אינדקס עורכי דין | פסיקה | המגזין | טפסים | פסקדין Live | משאלים | שירותים משפטיים | פורום עורכי דין נגישות
חיפוש עורכי דין
מיקומך באתר: עמוד ראשי >> חיפוש פסקי-דין >> סע"ש 22426-07-12

סע"ש 22426-07-12

תאריך פרסום : 03/01/2017 | גרסת הדפסה

סע"ש
בית דין אזורי לעבודה ירושלים
22426-07-12
29/11/2016
בפני השופטת:
שרה שדיאור

- נגד -
התובע:
משה יעקב גרינפלד
עו"ד אביטל קרטר
עו"ד מירי ברוך
הנתבעות:
1. רשת חן בע"מ
2. רשת מזנונים מאיר חן בע"מ

עו"ד רמי פנירי
עו"ד אופיר כהן
פסק דין

29 נובמבר 2016

 בפני בית הדין תביעת התובע, משגיח כשרות בנתבעות ,לפיצויי פיטורים ,פדיון חופשה דמי הבראה הפרשות לפנסיה וכדומה.

הנתבעות טענו כי אינן המעבידים, כי נסיבות סיום עבודתו לא הקנו לו פיצויים נוכח הודעת הרבנות ואף אינו זכאי  להודעה מוקדמת.

עוד טענו כי שולמו לו כל זכויותיו וכי הרבנות היא המעסיקה.

 

העובדות

  1. התובע החל לעבוד לכל הפחות ב 2/2009 וסיים לעבוד באפריל 2012.
  2. השכר המופיע בתלושי המשכורת הוא השכר ששולם לתובע בחשבון הבנק.
  3. לתובע שולם על חשבון דמי הבראה סך של 2,459 ₪ בתשלומים שונים.

 

המחלוקת

  1. מה היה מועד תחילת עבודתו של התובע האם 21/5/07 כטענתו או שמא פברואר 09' כטענת הנתבעים.
  2. מתי סיים עבודתו בפועל האם בסוף מרץ 2012 כטענת הנתבעת או בסוף יוני כטענתו והאם מגיע לו שכר עקב שלושת חודשים אלה.
  3. מה היה היקף משרתו של התובע ובסיס השכר לחישוב זכויותיו.
  4. מה היו נסיבות סיום עבודתו האם יש לראות בפניית הנתבעת 2 לרבנות ובהתנהלותה ובהודעת הרבנות פיטורים או שמא חדל התובע מיוזמתו לעבוד. כתוצאה האם זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין העדר שימוע וככל שכן באיזה שיעור.
  5. האם הנתבעות היו המעסיקות של התובע או שמא הרבנות והאם מדובר ב"מעבידים במשותף".
  6. האם זכאי התובע לתשלום בגין פדיון חופשה ,דמי הבראה ותק וככל שכן באיזה שיעור.
  7. האם יש לקזז את הסכום ששולם לו כמפורט בעובדות .
  8. האם זכאי התובע להפרשות בגין פנסיה ובאיזה שיעור.
  9. האם זכאיות הנתבעות לקיזוז כאמור בכתב ההגנה ובאיזה שיעור.

 

 

הכרעת הדין

הפן הנורמטיבי

  1. הנתבעות טענו כי אינן המעסיק של התובע וכי הרבנות היא המעסיקה שלו. עוד טענו הנתבעות כי אין קשר בין הנתבעת 1 לנתבעת 2 וכי סיים עבודה בחברה אחת והחל בשניה ללא שמירת הרציפות ביניהן.
  2. הפסיקה כולה, ובפירוט כמופיע בע"ע (ארצי) 59799-12-13 קאלה אירועים בע"מ נ. שלמה פרל( להלן פס"ד קאלה),נקבע מפורשות כי:"

"שאלת זהות מעסיקתו של משגיח הכשרות וכיוצ"ב בעלי תפקידים שהעסקתם נדרשת לצורך קבלת תעודת כשרות לפי החוק, מתעוררת מעת לעת בפסיקת בית דין זה. במקרים שנדונו עד כה בפסיקה נקבע כי חרף המאפיינים המיוחדים של ההתקשרות האמורה, שוררים בין משגיח הכשרות (וכיוצ"ב בעלי התפקידים) לבין בעל העסק שבו הוא ממלא את תפקידו יחסי עובד ומעסיק, וכי מעמדה של הרבנות באותה התקשרות הוא כמעמד של רגולטור[1].

אשר למעמדה של המערערת ביחס למשגיח אנו סבורים כי צדק בית הדין האזורי כי בנסיבות העניין יש לראות את המערערת כמעסיקתו של המשגיח. למרות מעורבות המועצה בכל הנוגע להתקשרות שבין המערערת לבין המשגיח, אין לראות במערערת כמי ש"יוצאת מן התמונה" בכל הנוגע להעסקתו של המשגיח ובדין נפסק כי היא מעסיקה של המשגיח.

שאלה אחרת היא האם בנסיבות העניין יש לראות במועצה מעסיקה נוספת של המשגיח, במשותף למערערת.  עד כה, כפי שכבר צוין, נדחו טענות לקיומם של יחסי עובד ומעסיק בין משגיחי כשרות ובעלי תפקידים דומים לבין המועצה הדתית, בעיקר מהנימוק שהמועצה הדתית פועלת מתוקף מעמדה בחוק כמפקחת על ענייני הכשרות. אולם, אין מניעה כי חרף מעמדה זה תוכר גם המועצה הדתית כמעסיקה של משגיחי הכשרות (ובעלי תפקידים דומים). הכל תלוי בנסיבות העניין,  וייתכנו נסיבות בהן המועצה הדתית תוכר כמעסיקה נוספת של המשגיח.  עם זאת, אין לנו צורך להכריע בשאלה זו, משהיא אינה דרושה להכרעה בתביעה שהגיש המשגיח. שכן, גם אם יש מקום לקבוע כי המועצה הייתה מעסיקה של המשגיח במשותף עם המערערת, אין בכך כדי לפטור את האחרונה מחובותיה כמעסיקה.."(דגש שלי ש.ש.).

  1. דברים אלה יפים גם בהליך זה. התובע לא תבע את הרבנות ולכן אין אנו צריכים להידרש לסוגית היותה מעסיקתו. אין בכך לגרוע מהיות הנתבעות ביחד ולחוד וברצף מעסיקותיו של התובע.
  2. על כן כל חיוב ברכיבי התביעה להלן יוטל על הנתבעות ביחד ולחוד.

 

מועד תחילת העבודה

  1. התובע טען כי הועסק תחילה ע"י רשת חן (להלן: נתבעת 1) וע"י הבעלים של רשת חן מר משה חן , ו"אחרי שנתיים לקחה את זה גם אשתו בשותפות" (ע'8 ש'8-12). גרסתו זו לא נסתרה כפי שנפרט מטה.  עם התובע  עבד ברצף בשתי הנתבעות משגיח נוסף בשם יהודה אשר היה אחרי הצהרים.(ע' 19 ש' 25).
  2. בחקירתו הנגדית אישר מר חן את גרסת התובע והודה כי :"ת. אני לא מנהל אני עובד, אני לא בעל מניות. הייתי בעל מניות מ-2007 עד 09' ותו לא. היום אשתי היא בעלת החברה."

...

ת..מ07' עד 09' הייתי בעל מניות והעסק כשל, הייתי רשת חן והעסק כשל , והעברתי את המניות אליה.

ש. היום יש חברה בשם רשת חן בע"מ.

ת. לא קיימת

ש. אתה אומר שהחברה היחידה הקיימת היא רשת מזנונים מאיר חן בע"מ.

ת. כן . שם אני פועל במשכורת..

...

בעצם כשנפתח העסק כשהייתה רשת חן בע"מ שאתה היית בעל המניות אתה ניהלת את העסק.

ת. נכון.

...

ת. ...אני נכנסתי ב07 באפריל 07 לא זכור לי בדיוק החודש , נכנסתי ב07"

(ע' 50 ש' 2-32)

ובהמשך:"ש.זה נכון שהוא שימש אצלך מתחילת הדרך מ- 2007 כמשגיח כשרות

ת. עד 2009"(ע'50 ש' 32 ע' 51 ש' 1).

"ת. שלחו לי אותו הרבנות קיבלתי אותו לעבודה"(ע' 52 ש' 19)

"ש. התובע התחיל לעבוד אצלך בחודש מאי 2007

ת. נכון"(ע' 53 ש' 8-9)(דגש שלי ש.ש.)

  1. על כן גרסת התובע כי התחיל בנתבעת 1 ב-2007 הוכחה בעדות מר חן מפורשות , ולא נסתרה . כך גם גרסת התובע כי התחיל בתאריך- 21/5/07 מתיישבת היטב עם גרסת מר חן שהעסק התחיל באפריל 2007 ועם המופיע בתלוש.
  2. אין מחלוקת כי התובע עבד כל התקופה באותו מקום עבודה .
  3. על כן הוכח כי מועד תחילת עבודתו של התובע הוא ב21/5/07. רכיבי התביעה וזכויותיו ימנו ממועד זה.

 

 

 

נסיבות העברת ה"עסק"- מי המעסיק ושאלת הרציפות

 

  1. באשר ל"העברת "העסק נשאל מר חן והעיד:"

ש. העברת את הניהול לאשתך. במה זה היה כרוך

ת. זה לא היה כרוך. אני סיימתי את העבודה שלי בעסק. היא נכנסה איך שהיא רצתה להיכנס כאילו מכרתי לאדם זר את העסק." אולם בהמשך מציין:

"ש. בקשר לעובדים הרשת חן יצאה מהמקום מה היא עשתה עם העובדים

ת. אין לי מושג. שילמה לא שילמה. אני סיימתי והכל עבר אליה" (ע' 53 ש' 22-  26).(דגש שלי ש.ש.)

  1. הוכח כי בשנת 2009 ה"עסק" "עבר " לאשתו גב' חן. המקום נותר אותו מקום והעבודה אותה עבודה ולא שולמו לתובע זכויות בגין העבר במעבר ומר חן לא ידע כלל אם נעשתה פעולה שהיה בה לאבחן את השינוי בהעסקה. כך העיד ביחס לתובע: "הוא המשיך לעבוד באותו מקום באותה עבודה רק בעל העסק השתנה...קיבל משכורות מעבר לזה כאילו לא קרה כלום"(ע' 53 ש' 29,32)(דגש שלי ש.ש.).
  2. התובע הוכיח באמצעות חקירתו הנגדית של מר חן כי הנתבעות הן מעבידות במשותף . לא היה למר חן מושג מה נעשה ב"חילופי" החברות . עדותו כולה הייתה מחוררת ככברה. לכך יש להוסיף את העובדה כי הגב' חן שילמה את ההוצאות שנזקפו לנתבעת  1(ע'54  ש' 25-28 ע' 55  ש' 1-3 )
  3. הגב' חן העידה כי:"ש. את בעצם בעלת המניות והמנהלת היחידה של רשת המזנונים מאיר חן.

ת. נכון משנת 2008"(ע' 56 ש' 10-11)(דגש שלי ש.ש.). דהיינו יש תקופת חפיפה לגרסתה בין שתי החברות. ובהמשך :"אני לא זוכרת .בפברואר 2009".העדה לא ידעה לנקוב בתאריך השינוי. כשנשאלה מתי הנפיקה לו תלושים ענתה "כשאני התחלתי" . גב' חן עומתה עם תלוש מרץ 2009 בו עדיין מופיעה המעסיק רשת חן בע"מ. ועונה "..ייתכן שהייתה רשלנות. שינו את זה במאי 2009 זה לקח זמן."(ע' 58 ש' 1-4).

בכל עדותה אין לגב' חן מענה ענייני לאופן בו התנהלו רישומי זכויות התובע. " לא שמתי לב לתלושי המשכורת...אני לא יודעת.. אני יודעת שהנהלת חשבונות עושה הכל.."(ע' 58 ש' 1-18)

  1. אולם כשנשאלה: "ש. למה לא הבאת את רואה החשבון שלך לפה " ענתה " לא יודעת לא ביקשו ממני"(ע' 58 ש' ,ש' 26,20-21, 32). צד שאינו מביא עד מטעמו, חזקה היא כי היה מעיד כנגדו. אי הבאת מנה"חש או רו"ח תפעל לרעת הנתבעות, בפרט נוכח העובדה שעדי הנתבעות לא ידעו לתת כל הסבר לרישומים בתלושים.
  2. מבחינת התובע מדובר באותו מקום, אותה מתכונת עבודה אותן הנפשות הפועלות מר חן ורעייתו או גב' חן ובעלה ושכר זהה . הנתבעות לא הוכיחו כי מדובר ב"חילופי מעבידים". על פי תיאורו של מר חן מדובר במעסיקים במשותף. גם על פי עדות הגב' חן הן לתקופות החופפות , והן לאי הסדר המוחלט ששרר בחברות,  "אני לא מבינה בזה הרבה.."(ע' 58 ש' 32), הוכח כי מדובר במעסיקים במשותף באותו מקום.
  3. האפשרות של מעבידים במשותף הוכרה בפסיקה אשר קבעה להלן:

"רק עת שניים "באים כאחד" כמעבידיו של פלוני, אפשר לראות יחסי עובד מעביד בין השניים "ביחד ולחוד" לבין העובד. ומתי יתקיים תנאי זה? התנאי יתקיים עת מדובר בשותפים, בפעילות 'משותפת' של השניים, או בהתקשרות חוזית של שניים על מנת לקבל 'עבודה' מפלוני. על כל פנים, ליחסים כאלה יהיה רק חוזה אחד והצדדים לו יהיו מצד אחד - "העובד" ומצד שני - שניים כ"אחד" שבשירותם מבוצע חוזה העבודה"

(דב"ע מג/22 - 2  יואב גבע - מדינת ישראל ואח', פד"ע טז 318, ע' 327, פסקה 7).

לעניין זה ראה גם דב"ע נו/308-3  אלי אבשלום - כור מתכת בע"מ, פד"ע ל 513; ע"ע 142/03, מוני סהר - פיקאסו הרצליה 1993 בע"מ, [פורסם בנבו], ניתן ביום 14.6.05).

  1. כך בדיוק התנהלו יחסי עובד ומעביד בין התובע לשתי הנתבעות.
  2. ניתן לקבוע כי התקיימו הדרישות למעבידים במשותף ומכל מקום ניתן לומר שהרציונל של הפעילות המשותפת, על מחדליה, הוכח בפנינו ולפיכך גם אם  התובע היה מ2009 עובד של הנתבעת 2 וכל החיובים בהליך זה יזקפו ביחס אליה, עדיין יש לראות במהלך אותו נקט התובע בתובעו את שתי הנתבעות כמהלך משפטי סביר עקב העמימות שנוצרה בניהולם תוך עירוב הפעילות בפועל והעדר הפרדה אמיתית  משפטית.
  3. מר חן מאשר כי נתבעת 1 חדלה לפעול ונפתחה חברה חדשה אחרת.(ע' 51 ש' 3,6) דהיינו מדובר במעסיקים ברצף ואף במעסיקים במשותף כי הנתבעת 1 לא נסגרה ולא פורקה, ומר חן המשיך לעבוד ב"חברה החדשה" כשהוא עושה בה למעשה הכל. (ע'50 ש' 18 ) .
  4. על כן במענה לשאלה האם הנתבעות הן המעסיקות של התובע או שמא הרבנות והאם מדובר במעסיקים במשותף, התשובה היא כי הרבנות לא נתבעה כלל כמעסיק, ועל פי פס"ד קאלה לעיל אין יחסי עבודה בין הרבנות לתובע. יש יחסי עבודה בין התובע לנתבעות כמעסיקים במשותף וכל סכום שיפסק להלן תחוייבנה בו שתי הנתבעות ביחד ולחוד.

 

 

תקופת ההעסקה

  1. הוכח כי התובע עבד אצל הנתבעות 1 ו-2 בסה"כ כחמש שנים וחודש  מיום 1.5.07 ועד ליום 30.6.12, כאשר אצל הנתבעת 1 עבד מיום 1.5.07 עד 4/09 או בחופף עם נתבעת 2 מ2008 ומעת זו ואילך  בחברה חדשה שנוהלה על ידי הגב' ורד חן הנתבעת 2.
  2. חילופי ההנהלה בנתבעות לא הביא לשינוי במהות עבודתו מקומה או תנאיה. הוא לא פוטר בחלופי הנתבעות ולא קיבל פיצויי פיטורים או כל זכות סוציאלית אחרת שהגיעה לו מהנתבעת 1 (פרו' עמ' 53 שו' 17-32).
  3. בפועל עבד התובע עבור הנתבעים כמשגיח כשרות וגרסתו כי עבד גם באריזת מוצרים ושליחויות לבנק לא נסתרה.
  4. נוכח המענה לשאלות של זהות המעסיק ותקופת ההעסקה נבדוק את רכיבי התביעה .
  5. ראשית הליך זה היא תביעה שהגיש התובע ביולי 2012 בגין אי תשלום שכר עבודה, פדיון חופשה הבראה ופנסיה כנגד הנתבעת, לאחר מכן יוצג התובע והגיש כתב תביעה מתוקן בהיקף רחב יותר לגביו מתייחס פס"ד זה.
  6. התובע העיד מטעמו ועד אחר מטעמו לא התייצב. מטעם הנתבעים העידו הרבנים שפירא ורוחמקין מהרבנות הראשית בירושלים ובני הזוג חן.

 

השכר הקובע

  1. אין מחלוקת כי מהות עבודתו של התובע הייתה כמשגיח כשרות מטעם הרבנות הראשית בירושלים (להלן: הרבנות), ובפועל העיד התובע כי בצע אף עבודתו נוספות כגון אריזת מוצרים ושליחויות בבנק (סעיף 7 לתצהיר התובע ועדות הגב' חן עמ' 62 שו' 15). התובע העיד כי "עבדתי שבע שעות כל התקופה כל יום."(ע'13 ש' 12).גם בימי שישי(ע'19 ש' 18).
  2. התמורה בגין עבודתו זו באה לידי ביטוי בתלושים ,הגם שהתובע לא קיבל את כל התלושים.
  3. שיעור שכרו של התובע נקבע על ידי הרבנות. תחילה קבעה הרבנות כי על המעסיק לשלם לתובע שכר של 500 ₪ לשעה חודשית כפול 7 שעות עבודה יומיות דהיינו 3500 ₪ בתוספת נסיעות בסך של 250 ₪. סה"כ 3750 ₪. על פי סעיף 10 לתצהיר התובע בינואר 2012 הועלה שכרו לסך של 600 ₪ לשעה חודשית כפול שבע שעות עבודה דהיינו 4200 ₪ בתוספת נסיעות 250 ₪ סה"כ 4450 ₪.
  4. הרב רוחמקין מהרבנות העיד על תעריף של 600 ₪ לשעה חודשית כסכום שנהג עוד קודם (עמ' 27 שו' 10). אף כי לא היה בקיא בפרטים.
  5. לא למותר לציין כי בהחלטת בית הדין מיום 10.3.15 חויב הרב רוחמקין להמציא את פרסום שינוי התעריף מ 500 ₪ ל 600 ₪ ב רשומות ולא עשה כן. הוגש מסמך הנושא כותרת "הבהרה" חתום לכאורה בידי מזכירות אגף הכשרות ברבנות (נ/2), לפיו עבור השגחה על 25 ימי עבודה עמד שכר המשגיחים לתאריך 27.4.15 על 600 ₪ לשעה חודשית. הרב רוחמקין לא טרח למלא את החלטת בית הדין, ויש לזקוף זאת לחובת הרבנות שחדלה כפי שנראה להלן בכל התנהלותה בעניין התובע .מר וגב' חן לא ידעו להשיב על היקף העסקה והרב שפירא אישר שהתובע שהה עת שבא בבוקר. אין מחלוקת בדבר הסכומים בתלושי השכר בגין אותו היקף בו עבד.
  6. התובע ציין בסעיף 11 לתצהירו כי מסר למעסיקיו אישית את הוראת הרבנות בדבר העלאת השכר מינואר 2016 אולם שכרו לא הועלה והמעסיק טען כי המסמך אבד.
  7. הנתבעת 2 צירפה את נספח א/1 לכתב ההגנה המתוקן המתייחס ל "השגחה המחודשת" מפברואר 2012 (י"ח שבט תשע"ב) בו תעריף שעת השגחה חודשית עמד על 600 ₪. וכלשונו:
  8. מסמך זה תומך בטענת התובע על תעריף גבוה יותר. חרף זאת שכרו של התובע לא הועלה בפברואר 2012 או בכלל. נטען כי משרתו צומצמה. אף כי נקבע לו במסמך א/1 שכר של 3000 ₪.תלושי פב' מרץ שונים.
  9. אמנם הוכחה  גרסת התובע בדבר הסכמה על בסיס שכר גבוה מזה שקיבל בפועל 600 ₪ במקום 500 ש"ח. אולם ממילא סיכום הדברים המובא לעיל לא קויים מעולם.
  10. על כן הבסיס לחישוב זכויותיו בסיום עבודתו יהיה לפי תלושי השכר שהגיש. לא הייתה מחלוקת כי הסכום בהם שולם בפועל. שכר היסוד המפורט בתלושים עומד על סך  3716 ₪. זה הסכום אותו השתכר בפועל בכל תקופת ההעסקה . 
  11. חישוב זכויות התובע יהיה לפי שכר קובע בשיעור 3716 ₪.

 

 

פיצויי פיטורים

  1. הנתבעות טענו  כי אין לחייבם בתשלום  פיצויי פיטורים ותמורת הודעה מוקדמת, שכן הפסקת העבודה היתה פרי החלטה של הרבנות, ולא פרי החלטתן. (לעניין זה הפנו ל ע"ע (ארצי) 200011/97 צופיוף אהרון – הרבנות רמת גן, [פורסם בנבו] (22.11.00)).
  2. דין טענת הנתבעות בעניין זה להידחות. כב' השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, פסקה בע"ע (ארצי) 27541-01-13 יוסף גולדשטיין – מאפיית האחים חבה בע"מ,פוסקת כך:

"מבחינה משפטית, גם אם בד"ץ העדה החרדית הוא שהחליט על סיום הצבתו של המערער במאפייה - הדבר נובע ממורכבות יחסי העבודה בסיטואציה כמפורט לעיל (משגיחי כשרות אשר נשלחים בפועל על ידי מעניקי הכשרות ומועסקים על ידי בית העסק), ואינו יכול לפגוע בזכותו של משגיח הכשרות לפיצויי פיטורים כדין ככל שהעסקתו הובאה לידי סיום." (דגש שלי ש.ש.)

כך נפסק בעניין צופיוף כי "הפסיקה באותו עניין הייתה פסיקה לפשרה בהתאם לנסיבות אותו מקרה, וממילא אין בה כדי ליצור הלכה".

בעניין גולדשטיין, שנסיבותיו דומות למקרה שלפנינו, נקבע כי פיטורי משגיח הכשרות בשל הסרת האמון מצד נותן הכשרות (שם הבד"ץ), דינה כדין פיטורי משגיח הכשרות על ידי מעסיקתו. באותו עניין נותרה על כנה הקביעה כי בנסיבות אותו מקרה אין משגיח הכשרות זכאי לפיצויי פיטורים לאור הטעם החלופי של פיטורים בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי הפיטורים. אין זה המקרה העובדתי שבפני.התובע נהג כשורה.

  1. הנתבעים ניסו לטעון כי התובע לא תפקד היטב וכי לכן ביקשו לצמצם העסקתו או להחליפו. הרב רוחמקין הגדיר זאת "היות והיו יחסים עכורים בין בעלי הבתים, הם טענו שהמשגיח לא מתאים...    "( ע'22 ש'12-14.)
  2. יחד עם זאת אישר שהתובע היה משגיח טוב משך 20 שנה:"אם אומר התובע שהוא עבד מטעם הרבנות כעשרים שנה, משמע אני מניחה שהו הניח את דעתכם.

ת. חיובי

ש. אתה זוכר אותו בתור משגיח בעייתי משגיח שעושה צרות

ת. לא"(ע' 24 ש' 6-10).

הרב שפירא אישר שהתובע היה במקום כשבא לבדוק ועשה עבודתו.(ע' 38 ש' 20-23 ע' 41 ש' 25).

  1. עוד, כעולה מעדות התובע שאושרה ע"י הרב שפירא והגב' חן, כי המשגיח – התובע, מצא מוצר שלא בהכשר הנכון(לא מהדרין) והתריע על כך וזה בדיוק תפקידו(ע' 13 ש' 31 ע' 16 ש' 30,31). ועל זה יצא קצפם. הגב' חן אישרה מפורשות את האירוע(ע' 67 ש'9-15). עוד אישרו גם הרב רוחמקין וגם הרב שפירא כי שנים ארוכות היו מרוצים מהשגחתו של התובע וכי צמצום המשרה נבע מ"קבלנו החלטה שניתן להקל בשעות ההשגחה במקום".(ע'37  ש'3) על כן הטענה כי נפל פגם בעבודתו של התובע, נסתרה כליל והוכח כי הוא עמד על ההקפדה הנדרשת במקום כיאות. זאת למרות שלא קיבל את המגיע לו מבחינה כספית או מבחינת זכויותיו, לא קיבל גיבוי מקצועי או אחר מהרבנות, כפי שיפורט מטה ולמרות שהנתבעים ניסו לסגור בפניו את דלת המטבח.
  2. הרב רוחמקין והרב שפירא העידו שהנתבעות הגב' חן ביקשו לצמצם את משרת המשגיחים.(ע' 26 ש' 22-23, ע' 37 ש' 15-20)."ש. איפה הבקשה של בעלת העסק להפסיק את ההעסקה שלו.

ת. הדברים נעשו בעל פה. או שהיה משהו ואני לא זוכר. אני זוכר שהיה בעל פה בלבד. לא תיעדתי".(ע' 37 ש' 16-18).

לבסוף נשאל הרב שפירא מי פיטר ואמר:"מי שיכול לפטר זה רק בית העסק, הרבנות לא רשאית לפטר משגיח."(ע' 47 ש' 8-14) .

הוכח כי הנתבעות ביקשו את הפסקת עבודתו של התובע ודי בכך להוכיח כי פוטר על ידם.

  1. הנפסק בעניין גולדשטיין יפה גם לעניננו. העובדה שהנתבעות בקשו לצמצם היקף משרתו, שמשמעותה לכל הפחות פיטורים חלקיים, והרעת תנאים מהותית, גם אם ב"חסות" הרבנות עלולה  לגרום לכך שמשגיח הכשרות ודומיו "יפלו" בין הכיסאות. זאת אין לאפשר.במקרה זה ביקשו גם לסיים העסקתו.
  2. כבר נפסק, מפי הנשיא [בדימוס] אדלר בפס"ד דב"ע (ארצי) נד/3-96 מחלקת הבנייה של הקיבוץ הארצי הארצי בע"מ - ח'ליל עבד אל רחמן עאבד, [פורסם בנבו] פד"ע כט 151 (21.9.95), כי:

"בהיעדר חקיקה המגינה על עובדים - המועסקים ביחסי עבודה מורכבים, אשר כוללים מספר גופים משפטיים - מחובתה של הפסיקה להשתחרר מגישה פורמלית, לשאוף להבטחת הזכויות המובטחות לעובדים בחוקי המגן של משפט העבודה ולקדם את מטרותיהם של חוקים אלה.

בית הדין אינו צריך להמתין לחקיקה או לחקיקת משנה לפתור את הבעיה של עובד המועסק ביחסי עבודה מורכבים. על בית הדין מוטלת האחריות לפסוק תוך התחשבות במטרה הגלומה בחוקי המגן של משפט העבודה, אפילו כרוך הדבר בחיפוש פתרונות חדשים לבעיות חדשות. על בית הדין לסייע הן לאכיפתם של חוקי המגן במשפט העבודה והן להשגת מטרותיהם, ואל לו לתת יד להפרתם או לעקיפתם."(דגש שלי ש.ש.)

  1. . בעניין זה טען מר חן כי בתקופתו לא ביקש כלום (עמ' 55 שו' 6), אך בהמשך אישר כי ביקש צמצום שעות בקשר לשעות של שני המשגיחים. (עמ' 55 שו' 8-9).
  2. גב' חן אף היא טענה שלא בקשה לצמצם את שכרו או שעות עבודתו, (עמ' 63 שו' 7-10), אולם במענה לשאלה בדבר מכתבו של הרב שפירא מיום 23.6.12 המתייחס לפנייתה מיום 1.6.12 טענה כי אינה זוכרת. (עמ' 63 שו' 16), חרף המכתב מטעמה טענה כי לא פטרו את התובע.
  3. הרב שפירא העיד כי "... בית העסק פנה אלינו שקשה לו לשאת בעלויות ההשגחה כי יש שני משגיחים במקום מהדרין, והפנייה של בעלי העסק במיוחד הגב' חן , הם פנו ואמרו שקשה להם לשאת הוצאות ההשגחה, לכן דברתי עם הנהלת מחלקת הכשרות לראות אם ניתן להוריד את היקף ההשגחה וללכת לקראת בית העסק (עמ' 32 שו' 27-30). בעדותו זו מאשש את גרסת התובע כי היוזמה לצמצום משרתו הייתה של הנתבעים וגב' חן. יש לראות בכך פיטורים של התובע לכל דבר. ה"התפתלות" של הרבנות במכתב מיום 23/6/12 (נ/1)  ונוסחו מצביעים מפורשות כי מדובר ברצון המעביד "לאור בקשתכם אלינו להחלפת המשגיח..". פשיטא פיטורים.
  4. התובע טען והוכיח כי הנתבעים דרשו מהרבנות לצמצם את שעות עבודתו ולהחליפו וכי פוטר על פי בקשת הנתבעות וגב' חן.
  5. התובע פוטר וזכאי למלוא פיצויי הפיטורים מתאריך 21/5/07 ועד תאריך 30.6.12 במכפלת 3716 ₪.
  6. הנתבעות ביחד ולחוד ישלמו פיצויי פיטורים בסך כולל של 18,889 ₪.

 

הודעה מוקדמת

  1. ביחס להודעה המוקדמת הוכיח התובע כי זכאי גם לתשלום זה כפי שיפורט מטה.
  2. לטענת התובע נספח א1' לכתב ההגנה המתוקן מטעם הנתבעת 2 הוא סיכום דברים המופנה החתום על ידי הרב שפירא, ביום 12.2.12, שם הוחלט על עריכת השגחה מחודשת בתנאים שפורטו בו והם הפחתת משרתו של התובע באופן שיועסק 4.5 שעות במקום 7 שעות מדי יום והוספת משגיח בשם יהודה חן שיועסק 2.5 שעות ביום.
  3. לטענת התובע היה בכך משום הרעה מוחשית בתנאי עבודתו. עוד טען כי מעסיקתו הצליחה במגעיה מול הרבנות לצמצם משרתו לחצי משרה , והוא התקומם על הרעה זו וביקש לקבל פיצויי פיטורים מאחר וסבר שיש לראות בהרעה זו פיטורים ואכן כך הדבר. אולם טען כי בתקופה זו המשיך לבוא לעבודה ולבצעה.(ע' 8 ש' 32 ע' 9 ש' 1 ). גרסתו זו לא נסתרה ואף הוכחה.
  4. בפועל בחודשים פברואר 2012 ומרץ 2012 שלמה הנתבעת את שכרו הקודם של התובע אולם בגין החודשים אפריל 2012 עד יוני 2012 בהם עבד את מלוא השעות ולא החסיר ימי עבודה לא קבל כל שכר (סעיף 16 א' לתצהירו).
  5. הלכה למעשה סיכום הדברים של הרב שפירא לא בא לתקפו מאחר והנתבעות לא עמדו בתנאיו.
  6. אלה התנאים שסוכמו בין הרבנות לנתבעות : "הסיכום הנ"ל יכנס לתוקף רק לאחר מילוי התנאים כדלהלן:
  7. המשגיחים יחתימו כניסה ויציאה מדי יום.
  8. המשגיחים יקבלו מיידית את החובות המגיעים להם כגון הבראה וכו'.
  9. בכל שעות הפעילות יהיה במטבח טבח יהודי.
  10. המשגיחים יקבלו את משכורתם מדי חודש לא יאוחר מ 15 לחודש בצירוף תלוש,

ללא מילוי כל התנאים הנ"ל הערכות ההשגחה המדוברת לא תחל...".

  1. התובע טען כי אף לא אחד מהתנאים האמורים לא התקיים. גרסתו זו אושרה בעדויות הרב רוחמקין שלא ידע אם קויימו (ע' 21ש'13-16ע' 26 ש' 6-9 )וגם הרב שפירא לא נתן מענה(ע'32 ש' 27-32 ע'33 ש' 1-7). משני הרבנים הובן שכל התהליך נעשה ברישול, בלי מעקב ובלי פיקוח של הרבנות או מי מטעמה על זכויות המשגיח ותנאיו. גב' חן אישרה שלא קויימו התנאיםשנכתבו (ע' 64 ש'9-32) ולא זכרה ואין תיעוד לביצוע.
  2. התובע העיד כי קיבל את המכתב הנ"ל רק ב6/12 (ע' 12 ש' 16 ואילך).כך שכלל לא הובאו לידיעתו במועדם.אלא ארבעה חודשים אחרי כתיבת המסמך,מבלי שקויים דבר מהאמור בו. אין פלא איפא שהמשיך לבוא לעבוד כרגיל כמו קודם. זהו חלק נוסף בהתרשלות הנתבעות וגם הרבנות.בזמן זה אף שנכח בעבודה, חודשיים קיבל משכורת (פב' מרץ) ובאפריל מאי ויוני לא קיבל כלל משכורת וגם גרסתו זו לא נסתרה.
  3. מכתב הרבנות מיום 23/6/12 (נ/1) מאשש גרסת התובע כי הנתבעים ביקשו החלפתו. בלשון זו בדיוק רשום. והרבנות הסכימה כי "אינו עוד משגיח מטעמנו" . נוכח תאריך מכתב זה זכאי התובע להודעה מוקדמת של חודש . דהיינו עבד עד יוני כולל וזכאי לחודש יולי כהודעה מוקדמת.
  4. לא למותר לציין כי האמור במכתב "תישאר באפשרותכם להמשיך ולהעסיקו אך לא כמשגיח מטעמנו" משפט עליו הסתמך הרב פרומקין בעדותו (ע' 27 ש' 21-26), חסר כל ערך ואף זורה חול בעיני קוראיו,אין בו כל ממש וודאי  שאין בו להגן על זכויות התובע המשגיח .
  5. הנתבעות ביחד ולחוד תשלמנה לתובע הודעה מוקדמת בסך כולל של 3,716 ₪.

 

העדר שימוע

  1. התובע טען כי הגיע בראשית יולי למסעדה ומצא משגיח אחר במקומו.
  2. במסגרת הליך זה נחשף בית הדין למצוקת העסקתו של משגיח כשרות העומד על משמרתו ומבצע את התפקיד לשמו נשכר. בית הדין הארצי לעבודה בפסיקתו הענפה כבר קבל פעמים רבות על כך שהמעסיק המשלם למשגיח הכשרות הוא זה שאותו המשגיח צריך לפקח, וכבר ציין בית הדין הארצי כי המעורבות של הרבנות צריכה להיות כזו אשר תאפשר העסקה מסוג כזה באופן ראוי וכנדרש בחוק.
  3. הרב שפירא אישר כי התובע הביא בפניו אירועים שונים של מצרכים שמצא אשר לא היו בכשרות מהדרין והוכנסו לבית העסק כאשר נדרש להשמידם. הרב שפירא לא הכחיש כי מסר לתובע את סיכום הדברים שסוכם בנוגע לתובע , רק בחלוף ארבע חודשים מכתיבתו, וכי לא פקח באופן תדיר על הכשרות ולא בא במועדים קבועים. כן העיד כי לא נערך כל רישום של מה שראה. רוב חקירתו ענה כי אינו זוכר. (עמ' 43 עד סוף עמ' 44). זאת אף שהתובע תלונן על הלנת שכרו לפני הרב שפירא מס פעמים .
  4. הרב שפירא לא טרח לעיין בתיק הרבנות לפני עדותו על מנת לרענן את זכרונו. ולמעשה עדותו לא סייעה לשפוך אור על המתנהל בין הרבנות לבין מעסיק שעה שמדובר בחובה להשגיח על כשרות המקום. (עמ' 36 ו 38 לעדותו).
  5. עלה מעדותו וכן מעדות מר וגב' חן כי שתי הנתבעות ואף מר וגב' חן כלל אינם חתומים על כל הסכם עם הרבנות במהלך כל השנים מ2007 ואילך.(ע' 55ש' 27-31 ע' 56 ש' 1 ע' 63 ש' 26-32)"אני אף פעם לא הייתי חתומה על הסכם עם הרבנות". בכך התובע הוכיח שעבד בנתבעות ישירות והן בלבד המעסיקות כיון שבהעדר הסכם עם הרבנות נשמט כל בסיס טענת הנתבעים כי הרבנות היא המעסיקה. חובת עריכת השימוע חלה על הנתבעות.
  6. נוסיף כי בכך נשמט לחלוטין הבסיס מעדות הרב פרומקין על קיום חוזה סטנדרטי עם הנתבעים(ע' 23 ש' 26-29) וכעולה מעדות הרב שפירא בעניין.(ע' 47 ש' 18-24).
  7. חמור מכך , לגופו של עניין נחשפה בפנינו אזלת יד, העדר קריטריונים, העדר תיעוד או קביעות בפיקוח , פגם באופן העברת התעודה כל רבעון (עדות פרומקין ע' 23 ש'15-23 ע'25 ש' 6-14 ש' 19-20 עדות שפירא ע'32 ש' 4-5 ש'19 ע' 33 ש' ש' 20,23 ע' 34 ש' 28 30 ע' 35 ש' 19-22,ש' 30 ע' 36 ש' 22-27 ,30-31 ע'39 ש' 12 ואילך ע' 43 ש' 25 ועוד..) לא הוצג כל דו"ח פיקוח. כל מה שהוצג ע"י התובע היו הסכמים אם אנשים אחרים שאין להם קשר לנתבעים. לדברי שפירא "הכל בעל פה"(ע' 37 ש' 18).
  8. צר לנו עד מאד אם לא למעלה מזה כי כך הם פני הדברים כעולה מעדויות אלו. מצאנו להביא זאת מאחר ויש בהתנהלות זו קודם כל לפגוע במשגיח הכשרות העובד -הנתון לחסדי מעסיק אותו הוא אמור לבדוק בענייני כשרות .פגיעה זו בזכויותיו מחלישה את מעמדו באופן שבו לבסוף גם נפגעות הזכויות הקוגנטיות שלו כעובד כך גם נפגעה זכות השימוע.
  9. גם כאשר לכאורה הרבנות רשמה מסמך שאמור לשמור על זכויותיו (א/1) , לא פעלה לבדוק אם מומש(ע' 42 ש' 12-13,,19-20ע' 45 ש' 4-7),והמסמך ניתן לתובע 4 חודשים אחרי רישומו. את ההודעה על הכספים שלכאורה הופקדו עבורו לסיום העסקה, קיבל במסרון ואיש ברבנות, לא המפקח ולא אלה שמעליו לא דאג לענייניו.
  10. עד כדי כך הגיעו הדברים שבתחילת יולי הגיע התובע לעבודתו וגילה כי הוחלף במשגיח אחר ללא הודעה מוקדמת ללא זכות שימוע ובגילו המתקדם נאלץ להתקיים על דמי אבטלה ששולמו לו בעיכוב ורק לאחר הגשת תביעה זו.
  11. מעדות הגב' חן עולה כי היא לא יודעת מה היה בין התובע לבין המשגיח האחר, (עמ' 67 שו' 1) ויש להצר על כך שהרבנות לא דאגה לעשות העברה תקינה ולידע את התובע על החלפתו על פי המסמך מיום 23.3.12 (נ/1),שיצא ממנה ועל דעתה!
  12. כתוב במסמך שהיא מסכימה להחלפתו. עוד כתוב  באופן בלתי ריאלי ואבסורדי לחלוטין ש"מומלץ " להשאירו בעסק אך לא כמשגיח מטעם הרבנות. הנתבעות  לא הכינו את התובע לבאות ולא זימנוהו לשימוע אף לא יידעוהו  על הפסקת עבודתו.
  13. הרב רוחמקין העיד כי המסמך נעשה מאחר והמעסיק לא היה מעונין בתובע (עמ' 27 שו' 27-29). לגרסתו הרבנות המליצה להותיר את התובע בתפקיד אחר אך המעסיק לא עשה כך, דומה כי עדותו של הרב רוחמקין אינה מתיישבת עם הגיון בריא וודאי שלא עם הוראות החוק והפסיקה המחייבים זימון התובע לפני פיטורים. לכל הפחות  היה על המפקח או החתום על המכתב,  לזמן את התובע ליידעו מבעוד מועד ,או לפחות להורות למעסיק לעשות כן או לציין בפני הנתבעות  כי על פי  דרישת החוק והפסיקה עליהם לערוך לו שימוע.
  14. כאמור הנתבעות לא זימנו את התובע לשימוע חרף חובתם. אין צורך להכביר מילים על הפסיקה המפורשת בדבר חובה זו החלה גם על מעסיק פרטי.
  15. התובע תבע 12 משכורות בגין אי עריכת שימוע. אכן נסיבות פיטוריו והדרך בה נעשו מצדיקות פיצוי בגין אי עריכת שימוע אולם מצאנו להעמיד את הפיצוי על חמש משכורות בלבד.
  16. הנתבעות ביחד ולחוד ישלמו לתובע פיצוי בגין אי עריכת שימוע  בסך כולל של 18,580 ₪.

 

פדיון חופשה שנתית

  1. חובת הצגת רישום ימי חופשה כמתחייב בחוק חופשה שנתית, תשי"א – 1951 (להלן – חוק חופשה שנתית) חלה על המעסיק. (ע"פ (ארצי) 14802-03-14 א. דינמיקה שירותים 1990 בע"מ נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] (13.4.15).) נפסק כי גם בהעדר רישום שכזה, יכול מעסיק להוכיח את ניצול ימי החופשה השנתית באמצעות הרישום בתלושי שכר של העובד, ובלבד שהוכח כי רישום ניצול החופשה השנתית בתלושי השכר משקף את המציאות, וכי תלושי השכר נמסרו לעובד בזמן אמת, באופן שעלה בידו לבחון רישום זה ולהתייחס אליו.
  2. אלא שמעיון בתלושי השכר עולה כי במקרה שבפנינו אין להסתמך על התלושים מהטעמים המפורטים מטה.
  3. לגרסת התובע  לא היה שעון נוכחות והוא לא נדרש לחתום בכניסה ויציאה על רישומי נוכחות אלא רק על דף נייר ידני את השעות, זאת עשה והשאיר במסעדה (סעיף 9 לתצהירו).
  4. לטענת התובע הדפים שהשאיר נעלמו, (סעיף 9 לתצהיר), ורישומי הנתבעת "מפוברקים". (עמ' 9 לחקירתו). גרסתו זו הוכחה. גב' חן הודתה כי לא מדובר ברישום המקורי אלא ברישום  מאוחר יותר( ע' 60 ש'1-5).
  5. עוד טען כי דף הנוכחות (נספח ב' לכתב ההגנה המתוקן) נוהל על ידי גב' חן, ולא נעשה בזמן האמיתי המתייחס לתאריך זה. (עמ' 59 שו' 12-19 עמ' 60 שו' 1-5). חוק שעות עבודה ומנוחה, תשיט -1951, קובע בסעיף 25 כי נטל ההוכחה לעניין שעות הנוכחות של העובד מוטל על כתפי המעסיק. הנתבעים לא נהלו דוחו"ת נוכחות כחוק ולא הרימו את נטל ההוכחה המוטל על כתפיהם.
  6. זאת ועוד, מר חן וגב' חן נשאלו בדבר ניהול פנקס שכר, מר חן העיד "אני לא ניהלתי פנקס שכר ולא כלום" (עמ' 52 שו' 24 ) לא ידע מהו התאריך בו צריך להימסר תלוש או מה זה פדיון חופשה (עמ' 52 סיפא עמ' 53 רישא ושו'16, 27) כמו כן לא ידע כיצד נוכו ימי חופשה בלא תשלום (עמ' 54 שו' 4-7). גב' חן לא נתנה מענה לגרסאות השונות של תלוש נוב' 2010 (עמ' 60 שו' 6 עד עמ' 62 שו' 8) ולא היה בפיה מענה לשגיאות החשבונאיות המופיעות בתלושים וכן על רישומים רטרואקטיביים וכדומה. היא אשרה כי נפלו טעויות בתלושים (עמ' 58 שו' 30-32, עמ' 60 שו' 19-27), וכי נפלו בהם פגמים והיו בעיות. את הנימוק העיקרי של עבודתה הקשה בעסק מצאה כמצדיק פגיעה בזכויותיו של התובע או מצדיק מחדלים ברישום בתלושים או בתשלום לתובע. הנתבעות לא הסבירו מדוע לא הביאו למתן עדות רו"ח או מנהל חשבונות כדי להסביר את הדברים ואי הבאתו תיזקף לחובתן.
  7. על כן גרסת התובע לזכאות לפדיון ימי חופשה הוכחה ולא נסתרה. הוכח כי לא נעשה רישום כדין או רישום כלשהו בעניין ע"י הנתבעים.
  8. בכתב התביעה המתוקן חושבו ימי החופשה על בסיס שכר גבוה אולם החישוב צ"ל לפי 3716 ₪.
  9. הנתבעות ישלמו לתובע ביחד ולחוד פדיון חופשה בסך כולל של 5,420 ₪.

 

הפרשי שכר

  1. התובע טען להפרש שכר בין מסמך הרבנות (א/1) והתעריף של 600 ₪ לבין השכר ששולם לו בפועל .כפי שציינו לעיל ההסכם לא יושם מעולם וגם לפב' ומרץ שולם לו לפי השכר הקודם. תביעה זו להפרשי השכר נדחית.
  2. התובע טען כי לגבי אפריל מאי ויוני בהם עבד לא שולם שכרו. הרב שפירא ענה כי לא ייתכן ששלושה חודשים לא הייתה השגחה אף שהייתה תעודה ולכן גם לדעתו יש סבירות שהתובע נכח בעבודה בחודשים אלה.(ע' 46 ש' 10-18).
  3. התובע טען כי תלושי השכר נמסרו לו באיחור ולאחר ה 15 לחודש וכי לא נמסרו לו כל התלושים (סעיף 13 לתצהירו). דפי חשבון בנק נספח יב צורפו לאשש טענתו זו.
  4. טענתו זו הוכחה זו גם בשל כך כי זו הייתה הטענה שבגינה נערך אותו סיכום דברים המציין כתנאי תשלום שכר בזמן (א/1). (עמ' 42 שו' 16-20). מר חן אישר איחורי תשלום אלה. (עמ' 53 שו' 3-4). כך גם גב' חן אישרה אי תשלום שכר במועד. (עמ' 65 שו' 9-17). הגב' חן לא ידעה להסביר אי התאמה בתלושים(ע'60 ש' 8-12).
  5. בנוסף שני התלושים האחרונים שהציגה הגב' חן לחודשים פברואר ומרץ 2012 לא הומצאו לתובע והופקו רק באוג' 2012 לאחר הגשת התביעה.
  6. יש בהתנהלות זו של הנתבעים ביחס לתלושי השכר ,רישום החופשה והתשלום באיחור שהוכח ולא הופרך ,כנסיבות נוספות בהן ניתן לראות כתמיכה לגרסתו לפיה עבד אך לא קיבל  שכר עבודתו לחודשים אפריל מאי ויוני 2012 (עמ' 15 שו' 30-32), כפי שנשללו ממנו זכויות אחרות לרבות חופשה ופנסיה. (תלושי 12/10, ינואר פברואר מרץ 2011 וניכוי החופשה ).
  7. התובע כאמור תבע את משכורות אפריל ,מאי ויוני. התובע הוכיח כי עבד בחודשים אלה בנתבעות ולא קיבל תמורה.
  8. על כן ישלמו הנתבעות ביחד ולחוד הפרשי שכר בגין חודשי אפריל , מאי ויוני 2012 בסך כולל של 11,148 ₪.
  9. התובע טען להלנה בגין שכר זה אולם מצאנו להעמידה על הפרשי הצמדה וריבית בלבד נוכח המחלוקת המשפטית לכאורה.

 

דמי הבראה

  1. התובע טען כי שולמו לו דמי הבראה בגין השנתיים מתוך חמש השנים בהם עבד, (סעיף 13 לתצהירו), דמי הבראה לא נרשמו בתלושי השכר והצ'קים שהגב' חן בקשה לטעון כי הם בגין דמי הבראה (נספח ד' לכתב ההגנה), קדמו לתקופה המדוברת והצ'ק השלישי נושא תאריך של 8.10.12 שעה שהתובע כבר לא עבד.
  2. הנטל להוכיח כי דמי ההבראה שולמו כדין מוטל על המעסיק. הנתבעים הפנו לתשלומים שבוצעו בתקופות שאינן רלוונטיות לתביעת הפרש דמי ההבראה. על כן נדחית תביעת הנתבעים לקזז הסכומים ששולמו.
  3. לא עלתה טענה של שיעור תשלום דמי הבראה למשגיח בשים לב להיקף משרתו.
  4. מתקבלת תביעתו בדבר דמי הבראה לשנתיים אחרונות בלבד .הנתבעות ישלמו לתובע ביחד ולחוד דמי הבראה  בסך 5,152 ₪.

 

הפרשות בגין פנסיה

  1. התובע תבע בגין הפרשות פנסיוניות שלא בוצעו בגינו. הפסיקה קובעת כי בהעדר הפרשה ישולם הסכום לתובע.
  2. עיון בתלושי השכר מעלה כי אכן לא הופרשו ההפרשות כנדרש על פי צו ההרחבה. התובע ערך חשבון מדוייק של שיעורי הפנסיה להם זכאי מ-2008 ואילך, ועל פי צו ההרחבה וכמופיע בנספח י' לכתב התביעה המתוקן.
  3. על כן ישלמו הנתבעות ביחד ולחוד הפרשות לפנסיה לתובע בסך כולל של 14,085 ₪ .

תוספת וותק.

  1. התובע תבע תוספת וותק אולם רכיב זה לא כומת. אין זה מתפקידו של בית הדין לחשב או לכמת תביעה ועל כן התביעה לתוספת וותק נדחית.

 

טענות הקיזוז על פי כתב ההגנה

  1. הנתבעות טענו לקיזוז דמי הבראה. תביעה זו נדחתה בהנמקה לעיל בפרק המתאים.
  2. כן טענו הנתבעות לקיזוזתשלום בגין שעות עבודה בהן לא עבד ולגביהן התלוננו לרבנות.הנתבעות לא הוכיחו היעדרות בשעות. ההיפך, הרב שפירא, העד מטעמם, העיד כי התובע היה בכל עת שבא לביקורת. הנתבעות אף לא כימתו טענת קיזוז זו. על כן ומכל הטעמים דינה להידחות.

 

סוף דבר

  1. התובע הוכיח כי עבד כראוי וכי פוטר על לא עוול בכפו בדרך לא ראויה.
  2. כפי שציינו בכל פרק לעיל , הוכיח את רכיבי תביעתו פרט לתביעתו

           להפרשי שכר בגין שכר גבוה יותר, אותה דחינו ותוספת וותק אותה דחינו.

  1. הנתבעות ביחד ולחוד תשלמנה לתובע את הרכיבים הבאים:

פיצויי פיטורים בסך כולל של 18,889 ₪.

הודעה מוקדמת בסך כולל של 3,716 ₪.

פיצוי בגין אי עריכת שימוע  בסך כולל של 18,580 ₪.

פדיון חופשה בסך כולל של  5,420 ₪.

הפרשי שכר בגין חודשי אפריל , מאי ויוני 2012 בסך כולל של 11,148 ₪.

דמי הבראה  בסך 5,152 ₪.

הפרשות לפנסיה לתובע בסך כולל של 14,085 ₪ .

 

 

 

  1. טענות הנתבעות לקיזוז נדחות.
  2. כמו כן ישלמו הנתבעים שכ"ט עו"ד התובע בסך 10,000 ₪.
  3. כל הסכומים ישולמו תוך 30 יום אם לא ישולמו במועד יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל.

 

ניתן היום, כ"ח חשוון תשע"ז, (29 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

 

החתימה המקורית של נציג הציבור מצויה בתיק בית הדין.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

נציג ציבור עובדים

מר מלול

 

נציג ציבור מעסיקים

גב' סליימן

 

שרה שדיאור, שופטת

 

 

 


בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.



שאל את המשפטן
יעוץ אישי שלח את שאלתך ועורך דין יחזור אליך
* *   
   *
 

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

צור
קשר

כל הזכויות שמורות לפסקדין - אתר המשפט הישראלי
הוקם ע"י מערכות מודרניות בע"מ