מתן פטור מתשלומים של פושט רגל על בסיס העיקרון של כבוד האדם וחירותו

ביום 3.6.08 הגיש החייב בקשה להפטר, לפי פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם - 1980 (להלן: "הפקודה").

צו כינוס נכסים ניתן, לבקשת החייב, ביום 29.10.07. הושת עליו תשלום חודשי של 50 ש"ח. החייב הוכרז כפושט רגל בדיון שהתקיים ביום 26.5.08.

בבקשה נטען, כי החייב הוא בן 64, גרוש, ואב ל 4 ילדים, אשר אינם בקשר עמו. הוא נכה 75% ובעל אי כושר עבודה לצמיתות. הוא סובל מבעיות של יתר לחץ דם, הפרעות בקצב הלב, בעיות נפשיות ומבעיות אורטופדיות ונוירולוגיות ברגליו. כאמור, בשל מצבו זה אין החייב מסוגל לעבוד; הוא אינו עובד כבר 4 שנים, ומתקיים מקצבת נכות של 2,100 ש"ח. החייב הוא דר רחוב, וחי "מהיד לפה".

הכנ"ר הגיש תסקיר כנדרש. עולה ממנו, כי הוגשו 5 תביעות חוב בסך כולל של קרוב למיליון ש"ח. לא אותרו כל נכסים על שם החייב. הנושים לא התייצבו לאסיפות הנושים. הכנ"ר מתנגד למתן הפטר בעיקר הואיל ו"הבקשה מקדימה את זמנה".

דיון בבקשה התקיים ביום 15.9.08. ב"כ החייב חזר והדגיש את הנסיבות האישיות וציין כי נמנע בעבר לבקש הפטר במעמד ההכרזה, והמליץ לחייב להמתין מעט. לטעמו, אין מניעה למתן הפטר מיידי. החייב עצמו ציין כי בכל פעם שהוא משלם את התשלום החודשי של 50 ש"ח הוא מונע מעצמו אוכל לאותו יום. ב"כ אחד הנושים התנגד למתן הפטר. ב"כ הכנ"ר הציע שלא לסיים את ההליך, ולו מההיבט הסוציאלי דווקא. משעלה היבט זה, ולשאלתי, השיב החייב כי הוא אמנם גר ברחוב, אך מצוי בקשר עם מחלקת השיקום של הביטוח הלאומי ומקווה לקבל עזרה בקרוב.

כידוע, העיקרון הגלום בצו הפטר הוא הכרה באינטרס הלגיטימי של פושט הרגל, שנקלע בתום לב לחובות שאינו מסוגל לפרוע אותם, לפתוח דף חדש בחייו. ראוי לזכור כי "החברה המתוקנת רואה בהושטת קרש הצלה לחייבים, ובגאולתם מהשתעבדות מתמשכת לחובות אין קץ, ערך חשוב" (ע"א 4892/91 אשכנזי נ' כונס הנכסים הרשמי, פ"ד מח(1) 45, 55 (1993)). מאידך גיסא, מתן הפטר לחייב, המשחרר אותו מכל חוב בר תביעה בפשיטת רגל, פוגע בזכות הקניין של הנושים. על בית המשפט הדן בבקשת הפטר לאזן בין מתן אפשרות לפושט הרגל לפתוח דף חדש בחייו לבין הפגיעה בזכות הקניין של הנושים. בין השיקולים שישקול בית המשפט בדונו בבקשה להפטר, ניתן למנות את התנהלות החייב עובר ובמהלך פשיטת הרגל; את האמור בתסקיר שהוגש על ידי הכנ"ר; את עמדת הנאמן והנושים וכן את התועלת הצפויה שתצמח לנושים מהימשכות ההליך (לוין וגרוניס, פשיטת רגל, מהד' שנייה, 2000, עמ' 193). במילים אחרות, שעה שמבוקש מתן צו הפטר, יש לשקול את תום ליבו של החייב ודרך התנהגותו, את החשיבות שבמתן ההזדמנות "לפתוח דף חדש", את היקף פירעון החובות והסיכוי לשינוי כושר הפירעון וכן את עמדת הנושים.

אין להתעלם גם מנסיבות אישיות; למשקל מיוחד שניתן לנסיבות אישיות קשות ומורכבות בהקשר קרוב (אי-ביטול הליכי פשיטת רגל חרף אי-עמידה בחובות דיווח ותשלום) ראו והשוו: ע"א 1601/07 סבג נ' כונס הנכסים הרשמי; 13.12.07.

בענייננו, צו הכינוס ניתן אמנם אך לפני שנה. עם זאת, יש לזכור את הוראת סעיף 18ה(3) לפקודה, המאפשרת מתן הפטר מיידי, במידה וחלפו לפחות 6 חודשים ממתן צו הכינוס, "מהטעם שאין בניהול הליכי פשיטת רגל כדי להביא תועלת לנושים". בענייננו, ברור לחלוטין שאין כל סיכוי אפילו לתחילת החזר כלשהו של החובות. גילו ומצבו הרפואי הקשה של החייב מלמדים על כך שגם אם ישלם את הסך של 50 ש"ח לחודש עד גיל 120, לא תהיה בכך שום תועלת לנושים, מחד גיסא, ותהיה בכך השפלה ופגיעה בכבודו כאדם, מאידך גיסא. איזו תועלת יפיקו הנושים מכך שהחייב לא יאכל יום או יומיים בחודש? שלא לדבר על צרכים אחרים כקורת גג, טיפול רפואי ועוד.

אין לשכוח, כי זכותו החוקתית של כל אדם לכבודו כאדם, המוגנת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, כוללת גם את הזכות לקיום מינימלי בכבוד. כפסיקת בית המשפט העליון ברע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו, פ"ד נה(3), 360, 375 - 376 (2001): "כבודו של האדם כולל בחובו... הגנה על מינימום הקיום האנושי... אדם המתגורר בחוצות ואין לו דיור, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הרעב ללחם, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם שאין לו גישה לטיפול רפואי אלמנטרי, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע; אדם הנאלץ לחיות בתנאים חומריים משפילים, הוא אדם שכבודו כאדם נפגע... כך כבודו של כל אדם; כך כבודו של חייב... ".

הבקשה מתקבלת. ניתן בזאת הפטר חלוט לחייב. כל ההגבלות וצווי הביניים מבוטלים.

ניתנה היום ט' בתשרי, תשס"ט (8 באוקטובר 2008) בהעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.