1. מחלוקת בנוגע לשימוש של הנתבע במקרקעין המנוהלים ע"י התובע הגיע לפתחו של בית המשפט בתביעה לפינוי וסילוק יד ולסעד כספי לדמי שימוש ראויים בגינם.
מבוא:
2. הנתבע, מחזיק במקרקעין הידועים כמגרש 106 בשכונת עין כרם ששטחם 460 מ"ר על פי הסכם חכירה עם התובע מיום 21/10/97. בנוסף, מחזיק הנתבע בחצר הצמודה לאותם מקרקעין בשטח של 90 מ"ר לשימוש לגינה בלבד (ייקרא להלן – "מגרש 106"). עניינה של התביעה שבפני הוא בנוגע בשאלת החזקה של הנתבע במקרקעין בשטח של כ-280 מ"ר שנטען כי פלש אליהם ומצויים במגרש 616 (להלן-"מגרש 616").
3. לאחר שהוגש כתב תביעה מתוקן ובטרם הוגש כתב הגנה, שלח הנתבע הודעה ביום 15/09/13 לתובע לפיה אין לו כל זיקה למגרש 616 (נספח 3 לתצהיר הנתבע, להלן-"הודעת ויתור"). בהתאם לכך, ביקש הנתבע כי תימחק התביעה והודיע כי לא יהיו לו כל טענות בנוגע למגרש 616. משלא נענה התובע לפנייתו זו, הוגש כתב הגנה בו הוכחש דבר הפלישה למגרש 616 או שימוש של הנתבע בו במועד כלשהו.
4. לאור האמור, התייתר הצורך בבירור ובמתן סעד לסילוק יד של הנתבע ממגרש 616 .
בהתאם לכך, עתירת התובע בסיכומיו היא לחיוב הנתבע בדמי שימוש ראויים לתקופה בת 7 שנים לאור השימוש שלו במגרש באותה תקופה.
טענות הצדדים:
5. התובע טוען כי ביום 24/5/12 הופתע מפקח מטעמו לגלות כי הנתבע פלש למגרש 616 הנמצא מדרום למגרש 106 בהיעדר הרשאה מהתובע. הנתבע הודה בפניו כי הוא מי שמחזיק במגרש וטען כי הובטח לו על ידי מנהל המחוז להקצות לו את המגרש. בהיעדר בסיס לטענה של הנתבע על הבטחה שלטונית הורה לו התובע לפנות על אתר את מגרש 616.
6. משלא נענה הנתבע לדרישה לסילוק יד הוגשה התביעה לפינוי ולדמי שימוש ראויים לתקופה בת 7 שנים בסך של 296,069 ₪. סכום שהופחת בסיכומי התובע לסך של 88,158 ₪.
7. הנתבע הכחיש כי הוא מחזיק במגרש 616. טענתו בעניין הבטחה שלטונית של מנהל המחוז נגעה למקרקעין אחרים ולא למגרש נשוא התביעה. מקרקעין המצויים בסמוך ובצמוד למקרקעין בהם הוא מחזיק לפי הסכם החכירה.
8.סכסוך ארוך שנים בינו ובין התובע אשר בגינו אף הוגשה תביעה קודמת כבר בשנת 1997 בת.א. 9536/97. נוכח זאת, הכחיש הנתבע את הטענה לפיה הופתע התובע לגלות בשנת 2012 על מצבו של מגרש 616 עובר להגשת התביעה הנידונה. נכון בדבר בפרט משלא היה כל שינוי בשימוש בו ובהיותו עזוב ונטוש מזה שנים ארוכות. לפיכך טען הנתבע להתיישנות התביעה וביקש לדחותה מחמת זאת ובהיעדר בקשה לפיצול סעדים בתביעה הקודמת.
9. לטענת הנתבע, מגרש 616 מופקר ונטוש כבר החל משנת 1997 ומבלי שהוא עצמו עשה בו שימוש בתקופה כלשהי. התביעה דנן, תכליתה להפעיל עליו לחץ כדבריו בניהול תביעה נוספת המתבררת בימים אלו בינו ובין התובע בנוגע למגרש 106 , וגורמת לו לטרחה לריק.
10.התראה שנטען שנשלחה אליו נסובה על מגרש 616 מבלי שצורף לו תשריט והיא הוצגה במסגרת התביעה האחרת. מה גם, שאין לו כל אחריות לבניית גדר במגרש 616 ולא היה לו כל צורך בה.
11. עוד נטען כנגד הדרישה לסעד כספי ללא ציון מועד תחילת השימוש, המוכחש כאמור ומבלי שחוות הדעת נחתמה ע"י השמאית. יתירה מכך, השומה נקבעה על פי שוויי המגרש ולא לפי שווי דמי שימוש ומכחש שיעורם המופרז.
דיון והכרעה:
12.המחלוקת בעיקרה היא בשאלת שימוש שעשה הנתבע במגרש 616 בתקופה נשוא התביעה. בנסבות אלו, טוב מראה עיניים של בית המשפט בנוגע למצבו של המגרש ולו גם עם פתיחת ההליך. בהתאם לכך, נעתרתי לבקשת הנתבע וביום 28.9.14 התקיים ביקור במגרש בנוכחות בעלי הדין.
13. במגרש 616 כפי שתואר בפרוטוקול שנערך במהלך הביקור, נראו סימנים קלושים וחסרי ערך בנוגע לשימוש שנעשה בו. סימנים, שאין בהם כדי ללמד על שימוש ואף לא על חזקה של הנתבע במגרש. במה דברים אמורים: המגרש, פרוץ ואינו מתוחם בגדר בחלק הגובל עם המגרש של השכן, העד מר כנפי ובדומה לכך גם בגבול המגרש עם המגרש של שכן אחר, מר גרינפלד. בחלק הגובל עם הבית שבנה הנתבע במגרש הסמוך, אין כלל גדר וניתן לצאת מהבית לחצר שבמגרש 616. בצדו הרביעי של המגרש הפונה לרחוב, מצויים גדר ושער חלודים. בשער ניראה מנעול רב בריח שחלק ממנו נעקר (עמ' 4 שורות 17-18).
14.במגרש כאמור, לא נראו סימנים המעידים על שימוש בו ואף לא הוצגו תמונות מטעם התובע על מצבו בתקופה נשוא התביעה על מנת להוכיח את השימוש, טיבו ומיקומו ככל שנעשה ע"י הנתבע.
במגרש, גדלים מעט עשבים שוטים ומצויים זרדים על האדמה. מיכל סולר מוצב בפינה של המגרש הגובלת עם המגרש של השכן. מכל, אשר אין חולק כי שימש בעבר את השכן כנפי. בנוסף, על הקרקע מונח חלק של צינור גומי ללא חיבור למקור מים או לצנרת כלשהי (עמ' 4 שורות 18-20).
15. על מכל הסולר העיד מר כהן מטעם התובע. לדבריו, המכל שייך למר כנפי שגם הוא פלש למגרש. לעניין בניית הגדר הפונה לרחוב , הודה העד כי הוא לא נכח בעת בנייתה. לדבריו, עסקינן בפלישה הדרגתית של הנתבע למגרש 616 עם סיום הבניה הבלתי חוקית שלו במקרקעין הסמוכים (עמ' 4 שורות 23-26). עדות זו, היא עדות סברה ודינה להידחות.
16. מנגד העידו הנתבע והשכן מר כנפי על מצבו של מגרש 616. הנתבע העיד כי הגדר שנראתה בביקור, קיימת כבר עשרות שנים מבלי שהדבר נסתר בצילומי אוויר או בחוות דעת של מומחה לפיענוח צילומי אויר או בראיות אחרות מטעם התובע. יתירה מכך, בביקור במגרש נראו סימני גדר אבן קדומה אשר אין כל טענה בדבר אחריותו של הנתבע לגביה. היא הנותנת, כי היו אחרים שביקשו בעבר מטעמיהם ולצרכיהם, לבצע פעולות גידור בדומה לגדר הפונה לרחוב (ראו תמונות נ/1, נ/2 ו- נ/4).
17.מר כנפי העיד על מגוריו במשך כ- 35 שנה בסמוך למגרש 616 ובסמוך לנתבע שביתו נבנה במגרש הסמוך לו. לדבריו, במגרש 616 נעשה בעבר שימוש ע"י אדם אחר שעבד בבית הספר החקלאי (עמ' 22 שורות 6-7). הדבר מתיישב עם עדותו של הנתבע לפיה היו במגרש בעבר חממות של מר קמחי. לדברי הנתבע, לאחר שמר קמחי עזב את המגרש החזיק בו מר כנפי וגזרי עצים שנותרו בו, שייכים למר כנפי (עמ' 4 שורות 31-34).
18. חזקה על התובע כי היה מביא להעיד את השכן הגובל עם מגרש 616, מר גרינפלד , ככל שעדותו הייתה עומדת לטובתו על מנת לתמוך בגרסתו של העד כהן לפיה הלה אמר לו כי הנתבע בנה את הגדר. מה גם, שהדבר לא הובא בתצהירו של העד ופוגע במהימנותו. כך גם, לא בכדי ביקש העד כהן מר גרינפלד לפנות מהמגרש מה ששייך לו שכן, המגרש מצוי בצמוד למגרש של הלה וללא גדר התוחמת ביניהם (עמ' 12 שורות 3-6). משלא הוזמן מר גרינפלד להעיד, יש בכך כדי לתמוך בגרסתו של הנתבע (ע"א 565/88 בנק למימון וסחר נ' מתיתיהו, פ"ד נה(4)651,658). יפים הדברים בפרט בהיעדר ראייה אחרת מטעם התובע לסתור את גרסת הנתבע שהכחיש בנייה , החזקה או שימוש במגרש 616 (עמ' 4 שורות 20-24).
אוסיף כי העד מטעם התובע לא עשה עלי רושם מהימן בעדותו על איומים מצד הנתבע לפגוע במי שיעז להיכנס למגרש ולפרק את המנעול בשער (עמ' 11 שורות 21-22). ככל שאכן היה איום כאמור, צפוי שהעד היה מצהיר עליו לאור חומרת הדברים. כך גם, אין לשער שהתובע היה מנהל מו"מ ושולח מכתבים לנתבע בנוגע למגרש 616 מבלי להלין או להתריע במסגרתם כנגד איומים מצד הנתבע.
19. לעניין טיבו ותוכנו של המשא ומתן שהתנהל בין הצדדים, השתכנעתי כי זה נוהל בעיקרו בנוגע למגרש הסמוך בו מחזיק הנתבע. גם אם במסגרתו השתרבב עניינו של מגרש 616 , לא מצאתי כי די בשיח שנוהל בין הצדדים משום ראייה לחזקה ייחודית או בלעדית של הנתבע במגרש 616. נכון הדבר לאור העדויות מהן עלה כי נעשה שימוש במגרש ע"י השכנים ובהיותו פרוץ לכל עבר, למעט לכיוון הרחוב מבלי שהוכח כי הנתבע בנה את הגדר כאמור. שורת ההיגיון אומרת כי ככל שהנתבע אכן טען לזכותו במגרש 616 ואף הקים גדר כנטען ע"י התובע, הוא לא היה מותיר את המגרש פרוץ בפאותיו האחרות ואף מאפשר לשכניו לעשות בו שימוש כלשהו.
20. למעלה מן הצורף ייאמר, כי אף אם הוקמה סוכה ע"י הנתבע במגרש, מה שלא הוכח בראיות מטעם התובע, אין בכך כדי לבסס עילת תביעה לדמי שימוש ראויים. בפרט, לא למשך 7 שנים משלא הוכח כי נעשה שימוש בסוכה למשך כל אותה תקופה.
21. סיכומו של דבר. התובע לא עמד בנטל להוכיח כי הנתבע הקים את הגדר שנימצא כי היא תחמה את מגרש 616 מכוון אחד בלבד וכן לא הוכח כי הוא עשה שימוש במגרש. להיפך הוא הנכון. הוכח כי אחרים עשו שימוש במגרש, מה שמשליך על שוויי דמי השימוש הראויים בהיעדר חזקה ייחודית במגרש , ככל שהיה מוכח השימוש של הנתבע בו.
22. לאור האמור, התביעה נדחית.
23. אני מחייבת את התובע בהוצאות לשכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪.
עותק יישלח לצדדים.
ניתן היום, ה' כסלו תשע"ז, 05 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.
