הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות הנוגעות לנהיגה רשלנית, שגרמה לתאונת דרכים בגינה ארעה חבלה של ממש לקטין והפקרתו. הנאשם לא עצר במקום התאונה כדי לעמוד על תוצאותיה, לא הזעיק עזרה, לא דיווח למשטרה על התאונה ולמעשה אותר בבית חברו ע"י המשטרה כשלוש שעות לאחר שאירעה.
הוראות החיקוק בהן הורשע הנאשם הינן: סעיף 64א(א) לפקודת התעבורה שעניינו הפקרה לאחר פגיעה (להלן: "הפקודה"), תקנה 33(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א - 1961 - הקובעת חובה להשתמש בכביש בלבד (להלן: "התקנות"), תקנה 38(א) לתקנות - האוסרת נהיגת רכב על פני המדרכה או שולי הדרך וסעיפים 62(2) ו-38(3) לפקודה שעניינם נהיגה רשלנית וגרימת חבלה.
הצדדים הגיעו להסדר טיעון (ת/1) - כתב האישום תוקן, הנאשם נשלח לשירות המבחן לקבלת תסקיר בהסכמה, והטיעונים לעונש לעניין רכיב המאסר היו בהסדר מסגרת התוחם את גבולות הענישה.
ב"כ המאשימה עתרה ל - 18 חודשי מאסר בפועל וב"כ הנאשם רשאי היה לעתור ל - 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, וכך עשה.
באשר ליתר רכיבי הענישה טענו הצדדים באופן חופשי.
לבית המשפט הוגש תסקיר עם המלצה להימנע מהטלת מאסר לריצוי בין כתלי הכלא.
עמדות הצדדים:
ב"כ המאשימה סבורה כי נהיגתו הרשלנית של הנאשם הינה ברף הגבוה בשים לב כי הפר מספר חובות זהירות חקוקות, פגע בקטין בשביל המיועד לרוכבי אופניים בלבד אשר אמור להיות מבצרו – ואם לא די בכך – הסיכון שהנאשם יצר התממש לכדי פגיעה והנאשם נמלט מהמקום מבלי להגיש סיוע או לקרוא לעזרה.
הודגש ע"י ב"כ המאשימה כי הנאשם לא הסגיר עצמו למשטרה מיוזמתו אלא אותר לאחר פעולות חקירה מודיעיניות, שנשאו פרי כעבור 3 שעות ממועד האירוע.
ב"כ המאשימה גורסת כי מתחם הענישה כולל רכיב מאסר החל מ - 6 חודשי מאסר שניתן להמירם בעבודות שירות עד - 24 חודשי מאסר בפועל, פסילת רישיון החל מ - 3 חודשים עד 12 שנים, פיצוי לנפגע וקנס משמעותיים.
ב"כ המאשימה ביקשה לשלוח את הנאשם אל מאחורי סורג ובריח ולהימנע מאימוץ המלצות התסקיר שהיה חיובי, נוכח חומרת העבירות והערכים המוגנים הגלומים בה.
לטענת ב"כ המאשימה על בית המשפט לשדר מסר חד, ברור ומרתיע לנאשם בפרט ולציבור הנהגים בכלל על דרך ענישה מחמירה בצד עבירת ההפקרה על גווניה.
מנגד, ב"כ הנאשם סבור כי נסיבות ביצוע העבירות במקרה דנן אינו ברף גבוה וכי החבלות שאירעו בפועל למעורב קלות, על כן ביקש לקבוע את נקודת ההלימה של העונש ברף הנמוך של המתחם.
ב"כ הנאשם הפנה להודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה הן בחקירתו במשטרה והן בבית המשפט, להליך הטיפולי-שיקומי המוצלח שעבר במסגרת פיקוח מעצר למשוחררים למעצר בית לתקופה ממושכת, הליך שהנאשם עדיין עובר הנאשם במסגרת שירות המבחן.
בטיעוניו הצביע ב"כ הנאשם על גילו הצעיר של הנאשם ועל לקיחת האחריות.
לעניין מתחם הענישה סבור ב"כ הנאשם, כי המתחם ההולם והנוהג בצד עבירת ההפקרה לפי סעיף 64א(א) לפקודה נע בין עונש של"צ לעונש של מאסר בעבודות שירות ועל כן ביקש מבית המשפט לאמץ את המלצות תסקיר שירות המבחן.
ב"כ הנאשם הביע את רצונו של הנאשם לפצות את המעורב בכל סכום שיקבע על ידי בית המשפט.
ב"כ הנאשם ביקש מבית המשפט לקחת בחשבון במסגרת שיקוליו את היות הנאשם פסול עד תם ההליכים החל מיום 15.12.13.
עוד הפנה הסנגור לכך שהנאשם שהה במעצר מאחורי סורג ובריח מיום 11.12.13 ועד יום 15.12.13. ביום 15.12.13 שוחרר למעצר בית מלא ואולם במהלך התקופה עד למתן הכרעת הדין הוקלו התנאים עד כי ביום 15.7.14, בוטל מעצר הבית במלואו.
הנאשם הוסיף על דברי בא כוחו וציין, כי מרגע מעצרו ערך חשבון נפש והבין את טעותו.
הנאשם דיווח כי הטיפול במסגרת שירות המבחן סייע לו והינו גורם מייצב ומעמיד גבולות עבורו.
הצדדים הגישו פסיקה.
דיון
כאמור ברישא הנאשם נהג ברשלנות, גרם לתאונת דרכים בתחום המיועד להולכי רגל ורוכבי אופניים בלבד. כתוצאה ממנה נחבל קטין (יליד 2006) חבלה של ממש, הגדיל הנאשם לעשות כאשר עזב את המקום, הפקיר את הקטין ונמנע מלהושיט עזרה כלשהי.
התכלית והערך המוגן בצד העבירות שבליבת האירוע
תאונות דרכים הפכו מכת מדינה ומספר הנפגעים עולה על מספר חללי מערכות ישראל מאז קום המדינה. בנסיבות העניין נרתמים גם בתי המשפט להילחם בנגע זה. קיים אינטרס חברתי לחנך לכיבוד חוקי התעבורה כדי להעלות את רמת הביטחון למשתמשים בדרך, לסייע למערכת האכיפה ולהרתיע הן את היחיד והן את הרבים על ידי החמרה בענישה.
באשר לעבירת ההפקרה - בבסיסה קיימות הן חובות חוקיות והן מוסריות.
על עבירת ההפקרה לאחר פגיעה ועל התכליות העומדות מאחורי הנורמה הקבועה בסעיף 64א לפקודת התעבורה נקבע בע"פ 5000/08 דוד סומך נ' מ"י, הרכב הש': א. ריבלין, א. פרוקצ'יה, י. דנצינגר, 22.3.09 (להלן: "פרשת סומך") כדלקמן:
"מטרתה המרכזית של הנורמה הקבועה בסעיף 64א לפקודת התעבורה היא להבטיח מתן עזרה מיידית לנפגע בתאונה על-ידי נהג שהיה מעורב בתאונה ונמצא במקום, ולהגן בכך על חייו ועל שלומו הגופני של הנפגע. בד בבד, היא נועדה גם למנוע מנהג מלחמוק מאחריות לתאונה, ולהקל על רשויות אכיפת החוק לברר כיצד נגרמה התאונה ומי אחראי לה ...
העבירה חלה על כל מעורב בתאונה, בלא קשר לשאלת אחריותו לתאונה.
הנורמה של איסור על הפקרה, מעבר לתכליתה להגן על הנפגע ולהקל על אכיפת החוק ביחס לנהגים עבריינים, נועדה לעגן במשפט את החובה המוסרית החלה על אדם המעורב באירוע פוגעני לסייע לזולתו שנפגע, לדאוג לשלומו ולהציל את חייו. חובה מוסרית זו קיבלה לבוש משפטי מחייב במסגרת חוק המשקף קיומה של אמנה חברתית המושתתת על יסודות של אתיקה וערכים אנושיים.
בקובעו עונשים חמורים לעבירת ההפקרה על שתי חלופותיה ביטא המחוקק את גישתו בדבר כובד האחריות המשפטית והמוסרית הרובצת על נהג מעורב בתאונת דרכים...ענישה זו אמורה להעביר מסר לציבור שיש בו משום הוקעה של מעשי הפקרה של נפגעים בכביש, ומשום הרתעה אפקטיבית מפני הפרת הנורמה המוסרית-משפטית הקשורה בעבירה זו".
החובה המוסרית לסייע לנפגע חלה גם על אדם מעורב באירוע פוגעני ולא רק על נהג [עיין: ע"פ 5867/09 קרביאשוילי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 10 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (2010)].
עיגון עבירת ההפקרה בפקודת התעבורה מגלם את עקרון הסולידריות החברתית, שהינו ערך חברתי מוגן ועיקרון הכרחי לקיומה של חברה תקינה. העיקרון הפך מחובה מוסרית לחובה משפטית [מעין "לא תעמֹד על דם רעך" (ויקרא, י"ט, ט"ז) עיין גם: חוק לא תעמוד על דם רעך, תשנ"ח-1998].
עבירת ההפקרה נועדה גם למנוע מצב בו הנהג המעורב בתאונה חומק מאחריות, על-ידי הימלטות של "פגע וברח", ובקביעתה יש כדי לסייע לרשויות האכיפה באיתור האחראים לתאונה (ע"פ 1977/05 גולה נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2006)).
"בשל הערך המוסרי-חברתי המעוגן בעבירה זו, לצד התכלית החשובה של הבאת עבריינים לדין, נקבע בדין עונש מחמיר, שאף הוחמר מאוד ביסודו בתיקון החוק מס' 101 בתשע"ב-2011. אף הפסיקה הצטרפה למגמה זו בהציבה רף ענישה מחמיר בעבירות מעין אלה (ע"פ 2247/10 ימיני נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 62 לפסק דינו של השופט עמית (2011)). [ עיין: עפ 1789/14 עינת נחמיה נ' מ"י, ].
בתיקון מס' 101 מיום 9.11.11 לפקודת התעבורה, קבע המחוקק רמות חומרה לעבירת ההפקרה על פי היסוד הנפשי הנלווה לביצוע העבירה.
אם עסקינן בהפקרה שהיסוד נפשי הינו רשלנות - העונש המרבי הינו שלוש שנים וכאשר עסקינן ביסוד נפשי של מודעות - העונש המרבי הינו 7 שנים.
ברם, אם לנסיבות של מודעות נלווית תוצאה חמורה - העונש המרבי בגין עבירת ההפקרה עומד על 14 שנות מאסר חלף 9 שנות מאסר שהיו קבועות טרם התיקון.
בשל החומרה הנעוצה בעבירת ההפקרה לאחר פגיעה נאמר עליה כי היא "מהבזויות שבעבירות, עבירה שיש בה חומרה וכיעור, ובאיש אשר יחטא בה דבק פגם מוסרי וחברתי כבד" [ע"פ 2247/10 ימיני נ' מ"י, הרכב הש': א. א. לוי, ח. מלצר, י.עמית, 12.1.11 (להלן: "עניין ימיני"), בפסקה 77; ראו גם בהקשר זה: רע"פ 3626/01 ויצמן נ' מ"י, פ"ד נו(3) 187; ע"פ 7224/03 חסון נ' מ"י, הרכב הש': מ. חשין, ד. דורנר, א. א. לוי, 20.11.03].
מתחמי הענישה הרלבנטיים
כאמור נמצא הנאשם אחראי לתאונת הדרכים ותוצאותיה.
מתחם הענישה לעבירה של נהיגה ברשלנות, שגרמה לתאונת דרכים בגינה נחבל אדם חבלות של ממש כוללת רכיב פסילת רישיון שלא תפחת משלושה חודשים כפי שנקבע על ידי המחוקק.
אם רף הרשלנות גבוה יותר או אם מתלוות עבירות חמורות נוספות ו/או אם תוצאות התאונה קשות - תקופת הפסילה תהא ממושכת יותר ויתווסף גם רכיב מאסר - החל ממאסר על תנאי ועד מאסר בן מספר חודשים (עיין: רע"פ 4944/14 חיים פינקס נ' מ"י, הש' ח. מלצר, 16.7.14, רע"פ 2023/14 יעקב הורוביץ נ' מ"י, הש' ח. מלצר, 1.4.14, רע"פ 1583/14 יאיר שמיר נ' מ"י, הש' ס. ג'ובראן, 11.3.14, רע"פ 1042/14 פרנקו יצחק נ' מ"י, הש' א. שהם, 11.2.14, עפ"ת 2235-04-13 אלינור בוארון נ' מ"י, הש' ט. חיימוביץ', 16.12.13).
בעניינינו הנאשם בנוסף לאחריות לתאונה הורשע גם בהפקרה לאחר פגיעה לפי סעיף 64א(א) לפקודה, שהיסוד הנפשי שבבסיס העבירה הינו רשלנות.
נוכח חומרתה ושכיחותה של התופעה בתי המשפט הבהירו כי יש צורך בענישה הולמת ומרתיעה גם לפני תיקון 101 לפקודה וביתר שאת גם לאחריו.
ההתמודדות עם המציאות העגומה מחייבת פעולה במישורים שונים – ציבורי, חינוכי, חברתי, תרבותי ואכיפתי.
מתחם הענישה לעבירת ההפקרה כולל רכיב מאסר החל משישה חודשי מאסר, שניתן להמירם בעבודות שירות ועד 24 חודשי מאסר בפועל (עיין: רע"פ 6823/13 ניסים בראנץ נ' מ"י, הש' א. שהם, 28.11.13 (להלן: "עניין בראנץ") ורכיב פסילה שלא תפחת משלוש שנים (סעיף 40 לפקודת התעבורה).
[כאשר עסקינן בהפקרה לפי סעיף 64א(ב) עונש המאסר יכול להגיע לארבע וחצי שנות מאסר (ע"פ 8219/13 אחמד סירחאן ואח' נגד מדינת ישראל (15.9.14)].
בע"פ 7224/03 חסון הנ"ל נדון ערעורו של מי שהוטלו עליו מאסר בן 6 חודשים לריצוי בעבודות שירות ופסילת רישיון נהיגה בפועל ל-4 שנים בגין עבירת ההפקרה לאחר פגיעה. בית המשפט העליון הביע תמיהה על "העונש הקל-עד-למאוד" שהוטל ועל כך שהמדינה לא ערערה על פסק הדין, ודחה את הערעור על פסילת רישיון הנהיגה;
בפרשת סומך הנ"ל אושר עונש שכלל בין היתר 10 חודשי מאסר בפועל ופסילת רישיון נהיגה בפועל ל-5 שנים;
בעניין ימיני הנ"ל קבע בית המשפט העליון (בפסקה 83), כי "שעה שמדובר בעבירת הפקרה לאחר פגיעה הניצבת לבדה, נע העונש בין 9 חודשי מאסר לבין 24 חודשי מאסר בפועל".
בעניין בראנץ התערב בית המשפט המחוזי בהכרעת הדין והרשיע את הנאשם בעבירה לפי סעיף 64א(א) לפקודה, קבע מתחם ענישה של 6 חודשי מאסר עד 24 חודשים, התערב בעונש והעמידו על 15 חודשי מאסר ו- 7 שנות פסילה.
ברע"פ 6988/12 אורי ראובן נגד מ"י, הש' א. רובינשטיין, 27.9.12, הוטל מאסר בן שנה ולא אומצה המלצת שירות המבחן להטלת עונש שניתן להמירו בעבודות שירות .
מתחם העונש ההולם נקבע בהתחשב בנסיבות העבירה ונסיבות מבצע העבירה במקרה הקונקרטי בשים לב לעקרון הענישה האינדיווידואלי, מכלול שיקולי הענישה השונים ומדרג השיקולים שנקבע בתיקון 113 לחוק העונשין.
המושג של מתחם העונש ההולם אינו זהה למושג טווח הענישה או למדיניות הענישה הנוהגת, מדיניות הענישה הנהוגה בעבירה הנדונה הוא רק אחד מהשיקולים שיש לשקול בקביעת מתחם העונש ההולם, ואין בסקירה של מספר פסקי דין כדי ללמד על המתחם הראוי במקרה מסוים (עיין: ע"פ 6048/13 מוחמד באשיר חוסיין נ' מ"י, הרכב הש': א. רובינשטיין, נ. הנדל, א. שהם, 14.8.14).
אין להוציא מכלל אפשרות כי לאותה עבירה יהיו כמה מתחמי ענישה שונים (עיין: ע"פ 2000/13 שמואל ברמן נ' מ"י, הרכב הש': ס. ג'ובראן, א. חיות, א. שהם, 5.2.14, ע"פ 1323/13 חסן נ' מ"י, הרכב הש': ע. ארבל, ח. מלצר, י. דנצינגר, 5.6.13, ע"פ 7655/12 פייסל נ' מ"י, הרכב הש': ס. ג'ובראן, י. דנצינגר, נ. הנדל, 4.4.13).
מתחם העונש ההולם מבקש לשמור על יחס הולם בין אשם לבין מתחם ולא בין מתחם (של אחד) לבין מתחם (של אחר). בקביעת מתחם העונש ההולם על פי סעיף 40ג(א) לחוק העונשין יש להתחשב בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה - נסיבות אלה משתנות מנאשם אחד לנאשם אחר, ולפיכך גם כאשר שני נאשמים ביצעו את אותה עבירה – אין הכרח, כי ישמר יחס מוגדר מראש של הלימה בין מתחם אחד לאחר (עיין: ע"פ 6053/13 אלעביד פאיז נ' מ"י, הרכב הש': ס. ג'ובראן, א. שהם, ד. ברק-ארז, 10.4.14).
מן הכלל אל הפרט
נסיבות ביצוע העבירות
במועד ביצוע העבירה היה הנאשם נהג חדש.
האירוע התרחש ביום 10.12.13 שעה 21:20 עת נהג הנאשם ברכב מסוג מזדה ברחוב ויצמן באשדוד מכיוון דרום לצפון.
הנאשם סטה עם רכבו מהכביש ללא הסבר מניח את הדעת והמשיך לנהוג צפונה על שביל ומדרכה המיועדים להולכי רגל ורוכבי אופניים בלבד.
קטין - יליד 2006 שרכב על אופניו על השביל הנ"ל, התנגש עם גלגלו הקדמי של אופניו בבית הגלגל הקדמי השמאלי של הרכב ( להלן: "התאונה").
הקטין נפל לשביל, נחבל בגופו חבלות של ממש והאופניים נשברו.
למרות האמור, עזב הנאשם את הקטין, עזב את המקום, לא הושיט עזרה ולא קרא לשירותי ההצלה ו/או משטרה.
אמנם הנאשם עצר את הרכב במקום עם קרות התאונה אך מיד לאחר מכן עזבו, תחילה נע על השביל לכיוון צפון, ובהמשך חזר אל הכביש הדו מסלולי ברח' ויצמן.
כשהגיע הנאשם עם הרכב במקביל למקום האירוע, אולץ על ידי אמו של הקטין לעצור כאשר זו ניצבה לפני הרכב והכתה על מכסה המנוע - בכדי להעמידו על תוצאות האירוע.
דא עקא, הנאשם התעלם מהאם ושוב נמלט, הפקיר את הקטין, לא הזעיק עזרה, לא דיווח למערכת האכיפה ולא מצא לנכון להסגיר עצמו מיוזמתו למשטרה.
בסופו של דבר אותר הנאשם בבית חברו קצת על ידי המשטרה לאחר חצות יום האירוע ונעצר.
הנאשם הפר חובות חוקיות המוטלות על כל נהג המעורב בתאונה - לעצור במקום, לעמוד על תוצאות התאונה, להושיט עזרה אנושית לנפגע, לדווח לרשות האכיפה ולאפשר מיצוי חקירת נסיבות התאונה.
הנאשם התחמק מלקיחת אחריות למעשיו עד לאחר שרשויות החוק איתרוהו.
לנאשם היו שלוש הזדמנויות - שלוש נקודות זמן לבחון תוצאות האירוע ומעשהו:
הראשונה - מיד עם הפגיעה בקטין, השנייה - עת אולץ על ידי אמו של הקטין לעצור על הכביש במקביל למקום התאונה על מנת להעמידו על תוצאותיה והשלישית - במהלך הזמן שחלף מעת שנמלט ועד שאותר על ידי המשטרה .
נסיבות עבירת ההפקרה חמורות ומצויות ברף הגבוה של העבירה.
חסד נעשה עם הנאשם שלא הועמד לדין בעבירה לפי סעיף 64א(ב) לפקודה, שכן נסיבות התאונה והתנהגותו של הנאשם מיד לאחריה מלמדות, כי היה מודע לפגיעה אך בחר להתחמק מאימת הדין.
גם הנהיגה הרשלנית ברף גבוה.
נסיבות קרות התאונה, כשלעצמן, הנוגעות לאופן נהיגתו של הנאשם ברכב - חמורות.
הנאשם נהג במקום אסור, במקום שלא היה מיועד לכלי רכב, במקום שניתן לכנותו כמבצרם של הולכי רגל ורוכבי אופניים.
הנאשם יצר סיכון שהתממש לכדי תאונה שכתוצאה ממנה נחבל אדם – קטין – אם לא די בכך עזב את מקום האירוע לא הושיט עזרה ולא קרא לשירותי הצלה.
תוצאות התאונה
הקטין פונה לבית החולים שם אובחנו חבלות בגפיו, בפניו ושבר בשן. הקטין קיבל טיפול רפואי ויום לאחר האשפוז שוחרר מבית החולים במצב כללי טוב עם נפיחויות בפנים, שן קדמית שבורה ושפשופים בגפיים.
תוצאות התאונה בהתייחס לחבלות לגופו של הנפגע אף שאינן ברף הגבוה, אין להקל ראש בגינן בשים לב למכלול הנסיבות.
עברו של הנאשם
לנאשם עבר תעבורתי ועבר פלילי.
בעברו נדון הנאשם בבית המשפט לנוער בגין עבירות של נהיגה ללא רישיון, גניבת רכב והפרעה לשוטר במילוי תפקידו.
עברו הפלילי עניינו עבירת אלימות כלפי בת זוג.
נסיבות אישיות
הנאשם בן 24, יליד הארץ, רווק המתגורר בבית אימו.
לפרנסתו עובד כנהג חלוקת לחם באופן עצמאי.
מסקירת מסגרות חייו ניכרת חוסר התמדה שיטתית. את לימודיו המקצועיים סיים לאחר 11 שנות לימוד בשל קשיי לימוד והתנהגות.
לצבא לא גויס.
מתסקיר שירות המבחן עולה כי משפחת המוצא של הנאשם נתונה לחובות כספיים ולקשיים כלכליים אשר השפיעו על יכולתם של ההורים לתפקד כדמויות סמכותיות ומציבות גבולות.
סיכום והמלצות התסקיר
שירות המבחן דיווח כי במסגרת הליך המעצר הקשור עם תיק זה שהה הנאשם בתנאים מגבילים ללא הפרה כלשהי.
במסגרת פיקוח המעצר השתלב בקבוצה טיפולית ארוכת טווח לעצורי בית, תפקודו בקבוצה מאופיין ביחס אחראי ורציני, מתמיד ומשתף בתהליך האישי שעובר.
שירות המבחן התרשם כי הנאשם מגלה מוטיבציה כנה הנובעת מבשלות ובגרות לעריכת שינוי באורחות חייו.
ביחס לעבירה הנדונה הביע הנאשם בפני שירות המבחן צער ואמפטיה כלפי הקטין המעורב, תוך ראיית הפגיעה בו לטווח הארוך ולקיחת אחריות על השלכות התנהגותו באירוע העבירה.
שירות המבחן סבור כי מדובר בצעיר שהתנהגותו מזוהה עם נורמות שוליות, פועל באופן אימפולסיבי, ללא הפעלת שיקול דעת ובחינת השלכות מעשיו. לצד זאת - מגלה הנאשם יכולת חיובית להירתם להליך הטיפולי, תוך לקיחת אחריות ומגלה אמפטיה לראיית האחר.
שירות המבחן העריך כי הסיכוי להישנות עבירות בתחום התעבורה ו/או הפלילים ברמה נמוכה-בינונית והמליץ לבית המשפט להימנע מענישה של מאסר בפועל שלא בדרך עבודות שירות מחשש שכליאה של הנאשם עלולה להכשיל את הדרך בה החל.
מידת הפגיעה בערך החברתי
הערכים החברתיים שנפגעו עקב העבירה נשוא האישום הם עזרה הדדית וסולידריות חברתית, קיום מצוות שלטון החוק והסדר הציבורי.
מידת הפגיעה בערכים החברתיים, היא ברף הגבוה.
הנאשם חייב היה לדעת על המפגש בין האופניים לרכבו ועל נפילת הקטין שרכב עליהם.
הנאשם עצר מיד עם קרות התאונה, אך לא נותר במקום לעמוד על תוצאותיה בשום שלב קרי באף אחת מנקודות הזמן שיכול היה לעשות זאת.
אמנם תוצאות התאונה בהגדרה אינן מן הקשות בחומרה (ת/3) אך יש לזכור כי הנאשם קיפח באופן גס זכותו של הקטין לרכב על אופניו בביטחון, במקום המיועד לרוכבי אופניים ואסור לכלי רכב.
בהתחשב במקום קרות התאונה ונסיבות התרחשותה – הרשלנות כשלעצמה, הנעוצה באופן הנהיגה חמורה זאת בנוסף לחומרת עבירת ההפקרה.
נסיבות קרות התאונה ושילוב העבירות החמורות מעצימים את רף החומרה ומעמידים את מידת הפגיעה בערך החברתי ברף הגבוה אף שתוצאות האירוע אינן קשות.
הגם שהפקרה לאחר גרימת פגיעה חמורה היא נסיבה להחמרה בעונש (כפי שעולה מעמדת המחוקק בין היתר בסעיף 64א(ג)), פגיעה קלה במסגרת עבירת הפקרה אין בה כדי להפחית מדרגת החומרה הנעוצה בעבירת ההפקרה עצמה ויש לבחון אותה על פי נסיבותיה.
המתחם ההולם
בפנינו אירוע אחד הכולל מספר מעשים: נהיגה רשלנית שפגעה באדם, אי עצירת הרכב במקום התאונה על אף החובה לעצור כדי לעמוד על תוצאותיה, עזיבת מקום התאונה ללא מתן סיוע לנפגע וללא קריאה לעזרה, אי דיווח לרשויות האכיפה, בריחה מהמקום ואי לקיחת אחריות עד לאיתורו של הנאשם פי מידע מודיעיני - מה שמקשה על רשויות האכיפה לחקור נסיבות התאונה סמוך להתרחשותה בתנאי אמת, כשכלי הרכב בזירה.
בשקלול נסיבות האירוע ותוצאותיו, חומרת מעשיו של הנאשם, ההתחמקות מלקיחת אחריות, מדיניות הענישה [עיין: רע"פ 6823/13 נסים בראנץ נ' מ"י, הש' א. שהם, 28.11.13, רע"פ 6988/12 אורי ראובן נ' מ"י, הש' א. רובינשטיין, 27.9.12, עפ"ת 57273-06-14 חביש נ' מ"י, הרכב הש': י. גריל, כ. סעב, ס. ג'יוסי, 30.11.14, עפ"ת 33696-02-14 מ"י נ' עגלוני, הש' א. דראל, 10.3.14, עפ"ת 40503-10-13 האני פריג נ' מ"י, הש' ר. בן-יוסף, 21.11.13, עפ"ת 9048-07-12 אנדרי פונרינלינגן נ' מ"י, הש' ט. חיימוביץ',( 29.8.13)], תקופת המעצר שריצה הנאשם בקשר עם תיק זה, ובשים לב גם לנסיבות אחרות שאינן נעוצות בעבירות – נסיבות אישיות, גילו הצעיר של הנאשם הנמנה על קבוצת "בגירים צעירים" , עברו, תסקיר שירות המבחן והתרשמותו, ההליך הטיפולי – שיקומי בו החל הנאשם, החרטה שהביע במהלך ההליך המשפטי –
סבור בית המשפט כי אין לאמץ את המלצת שירות המבחן ויש ליתן עדיפות לאינטרס החברתי הציבורי של הרתעת היחיד והרבים על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם והליך שיקומו.
המתחם ההולם כאן הינו מאסר בפועל החל מ - 8 חודשים ועד 24 חודשי מאסר ופסילת רישיון נהיגה החל מ-3 שנים עד 7 שנים.
אשר על כן על הנאשם מוטלים העונשים הבאים:
מאסר בפועל בן 13 חודשים.
לציין כי אלמלא התסקיר החיובי והעובדה שהנאשם היה עצור, ולאחר שחרורו שהה במעצר בית בתנאים מגבילים - תקופה לא קצרה מבלי להפר אותם, היתה מוטלת עליו תקופת מאסר ממושכת יותר.
מאסר על תנאי בן 5 חודשים למשך 3 שנים והתנאי שהנאשם לא יעבור עבירה של הפקרה לאחר פגיעה לפי ס' 64א לפקודת התעבורה או תקנוה 144 לתקנות התעבורה.
פסילה מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 5 שנים בפועל.
נוכח גילו של הנאשם, מאסרו ומצבו הכלכלי אמנע מהטלת קנס לטובת אוצר המדינה,
ואולם הנאשם ישלם פיצוי על סך 12,000 ₪ לטובת משפחת קורבן העבירה.
הפיצוי ישולם ב - 10 תשלומים ראשון תוך 120 יום.
זכות ערעור תוך 45 יום.
<#4#>
ניתנה והודעה היום י' סיוון תשע"ה, 28/05/2015 במעמד הנוכחים.
החלטה
לנכות הפסילה שרוצתה מהפסילה החל מ – 15/12/13 שהוטלה בגזר הדין.
הפסילה תהיה ברצף ללא הפקדה נוספת.
<#6#>
ניתנה והודעה היום י' סיוון תשע"ה, 28/05/2015 במעמד הנוכחים.
החלטה
ניתן עיכוב ביצוע המאסר ל 45 יום.
הערבויות שהופקדו בתיק מ"ת 2712-12-13 ישארו בתוקפן וישמשו כערבויות להבטחת התייצבותו של הנאשם למאסר.
מוצא בזאת צו עיכוב יציאה מן הארץ.
ניתנה והודעה היום י' סיוון תשע"ה, 28/05/2015 במעמד הנוכחים.
הוקלד על ידי מיטל שילון