1.עניינו של פסק דין זה בתביעה שהגישה גב' קארין אוקנין נגד חברת אוסקר אנרגיה בע"מ. בתביעה המתמקדת בנסיבות סיום יחסי עובד מעסיק בין הצדדים, ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים על פיטורים שלא כדין; פיצויים הנתבעים בטענה לפיה התובעת פוטרה בשל היותה בהיריון, תוך הפרת הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה, התשמ"ח- 1988 (להלן: "חוק שוויון הזדמנויות בעבודה") ובלא קבלת היתר לפיטוריה כנדרש בחוק עבודת נשים תשי"ד-1954 (להלן: "חוק עבודת נשים"). סה"כ מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בעילות השונות המרכיבות את כתב התביעה, לשלם לה את סכום של כ-299,000 ₪.
הרקע העובדתי:
2.גב' קארין אוקנין (להלן: "התובעת"), עבדה בתחנת הדלק השיבולים (להלן: "התחנה"), החל מחודש יוני 2008 ועד ליום 6.9.2011.
3.חברת אוסקר אנרגיה בע"מ (להלן: "הנתבעת"), היא חברה העוסקת בשיווק דלקים אשר קיבלה לידיה את הפעלת תחנת הדלק ביום 28.6.2011; מידי חברה בשם טיב קום אנרגיה בע"מ מכוח חוזה שנחתם בין שתי החברות באפריל 2011.
4.התובעת התקבלה לעבודה בתחנה ביוני 2008 כעובדת חברת "טיב קום אנרגיה בע"מ" בתפקיד מתדלקת. ביוני 2009 מונתה התובעת על ידי חברת טיב קום אנרגיה בע"מ לתפקיד מנהלת התחנה. בתפקיד האמור שימשה התובעת עד ליום 28.6.2011 - מועד מסירת תחנת הדלק לנתבעת - כעובדת חברת טיב קום אנרגיה בע"מ, וממועד המסירה ועד לסיומם של יחסי עובד מעסיק בין הנתבעת לתובעת, בתחילת ספטמבר 2011 – כעובדת הנתבעת.
5.עם זאת, יחסי עובד מעסיק בין התובעת לבין חברת טיב קום אנרגיה בע"מ לא הסתיימו במעמד העברת תחנת הדלק לידי הנתבעת. בהקשר זה אין חולק שבמהלך חודש יולי 2011, ובמקביל להעסקתה בתחנת הדלק כעובדת הנתבעת – נמשך קשר עובד ומעסיק, בין התובעת לחברת טיב קום אנרגיה בע"מ במסגרתו עסקה התובעת בגביית חובות לקוחות התחנה המתייחסים לתקופה בה הופעלה התחנה על ידי חברת טיב קום אנרגיה בע"מ.
6.בסוף יולי 2011 מסרה חברת טיב קום אנרגיה בע"מ לתובעת מכתב פיטורים המודיע על סיום הקשר בין הצדדים, החל מיום 31.7.2011 (תאריך הוצאת מכתב הפיטורים); ושילמה לתובעת דמי הודעה מוקדמת של חודש.
7.ביום 5.9.2011 נבדקה התובעת בידי רופא והתבשרה שהיא בשבוע השמיני להריונה.
ביום 6.9.2011 מסר נציג הנתבעת לתובעת מכתב פיטורים ולפיו היא מפוטרת לאלתר.
8.בחודש ינואר 2012 הוגשה התביעה מושא פסק דין זה, במסגרתו ביקשה התובעת לחייב את הנתבעת ואת חברת טיב קום אנרגיה בע"מ יחד ולחוד, לשלם לה את הסכום הנתבע בעילות התביעה השונות המפורטות בפתיח לפסק הדין (פיצויי פיטורים ופיצויי הלנת פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצויים על פיטורים שלא כדין), ושכר עבודה המתייחס לחודשים יולי ואוגוסט 2011.
9.בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 4.7.2013, הודיעה התובעת כי הגיעה להסכם עם חברת טיב קום אנרגיה בע"מ, מחוץ לכותלי בית הדין על בסיסו ביקשה לדחות את התביעה ככל שהדבר נוגע לאחרונה. בהמשך לאותו הסכם, הודיעה התובעת כי אין היא עומדת על תביעת השכר; ועם זאת היא עומדת על יתר רכיבי התביעה נגד הנתבעת.
10.בהתאם לבקשת הצדדים ניתן ביום 12.8.2013 פסק דין לפיו התביעה נגד חברת טיב קום אנרגיה בע"מ נדחית.
טענות התובעת:
11.בתביעתה טענה התובעת כי בעקבות פיטוריה היא זכאית לפיצויי פיטורים המתייחסים לתקופת העבודה הכוללת באותו מקום עבודה, בסכום של 22,750 ₪ ולדמי הודעה מוקדמת בגובה השכר החודשי העומד על סך של 7,000 ₪. התובעת הוסיפה כי על הסכומים האמורים יש להוסיף פיצויי הלנת פיצויי פיטורים; והפרשי הצמדה וריבית כחוק.
12.לגרסת התובעת היא פוטרה בידי הנתבעת בעת היותה בהיריון ובשל היותה בהיריון; ומכאן שפיטוריה הם בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה האוסר הפליה על רקע הורות.
התובעת הוסיפה, כי בהתחשב בוותק שצברה באותו מקום עבודה, פיטוריה חייבו קבלת היתר בהתאם להוראות חוק עבודת נשים. היתר אשר לא התבקש ולא ניתן.
13.בנסיבות אלו טוענת התובעת, כי היא זכאית לפיצויים על פיטורים בניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה בסך של 50,000 ₪, פיצויים על פיטורים בניגוד להוראות חוק עבודת נשים בסך של 50,000 ₪ ופיצויים עונשים בסכום של 50,000 ₪ נוספים.
14.בנוסף טוענת התובעת, כי היא זכאית לפיצוי על אובדן ההשתכרות בגובה השכר אותו הייתה משתכרת במהלך תקופת ההעסקה המוגנת (תקופת ההעסקה שעד מועד הלידה ול-45 יום שלאחריה), בסכום של 59,500 ₪.
15.לבסוף טוענת התובעת כי בשל פיטוריה במהלך תקופת העבודה המוגנת, נמנעה ממנה הזכות לדמי לידה שמשלם המוסד לביטוח לאומי לעובדת בתקופת חופשת הלידה. על רקע זה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי על אובדן הזכות לדמי לידה בסכום של 45,500 ₪.
טענות הנתבעת:
16.נקצר ונאמר כי לטענת הנתבעת התובעת פוטרה במהלך תקופת הניסיון בעקבות כשל מקצועי והתנהגות לא הולמת כלפי הממונים עליה. הנתבעת הוסיפה כי את ההחלטה על פיטורי התובעת קיבלה מבלי שהייתה מודעת בעת גיבוש ומסירת החלטת הפיטורים לתובעת לעובדה שהתובעת בהיריון. על רקע זה ממשיכה הנתבעת וטוענת כי אין בסיס לתביעת התובעת לפיצויים בשל פיטורים שלא כדין הנסמכת על הוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה; ולפיצויים עונשים.
17.לגרסת הנתבעת החובה הקבועה בחוק עבודת נשים לפנות לקבלת היתר לעובדת בהריון, מתייחסת לעובדת אשר השלימה תקופת העסקה של שישה חודשים, בשירות המעסיק. לטענת הנתבעת, משלא השלימה התובעת תקופת העסקה של 6 חודשים בשירותה, אין היא זקוקה להיתר שנדרש בחוק עבודת נשים לפיטורי עובדת בהריון – לפיטוריה. לפיכך ממשיכה הנתבעת וטוענת כי התביעה לפיצויים בטענה לפיטורים בניגוד לחוק עבודת נשים ולפיצויים על אובדן השתכרות לתקופת העסקה המוגנת הקבועה בחוק – דינה להידחות.
18.בנוסף טוענת הנתבעת כי גם אם תתקבל טענת התובעת לפיה היא זכאית לפיצוי על אובדן השתכרות לתקופת ההעסקה המוגנת, על פי חוק עבודת נשים – יש לקזז מהסכום הנתבע כפיצוי את הסכומים שקיבלה התובעת במסגרת תביעה שהגישה למוסד לביטוח לאומי לדמי אבטלה.
19.לגרסת הנתבעת, לתובעת שולמו פיצויי פיטורים המתייחסים לתקופת ההעסקה בתחנת הדלק, כעובדת חברת טיב קום אנרגיה בע"מ במסגרת הסכם הפשרה שבו שילמה חברת טיב קום אנרגיה בע"מ לתובעת, סכום של 20,000 ₪ נטו. בנסיבות הללו טוענת הנתבעת, כי הזכות לפיצויי פיטורים בגין תקופת ההעסקה בתחנה שלפני יולי 2011 , מוצתה בתשלום פיצויי הפיטורים על ידי חברת טיב קום אנרגיה בע"מ (המעסיק הראשון), והיא עצמה איננה חייבת בתשלום פיצויי פיטורים, משלא השלימה התובעת שנה לעבודה בשירותה.
20.ביחס לתביעת התובעת לדמי הודעה מוקדמת, טענה הנתבעת כי שילמה לתובעת דמי הודעה מוקדמת של יומיים, כמתחייב מתקופת העסקתה בשירותה, ומכל מקום, לצורכי התביעה לדמי הודעה מוקדמת, יש להתחשב בדמי ההודעה המוקדמת ששילמה חברת טיב קום אנרגיה בע"מ, הבאים לביטוי במכתב סיום ההעסקה מיולי 2011.
דיון והכרעה:
21.על רקע טענות הצדדים את הדיון בפרק ההכרעה נערוך בנפרד ברכיבים השונים של התביעה כדלקמן:
תביעה לפיצויים מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ולעניין זה נציין את הדברים הבאים:
א.אין מחלוקת בין הצדדים על העובדה לפיה יחסי עובד מעסיק בין הצדדים – התובעת והנתבעת – הסתיימו ביוזמת הנתבעת בעת שהייתה התובעת בהיריון.
ב.על רקע זה טוענת התובעת כי פוטרה בעת היותה בהיריון ובשל היותה בהיריון; באופן המקים לה את הזכות לפיצויים מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.
ג.מנגד גורסת הנתבעת, כי החלטת הפיטורים התקבלה מנימוקים מקצועיים ללא קשר להיותה של התובעת בהיריון ומבלי שהייתה מודעת בעת קבלת ההחלטה על היותה של התובעת בהיריון.
ד.יוצא מכאן כי ההכרעה בתביעת התובעת לפיצויים מכוח חוק הזדמנויות בעבודה, היא פועל יוצא בהכרעה בטענה עובדתית המתייחסת למניע לפיטורים. כך, ככל שייקבע כי התובעת פוטרה בשל היותה בהיריון, מתעוררת שאלת זכותה של התובעת לפיצויים מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. מנגד, ככל שייקבע כי התובעת פוטרה משיקולים מקצועיים, הרי שדין התביעה לפיצויי פיטורים מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה – להידחות.
התביעה מכוח חוק עבודת נשים - כידוע, חוק עבודת נשים מחייב מעסיק שההגבלות הקבועות בחוק על פיטורי עובדת בהיריון חלות עליו – לקבל היתר לפיטורי עובדת בהיריון המועסקת על ידו. בענייננו, אין מחלוקת כי היתר כאמור לא התבקש ולא ניתן. על רקע זה מתעוררות שתי השאלות הבאות:
האחת – שאלת תחולת ההגבלות שבחוק עבודת נשים על פיטורי עובדת בהריון, ביחסים שבין התובעת לנתבעת;
השנייה - ככל שנמצא כי חוק עבודת נשים חייב את הנתבעת לקבלת היתר לפיטורי התובעת, הפיצויים להם זכאית התובעת בעקבות פיטוריה בהריון שנעשו מבלי לקבל היתר לפיטוריה.
התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת – חוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (להלן: "חוק פיצויי פיטורים"), קובע כי עובד שעבד באותו מקום עבודה או אצל אותו מעסיק ופוטר, זכאי לפיצויי פיטורים. על רקע הוראת החוק מתעוררת שאלת חובתה של הנתבעת לשלם לתובעת פיצויי פיטורים בשים לב לטענה לפיה לתובעת שולמו פיצויי פיטורים ביחס לתקופת ההעסקה בתחנת הדלק שהסתיימה בסוף יוני 2011, במסגרת ההסכם שבין התובעת לחברת טיב קום אנרגיה בע"מ.
ביחס לתביעת התובעת לדמי הודעה מוקדמת מתעוררת השאלה האם בנסיבות סיום ההעסקה זכאית התובעת לדמי הודעה מוקדמת.
התביעה לפיצויים עונשיים – בטענה להתנהלות בחוסר תום לב המצדיקה הטלת פיצויים עונשיים.
22.על רקע הדברים האמורים נבחן את תביעת התובעת ברכיביה השונים בסדר הצגתם לעיל ונפתח בתביעת התובעת לפיצוי מכוח חוק שיווין הזדמנויות בעבודה.
התביעה לפיצויים מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה:
23.סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על פיטורים מחמת הורות; ולפיכך ככל שיימצא כי המניע לפיטורי התובעת הוא עובדת היותה בהיריון – הפיטורים הם פיטורים שבניגוד להוראות חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. סעיף 9(א) לחוק האמור מתייחס לנטלי ההוכחה בתביעה כמו זו שלפנינו, בה טוענת התובעת לפיטורים שבניגוד לחוק; ולעניין זה נקבע שם:
"בתובענה של דורש עבודה או של עובד בשל הפרת הוראות סעיף 2, תהא חובת ההוכחה על המעביד כי פעל שלא בניגוד להוראות סעיף 2 –
(1)...;
(2) לעניין פיטורים מהעבודה - אם הוכיח העובד שלא הייתה בהתנהגותו או במעשיו סיבה לפיטוריו".
מכאן שבתביעת התובעת לפיטורים בניגוד להוראות סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה האוסר על הפליה על רקע הורות, התובעת נושאת בנטל ההוכחה הראשוני במסגרתו עליה להראות שלא היה בהתנהגותה או במעשיה הצדקה לפיטורים; שאם כך עובר הנטל לנתבעת להוכיח שהפיטורים אינם על רקע הורות.
24.ובענייננו טוענת התובעת כי מילאה את תפקידה כמנהלת התחנה בשיבולים ללא דופי לשביעות רצונם של הממונים עליה; כך שמלבד לעובדת היותה בהריון, אין נימוק והסבר לפיטוריה.
25.גרסה עובדתית זו של התובעת אין בידינו לאמץ מהטעמים שנפרט להלן:
א.לטענת הנתבעת פוטרה התובעת על רקע חוסרים בקופה, אי מילוי הוראות, היעדרויות, והתנהלות לא מקצועית. כך סיפר מנכ"ל הנתבעת מר אוסקר בעדותו משנשאל על סיבת הפיטורים והשיב:
"ת.... כל זמן שהגעתי לתחנה היא לא נמצאה בתחנה. כל הזמן היו לה סיפורים שהיא יושבת עם קליינטים. בהתחלה חשבתי שזה נכון. יום אחד ישבתי בתחנה ודפדפתי ראיתי שהיא עשתה הסכם וראיתי שהיא לא שהיא לא יודעת לעשות הסכם. הייתי המום, זה היה חודש אחרי. לא לקחה שיק בטחון. מבקשים ממנה את הדברים הסטנדרטיים זה התחייבות, את הכמויות, נותן שיק בטחון על סכום מסוים שאנו כותבים מראש על כמות הדלקים שהוא לוקח מראש חתימת התחייבות שלו ושלה ומה שראיתי בדף היה ריק. לאחר שבדקתי היא אפילו לא אמרה לי שאנשים סרבו לתת שיק בטחון או לתנאי ההסכם, מה גם שאמרה בדיון פה לא נכון שהעליתי את המחיר. אני לא העליתי את המחיר, להיפך אנו היינו הכי זולים באזור כדי שבהתחלה יבואו אנשים ויראו שנותנים שירות טוב. אחרי שמכירים אותך, רצינו שיסקרן אותם לבוא ולראות את התחנה.
ש. כלומר שגילית שבניגוד למה שהיא אומרת למה לא פיטרת אותה?
ת.מה זאת אומרת למה לא פיטרתי אותה? כמה זמן היא עבדה? היא עבדה חודשיים ואגיד עוד דבר, רוב הימים היא לא הייתה בעבודה. יום אחד אני מתקשר אליה, אני שואל אותה איפה את, היא אומרת שהיא נמצאת אצל קליינט. אחת העובדות אמרה שהיא הלכה ליום בילוי בג'קוזי.
...
כל הדברים האלה הביאו אותי לאיזה מצב להתעורר ולדבר איתה. דיברתי איתה בטלפון, היא דיברה איתי בצעקות ולא יפה. אמרתי עד פה...".
כפי שנראה להלן, בעדותה מאשרת התובעת כי מקצת מהתלונות אשר לטענת מר אוסקר הן הסיבה לפיטוריה הוצגו בפניה במהלך תקופת הקשר; וחלקן האחר מקבלות אישור בעדותה בפנינו.
ב.כך אישרה התובעת בעדותה כי הנתבעת התלוננה בפניה על חוסרים בקופת התחנה עליה הייתה מופקדת במהלך תקופת הקשר. לעניין זה נשאלה התובעת והשיבה:
"ש. בנספח ג/1 לכתב ההגנה של הנתבעת 1 קוזזו הפרשים בסך 3,000 ₪ חיוב חוסר בקופה. אני מבין שבאופן שיטתי המשכת לקחת כסף במזומן ואחר כך מקזזים לך ואת שותקת ולא אומרת מילה כי את יודעת שזה אמת ויציב?
ת. אני הייתי בירח דבש במשך שבוע, השארתי את המפתחות של הכספת אצל שלומי אטיאס במשך שבוע וכשחזרתי הוא טען שחסרים 3,000 ₪ (הדגשה שלי – ט.מ)" עמ' 10 לפרוטוקול, שורה 29 עד עמ' 4 שורה 11.
ג.בעדות שבפנינו אישרה התובעת עוד כי בזמן שהיא מנהלת התחנה הוראות הנתבעת להחתים לקוחות המושכים דלק באשראי, על הדלק שמשכו ועל שטר ביטחון – לא מולאו. בהקשר לכך סיפרה התובעת בעדותה:
"ש. האם הונחית להחתים לקוחות על הסכם ולקבל מהם שטר ביטחון בתחילת עבודה?
ת. כן. חצי מהלקוחות החתמתי...
ש. אני רוצה להבין, מר יצחק ג'רוסי נספח י/1 ההסכם, קיבל דלקים או לא?
ת. קיבל דלקים בשבועיים הראשונים שאני לא הייתי נמצאת, בשבוע הראשון שלא הייתי נמצאת ושלומי ניהל במקומי והוא קיבל דלקים בזמן הזה" עמ' 12, שורות 8-15.
ד.מתוך עדות התובעת עולה כי כתוצאה מהעסקתה במקביל אצל הנתבעת בתפקיד מנהלת התחנה ובחברת טיב קום אנרגיה בע"מ כגובה של חובות לקוחות הפקידה שיק בסך 17,081 ₪, שהיה אמור להגיע לחשבון הנתבעת לחשבון חב' טיב קום אנרגיה בע"מ. עובדה כדי שיש להעיד על ניהול רשלני של הכספים שהתקבלו בתחנה שהיא בניהולה ובאחריותה של התובעת.
ה.בין הסיבות לפיטוריה, טענה הנתבעת להיעדרויות רבות של התובעת אשר לא נמצאה במקום העבודה בשעות בהן אמורה הייתה להימצא. הטענה לעניין העדויות הופנתה לתובעת במסגרת חקירתה הנגדית ולטעמינו לא קיבלה מענה מספק. בהקשר זה התבקשה התובעת להתייחס לעובדה כי שולם לה שכר חלקי בלבד על העסקתה בחודש יולי 2011 והשיבה:
"ש. למה שולם לך רק חצי חודש על חודש יולי?
ת. אין לי מושג.
ש. אני אגיד לך כמה ימי עבודה היו לך בחודש יולי, חצי חודש במדויק, במקום 7,000 קיבלת 3,500 ₪. את לא תובעת הפרש, למה?
ת. ..." עמ' 8, שורות 10-14.
ו.יוצא מכאן כי עדות התובעת עצמה מחזקת את גרסת הנתבעת, על תלונות שהצטברו אצל הנתבעת במהלך תקופת ההעסקה המתייחסות לתפקוד בעבודה באופן שיש בו כדי להסביר את החלטת הפיטורים.
ז.זאת ועוד, טענות הנתבעת על השגות שהצטברו אצלה המופנות כלפי תפקוד התובעת בעבודתה קיבלו ביטוי בעדותו של רואה החשבון מר צוברי ובהקשר זה נשאל העד והשיב:
"אני יכול להגיד לך במילים שלי, מה שאני זוכר. שהוא בדק את התחנה, אני חושב אולי גם שלומי שיושב פה, הם ראו כמה פעמים שכנראה קארין לא נמצאת בעמדה. הם אמרו לי את זה ואותי זה לא מעניין, היינו בהליך של מכירה ולא של פיתוח תעסוקתי. גם רמזתי לקארין ואמרתי לה יש לך הזדמנות להתפתח, נכנס מעסיק חדש, היא מאזור הדרום ואנחנו מאזור המרכז, פחות עניין אותנו, רק רצינו למכור את התחנות. זהו. תוך כדי העבודה הוא אמר שלערכתי הוא רוצה לפטר אותה, אמרתי לו תן לה צ'אנס, תן לה הזדמנות היא חרוצה, הוא אמר לי שהיא שמה מגנטים על ארון החשמל והוא אמר לי שהוא אמר לה שזה לא דיסקוטק וכמה פעמים היא עזבה את העמדה" עמ' 35, שורות 11-19.
26.מהמקובץ עולה כי עובר לפיטורים ולהודעה על היותה של התובעת בהיריון, היו לנתבעת השגות ביחס לתפקוד התובעת אשר הועלו בפני התובעת בטרם נודע לנתבעת על היותה של התובעת בהיריון. כפי שעולה מהאמור לעיל, מקצת אותן תלונות מקבלות אישור וחיזוק בעדותה של התובעת. מכאן שהתובעת לא עמדה בנטל הראשוני הקבוע בסעיף 9 לחוק שוויון הזדמנויות ולפיו לא היה צידוק ענייני לפיטוריה וממילא לא הוכח קשר בין הפיטורים לבין היותה של התובעת בהיריון.
27.משאין לקבל את טענת התובעת לקיומו של קשר בין ההחלטה לפיטורים לבין ההיריון, התביעה לפיצויים בטענה לפיטורים אסורים על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה– נדחית.
התביעה מכוח חוק עבודת נשים, 1954:
28.סעיף 9 (א) לחוק עבודת נשים, שכותרתו "הגבלת פיטורים" קובע:
"לא יפטר מעביד עובדת שהיא בהריון וטרם יצאה לחופשת לידה אלא בהיתר מאת שר העבודה והרווחה, ולא יתיר השר פיטורים כאמור אם הפיטורים הם, לדעתו, בקשר להריון; הוראות סעיף קטן זה יחולו הן על עובדת קבועה והן על עובדת ארעית או זמנית ובלבד שהעובדת עבדה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה ששה חדשים לפחות; לעניין סעיף קטן זה רואים סיום חוזה עבודה לתקופה קצובה, כפיטורים".
29.יוצא מכאן כי ללא קשר לסיבת הפיטורים, פיטורים של עובדת בהיריון המחייבים קבלת היתר, אסורים מכוח הוראות חוק עבודת נשים כל עוד לא התבקש וניתן ההיתר לפיטורי העובדת. נוסיף עוד, כי על רקע הוראת החוק המחייבת מעסיק לקבלת היתר לפיטורי עובדת בהריון אשר עבדה "באותו מקום עבודה" שישה חודשים לפחות לא ניתן לקבל את טענת הנתבעת לפיה ההגבלות בחוק עבודת נשים על פיטורי עובדת בהריון אינן חלות על המקרה שלפנינו; שהרי אין מחלוקת כי התובעת עבדה בפועל בתחנה למעלה משישה חודשים.
30.נוסיף עוד. סעיף 9(ב)(1) לחוק עבודת נשים דן במציאות שבה נודע למעסיק, לאחר מתן הודעת הפיטורים על היותה של העובדת בהיריון; ועל רקע זה מאפשר קבלת היתר המתייחס לתקופה שקדמה למועד קבלת ההחלטה בבקשה לקבלת היתר לפיטורי העובדת. לפיכך גם אם הידיעה על היותה של התובעת בהיריון נודעה לנתבעת לאחר מסירת הודעת הפיטורים; וגם אם הייתה הנתבעת בדעה כי אין ממש בטענת התובעת על היותה בהיריון - אין בכך כדי לפטור את הנתבעת מלבקש ומלברר אם התובעת אכן בהיריון; ומלקבל היתר לפיטורי התובעת, ככל שתיווכח כי התובעת אמנם בהיריון.
31.בנסיבות המתוארות: משהועסקה התובעת באותו מקום עבודה למעלה משישה חודשים בטרם פוטרה בידי הנתבעת; ובשעה שמאשרת הנתבעת כי ידעה על היותה של התובעת בהריון בערב יום ה-6.9.11, דהיינו בסמוך למסירת הודעת הפיטורים; ומשאין חולק כי הנתבעת לא פנתה בבקשה לקבלת היתר לפיטורי התובעת והיתר כאמור לא ניתן – מתחייבת המסקנה לפיה פיטורי התובעת נעשו בניגוד להוראות חוק עבודת נשים.
32.משקבענו כי פיטורי התובעת ביום 6.9.11 ללא קבלת היתר הממונה נעשו בניגוד לחוק עבודת נשים, נפנה להלן לשאלת גובה הפיצוי לו זכאית התובעת בגין פיטוריה בניגוד לחוק. בעניין זה מבקשת התובעת פיצויים על אובדן השתכרות בשל פיטוריה בתקופת העבודה המוגנת; פיצויים על הפרת הוראות החוק מכוח סעיף 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים; ופיצויים בשל הפגיעה בזכות לדמי לידה כתוצאה מפיטוריה בתקופת היותה בהיריון.
33.המנגנון על פיו נקבעה זכותה של עובדת לפיצוי על אובדן השתכרות, קבוע בסעיף 13(ב) לחוק עבודת נשים ולפיו עובדת בהיריון אשר פוטרה בניגוד לחוק זכאית לפיצוי כדלקמן:
"(1) מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע לה במהלך התקופה המזכה...
(2)לעניין סעיף קטן זה, 'התקופה המזכה' – תקופה שתחילתה ביום הפיטורים או ביום שבו המעביד ידע או שהיה עליו לדעת על קיומה של העילה להגבלת הפיטורים, לפי המאוחר, וסיומה במועד המוקדם מבין אלה:
(א) תום התקופה שבה חלה הגבלת הפיטורים כאמור;
(ב)אם ניתן היתר פיטורים לפי סעיף 9 – יום תחילת תוקפו של ההיתר;
(ג) אם העובד או העובדת הוחזרו לעבודה – יום החזרה לעבודה".
34.במסגרת התביעה לפיצוי על אובדן השתכרות בתקופת ההעסקה המוגנת במהלכה חלות הגבלות על זכותו של המעסיק לפטר עובדת בהיריון, ביקשה התובעת פיצוי על הפסד השתכרות לתקופה שעד ללידה ולתקופה של 45 יום לאחר תום חופשת הלידה.
בהתאם, זכאית התובעת לפיצוי על אובדן השתכרות לתקופה שמיום הפסקת העבודה -7.9.11 ועד למועד הלידה (3.4.2012) -7 חודשים; ולתקופה נוספת של 45 ימים לאחר תום חופשת הלידה.
35.משהתביעה בפנינו היא לפיצוי בשיעור של 100% מהשכר בלבד, ומשאין בית הדין רשאי לפסוק סעד גבוה מהסעד הנתבע, זכאית התובעת לפיצוי בגין אובדן השתכרות בסכום של 59,500 ₪ (7 חודשים x 7,000 ₪ + 10,500 ₪).
נוסיף כאן, כי לא מצאנו מקום להפחית מסכום הפיצוי לו זכאית התובעת את תשלום דמי האבטלה ששולמו לתובעת במהלך התקופה המוגנת כמפורט באישור המוסד לביטוח לאומי שצירפה התובעת לבית הדין ביום 13.6.2016. זאת מהטעם לפיו אין מקום כי מעסיק החייב בפיצוי עובדת בהיריון אשר פוטרה בניגוד להוראות החוק בגובה אובדן ההשתכרות שנגרם בשל הפיטורים – ייהנה מהזכות הסוציאלית של העובדת לדמי אבטלה.
36.סעיף 13א(א)(1) לחוק עבודת נשים, מסמיך את בית הדין לפסוק :
"... פיצויים אף אם לא נגרם נזק של ממון, בשיעור שייראה לו בנסיבות העניין".
על רקע זה מבקשת התובעת לחייב את הנתבע בפיצוי ללא הוכחת נזק, על הפרת חוק עבודת נשים, בסכום של 50,000 ₪.
37.תביעה זו מבקשים אנו לבחון על יסוד העובדות הבאות:
א.כמצוין לעיל, לא נמצא קשר בין פיטורי התובעת לבין היותה בהיריון.
ב.בפועל יחסי עובד מעסיק בין התובעת לנתבעת נמשכו לתקופה קצרה בלבד, כחודשיים, שבמהלכם היו לנתבעת השגות על מידת מחויבותה של התובעת למקום העבודה ולתפקוד התובעת בעבודה.
ג.כפי שעולה מתמליל השיחה שניהלה התובעת עם מר אוסקר, מנכ"ל הנתבעת, הייתה התובעת מודעת היטב לזכויותיה כעובדת בהיריון. על אף האמור, לא ביקשה התובעת לממש את זכותה לעבודה בפועל, עובדה הנלמדת מכך שסירבה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת ולא יזמה כל פעולה שמטרתה להביא להשבתה לעבודה.
38.על רקע האמור לעיל ומשנפסק לתובעת פיצוי על אובדן ההשתכרות כתוצאה מפיטוריה בתקופת ההודעה המוקדמת – אין זה המקום לפסוק בנוסף פיצוי על עצם הפרת הוראות החוק.
39.כזכור מבקשת התובעת בנוסף לפיצוי על אובדן ההשתכרות בשל פיטוריה בתקופת העבודה המוגנת ופיצויים על הפרת הוראות החוק - פיצוי המתייחס לדמי לידה שעל פי כתב התביעה לא שולמו, בשל פיטוריה במהלך תקופת העבודה המוגנת.
40.נקצר ונאמר כי בניגוד לנטען בכתב התביעה, הגישה התובעת תביעה לדמי לידה ושולמו לה דמי לידה. זאת ועוד. הזכות לדמי לידה מלאים (דמי לידה לתקופה של 14 שבועות), קמה לעובדת המבוטחת אם הועסקה במשך 15 חודשים מתוך 22 חודשים שקדמו ללידה. משהועסקה התובעת ברציפות באותו מקום עבודה, מחודש יוני 2008 ועד לתחילת ספטמבר 2011, ובהתחשב במועד הלידה, חודש אפריל 2012 – התקיים התנאי האמור בתובעת המקנה לה את הזכות לדמי לידה מלאים.
41.אשר על כן ומשהגישה התובעת תשלום לדמי לידה ומכוחה שילם האחרון לתובעת דמי לידה בסכום של 24,700 ₪ ומשלא הוכח שמדובר בתשלום דמי לידה מופחתים בשל העובדה שהתובעת פוטרה במועד שפוטרה - התביעה לתשלום פיצוי בגין הפגיעה בזכות לדמי לידה- נדחית.
התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת:
42.התביעה לפיצויי פיטורים מתייחסת לתקופת העסקתה של התובעת בפועל בתחנה; ובהקשר שלפנינו יש לבחון את התביעה על רקע הטענה לפיה שולמו לתובעת פיצויי פיטורים ביחס לתקופת העסקתה בתחנה עד לסוף יוני 2011 במסגרת ההסכם שבין התובעת לחברת טיב קום אנרגיה בע"מ.
43.בהקשר זה ובמסגרת הסכם הפשרה שחתמה התובעת עם חברת טיב קום אנרגיה בע"מ, שולמו לתובעת פיצויי פיטורים המתייחסים לתקופת ההעסקה שעד לסוף יוני 2011 בסכום של 20,000 ₪. נוסיף עוד כי אפילו לא היו הדברים נאמרים במפורש בהסכם הפשרה שבין התובעת לחברת טיב קום אנרגיה בע"מ, העובדה שבמסגרת התביעה המקורית תבעה הנתבעת פיצויי פיטורים מחברת טיב קום המתייחסת לתקופת העסקתה כעובדת אותה חברה; ובשעה שבמסגרת הסכם הפשרה משחררת התובעת את חברת טיב קום מכל דרישה או טענה המתייחסת לתקופת ההעסקה בחברת טיב קום ובכלל זה פיצויי פיטורים – יש לזקוף את הסכום שנפסק בפשרה על חשבון פיצויי פיטורים.
44.בנסיבות של חילופי מעסיקים באותו מקום עבודה, פיצויי פיטורים שמשלם המעסיק הראשון המתייחסים לתקופת ההעסקה של העובד בשירותו, משחררים את המעסיק שבא בעקבותיו מתשלום פיצויי פיטורים ביחס לתקופה בעדה שולמו פיצויי פיטורים. לעניין זה מבקשים אנו להפנות לפסק הדין בדב"ע נז/3-135, אגודת השומרים בע"מ נ' אברהם פיסקון ועמישב שירותים בע"מ. לעניין זה נפסק שם בהתייחסות להוראת סעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים, כדלקמן:
"פירושו של סעיף זה הוא, כי ככל שעובד עבד ברציפות במקום עבודה אחד והוא פוטר על-ידי מעבידו, אף אם מעבידו זה לא היה המעביד שקיבלו לעבודה, קמה לעובד הזכאות לפיצויי פיטורים בעד כל תקופת עבודתו באותו מקום עבודה, מאת מעבידו שפיטרו (ראה דב"ע תשן/3-105 ת.ד.ל – שירותים טכניים – בביאן[3], בעמ' 104, מול אותיות השוליים ד'-ה'). יחד עם זאת, ככל שעובד קיבל פיצויי פיטורים בעד תקופת עבודתו "באותו מקום עבודה" מאת מעבידו הקודם, לא יהיה המעביד החדש חייב בפיצויי פיטורים בעד אותה תקופה, אם וכאשר יפוטר העובד (ראה דב"ע נה/3-105 הנ"ל(1) בעמ' 119)".
45.אשר על כן, מששולמו לתובעת פיצויי פיטורים ביחס לתקופת העסקתה בתחנה עד כולל חודש יוני 2011, ומשפוטרה התובעת – זכאית התובעת לפיצויי פיטורים מהנתבעת ביחס לתקופת העסקתה בשירות הנתבעת - חודשיים ו-8 ימים; מיום 28.6.11 עד ליום 6.9.11 - בסכום של 1,458 ₪ (1,458 ₪= 12: 2.5* 7,000 ₪).
46.באשר לפיצויי הלנה, הרי לאור המחלוקת בין הצדדים לעניין זכאות התובעת לפיצויי הפיטורים והתקופה בגינה היא זכאית לפיצויי פיטורים מהנתבעת – הרינו מעמידים את שיעור פיצויי הלנת פיצויי פיטורים על גובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.10.2011.
47.חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות קובע שמעסיק רשאי להודיע לעובד בהודעה מוקדמת לפיטורים, כי הוא מוותר על נוכחות העובד ועל עבודתו בפועל בתקופת הודעה המוקדמת, ובלבד שישלם לעובד פיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל בעד לתקופה שלגביה ויתר על עבודתו.
יוצא מכאן כי עובד שניתנה לו הודעה מוקדמת ואשר בחר מיוזמתו שלא לעובד בתקופת ההודעה המוקדמת, איננו זכאי לשכר (משלא עבד בתקופת ההודעה המוקדמת) ולפיצוי בסכום השווה לשכרו הרגיל שהיה משולם לו אילו עבד בתקופת ההודעה המוקדמת, מאחר ולא המעסיק הוא שוויתר על נוכחותו בעבודה.
48.בענייננו, פנתה הנתבעת ביום מתן הודעת הפיטורים (6.9.2011) אל התובעת וביקשה ממנה לעבוד בתקופת ההודעה המוקדמת ונדחתה על ידה. בנסיבות אלו אין התובעת זכאית לדמי הודעה מוקדמת בעקבות סיום העסקתה בשירות הנתבעת.
התביעה לפיצויים עונשיים:
49.את התביעה לפיצויים עונשיים בסך של 50,000 ₪ מבססת על הטענה לפיה פיטוריה בשל היותה בהיריון ובניגוד לחוק עבודת נשים, הם פיטורים הנגועים בחוסר תום לב המצדיקים פיציים עונשיים.
50.כפי שמצאנו לעיל, לטעמנו אין בסיס לטענת התובעת כאילו הייתה לעובדת היותה בהיריון קשר כלשהו על ההחלטה לפיטוריה. כפי שנימקנו לעיל, הגם שנמצא כי פיטורי התובעת נעשו בניגוד לחוק עבודת נשים, המקרה שלפנינו איננו המקרה המצדיק פיצוי לא ממוני בעקבות הפיטורים שנעשו בניגוד לחוק.
51.על רקע זה התביעה לפיצויים עונשיים דינה להידחות, משאין זה המקרה של נסיבות חריגות בהן זכאית התובעת לפיצוי מעבר לפיצוי הממוני בשל פיטוריה כמפורט לעיל.
סוף דבר:
52.לאור המקובץ על הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של אובדן השתכרות בשל הפיטורים בתקופת ההעסקה המוגנת בסכום של 59,500 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה; ופיצויי פיטורים על תקופת העסקתה של התובעת בשירות הנתבעת, חודשיים ו-8 ימים; מיום 28.6.11 עד ליום 6.9.11 - בסכום של 1,458 ₪ בתוספת פיצויי הלנת פיצויי פיטורים בגובה הפרשי הצמדה וריבית כחוק, החל מיום 1.10.2011.
53.משנדחה חלק גדול מתביעת התובעת ובהתחשב בדרך ניהול ההליך על ידה יישא כל צד בהוצאותיו.
54.הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.
ניתן היום, כ"ד אלול תשע"ו, (27 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.
|
|
|
|
|
|
|
נציגת עובדים-
גב' פסה מרקוביץ
|
|
משה טוינה, שופט
|
|
נציג מעסיקים –
מר יאיר כפיר
|