפוף את תקופת המעצר של מרשו. לגישתו, העבירות אותן עבר אינן מצדיקות הטלת מאסר מעבר
"לתקופה שהוא יושב" וכי הוא למד את לקחו והביע חרטה. לדבריו אין הוא מסוכן יותר למתלוננת והראיה שלא יצר כל קשר עמה בתקופת מעצרו ולא שלח אליה חברים על מנת להניא אותה מלהעיד נגדו. עוד הוסיף ב"כ הנאשם, כי עבירת מעשה הסדום (ריבוי עבירות) שיוחסה למרשו, בכתב האישום המקורי, נמחקה משום קשיים ראייתיים שנתגלו במהלך חקירתה הנגדית של המתלוננת שפגמו קשות ביכולת המאשימה לבסס הרשעה בעבירה זו. לטענתו, ללא עבירה זו, היה כתב האישום מוגש לבית משפט השלום וסביר להניח שמרשו לא היה נעצר עד תום ההליכים.
לא הוגש תסקיר נפגעת עבירה ולא התבקש תסקיר מבחן בעניינו של הנאשם.
4. הנאשם שלפנינו הודה והורשע בעבירות אלימות ואיומים כלפי בת זוגו, אשר רמסו את כבודה, את האוטונומיה שלה ואת זכותה לשלום גופה: סטר על לחייה בשני אירועים שונים, אחז בכתפה והצמידה לעמוד חשמל, נגח בפניה, בעט פעמיים ברגלה (וגרם לה לשטף דם ופצע), היכה אותה בידו המגובסת, הפילה לרצפה והטיח את גופה בקיר. להוסיף חטא על פשע, איים הנאשם על המתלוננת, כי יחבול בגופה תוך שהוא עצמו מכה ופוצע את ידיו, מדגים לה מה יעלה בגורלה אם תחרוג ממידת ההתנהגות הראויה המצופה, כי תנהג לפיה.
לא מדובר באירוע אחד, חריג, המלמד על מעידה חד פעמית. כתב האישום מגולל מספר אירועים המתפרשים על פני פרק זמן של כחמישה חודשים, שהלכו והסלימו, והמלמדים על דפוס התנהגות קבוע של הנאשם, של התעמרות במתלוננת כדבר שבשגרה.
5. מסוכנותו של הנאשם נלמדת מעצם מעשיו. איננו זקוקים לתסקיר מבחן בעניינו כדי להכיר בכך (ב"כ הנאשם סירב להצעת בית המשפט לדחות את הטיעונים לעונש לצורך הזמנת תסקיר והיתנה זאת בשחרורו).
הנאשם ראה במתלוננת רכוש פרטי, שיכול הוא לנהוג בו מנהג בעלים ולעצב אותו על פי רצונו - לא חצתה ברמזור אדום כפי שביקש קילל אותה וסטר על לחייה, קשרה סינר לאחד העובדים במקום עבודתה קילל אותה, אחז בכתפה בחוזקה והצמיד אותה לעמוד חשמל, סירבה להתפשט כדרישתו, משך את חולצתה, קרע אותה, בעט בה עד זוב דם ומשביקשה לעזוב את הדירה היכה אותה בידו המגובסת, הפילה ארצה וכך הלאה.